בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
התובע נפגע בנסיבות מסוימות אשר יפורטו בהמשך ונסיבות אלה לטענתו מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (התשל"ה – 1975) (להלן:"החוק") ובעניין זה נטענו טענות כנגד הנתבעת 1 אשר הינה המבטחת של הרכב נשוא כתב התביעה.
עם זאת, מאחר ולא ברור אם מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק, תבע התובע בעילה חלופית על פי פקודת הנזיקין (להלן:"הפקודה") את הנתבעת מס' 2 אשר טענה, כי ככל שתדחה העילה לפי חוק הפלת"ד, המדובר בתביעה שיש להכיל עליה את פקודת הנזיקין ולקבוע כי יש רשלנות מצידה של הנתבעת מס' 2.
בנסיבות אלה נשמע התיק בראיות כאשר הכרעת בית משפט בפסק דין זה צריכה להיות האם מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק, שמא בתיק שיש להטיל חבות על הנתבעת 2 על פי פקודת הנזיקין ותוך בחינת רשלנות תורמת על התובע, אם בכלל.
נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע בסיכומיו ובהמשך לכתבי הטענות ולתצהיר הינם כדלקמן:
"ביום 1.2.12 בשעות הבוקר במסגרת עבודתו של התובע בחברת כמיפל בע"מ כנהג משאית בקו חלוקה של מוצרי החנות סופר פארם ירד התובע מתא הנהג ברכב פתח את ארגז המשאית הוריד את הרמפה לעבר הקרקע, עלה על הרמפה והעלה אותה לגובה של הארגז, ניגש לעבר מרכז הארגז והחל למשוך באמצעות ג'ק משטח אשר היה עמוס בסחורה על מנת לרדת מהמשאית ולהעביר את הסחורה אל המחסן של סניף סופר פארם בעכו ולאחר מכן להמשיך בנסיעתו לנקודת החלוקה הבאה. בעת שהתובע משך את המשטח באמצעות ג'ק ידני לכיוון היציאה מן הרכב הוא החליק ונפל בתוך המשאית".
התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים. המטרה היתה לרדת מהמשאית כאשר הנפילה ארעה בנסיבות של הרמת משטח על גבי ג'ק ידני ותוך כדי הליכה לאחור אך זאת במטרה לרדת מהמשאית.
מדובר בירידה מהרכב תוך כדי פריקה ובנסיבות אלה יש לראות את המקרה כנופל תחת הדרישה ל"מטרות תחבורה".
התובע סיים לטענתו את העמסת המשטח, היה בדרכו לרדת מהמשאית והחליק ונפל בין הרמפה למשאית.
בעמדה זו תומכת הנתבעת מס' 2 אשר הינה המעבידה של התובע.
הנתבעת מס' 1 לעומת זאת טוענת, כי יש לדחות את הטענה שמדובר בתאונת דרכים מן הטעם הפשוט שארגז המשאית לא היה אלא "זירה" בלבד להתרחשות ארוע התאונה.
התובע עסק במועד התאונה בפריקת סחורה מארגז המשאית. במהלך פעולת הפריקה נעזר בג'ק ידני ותוך כדי משיכתו וכשעדיין מועמסים עליו משטחי סחורה וכשהוא בתוך ארגז המשאית החליק ונפל בתוך המשאית.
מדובר איפוא בפעולת "פריקה וטעינה" המוחרגת מחוק הפיצויים.
הנתבעת 1 טוענת, כי יש לדחות את הטענה כי פעולה זו של פריקה ונפילה בתוך ארגז המשאית קשורה ב"ירידה מהרכב". משום שהתובע עצמו העיד, כי נפל בשעה שניסה להוציא את המשטח ואז איבד שיווי משקל ועף לאחור ומכאן שאין כל קשר לירידה ו/או נסיון לירידה מהרכב.
ברור מעדותו של התובע, כי היה באמצע פעולת הפריקה ואמור היה להמשיך ולפרוק משטחים מן המשאית. תוך כדי פעולת פריקה זו הוא החליק ונפל מתוך ארגז המשאית.
ההחלקה והנפילה היתה תוך כדי משיכת עגלה עם משטח בתוך ארגז המשאית וכתוצאה מאובדן שיווי המשקל במהלך משיכת העגלה (כתוצאה מהחלקה בשל מים ו/או חומרי הפארם שהיו על רצפת ארגז המשאית).
שני הצדדים פרטו פסיקה רבה לעיוני ועיינתי בה.
לאחר שבחנתי את גרסתו של התובע כפי שנמסרה בחקירתו בבית המשפט ובמסמכים שונים לרבות תצהיר וכתבי הטענות, אני קובע בזאת כי אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.
להלן נימוקיי:
גרסתו של התובע כפי שנמסרה בבית המשפט, במסמכים ובכתבי הטענות מלמדת, כי התובע נפל ללא כל קשר לשימוש תעבורתי ברכב. מדובר היה באירוע של "פריקה וטעינה" המוחרג בחוק הפיצויים. החלקתו ונפילתו של התובע לא ארעה "עקב" שימוש ברכב בוודאי שלא עקב שימוש למטרות תחבורה אלא עקב אובדן שיווי משקל במהלך משיכת המשטח באמצעות עגלה ידנית או החלקה במהלך משיכה על רצפה רטובה תוך כדי ביצוע פעולת פריקה.
אני דוחה את הטענה, כי הפעולה נעשתה תוך כדי "ירידה מהרכב".
הוכח בראיות, כי התובע עסק בפריקת סחורה מארגז המשאית, עלה לחלקו האחורי של המשאית (הארגז) והחל באופן ידני למשוך משטח עמוס עם ארגזים וזאת במהלך ביצוע פעולת הפריקה כאמור, תוך כדי פעולה זו הוא איבד שיווי משקל ונפל בתוך ארגז המשאית.
הטענה, כי התובע ביצע פעולות אלה לצורך "ירידה" מהמשאית, אין בה ממש ולמעשה שימש ארגז המשאית כ"זירה" בלבד לקרות התרחשות התאונה ללא כל שימוש תעבורתי.
אני מפנה בהקשר זה בין השאר לפסק דינו של השופט עמית יצחק המאזכר את הלכת אוסם בערעור אזרחי (חיפה 1040-05) עוף טנא תעשיות 1991 בע"מ ואח' נגד זייד נאיף ואח'.
אשר על כן ותוך עיון בפסיקה השונה שהמציאו שני הצדדים, יש לדחות את הטענה כי מדובר בתאונת דרכים ולקבוע כי מדובר בפריקה וטעינה של רכב המוחרג על פי חוק הפיצויים.
משכך אני עובר לדיון בשאלה השניה והיא חבותו של המעביד על פי פקודת הנזיקין.
בעניין זה טוען התובע כי הוכחה אחריות המעביד מהנימוקים הבאים:
1. לצרכי פריקת המשאית סופקו לו שתי עגלות משטחים, האחת ידנית והאחת חשמלית. כאשר התובע ניסה על פי עדותו לפרוק את המשטח באמצעות הג'ק החשמלי הוא לא הצליח. וכך העיד: "העגלה החשמלית החליקה והיא מאוד חזקה. היא יכולה להזיז 20 משטחים בגלל שהרצפה היתה חלקה היא לא הצליחה להוציא את זה... אם ידני יש לך כח ביד ואתה מרגיש את המשטח. העגלה החשמלית יש לה גלגל אחד במרכז ואם היא מחליקה אי אפשר לשלוט עליה. היא מתחילה להשתולל".
התובע העיד אף כי המשטח היה תקוע וכי המשאית היתה רטובה.
מצב עניינים זה אילץ את התובע להשתמש בעגלה ידנית על מנת להרים את המשטח הכבד (מדובר על פי התצהיר במשקל של כ- 300 ק"ג), משטח שהיה תקוע. התובע הצליח להוציא את המשטח והחל ללכת אחורנית בתאוצה וזאת בעקבות השתחררות המשטח.
2. משטח זה היה מחליק לטענתו של התובע כתוצאה ממוצרי טיפוח כגון שמפו וסבונים אותם שינע התובע וכן כתוצאה מרטיבות עקב גשמים אשר נכנסו למשאית. כל אלה גרמו לתובע בשילוב שינוע עגלת המשטחים להחליק וליפול. התובע טוען, כי העגלות שסופקו לו לא התאימו לצרכי עבודה. העגלה החשמלית לא התאימה לעבודה בארגז המשאית, בוודאי לא בתנאים של רטיבות והחלקה ואילו עגלה ידנית הצריכה שימוש בכח רב וחורג לפריקת משטחים כבדים. שתי העגלות טוען התובע יצרו סיכון בטיחותי בהיותן מוצבות בארגז המשאית, הפריעו למעבר ויצרו צפיפות ודוחק. התובע טוען, כי הנתבעת לא סיפקה לו עגלת משטחים מתאימה לעבודה בסביבת עבודה שהיא מחליקה מטבעה. כמו כן לעגלות אלה לא היו מעצורים (סטופרים) (עדותו של מר חפץ בעניין). מר חפץ עצמו אישר, כי בארגז אין פסים למניעת החלקה, אין רצפה משוננת כי אם רצפת ארגז חלקה. לא היה כל אמצעי למניעת החלקה.
3. הנתבעת 2 היתה מודעת לסכנת הרטיבות בארגז ולכן דאגה לשמור מפני הגשם על המוצרים אותם שינעה בארגז המשאית באמצעית כיסוי פלסטיק אך לא דאגה לשמור על הארגז עצמו ובתוך כך על התובע מפני גשמים וסכנת החלקה.
4. התובע טוען, כי חתימתו על גבי נוהלי עבודה בוצעה ללא כל הדרכה.
5. התובע טוען, כי שטיפה כללית אחת לחודש במשאית המובילה סוג כזה של מוצרי רחצה וטיפוח הגורמים להחלקה אינו מספק.
6. התובע טוען כי היה על הנתבעת 2 לספק לו עוזר נהג וזאת לאור שינוע של סחורה במשקל כבד ובפרט ביום גשום.
בתשובה לטענות אלה טוענת הנתבעת מס' 2 כי לא היתה כל רשלנות מצידה וכי דין התביעה להידחות.
ראשית הנתבעת 2 חולקת על גרסתו של התובע כפי שנמסרה.
הנתבעת 2 מפנה לסתירות בין גרסתו הראשונית של התובע אשר לא כללה לטענתה זכר לנפילה עקב החלקה או קיומו של חומר מחליק או כי העגלה החשמלית החליקה ומפנה בהקשר זה למסמכים שונים כגון טופס ב/ל 250 , תעודת ראשונית לנפגע בעבודה ותשלום דמי פגיעה.
הנתבעת 2 מפנה לכך שכאשר תיאר התובע את התרחשות התאונה בבית המשפט, הוא אינו מאזכר קיומו של חומר מחליק והסיבה לנפילה אינה ידועה בוודאות. ככל שבית המשפט יתן אמון בעדותו של התובע, טוענת הנתבעת 2 כי נסיבות האירוע אינן מטילות עליה אחריות ולחילופין אשמו של התובע מכריע. הנתבעת 2 טוענת שהתובע קיבל הדרכה מתאימה איך לפרוק את המשטחים מעל גבי המשאית, וגם איך להשתמש בכלים אשר עמדו לרשותו והתובע אישר שאכן קיבל הדרכה שכזו.
העד ינון חפץ , נציג הנתבעת 2 , העיד ולטענת הנתבעת 2 עדותו של נסתרה לפיה כל עובד וביניהם התובע, עבר הדרכה ספציפית מקצין הבטיחות לעניין תחזוקת המשאית דהיינו איך להעמיס, איך להשתמש במלגזה החשמלית, במלגזה הידנית, הרמפה וגם לעניין העמסת ופריקת סחורה לרבות ניקיון המשאית. הנתבעת 2 טוענת כי בהקשר ניקוי המשאית, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי עליו מוטלת החובה לנקות את המשאית תוך כדי ביצוע העבודה במידה ונשפך נוזל כלשהו מהסחורה שהוא מוביל ממקום למקום.
התובע מכל מקום היה עובד ותיק ומיומן אשר במשך 1 וחצי שנים , שישה ימים בשבוע, הוביל סחורה למקומות שונים ופרק סחורה באמצעות העגלות – החשמלית והידנית.
הטענה כי העגלה החשמלית מחליקה ולכן השתמש בידנית, נמסרה מפיו של התובע בלבד.
רוחב הג'ק הינו פחות מהמשטח והדבר עלה לטענת הנתבעת 2 במהלך המשפט. בנוסף, על גבי המשאית ניתן להניח שני משטחים, האחד ליד השני.
לאור העובדות לעיל, ברור שלתובע הייתה אפשרות להניח את הג'ק החשמלי שרוחבו פחות מרוחב המשטח מול המשטח שליד המשטח שבכוונתו להוציא, דבר שהיה מאפשר לו להוציא את המשטח בבטחה בלי להיתקל כלל בג'ק החשמלי.
על כן, סבורה הנתבעת 2 כי אין לה אחריות אך אם ייקבע שיש אחריות יש להטיל לא פחות מ- 90 אחוז רשלנות תורמת על התובע.
לאחר שעברתי על עדותו של התובע ועל המסמכים אליהם הפנתה הנתבעת 2, וכן עברתי על סיכומי הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי.
דין התביעה, ככל שהדבר נוגע בקבלת אחריות בנזיקין, ורשלנות על הנתבעת 2 להתקבל. עם זאת, יש לפסוק רשלנות תורמת לחובת התובע כפי שאסביר בהמשך.
להלן נימוקיי:
אתחיל בתיאור התרחשות התאונה. בסיכומיה מבקשת הנתבעת 2 לטעון, כי התובע למעשה לא מסר גרסה אחידה לגבי קרות אירוע התאונה, וכי כל נושא עוולת הרשלנות דהיינו החלקה כתוצאה מהימצאותם של חומרים מחליקים, לא הופיעה במסמכים ראשוניים שפתחו את תביעתו אל מול המוסד לביטוח לאומי. לעניין זה אציין, כי שמעתי את גרסתו של התובע שנשמעה בעיני אמינה ועמדה במבחן החקירה הנגדית. אני נותן אמון בגרסתו של התובע כפי שתוארה בפסק דין זה לרבות ביחס לשימוש בג'ק הידני וחוסר היכולת להשתמש בנסיבות המצוינות בג'ק החשמלי וכן הימצאותם של חומרים מחליקים כתוצאה מהעברת חומרים שונים ובתוכם – שמפו וכו', וכן לאור העובדה שהיה מדובר ביום גשום ורטיבות שנכנסה למשאית.
ביחס לטענות התובע לעניין החבות בנזיקין, אני נותן אמון בכך שהתובע לא יכול היה להשתמש בעגלה החשמלית בנסיבות שתוארו על ידו דבר שאילץ אותו להשתמש בעגלה ידנית. התובע הצליח לבסוף תוך הפעלת כוח פיזי רב להוציא את המשטח והחל ללכת אחורנית. המקום היה מחליק כתוצאה ממוצרי הטיפוח אותם שינע לסופר פארם וכן רטיבות והדבר גרם לנפילה.
המקום אכן היה צפוף ולא היה בו אמצעים למנוע החלקה.
לא הוכח לי כי בנסיבות שנוצרו התובע נסע עם ארגז שלא דאג לכך בתחילת הנסיעה יהיה נקי והסבירות הגדולה יותר שתוך כדי השינוע של המוצרים, נוצר הסיכון של ההחלקה. כל האמור לעיל מלמד על אחריות של הנתבעת 2.
עם זאת, מדובר בתובע שהוא מנוסה בעבודה מאין זו, והוכח לי כי קיבל הדרכה מתאימה (אני דוחה את טענה להעדר הדרכה לאחר שמיעת עדותו של העד מטעם הנתבעת מר ינון חפץ). התובע היה צריך לנקוט משנה זהירות בהתחשב באופי העבודה, ואולי גם לעמוד על הצורך בעוזר שיסייע לו ולכן אני משית עליו רשלנות תורמת. אני סבור שרשלנות תורמת בשיעור של 15 אחוז משקפת נאמנה את המצב כפי שיכולתי להתרשם ממנו מהעדויות ודוחה טענה לרשלנות תורמת מכרעת אשר נטענה ע"י הנתבעת 2.
סוף דבר, תוצאת פסק דין בנושא החבות הינה כדלקמן:
דין התביעה כנגד התביעה 1 בעילה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים להידחות.
התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בשיעור של - 7,000 ₪ פלוס מע"מ אך אני מעכב את תשלום ההוצאות עד לסיום התיק אל מול הנתבעת 2.
התביעה כנגד הנתבעת 2 בעוולת הרשלנות דינה להתקבל בניכוי של - 15 אחוז רשלנות תורמת אותה אני משית על התובע.
לאחר שהכרעתי בנושא האחריות יש לתת פסק דין משלים בנושא הנזק.
כמקובל בתיקים אלה, אני מאפשר הגשת תחשיבי נזק על בסיס התוצאה אליה הגיע בית המשפט.
התובע יגיש תחשיב נזק מטעמו תוך 45 יום, הנתבעת 2 תגיש תחשיב נזק מטעמה תוך 45 יום לאחר מכן.
יש לצרף את כל המסמכים הרלוונטים לתחשיבים לרבות ובעיקר תלושי שכר לפני ואחרי התאונה, וכן קבלות על הוצאות.
אני קובע את התיק לקדם משפט מורחב בנוכחות התובע לצורך מתן הצעה אשר תהווה את הבסיס לסיום התיק במידת האפשר.
ככל שהצעה זו תתקבל, אתן פטור משני שליש מיתרת האגרה החלה אשר בנסיבות העניין תחול על הנתבעת 2.
התיק נקבע לקדם משפט מורחב ליום 11.12.16 שעה 09:00.
המזכירות תשלח פסק הדין והחלטתי לצדדים.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.
