בר-לי-אל בע"מ נ' יקב טפרברג 1870 בע"מ

בפניי תביעה לביצוע שטר על סך של 50,000 ₪ בו אוחזת התובעת, חברה העוסקת בניכיון שיקים.

בהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן והוחלט כי ינתן פסק דין על בסיס טיעונים משפטיים בשאלה "האם התובעת אוחזת כשורה בהתחשב בהסכמה העובדתית של הצדדים כי התובעת לא התקשרה או ביררה בצורה אחרת בטרם ביצעה ניכיון השיק".

התובעת מפנה לתנאים הקבועים בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה") לצורך אחיזה כשורה. לטענתה, תנאים אלו אינם כוללים את חובתה של התובעת להתקשר למושך השיק ולברר עימו פרטים טרם ביצוע פעולת הניכיון. כמו כן לגישתה לא ניתן לקבל טענה כי חובה זו נובעת מחובת תום הלב, שכן חובת תום הלב הינה סובייקטיבית ומתמקדת בידיעותיו של הנסב בפועל.

התובעת טוענת כי אין לצפות ממנה לבצע בירורים טרם ביצוע פעולות ניכיון כאשר היא מבצעת עשרות אם לא מאות פעולות כאלו מדי יום. התובעת מפנה לפסיקה שלא הטילה חובות מעין אלו על תאגיד בנקאי וטוענת כי מכוח קל וחומר יש לקבוע באופן דומה לגבי התובעת שהינה תאגיד חוץ בנקאי.

הנתבעת טוענת מנגד כי על התובעת מוטל להוכיח כי היא אוחזת כשורה, נטל שהתובעת לא עמדה בו מאחר שלא התקיים תנאי תום הלב. לטענתה נסיבות המקרה מצביעות על עצימת עיניים מצד התובעת והתעלמות מחשדות סבירים המעידים על חוסר תום לב הן על פי המבחן האובייקטיבי והן על פי המבחן הסובייקטיבי. הנתבעת מצביעה על הנסיבות הבאות התומכות לטענתה במסקנה זו: השיק נרשם לפקודת התובעת למרות שלא התקיים קשר מסחרי בין התובעת לנתבעת; השיק ניתן לפירעון לתובעת לתאריך 12.9.16 ונכתב עליו "למוטב בלבד"; מדובר היה בשיק לביטחון בלבד והתובעת לא פירטה את טיב יחסיה עם "בטר ביי" לה ניתן השיק, והיחסים איתה נותרו לוטים בערפל; השיק הוא על סך של 50,000 ₪ כאשר בסכום זה ישנה חובה לנהל רישום ולדווח על השיק.

לטענת הנתבעת לאור נסיבות המקרה היה על התובעת טרם ביצוע פעולת הניכיון לשאול את הנתבעת על טיבו של השיק ולברר עמה את פרטי עסקת היסוד. לטענתה כך נוהגות חברות הנותנות שירותי מטבע כדוגמת התובעת. הנתבעת מסכמת כי הפסיקה אינה מחייבת תאגיד בנקאי לפעול על מנת לברר פרטים עם מושך השיק, אך מדובר במקרה בו הנסיבות מעוררות חשד ודורשות בירור.

דיון והכרעה 

כידוע, המוסד של אוחז כשורה מעגן מעין תקנת שוק שטרית, כך שמי שמוגדר אוחז כשורה מתגבר על טענות הנוגעות לעסקת היסוד כגון כישלון תמורה. "אחיזה כשורה "מטהרת" את השטר ומקנה לאוחז כשורה "חסינות" מפני כל טענה השאובה מדיני השטרות במובן הרחב" (דנ"א 8447/15 ‏בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ, פסקה 11 לפסק דינה של הנשיאה חיות (11.9.2017)).

סעיף 28(א) לפקודה קובע את התנאים להגדרתו של אוחז בשטר כאוחז כשורה:

אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

המחלוקת היחידה בענייננו, כפי שעלה מסיכומי הצדדים, היא על התקיימותו של תנאי תום הלב אצל התובעת ולפיכך אתמקד בתנאי זה. סעיף 91 לפקודה: " כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". הגדרה זו מלמדת למעשה כי הפקודה התכוונה להחיל את המבחן הסובייקטיבי של תום הלב על האוחז כשורה. הוראה זו מקלה על רוכש השטר שאינו נדרש לערוך בדיקות משמעותיות בטרם רכישתו: "אם הייתה נדרשת מאוחז, כתנאי להכרה במעמדו כאוחז כשורה, קיום חקירה ודרישה לכשרות השטר בגדר מבחני תום הלב, כי אז הייתה מסוכלת המגמה, העוברת כחוט השני בכל דיני השטרות,לעודד השימוש בשטרות, להקל על סיחורו ולהסיר ככל האפשר דאגה מה"אוחז" (ע"א 842/79‏‎ נס‎ ‎נ' גולדה, פ"ד לו(1) 204, 213 (1981); כן ראו ע"א (מחוזי ת"א) 1351/01‏ ‏עמירון סי.טי.אל בע"מ נ' חברת שי צמרות (אורנית) למסחר ולבנין בע"מ (5.2.2003)). לפיכך, פורשה גם הדרישה להעדר ידיעה על פגמים בשטר כדרישה לידיעה בפועל.

דרישת תום הלב, עם זאת, אינה נעדרת לחלוטין מימד אובייקטיבי, שמיושם כאשר נבדק מה היה האדם הסביר מסיק מהנתונים שבפניו. דהיינו, תחילה יש לבדוק מהם הנתונים אותם ידע בפועל אוחז השטר, ללא חיובו בביצוע בדיקות שונות, ולאחר מכן יש להכריע מה האדם הסביר היה מסיק מאותם נתונים שבפניו (שלום לרנר דיני שטרות 236 (מהד' שניה, 2007) (להלן "לרנר")). יצויין כי שאלת תום הלב של האוחז בשיק נבחנת ביחס למועד סיחורו (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525, 528 (1971)).

ואכן, בתי המשפט בנסיבות מסוימות קבעו כי היה על אוחז השטר לחשוד על בסיס הנתונים שהיו בפניו, ולפיכך לבצע בירורים, ומשלא ביצע בירורים אלו לא עמד בנטל להוכיח כי נטל את השטר בתום לב. כך למשל נקבע העדר תום לב במקרה בו דובר בשיק המשוך מחשבון בשוויץ ונקוב בדולרים, כאשר הצדדים לא היו זרים אחד לשני ונפגשו פעמיים כך שיכול היה האוחז לשאול בקלות את המושך לגבי השטר (ת.א. (שלום ת"א) 68618/04‏ ‏שטייבאום נ' מוסיוף (1.11.2004)). לרנר מציין כי ידיעת הנסב על טענת הגנה שיש למושך או העושה כלפי הנפרע עשויה לשלול את תום ליבו (לרנר, בעמ' 237). עם זאת הוא מעיר כי מקום בו הבנק אינו מודע לפרטי העסקה בין הנפרע למושך לא יקשה עליו להיות אוחז כשורה (שם, בעמ' 238).

מן הכלל אל הפרט. מתצהירו של בעלי הנתבעת והמנכ"ל שלה, מר מרדכי טפרברג (להלן "טפרברג"), עולה כי הוא ביקש לרכוש רכב ביבוא אישי. לשם כך נפגש ביום 5.7.16 עם אדם בשם תומר עדיקה (להלן "תומר") שהציג עצמו כבעלים של חברת "בטר ביי". בפגישה סוכם שמחיר הרכב יעמוד על חצי מיליון ₪ והוא יימסר לידיו עד ליום 5.9.16. טפרברג חתם על מסמך הזמנה ונדרש להפקיד בידי תומר שיק על סך 50,000 ₪ לפקודת התובעת לתאריך 12.9.16. לטענתו נאמר לו על ידי תומר כי הוא והתובעת שותפים. לטענת טפרברג, לאחר פגישה זו התקשה להשיג את תומר ולא קיבל ממנו מסמכים ותמונות שנדרשו על ידיו ולפיכך ביום 30.8.16 ביטל את השיק שנתן. טפרברג צירף התכתבויות שלו בטלפון הנייד עם תומר.

התובעת, כאמור, עוסקת בניכיון שיקים. מנהל התובעת, מר דוד גולן, הגיש אף הוא תצהיר לפיו אין כל קשר עסקי בין התובעת לחברת "בטר ביי" וכי "בטר ביי" נהגה לנכות שיקים של לקוחות אצל התובעת. הנתבעת לא ביקשה לחקור את מר גולן על תצהירו זה, ולפיכך אין היא יכולה לטעון בשלב זה כי התובעת לא הוכיחה את טיב קשריה עם חברת "בטר ביי". העובדה כי צויין בתצהיר שחברת "בטר ביי" נתבעת, ככל הנראה על ידי התובעת, בתיק הוצאה לפועל, אין בה כדי לשנות מהמסקנה האמורה, שכן הדבר מתיישב עם הצהרתו של מר גולן כי "בטר ביי" הינה לקוחה שלו.

עוד אוסיף כי הוצג על ידי התובעת שובר ניכיון השיק נשוא הליך זה, ממנו עולה כי השיק נמסר לתובעת ביום 13.7.16 ושולמה עבורו תמורה של 48,000.74 ₪.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי התובעת עמדה בתנאי תום הלב הנדרש מאוחז כשורה. מעיון בשיק עולה כי התובעת היא הנפרעת ומועד הפירעון הוא 12.9.16. השיק הוא על סך 50,000 ₪ ומוטבעת עליו חותמת הנתבעת וחתימה. על השיק מצויין "למוטב בלבד". על גב השיק מוטבעת חותמתה של התובעת (שהוטבעה לאחר סיחור השיק לתובעת).

אף אחד מנתונים אלו אינו אמור לטעמי להעלות חשד כי קיים פגם בשיק או כי אירע כישלון תמורה. למעשה, במועד בו ניכתה התובעת את השיק גם טפרברג עצמו סבר כי העסקה תצא אל הפועל. מההתכתבויות שצירפה הנתבעת עולה כי רק ביום 15.7.16, לאחר ניכיון השיק, שולח טפרברג לתומר הודעה ומבקש כי ישלח לו תמונות של הרכב, ורק ביום 11.8.16 מאיים טפרברג בפעם הראשונה לבטל את ההסכם עם "בטר ביי".

בניגוד לטענת הנתבעת, בתצהירו של טפרברג שצורף להתנגדות לא מוזכר כי מדובר בשיק ביטחון, ומטופס הזמנת הרכב עולה שהשיק ניתן כמעין מקדמה, אם כי מועד פירעון המקדמה הוא ביום אספקת הרכב כפי שטען טפרברג. גם בחקירתו בבית המשפט בדיון המקדמי לא טען טפרברג כי היה מדובר בשיק ביטחון, כי אם בשיק שהיה אמור להיפרע במועדו (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 30-34).

אעיר כי בתצהירו של טפרברג לא נאמר כי הוסכם שלא ניתן יהיה לנכות את השיק, ולפיכך למעשה בעת סיחור השיק לא פעל תומר בניגוד להסכמת הצדדים. עם זאת אציין כי בבית המשפט טען טפרברג כי אמר לתומר שלא יפדה את השיק עד שיראה מסמכים הנוגעים לרכב (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 11).

מכל מקום, גם אם מדובר בשיק ביטחון בלבד וגם אם סוכם כי השיק לא ייפרע, לא יכולה היתה התובעת לדעת על כך. על השיק לא נרשם כי מדובר בשיק ביטחון ואף שמה של התובעת נרשם כנפרעת, כך שיכלה התובעת להניח שאין מדובר בשיק ביטחון. העובדה שתאריך פירעון השיק חל כחודשיים לאחר מכן דווקא מלמדת על שגרתה של העסקה שהתבצעה, שהרי זו מטרתו של ניכיון השיקים.

התובעת אף לא ידעה כי נאמר לטפרברג שחברת "בטר ביי" היא שותפה של התובעת וכי היא תייבא עבורו את הרכב. דווקא טפרברג היה יכול לבדוק טענה זו בקלות ולגלות בחיפוש פשוט באינטרנט כי התובעת אינה עוסקת ביבוא רכבים.

סכומו של השיק אף הוא אינו אמור לעורר חשד לטעמי והטלת חובת דיווח על סכום כזה תכליתה שונה ואינה רלוונטית לענייננו. גם בנקודה זו ניתן לטעון כי ניתן היה לצפות דווקא מהנתבעת שחתמה על עסקה בשווי של חצי מיליון ₪ לערוך בירור מעמיק יותר.

כפי שפורט לעיל, בהעדר ולו בסיס מינימלי לחשד לא ניתן לדרוש מהתובעת כי תבצע בירורים כפי שטוענת הנתבעת. הטענות שמעלה הנתבעת הן חשדות שהיה יכול טפרברג להעלות שכן בידיו היו פרטי העסקה. כאמור, טפרברג עצמו לא חשד שהתמורה לא תסופק עד לאמצע חודש אוגוסט. ברי אם כן כי לחברת ניכיון שיקים שניתן לה שיק תקין על פניו, ואשר אין בידיה את פרטי העסקה, אין כל יכולת לחשוד כי מדובר בשיק שבעתיד הקרוב לא תינתן עבורו תמורה.

מכל האמור יש לקבוע כי התובעת נטלה את השטר בתום לב כאשר לא ידעה על פגמים בשטר ולפיכך היא אוחזת כשורה. אשר על כן יש לקבל את התביעה ולהורות על המשך הליכים בתיק ההוצאה לפועל הקשור לתיק זה. הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,800 ₪ ובהוצאות משפט שישולמו לתובעת תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ח, 05 יוני 2018, בהעדר הצדדים.