אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 8284-05-11 מנדלוביץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

ת"א 8284-05-11 מנדלוביץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 21/10/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
8284-05-11
01/10/2014
בפני השופטת:
ד"ר איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
סנדור מנדלוביץ
הנתבעות:
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. דייל וישיי וי.אי.אי.סי בע"מ

פסק דין
 

 

כללי

1.בפני תביעת נזקי גוף שמקורה בתאונת עבודה. התובע, יליד 5.9.1956, טען כי נפגע בגבו ביום 7.6.2006, בעת שהרים עם חברו לעבודה תוף ברזל במשקל , בהיותו עובד פס ייצור. הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. מטעם התובע הצהיר הוא עצמו והוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ולן, שהעריך כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור 27.8%: 5% עבור שבר דחיסה בחוליה L1; 5% עבור שבר דחיסה בחוליה 12L, ו- 20% בגין הגבלה בינונית בטווחי תנועת גב תחתון. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירה של גב' ילנה אורנבך, ממונת בטיחות במפעל, וכן חוות דעתו של ד"ר מיכאל טנצמן -- שסבר כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה. מומחה בימ"ש, ד"ר ישראל כספי, העריך כי נכות התובע בעקבות התאונה עומדת על 20% בגין שבר חוליה והגבלת תנועה. מצהירי הצדדים – נחקרו. מומחים הצדדים לא זומנו להחקר. מומחה בית המשפט – נחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

 

האחריות

2.התובע עבד אצל הנתבעת 2 כמפעיל במחלקת ציפוי גלווני (ס' 5 לתצהירו). הוא תיאר את נסיבות התאונה (ס' 5 לתצהירו):

"התאונה ארעה לי במהלך משמרת לילה. עבדתי עם מפעיל נוסף ששמו מיכאל וולפסון ובמהלך העבודה היינו צריכים להחליף את המשוא, בד"כ היינו מרימים אותו שלושה אנשים, אך הפעם לא היה מי שיעזור לנו כי כולם היו עסוקים בקווים שלהם, אז נאלצנו אני ומיכאל להוריד את המשוא לבד ללא עזרה נוספת ולהרים משוא חדש. את הפעולה הזו עושים מספר פעמים במשמרת. המשקל הכולל של המשוא הוא מעל . הורדנו את המשוא, שמנו אותו בצד והרמנו את המשוא החדש לגובה של בערך, מעל הראש, ואז שמעתי "פיק" וחשתי כאב עז בגב תחתון. הודעתי לאחראי משמרת ליאוניד, ובקשתי ממנו כדור הרגעה, ישבתי זמן מה וחזרתי לעבודה".

 

3.עדות התובע הותירה רושם אמין. בחקירתו תיאר במילים פשוטות, בעקביות ובפירוט (פ' ע' 3 ש' 32-27): "בקו יש 11 מסועים ועל כל מסוע יש שני תופים. המסוע עצמו שוקל בסביבות . כל הקו הוא ממוחשב. בא משלוח ואתה צריך לשלוח. מגיע מסוע, אתה מרוקן את הצ'יפים, שופך אותם, שם אותם במייבש, ממלא, סוגר ושולח. זו פעולה של 11 דקות. חוץ מזה צריך להכין בשביל המשלוח הבא את הכדוריות והמקרו צ'יפים שיהיו מוכנים מול המשלוח. תוך כדי עבודה יכול לקרות שהמסוע יתקלקל כי יש תקלה, הוא כן נוסע אבל לא מסתובבים התופים בתוך החומר. זה יכול לקרות. בכל מקרה שהמשוא מקולקל צריך להחליף אותו".

4.בהמשך הסביר, כי מה שצריך להחליף זה את המשוא השוקל , וכי אינו עושה זאת לבד אלא עם חבר (פ' ע' 4 ש' 9-1). "אם מישהו היה פנוי ויכול היה לעזור היו מורידים ומרימים 3 אנשים. בדרך כלל היו 3 אנשים" (פ' ע' 4 ש' 19-18). דרך הטיפול היתה זו: "קודם כל מורידים את [המשוא] המקולקל מהמתקן. אז מרימים את התקין. בד"כ היה שם מתקן אחד על הקו ואחד בצד. זה שבצד הוא רזרבי. מוציאים את המשוא עם המתקן ביחד, המקולקל בצד, לוקחים את השני ומחליפים. צריך להוריד את המקולקל משם ולהרים את החדש" (פ' ע' 4 ש' 30-28). הרמת המשוא נעשית מעל הראש (פ' ע' 4 ש' 32-31). החלפה כזו נעשית פעם אחת במשמרת לכל הפחות ("אין משמרת שלא מתקלקל"; פ' ע' 4 ש' 14).

5.לדברי התובע, במועד התאונה הרים את המשוא בעזרת עובד נוסף מעל הראש, ואז חש "קליק" וכאב חד בגב התחתון (פ' ע' 5 ש' 26-15).

6.חיזוק לגרסת התובע, בכל הקשור לשיטת העבודה, ניתן למצוא בעדותה של ממונת הבטיחות במפעל, גב' אורנבך. גב' אורנבך אישרה כי העבודה במחלקות חייבה הרמת משקלים שונים: 15, 30 ו- (פ' ע' 13 ש' 17-16). לדבריה, המפעל הנחה את עובדיו להעזר באמצעי הרמה או בעובדים נוספים להרמת משקל מעל (ס' 9 לתצהירה). "מה שמקובל בכל העולם וגם מומלץ בארץ זה 23 קילו" (פ' ע' 18 ש' 32-31). לדבריה, המפעל לא צויד אז במנוף, ואולם היה עגורן נייד (ס' 8 לתצהירה; עדותה בפ' ע' 13 ש' 9-8; ע' 14 ש' 6-5). העובדים הונחו להרים משקל מעל באמצעות העגורן (פ' ע' 13 ש' 31-29). גב' אורנבך אישרה שעובדים נדרשו להרים משקל מעל גם באופן ידני, ואולם אז היה עליהם להעזר בשני עובדים נוספים: "עובד שנדרש לבצע הרמה באופן ידני מתודרך שלא לבצע את ההרמה לבדו אלא בעזרת לפחות שני עובדים נוספים" (ס' 10 לתצהירה). "היתה הערה בעל פה, לא ממני, מאחראי משמרת, לעשות את זה לא בזוגות אלא בשלושה" (פ' ע' 14 ש' 3). גב' אורנבך אישרה כי עובדים נדרשו להרים ידנית גם משקל של , ואולם לדבריה היה עליהם לעשות כן בשלושה (פ' ע' 19 ש' 5).

7.התובע העיד כי "בד"כ היינו מרימים אותו [את משוא הברזל] שלושה אנשים", אך לדבריו, "הפעם לא היה מי שיעזור לנו, כי כולם היו עסוקים בקווים שלהם, אז נאלצנו אני ומיכאל [וולפסון] להוריד את המשוא לבד ללא עזרה נוספת ולהרים משוא חדש" (ס' 5 לתצהירו). העובד הנוסף, מיכאל וולפסון, לא זומן להעיד, לא ע"י התובע ולא ע"י הנתבעות. התובע העיד: "אני לא בקשר אתו. הוא התפטר ואחר כך חזר לעבוד באותה מחלקה, לא יודע באיזה תפקיד. לא דיברתי איתו ואני לא רוצה לעשות לו בעיות שיפטרו אותו" (פ' ע' 10 ש' 23-22).

8.גב' אורנבך אישרה כי לא היתה הקפדה על שימוש בעגורן. היא בדקה עם אחראי המשמרת, ש"אמר שלא משתמשים עם העגורן הנייד מזמן כי עובדים אמרו שזה מאוד איטי" (פ' ע' 19 ש' 24, וכן בע' 20 ש' 14). אחרי הארוע, נרכש מנוף קבוע (עדותה בפ' ע' 16 ש' 27-26 וכן בע' 19 ש' 30).

9.יש לשים לב להערה של גב' אורנבך בענין איטיות העגורן, שכן זו נקשרת עם עדות התובע, לפיה העבודה בפס הייצור היתה מדודה בזמן וחייבה לעמוד בקצב. התובע הסביר שמדובר במחזורים של 11 דקות (פ' ע' 3 ש' 30-27); בתוך המחזור, על העובד לרוקן את הצ'יפסים מהמסוע, לשפוך אותם, לשים אותם במייבש, למלא, לסגור ולשלוח (שם). כאשר מתקלקל המשוא ויש להחליפו, ההחלפה צריכה להעשות בתוך המחזור, ומבלי שניתן לכך זמן נפרד. הוא הדגיש: "אני מוגבל ב- 11 דקות בערך. אם אני לא שולח פעם ראשונה יסלחו לי ופעם שניה אקבל קנס ופעם שלישית יפטרו אותי" (פ' ע' 4 ש' 20-19). ה"קנס" מתבטא בהפחתה מהמשכורת (פ' ע' 4 ש' 22-21). לדבריו, "נותנים קנס בשביל כל דבר, אפילו אם מיקרוצ'יפים יוצאים בלי ציפוי המפעיל מקבל קנס" (פ' ע' 4 ש' 24). גב' אורנבך שללה את הקנס, אך אישרה שקיימת מערכת פרמיות: "מה שיש יש מערכת פרמיה הם מקבלים פרמיה אם עושים יותר מנורמה זה לא תחום שלי אבל העובדים מאוד רוצים לעשות יותר לקבל פרמיה טובה. זה משהו כמו 30-40% מהמשכורת" (פ' ע' 20 ש' 21-19). מטבע הדברים, שלילת פרמיה עשויה להיתפס בענין העובד כמעין "קנס", הגורע משכרו.

10.לשלמות התמונה יוסף, כי עובדי הייצור העסקו במשמרות של 12 שעות; בבקר בין השעות 7:00-19:00, ולאחר מכן במשמרות לילה (עדותה של גב' אורנבך, פ' ע' 20 ש' 23; וס' 5 לתצהיר התובע). המשמרת הארוכה, העבודה בלילה ואופיה המונוטוני – כל אלה עלולים לפגוע במידת הערנות של העובד, בכושרו הכללי, ובשיקול דעתו, ומחייבים הקפדה יתרה מצד המעסיק על אמצעי הבטיחות.

11.הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט נהלי עבודה כלשהם לשמירה על הבטיחות בהרמת משקל. לתצהירה של גב' אורנבך צורף מסמך: "רשימת נושאים להדרכה ראשונית של עובד חדש", שאין בה כל התייחסות לנושא המשקל. גב' אורנבך הבהירה כי התחום בו היא מטפלת הוא איכות סביבה וחומרים, וכי היא לא טיפלה בתחום הבטיחות, לא במועד הארוע ולא עתה ("יש שני אנשים שבעצם מתעסקים בתחום הבטיחות איכות הסביבה ומפעל משנת 2000 ודווקא אני יותר בתחום, לא בתחום הבטיחות אלא בחומרים איכות סביבה והיה מישהו אחר שהתעסק במתקני הרמה וגם באירועי בטיחות, אני שמעתי על הארוע הזה ובאותו זמן היה ממונה נוסף שלא עובד כבר במפעל אחרי שהוא עזב בא, עכשיו יש עוד מישהו שמתעסק בתחום הזה מתקני הרמה. הוא משנת 2009 לא הכיר את התובע, קוראים לו גדי. באותו הזמן היה עמית והוא עזב ב- 2009"; פ' ע' 20 ש' 6-1). גב' אורנבך היתה עדת ההגנה היחידה, אף שאינה מצויה בנושא התביעה.

12.מן התשתית הראייתית שנסקרה לעיל עולה כי המעסיקה לא הקפידה על אמצעי בטיחות בהרמת משקל: התובע הרים משוא כבד ביותר, יחד עם חברו, במשמרת לילה. עדותו לפיה דובר במשוא השוקל , לא נסתרה: הנתבעת לא הציגה נתוני משקל בדוקים, אף שהיה בכוחה לשקול את המשוא נשוא התאונה (ור' עדותה של גב' אורנבך בפ' ע' 13 ש' 24: "אני לא מכירה. במחלקה שקלו. לא אני השתתפתי בזה. לא ראיתי מסמכים"). הנתבעת אישרה כי העובדים נדרשו להרים משאות כבדים, במשקל של (עדותה של גב' אורנבך, פ' ע' 13 ש' 17-16). המפעל אמנם צויד בעגורן נייד, אך העובדים לא השתמשו בו מחמת איטיותו. העובדים נדרשו לעמוד בקצב עבודה לפי מחזורי ייצור של 11 דקות, ולא הוקצב להם זמן מיוחד להחלפת משוא, למרות משקלו הכבד. בנוסף התברר, כי חריגה של העובד מפרק הזמן הקבוע למחזור הייצור גררה שלילת פרמיה.

13.הנתבעות טענו כי התובע לא הוכיח את הארוע: "אין כל הוכחה לקיומו של הארוע... לא סביר כי אדם אשר עבר תאונה שגרמה לו לשבר בחוליה עם תזוזה ניכרת והגבלת תנועה, ימשיך לעבוד לאחר התאונה כאילו לא קרה דבר" (ס' 5-4 לסיכומים). התובע העיד, כי לאחר התאונה "התקפל מכאבים", ביקש כדור ממנהל המשמרת, וישב על כיסא (פ' ע' 5 ש' 28-23). יום למחרת התאונה הגיע לעבודה והמשיך לעבוד כרגיל, עם חגורת גב (פ' ע' 6 ש' 14-8). רק ביום 16.6.2006, 9 ימים לאחר התאונה, פנה לראשונה לרופא בתלונה על כאבי גב תחתון, מבלי שדיווח על תאונת עבודה (ר' במסמכי ת/2). התובע הסביר שפנה לרופא לאחר שנוכח כי הכאב אינו עובר (פ' ע' 6 ש' 24). הוא חשש מדיווח על תאונת עבודה: "כשמגיעים עם מצב של תאונת עבודה, אז מפטרים. לא רציתי שיפטרו אותי" (פ' ע' 6 ש' 27).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ