אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ט 28066-03-14 אגוד ליסינג בע"מ נ' בן-דור

ת"ט 28066-03-14 אגוד ליסינג בע"מ נ' בן-דור

תאריך פרסום : 27/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום תל אביב - יפו
28066-03-14
26/01/2015
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
תובעת - משיבה :
אגוד ליסינג בע"מ
נתבעת - מבקשת:
פאולינה בן-דור
החלטה

התנגדות לביצוע שטר.

1.המשיבה הגישה לביצוע שטר חוב בסך 320,000 ₪, שעשתה לטובתה חברת היאלי שרותי גז בע"מ ("החברה"), בערבות המבקשת ומר יוסי קינן ("קינן").

2.המבקשת הגישה התנגדות. תמצית טענתה: בעליה האמיתיים של החברה הוא קינן. המבקשת, שעבדה כפקידה, הסכימה לבקשתו להרשם פורמלית כבעלת המניות בחברה. קינן פנה לדבריו בחודש נומבר 2012 למנכ"ל המשיבה וידידו משכבר הימים, מר יאיר והב ("והב"), ונטל הלוואה בסך 310,000 ₪ לרכישת רכב יוקרה מסוג אאודי Q5. המבקשת נתבקשה והגישה למשרדי המשיבה וחתמה בפניו על שטר החוב מושא ההליך ("שטר החוב") כמו גם "כתב ערבות אוטונומית", ויצאה לדרכה, בלא לקבל הסבר מראש או את המסמכים בדיעבד. רק בהמשך הבינה כי חתמה על הסכם ההלוואה, וכערבה על כתב הערבות ועל השטר, לצד קינן. מספר חודשים לאחר מכן העבירה את מניותיה לאחיו של קינן ומאז אין לה קשר לחברה. בינואר 2014 גילתה כי היא ערבה להחזרת הלוואה שנטל קינן לשם רכישת רכב יוקרה לשימושה הבלעדי של אשתו.

על הרקע האמור מעלה המבקשת מגוון טענות הנועדות לפוטרה מחבות מכוח שטר החוב. היא מתארת קשר בין קינן ליהב, שתכליתו להיטיב עם קינן, תוך שימוש במבקשת – שלא הייתה למעשה בעלת סמכויות בחברה – לאפשר את מתן ההלוואות הפרטיות לקינן. טענה זו מהווה בסיס למגוון סברות הנוגעות לחוסר תום לבה של המשיבה, המשליך לסברת המבקשת על זכותה לדרוש את פרעון השטר. המבקשת טוענת עוד לכך שאיש לא הבהיר לה את מהות המסמכים שעליהם הוחתמה, חרף חובותיה של המשיבה בעניין זה. היא טוענת לתחולת הגנות שמקורן בדיני הערבות, דוגמת אי פנייה לחייב העיקרי קודם לפנייה למבקשת-הערבה (סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967), כמו גם רשלנות של המשיבה שהובילה לכך שהחוב כלפיה לא סולק בידי החברה ולא הובטח כיאות (סעיף 6 לחוק הערבות).

3.במעמד הדיון בבקשת הרשות להתגונן ראיתי לנכון לבחון עם ב"כ המשיבה את האפשרות למתן הרשות להתגונן, ולמצער ייתור החקירה, זאת לא דווקא נוכח עוצמה רבה הנחזית בטענות המבקשת, כי אם נוכח העקרון המושרש בפסיקת בית המשפט העליון כיום שעניינו גישה ליברלית בכל הנוגע למתן האפשרות לאדם להתגונן מפני תביעה. המשיבה ראתה לנכון, כפי זכותה המלאה כמובן, לקיים חקירה מפורטת של המבקשת, ואף לאחריה להתנגד למתן הרשות להתגונן. לאחר שמגעים שקיימו הצדדים בניסיון לייתר את המחלוקת לא צלחו, סיכמו אפוא הצדדים בהתנגדות. המדובר בסיכומים ארוכים מאין כמותם, 21 עמודים מטעם המבקשת, 12 עמודים מטעם המשיבה (ללא נספחים), ולאחר שהעמקתי בכל אלה ניתן לומר כי כמעט הכל – שלא לצורך, בשלב זה של בקשת הרשות להתגונן.

4.המבקשת, מטבע הדברים, חזרה על עיקר טענותיה בהתנגדותה, אף שביקשה להרחיב, ולהוסיף עוד כהנה וכהנה טענות ומסמכים, לביסוס הגנתה. המשיבה, מנגד, אף היא לא טמנה ידה בצלחת, והרחיבה עד מאד. את מאמציה מיקדה המשיבה בנסיון לשכנע את בית המשפט כי עליו להורות על דחיית טענות ההגנה המגוונות של המבקשת. היא סבורה, בין היתר, כי עלה בידה להפריך את גרסתה העובדתית של המבקשת, ולהוכיח את מרכזיותה בחברה (בניגוד לטענת "אשת הקש" שהעלתה, המנוגדת לסברת המשיבה לתקנת הציבור); כי הבינה היטב על מה היא חותמת; כי לא הופרו חובות גילוי כלפיה; וכי אין כל פסול בהתנהלותו של מנכ"ל המשיבה והב, זאת בין יתר טענותיה הרבות של המשיבה.

5.בכוונת מכוון, קיצרתי. הצדדים לקו שניהם – אף שהמשיבה היא האחראית כמובן לסירוב למתן הרשות להתגונן – בהקדמת הדיון המיועד לשלב ההוכחות, לשלב הדיון בהתנגדות. גישה זו חותרת תחת העקרון הברור שבפסיקתו של בית המשפט העליון, שלפיה הגישה על המבקש להכנס בשעריו של בית המשפט בשלב הנוכחי היא, כידוע, ליברלית. גישה זו, שפסק הדין בעניין ששון (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי (15.6.2009)) מייצג אותה אולי טוב מכל, הרי שבאופן מובהק היא שונה מזו ששלטה בכיפה בשנות השמונים של המאה הקודמת, שבה הדיון בבקשת הרשות להתגונן היווה תדיר את סופה של הדרך עבור מבקש הרשות (ואין תימה שהמשיבה נתלתה באותה פסיקה דווקא – עמ' 12 לסיכומיה). הדגש כיום מושם על כך שבשלב זה, של בקשת הרשות להתגונן, כל שבית המשפט נדרש לבוחנו הוא האם יש מקום לפתוח לבעל דין את שערי בית המשפט ולאפשר לו להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו. אין הוא אמור להכריע בצדקת הצדדים. בית המשפט אינו בוחן כיצד יעלה בידי המבקש לבסס את טענותיו. בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא המבקש (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998)). נקודת המוצא בשלב הדיוני האמור היא שטענות הנתבע הן טענות אמת, כל עוד לא קרסה גרסתו על דוכן העדים. תמיהות ופרכות לא די בהן אפוא. בית המשפט יסרב להעניק למבקש רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לו כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי מדובר אך בהגנת בדים (ראו: ע"א 9654/02 אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41 (2004); עיינו: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 677 (מהדורה שביעית, 1995)). וסיכמה זאת כב' השופטת פרוקצ'יה:

"... בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו." (עניין ששון הנ"ל).

6.טענותיה של המבקשת, יש לומר מייד, נחזות ברובן מוקשות במידת מה, ומובן שאיני נוטע מסמרות קודם שנשמעו הראיות. ספק, והכל לכאורה בלבד, אם יעלה בידה להוכיח את הטענות שהעלתה. אכן, חזקה שאדם יודע על מה הוא חותם. טענתו כי נעדר היה סמכויות בחברה אינה צפויה לפטור אותו לרוב מאחריות לחתימתו של שטר חוב. ספק אם טענות באשר לחוסר תום הלב של קינן ווהב יהיה בהן כדי להפטיר את המבקשת מחבותה מכוח השטר. ספק אם הגנתה תמצא עיגון יציב בהוראות סעיפים 6 או 8 לחוק הערבות. ברם ספקות אלה, נכון לשלב הדיוני שאנו מצויים בו, אין בהם ולא כלום. לעת הזו עלינו לשאול ראשית: האם קרסה גרסתה של המבקשת? התשובה לכך היא בלאו מוחלט, ועצם הצורך של המשיבה להאריך בחקירה הנגדית ובסיכומיה הדגים היטב שרק תמיהות יש ביכולתה להעלות, לא להביא לקריסה מניה וביה של גרסת המבקשת. האם יכולות טענותיה של המבקשת להקים לה הגנה? ודאי שכן, בהנחה – שהיא משמשת נקודת מוצא בשלב הדיוני הנוכחי – שכל טענותיה תתבררנה כנכונות. כך, כדוגמה בלבד, הרי שאם יעלה בידי המבקשת להוכיח כי לא ידעה על מה היא חותמת והמשיבה לא דאגה (מקל וחומר – בכוונת מכוון) להבהיר לה את מהות חתימתה, הרי שזו הגנה אפשרית מפני התביעה. העובדה שהוכחת טענה כזו היא קשה, אינה ממין העניין לעת הזו, שכן לא בדרכי הוכחה עסקינן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ