אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 6958-01-11 שיכון עובדים השקעות בע"מ ואח' נ' פרקש ואח'

ת"א 6958-01-11 שיכון עובדים השקעות בע"מ ואח' נ' פרקש ואח'

תאריך פרסום : 14/10/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
6958-01-11
05/10/2014
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
תובעת:
שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות) בע"מ ח.צ. 512035387
נתבע:
אברהם צבי פרקש
פסק דין
 

 

 

1. תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בעבור נכס השייך לתובעת, אשר בו החזיק הנתבע שלא כדין, גם לאחר שניתן פסק דין לפינויו, וכן לתשלום חובות מים.

 

2. התובעת הינה בעלת זכויות החכירה לדורות של חלקה 19 בגוש 11600 בקרית אתא (כיום מתחם "איקאה").

 

3. ביום 22.11.07 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובעת לבין כ.ל. שיווק דלקים ושמנים בע"מ (להלן: "השוכרת" ו/או "צד ג'") ביחס לנכס בשטח של 5,000 מ"ר במתחם האמור. בהמשך, ביום 02.01.08 נחתמה תוספת להסכם השכירות, בדבר השכרת מבנה נוסף בשטח 35 מ"ר וקרקע בשטח של 290 מ"ר באותו מתחם. לטענת התובעת, החל מחודש דצמבר 2008 לא שולמו לה דמי שכירות או דמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה במושכר. אציין כבר כעת כי טענה זו בדבר דמי השכירות תמוהה לאור העובדה כי כבר ביום 10.06.08 ביטלה התובעת את ההסכם עקב הפרות יסודיות מצד השוכרת, וכן לאור טענת השוכרת שלא נסתרה, כי המשיכה לשלם את דמי השכירות כסדרם עבור השטח שנותר ברשותה. מכאן שלכל היותר מדובר בדמי שימוש ראויים שלא שולמו, עבור השטח הספציפי בו החזיק הנתבע.

 

4. בשלב מאוחר יותר גילתה התובעת, כי לא רק שהמושכר לא פונה, על אף ההודעה על ביטול ההסכם, אלא שהשוכרת אף התיימרה להעביר את החזקה בו, ללא ידיעתה או הסכמתה, לידי הנתבע. מבירור שערכה עלה, כי השוכרת והנתבע הפעילו במשותף עסק של אחסנת קרוואנים למגורים (שכונה "בקתות עדן"), אשר לא עלה יפה, וביום 04.12.08 פורקה השותפות ונחתם הסכם פירוק שיתוף, במסגרתו הועברה פעילות העסק המשותף לאחריות הנתבע (נספח י"א לתצהיר וייץ).

במקביל חתמו הצדדים על הסכם שכירות משנה, במסגרתו העבירה השוכרת לנתבע את זכות השימוש במקרקעין שבהם הוצבו הקרוואנים, החל מיום 07.12.08. מדובר בשטח של כ-1,000 מ"ר מסך המושכר (נספח י"ב לתצהיר וייץ). הסכמים אלו נעשו שלא כדין, לטענת התובעת, הן מאחר ונערכו לאחר ביטול הסכם השכירות, כאשר לשוכרת לא היתה כל זכות להחזיק במושכר (וממילא להתיר לאחר להחזיר בו או להשכירו בשכירות משנה); הן מאחר והסכם השכירות אוסר על השוכרת להעביר את זכויותיה במושכר לאחר ללא הסכמת התובעת (סעיף 11 להסכם); והן מאחר ומטרת השימוש במושכר נוגדת את האמור בהסכם השכירות הקובע כי המושכר ישמש לצרכי הפעלת מגרש בטיחות למשאיות בלבד (סעיף 7 להסכם).

 

אדגיש כבר כעת מספר נקודות: ראשית, השוכרת אינה הנתבעת בענייננו, ועל כן כל טענה בדבר הפרת הסכם השכירות מצדה אינה רלבנטית, למעט לצורך הטענה כי לנתבע לא היתה זכות חוקית להחזיק בנכס. שנית, התובעת לא פעלה לפינויה של השוכרת לאחר הודעת הביטול של חוזה השכירות מולה, והמשיכה לקבל ממנה את דמי השכירות. ניתן לראות בכך ויתור על ביטול ההסכם והמשך יחסי השכירות החוזיים בהסכמה מול אותה שוכרת. מכאן שהשוכרת המשיכה להחזיק בנכס כדין באותו מועד. בשלב זה פנה ב"כ התובעת לשוכרת ולנתבע בדרישה לפינוי הנכס, ובתגובה הושבה החזקה בחלק מהמושכר לתובעת, ואולם הנתבע המשיך להחזיק בנכס שלא כדין, ובניגוד להסכם השכירות שאסר כאמור על השוכרת להעביר זכויות לאחר בלא הסכמת התובעת.

 

5. בעקבות כל האמור, הגישה התובעת ביום 23.11.09 תביעה לפינוי המושכר בבימ"ש השלום בחיפה (תא"ח 26903-11-09). בפסק הדין שניתן ביום 19.01.10, נקבע כי הנתבע יפנה את המושכר ויחזיר את החזקה לתובעת עד ליום 01.02.10. למרות זאת, פינה הנתבע את הנכס רק ביום 04.06.10, לאחר שנפתח כנגדו תיק הוצל"פ וננקטו הליכים, והכל מבלי לשלם את דמי השימוש בעבור התקופה בה החזיק בנכס.

 

6. לאור האמור, דורשת התובעת מהנתבע לשלם לה דמי שימוש ראויים בגין אחזקתו בשטח של 1,000 מ"ר מתוך נכס המקרקעין. את גובה דמי השימוש גוזרת התובעת מנכס דומה אותו היא משכירה במתחם, אשר הושכר בכ- 3.85 ₪ למ"ר. לטענתה, המחיר הנ"ל נקבע לקרקע ללא מבנים ואילו מחיר לקרקע להצבת מבנים גבוה יותר, וכן קיימים הבדלים בדמי השכירות לפי גודל המושכר. התובעת טוענת כי לאור אופי השימוש שנעשה בפועל בנכס, סביר כי היתה גובה דמי שכירות גבוהים יותר מאלו שנגבים מאותו עסק אחר במתחם המשלם לפי 3.85 ₪ למ"ר. כן היא טוענת כי מכוח עילה של עשיית עושר זכאית היא גם לכל הרווחים שהפיק הנתבע מהשימוש שעשה שלא כדין במקרקעין. לצרכי התביעה, העמידה התובעת את גובה דמי השימוש הראויים על בסיס גובה דמי השכירות שנקבעו בחוזה האחר כאמור. היינו כי בגין השימוש שעשה הנתבע במשך 18 חודשים בנכס, החל מיום 07.12.08 וכלה ביום 04.06.10, הוא חב בתשלום של 3.85 ₪ * 1000 מ"ר לחודש* 18 חודשים ובסה"כ 80,368.75 ₪.

7. חלק מן הסכום הנתבע נוגע לצריכת המים של הנתבע במהלך תקופת אחזקתו בנכס. חישוב הצריכה נעשה על פי קריאת מד מונה המים המוצמד למושכר, בתוספת 20 ₪ תשלום קבוע בגין צריכת המים. על פי חישוב זה, על הנתבע לשלם סכום של 9,327.68 ₪.

 

8. סה"כ עומד חובו של הנתבע על 89,696.43 ₪, ובתוספת מע"מ והפרשי הצמדה- 95,147.81 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ