אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אי כשירותו של נאשם בעבירות של נסיון הצתה במטרה לפגוע בבני אדם וסחיטה באיומים, לעמוד לדין

אי כשירותו של נאשם בעבירות של נסיון הצתה במטרה לפגוע בבני אדם וסחיטה באיומים, לעמוד לדין

תאריך פרסום : 07/10/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
13546-08-15
24/09/2015
בפני השופט:
ג'ורג' קרא - סגן הנשיאה

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד איתי פרוסט מפרקליטות מחוז ת"א
נאשם:
פלוני (עציר)
עו"ד אבי עמירם
החלטה
 

 

  1. ביום 5.8.15 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בעבירות של נסיון הצתה במטרה לפגוע בבני אדם וסחיטה באיומים. בחוות דעת פסיכיאטרית מיום 31.8.15, נקבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין וכי אף בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ולא היה מסוגל לשלוט בדחפיו התוקפניים. לאור מצבו הנפשי של הנאשם ומסוכנותו ביקשה המאשימה צו המורה על אשפוזו של הנאשם ועל הפסקת ההליכים בעניינו.
  2. מסקנות חוות הדעת מקובלות על הצדדים, הן ביחס למצבו הנפשי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו וכיום והן ביחס לצורך באשפוזו, אולם הם חלוקים ביחס להשלכות המשפטיות של האבחון הפסיכיאטרי וביחס לאורכה המירבי של תקופת האשפוז עליה יכול בית המשפט להורות.

בעוד שלפי גישת המאשימה יש להורות על הפסקת הליכים ועל אשפוזו של הנאשם לתקופה המירבית הקבועה לעבירות המיוחסות לו, מכח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק טיפול בחולי נפש"), הרי שלגישת ההגנה יש לזכות את הנאשם לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולהורות על אשפוזו מכח סעיף 15(ב) לחוק הטיפול בחולי נפש לתקופה מירבית של שנת מאסר אחת בלבד.

במחלוקת בין הצדדים – מקובלת עלי עמדת המאשימה בשתי הסוגיות. ואלו נימוקי.

  1. ב"כ הנאשם ביסס את עמדתו על רע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (ניתן ביום 3.2.15; להלן: "רע"פ וחנון"), ממנו למד כי משניתנה חוות דעת בדבר אי כשירותו המהותית של הנאשם, חובה על בית המשפט לזכותו. לנוכח זיכויו המתחייב של הנאשם, אין תחולה לסעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, שעניינו הפסקת הליכים, והמתווה המשפטי ההכרחי הוא זה שבסעיף 15(ב) לחוק.

לצורך תחולת סעיף זה נדרש, בין היתר, כי בית המשפט יקבע שהנאשם עשה את מעשה העבירה שבו הואשם. קביעה כזו אפשרית, לשיטת ב"כ הנאשם, על פי המתווה שהוצע על ידי כב' השופט קובו בת"פ (שלום פ"ת) 7857-07-15  מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 1.9.15), בין מכח הסכמת ב"כ הנאשם לאחר שעיין בחומר הראיות, כי הנאשם אכן ביצע את מעשה העבירה המיוחס לו בכתב האישום ובין מכח קביעת בית המשפט, המבוססת על עיון בכל חומר הראיות, שיוגש לעיונו בהסכמת ב"כ הנאשם.

יחד עם זאת, הרי שלגופו של עניין, ביקש ב"כ הנאשם לנקוט בדרך שלישית ושונה משתי אלו, והיא העמדת כל חומר הראיות לעיונו של בית המשפט על מנת שזה יקבע מהן העבירות העולות ממנו, שכן לשיטתו העבירות העולות מחומר הראיות חמורות פחות מאלו שיוחסו לנאשם בכתב האישום וכוללות עבירה של איומים בלבד – להבדיל מסחיטה באיומים - ומעשי הכנה להצתה שכלל לא התגבשו לכדי נסיון הצתה. בבקשו לבסס את טיעונו זה, התייחס לחומר הראיות וטען טענות עובדתיות שונות: דרישת הנאשם – באיומים – לקבל את הכסף שבחשבון הבנק מהווה דרישה של נכס לגיטימי השייך לו ולכן אינה בגדר סחיטה (באיומים); מעשי הנאשם לא היו אלא בגדר התרסה והבעת אכזבה שלא עברו את סף מעשי ההכנה, שכן הנאשם לא פתח את מיכלי הדלק שהביא ולא נכנס עימם לסניף הבנק; הנאשם הביע חרטה.

  1. לעומתו, טען ב"כ המאשימה כי משנמצא שהנאשם אינו כשיר דיונית לעמוד לדין, כלל לא ניתן לקיים דיון בחומר הראיות. דיון כזה, תוך התייחסות לשאלות של הוכחה ושל סוגיות עובדתיות כדוגמת החרטה, בשעה שהנאשם אינו נוכח באולם בית המשפט – בגופו ובדעתו – מהווה פגיעה בזכויותיו הבסיסיות. עוד טען, כי רע"פ וחנון, עליו ביקשה ההגנה להסתמך אינו רלוונטי בענייננו, לנוכח נסיבותיו הייחודיות, העובדה כי הדיון שם יוחד לעניין הכשירות המהותית של הנאשם.

ב"כ המאשימה הגיש פסיקה בעניין והפנה בהרחבה לת"פ (מח'-חי') 11950-05-15 מדינת ישראל נ' א.פ (ניתן ביום 18.6.15) ולקביעות בית המשפט שם באשר לבעייתיות הרבה ולחוסר הצדק שבבירור מעשי הנאשם כאשר הלה נעדר כשירות דיונית. בנוסף, ביקש שלא לאמץ את גישתו של כב' השופט קובו בת"פ (שלום פ"ת) 7857-07-15 הנ"ל ולא לקיים דיון בזיכויו של הנאשם שאינו כשיר דיונית על בסיס חומר הראיות לבדו, תוך שהצביע על הבעייתיות הכרוכה בכך ביחס לזכות הטיעון של הצדדים, לחובות ההנמקה ולזכות הערעור.

  1. משמעות עמדת ההגנה היא כי על בסיס חומר הראיות יש לזכות את הנאשם מעבירות נסיון ההצתה והסחיטה באיומים ולקבוע כי הנאשם ביצע מעשה איומים, ולזכותו ממעשה עבירה זה לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, בשל העדר כשירות מהותית. בתמצית, מהות הבקשה היא בירור אשמתו של הנאשם וזיכויו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום לאחר בירור לכאורי של אשמתו – בחינה לכאורית של חומר הראיות תוך הוספת טענות עובדתיות, הסתייגויות ופרשנות משפטית. דרך זו אינה ראויה, אינה נכונה ואין לה כל בסיס חוקי. "מעשה מרכבה" זה של הלכה ופרשנות מרחיבה לסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, הינו נסיון מרחיק לכת החורג מגדר לשונו, הגיונו ותכליתו של חוק טיפול בחולי הנפש, שההיבט הטיפולי הוא שעומד בבסיסו.
  2. סעיף 15(ב) לחוק הנ"ל קובע:

"הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביוזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי."

מלשון הסעיף עולה כי התנאי הראשוני לתחולתו הוא קביעת בית המשפט כי הנאשם "עשה את מעשה העבירה שבו הואשם". אלא שעתירתו של ב"כ הנאשם שונה, שכן הוא מבקש כי בית המשפט יקבע שחומר הראיות מגלה עבירה אחרת מאלו המיוחסות לנאשם. לבקשה מסוג זה, אשר לפי טיבה והיקפה מצריכה קביעות עובדתיות, מבלי שקדם לכך דיון ממשי, אין כל אחיזה בלשון הסעיף.

יתרה מכך, סוגיית בירור אשמתו של נאשם לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש לצורך תחולת הסייג שבסעיף 34ח לחוק העונשין, הוגדרה על ידי ביהמ"ש העליון ברע"פ וחנון כסוגייה קשה ומורכבת שההכרעה בה הושארה בצריך עיון, תוך שנקבע מפי כב' השופט זילברטל כי: "ניתן לתהות על מידת ההוכחה וטיב הראיות הנדרשים לצורך קביעה זו, ומהם המקרים בהם יתחייב קיומו של בירור זה, נוכח העובדה שממילא יש לזכות את הנאשם עקב קיומו של סייג לאחריותו הפלילית (ושמא הוראת סעיף 15(ב) הנ"ל ישימה רק במצבים בהם ממילא נפרשו בבית המשפט הראיות במלואן עוד טרם הקביעה בדבר קיומו של הסייג, ולא, למשל במצב בו בחינת קיומו של סייג אי השפיות נעשתה במסגרת בירור טענה מקדמית בטרם תחילת שמיעת מכלול הראיות או שיש הסכמה על קיום הסייג)".

  1. למעשה, מבקש ב"כ הנאשם לעשות שימוש במנגנון חדש שנקבע בתיקון מס' 8 לחוק הטיפול בחולי נפש (להלן: "התיקון לחוק"). במסגרת תיקון זה, שאך לאחרונה נכנס לתוקפו, הוסף סעיף קטן א1 לסעיף 15(א) לחוק. תיקון זה מחייב את בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה מהן עולה כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה שיוחס לו בכתב האישום "או שעשה מעשה עבירה אחר המבוסס על אותן עובדות או על עובדות דומות לעובדות שבכתב האישום". סוג זה של דיון ראייתי אפשרי רק כאשר מדובר בהוצאת צו אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי לאחר הפסקת הליכים בשל אי כשירות דיונית, כפי שהדבר עולה מלשון סעיף 15(א) לחוק. יוער כי הבחנה זו הובאה גם בדבריה של כב' הנשיאה נאור בדנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון (ניתן ביום 5.7.15; להלן: "דנ"פ וחנון") משהובהר כי סעיף 15(א) לחוק חל על מי שאינו כשיר לעמוד לדין בעוד סעיף 15(ב) חל על "נאשם המסוגל לעמוד לדין אך לא היה כשיר בעת ביצוע העבירה, כל עוד הוא חולה" (סעיף לפסק הדין).
  2. הבדל זה הינו הבדל מהותי ולא לשוני בלבד. קביעת סעיפי האשמה הנכונים נעשית – בסעיף 15(א) לחוק על בסיס ראיות לכאורה בלבד, ולא בכדי. להבדיל מהקביעה כי הנאשם עשה את המעשה אולם פטור מאחריות פלילית בשל מצבו הנפשי בעת האירוע – שהיא הקביעה הנדרשת בסעיף 15(ב) לחוק) – ואשר תוצאתה, בהתקיים יתר תנאי הסעיף – היא החלטה כי הנאשם אינו בר עונשין, היינו החלטה סופית (הגם כי כמובן, הינה ניתנת לערעור) בעניינו של הנאשם, הניתנת על בסיס בירור ראייתי שיכול להתנהל בפני נאשם הכשיר באותה עת לעמוד לדין ולכן גם מחייבת בחינה ראייתית ממשית לשם הקביעה העובדתית הדרושה. להבדיל, החלטה לפי סעיף 15(א) לחוק הינה החלטה זמנית, שמשמעותה השהיית ההליכים בלבד ולא קביעת מעמדו של הנאשם באופן סופי. מטבע הדברים, כי החלטה זו ניתן לקבל על סמך ראיות לכאורה בלבד, מקום בו הנאשם אינו כשיר לנהל הליך פלילי.

על רקע הבדל מהותי זה, אין ללמוד גזירה שווה מהסעיפים, כפי שביקש ב"כ הנאשם לעשות. לא בכדי הוסיף המחוקק הוראה המאפשרת דיון בראיות לכאורה בסעיף קטן א בלבד ולא עשה כן בסעיף קטן ב.

  1. כאן המקום לציין כי גם המתווה המוצע ע"י כב' השופט קובו בת"פ (שלום פ"ת) 7857-07-15 אינו מקובל עליי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ