אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 9540-06-15 חדש ואח' נ' בוקס ואח'

ת"א 9540-06-15 חדש ואח' נ' בוקס ואח'

תאריך פרסום : 01/12/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
9540-06-15
27/11/2015
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
מבקשים:
1. רונן חדש
2. דנה יקל חדש

עו"ד אלון גרוסבוים
משיבים:
1. גיא בוקס
2. תהילה בוקס

עו"ד יוסף משעל
החלטה
 

בקשה לסעד זמני שעניינו מניעת בנייה בבית משותף.

1.בעלי הדין מתגוררים בבית משותף טורי, הכולל 16 דירות, שמונה בקומת הקרקע ושמונה בקומה הראשונה. סביב הבית – חצר, רכוש משותף שאין בעניינו חלוקה פורמלית או הסכם שיתוף רשום. המבקשים גרים בדירה 3, המשיבים – מעליהם, בדירה 11. אי הסכמת הצדדים בדבר השימוש בחצר הסמוכה לדירה 3 והמצויה למרגלות דירה 11, והשימוש שייעשה בה לאחר שדירה 11 תתרחב, היא בבסיס המחלוקת.

 

2.תביעה הוגשה עוד בחודש יוני 2015, ולצדה בקשה לסעד זמני, שבעת שהוגש נעדר דחיפות והצדדים לא ביקשו לבררה, כמבואר עוד להלן. עניינה: כעולה מהליכים שנקטו המשיבים מול רשויות התכנון, הרי שמתברר כי המשיבים מעוניינים להרחיב את דירתם, תוך הוספת חדר יציאה לגג ושימוש בגג כולו, שהוא רכוש משותף לפי הנטען, ישמשם כמרפסת פרטית. המשיבים פעלו להשגת היתר רשויות התכנון, וקיבלוהו, תוך שהציגו מצג שלפיו 75% מבעלי הדירות מסכימים להרחבה, ולמעשה כל הדיירים זולת המבקשים.

 

3.לטענת המבקשים, הבנייה האמורה צפויה להיעשות באופן שיוביל למצב שבו הדיירים בקומת העליונה יזכו בנתח מן הרכוש המשותף ושימוש בלעדי בגג, אך זאת בלא הסדרה במצב כזה שבו הדירות בקומת הקרקע יקבלו לשימושן את החצרות ה"קטנות", אלו המצויות בסמיכות לכל אחת ואחת מדירות אלה. לשיטת המבקשים, בעלות הזכויות בארבע מדירות הקרקע אף לא הבינו כך זו משמעות הסכמה שנתנו להרחבה, וכי הן אינן מסכימות לבניה. על מנת לסכל את הבניה, תרים המבקשים אחר הפגמים בחתימות שהציגו המשיבים. לגבי חמש חתימות, הם מודים בכשרותם. בעשר האחרות מוצאים המבקשים מגוון פגמים: חתימה בידי רק אחד מבעלי הדירה, חתימה בידי מי שאינו רשום כבעל הדירה, חתימה בידי מי שלא הוכרז כיורשו הפורמלי של בעל הדירה הרשום, שנפטר, ועוד. בהיעדר הסכמה, עותרים המבקשים לעיכוב הבניה.

 

4.המשיבים משיגים על סמכותו של בית המשפט להידרש להליך כולו, נוכח הוראת תקנה 71ב לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, המקנה לשיטתם סמכות בלעדית למפקח על רישום המקרקעין לעסוק בסוגיית האישורים להרחבת הדירה. הם מלינים על תום לבם של המבקשים ועל ניסיונם לעכב את הבניה, ועל הנזקים שהדבר מסב להם לטענתם. לגוף הטענות, הם גורסים כי לא נפל פגם ולו באחת מן החתימות: אכן מגוון חותמים אינם רשומים כבעלים, בחלק מן הדירות, אך הם אמורים להירשם ככאלה, והם אף סיפקו מכתבים ואף תצהירים אחדים מן הדיירים השונים שעל חתימותיהם הלינו המבקשים, לתמיכה בגרסת המשיבים. המצהירים, אגב, לא הצליחו למצוא דרכם עד לבית המשפט, ודומה היה כי בין הצדדים מתנהל מאבק על לבם של הדיירים השונים, הנעים כעלה נידף בין זה לבין זה, וקולם לא נשמע זולת בכתובים בלתי החלטיים.

 

5.בירור הבקשה הושהה כיוון שממילא לא אחזו המשיבים בהיתר בנייה כדין לביצוע העבודות ולא התכוונו לבנות בלא היתר. בתקופה ממושכת זו עסקו הצדדים במגעים, שלא צלחו. משנוצר עתה לשיטת המבקשים הצורך בבירור הבקשה לסעד זמני, כנראה על רקע התפתחויות במישור התכנוני, היא נשמעה. נחקרו אף בעלות הדין. הצדדים פרשו שוב לימים אחדים בניסיון לייתר את המחלוקת, משהתחוור כי כל החלטה בבקשה לסעד זמני לא תשרת כנראה את האינטרסים של מי מהם, אך חרף האמור לא השכילו להגיע לכלל הסכמות (וזו זכותם כמובן), ולפיכך נדרשת הכרעה.

 

6.דין הבקשה להתקבל, בנתון להפקדת בטוחות הולמות. אבאר בקצרה, תוך התמקדות באותן טענות המחייבות ליבון כאן, שכן שבאחרות אין כדי להשפיע על התוצאה המתחייבת בענייננו.

 

7.הערה מקדמית: סוגיית הסמכות העניינית. שאלה היא האם לבית משפט זה נתונה היא, או שמא למפקח על רישום המקרקעין. עמדתי על כך בהחלטות קודמות, שלא אחזור עליהן. העניין אפשר שיתחדד בהמשך. ברם אין מניעה עקרונית להכריע בבקשה לסעד זמני גם כאשר אין ודאות בשאלת קיומה של הסמכות העניינית, ובמידת הצורך יועבר הדיון לערכאה המוסמכת והצו הזמני (אם ניתן) ייוותר בתוקפו עד החלטה אחרת (עע"ם 2398/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית שהם בע"מ בפסקה 13 והאסמכתאות שם (22.4.12)). נדון לגוף הבקשה אפוא.

 

8.מאזן הנוחות מכריע. הבניה, אין חולק, בלתי הפיכה מעשית. אן לא יינתן צו, ההליך יתייתר והבניה תבוצע. אכן, כיוון שהאינטרס המרכזי של המבקשים – כפי שאישרה המבקשת בחקירתה – הוא הסדרת סוגיית השימוש בחצרות, הרי שלכאורה הבנייה אינה מונעת את ההסדרה: והרי אפשר להתדיין בשאלה זו גם לאחר הבנייה, ואם גורסים המבקשים כי עומדת להם זכות קנויה לשימוש בלעדי בחצר הסמוכה לדירתם, יוכיחו. כך קו הטיעון הנאה של המשיבים. אך לא היא. זכות קנויה, דומה, אין למבקשים והם אינם טוענים לה, ולא בכדי: הרי השטח המשותף כולו הוא משותף, כך גם החצרות. הסכם שיתוף פורמלי לא גובש ולא נרשם. קשה לזהות מניין יוכלו המבקשים בעתיד לבוא לטעון לזכויות בלעדיות כלשהן בחצר הסמוכה לדירתם. הדרך היחידה להביא לכך שהשטח האמור (עיקרו או חלקו) ייוחד להם, הוא בדרך של ההסכמה עם שכניהם. אכן, הסדרה מקובלת (למעשה, לא לפי דין) בבניינים טוריים היא שהקומה העליונה תבנה על הגג, התחתונה תזכה בחצר, עיקרה או רובה. הסדרה זו היא פרי הסכמה. בהיעדר הסכמה, לא ייוחד דבר לאיש. בקומה העליונה לא יוכלו הדיירים להרחיב דירתם, בקומה התחתונה לא יוכלו לעשות שימוש בלעדי בחצר. בהתחשב בכך שבדרך הבנייה הנוכחית, עולה בידי המשיבים לספח לעצמם (על יסוד ההסכמות שניתנו לשיטתם) חלק מן הרכוש המשותף בקומה העליונה, אך בלא ויתור על דבר בקומה התחתונה, רואים המבקשים את המאבק הנוכחי כדרך היחידה להשיג הישגים, שהם פרי הסכמה וכורח המציאות, בעניינם של המבקשים.

 

המשיבים מלינים כי מדובר במהלך מחוסר תום לב; מסופקני. אף שחובת תום הלב היא כמובן יסודית גם ביחס לשימוש בבית המשותף (ראו: רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 (1999), הרי שספק אם בהתנהלות המבקשים ורצונם להבטיח את חלקת אלוהים הקטנה שלהם יש משום חוסר תום לב, אפילו גורסים המשיבים כי ראוי יותר שלהם תהיה החצר, נוכח נגישותה הרבה יותר עבורם. כך או כך, ההתמודדות שבחר המחוקק בכל הקשור להתנגדותם של שכנים שאינם מגיעים להסכמה עם שכניהם לעניין הרחבות לפי סעיף 71ב לחוק המקרקעין אינה בכפייה עליהם (כפי שיכול להיעשות בעניינם של דיירים סרבנים לעבודות לפי תמ"א 38 כדוגמה), או בבחינה מדוקדקת של תום לבם וצדקת טענותיהם, אלא בהפחתת הרוב הנדרש לקבלת ההסכמה מרוב מוחלט לרוב של 75% (ראו: רע"א 11017/08 פל נ' ליבוביץ בפסקה 15 (16.8.10)). איני מכריע כמובן, אך לא ניתן לראות מראש בעמדת המבקשים כבלתי לגיטימית וכזו שאינה מצדיקה בהכרח סעד מן היושר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ