אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 7935-05-14 הולצמן נ' קונסטנטין ואח'

ת"א 7935-05-14 הולצמן נ' קונסטנטין ואח'

תאריך פרסום : 01/03/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
7935-05-14
18/12/2015
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
תובעת:
יוליה הולצמן
עו"ד יצחק ברנר ואח'
נתבעים:
1. יוסף קונסטנטין
2. גבריאל נידם

עו"ד אילן פורת
פסק דין
 

 

לפני תביעה חוזית וכן תביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

התובעת מנהלת משרד להנהלת חשבונות ממוכנת ואילו הנתבע 1 הפעיל בעבר אולם אירועים בשם "פנינת הברון" אשר נהרס מאוחר יותר עקב בניה ללא רישיון ומנהל בצוותא עם הנתבע 2 מועדון זמר בקרבה לאותו אולם אירועים בשם "שירת הברון". לטענת התובעת היא הצטרפה לקבוצת אנשי עסקים אשר ביקשו לשכור את השטח עליו פעל אולם "פנינת הברון" ואת פניהם קידמו הנתבעים 1-2. לטענת התובעת, הנתבע 2 היה מוכר לה מבנימינה והוא הציג עצמו כשותף של הנתבע 1. מאוחר יותר התקיימה פגישה של הנתבעים עם התובעת ועם ידיד מטעמה, מר ולדימיר, כאשר הנתבעים הסבירו לתובעת כי הם שותפים גם בעסק, גם במבנה וגם באדמה עליה ניצב מועדון הזמר ומעריכים את השווי הכולל של הנכס בסך של כ 15,000,000 ₪. הנתבעים הציעו לתובעת להיות חלק מהשותפות במועדון הזמר ולרכוש 1/3 מהבעלות תמורת כחמישה מיליון ₪. לטענת התובעת היא הביעה הסכמתה העקרונית וביקשה להמשיך ולבדוק את העסקה כמו גם הגיעה ביום 7/7/13 לפגישה והפקידה בידי הנתבעים שיק ע"ס 200,000 ₪ כשהוא רשום לפקודת הנתבע 1, אשר מסר לה בתמורה שיק ביטחון על אותו הסכום. השיק של התובעת נפרע ביום 10/7/13. התובעת טוענת כי שיק הביטחון אשר ניתן בידיה היווה הוכחה לאפשרותה לבטל את העסקה ללא כל פיצוי מוסכם שכן הסכום אשר נקוב בו הוא הסכום אשר אותו שילמה התובעת. עוד טוענת התובעת כי נערכה פגישה בנוכחות באי כוחם של הצדדים ולאחריה הובהר לה בידי באת כוחה כי העסקה אינה כדאית עבורה. לפיכך, ביקשה התובעת לטענתה מהנתבעים כי ישיבו לה את כספה ואלו הבטיחו כי הכסף יושב לה מידית. בהמשך, טוענת התובעת כי הוצע לה בידי הנתבעים להיכנס איתם לשותפות בבניה והפעלה של אולם אירועים, שותפות אשר הוערכה בידי הנתבעים בסכום של 6,000,000 ₪. התובעת מצידה שקלה את הדברים וביקשה לערוך בדיקות בעניין זה. התובעת טוענת כי הנתבעים ביקשו ממנה הפקדה של 300,000 ש"ח עד 500,000 ₪, על מנת להקל את הלחץ המופעל על העסק בשל חובות העבר. התובעת הסכימה להפקיד סך של כ 60,000 ₪ בידי הנתבעים ומסרה לנתבע 1 שיק על סכום זה והוא מצדו מסר לידה שיק ביטחון באותו הסכום. השיק של התובעת נפדה ביום 13/9/13. התובעת טוענת כי הסתבר לה לאחר פגישות בבנק פועלים ובבנק המזרחי כי לא תהיה תמיכה בנקאית למימון אולם האירועים ולפיכך פנתה אל הנתבעים וביקשה כי יושב לה כספה. על אף פניות התובעת, הנתבעים לא השיבו לה את כספה ומכאן תביעתה זו אותה העמידה ע"ס 270,000 ₪ הכוללים בחובם את הכספים שמסרה בידי הנתבעים וכן הפסדי השקעות אשר הוערכו על ידי התובעת בסך של 7000 ₪.

הנתבעים טוענים כי הסיכום עם התובעת היה כי היא תיכנס עמם כשותפה עסקית בגן האירועים. לטענתם הוסכם ביניהם כי התובעת תפרע את חובו של הנתבע 1 לבנק הפועלים בסך של כ 3,000,000 ₪ ובכך תוסר המשכנתא הרובצת על המקרקעין ואז יפנו הצדדים להקמת אולם אירועים. לטענת הנתבעים נמסר בידי הנתבע 1 שיק ביטחון על מנת למנוע מהנתבעים קיום מו"מ עם גורמים אחרים מלבד התובעת. לטענתם הוסיפה התובעת על הסכום של 200,000 ₪ עוד 60,000 ₪ , על מנת להבטיח את כניסתה לעסקה ולהוכיח את רצינותה. לטענת הנתבעים טענה התובעת כי היא יוצאת לחו"ל על מנת להביא כספים להמשך הפרויקט המשותף ודרשה כי הנתבעים לא ינהלו משא ומתן עם גורמים אחרים מלבדה אך על אף האמור היא חזרה בה מכוונתה ובכך גרמה לנזקים לנתבעים אשר שומרים על זכותם לתבעה בגין נזקים אלו. לטענת הנתבעים נזקיהם עולים על הסכומים אשר נמסרו לידיהם בידי התובעת ולפיכך אף עומדת להם זכות קיזוז. משכך, טענו התובעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם.

דיון :

האם נכרת הסכם בין הצדדים?

התובעת טוענת בתביעתה ל"הפרת חוזה בחוסר תום לב לאחר שנכשל המו"מ העסקי ושטרות הביטחון נועדו לאפשרות כזו". אלא שמשמיעת עדויות הצדדים ועיון בחומר הראיות עולה כי המדובר במשא ומתן בין הצדדים אשר לא הבשיל לכלל עסקה מחייבת, דהיינו הסכם לא נחתם בין הצדדים. הנתבעים בסיכומיהם אף אישרו כי כך היה (ראה סעיף 7 לסיכומי הנתבעים).התובעת צירפה את טיוטת ההסכם שאינה חתומה בידי הצדדים (נספח ט1 לת/1). עיון בטיוטה זו מעלה כי פרטים מהותיים במיוחד טרם סוכמו בין הצדדים על אף הסכומים אשר מסרה התובעת לידי הנתבעים. התובעת עצמה העידה "בפגישה בבית במוצ"ש הוא הציע לי ואמר לי שהוא ויוסי שותפים בשירת הברון חצי וחצי ושאני אכנס כשותף שלישי בעסקה וכל אחד יקבל שליש" (ראה עמ' 4 שורות 5-7 לפרוטוקול). הנתבעים טענו כי הם שותפים אף במקרקעין עליו בנוי מועדון "שירת הברון" וכוונת הצדדים הייתה כי התובעת תקבל אף 1/3 מהזכויות במקרקעין. לעסקה שכזו קיימת דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין ומשזו אינה מתמלאת מחזק הדבר את המסקנה כי הסכם בין הצדדים, לא נכרת. מצב הדברים בין הצדדים הוא איפוא, בהתאם לפסיקה שלב במשא ומתן לכריתת חוזה ראה בע"א 202/67 בלוטמן נ. אשכנזי (6/12/67), כאשר בין הצדדים טרם נכרת הסכם מחייב.

 

מהם הסעדים להם זכאית התובעת

התובעת שילמה לידי הנתבעים בשתי הזדמנויות שונות, סך של 200,000 ₪ וסך נוסף של 60,000 ₪. את הסך של 200,000 ₪ שילמה התובעת לידי הנתבעים ביום 7/7/13 במהלך המו"מ לצרכי כניסתה כשותפה בעסק של "שירת הברון" ואילו הסך הנוסף של 60,000 ₪ שולם ב 9/13 ונועד להלוואה לשני הנתבעים, על מנת לאפשר המשך פעילותו של העסק "שירת הברון", תוך שהתובעת ממשיכה בבדיקות מטעמה לצורך כריתת הסכם מחייב של שותפות בעסק "שירת הברון". התובעת העידה ועדותה זו לא נסתרה, אף לא בחקירתה הנגדית, כי בדיקותיה העלו שמצבו הכלכלי של הנתבע 1, מבחינת גיוס אשראי לעסק, גרוע, אף מצב הזכויות במקרקעין כפי שנבדק בידי באת כוחה של התובעת, העלה כי ספק באם העסקה המוצעת אפשרית לביצוע, הן כלכלית – כאשר לא הוצגה תכנית עסקית כלשהיא והן מעשית שכן לא ניתן היה לרשום את הזכויות על שם התובעת כרוכשת. עלה כי הוטל צו כינוס על הנכס ובמצב דברים זה דרשה התובעת את כספה בחזרה מעם הנתבעים. הנתבעים , אשר מסרו בידי התובעת כנגד השיקים שלה, שיקים של הנתבע 1 כבטוחה להשבת הכספים לידיה ככל שיהא בכך צורך, סירבו להשיב את הכספים לידי התובעת. יתרה מזו, הנתבע 1 לא טרח להופיע לפגישות בבנקים אשר נקבעו לצורך בירור מצבה הכלכלי של השותפות ב"שירת הברון" ולא נעתר לבקשת התובעת להשבת הכספים אותם מסרה לנתבעים. הנתבע 2 הפנה את התובעת , כאשר זו פנתה אליו בדרישה להשבת הכספים, אל הנתבע 1. יובהר ויודגש כי בהתאם למסמכי ההתאגדות אשר הוצגו לבית המשפט (נספחים ד-ה לת/1) היו הנתבעים משך כל המשא ומתן עם התובעים שותפים בעסק הקרוי "שירת הברון" אשר שותפות בו הוצעה לתובעת. החל מיום 1/7/13 היה הנתבע 2 מנהל ב"שירת הברון" אשר מניותיה שייכות לו ולחברת "פנינת הברון" המצויה בבעלות הנתבע 1. חלקו של המשא ומתן ובעיקר זה אשר במסגרתו נמסרו בידי התובעת שיקים לנתבעים החל ב 7/7/13 כאשר נמסר לנתבעים השיק הראשון והמשכו ב 9/13 כאשר נמסר השיק השני ע"ס 60,000 ₪. הטענה בדבר העדר שותפות בין הנתבעים, מעבר להיותה הרחבת חזית משלא הופיעה בכתב ההגנה, נסתרת הן אל מול טענות הנתבעים בכתב ההגנה (ראה טענותיהם המשותפות בכתב ההגנה בדבר "תשלום שנועד להבטיח לנתבעים" וכן "התחייבויות התובעת כלפי הנתבעים") והן אל מול האמור בחקירותיהם של הנתבעים עצמם באשר לשותפות ביניהם. הנתבע 1 העיד כי הנתבע 2 הפך לשותפו "תחילת יוני – גבי נכנס איתי שותף ואז שינינו את השם ל"שירת הברון" (ראה עמ' 16 שורה 5-8 לפרוטוקול). הן טענותיהם של הנתבעים כי לא הייתה שותפות ביניהם בעת המו"מ, על אף מסמכי ההתאגדות שהוצגו לבית המשפט והן העובדה כי מבדיקת העסק עלה מצב כלכלי חמור ללא תכנית כלכלית של ממש, צו כינוס על הנכס והעדר אפשרות לרישום המקרקעין ע"ש התובעת, מעידים כי הנתבעים ניהלו את המשא ומתן עם התובעת בחוסר תום לב במובן סעיף 12 לחוק החוזים. הנתבעים ידעו מתחילה כי העסקה המוצעת לתובעת ספק רב אם תתממש אל נוכח הקשיים האמורים לעיל ובכל זאת ביקשו שוב ושוב מהתובעת כי תזרים כספים לעסק, תוך כדי שזו עורכת את בדיקותיה באשר לעסקה גופה.

הנתבעים אף טענו כי המשא ומתן כשל בשל העובדה כי התובעת יצאה לחו"ל לפרק זמן ממושך תוך שהיא מוסרת להם כי בכוונתה לגייס כספים, אך נעלמה וניתקה עמם מגע ובכך בא המו"מ אל קיצו. טענתם זו של הנתבעים נסתרה על נקלה בעדות התובעת. התובעת העידה כי היא מטופלת במחלקה האונקולוגית וכי אינה יכולה לצאת את הארץ למשך חודשים ארוכים. התובעת הוסיפה והעידה כי נסעה לכל היתר לעשרה ימים לחופשת קיץ הא ותו לא. (ראה עמ' 5 שורות 30-31 לפרוטוקול). לא דובר כלל בנסיעה לצורך גיוס מימון לעסקה (ראה עמ' 6 שורות 1-5 לפרוטוקול). אף עניין זה מעיד על חוסר תום ליבם של הנתבעים אשר ביקשו אמתלה לחמוק מהשבת הכספים ששילמה לידיהם התובעת.

חוסר תום לב זה מקנה לתובעת את הזכות לקבל פיצויים המעמידים אותה כנפגעת מהמשא ומתן באותו המצב בו היתה נתונה לולא נכנסה כלל לאותו משא ומתן. ראה בע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ. ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נו (3) 289. התובעת עתרה לקבלת הסכומים אותם שילמה לנתבעים בסך 200,000 ₪ וכן 60,000 ₪ וכן טענה להפסדי השקעות בסך 7000 ₪. במסגרת הפיצוי המוקנה לתובעת – הצד הנפגע במשא ומתן היא זכאית לקבל מעם הנתבעים – הצד הפוגע את החזר השיקים בסך 200,000 ₪ ובסך 60,000 ₪. רכיב הפסדי ההשקעות לא פורט כלל בידי התובעת ולא הובאו כלל ראיות בגינו וממילא לא ברור באם הוא נכלל בגדר אותם הפיצויים אשר נקבע כי תכליתם היא להעמיד את הנפגע באותו המצב בו היה נתון לולא נכנס כלל למשא ומתן.

זכות קיזוז 

הנתבעים טענו כי אל מול הסכומים אותם מסרה להם התובעת, היא גרמה להם להפסד העולה על אותם סכומים עשרת מונים שכן נמנעה מהם האפשרות להתקשר עם משקיעים אחרים וכן הוחל בהליכי כינוס נכסים והעסק נקלע לקשיים כלכליים. הנתבעים ניסו בסיכומיהם לטעון לזהות בין התובעת לקבוצת "אמורס" אשר יוצגה בידי מר ולדימיר ארונובסקי ואף היא התעניינה בכניסה לשותפות עם הנתבעים. אלא שלכל זאת לא הובאה ולו ראשית ראיה פרט לעדותו הכללית מאד של הנתבע 1 שהינו בעל דין מעוניין. לא הובאה עדות מטעמם של אותם משקיעים אחרים ולא זו בלבד אלא שהתובעת הוכיחה כי הקשיים הכלכליים וצו הכינוס היו עוד טרם כניסתה שלה למשא ומתן עם הנתבעים. הטענה בדבר זהות בין התובעת לקבוצת "אמורס" היא בגדר הרחבת חזית שכן הופיעה אך ורק בסיכומי הנתבעים. במצב דברים זה כלל לא ניתן לקבוע כי קיים חיוב כספי שהתובעת חבה לנתבעים ובוודאי שאין לקבוע כי מדובר בחיוב אשר הגיע המועד לקיומו בהתאם להוראות ס. 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973. יש לדחות איפוא את טענת הקיזוז של הנתבעים עליה ביססו את הגנתם.

עשיית עושר ולא במשפט.

על מנת לבסס את חובת ההשבה בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים. הראשון הוא התעשרות – כלומר קבלת נכס שירות או טובת הנאה בידי הנתבע, השני הוא כי ההתעשרות באה על חשבון התובע ולבסוף יש להוכיח כי ההתעשרות התקבלה על ידי הנתבע שלא על פי זכות שבדין. ראה ברע"א 502/04 מגפי באפלו נ' גלי – רשת חנויות נעליים, פד"י נח(5) 487.

 

אין חולק בין הצדדים כי הנתבעים קיבלו מהתובעת סך של 200,000 ₪ וסך נוסף של 60,000 ₪. מאחר ולא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, הרי שמתחילה היה הדבר על חשבונה של התובעת. הנתבעים לא הביאו כל ראיה כי סכומים אלו ניתנו להם על פי זכות שבדין ולהיפך. התובעת הוכיחה כפי שפורט לעיל בהרחבה כי היה מקום להשיב לה את הסכומים האמורים, אך הנתבעים התחמקו מלעשות כן.

מכאן כי על הנתבעים להשיב לתובעת את הסך של 200,000 ₪ וכן את הסך של 60,000 ₪ אף מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979 ולא מצאתי כי הם פטורים מעשות כן בהתאם להוראות ס. 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ