אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 14771-10-14 מדינת ישראל נ' מלול

ת"פ 14771-10-14 מדינת ישראל נ' מלול

תאריך פרסום : 24/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
14771-10-14
28/10/2014
בפני השופט:
רון שפירא - סגן נשיא

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
הנאשם:
יצחק מלול
גזר דין
 

 

העבירה שבביצועה הודה הנאשם וכתב האישום המתוקן

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (ברביעית) ונקבע כי ביצע את העבירה המיוחסת לו, עבירה של הפרת אמונים (ללא מרמה) לפי סעיפים 284 + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). מאחר שהסניגור הודיע כי בדעתו לטעון לעניין ההרשעה, לא הורשע הנאשם במסגרת הכרעת הדין ונקבע כי החלטה לעניין זה תינתן לאחר שמיעת טענותיו.

 

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, בתאריך 20/10/13, בשעה 07:15 או בסמוך לכך, ביציאה מרכסים לכיוון כביש 70, נהג הנאשם ברכב ולא ציית לתמרור "עצור" המוצב בדרך בכיוון נסיעתו. בעקבות עבירת התנועה הנ"ל, בו במקום נמסרו לנאשם הזמנה לדין וכתב אישום ליום 13/01/14, כדי להישפט על עבירת התנועה בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה. כמו כן, על אתר ניטל ממנו רישיון הנהיגה והוחלט לזמנו לשימוע לצורך החלטה על פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה ביום 20/10/13 בשעה 09:00 במשרדי מתנ"א זבולון. בסמוך לאחר מכן פנה הנאשם אל אדם בשם מוטי שזהותו אינה ידועה במדויק למאשימה, אשר מסר לו את מספר הטלפון של אבנר דהאן (להלן: "אבנר").

 

בו ביום התקשר הנאשם אל אבנר וסיפר לו אודות עבירת התנועה וכי הוזמן לשימוע וביקש ממנו לסייע לו. בתגובה הבטיח אבנר להשיב לנאשם את רישיון הנהיגה עוד באותו היום וזאת בתמורה ל- 2,000 ₪. לאחר מקח וממכר בין הנאשם לאבנר סוכם כי התשלום יהיה בגובה של 1,900 ₪ בלבד. כפי שסוכם ביניהם, סמוך לאחר מכן נפגשו אבנר והנאשם באצטדיון הכדורגל שבקריית אתא, שם עובד אבנר, והאחרון מסר לאבנר את כתב האישום והזימון לשימוע. לאחר מכן התקשר אבנר אל רוני משיח, מפקד יחידת משטרת התנועה הארצית "כרמל" (להלן: "רוני"), מסר לו כי במהלך היום עתיד להתקיים שימוע לנאשם בתחנת משטרת זבולון והשניים סיכמו כי רוני יפעל כדי שרישיונו של הנאשם לא יישלל שלילה מנהלית. רוני התקשר אל קצין יחידת מתנ"א זבולון, צור רוקח (להלן: "צור"), וביקש ממנו כי יפעל כדי להקל עם הנאשם. צור ערך את השימוע בתחנת משטרת זבולון ובתום השימוע החליט צור שלא לפסול את הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה בנימוק כי הפסילה תבחן על ידי בית המשפט אשר ידון בכתב האישום. צור החליט כאמור חרף העובדה שהנאשם כבר צבר לחובתו הרשעות בעשרות עבירות תנועה, חלקן חמורות – לרבות עשר עבירות של נהיגה במהירות מופרזת ואי ציות לתמרור עצור. לאחר קיום השימוע שילם הנאשם לאבנר סכום של 1,900 ₪ כפי שסוכם מראש.

 

הטיעון לעונש

ב"כ המאשימה טען כי הערכים המוגנים בעבירה של הפרת אמונים הם אמון הציבור, טוהר המידות של עובד הציבור והפעילות התקינה של המנהל הציבורי. במקרה זה שלושת הערכים הללו נפגעו, ובצורה קשה. נטען כי הנזק שנגרם מטיפול שסוטה מן השורה באדם שביצע עבירה והנזק שנגרם לציבור הוא נזק רב. נטען כי גם חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה גורם נזק רב לציבור בכללותו, לאמון במשטרה ובכל מערכת אכיפת החוק ולמלחמה בתאונות הדרכים. נטען כי החלק היחסי של הנאשם אינו מבוטל. לעניין ההרשעה טוען ב"כ המאשימה כי האינטרס הציבורי, בשים לב לעובדה שהנאשם עבר עבירת תעבורה ובשים לב למלחמה בתאונות הדרכים, נפגע פגיעה קשה. עוד נטען כי ביהמ"ש צריך להתחשב בפסיקה הנוהגת בקביעת מתחם הענישה. נטען שפסיקה ישנה שאינה מתיישבת עם עיקרון ההלימה נסוגה. עוד נטען כי פסקי הדין כולם, ודאי בשנתיים האחרונות, מדברים על הרשעה. עוד נטען כי רשות הרישוי תיטול את רישיון הנהג הציבורי רק במקרה שיש הרשעה שהיא רלוונטית לאותו רישיון, כגון עבירת מין או תקיפה. נטען כי עבירת הפרת אמונים פוגעת באמון הציבור בכללותו ואין רלוונטיות לרישיונו הציבורי של הנאשם. כן נטען כי הנטל הוא על הנאשם להראות שההרשעה תפגע בשיקומו בצורה ממשית. נטען כי דווקא בשל היותו של הנאשם נהג ברכב ציבורי האינטרס הכלכלי שלו בביצוע העבירה היה גדול יותר ומאחר שהוא הפר את אמון הציבור ייתכן שאינו ראוי שיסמכו עליו להמשיך ולנהוג ברכב ציבורי. המאשימה טוענת שכאשר מדובר בהודאה ובאנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי מתחם הענישה נע בין חודשי מאסר ספורים שיכול וירוצו בעבודות שירות ובין מאסר בפועל של 12 חודשים ומבקשת להשית על הנאשם, לצד ההרשעה, עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, זאת לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם.

 

ב"כ הנאשם טען כי ביהמ"ש העליון קבע שאין זהות בין פסיקה קודמת נוהגת ורמתה למתחם הענישה. לעניין ההרשעה טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הוא נהג הסעות ברכב ציבורי וכי הוא קיבל אישור בטחוני ברמה גבוהה על מנת שיוכל להסיע נוסעים לתוך רפא"ל. נטען כי הרשעתו תפגע פגיעה חמורה בפרנסתו ובפעם הבאה שיבוא לפני משרד הרישוי לחידוש הרישיון הוא יעלה לשימוע, כאשר שם יש החמרה של קציני התעבורה והם אינם מאפשרים לעיין מחדש בהחלטתם. ב"כ הנאשם הציג את המסמכים הדרושים לשם קבלת הסיווג הביטחוני של הנאשם להסיע אנשים לתוך רפא"ל מהם עולה כי הרשעה בפלילים נבדקת על פי מסמכים אלה ולכן תפגע בפרנסתו. באשר לעבירת התנועה נטען כי הכביש נמצא תחת עבודות בכביש, היה פקק תנועה, הנאשם עצר ונתן לתנועה לעבור, רק שלא עצר שוב בקו העצירה. נטען כי עבירה זו נדונה בבית המשפט לתעבורה, שם נדון הנאשם לקנס של 600 ₪ בגין אי מתן זכות קדימה. נטען כי הדבר מעיד על כך כי לא נשקף סיכון ממשי ממעשיו של הנאשם. באשר לעבירת הפרת האמונים נטען כי עבירה זו אמורה להיות מיוחסת לעובדי ציבור, אך בעניין זה במסגרת ההסדר היא יוחסה לנאשם והנאשם הודה בה. נטען כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה קטן שכן הנאשם פנה למישהו שיטפל בעניינו וכל חטאו היה שלא פנה למישהו שיטפל בעניין כעורך דין של ממש. כן נטען כי הנאשם הוא בן 55, מצבו הכלכלי אינו קל, הוא מפרנס משפחה ומיד עם התייצבותו במשטרה הוא שיתף פעולה וסיפר שאבנר החתים אותו על ייפוי כוח והם התמקחו על מחיר הטיפול בעניין. נטען שהנאשם חשד קצת שמשהו אינו כשורה מכיוון שיפוי הכוח היה על שם אדם אחר ואף שאל את אבנר על כך ואבנר השיב לו שמדובר בעו"ד שעובד עימו. נטען כי מדובר יותר בעצימת עיניים והיבט השחיתות רחוק מאוד מהנאשם. נטען כי הנאשם היה נכון מהיום הראשון להודות ולסיים את התיק וכי ניהול המשפט משפיע עליו מאוד.

 

הנאשם עצמו ביקש להתחשב במצבו, טען שהוא אדם נורמטיבי המפרנס משפחה עם משכורת זעומה שלו ושל אשתו והצהיר כי הוא מצטער שנקלע לסיטואציה הזו ולא יחזור על כך שוב.

 

דיון

בקשת הנאשם להימנע מהרשעה

הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם. אי הרשעה במקרה כזה תהיה יוצאת דופן ורק במקרים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ