אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 12683-10-15 מדינת ישראל נ' נתשה

ת"פ 12683-10-15 מדינת ישראל נ' נתשה

תאריך פרסום : 05/03/2017 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
12683-10-15
26/02/2017
בפני השופט:
אילן סלע

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
הנאשם:
סחר נתשה
הכרעת דין
 

 

 

כתב האישום ותשובת הנאשמת

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של מניעת גישה למקום קדוש לפי סעיף 2(ב) רישא לחוק המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המקומות הקדושים").

 

2.לפי המתואר בכתב האישום, ביום 3.11.14 נכנסה חברת הכנסת שולמית מועלם (להלן: "המתלוננת") למתחם הר הבית. כאשר הבחינה הנאשמת במתלוננת החלה לצעוק לעברה "לכי מפה" ו"אלהים גדול" בשפה הערבית תוך שהיא דוחפת אותה בידיה ומונעת ממנה מלגשת למקום המקודש למתלוננת.

 

3.הנאשמת כפרה במיוחס לה וטענה כי אכן קראה קריאות "תכביר" בשפה הערבית לעבר המתלוננת, אך הכחישה כי דחפה את המתלוננת ומנעה ממנה לגשת למקום המקודש לה.

 

המסכת הראייתית

4.המאשימה הצטיידה עם עדות המתלוננת ועם עדות השוטר פקד רועי בן יעקב שהיה עד לאירוע. כן הוגשו בהסכמה דו"ח פעולה שערכה השוטרת אלינור נחום שהייתה שותפה במעצר הנאשמת לאחר אירוע התקיפה, ההודעה שמסרה הנאשמת במשטרה וסרטון המתעד את האירוע.

 

5.המתלוננת סיפרה בעדותה כי נהגה לעלות להר הבית באופן קבוע אחת לכמה זמן. כל ביקוריה היו מלווים בצעקות, בעיקר קריאות "אללה אכבר", ובניסיונות להסיט אותה ואת שאר המבקרים עמה ממסלול ההליכה. ביום האירוע, היא עלתה להר, ובניגוד למנהגה לעשות את הסיבוב הרגיל, היא ביקשה מהשוטר שליווה אותם - לאחר התייעצות הלכתית שערכה טלפונית - לעלות במדרגות הצפוניות המצויות מול שער פייסל המובילות לרחבה המוגבהת עליה נמצאת כיפת הסלע (להלן: "הרמה"). השוטר אישר זאת והלך לצדה. הם החלו ללכת, ובשלב זה התגברו מאוד הצעקות של הנשים שהתגודדו במקום, והן צעקו עליה בערבית "לכי מפה". לפתע, התקרבה הנאשמת ודחפה אותה. המתלוננת ציינה כי מלבד הרגשת כאב היא לא נותרה לה פגיעה מהדחיפה והיא בחרה להמשיך במסלול. מאוחר יותר היא פגשה את הנאשמת בתחנת המשטרה הסמוכה להר הבית וזיהתה אותה כמי שדחפה אותה.

 

6.בחקירתה הנגדית ציינה המתלוננת, חברת הכנסת מועלם, כי הגיעה להר הבית באותו יום, כמו בכל הפעמים בהם היא מגיעה אל ההר, מתוך כוונה להיות במקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולהתחבר אליו, כשלצערה היא אינה יכולה להתפלל שם. היא ציינה כי השינוי ממנהגה הרגיל ורצונה לעלות בביקור זה לכיוון הרמה היה נוכח ניסיון ההתנקשות במר יהודה גליק (כיום חבר כנסת) שאירע מספר ימים קודם לכן. כן ציינה, כי מלבד הדחיפה של הנאשמת, היא לא הרגישה מגע כלשהו של מי מהאנשים שסבבו אותה.

 

7.השוטר, פקד בן יעקב, קצין יחידת סיור בהר הבית במועד האירוע סיפר בעדותו כי ביום האירוע, לאור הגעתה של המתלוננת ובהיותה חברת כנסת, הוא נתבקש ללוות את הביקור. הוא הצטרף לקבוצה שהמתלוננת הייתה חלק ממנה באחת הנקודות בהר הבית המכונה "סברה ושתילה" והלך אחרי הקבוצה במרחק של כ-7-5 מטרים. המתלוננת הגיעה עד למרגלות המדרגות הצפוניות המצויות מול שער פייסל, עמדה במקום מספר דקות, ואז הגיעו מספר נשים רעולות פנים שהסתירו למתלוננת את האפשרות לצפות אל עבר גובהו של ההר. בשלב זה, ביקשה ממנו המתלוננת לעלות במדרגות לרמה. הוא פנה לקבל את האישור הנדרש ולאחר שהאישור נתקבל, המתלוננת חלצה את נעליה, בהתאם למצוות הדת היהודית, והחלה לצעוד לכיוון הרמה. או אז, הנאשמת נגשה לעבר המתלוננת, הדפה אותה ביד ימין ומנעה את התקדמותה. הדבר יצר מהומה והנאשמת ניסתה להימלט לכיוון כיפת הסלע. השוטר בן יעקב ציין כי הוא עמד לימינה של המתלוננת, 3-2 מדרגות מאחוריה, וכשהבחין בתקיפה הוא רץ אחרי הנאשמת שניסתה להימלט לכיוון כיפת הסלע, תפס אותה, וביקש סיוע של שוטרות המוצבות במקום כדי להשלים את ביצוע מעצרהּ. המתלוננת המשיכה בסיור עד לסיומו. כשנדרש לשאלה מדוע עצר דווקא את הנאשמת ולא את שאר הנשים שעמדו שם וצעקו, השיב כי ככלל שעה שמבוצעות עבירות שאינן דורשות מעצר מידי וניתן לעצור את החשודים ביציאתם מהר הבית, העדיפות היא לא לבצע מעצר בהר הבית כדי לא לגרום לתסיסה במקום. ואולם, במקרה זה הנאשמת לא הסתפקה בצעקות אלא תקפה פיזית את המתלוננת ועל כן נוצר הצורך לעצרה במקום.

 

8.השוטר בן יעקב הוסיף כי בתקופה בה התרחש האירוע נשוא כתב האישום היו קבוצות נשים שניסו לסכל את ביקורי היהודים הדתיים שהיו עולים להר הבית. הן היו יושבות רעולות פנים בקבוצות שמנו כ-10-5 נשים, בדרך כלל מול שער פייסל, קוראות קריאות וצועקות כלפי יהודים שניתן היה לזהותם כדתיים. הן גם היו נעמדות מולם ומנסות למנוע בעדם להתבונן בהר הבית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ