אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 21801-06-15

ת"פ 21801-06-15

תאריך פרסום : 28/06/2016 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
21801-06-15
05/06/2016
בפני השופט:
רפי כרמל

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשמים:
1. מוחמד סוויטי
2. מוחמד טוויל

עו"ד ארז בר צבי
עו"ד טרונישוילי
הכרעת דין

בעניינו של נאשם 1

הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") מזוכה מעבירות הנשק לפי סעיף 144 (א) לחוק.

1.כנגד הנאשם והנאשם הנוסף הוגש כתב אישום המייחס להם קשירת קשר ביחד עם אחר לשדוד דירה בירושלים בו מתגוררת קשישה כבת 78, זאת בעקבות מידע קודם שהגיע אליהם בנוגע לרכוש המצוי בידה. נטען כי במסגרת הקשר תואם בין הנאשם והאחרים כי יגיעו אל הבית בשני כלי רכב, האחד שייך לאדם בשם טארק זארו והשני בבעלותו של אביו של הנאשם 2. נטען כי ביום 19/8/15, בשעות הבוקר, הגיעו הנאשם ואחרים אל רחוב ברל לוקר בירושלים. נאשם 1 נהג באחת המכוניות, כאשר עמו שלושה אחרים שזהותם אינה ידועה. נאשם 2 הגיע ברכב אחר ואתו נמצא טארק זארו. הנאשם נותר ברכב במגרש החניה. שלושת המעורבים שהיו ברכבו של הנאשם 1, יצאו מרכבו, כשהם לובשים וחולצות הנושאות לוגו של חברת בזק, כשהם מצוידים בכפפות, כיסוי ראש, תיקים, גז פלפל, לום ,מברג ,ואקדח ונגשו לדירה. באותה עת שהתה בדירה הקשישה עם מטפלת. השלושה נכנסו לבית כשהם רעולי פנים, אחד מהם פנה אל הקשישה ואמר לה שתהיה בשקט ושלא יפגע בה, אחר ניגש אל המטפלת, חסם את פיה באמצעות ידו עד שלא הצליחה לנשום והפיל אותה ארצה. בשלב מסוים, אחד מהשלושה התיז גז מדמיע לעבר עיניה, כאשר מעורב נוסף מכוון לעברה אקדח ומאיים עליה. נעשה חיפוש של רכוש בתוך הדירה, אחד מהשלושה משך שרשרת מעל צווארה של הקשישה, שלף טבעות מאצבעותיה, השלושה שברו אחד מהטלפונים הניידים ונותק לחצן המצוקה. בהמשך, שברו השלושה את דלת המחסן ומשם לקחו כספת. לפני שעזבו, הכניס אחד מהשלושה את המטפלת לחדר האמבטיה והורה לה להיות בשקט. השלושה עזבו את הבית עם הכספת, בה היו כ – 300,000 ₪ ותכשיטים בשווי של כ – 100,000 ₪, כשהם מותירים את הקשישה בבית ואת המטפלת נעולה בחדר האמבטיה. השלושה העמיסו את הרכוש הגנוב על הרכב בו נהג הנאשם. נאשם 2 נהג ברכב השני כרכב "פותח ציר", עד הגיעם למחסום קלנדיה. לאחר מכן הנאשמים ואחרים פרצו את הכספת וחילקו את שללה. העבירות המיוחסות לנאשם בגין המעשים המתוארים לעיל הנן שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק, כניסה למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק והיזק בזדון לפי סעיף 352 לחוק.

2.בתשובתו לכתב האישום, הכחיש הנאשם מעורבות באירוע או כי היה במקום האירוע והכחיש כי הכיר את נאשם 2.

כהערה, יצוין כי נאשם 2 הגיע להסדר עם המאשימה, הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע לכניסה למקום מגורים ודינו נגזר.

3.הסנגור ויתר על העדת שורה של עדים, למעשה על מרבית העדים, שעיקרם שוטרים,וכן הקשישה- המתלוננת והמטפלת. אין מחלוקת על עצם התרחשותו של האירוע באופן שבו תואר כמפורט לעיל. כאמור, בשלב מתן התשובה לאישום, ואף בשלב תחילת הראיות, עמדת הנאשם הייתה העדר מעורבות וכן שהוא לא היה כלל במקום, כפי שטען בשעת חקירותיו במשטרה, עמדה ממנה חזר בשלב מאוחר יותר במהלך המשפט כפי שיבואר בהמשך. תיק המוצגים שהוגש בהסכמה כולל את הודעתה של בתה של המתלוננת אשר פרטה בהודעתה על הרכוש שהיה בבית והסיבות שהביאו את אמה לשמור סכום כסף כה גדול בביתה (רצון להימנע מתשלום עמלה לבנק), ובעיקר אודות שיפוצים שנעשו בדירת האם על ידי פועלים שונים, הודעה מבת נוספת של המתלוננת, גם אודות הכספים שהיו בכספת ועניינים נוספים, הודעתה של המטפלת אשר תיארה את השתלשלות האירועים שבתמצית פורטה לעיל, הודעה מאת שכנה ששמעה את זעקות המטפלת לאחר האירוע והודעת שכן נוסף שהעיד על כך שיום עובר לאירוע הגיעו לדירת המתלוננת שלושה בחורים לבושים בגדים בצבע כחול, כאשר לכולם אותו לוגו על החולצה. העד מסר את תיאורם. כן הוגשו הודעות הנאשם (נמסרו ארבע הודעות), מזכרים שערכו שוטרים ופלטי שיחות טלפון. כאמור, מאחר שהאירוע עצמו אינו שנוי במחלוקת, אין מקום וצורך להידרש בפירוט למוצגים הנוגעים בכך.

4.העד המרכזי, ולמעשה היחיד, מטעם המאשימה, הנו טארק זארו (משפטו מתנהל במקביל). לדבריו של טארק, במסגרת האירוע הוא דאג לארגן שני רכבים ובהתאם שני נהגים, על מנת שינהגו באותם רכבים. הנהגים היו שני הנאשמים בתיק זה. לדבריו הוא ביקש מהנאשם "לעשות לו טובה" ולהסיע אנשים. טארק היה ברכב השני ואילו הנאשם נהג ברכב האחר. הנאשם הגיע למקום המפגש עם השלושה ומשם המשיכו למקום האירוע. לדבריו, שני הנאשמים לא ידעו כי עומד להתרחש אירוע פלילי, הוא עצמו ידע שאמורה להתרחש גניבה, אולם האירוע שהתרחש היה אירוע של שוד: "אני הלכתי על סמך שזה רק גניבה וחקרו אותי... על שוד ואני כל הזמן הייתי אומר שזה גניבה... ואני דיברתי על זה שאני הרסתי את החיים של שני הנהגים ואת האישה הזו שנגנב ממנה כסף בזה שאני עזרתי לבחורים שעשו את השוד והבאתי את הנהגים מבלי שידעו לאן הם הולכים ולמה הם הולכים" (עמ' 21-22 לפרו'). טארק הבהיר כי ברכב בו הוא נסע היו שני אנשים: הוא והנהג (דהיינו נאשם 2). הסיבה שהוא היה זקוק לנהג הייתה כי אין לו רישיון נהיגה, ואילו ברכב השני נהג הנאשם, שהסיע את שלושת המעורבים שטארק ביקש להסיעם. לדבריו, הוא הכיר את הנאשם כחודש לפני האירוע הוא לא זכר לומר מתי בדיוק ביקש ממנו להסיע את שלושת המעורבים, והוא ביקש זאת מהנאשם כטובה. טארק ציין כי הופתע מאוד לאחר שהוברר שהיו בדירה שתי נשים, דבר זה נודע לו בדיעבד (עמ' 28 לפרו'). לדבריו בעדותו, לכל אורך חקירותיו, כאשר נשאל אם כל המעורבים ידעו שעומד להתבצע שוד, השיב כי כוונתו הייתה "לשלושה ההם" והוסיף: "אבל החוקרים לא הבינו אותי". בין היתר אמר בעדותו: "אני רוצה באמת להעביר את התמונה איך שזה קרה בפועל. כשביקשתי מטוויל שייקח אותי, לא יודע על כלום, ושביקשתי מסוויטי לנהוג ולקחת את הבחורים לא יודע כלום. ואני דיברתי על זה... אני לא יודע מה הבחורים אמרו, אם אמרו לו (לנאשם 1, ר.כ.) שהולכים לגנוב או לעשות משהו. אני רק ביקשתי ממנו שייקח אותם ויחזור. הוא לא יודע כלום... אני זה שנסעתי לפניו... היה הסכם ביני לבין אחד שהיה איתם שאני אקח אותם עד נקודה מסויימת" (עמ' 30 לפרו'). טארק עומת עם כך שבחקירתו במשטרה אמר כי נאשם 1 קיבל כ – 45,000 עד 50,000 שקלים. בעדותו השיב כי העריך סכום זה. כשנשאל מדוע שולם כסף לנאשם, שכן הוא בסך הכל ביקש מהנאשם טובה, השיב: "זה הם הסבירו לו. הם דיברו אתו על משהו שישלמו לו... אני ביקשתי רק טובה. אני לא ביקשתי תמורה לזה... אם הם נתנו לו אני לא ראיתי אם נתנו או לא. רק אני הערכתי את הכסף בגלל שאני היה לי ניסיון, היו לי מקרים לפני" (עמ' 32 לפרו'). טארק אישר בעדותו כי שיקר בחקירתו במשטרה שם הכחיש את המיוחס לו. באשר לשלושה שביצעו את המעשה עצמו, אמר כי אחד החברים שלו קישר ביניהם, והוא ראה אותם לראשונה כשבועיים שלושה לפני המקרה. הם אמרו לו: "יש גניבה יש כסף אנחנו הולכים להביא את הכסף. תיקח אותנו תסדר לנו רכבים ותחזיר אותנו בחזרה ואנחנו נשלם לך..." (עמ' 34 לפרו'). מדובר בשלושה אנשים שהם תושבי שטחים. טארק הבהיר כי היה נחוץ רכב נוסף מאחר שהוא היה אמור לנסוע לפניהם (עמ' 36 לפרו'). לדבריו הוא סיפר למדובב בשעת חקירתו שקיבל סכום כסף גבוה ממה שקיבל בפועל, זאת על מנת שלא ייווצר רושם: "ששלושה רימו את הבן של משפחת זארו... זה פאדיחה, זה בושה שעושה לי בחברה שלי. שמישהו יגנוב לא ייתן לי כסף ושאני לפני המכרים שלי אפשר לרמות אותו ואהבל. זה לא כבוד בשבילי" (עמ' 39 לפרו'). טארק אמר שוב ושוב שהחל לשתף פעולה לאחר שהבין שהרס את חייהם של הנהגים ושל הקשישה והמטפלת. עמד על כך שביקש מהנאשם שיסיע את שלושת האנשים כטובה, מאחר שלו עצמו אין רישיון נהיגה. באשר למפגש הנאשם עם שלושת המעורבים, אמר טארק כי ביקש מהנאשם להמתין לשלושה ברחוב הראשי בבית חנינה סמוך לחנות ירקות בשם גן עדן, לשם הגיעו השלושה. הנאשם כלל לא ידע שמדובר בתושבי שטחים כשפגש בהם. לאחר שהשלושה נכנסו לרכבו של הנאשם, חבר הנאשם לטארק שהיה בשכונת שייך ג'ארח ונהג לפניו, ואז הנאשם נסע בעקבותיו. לשאלה כיצד ידע להיכן להגיע, השיב: "אני לקחתי אותם לנקודה המבוקשת לפני האירוע ביום. אני לקחתי מונית והלכתי לנקודה שהם רוצים אותה... היה שם תחנת דלק והיה צומת שנקרא ברץ, ביקשו שאני אקח אותם לשם ואחרי כן הם ידעו איך להגיע לשם" (עמ' 51 לפרו'). כשהגיעו לתחנת הדלק, השלושה ידעו כיצד להגיע לאותו בית והם הובילו לשם. במהלך עדותו של טארק הוצג לפניו הסרטון ממגרש החניה הסמוך לבית בו התרחש האירוע, והוא זיהה את המעורבים ואת מיקומם (הדיסקים הוגשו כראיה). בסיום עדותו של טארק ניתנה החלטה לפיה ההודעות עימן עומת התקבלו במסגרת סעיף 10 א' לפקודת הראיות.

 

5.בשלב זה ייאמר כי בעיצומה של עדותו של טארק זארו, שינה הנאשם את תשובתו לכתב האישום, הודה שהוא נהג ברכב מסוג פורד שנזכר בכתב האישום במועד שנזכר בכתב האישום והוא הסיע את שלושת המעורבים האחרים, כל זאת לפי בקשתו של טארק. נטען כי הנאשם לא ידע את מטרת הנסיעה, ורק לאחר מטרת הנסיעה הוא הבין שהאנשים אותם הסיע ביצוע גניבה. לא ידע כי ביצעו שוד ולא ידע כי יש להם אמצעים לעשות כן. הוא גם לא הכיר את שלושת האנשים.

הנאשם

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ