ת"פ 19097-12-14 מדינת ישראל נ' כ.א.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בקשר לאירוע מיום 9/7/13, במהלכו, לפי הטענה החזיק סם מסוג חשיש במשקל 1.15 גרם נטו וכאשר הבחין בשוטרים פלדמן ולוי, השליך את הסם לעבר הרצפה ובכך הפריע לשוטרים למלא את תפקידם.
2. בפתח הכרעת הדין, אודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו.
3. כבר כאן יצויין כי הזיכוי הינו זיכוי מחמת הספק שניתן על חוט השערה, לאחר שהיה קשה להאמין לגרסתו של הנאשם שנפלה בה סתירה מהותית, ולאחר שהוא נמנע מלהביא כעד הגנה לעדות את חברו שלפי טענתו היה עמו בזירה.
4. חרף שתי המכשלות הללו בהגנה, מצאתי כי לא ניתן לבסס הרשעה על סמך עדותם של שני השוטרים פלדמן ולוי, מעבר לכל ספק סביר, לאחר ששניהם, כל אחד בדרכו לא זכרו בדיוק מה ארע.
5. אין מחלוקת, כי ביום האירוע 9/7/13, היו השוטרים טליה פלדמן וסהר לוי, בסיור עם בגדים אזרחיים, הם הבחינו בנאשם ובאדם אחר שעמד איתו בשם יוסי קסטורינו (להלן: "יוסי"), אין מחלוקת כי שני השוטרים התקרבו לעבר הנאשם ויוסי ואין מחלוקת כי השוטרים תפסו בסמוך למקום הימצאם של הנאשם ושל יוסי, סם מסוכן מסוג חשיש.
6. בעניין הימצאות הסם, אני דוחה את טענות הסניגור, כי יש ספק אם הסם שנתפס הוא הסם שלגביו הוגשה חוות הדעת. הסניגור לא ביקש לחקור את כל שרשרת הסם והסכים להגשתה. בנסיבות אלה ועל יסוד הרצף שבין תפיסת הסם על ידי העד סהר לוי לבין חוות הדעת, ברור שחוות הדעת ניתנה לגבי הסם שנתפס בזירה והפער בין המשקל ברוטו שנבדק על ידי השוטר סהר לוי, לבין המשקל נטו שנמצא במעבדה, אין בו כדי לערער רצף זה.
7. עוד אני דוחה את טענותיו של הסניגור בנוגע למחדלי חקירה. באשר לעד קובי, הוא לא נכח בזירה אלא היה, אם בכלל, במרחק רב. יצויין כי הטענה שהוא היה במרחק של כ- 100 עד 200 מטר, נטענה רק בעדות, כאשר בהודעה במשטרה רק נטען שהוא היה שותף לנסיעה קודמת לווטרינר. אישור של נסיעה זו איננו מעלה ואינו מוריד לגבי המחלוקת שקיימת בתיק זה ולכן אין מדובר במחדל שהוא כשלעצמו אמור להביא לזיכוי.
8. כמו כן, אין אני מוצא מקום לקבל את טענת הסניגוריה לגבי אפליה בכך שכתב האישום הוגש בסופו של דבר כנגד הנאשם, ולא כנגד יוסי. לאחר שבפניי התביעה עמדו דוחות לפיהם הנאשם היה מי שהשליך את הסם, ישנה אבחנה מוצקה בין הנאשם לבין יוסי, אשר הצדיקה את הגשת כתב האישום כנגד הנאשם ולא כנגד יוסי.
9. למרות דחיית טענות אילו של הסניגוריה, מצאתי בסופו של דבר כי אכן קיים חשד כבד שידו של הנאשם הייתה במעל וכי הוא קשור לסם שנתפס בסמוך אליו, אלא שרמת החשד הכבד כנגד הנאשם איננה רמה כזו המסירה את האפשרות לספק כלשהו שהנאשם לא אחז בסם ולא זרק אותו.
10. בפני בימ"ש עמדו שתי עדויות של שני הסיירים אשר היו בזירה ותפסו את הסם. לא אתייחס לכל התמיהות שהעלה הסניגור, שחלקן הם תמיהות של ממש וחלקן אינן מצדיקות דחיית עדותם של השוטרים. אתייחס רק לסוגיה המהותית שבמחלוקת, והיא השאלה אם השוטרים ראו את הנאשם זורק את הסם אשר תפסו מיד לאחר מכן או שהם לא ראו זאת.
11. השוטרת טליה פלדמן בפתח עדותה מסרה כי היא והשוטר סהר לוי הבחינו בנאשם ויוסי במרחק של בערך כפול מהמרחק עד לדלת אולם בימ"ש, דהיינו כ- 16 מטר. היא סיפרה כי היא זוכרת שהיה אקט של "כמו של תן וקח", אולם לא זכרה מי מסר מה והיא ציינה במפורש: "אני לא זוכרת אם הבחנתי בזריקה של אחד מהם או מי הבחין מה בדיוק, לא בדיוק זוכרת". (עמוד 8 שורות 15-16).  כאשר השוטרת פלדמן נשאלה בשאלה מדריכה אם היא הבחינה בזריקה היא השיבה: "אני חושבת שאני הבחנתי בזריקה" (עמוד 8 שורה 25). נכון הוא שבמהלך החקירה הנגדית ציינה השוטרת פלדמן: "ראיתי שנזרק משהו וסהר ניגש מיד להרים" (עמוד 12 שורה 15), אולם אין בכך כדי להסיר את הספק אם היא אכן ראתה זריקה של הנאשם, את החומר שנתפס לאחר מכן על ידי השוטר סהר לוי, או שלא ראתה זאת.
12. אם עדותה של השוטרת פלדמן באשר לנקודה המרכזית שבמחלוקת הייתה בעייתית, הרי שעדותו של השוטר לשעבר סהר לוי, הייתה בעייתי עוד יותר. השוטר סהר לוי לא זכר דבר וחצי דבר מקרות האירוע ודוחות הפעולה שערך הוגשו בהתאם לכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר".
13. אכן, ההלכה הפסוקה קבעה כי שוטר אשר עורך דוחות רבים, מן הסתם איננו זוכר כל דבר ודבר ולכן, אם הוא ערך דוח בסמוך לזמן האירוע והוא מאשר את עצם כתיבת הדוח על ידו, ואת סברתו מדוע האמור בדוח הוא אמת – ניתן לקבל את הדוח לצורך הוכחת תוכנו. יחד עם זאת, במירב המקרים בהם נעשה שימוש בכלל חריג זה, הדבר נעשה לשם הוכחת פעולות שיגרתיות של אנשי משטרה. בספק אם ניתן להשתית הרשעה, כאשר הראיה המרכזית, ואולי היחידה הינה דוח שנרשם על ידי שוטר, כאשר השוטר איננו זוכר ממנו דבר וחצי דבר, והדוח מוגש רק בהתאם לכלל החריג של "הקפאת הזכירה שבעבר". בעת החלטתי לקבל את הדוח, נסמכתי על ספרו של כבוד השופט קדמי "על הראיות". באותו מקור, מציין כבוד השופט קדמי, כי השימוש בכלל זה הוא נדיר ובעקרון הוא מיועד לנסיבות שבהן ברור לכל כי הרישום הוא הראיה הטובה ביותר וכי אי קבלת הרישום מהווה פגיעה בעשיית משפט צדק שהוא אינטרס הציבור כולו. כאשר הראיה המרכזית היא דוח של שוטר, ולמעשה לא ניתן לחקור אותו בחקירה נגדית של ממש לגבי פרטי האירוע – נראה לי כי לא הוסר הספק הסביר.
14. מעבר לכך יצויין כי יש ממש בטענת הסניגור, כי גם בעדות של פלדמן וגם בעדות של סהר לוי, עלתה בעייתיות בשאלה, אם כבר הייתה החלפה של כסף ושל דבר מה לפני המעצר או שלא הייתה החלפה. שני העדים גם פלדמן וגם לוי, טענו מצד אחד כי כבר ראו החלפה ומצד שני כי הייתה כוונה להחלפה.
15. עוד יצויין כי כאשר הנקודה החשובה ביותר היא השאלה אם הנאשם נראה זורק את הסם מידו, היינו מצפים כי תופיע באופן חד וברור כבר בתחילת הדוח. מעיון בדוח של השוטר סהר לוי, עולה כי : "האדם השני הסתובב אלינו עם הגב, הלך טיפה קדימה ובעט במשהו ברצפה שהפיל מהיד". כאמור לעיל, אם השוטר סהר לוי היה מעיד ואומר בחקירה נגדית מה בדיוק ראה באותו רגע, ניתן היה לקבל תיאור זה למרות הבעייתיות שבו כאשר מצוין קודם, כי הנאשם נראה בועט בדבר מה ורק לאחר מכן מצוין כי הדבר שבו הוא בעט היה הדבר שהפיל מידו. כאשר העד סהר לוי לא זכר את העניין כלל, נותרה התהייה באשר לאופן ניסוח הדוח ללא מענה.
16. כאמור בפתיח, אין בכך כדי לקבל את גרסתו של הנאשם. השוטר סהר לוי מציין בדוח שלו, כי כבר בזירה הוא שאל את הנאשם מה פשר הדבר שנמצא על הרצפה בסמוך לו ואם הדבר שלו, והנאשם השיב בשלילה. גרסה זו מחוזקת גם באימרתו של הנאשם, שמסר אותה מיד לאחר מכן כאשר הגיע למשטרה: "סהר הבלש הלך לצד, הדליק פנס, היה משהו חום על הרצפה. הוא אמר מה זה, אני הבנתי מהם שזה חשיש, אמר למי זה שייך. אמרתי שאני לא יודע". (ת/1, שורות 9-11 עמוד 2). גם בהמשך החקירה בעמוד 4, מציין הנאשם כי הוא ראה מה נתפס בזירה וזיהה את השקית עם החומר שתפס סהר לוי. לפיכך טענתו של הנאשם בעדות היום, כאילו לא ראה שנתפס בכלל משהו היא  טענה שאין בה ממש.
17. תהייה נוספת עלתה במהלך הסיכומים והיא, בשאלה של תפיסת כסף מן הנאשם. העד סהר לוי ציין כי ערך חיפוש על הנאשם ולא מצא שום דבר חריג. במהלך הסיכומים עלה כי ישנו בתיק החקירה דוח של השוטרת פלדמן שלא הוגש לבימ"ש, לפיו אכן נתפס כסף מן הנאשם. יש חשש כי השוטרים ציינו שנתפס כסף אצל יוסי ולא ציינו כי נתפס כסף אצל הנאשם, משום שהדבר התאים לסברתם כי היה זה יוסי שביקש לקנות את הסם מהנאשם.
18. נוכח כל האמור לעיל, אכן הנסיבות מלמדות על חשד כבד כי הנאשם היה מעורב בהחזקת הסם. הסם נתפס בסמוך לנאשם. בעדותו הוא סתר את חקירתו במשטרה לפיה אכן היה נוכח וראה כאשר הסם נתפס. הנאשם לא הביא לעדות את יוסי, כאשר מדובר בחבר שלו והדבר מעלה חשד כי נמנע מהבאת עדות זו, משום שעלולה לסייע לתביעה. חרף האמור לעיל, כאשר המאשימה מבקשת לבסס את ההרשעה מעבר לספק סביר על עדויותיהם של השוטרים טליה פלדמן וסהר לוי, אשר לא זכרו במדויק את האירוע, נראה לי כי נותר ספק סביר ועל הנאשם להנות מן הספק.
19. נוכח כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מחמת הספק.
20. הסם יושמד והכסף יושב למי שנתפס ממנו, בחלוף תקופת הערעור.

זכות ערעור תוך 45 יום לבימ"ש מחוזי.

<#21#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ו, 16/05/2016 במעמד הנוכחים.

 קלדנית: יהודית + שרה

הוקלד על ידי יהודית מנצור