אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 30739-05-15 מדינת ישראל נ' ה.

ת"פ 30739-05-15 מדינת ישראל נ' ה.

תאריך פרסום : 21/11/2016 | גרסת הדפסה

ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
30739-05-15
10/11/2016
בפני השופטת:
חנה מרים לומפ

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד זיוה לדרמן
נאשם:
ש.ה.
עו"ד שאול עזרא
גזר דין


רקע
 

  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

     

  2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם וגברת ג.ה. (להלן: "המתלוננת") נשואים מזה 16 שנה ומתגוררים במושב נחושה באיזור שיפוט בית שמש. ביום 20.2.15 בשעות הצהריים, בביתם במושב נחושה, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, גרם לה לחבלה של ממש, וכן איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

     

    באותן הנסיבות לאחר ששבו הנאשם, המתלוננת וילדיהם הקטינים מברית המילה של נכדה של המתלוננת, החל הנאשם לקלל את המתלוננת במילים "יא זונה. בת זונה שרמוטה את זונה וכל המשפחה שלך זונות ואין לכם כבוד". בהמשך משנכנסה המתלוננת לתוך הבית נטל הנאשם את מטען המצבר מן הרכב והטיחו בראשה של המתלוננת, תוך שהוא ממשיך להכותה בכל חלקי גופה, ומאיים "אני אשרוף אותך ואת הילדים". המתלוננת ניסתה לברוח לכיוון המטבח ושם אחז בה הנאשם תוך שהוא מטיח את ראשה בקיר.

     

    בהמשך הצליחה המתלוננת לצאת מן הבית ולהתחבא במבנה סמוך המצוי בבניה, אך הנאשם המשיך לרדוף אחריה תוך שהוא מכה בה במגב שמצא באיזור ושבעזרתו ניסה להחזירה לתוך הבית, המתלוננת הצליחה בשלב זה לאחוז במגב ולזורקו הצידה, אך הנאשם לא הרפה ואחז במטריה שמצא במקום ובעזרתה היכה שוב במתלוננת. בהמשך הצליחה המתלוננת לברוח לבית השכנים הסמוך עד להגעת המשטרה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת כאבים בכל חלקי גופה וכן סימני חבלה בלחי שמאל.

     

    1. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים נמחק אישום 2 מכתב האישום המתוקן.

       

  3. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם ישלח לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו. עוד הוסכם כי אם התסקיר בעניינו יהיה חיובי, תגביל עצמה המאשימה לעתור לעונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בעוד שבא כוח הנאשם יהא חופשי בטיעוניו.

     

    תסקיר שירות המבחן

  4. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 55, נשוי בשנית ואב לשישה ילדים בגילאי 7-26. בהיותו בן 21 התחתן לראשונה עם אישה לה היה נשוי במשך 15 שנים ולהם נולדו שלושה ילדים בני 18-26. קשר הנישואין הסתיים על רקע משבר אמון בין בני הזוג. לאחר כשנה התחתן הנאשם בשנית ולהם שלושה ילדים משותפים. משפחת מוצאו של הנאשם כללה זוג הורים ו- 13 ילדים. אביו כיום בן 90 שנה ואמו נפטרה לפני עשרים שנה. הנאשם סיים 11 שנות לימוד, בהמשך התגייס לצה"ל, שירת בתחום הגינון ומעת שחרורו ועד לימים אלה, הוא עובד כאזרח עובד צה"ל בתחום הגינון. כמו כן במהלך השנים למד גננות נוי והחזיק בעבר משק חקלאי פרטי. כיום הנאשם מכהן כיו"ר הנהלת אגודת נחושה, מושב חקלאי שיתופי שם הוא מתגורר.

     

  5. אשר לביצוע העבירות מסרה קצינת המבחן כי עמדתו הכללית של הנאשם הייתה של לקיחת אחריות על התנהלותו אולם, הוא תיאר את התנהלותו על רקע סיטואציה מעוררת מתח וקושי רגשי עבורו, שהתפתח לעימות מילולי עם המתלוננת. עוד מסר כי איננו זוכר חלקים ניכרים מהאירועים המתוארים בכתב האישום. קצינת המבחן ציינה כי הבינה שברקע לאירוע שתיית אלכוהול, אשר הפחיתה את יכולתו של הנאשם לשליטה וויסות עצמי וכן מסבירה את הטשטוש והקושי שלו לבוא במגע עם התנהגותו.

     

  6. ביחס לקשר הזוגי בין הנאשם והמתלוננת, ציינה קצינת המבחן כי משיחותיה עם בני הזוג עלה כי ברקע לקשר הנישואין הנוכחי בניהם, עומד משבר שנבע מהקשר שהתקיים בין בני זוגם הקודמים, וגרם לפירוק נישואיהם הקודמים, כך שנושא זה מלווה את בני הזוג ומנכיח בקשר הנוכחי טראומה וכאב לא פתור. קשרים של בני הזוג עם בני משפחותיהם מהנישואים הקודמים מעוררים סוגיות ומטענים באשר לפגיעות מן העבר, ערך עצמי פגוע ודימוי חברתי בסביבת מגוריהם. קצינת המבחן הדגישה כי מטען רגשי זה עומד גם ברקע לאירוע העבירה. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מצוי בהליך של אבל מתמשך לאור הפגיעה שחווה, כאשר קיימים לצדו חרדת נטישה וקושי באינטימיות על רקע גדילתו של הנאשם בחסך רגשי, וכל אלו לדידה מסבירים את התנהלותו בתוך היחסים הזוגיים.

     

    המתלוננת מצידה מסרה לקצינת המבחן כי לאורך השנים הנאשם שקע בכאב אשר נבע מהמשבר שחווה, ונהג להשתמש באלכוהול כדרך לברוח מתחושותיו. נוכחותו בבית הייתה מצומצמת הן מבחינה פיזית והן מבחינת פניות ומחויבות רגשית כלפיה וכלפי ילדיהם. עוד תיארה כי הנאשם נהג בקוצר רוח, ביטא ביקורתיות רבה וצורכי שליטה ביחס להתנהלותה. לאורך השנים היו מקרים בהם נהג באלימות מילולית ואף פיזית. עוד תיארה כי בזמן האירוע מושא האישום, שהיה חריג בקיצוניותו, היא חשה איום לחייה. לדבריה, בעקבות אירוע זה שהה הנאשם בהרחקה כחודש ימים, ובהמשך חודש הקשר הזוגי בין בני הזוג, לאחר שהמתלוננת דרשה לשינוי וטיפול במוקדי הקושי. המתלוננת שיתפה את קצינת המבחן כי בעקבות האמור, הנאשם הפסיק להשתמש באלכוהול ופנה לטיפול אצל עובדת סוציאלית בבסיס חיל האוויר בו שירת, וכן לטיפול עם עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה, בעקבותיהן הופנה הנאשם לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה של "יד שרה". המתלוננת הציגה לפני קצינת המבחן מסמכים בנוגע לטיפולים של הנאשם, מהם עלה כי הנאשם ביטא חרטה על אופן התנהלותו ורצון לשינוי דפוסים אלימים ולשיקום היחסים הזוגיים. הנאשם החל להשתתף בקבוצת 12 הצעדים לשליטה בכעסים במרכז "יד שרה" בחודש מאי 2015, ומשיחה של קצינת המבחן עם מנחת הקבוצה, עלה כי הנאשם השתתף בקבוצה בקביעות, שיתף את משתתפי הטיפול בחוויותיו בכנות ופתיחות, תוך גילוי מוטיבציה פנימית לשינוי. עוד ציינה מנהלת הקבוצה כי הנאשם אהוד בקבוצה, נתרם ממנה ותורם לאווירה חיובית ומכילה ולומד לסגל דרכי התמודדות גמישות יותר בסיטואציות מורכבות במשפחה, בעיקר מול ילדיו.

     

    משיחתה של קצינת המבחן עם הנאשם והמתלוננת היא התרשמה מכך שהנאשם מסוגל לבחון אירועים מנקודת מבט נפרדת יותר, ולכבד נקודות מבט אחרות, עושה השתדלות ליצירת קשר רגשי קרוב יותר עם ילדיו ופתוח יותר ללמידה מדעות שונות. עוד התרשמה כי הנאשם עבר תהליך של חיבור רגשי לעצמו ולאחרים ולעיתים חש מוצף מכך. הנאשם והמתלוננת מסרו כי כיום אין אלימות מילולית או פיזית, לצד זאת סוגיה של שליטה ביחסים ממשיכה להיות מוקד לעבודה בין בני הזוג.

     

  7. אשר להערכת הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום, סברה קצינת המבחן כי משברו הזוגי- משפחתי של הנאשם אשר ליווה אותו לאורך השנים, השפיע על עיצוב היחסים הזוגיים הנוכחיים על רקע הליך אבלות ופגיעה בדימוי העצמי. בנוסף התמודדותו עם קשייו הרגשיים הייתה באמצעות פנייה לשימוש לרעה באלכוהול, אשר תרם להתנהגות האלימה. במערכת היחסים הזוגית באו לידי ביטוי נוקשות וצרכי שליטה, אשר מטרתן הייתה להשיג לעצמו תחושות ערך וביטחון. כמו כן, באו לידי ביטוי התנהגויות של אלימות מילולית ואף פיזית, אשר הועצמו על רקע שימוש באלכוהול, ומהווים להערכתה גורמי סיכון להישנות העבירה. מנגד, קצינת המבחן התרשמה מאדם עם ערכים נורמטיביים, אשר תפקד באופן יציב וחיובי מבחינה תעסוקתית, תוך גילוי אחריות לתפקידיו, והוא נעדר עבר פלילי. הוא ביטא חרטה על מעשיו, פנה מיוזמתו לקבלת עזרה טיפולית, התמיד בהשתתפותו בטיפול, ונתרם ממנו באופן משמעותי. להתרשמותה של קצינת המבחן הנאשם עובר תהליך של חיבור רגשי לעצמו ולאחרים, וכן הגמשה בדרכי התמודדותו ובעמדותיו, כך שפחת באופן משמעותי הסיכון לעבירות בתחום האלימות במשפחה. עוד עולה מדיווחיו ומדיווחי המתלוננת כי הנאשם הפסיק להשתמש באלכוהול וכיום ישנה יציבות ביחסים הזוגיים ביניהם ואין בהם אלימות מילולית או פיזית. כל אלו מהווים להערכתה גורמי סיכוי לשיקום הנאשם והימנעות מהישנות העבירה.

     

  8. אשר לשאלת ההרשעה, קצינת המבחן המליצה לבטל את הרשעת הנאשם, על אף חומרת האירוע, לאור העובדה כי מדובר במעורבות פלילית ראשונה, לאור לקיחת האחריות, לאור התהליך הטיפולי שעבר, לאור המוטיבציה שביטא לשינוי, לאור השיפור ביחסים בין בני הזוג ולאור החשש כי הרשעה תפגע בעתידו התעסוקתי וביכולתו לפרנס את בני המשפחה, כך שפגיעה זו תחזק תחושות של חוסר ערך ועלולה להביא להסלמה במתח ביניהם.

     

  9. שירות המבחן המליץ, לאור השינוי החיובי במערכת היחסים ועל מנת לחזק היציבות שהושגה בין בני הזוג ולאפשר המשך התקדמות בתהליך, להשית על הנאשם עונש של צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 250 שעות וכן המליץ להשית עליו מאסר מותנה (יוער כי מדובר בענישה שאינה עולה בקנה אחד עם המלצת קצינת המבחן להימנע מהרשעת הנאשם) וצו מבחן למשך שנה, במהלכו ימשיך הנאשם השתתפותו בקבוצה הטיפולית ביד שרה וכן תיבדק אפשרות שילובו בקבוצה בשירות המבחן בנושא אלימות זוגית.

     

    ראיות הצדדים לעונש

  10. מטעם ההגנה העידו סא"ל בירן, מפקדו של הנאשם, מר פיני לגמי והמתלוננת והוגשו מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם- נ/1, המלצה ממפקדו של הנאשם- נ/2, אישור על כך שהנאשם נבחר ליו"ר ההנהלה של מושב נחושה, והמלצתו של מזכיר מושב נחושה- נ/3.

     

  11. סא"ל בירן העיד לפניי ומסר כי הנאשם הוא אזרח עובד צה"ל במשך למעלה 30 שנה, והוא משמש כמפקדו של הנאשם במשך שנתיים ושלושה חודשים. לדבריו, הנאשם הוא אדם ערכי, אחראי על עובדי המשקם במשך שנים רבות וממלא את תפקידו במסירות רבה ומוערך מאוד, כך שמפקדים אחרים מכירים אותו וסומכים עליו. עוד מסר כי אם הנאשם יורשע אזי תפקידו יושפע מכך כי בדרך כלל הוועדה משחררת אזרח עובד צה"ל במקרים של רישום פלילי.

     

  12. עוד העיד לפניי מר פיני לגמי שמסר כי עבד עם חברת המשקם המשלבת אנשים עם מוגבלויות בתחום התעסוקה במשך 30 שנה. כן ציין כי הנאשם עבד בשיתוף פעולה עמו וליווה אותם בבתיהם גם לאחר שעות העבודה, הוא בקשר ישיר איתם, אשר כולל ליווי בשעות הערב.

     

  13. המתלוננת העידה לפניי כי האירוע שחוותה היה לא פשוט ולא ניתן היה לנתקו מהנסיבות שגרמו לכך. המתלוננת מסרה כי היא קיבלה את ההחלטה להמשיך בקשר הזוגי בסמוך לאירוע. כמו כן ציינה כי הנאשם עבר שינוי משמעותי בעקבות האירוע אשר כולל השתתפות בסדנת "12 צעדים" והמתלוננת במקביל החלה בטיפול בטראומה שעברה. המתלוננת הדגישה כי אינה חוששת מפניו היום.

     

    טיעוני הצדדים לעונש

  14. ב"כ המאשימה עמדה על הנסיבות החמורות של האירוע, על כך שהנאשם החל באלימות, תוך שימוש במצבר כדי לחבוט בראשה של המתלוננת, ולאחר מכן היא נמלטה. הנאשם לא הסתפק בכך, דלק אחריה והמשיך להכותה עם מגב והיא נזקקה לטיפול רפואי. משכך סברה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות האירוע, נע בין עשרה חודשי מאסר בפועל ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הוסיפה כי אמנם תסקיר שירות המבחן חיובי בעיקרו, אולם לדידה, אין לאמץ את המלצת שירות המבחן ולסטות ממתחם העונש ההולם עד כדי הטלת שירות לתועלת הציבור, נוכח העובדה כי האלימות כלפי המתלוננת היתה בעוצמה גבוהה, אך מאחר שהנאשם יליד 1961, אין לו הרשעות קודמות, והוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ועבר הליך טיפולי, כך שבסופו של יום, נוכח הסדר הטיעון והמלצת שירות המבחן, עתרה ב"כ המאשימה לחרוג ממתחם העונש ההולם, ולהשית על הנאשם שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה והתחייבות.

     

  15. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה, וטען כי הלכת כתב מתקיימת בעניינו של הנאשם ועל כן יש להימנע מהרשעתו. אשר לעונש המתאים הדגיש ב"כ הנאשם כי הנאשם נטל אחריות למעשיו, הן לפני שירות המבחן והן בבית המשפט, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט ועוגמת נפש מהעדים. הנאשם עבר הליך טיפולי ארוך בשירות המבחן והמשיך לבצע את המוטל עליו כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן. ב"כ הנאשם סבר כי הטלת עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, יפגעו בנאשם ובבני משפחתו, שכן מקור פרנסתו יגדע, על כן לדידו יש לסטות ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

     

  16. באחרית הדיון נשא הנאשם דברים. הוא הביע את חרטתו הכנה על מעשיו ומסר שלא ישוב לבצעם, כן הוסיף כי הוא עובר הליך של טיפול, וביקש את סליחתה של המתלוננת ואת רחמי בית המשפט.

     

    שאלת ההרשעה

  17. בבוא בית המשפט לחרוג מהכלל לפיו יש להרשיע בפלילים, על בית המשפט לבחון הצטברותם של שני תנאים כפי שנקבעו ברע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: "הלכת כתב"). התנאי הראשון הוא כי סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים לחרוג מהכלל לפיו יש להרשיע נאשם בפלילים, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. שנית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בית-המשפט העליון במותב תלתא שב וחזר על תנאיה של הלכת כתב בע"פ 5985/13 אבן נ' מדינת ישראל (מיום 2.4.2014). בהקשר זה יוער כי לדידי ככל שמדרג העבירה ונסיבותיה חמורים יותר, כך גם על היקף הראיות הנדרשות כדי לבסס את הטענה לפגיעה חמורה בשיקום להיות משמעותי יותר.

     

  18. שאלת ההרשעה בתיק שלפניי אינה פשוטה להכרעה, שכן מחד גיסא לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו של הנאשם אשר תקף את המתלוננת, הטיח בראשה של המתלוננת מטען מצבר והכה אותה בכל חלקי גופה וכן הטיח את ראשה בקיר בשעה שהיא מנסה להימלט מפניו. לאחר מכן המשיך הנאשם לדלוק אחריה תוך כדי כך שהוא מכה בה במגב ובהמשך לא הרפה ממנה והמשיך להכותה בעזרת מטריה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת כאבים בכל חלקי גופה וכן סימני חבלה בלחי שמאל. אלא שמאידך גיסא, הרשעת הנאשם עלולה לפגוע בנאשם אשר לא יוכל לעסוק בעבודתו כאזרח עובד צה"ל כאחראי לניהול תחום המשק ומראה היחידה, וכפועל יוצא מכך, יפגע מקור הפרנסה העיקרי של הנאשם ומשפחתו.

     

  19. ביהמ"ש העליון קבע, בשורה ארוכה של פסקי דין כי רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, ינקוט בית המשפט בחלופה של הטלת ענישה ללא הרשעה. ההימנעות מן ההרשעה הופכת לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר, שכן ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של העניין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי. (ר' ע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682), ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, וכן ע"פ 9893/06 אסנת אלון-לאופר נ' מדינת ישראל, (מיום 31/12/07)).

     

  20. בכל הנוגע לסוג העבירות ולנסיבות ביצוען - עסקינן באירוע מתמשך בו היכה הנאשם את המתלוננת בידיו ובחפצים שונים. למרות שהמתלוננת נסה מפניו, הוא המשיך להכותה בכל חלקי גופה ואיים עליה "אני אשרוף אותך ואת הילדים", כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת כאבים בכל חלקי גופה וכן סימני חבלה בלחי שמאל. בגין כל אלה הוא הורשע בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש- בן זוג, אשר העונש הקבוע לצידה הוא עד שש שנות מאסר, ובנוסף לכך הורשע בעבירת איומים, אשר העונש הקבוע לצידה הוא עד 3 שנות מאסר. מעשיו אלה של הנאשם, מעוררים סלידה ומלמדים על הצורך בהגנה על התא המשפחתי מפני מעשי אלימות. מעשיו של הנאשם נמשכו, על אף שהיו לו הזדמנויות רבות להפסיקם. הנאשם לא חשב על מעמדו ועל דמותו כאזרח עובד צה"ל עת שביצע את מעשיו. הנאשם אכן נעדר עבר פלילי וזוהי לו מעידתו היחידה בפלילים, יחד עם זאת אני סבורה כי בשל חומרת מעשיו הנאשם אינו עומד בתנאי הראשון של הלכת כתב.

     

  21. אשר לתנאי השני בהלכת כתב שעניינו פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם - נקודת המוצא היא כי על ההגנה לשכנע כי הרשעה בדין תוביל ליצירת נזק קונקרטי וממשי בשיקומו או בעתידו של הנאשם. הנאשם לא עמד בנטל זה להוכיח את הפגיעה הקונקרטית בו, שכן מלבד דבריו, דברי מפקדו סא"ל בירן ודברי ב"כ בעת הטיעונים לעונש כי יפגע מקום עבודתו ופרנסתו והוא לא יוכל להמשיך בעבודתו, לא הובאו די ראיות בעניין. אכן יש להניח כי הרשעת הנאשם עלולה לפגוע בו ובבני משפחתו, אלא שסבורני כי מדובר בפגיעה שהיא חלק בלתי נפרד מהענישה בפלילים ככלל ובמקרי אלימות במשפחה בפרט, אכן לא פעם בתיקי אלימות במשפחה, מקום שבני הזוג שבו לחזור לחיות יחד, נפגעת המשפחה כולה מענישת הנאשם, אך משמעות ההימנעות מהרשעת הנאשם, כמוה כאמירה סלחנית להתנהלותו. לדידי חומרת נסיבות ביצוע העבירות אינן מאפשרות לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים ובאינטרסים ציבוריים חיוניים הכוללים שיקולי גמול והרתעה.

     

  22. בהקשר זה יוער כי אף בהשוואה לת"פ 52864-03-14 מדינת ישראל נ' פלוני, שם נדון עניינו של נאשם שעבר עבירות דומות והפגיעה בשיקומו הייתה קונקרטית ומשמעותית יותר, אל מול העולה מכתב האישום שבענייננו, שכן הנאשם הושעה מתפקידו במשרד החינוך ומשכורתו עמדה על כמחצית בעקבות ההליך הפלילי, קבעתי כי על אף שהנאשם עמד בנטל להוכחת פגיעה קונקרטית כתוצאה מהרשעתו, אין בכך כדי להוביל לביטול הרשעתו של הנאשם, נוכח העובדה כי מדובר בפגיעה שהיא חלק בלתי נפרד מהענישה בפלילים. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי בערעור על גזר הדין בעפ"ג 55027-05-15 פלוני נ' מדינת ישראל, קבע, בשונה מבית המשפט קמא, כי לא הובאה תשתית ראייתית מתאימה, בדבר נזק קונקרטי לנאשם בעקבות הרשעתו, וחומרת העבירה ונסיבות ביצועה אינן מאפשרות לוותר על ההרשעה. אם במקרה דנן סבר ביהמ"ש המחוזי כי לא הובאו די ראיות לפגיעה, הרי שיש ללמוד מקל וחומר לעניינינו, שכן מלבד אמירתו של מפקדו של הנאשם לא הובאו ראיות נוספות לפגיעה, ואין כל וודאות כי הנאשם יפוטר מעבודתו, ככל שהרשעתו תישאר על כנה. אני סמוכה ובטוחה כי מעסקיו של הנאשם יוקירו את עבודתו הברוכה במשך למעלה מ-30 שנה, וכן ישקלו את לקיחת האחריות והשינוי שעבר הנאשם בעקבות הטיפול, טרם ישקלו להפסיק את העסקתו.

     

  23. אשר על כן החלטתי להותיר את הרשעת הנאשם על כנה.

     

  24. בשולי הדברים אוסיף כי לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן לביטול הרשעת הנאשם. אף שבית-המשפט מייחס משקל מהותי לעמדת שירות המבחן, מדובר בהמלצה בלבד, שאינה מחייבת. בעוד ששיקול מרכזי של שירות המבחן הוא שיקום, הרי מתפקידו של בית-המשפט לבחון את התמונה הכוללת ולייחס משקל מתאים למכלול שיקולי הענישה בנסיבות העניין. כאמור, במקרה הנדון דעתי היא כי בכל הנוגע לסוגית ההרשעה, שיקולי הענישה - ובהם הלימה, גמול והרתעה הם השיקולים המרכזיים אותם יש לשקול בנסיבות מקרה זה.

     

    ויפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 330/10 קרן סרנקו נגד מדינת ישראל:

     

    "המלצת שירות המבחן בענייננו הייתה כי יש להימנע מהרשעת המערערת. אך כידוע, בית המשפט איננו מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן. מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, וכיוצא באלה. כמובן, שיקולים אלו אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן. השופט היושב בדין הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן...הכלל הוא כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו ואילו "חריג שבחריגים לכלל זה" מותיר בידי בית המשפט סמכות להימנע מהרשעה..."

     

    מתחם העונש ההולם

  25. בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העונשין העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

     

  26. עבירות התקיפה, תכליתן הגנה על הערך של שלמות גופו של אדם. ערך זה הוא מהחשובים במארג הערכים החברתי. לעבירות התקיפה הנוגעות לתחום הזוג והמשפחה משמעות מיוחדת, והמחוקק ראה אותן בחומרה יתירה כאשר קבע כפל עונש בשל נסיבה זו. הטעם להחמרה הוא הפרת האמון הבסיסי הנלווה לתקיפה בתוך מערכת המבוססת על אמון, זה אל מול הרצון לגונן על המערכת הזוגית או המשפחתית שהוא חולק עם התוקף. בנוסף, הנזק הנפשי הפוטנציאלי הנלווה לעבירות מסוג זה הוא חמור יותר, מעשי אלימות ככלל הפוגעים באוטונומיה של קורבן העבירה, בתחושת הביטחון שלו ובכבודו.

     

  27. גם בית המשפט העליון נרתם למלחמה בתופעת האלימות במשפחה, וזאת באמצעות מדיניות ענישה מחמירה. על הלכה זו חזר כב' השופט שהם ברע"פ 5778/13 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 12/11/13), כאשר הביא מדברי כב' השופטת פורקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם 11/10/07)

     

    "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה. (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.10.07), פסקה 7, וכן ראו: ע"פ 4834/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.6.2013); ע"פ 9192/11 אדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.4.2012); ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993)"

     

  28. עבירת האיומים באה להגן על שלוות הנפש של האדם ולאפשר לו חיים חופשיים מלחצים אסורים. בנוסף, מגנה עבירה זו בעקיפין על ערך האוטונומיה של האדם וחופש הפעולה והבחירה שלו.

     

  29. אשר לנסיבות ביצוע העבירות, מחד, יש לראות בחומרה את העובדה כי הנאשם השתמש בנשק קר כדי לתקוף את המתלוננת, את גרימת החבלה למתלוננת, וכי היו לנאשם מספר הזדמנויות להפסיק את תקיפת המתלוננת, אולם הוא בחר שלא להפסיקה, אלא המשיך במעשיו, וכן איים על המתלוננת "אני אשרוף אותך ואת הילדים". עוד שקלתי לעניין זה כי הנאשם לא הפסיק את הרדיפה אחר המתלוננת מיוזמתו הוא, אלא עלה בידי המתלוננת להימלט מהמקום לבית השכנים הסמוך עד להגעת המשטרה.

     

    עוד התחשבתי בכך שמדובר בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג, עבירת פשע שהמחוקק קבע לצידה עונש מקסימאלי של עד שש שנות מאסר ועבירת איומים מסוג עוון, שהמחוקק קבע לצידה עונש מקסימאלי של עד שלוש שנות מאסר.

     

    מאידך ומבלי להקל ראש בחומרת המעשים, יצוין כי הנאשם ביצע את העבירות ללא תכנון מוקדם, האירוע הוא נקודתי אשר התרחש כולו בתוך זמן קצר, באופן מפתיע ולא נגרמו למתלוננת חבלות במדרג חומרה גבוה, ועל כן אני סבורה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בעוצמה בינונית. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם ביצע את העבירות כאשר היה שרוי בגילופין, ונראה שקיים קשר בין שתיית האלכוהול על ידי הנאשם לבין התנהגותו האלימה, שכתוצאה מכך נפגעה יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עשה, לשלוט על מעשיו ולהימנע מהם.

     

  30. לאחר ששקלתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את הערכים החברתיים המוגנים, את מידת הפגיעה בהם ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נסיבות אלה הוא בין שישה חודשי מאסר שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר.

     

    חריגה ממתחם העונש ההולם

  31. המחוקק קבע בסעיף 40ד' לחוק כי גם במקרה בו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם הם בעלי חומרה יתירה, אם הנאשם השתקם, או שיש סיכוי של ממש שישתקם, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, יכול בית המשפט לקבוע כי העונש שיוטל על הנאשם יחרוג ממתחם העונש ההולם, וזאת מטעמי שיקום.

     

  32. אני סבורה כי הליך השיקום אשר עבר הנאשם במסגרת ההליך שלפניי נכנס בגדר חריג זה. קצינת המבחן התרשמה כי תהליך הטיפול, מקטין את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד ועל כן קצינת המבחן המליצה לאפשר לנאשם להתמיד בתהליך הטיפולי שיקומי. הנאשם הוכיח כי הוא לא חזר לבצע עבירות נוספות ולא צרך אלכוהול מזה כשנתיים, מאז האירוע מושא כתב האישום. כמו כן, הוא התמיד בדרך השיקום, גילה אחריות ורצינות, ועשה מאמצים רבים לשינוי.

     

  33. לכך מצטרפות נסיבותיו האישיות של הנאשם, העובדה כי זו מעורבותו הראשונה בפלילים, וכי הוא לקח אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה מלאה הן לפני קצינת המבחן והן בבית המשפט וחסך זמן שיפוטי משמעותי ועוגמת נפש מהמתלוננת אשר לא הייתה צריכה להתייצב ולהעיד בבית המשפט. כמו כן, הנאשם הוא המפרנס העיקרי של משפחתו, כך שענישה בדמות מאסר, גם אם ירוצה בעבודות שירות, תוביל לפגיעה כלכלית משמעותית בבני משפחתו. עוד התחשבתי בתסקירו החיובי של הנאשם ובכך שלנאשם נסיבות חיים לא פשוטות כפי שעולה מהתסקיר.

     

  34. במקרה זה החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן באופן חלקי ולחרוג מהעונש ההולם מטעמי שיקום ולהסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור, צו מבחן ומאסר מותנה וזאת נוכח כברת הדרך המשמעותית אותה עבר הנאשם, מאז ביצוע העבירות ושליחתו למאסר תשיג לאחור הליך זה. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר באירוע חמור ובהתחשב בראיות לטיב הפגיעה בנאשם, כפי שתיארתי לעיל, החלטתי שלא להיעתר להמלצת שירות המבחן במלואה להימנע מהרשעת הנאשם.

     

  35. יצוין בהקשר זה, כפי שנפסק ברע"פ 2258/13 אליהו מאירוב נ' מדינת ישראל (ניתן 30.4.13) בפסקה 13 לפסק הדין, "כי על אף חשיבות המלצותיו של שירות המבחן, גזירת הדין נעשית בידי הערכאה השיפוטית ומכאן שעמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם – לעיתים יאמץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין ונסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן".

     

     

  36. אשר על כן אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן:

     

    • 6 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום על כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה.

       

      • 250 שעות שירות לתועלת הציבור, בהתאם לתוכנית שיכין שירות המבחן עד ליום 31.10.16.

         

      • ניתן צו מבחן למשך שנה מהיום.

         

      • הנאשם מוזהר כי אם לא ישלים את צו השירות לתועלת הציבור או צו המבחן ידון עונשו מחדש.

         

         

        זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

        ניתן היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.

        Picture 1

         

         


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ