אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ט 11672-05-14, ת"ט 7351-07-14, ת"ט 24900-05-14 הראל נ' וולפרט

ת"ט 11672-05-14, ת"ט 7351-07-14, ת"ט 24900-05-14 הראל נ' וולפרט

תאריך פרסום : 19/03/2015 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום תל אביב - יפו
24900-05-14, 7351-07-14, 11672-05-14
11/03/2015
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
מבקש:
דן וולפרט
עו"ד יהודה ברמי
משיב:
שמעון הראל
עו"ד אדמית כהן-וינשטוק
החלטה

 

התנגדות לביצוע שטר, ובצדה התנגדות שלא לצורך למתן הרשות להתגונן.

 

1.המשיב הגיש לביצוע, בנפרד, שלושה שיקים שמשך לפקודתו המבקש. סכום כל שטר 288,000 ₪, ומועדי פרעונם במחצית חודש פברואר, מרץ ואפריל 2014. המבקש הגיש התנגדותו לכל אחת מן הבקשות, והדיון בהן אוחד.

 

2.אין חולק כי המבקש מסר למשיב את ההמחאות על רקע הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 18.6.2013, וזאת להבטחת התמורה שנקבעה בהסכם בין הצדדים, למכירת מניות בחברה זרה בשם סוויפסטייק טכנולוג'יס (להלן: החברה) מן המבקש למשיב.

 

3.טענת המבקש, בתמצית, היא זו: הוא והמשיב היו ידידים משך כ-20 שנה. המבקש הוא איש עסקים, משקיע ויזם, שעירב את ידידיו במיזמיו השונים, תוך שאלו, ובהם המשיב, הפיקו רווחים נאים. בשנת 2010 יזם המבקש עם אחרים את הקמת החברה מושא ההליך הנוכחי, ואף שימש בה כדירקטור. גם הפעם פנה לידידיו והציע להם להשקיע, וכך עשה המשיב. ברם בשלב מסוים בשנת 2012 התרשמו המשיב ואחרים כי החברה נקלעה לקשיים והפנו אצבע מאשימה למבקש, עד כדי זימון פגישות ואף משלוח התראות של עורכי דין, בראשית שנת 2013. במקביל לאלה, טען המבקש, החלו המשיב ושותף שלו שהשקיע אף הוא בחברה בדרכים בלתי כשרות על מנת ללחוץ על המבקש לרכוש את מניות השניים בחברה. דרכים אלה כללו את הכפשת המבקש, הטחת האשמות בו, ומשלב מסוים גם איומים מפורשים בידי שליחים שלפיהם נדרש המבקש לקנות את מניות השניים, איומים שהופנו כלפי המבקש ובני משפחתו, והתבטאו בפועל אף בניקוב גלגלי מכוניתו. בפגישה שהתקיימה עם המשיב ושותפיו ביוזמת המשיב, נטען, אף התייצבו במקום המפגש אנשים גדלי גוף שהילכו אימים על המבקש, ובמהלך השיחה הטיח המשיב במבקש כי הוא אחראי להשבת הכספים שהושקעו בחברה. לאחר כל אלה, נכנע המבקש למשיב וכרת עמו הסכם לרכישת מניותיו בחברה. ההסכם נכרת אמנם בליווי עורכי דין, אולם המבקש לא גילה להם לדבריו על הרקע לכריתתו, שהוא איומי המשיב. המבקש ביקש עם זאת מן המשיב כי תשלום התמורה החוזית יעוכב בחודשים אחדים, וכך היה. במהלך חודשים אלה נועץ המבקש בידידיו, אזר אומץ והודיע על כוונתו לבטל את ההסכם. בעקבות זאת, קושר המבקש את הדברים, פוצצה מכוניתו בחודש אוקטובר 2013, אף שאינו יודע אם ידו של המשיב במעל. הוא הגיש תלונה במשטרה, ובעידודה החליט להודיע למשיב על ביטול ההסכם, וזאת במכתב מבא כוחו ביום 22.1.14. להודעת הביטול לא נלווה כנראה ביטול של השיקים עצמם, שכן אלה חוללו בהגיע מועד פרעונם באין כיסוי מספיק. לשיטת המבקש, ההסכם שמכוחו נמסרו השיקים למשיב בטל, מחמת כפיה ועושק.

4.במהלך הדיון בהתנגדות עמדתי, בראשית הדיון ואף במהלכו, על העקרונות הנוהגים ביחס לבקשות רשות להתגונן, והצעתי למשיב לבחון את האפשרות ליתן את הרשות להתגונן, מבלי להודות בכל טענה, ולהותיר את ההכרעה במחלוקות להליך העיקרי. זאת בפרט נוכח העובדה שבהליכים קודמים שבין הצדדים, שנסבו על עיקולים שהטיל המשיב, הפקיד המבקש זה מכבר בקופת בית המשפט את מלוא קרן החוב, בסך 864 אלף ₪, כך שעיקר כספו של המשיב (אם יזכה בתביעתו כמובן) ממילא מובטח. המשיב, כפי זכותו המלאה, סירב, ומובן שאין הדבר עומד לו לרועץ. על כן חקרה באת כוחו את המשיב ממושכות, ולאחר מגעים שלא צלחו, עמד המשיב על הכרעה בבקשה. הצדדים הגישו סיכומיהם אפוא. המבקש מצדו חזר על עיקרי טענותיו בבקשתו, אף שראה להוסיף על התנגדותו טענות אחדות גם במישור העובדתי, שלהן לא ראיתי להידרש. המשיב מצדו הגיש סיכומים מפורטים להפליא, המחזיקים 14 עמודים, ובהם ניתוח מדוקדק של כל טענותיו של המבקש, שאותן מבקש המשיב לקעקע, תוך שהוא מרחיב בסתירות, הפירכות והקשיים הכלליים שהוא מוצא בטענותיו של המבקש. נרחיב קמעה באלה להלן.

 

5.דין הבקשה להתקבל, ללא סייג, במובן זה שתינתן הרשות להתגונן, זאת על יסוד הקרן שהופקדה זה מכבר, ואשר אף המבקש לא עתר להשבתה. אנמק בקצרה, מבלי להידרש לכל אחת ואחת מטענותיו הרבות של המשיב, אף שבחנתי כמובן את כולן ביסודיות.

 

6.הצורך בקבלת רשות להתגונן היא היפוכו של סדר הדברים הרגיל. כאשר תובע מגיש תביעה, זכותו הבסיסית של הנתבע היא להתגונן. המחוקק זיהה הקשרים מסוימים שבהם חרף אותה זכות בסיסית להתגונן, הרי שסביר – לפחות סטטיסטית – כי ידו של התובע תהא על העליונה, ובהתאם לנתבע לא תהיה מוטיבציה להשקיע את התשומות הכרוכות בניסיון להתגונן, נוכח סוג התביעה ותביעה. כך נולדה התובענה בסדר הדין המקוצר, אחריה התביעה בסכום קצוב, ואף התביעה לביצוע שטר. בכל אלה מועבר הנטל לנתבע לעתור לרשות להתגונן, בתמיכת תצהיר, ולבסס טעם לאפשר לו להגן על כספו. אולם המדובר, בניגוד למה שניתן היה לסבור מלימוד עמדתו של המשיב, בנטל שהוא קל יחסית, קל בהרבה מן הנטל שעל הנתבע בתביעה שטרית להרימו על מנת להביא לדחיית התביעה. זאת, שכן גם בהינתן אותם הליכים מקוצרים שתכליתם ייעול וחיסכון על יסוד שיקולים סטטיסטיים, נקודת המוצא היא שאדם זכאי ליומו בבית המשפט, אם יבקשו כדבעי, ולא שכספו יינטל ממנו בלא שזכה לכך שבית משפט יברר כיאות את שאלת חבותו.

 

7.הגישה הנוהגת כיום בבית המשפט העליון היא ליברלית בכל הנוגע למתן הרשות להתגונן, ובמובן זה ניתן לראות בכך משום התפתחות ביחס לגישה הנוקשה יותר שנהגה בשנות ה-80' של המאה הקודמת, שעל הפסיקה בה ביקש המשיב להסמיך טענותיו. בבואו לבחון את בקשת הרשות להתגונן (והתנגדות בהוצל"פ נבחנת עם העברתה לבית המשפט בהתאם לדיני בקשת הרשות להתגונן) הרי שנקודת המוצא היא שטענות הנתבע הן טענות אמת, כל עוד לא קועקעה גרסתו וקרסה על דוכן העדים (ראו: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי (15.6.2009)). בשלב הדיוני האמור, בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ולא את סיכויי הגנתו (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479). בית המשפט לא ישאל עצמו כיצד יוכיח הנתבע טענותיו, שכן שאלות של דרכי ההוכחה של טענת המבקש אינן עומדות על הפרק בשלב הדיוני המקדמי (ראו: ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מ(2) 333, 335). בית המשפט יסרב אפוא להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בסיפורי מעשיות, הגנת בדים (ראו: ע"א 654/02 אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41). וסיכמה זאת כב' השופטת פרוקצ'יה כך:

 

"... בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו." (עניין ששון הנ"ל. כן ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.12.09); ע"א 8392/06 כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (17.10.10)).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ