טרומן ואח' נ' אייפנברג ואח'

תביעה ותביעה שכנגד, שעניינם פיצויים בגין ביטול הסכם לעריכת חתונת התובעים בגן האירועים של הנתבעת 2, שהנתבע 1 הוא בעל המניות בה.

אין חולק כי החוזה בוטל על ידי התובעים, אלא שלטענתם, הופר קודם לכן על ידי הנתבעים.

לטענת הנתבעים, התובעים שכנגד, בוטל החוזה על ידי התובעים שלא כדין, מבלי שקדמה לכך כל הפרה מצדם, ועל כן הם זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה.

בתאריך 19.12.13 נחתם בין התובעים לנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") חוזה להזמנת אירוע חתונה (להלן:"החוזה"). על פי המוסכם בחוזה, נקבע אירוע החתונה ליום 18.9.14, באותו חלק של גן האירועים המכונה "האולם הטרופי". המחיר שנקבע למנה היה 220 ₪ ומספר המוזמנים 450 ₪.

במועד החתימה על החוזה, שילמו התובעים מקדמה בסך 5,000 ₪ ואת היתרה התחייבו לשלם עד 10 ימים לפני מועד האירוע.

בהתאם לתנאים הכלליים לחוזה, נקבע הפיצוי המוסכם, במקרה של ביטול ההסכם על ידי המזמין, על פי מועד הביטול. העתק החוזה צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת (ת/1).

לטענת התובעים, ביטלו את החוזה, עקב הפרתו על ידי הנתבעים.

לטענתם, במהלך הפגישה שנערכה באולם האירועים ביום 19.12.13, המועד בו נחתם החוזה, נאמר להם כי החוזה ייכנס לתוקפו רק לאחר המועד בו יוזמנו לטעום את המנות בתפריט (להלן יכונה המועד: "טעימות") ורק ככל שיהיו מרוצים מהמנות שיטעמו. לטענתם, חרף בקשותיהם החוזרות ונשנות לתאם מועד לטעימות מוקדם ככל האפשר, התקיימו בסופו של דבר הטעימות רק ביום 10.7.2014 כחודשיים לפני מועד האירוע המתוכנן.

לטענת התובעים, במועד הטעימות, הזדעזעו מהכלים, מההגשה המלוכלכת, ומהטעם התפל של המנות. האוכל היה קר ורמתו נמוכה, ציוד ההגשה היה בלוי ומלוכלך, שונה לחלוטין ממה שהוצג בפרוספקט. בעקבות אכזבתם מרמת המנות וההגשה, ביטלו לטענתם את החוזה, עוד במועד הטעימות.

לטענת הנתבעים, לא היתה כל הפרה של החוזה מצדם, והתובעים הם שהפרו את החוזה בכך שביטלו אותו, ללא כל עילה בדין, ומבלי למסור הודעת ביטול בכתב כנדרש, בסמוך מאוד למועד האירוע. לטענתם, לאור התנהלות התובעים יש לפסוק להם את הפיצוי המוסכם על פי החוזה, בגין נזק שנגרם להם עקב הפרת ההסכם מצד התובעים.

דיון והכרעה

האם היתה הסכמה בעל פה שלא נכתבה בחוזה?  

התובעת העידה כי במועד חתימת החוזה, ישבו היא ובן זוגה, התובע, עם נציגת המכירות של הנתבעת, עפרה, עברו על כל דף בחוזה ובהזמנה, וחתמו על כל עמוד, לאחר שהוכנסו בחוזה שינויים בכתב יד. לטענתה, עפרה אמרה לה שאם לא יהיו מרוצים מהמנות בשלב הטעימות, יוכלו לבטל את החוזה. לשאלה היכן כתובה הסכמה זו בחוזה, השיבה התובעת שהדבר לא נכתב אך נאמר לה בעל פה. כאשר נשאלה התובעת מדוע לא דאגה כי תיקון כה חשוב, לפיו החוזה יכנס לתוקף רק אם יהיו מרוצים מהטעימות, לא נכתב בחוזה, השיבה התובעת "כי היא אמרה לנו בעל פה, מה זאת אומרת?" (בעמ' 8 לפרוט' ש' 22-36).

התובע העיד אף הוא, כי נאמר להם בעל פה, שאם לא יהיו מרוצים מהטעימות, יבוטל החוזה. עם זאת, התובע אישר, בעדותו, כי נציגת הנתבעת שינתה דברים בהתאם לסיכום איתם, והסכמה כזו לא נכתבה בחוזה (בעמ' 13 ש' 21).

מעיון בחוזה, ניתן לראות, כי שינוי שביקשו התובעים לערוך בחוזה, ביחס לסכום המקדמה, הוכנס מפורשות, בתיקון שנערך בכתב יד בחוזה. כמו כן נמחקו מהחוזה סעיפים שהיו לא רלוונטיים להזמנת התובעים, והוספו הערות ושינויים רבים נוספים.

למרות זאת, לא נכתב בשום מקום בחוזה, כי כניסתו לתוקף מותנית בשביעות רצונם של התובעים מהטעימות, או כי ניתנת להם זכות לבטל את החוזה ככל שלא יהיו מרוצים מאיכות המנות במועד הטעימות.

מאחר שכל השינויים בחוזה, וכל ההתחייבויות החוזיות שניתנו לתובעים מאת הנתבעת הועלו על הכתב, באמצעות הכנסת שינויים בכתב יד לחוזה, הדעת נותנת כי לו אכן היתה הנתבעת מסכימה לכך שתינתן לתובעים זכות לבטל את ההסכם ככל שלא יהיו מרוצים מהטעימות, היה הדבר נכתב בהסכם. בפרט, כאשר, כפי שהעיד התובע, אשתו, התובעת "מאוד פדנטית" (בעמ' 13 ש' 26).

התובעים מבקשים ללמוד מהשינוי שנעשה בחוזה ביחס למועד תשלום המקדמה, על כך שהוסכם כי המקדמה תשולם רק לאחר הטעימות, והדבר תומך בגרסתם.

אין לקבל את הטענה.

עד הנתבעת, ארז אבן חן, אשר שימש במועד הרלוונטי מנהל מתחם גן האירועים של הנתבעת (להלן:"ארז") העיד כי שינוי מהותי בחוזה, כמו נושא תשלום המקדמה נתון לאישור שלו או של הנתבע, ובמקרה הנדון זכור לו שקראו לו בשלב חתימת החוזה, ולבקשת אביה של התובעת הוא הסכים להפחית את סכום המקדמה (בעמ' 17 ש' 26-28). עם זאת, ארז הבהיר כי לא היה בכך דבר יוצא דופן, וכי יש פעמים שבהם מסכימים לוותר על מקדמה בשיעור של 30% ולקבל המחאה על מלוא הסכום מספר ימים לפני האירוע (בעמ' 17 ש' 34-36).

הנתבע אף הוא העיד, כי ביקשו ממנו אישור להפחית את המקדמה, משום שאביה של התובעת התעקש שאינו מוכן לשלם סכום כה גבוה זמן כה רב לפני האירוע, והוא הסכים, משום שידע כי התשלום כולו ממילא יבוצע לפני האירוע (בעמ' 22-23 לפרוט).

הנתבע וארז הכחישו מכל וכל את הטענה, לפיה ההסכמה להפחית את תשלום המקדמה קשורה בקשר כלשהו לטעימות, והכחיש כי היתה הסכמה להמתין עם התשלום עד לאחר הטעימות (בעמ' 18 ש' 1-13).

עדויותיהם של התובעים אינן מהימנות בעיניי. איני מקבלת את הטענה לפיה נציגת המכירות שישבה עמם במועד חתימת החוזה אמרה להם כי יוכלו לבטל את החוזה אם לא יהיו מרוצים מהטעימות.

הדעת נותנת, כי לו היה מובטח להם כי תינתן להם זכות ביטול לחוזה לאחר הטעימות, היו דואגים להעלות את הדברים על הכתב, באופן מפורש, כתיקון להסכם – ממש כפי שנערכו בהסכם תיקונים אחרים כתוצאה מהמו"מ שהתנהל בין התובעים לבין נציגת הנתבעת.

לא מצאתי לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שעפרה לא העידה מטעמם, משום שאין לצפות מעובדת הנתבעת, המנהלת מו"מ עם מספר זוגות מדי יום, שתזכור פרטי שיחתה עם התובעים לפני כארבע שנים. מדובר בעובדת, הפועלת על פי נהלים, וסמכויותיה מוגבלות וברורות. הנתבע וארז העידו כי בגין כל חריגה מהוראות ההסכם על עפרה לקבל את אישורם, כפי שעשתה גם במקרה זה ביחס לדחיית מועד המקדמה. על כן, עצם העובדה שלא התבקשו לאשר בקשה להתנות את ההסכם בטעימות והתנאי לא נכלל בחוזה, פועלת לחובת התובעים.

מכל מקום, כאשר ראו התובעים, במועד הגשת התצהירים, כי עפרה אינה עומדת להעיד מטעם הנתבעת, יכלו הם לבקש לזמנה לעדות, אך בחרו לא לעשות כן.

טענת התובעים הינה טענה בעל פה הנוגדת מסמך בכתב, ולא מסמך גרידא, אלא חוזה שנחתם ביניהם, לאחר ניהול מו"מ על תנאי העסקה.

"ייחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה חייב, כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב: ע"א 22/63 (2), וכן א' הרנון, דיני ראיות (הדפס האקדמי, כרך א, תש"ל) .169הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה, שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם. לא זו בלבד שראיה בכתב על הסכם נוסף אינה קיימת בענייננו, אלא שבטופס ההצהרה דלעיל יש אפילו ראיית-מה לסתור."

ע"א 738/80 נתן נ' זגורי לז(4) 387, 392.

ההנחה היא כי מה שאינו נכלל במסמך, חזקה שאינו חלק מהתניות המוסכמות, שאילו היה, בוודאי היה מוצא את מקומו, ולו ברמז, בין יתר תניות החוזה.

משעה שקיים חוזה בכתב, שאין בו כל תניה ביחס לטעימות או למועד בו עליהן להיערך, ובאותה עת הוא מכיל תניות ברורות באשר לפיצויים מוסכמים בעת ביטול החוזה, בהתאם למועד הביטול, תניות שלא סויגו, אף שהוכנסו בחוזה תיקונים רבים בכתב יד, חזקה שבהגיון שלא הוסכם כי לתובעים תהא זכות לבטל את ההסכם ככל שלא יהיו מרוצים מהטעימות.

החוזה עליו חתמו התובעים הינו חוזה שאין בו תנאי מתלה, והוא נכנס לתוקפו עם חתימתו. בחוזה מפורטים באופן ברור תנאי הביטול שלו, והפיצוי המוסכם במקרה של ביטול, על פי מועד הביטול. התובעים הינם אנשים בגירים, החוזה נהיר לחלוטין, ולא היתה להם כל סיבה להניח כי לא יצטרכו לשלם את הפיצוי המוסכם במקרה של ביטול.

הליך ה"טעימות" כלל אינו נזכר בחוזה, ואין התחייבות מצד הנתבעת בדבר המועד בו יקוים. ככלל, הליך הטעימות אינו שלב בדרך לחתימה על הסכם לקיום אירוע. הטעימות נועדו רק לשם בחירת מנות מתוך התפריט לקראת האירוע, כפי שהעידו עדי הנתבעת (עמ' 24 ש' 15-33).

לאור העובדה שטעימות נערכות דרך קבע במועד סמוך לאירוע, קשה להעלות על הדעת שנציגת הנתבעת היתה מסכימה לאפשר לתובעים ביטול החוזה בעקבות אי שביעות רצון מהמנות בשלב הטעימות, שהרי לא מתקבל על הדעת שכל מזמין אירוע יוכל לבטל את החוזה כחודשיים לפני מועד האירוע, ללא כל סנקציה.

ארז הבהיר בעדותו, כי עובר לחתימת ההסכם, קיבלו התובעים חוברת של גן האירועים ובה פירוט כל המנות הכלולות בתפריט, וכי לעולם לא נבחרות המנות לאירוע במועד חתימת החוזה (בעמ' 18 ש' 30 עד עמ' 19 ש' 2). אין חולק כי היתה בפני התובעים החוברת ובה התפריט, שהרי צירפו העתקים ממנה לתצהיריהם, וטענתם בדבר הפרת החוזה נסמכת על אי התאמה בין התמונות המופיעות בחוברת לבין המנות שהוגשו במהלך הטעימות.

מכאן שהתובעים הכירו את מבחר המנות, את מספר הסלטים, ואת האפשרויות העומדות להם לבחירה מהתפריט.

אם רצו התובעים לדחות את החלטתם בדבר קיום האירוע בגן האירועים של הנתבעת, עד לאחר שיטעמו מן המנות, היה עליהם לדחות את החתימה על החוזה, עד לאחר שיוזמנו על ידי נציגת הנתבעת לראות אירוע בעיצומו, תוך התרשמות מהגשת המנות, אולם מרגע שהתקשרו עם הנתבעת בחוזה, החוזה מחייב אותם.

אדם החותם על הסכם לקיום אירוע באולם אירועים, נוטל על עצמו התחייבויות חוזיות שעליו לכבד, וההנחה היא כי הוא סמוך ובטוח שהוא מעוניין לערוך את האירוע באותו אולם.

הטעימות – האם היוו הפרת הסכם?

התובעים הלינו על כך שמועד הטעימות התקיים רק כחודשיים לפני מועד האירוע המתוכנן, אף שביקשו לקיים אותו זמן רב קודם לכן.

אין בחוזה כל התחייבות מצד הנתבעת לקיים טעימות במועד כלשהו, וכאמור, אין גם כל סעיף המקנה לתובעים אפשרות לבטל את החוזה לאחר הטעימות.

התובעים נטלו על עצמם את ההתחייבויות החוזיות הכלולות בחוזה. חזקה על התובעים כי היו מודעים לכל תנאי החוזה, ואף לכך שקיימת בו סנקציה של פיצוי מוסכם בגין ביטולו בכל מועד החל ממועד החתימה עליו.

על כן, לא היתה כל סיבה לקיים את הטעימות מוקדם מהמועד בו קוימו, ואין במועד שנבחר משום הפרה של ההסכם.

על שאירע במהלך הטעימות, הצהירו התובעים כי ההגשה היתה בכלים מיושנים ומלוכלכים, המנות היו תפלות, האוכל הוגש קר, המבחר היה מצומצם ואיכות המזון התאימה יותר למזנון דרכים מאשר לגן אירועים יוקרתי. התובעים חזרו על הדברים בחקירותיהם הנגדיות.

התובעת אישרה בחקירתה, כי בטעימות נכחו משפחות נוספות, ונשאלה כיצד זה, אם כן, שרק להם היו טענות ביחס לאיכות המנות. על כך השיבה התובעת כי "משפחות נוספות ששאלנו אותם באותו יום אמרו שגם לטענתם האוכל לא טעים" (בעמ' 9 ש' 19-22).

התובע, אישר אף הוא שבמהלך הטעימות היו במקום עוד משפחות, וכאשר נשאל אם היו טענות דומות מצדן השיב: "לפי ההרגשה הכללית שלי, עד כמה שהסתכלתי על אנשים אחרים ולפי הבעות הפנים שלהם, אני חושב שגם הם לא היו מרוצים." (בעמ' 14 ש' 6-7).

כלומר, מעדותו של התובע עולה כי, בניגוד לעדותה של התובעת, לא נוהל שיח עם המשפחות האחרות במקום על טעמן של המנות, ולא נשמעה מאותן משפחות הטענה שהמנות אינן טעימות, אלא שהתובע התרשם כך מהבעות פניהם של יתר הנוכחים. מדובר בסתירה מהותית בין עדויות התובעים, המעידה על חוסר מהימנותם.

עד הנתבעת ארז, העיד כי אין כל ממש בטענות התובעים, וכי התנהגותם באותו ערב בו התקיימו הטעימות, היתה חריגה ובוטה מאוד, בפרט התנהלותו של אבי התובעת (בעמ' 19 לפרוט').

עוד העיד ארז, כי הטענות בדבר אוכל שהוגש קר או בכלים מלוכלכים הינן חסרות כל שחר, "הזויות" כדבריו, בפרט משום שגן האירועים של הנתבעת הינו ותיק ובעל שם טוב, העובד מזה 27 שנים, ובאותו ערב היו במקום כעשרה זוגות נוספים, שמהם לא נשמעה כל טענה (בעמ' 19 ש' 32-36). ארז העיד כי ניסה לשוחח עם אביה של התובעת ולהרגיעו, אך המשפחה עזבה את המקום בזעם.

הנתבע העיד אף הוא, כי עשר משפחות נוספות שהיו בערב הטעימות במקום לא הבינו על מה המהומה, וכי הוא ניגש אליהם על מנת לברר אם יש טענות ולא היו. אף אחת מעשר המשפחות לא ביטלה את האירוע שהוזמן אצל הנתבעת. יתרה מכך, מקביל לטעימות התנהל אירוע של 400 מוזמנים, וגם שם לא נשמעה כל טענה (בעמ' 25 ש' 33). על פי עדותו של הנתבע, התובעים טענו שהאוכל קר בשעה שניתן היה לראות שהוא מהביל, והטענה כי הכלים היו מלוכלכים נבדקה על ידיו ואף היא היתה לא נכונה (בעמ' 25 ש' 15-18). לטענתו, התובעים התנהגו בצורה עוינת מאוד, ולמעשה רצו לקבל דברים שכלל אינם בתפריט, משום שראו אותם במקום אחר (בעמ' 23 ש' 13-27).

אני מתקשה לקבל את טענות התובעים לפיה היה מישהו מלבדם באותו מועד שהתלונן על טיב האוכל או על צורת הגשתו. הדעת נותנת, כי לו היתה ההגשה בכלים מלוכלכים, לו היו המנות קרות, והאוכל תפל – היו תלונות נשמעות גם מפי יתר הנוכחים.

משלא הוכח כי היו תלונות נוספות, נראה כי כל תלונותיהם של התובעים היו מבוססות על חוסר שביעות רצון סובייקטיבי בלבד. מאחר שטעמן של המנות אינו ניתן למדידה אובייקטיבית, ולא ניתן לקבל את הטענה כי המנות לא נראו "כמו התמונות בפרוספקט", שכן תמונות בפרוספקט, על פי טבען, נראות שונה, לא ניתן לקבוע כי איכותן של המנות או אופן הגשתן, בשלב הטעימות, היוו הפרת התחייבות חוזית של הנתבעת כלפי התובעים.

כפי שציינתי לעיל, עדויותיהם של התובעים אינן מהימנות בעיניי. עדויותיהם של הנתבע וארז לעומת זאת, היו מהימנות בעיני ואני מעדיפה אותן על פי עדויותיהם של התובעים.

משקבעתי כי לא הוסכם בין הצדדים כי תינתן לתובעים אפשרות לבטל את החוזה לאחר הטעימות, ומשאין חולק כי הנתבעים ביטלו את החוזה, היה עליהם להוכיח כי המנות שהוגשו להם במהלך הטעימות היוו הפרת חוזה מטעם הנתבעת. לא עלה בידיהם להוכיח טענה זו.

לטענת הנתבעים, החליטו התובעים לבטל את האירוע, ולהפר את החוזה, מטעמים אחרים לגמרי, כלומר משום שביקשו לקיים אירוע באולם אירועים זול יותר. התובעים מכחישים את הטענה, ומצביעים על כך שבסופו של דבר לא עלה להם האירוע באולם האחר פחות. איני מוצאת צורך להכריע בטענה, משום שכאמור, לא מצאתי כי הנתבעת הפרה את החוזה, ועל כן השיקולים שעמדו בבסיס התנהלותם של התובעים אינם רלוונטים לצורך הכרעה בתביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, אם כן, כי החוזה לא הופר על ידי הנתבעת, ועל כן לתובעים לא היתה זכות לבטלו. משביטלו את החוזה, עליהם לשלם לנתבעת פיצויים בהתאם לחוזה.

לא ברור מהי עילת התביעה נגד הנתבע באופן אישי, שכן לא היתה לתובעים כל התקשרות חוזית עמו, ולא היה מקום להגשת התביעה נגדו באופן אישי. התביעה נגדו נדחית אף היא.

התביעה שכנגד

לשם הנוחות, אמשיך לכנות את בעלי הדין גם בפרק זה תובעים ונתבעים, בהתאם לתביעה העיקרית.

מועד הביטול

התובעת העידה כי במועד הטעימות, הביעו בפני הנתבע את מורת רוחם, ואת אכזבתם. בכל זאת, נעשה נסיון, לטענתה, להגיע להסכמה, כך למשל הציעו שיצרפו "שף מפקח" מטעמם, אך הנתבע סירב. בשלב מסוים התפרץ לעברם הנתבע בצעקות, ועל כן בו במקום הודיעו לו כי הם מבטלים את ההזמנה.

עוד העידה התובעת, כי כבר ביום שבו התקיימו הטעימות, בתאריך 10.7.14 הודיעה לנתבעת שהם מבטלים את האירוע, אך אישרה שמעולם לא שלחו הודעת ביטול בכתב (בעמ' 11 ש' 1-8).

התובעת אישרה, כי כשבוע לפני תאריך האירוע המתכונן, 17.9.14 נכח אביה באירוע של בן משפחה באולם האירועים של הנתבעים, ושוחח עם הנתבע, אך לא ידעה להעיד על תוכן השיחה.

מכתב ב"כ הנתבעים ובו דרישה להודיע אם בכוונת התובעים לקיים את האירוע, נשלח בתאריך 3.9.14.

ארז והנתבע הכחישו כי התובעים ביקשו לצרף שף מטעמם, אך העידו כי לא היו מסכימים לכך ממילא, אם כי הציעו לתובעים לנסות ולהגיע להסכמות ביחס לסלטים שלא מצאו כן בעיניהם.

ארז, מנהל האולם, העיד כי התובעים לא ביטלו את החוזה במועד בו נערכו הטעימות. לדבריו, הם אמנם עזבו את המקום בכעס, יחד עם אביה של התובעת, אולם עוד לפני עזיבתם, הוא עצמו ישב עם אביה של התובעת, הבין ממנו כי טענותיהם הינם ביחס לסלטים, ואמר לו שניתן להיפגש עם השף ולבחור סלטים אחרים או לדאוג שיטובלו באופן שונה (בעמ' 19 לפרוט' ש' 11-30).

הנתבע העיד, כי ביום 28.8.14 פגשו הוא וארז את אביה של התובעת, כמתחם גן האירועים, אליו הגיע כאורח. באותה הזדמנות שאלו אותו כיצד מתקדמות ההכנות לחתונה, והוא השיב כי אין בכוונתם לערוך את האירוע בגן של הנתבעת ומבחינתם ההזמנה מבוטלת. למשמע התשובה, ענה לו ארז שעליהם לשלוח מכתב ביטול, ואז אמר האב, כי אין בכוונתו לשלוח מכתב ביטול וכי "כדאי להם להחזיר לו את הכסף".

בתאריך 3.9.14 שלח ב"כ הנתבעת מכתב אל התובעים, ובו צוין כי הנתבעת נערכת לאירוע כמתוכנן, מאחר שלא התקבלה הודעת ביטול.

התובעים לא השיבו למכתב. על כן, למעשה, לא התקבלה מעולם הודעת ביטול בכתב לחוזה.

הנתבע נשאל מפורשות, האם כאשר עזבו התובעים את המקום בערב הטעימות לא הבין שהם מבטלים את האירוע, והשיב בשלילה. לדבריו, התקשר בעצמו אל התובע על מנת לברר אם הם מבטלים את האירוע, ונאמר לו להתקשר לאבי התובעת. לטענתו, התובעים התחמקו ממתן תשובה ברורה, ורק עשרה ימים לפני האירוע, במהלך אירוע, הגיע אביה של התובעת למקום ודרש לקבל בחזרה את המקדמה והזהיר "שלא יתעסקו איתו." אז ביקש הנתבע מבא כוחו לפנות אליהם במכתב כי לא קיבל תשובה ברורה ביחס לביטול האירוע (בעמ' 24 ש' 1-2 ש' 7-11).

אביה של התובעת, שנכח באולם בית המשפט במועד ההוכחות, לא העיד מטעם התובעים, אף שאין חולק כי היה צד ישיר לשיחות בדבר ביטול החוזה ונסיבותיו. הימנעות זו מעדותו של האב, פועלת לחובת התובעים.

לאחר שמיעת עדויותיהם של כל העדים, שוכנעתי כי במועד הטעימות לא גיבשו עדיין התובעים את עמדתם ביחס לביטול ההסכם, מקובלת עלי עדות הנתבע לפיה כאשר התקשר מאוחר יותר לתובע, לא ידע למסור לו תשובה חד משמעית. יתרה מכך, לטענת התובעים עצמם, עשו ניסיונות רבים להגיע להסכמות עם הנתבעת על מנת לא לבטל את החוזה, הכל כמפורט בתצהיריהם. ניסיונות רבים כאלה לא ניתן היה לעשות במועד הטעימות עצמו, אלא רק לאחר מכן.

התובעת העידה על הצער הרב שנגרם לה, לטענתה, עקב ביטול החוזה עם הנתבעת.

החוזה עם אולם האירועים שבו התקיימה בסופו של דבר החתונה, נחתם בתאריך 8.9.14, לטענת התובעת, תשעה ימים לפני מועד החתונה (בעמ' 11 ש' 22 ונספח ו' לתצהירה).

אין לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שהתובעים לא ידעו, כטענתם, עד שבוע לפני החתונה, היכן יתחתנו. בגין חוסר ידיעה זה אין להם להלין אלא על עצמם, שכן אם בוטל החוזה עם הנתבעת כבר ביום 10.7.14, כטענת התובעים, לא ברור מה מנע מהתובעים להתקשר בחוזה עם גן אירועים אחר בחודשיים שלאחר מכן.

דווקא מועד חתימת החוזה החדש, בתאריך 8.9.14 מחזק את טענת הנתבעים לפיה התובעים החליטו על ביטול החוזה רק מספר ימים לפני האירוע, ולא ביום הטעימות.

אני קובעת, אם כן, כי אף שלא נמסרה הודעת ביטול כדין, המועד בו נודע למנהלי הנתבעת כי התובעים לא מתכוונים לקיים את האירוע כמתוכנן, היה ביום 28.8.14 היינו 21 יום לפני מועד האירוע המתוכנן.

התובעת העידה כי מבדיקה שערכה, בתאריך האירוע המתוכנן, 18.9.14 התקיים אירוע באולם האירועים של הנתבעת, ועל כן לא נגרם לה הפסד כלשהו. עם זאת, בחקירתה הנגדית הודתה כי האירוע הנוסף התקיים בטרסה, בעוד שחתונת התובעים היתה אמורה להתקיים באולם הטרופי (בעמ' 12 לפרוט'), כלומר, באולם לא התקיים אירוע אחר תחת האירוע של התובעים, ולפיכך נגרם לתובעת הפסד.

הנתבעים העידו כי האירוע שהתקיים ביום האירוע המתוכנן לא היה באולם הטרופי אלא בטרסה, כלומר, באולם בו היתה אמורה להיערך חתונת התובעים לא התקיים כל אירוע במקום חתונתם, והדברים אף הגיוניים משום שהודעת הביטול התקבלה רק ימים ספורים לפני מועד האירוע. על כן, ברור כי נגרם לנתבעים הפסד של ממש בגין ביטול ההסכם.

איני מקבלת את טענתה לפיה הזוג שהתחתן בטרסה הגיע אל הנתבעת דרכה, שכן הטענה הוכחשה על ידי עדי הנתבעים שהעידו כי האירוע שם הוזמן עוד קודם לכן. מכל מקום, הטענה ממילא אינה יכולה להועיל לתובעים.

הנתבע הצהיר כי עלות האירוע היתה אמורה להיות 106,999 ₪, בהתבסס על הנתונים והמחירים המפורטים בחוזה (סעיפים 8-11 לתצהירו נ/2). הנתבע לא נחקר בנושא, ותצהירו לא נסתר.

על פי תנאי החוזה, ביטול החוזה בתקופה שבין 60 יום לפני המועד עד 30 יום לפני מועד האירוע, יחויב המזמין בפיצוי מוסכם בסכום של 30% מערך ההזמנה. על כן, הפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי התובעים מסתכם ב- 32,100 ₪. מסכום זה יש להפחית את המקדמה בסך 5,000 ₪ ששילמו התובעים.

אין לפסוק לנתבעת, בתביעה שכנגד, פיצוי בגין נזקים עקיפים בסכום של 15,000 ₪ או בכל סכום אחר, שכן על פי הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, משבחרה לתבוע את הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה, ללא הוכחת נזק, אין היא רשאית לתבוע גם פיצויים על פי סעיפים 10-14 לחוק. בנוסף, מדובר בנזק בגין פגיעה במוניטין שלא הוכחה.

על כן, אני דוחה את התביעה, ומקבלת את התביעה שכנגד.

הנתבעים שכנגד ישלמו לתובעת שכנגד סך של 27,100 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪ והוצאות האגרה במלואן.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.