ת"א 8253-05-15

1.בפני בקשה לעיכוב הליכים והעברתם להליכי בוררות.

2. מדובר בסכסוך גבולות בין שכנים במושב רמת כנרת (אליפלט). התובעת, חברה באגודה (רמת כנרת (אליפלט) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית, אגודה שיתופית בע"מ), הגישה את התביעה שבנדון נגד שכנתה, חברה אף היא באגודה (להלן: הנתבעת), נגד ועד ההנהלה של האגודה ונגד רשות מקרקעי ישראל. בתביעה טוענת התובעת כי במשך עשרות שנים הגבול בינה לבין הנתבעת היה ברור ומעוגן במפות הרלוונטיות; אלא שבשנים "האחרונות – כנראה בשנת 2006" הוזמנה על ידי ועד ההנהלה או מנהל מקרקעי ישראל (כשמה של רשות מקרקעי ישראל דאז) תכנית איחוד וחלוקה מהמודד ישראל פומרנץ (להלן: תכנית פומרנץ). לטענת התובעת, תכנית פומרנץ פגומה ופוגעת בזכויותיה, והיא עותרת לסעדים הצהרתיים לפיהם שטח נחלתה הוא כפי שנקבע מפה שצירפה לכתב התביעה, כי הגבול בין הנחלות הוא המסומן בצבע אדום באותה מפה וכי על ועד ההנהלה ורשות מקרקעי ישראל לרשום נתונים אלה בספריהן; כן עותרת היא לצו מניעה נגד הנתבעת האוסר עליה להסיג את גבולה.

3.ביום 25.6.2015 "ועד ההנהלה רמת כנרת (אליפלט) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית, אגודה שיתופית בע"מ" הגיש בקשה לעיכוב הליכים והעברתם להליכי בוררות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. אכנה את המבקש להלן "האגודה" (וזאת בתוך מירכאות, מטעמים שיובהרו בהמשך). "האגודה" טענה כי סעיף 141 לתקנות האגודה מהווה הסכם בין החברים לבין האגודה, במסגרתו נקבע כי כל סכסוך שיתגלה בין הצדדים יועבר לבוררות. נטען, כי מחלוקת פנימית בין האגודה לחברים לגבי הגבולות הנכונים של הנחלות במושב הוכר כסכסוך פנימי שעליו חל סעיף בוררות. נטען כי האגודה מהווה צד להסכם הבוררות, כי היא היתה מוכנה והיא מוכנה כעת לעשות את כל שדרוש על מנת לקיים את הליכי הבוררות כקבוע בתקנון. "האגודה" הצביעה על כך שהבקשה הוגשה לא יאוחר מהיום שטענה לראשונה לגופו של ענין, שכן הבקשה הוגשה לפני כתב הגנתה.

4.בתגובתה לבקשה, טענה התובעת כי לבקשה לא צורף לתצהיר כדין, שכן אישור עורכת הדין בתחתיתו אינו חתום. נטען כי על המבקש עיכוב הליכים והעברתם לבוררות להוכיח באמצעות תצהיר או ראיה אחרת שהוא היה ועודנו מוכן לעשות את הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה. אלא שבענייננו לא הוגש תצהיר כדין, ובמכתבים ששלחה האגודה לתובעת לא נאמר דבר לגבי העברת הסכסוך לבוררת. אדרבא: נטען במכתבי האגודה כי הענין יוכרע על ידי "בית המשפט בלבד".

עוד טענה התובעת לחשש בעניין ייצוג המבקשת, שכן הסתבר כי אין בתיק ייפוי כוח של האגודה המייפה את כוחה של עורכת הדין שהגישה את הבקשה, עו"ד מור חביב.

בנוסף טענה התובעת בתגובתה לבקשה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. ראשית, ה"מצהיר" מטעם ועד ההנהלה, יו"ר ועד האגודה מר רפי מנחם, הוא גיסה של הנתבעת, אך הוא הסתיר עובדה זו ב"תצהירו". נטען כי לשיטת "האגודה" עצמה, רשות מקרקעי ישראל, אשר אינה צד להסכם הבוררות הנטען, היא האשמה במצב שנוצר, ועל כן ניסיון האגודה להעביר את סכסוך לבוררות אינה מיועדת אלא כדי ליצור סחבת, מתוך ניגוד העניינים שבו מצוי מר מנחם. עוד טוענת התובעת כי הסכם הבוררות שבתקנון עוסק בסכסוכים כספיים בלבד ואינו חל על סכסוך הגבולות שבנדון. זאת ועוד: לטענתה נדרשת החלטה של מוסדות האגודה הרלוונטיים להפנות סכסוך לבוררות, ויו"ר ועד ההנהלה אינו מוסמך לייצג את האגודה; אולם לא צורף לבקשה פרוטוקול הכולל החלטה שכזו. נטען, כי הבקשה אינה אלא פעולה "מחתרתית" של מר רפי מנחם. נוכח אי-היותה של רשות מקרקעי ישראל צד להסכם הבוררות הנטען, התובעת טענה בתגובתה כי בית המשפט רשאי שלא לעכב הליכים אם הדבר יגרום לפיצול הליכים, מתוך חשש להכרעות סותרות. עוד טענה התובעת, בין היתר, כי הבוררויות מכוח הסכם הבוררות אינן מקצועיות.

5.רשות מקרקעי ישראל הגישה תגובה לבקשה בת פסקה אחת, בה הצביעה על כך שהיא אינה צד להסכם הבוררות וכי לא ניתן לכפות אליה הצטרפות להליך בוררות.

6.הנתבעת 1 לא הגישה תגובה לבקשה, וביום 16.9.2015 הגישה "האגודה" תשובה לתגובת התובעת. לתשובה צורף העתק נוסף של ה"תצהיר" שצורף לבקשה, הפעם כאשר הוא חתום והחתימה מאושרת בידי עורכת דין. עוד צורף לתגובה תצהיר נוסף, בו מפנה מר מנחם להעתק החלטת ועד האגודה המורה לב"כ האגודה להגיש בקשה לעיכוב הליכים והעברתם להליכי בוררות (זאת, לטענת "האגודה", למעלה מן הצורך, שכן תקנון האגודה הכולל את הסכם הבוררות מהווה מסמך היסוד של האגודה). כן הוצהר בתצהיר הנוסף כי האגודה "היתה מוכנה תמיד ומוכנה כעת לעשות הכל על מנת שהסכסוך ידון בבוררות". כן צורף לתשובה ייפוי כוח של "רפי מנחם" המייפה את כוחה של עו"ד חביב ועורכי דין נוספים "להיות באי כחי" בהליך זה. בתשובה נטען כי אין רלוונטיות לתביעה לקשר המשפחתי בין יו"ר ועד האגודה מר רפי מנחם והנתבעת. התובעת בחרה לתבוע את האגודה, שהיא אישיות משפטית נפרדת ממר מנחם. לטענת האגודה, ניסיון התובעת להפנות למכתבים מטעם האגודה מלפני הגשת התביעה (בענין הכרעה על ידי בית המשפט בלבד) "תמוה", וחזקה על התובעת כחברת אגודה כי היא מכירה את הסכם הבוררות שבתקנון. נטען, כי הליך הבוררות לפי התקנון הוא מקצועי ויעיל. עוד טוענת "האגודה" כי ככלל, הצורך בפיצול הדיון אינו מצדיק הפקעת הסכם בוררות.