אמויאל ואח' נ' יהלומית פרץ עבודות בנין ופתוח בע"מ ואח'

התביעה שלפניי עניינה ליקויי בניה בדירה ברח' משה קהירי 11/9 בשכונת רמות בבאר שבע (להלן: "הדירה"), אותה בנתה הנתבעת 1, יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובעים אמויאל אלירן ונוי דקל (להלן: "התובעים"), רכשו את הדירה מאת גיא ודגנית בן שימול (להלן: "ה"ה בן שימול"), אשר צורפו לתביעה כנתבעים 2-3, ובהמשך נדחתה התביעה נגדם בהסכמה.

רקע ועובדות רלוונטיות וכן פירוט כתבי הטענות, חוות הדעת, תצהירים שהוגשו והעדים שנשמעו

1. ביום 19.11.13 נמסרה הדירה למר מויאל נתנאל אברהם (להלן: "מויאל אברהם"), אשר רכש את הדירה מהנתבעת.

   ביום 19.03.14 מכר מר מויאל אברהם את הדירה לבני הזוג בן שימול.

   ביום 11.10.15 נחתם הסכם מכר בין ה"ה בן שימול לבין התובעים לרכישת הדירה (להלן: "הסכם המכר").

   ביום 07.12.15 נמסרה לתובעים החזקה בדירה.

2. לאחר שנחתם הסכם המכר, וטרם מסירת החזקה בדירה לתובעים, הבחינו ה"ה בן שימול בהתקלפות של הפנאלים, והקירות בחדר שינה הורים, ופנו אל הנתבעת בבקשה לתקן את הליקוי. נציג הנתבעת בשם צח (בנו של מר שלום מויאל, נציג הנתבעת בדיונים והעד מטעם הנתבעת), אבחן את הבעיה כבעיית רובה וערך תיקונים בדירה. לאחר התיקון חזרו קילופים קטנים בקיר.

   במקביל הודיעו ה"ה בן שימול לתובעים על בעיית ההתקלפות, ואלו לא דרשו לבטל את הסכם המכר.

   מהאמור לעיל עולה כי הרטיבות בדירה התגלתה כשנתיים מאז מועד מסירת הדירה לרוכש הראשון.

    

3. ביום בו קיבל התובע את החזקה בדירה, ביום 07.12.15, הבחין בבעיית רטיבות בדירה.

4. התובעים פנו אל בא כוחם (עו"ד אוריאל ברששת), וזה פנה אל ה"ה בן שימול. לאחר ימים ספורים ביקרו ה"ה בן שימול בדירה יחד עם נציג הנתבעת. נציג הנתבעת טען שמדובר בבעיה של "רובה" בין המשיקים של אריחי הריצוף. התובע הודיע כי יבדוק את הליקויים באמצעות מומחה מטעמו.

5. ביום 10.12.15 הגיעו לדירה נציגים של חברת "פמיפרימיום" מטעם ביטוח המשכנתא של התובעים (חברת AIG), וערכו בדיקה ראשונית ממנה עלה כי יש בריחת מים, כאשר נרשם בסוגריים ("פיצוץ בצנרת של הבית"). כן נרשם כי צריך להביא מאתר לבית.

   ביום 13.12.15 ביקר בדירה שמאי רכוש , מר יוסי בר אור מחברת "א. קרן שמאות".

   ביום 22.12.15 ערכו נציגי חברת "נו-ליק בע"מ", בדיקה לתכולת רטיבות בחול תחת ריצוף קיים לפי תקן ישראלי. בבדיקה התברר כי בחדרים רבים בדירה אחוזי הלחות גבוהים באופן משמעותי מאחוזי הלחות המותרים על פי התקן.

   ביום 27.12.15 ערכו נציגי חברת נו-ליק בע"מ סקירה לצורך איתור נזילות. נרשם כי בוצעה בדיקת לחץ מחים באמצעות מד – לחץ ונרשם כי בוצע צילום טרמי. בממצאים נרשם: "נזילה בצינור מים קרים בין הכניסה לבית לטי (כך נרשם במקור – הערה שלי – הח"מ), מול המטבח – נחשף".

   ביום 08.01.16 הוצאה חוות דעתו של השמאי מר יוסי בר אור. בחוות הדעת נרשם כי קיימת רטיבות וכי לצורך איתור מקור הרטיבות הוזמנה חברה המתמחה באיתור מקורות רטיבות במבנים באמצעים טרמיים, וכן הוזמנה לבצע בדיקת לחות לחול המצע מתחת לאריחי הריצוף. סיבת הרטיבות לפי חברת נו ליק בע"מ, הייתה נזילה בצינור מים קרים בין הכניסה לבית לאביזר "טי" (T), המותקן מתחת לאריחי הריצוף מול מטבח הדירה. כן נרשם בחוות הדעת כי ממצאי בדיקת הלחות שבוצעה לחול המצע מתחת לאריחי הריצוף גילתה כי תחולת הרטיבות של החול גבוהה מהתקן. בחוות הדעת נרשם כי יש לפרק ולפנות את המרצפות ואת מצע החול הרטוב מכל רחבי הדירה, ליבש את הבטון, להרכיב מרצפות מחדש. יש לבצע בדיקת לחץ לשלילת מקורות הימלטות מים נוספים, תיקוני טיח, וצביעה כללית. השמאי העריך את הוצאות שיקום הדירה בסך של 119,465 ₪ (כולל מע"מ וכולל הוצאות עבור דיור חלופי למשך חודשיים).

6. ביום 15.01.16 הגיעו פועלים מטעם הנתבעת, ערכו בדיקה מטעמם ומצאו כי מקור הנזילה הינו אחר מזה שמצאה חברת נו – ליק בע"מ. הפועלים של הנתבעת מצאו כי הנזילה נמצאת במקלחון בחדר הורים, וערכו שם תיקון. ראה בעניין זה סעיף 8 לסיכומי הנתבעת: "במקרה דנן עולה מהראיות כי היה קיים כשל נקודתי בצינור בחדר הרחצה. הן התובעים בעצמם והן המומחה מטעם ביהמ"ש אישרו כי הכשל תוקן.." (חלק מההדגשות שלי וחלק במקור).

   ביום 18.01.16 הביאו נציגי הנתבעת שני מכשירי ייבוש, אשר חוברו לחשמל ופעלו במשך כחודשיים בניסיון לייבש את החול שמתחת לרצפות.

   ביום 28.01.16 הגיע נציג הנתבעת בשם אליהו לדירה (אחיו של העד מטעם הנתבעת, מר שלום מויאל). ביום 31.01.16 הגיע שוב מר אליהו לדירה.

7. ביום 08.02.16 פנו התובעים אל הנתבעת ולה"ה בן שימול במייל (ראו בעניין זה סעיף 40 לתצהיר נציג הנתבעת), והתריעו כי במידה שהליקויים לא יתוקנו, לא תיוותר בידם ברירה אלא לתקן הליקויים בעצמם ולתבוע את נזקיהם.

   ביום 16.02.16 שוב פנו התובעים במייל אל הנתבעת ואל ה"ה בן שימול, וחזרו על דרישתם.

   ה"ה בן שימול ענו למכתבים ודחו את דרישות התובעים.

   ביום 28.02.16, נפגשו התובעים עם הנתבעת במשרדיה וביקשו פתרון לליקויים, ואולם, הצדדים היו חלוקים בנוגע לאופי התיקון, כאשר התובעים דרשו להחליף את כל הריצוף בדירה ואילו הנתבעת התנגדה לכך.

8. ביום 06.03.16 ביקר בדירה מומחה מטעם התובעים, מהנדס אזרחי, מר דניאל גלמנוביץ, אשר חיווה דעתו כי עלות תיקון כל הליקויים שאותרו על ידו בדירה עומדים על סך של 118,390 ₪ (ללא מע"מ, וללא פיקוח הנדסי, בתוספת עלויות נלוות שייתכנו עקב עבודות השיפוץ).

   בחוות הדעת צוין כי הליקויים בדירה נובעים מעבודה לקויה ו/או חומרים פגומים ואין הם נובעים מבלאי או מהשימוש בדירה. עוד צוין כי בשל מצב הדירה אין התובעים יכולים לעשות בה שימוש, וכך עד לתיקון הליקויים (להלן: "חוות דעת גלמנוביץ"). באשר לליקויי הרטיבות נרשם כי פיצוץ מים שהיה בדירה גרם ללחות גבוהה והרטבת המצע מתחת לריצוף. כן נרשם כי כל החול רטוב ומעביר לחות לקירות ולרצפה ועל כן ניתן לראות בטיח סימני רטיבות מעל הפנלים. בכל הפוגות של הריצוף יצאה אבקה לבנה, כסימן של רטיבות קשה. כתוצאה מהרטיבות כל הרובה מתפרקת. כן נרשם כי הנתבעת ביצעה ניסיון לייבש את החול והרצפה לאחר פיצוצי מים וכי הניסיון נכשל. המומחה חיווה דעתו כי יש לפרק את כל הריצוף, להחליף מצע רטוב ולייבש רצפת בטון, להרכיב מערכת אינסטלציה קווי מים מחדש, ורק לאחר הייבוש יש לרצף מחדש על בסיס מצע יבש.

9. ביום 31.03.16 הגישו התובעים את התביעה דנן בה עתרו לחייב את הנתבעת לפצותם.

   התובעים טענו כי טרם חלפה תקופת הבדק והאחריות בגין הליקויים אשר אותרו על ידם ומכאן אחריותה של הנתבעת.

   עוד טענו התובעים כי הנתבעת אבדה את זכות התיקון מאחר שהתכחשה לליקויים וניסתה לתקן את ליקויי הרטיבות בעזרת אמצעי בלתי מתאים, ולפיכך, על הנתבעת לפצות אותם בפיצוי כספי בגין הליקויים שאותרו ובגין ראשי הנזק הנלווים.

   התובעים עתרו לפיצוי בסך של 235,000 ₪, זאת בגין: ליקויי בניה על פי חוות דעת מומחה מטעם התובעים; דיור חלופי/תשלום משכנתא; עוגמת נפש; תשלום חשמל בגין הפעלת מכונות הייבוש; אחסון ריהוט; תשלומי ארנונה; ועד בית; הוצאות חוות דעת.

10. לגבי ה"ה בן שימול טענו התובעים בכתב תביעתם, כי הללו הסתירו מהם עובדה מהותית ויסודית בנוגע לטיבה של הדירה והציגו בפני התובעים מצג שווא, בעוד אילו ידעו התובעים מה מצבה של הדירה, לא היו רוכשים אותה. לפיכך, עתרו התובעים לקבלת פיצוי מבני הזוג בן שימול בגין הפרת הסכם המכר ובגין עוגמת נפש, בסך של 65,000 ₪.

11. ה"ה בן שימול הגישו כתב הגנה, במסגרתו טענו כי לא ידעו אודות הרטיבות במועד החתימה על הסכם המכר עם התובעים. כשלושה שבועות לאחר החתימה על ההסכם וטרם מסירת הדירה הבחינו בקילוף של הקירות בחדרם, והודיעו על כך לנתבעת ולתובעים, אשר עמדו על קיום ההסכם ביניהם.

12. הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה אחריותה לליקויים בדירה, בטענה כי אין לה כל יריבות עם התובעים וכן בטענה כי הדירה נמסרה לרוכש הראשון מויאל אברהם, ללא כל ליקוי, ומאז לא התקבלה כל תלונה בגין ליקויים בדירה.

    כן טענה כי מכלול הנסיבות מצביע על כך, כי התובעים הם אלו אשר גרמו לליקויים בדירה.

    עוד טענה כי השיבה לכל הפניות שהופנו אליה, וככל שתימצא אחריותה לליקויים, הרי שעומדת לה זכות התיקון שבדין.

13. יחד עם כתב התביעה הגישו התובעים גם "בקשה דחופה למינוי מומחה מטעם בית המשפט טרם קבלת כתב הגנה". התובעים ציינו כי מאז קיבלו את החזקה בדירה אין הם יכולים להתגורר בה, וכי הם מבקשים לבצע את התיקונים על מנת להקטין את נזקיהם. כן ציינו כי יש מקום שמומחה בית המשפט יגיע לבקר בדירה טרם ביצוע התיקונים ולא לאחריהם, על מנת שלא לפגוע בסיכוייהם להוכיח את התביעה. הנתבעת התנגדה לבקשה. בנסיבות אלה נקבע דיון בבקשה ליום 19.05.16.

14. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין מינוי מומחה החלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט. המומחה שמונה וביקור בדירה היה המהנדס מר אייל שנהב (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט") (בתחילה מונה מר אחי קליין, אולם לאחר שציין שלא יוכל לקיים ביקור בדירה תוך פרק זמן קצר, הוחלפה זהותו של המומחה).

    בהחלטתי קבעתי כי הנתבעת תהיה זכאית להגשת חוות דעת נגדית מטעמה טרם ביקור המומחה בדירה.

15. הנתבעת המציאה חוות דעת נגדית מיום 20.06.16, של המומחה מטעמה - אינג' אברהמי יאיר, על פי ביקור שערך בדירה ביום 13.06.16, במסגרתה דחה המומחה מרבית הליקויים שאותרו על ידי המומחה מטעם התובעים, למעט 3 ליקויים, אשר את עלות תיקונים העריך בסך של 700 ₪, אולם ציין שאף אותם אין חובה לנתבעת לתקן מאחר שחלפה לגבם תקופת הבדק לפי התוספת לחוק המכר (להלן: "חוות דעת אברהמי"). בחוות דעתו קבע המומחה כי עדיין קיימת רטיבות במילוי החול שתחת לריצוף. כן קבע כי אין עדויות לכך שיש מקור רטיבות שממנו התפשטו המים, היינו אין "מוקד" רטיבות. לא מדור בפיצוץ צנרת ולא מדובר בפריצת מים ממערכת המים הדירתית. הרטיבות לא החלה במילוי החול שתחת לרצוף אלא נבעה מכך שמים עמדו על הריצוף. הנזק נגרם כתוצאה משימוש לא נכון בדירה לרבות השארת ברז פתוח ו/או כיסוי בעלים ופסולת פתח ניקוז מרצפת ו/או הצפת הדירה ממכונת כביסה/מדיח ו/או הצפת הדירה לפני קבלתה על ידי חברת ניקיון. כן קבע כי אין צורך להחליף הריצוף בדירה וכי ניתן לייבש המילוי התת רצפתי תוך שימוש ביבשנים ומערכת ייבוש מכאנית הייעודית לכך. בכל מקרה אין צורך בפינוי הדירה.

16. ביום 04.08.16 ערך המומחה מטעם בית המשפט ביקור בדירה. הביקור התקיים בנוכחות התובעים ובנכוחות הגב' שולי מויאל מטעם הנתבעת. ביום 31.08.16 הוגשה חוות דעתו לתיק בית המשפט. במסגרת חוות דעתו, ציין המומחה כי בביקור נכחו התובעים בעצמם ונציגת הנתבעת - הגב' שולי מויאל.

    בחוות הדעת ציין המומחה כי בדירה אותר כשל בצנרת במים במלקחת הורים אשר תוקן על ידי הנתבעת. כן ציין כי במועד ביקורו עדיין קיימת רטיבות רבה במצע החול של הריצוף, וכי הרטיבות ממשיכה לעלות קפילרית מעל שיפולי הריצוף. המומחה חיווה דעתו כי אין מנוס מפירוק הרצפה בדירה כולה (למעט הממ"ד).

    המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 55,150 ₪ (בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור של 10% ובתוספת מע"מ). עוד ציין המומחה, כי העלות כאמור הינה עלות לקבלן מזדמן מטעם התובעים, ואילו העלות לקבלנים גדולים קטנה בכ- 25%, וכי אין בליקויים אלו ירידת ערך משתיירת לאחר התיקון. המומחה העריך כי הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הינו 25 ימים, בהם הדירה אינה ראויה למגורים.

    לאחר קבלת חוות הדעת שלחו הצדדים למומחה שאלות הבהרה, ולכך אתייחס בהמשך.

17. ביום 25.10.16 הגיש ב"כ התובעים הודעה לבית המשפט, לפיה, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט נפגשו הצדדים ביום 11.09.16 במטרה להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט, ואולם לא הצליחו להגיע לעמק השווה. לפיכך הודיע כי בכוונת התובעים לבצע את התיקונים בעצמם, שכן אינם מוכנים להמשיך לסבול ללא אפשרות למגורים בדירה.

    בהשלמה לכך אציין כי התובע הצהיר בתצהיר העדות ראשית מטעמו, כי התובעים החלו לבצע בעצמם את התיקונים בדירה ביום 25.10.16.

    הנתבעת טענה בתגובה כי התובעים עושים דין לעצמם בכך שמבצעים התיקונים. בעניין זה קבעתי בהחלטה מיום 27.10.16 כי קבלת החלטה האם הנתבעת זכאית לבצע התיקונים בדירה עם לאו, מצריכה שמיעת ראיות והכרעה בטענות עובדתיות של הצדדים, ולא ניתן יהא לפיכך לתת את ההכרעה בעניין זה במסגרת קדם המשפט. ההחלטה בעניין זה תתקבל בסופו של ההליך וכל טענות הצדדים שמורות להם.

18. בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 17.01.17, הודיע ב"כ התובעים כי תיקון הליקויים נמצא לקראת סיום. בתצהירו העיד התובע כי עלות התיקונים הייתה בסך של קרוב ל - 100,000 ₪, כאשר ציין כי סכום זה נובע מעבודות נוספות שבוצעו אשר אינן כלולות בחוות דעת המומחה (ראה סעיף 47 לתצהירו).

19. בהמשך ההליך, בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט והמלצת בית המשפט, (אשר ניתנה כיוון שלא היו אינדיקציות למרמה או הסתרה מצד ה"ה בן שימול), הגישו התובעים וה"ה שימול ביום 08.02.17, בקשה מוסכמת לדחיית התביעה כנגד בן שימול ללא צו להוצאות. בהתאם להסכמת הצדדים הורה בית המשפט על דחיית התביעה נגד ה"ה בן שימול.

20. בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט הגישו הצדדים ראיותיהם.

    מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלום מויאל, אחד ממנהליה.

21. בדיון קדם המשפט שהתקיים לאחר הגשת ראיות הצדדים הודיע ב"כ התובעים כי בכוונתו לבקש להגיש תצהיר נוסף של התובע.

    בהמשך, הוגשה בקשה להגשת תצהיר משלים של התובע שמטרתו לצרף מסמכים שנזכרו בתצהיר העדות הראשית, אך לא צורפו לתצהיר, בעניין עבודות שביצעו התובעים בדירה, אשר לא נכללו בחוות דעת המומחה, וכן בעניין הנזקים העקיפים הנטענים. לאחר דיון בבקשה החלטתי לאשר הגשת התצהיר המשלים, תוך חיוב התובעים בהוצאות לטובת הנתבעת, בגין האיחור בהגשת התצהיר.

22. בתיק התקיים דיון הוכחות אחד במסגרתו נחקרו המצהירים כן הנתבעת 3 (אשר הוזמנה לעדות על ידי הנתבעת), וכן נחקר מומחה בית המשפט (אשר הוזמן גם הוא לעדות על ידי הנתבעת).

    במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת הזמינה גם את הנתבע 2 לעדות אולם זה ביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון בשל מצב רפואי. בהחלטה מיום 28.01.18 נקבע כי הנתבע 2 פטור מהתייצבות לדיון.

23. לאחר סיום ההוכחות ניתנה הוראה על הגשת סיכומים. סיכומי הצדדים הוגשו והם מונחים לפני.

     

     

     

     

    טענות התובעים בתמצית:

24. הנתבעת אחראית לליקויים בדירה כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי מדובר בליקויים הנובעים מעבודה לקויה ו/או חומרים פגומים ואין הם נובעים מבלאי או שימוש ברכיבי הדירה.

    המומחה קבע כי הרטיבות נובעת מכשל בצנרת. הכשל הוא באחריות הנתבעת והיא אף תיקנה אותו. במסגרת שאלות ההבהרה ובמסגרת חקירתו חזר המומחה על עמדתו לפיה הרטיבות שנמצאה בדירה נגרמה כתוצאה מהכשל בצנרת.

25. הנתבעת ניסתה לייבש את הרטיבות מתחת למרצפות באמצעות מייבשים. הפתרון שנקטה היה פתרון שגוי, ואכן לאחר שהמייבשים עבדו בדירה במשך חודשיים, החול עדיין נותר רטוב, כפי שעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט.

26. הטענה כאילו התיקון של הכשל בצנרת והצבת מכשירי הייבוש בדירה, נעשה על ידי אבא של הדייר הקודם, בכובעו כאבא של הדייר הקודם ולא בכובעו כנציג החברה, הינה טענה תמוהה ואף טענה המהווה הרחבת חזית.

27. תקופת הבדק לכשל במערכות הצנרת לרבות מים, מערכות הסקה ומרזבים, דלוחין וביוב, לרבות נזילות, היא 4 שנים, ולכך מצטרפת תקופת אחריות של 3 שנים.

    ממועד סיום הבניה ומסירת החזקה לידי הרוכש הראשון (19.11.13) ועד שהתובעים קיבלו את הדירה ופנו לנתבעת בנוגע לרטיבות (7.12.15) חלפו כשנתיים ולפיכך הנתבעת אחראית לכל הליקויים שנתגלו בדירה.

    יש לפסוק לתובעים את מלוא הסכומים שקבע המומחה בחוות דעתו, כאשר יש להצמיד הסכום שקבע לממד תשומות בניה יולי 2016. המומחה ציין כי העלות לקבלנים גדולים קטנה ב- 25% אולם מאחר והתיקונים לא בוצעו על ידי הנתבעת וגם לא יבוצעו על ידי הנתבעת, אין מקום להפחית את מה שקבע המומחה ב – 25%.

    יש לקבל את טענות התובעים לפיה לא סביר שבממ"ד יהיה ריצוף אחר מאשר בשאר חלקי הבית.

28. התובעת לא הביאה לעדות את הנציגים מטעמה שביקרו בדירה בזמן אמת – מר צח ומר אליהו. חזקה שאם עדים אלו היו מגיעים לעדות הייתה עדותם פועלת נגד הנתבעת.

29. התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים. לאור התנהלות הנתבעת, ולאור התנערותה מחובתה לתקן את הליקויים ע"פ דין, ולאור העובדה כי ניסתה לתקן את הליקויים באמצעי בלתי מתאים - ייבוש החול באמצעות מכונות ייבוש - הרי שיש לקבוע כי הנתבעת את זכות התיקון ועליה לפצות את התובעים בפיצוי כספי בגין הליקויים.

30. התיקונים מטעם התובעים החלו ביום 25.10.16 והסתיימו בתחילת שנת 2017. עלות התיקונים הכוללת הסתכמה בסך הקרוב ל- 100,000 ₪. התובעים נדרשו לבצע עבודות נוספות שלא נכללו בחוות דעת המומחה בסך של 16,522 ש"ח בגין ריצוף הממ"ד, החלפת שיש ודלתות פנים, כאשר עבודות אלו התחייבו כתוצאה מהשיפוץ ובידי התובעים חשבוניות של כל ההוצאות כאמור.

31. מלבד הנזקים בגין הליקויים, נגרמו לתובעים גם נזקים עקיפים, בגינם על הנתבעת לפצותם, כגון: תשלום חשמל בגין הפעלת מכונות הייבוש למעלה מחודשיים בסך של 776 ₪; תשלום אחסון ריהוט בסך 5,000; תשלום בגין ארנונה בסך 2,916 ₪ (לתקופה של 6 חודשים, שכן, על 6 חודשים בלבד קיבלו התובעים פטור מארנונה בגין נכס ריק); תשלום בגין ועד בית בסך של 2,160 ₪ (₪180 X 12 חודשים). סה"כ הנזקים העקיפים הינם בסך של 10,852 ₪.

32. התובעים שילמו משכנתא בגין הדירה בסך של 4,300 ₪ לחודש, מבלי שזכו לעשות בה שימוש. סכום זה מקביל לדמי שכירות, ולפיכך זכאים התובעים לקבל סכום זה מהנתבעים במכפלת מספר החודשים מחודש 12/2015 ועד 11/2016 (12 חודשים). לפיכך זכאים התובעים לתשלום דמי שכירות ראויים בגובה סכום המשכנתא למשך 12 חודשים ובסה"כ - 51,600 ₪.

33. לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה בגין הליקויים בדירה, שכן רכשו דירה חדשה ממיטב כספם אך לא הצליחו לעשות בה שימוש ונאלצו לעבור מבית לבית, בעוד בתקופה זו התובעת נכנסה להיריון ונולד לתובעים תינוק. כך גם נגרמה לתובעים עגמת נפש מלראות את מצבה של הדירה מידי יום ביומו, כאשר האריחים שבורים, החול רטוב ובקירות עובש וכן מיתר הליקויים שאותרו בדירה. בגין רכיב זה, דורשים התובעים סך של 40,000 ₪.

34. התובעים עותרים להחזר הוצאות משפט בסך 15,262 ₪ (בגין חוות דעת מטעם התובעים בסך 7,404 ₪; אגרת משפט- בסך 4,056 ₪; תשלום למומחה בית המשפט בסך 3,802 ₪).

    בנוסף עותרים התובעים לפסיקת הוצאות שכר טרחת עו"ד בהתאם לסכום התביעה.

     

    טענות הנתבעת בתמצית

35. אין כל יריבות בין התובעים לנתבעת. הנתבעת לא התקשרה עם התובעים אלא אם מר מויאל אברהם. הדירה נמסרה למר מויאל אברהם במצב תקין ומושלם. עד לפניית התובעים לא התקבלה אצל הנתבעת כל פנייה בנוגע לליקויים בדירה, מלבד פנייה נקודתית של ה"ה בן שימול בדבר ליקוי שתוקן. .

36. נציג מטעם הנתבעת הגיע לראשונה לביקור בדירה לאחר שבן שימול פנו לנתבעת. בעת ביקור נציג מטעם הנתבעת, לא נראו סימני רטיבות, אלא סדקים נימיים שתוקנו. באותו הביקור הציע נציג הנתבעת לחדש את הרובה בין חריצי ריצוף הדירה.

37. התובעים הגישו תביעתם כעבור כארבעה חודשים ממועד מסירת הדירה לחזקתם, כאשר במהלך תקופה זו הייתה להם השליטה המלאה על הדירה. לא ברור אילו אנשי מקצוע מטעם התובעים נכנסו לדירה ואילו פעולות בוצעו בה בתקופה שקדמה להגשת התביעה. מתוך מכלול העובדות הנ"ל סביר יותר להניח כי אותם ליקויים נגרמו ו/או הוחמרו בשל מעשיהם ו/או מחדליהם של התובעים, במפגיע ובמתוכנן.

38. התובעים לא העבירו את חוות הדעת מטעמם אל הנתבעת ולא דרשו לתקן הליקויים על פיהן.

39. ביום 15.01.16 הגיע נציג הנתבעת לדירה וגילה כי לא קיימת נזילה בצינור מים העובר ברצפת הדירה, כפי שעלה מממצאי חברת "נו-ליק", אלא אותרה נזילה באחד מהברזים במקלחת הדירה שתוקנה על ידו. בשל ההיכרות בין אביו של התובע לבין אחד מעובדי הנתבעת, וכמחווה של רצון טוב, נמסרו לתובעים מכשירי ייבוש שהיו ברשות אינסטלטור מטעם הנתבעת. התובעים מנעו מהנתבעת את הייבוש של החול מתחת לרצפות.

40. לאחר ביצוע התיקון האמור והצבת מכשירי הייבוש, פנו התובעים לראשונה אל הנתבעת ביום 08.02.16, באמצעות מכתב שנשלח בדוא"ל בבקשה כי תתקן הליקויים, ואם לא כן, יבצעו התובעים את התיקונים בעצמם ויתבעו את נזקיהם.

    בעקבות פניית התובעים כאמור, ביום 28.02.16 התקיימה פגישה בין התובעים לנתבעת במשרדי הנתבעת. עובדה זו מלמדת כי הנתבעת לא התעלמה מפניות התובעים.

    במסגרת אותה פגישה ציינה הנתבעת בפני התובעים כי לא הייתה קיימת נזילה מתחת לרצפות הדירה, כפי שנטען בחוות הדעת מטעמם, ולפיכך יש להחזיר את המרצפות שפורקו על ידי התובעים. ואולם, התובעים דרשו כי הנתבעת תחליף את כל הרצפות בדירה וסירבו בתוקף לכל פתרון אחר.

41. הן המומחה מטעם התובעים והן המומחה מטעם בית המשפט, לא ציינו בחוות דעתם מהו מקור הרטיבות הנטענת. ובחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת נמצא כי אין כלל נזילת מים מצנרת הדירה, אלא התפשטות הרטיבות בכל הדירה מלמדת כי מדובר בשימוש לקוי בדירה, כגון הצפת מים בדירה, שחלחלה מתחת לרצפות ולפיכך אין הנתבעת אחראית לרטיבות.

42. לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, ובמסגרת ההליך דנן, ניסו הצדדים להגיע לפשרה, ובכלל זה נתקיימה פגישה בין הצדדים עם באי כוחם, ומבלי שהנתבעת תודה בדבר, סוכם כי הנתבעת תבצע התיקונים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

    הנתבעת החלה להיערך לכך, ואף הזמינה ריצוף לדירה, ואולם התובעים פנו אל הנתבעת וביקשו לשדרג את הריצוף, אך הנתבעת הבהירה שהדבר יהיה כרוך בתוספת כספית, או אז ביקשו התובעים להקפיא את המשא ומתן עד שיחזרו אל הנתבעת עם תשובה בנדון והציבו תנאים כגון ריצוף הממ"ד. בעוד הנתבעת ממתינה לתשובה התובעים, הגישו התובעים הודעה לבית המשפט הנכבד, והודיעו כי הניסיון להביא לתיקון הליקויים על ידי הנתבעת לא צלח, דבר שלא היה ולא נברא. כמו כן, עשו התובעים דין לעצמם והחלו לבצע תיקונים בדירה תוך שמתעלמים מזכותה של הנתבעת לבצע תיקונים על פי כל דין.

43. מהראיות אשר הוגשו בתיק עולה כי המדובר היה בכשל נקודתי בחדר הרחצה.

    התובעים סרבו בתחילה לאפשר לנציגי הנתבעת להיכנס לדירה, אך לבסוף נכנסו נציגים של הנתבעת לדירה וביצעו תיקון בצנרת בחדר האמבטיה, תיקון אשר הלכה למעשה צלח.

    הן התובעים והן מומחה בית המשפט אישרו כי הכשל תוקן וכי מלבד כשל זה, לא היה כשל מתחת לריצוף עצמו. כל שנותר הוא חול בעל אחוז רטיבות גבוה מתחת לרצפות, אך אין הוכחה מהו הגורם לכך שנים לאחר רכישת הדירה על ידי הרוכש הראשון. העבודות שנעשו על ידי גורמי צד ג' מטעם התובעים גרמו לניתוק הקשר הסיבתי בין הכשל בצנרת בחדר האמבטיה לבין הרטיבות מתחת לרצפות, בבחינת גורם זר מתערב. הקבלנים מטעם התובעים פירקו את רצפות הדירה לצורך בדיקותיהם וככל הנראה פגעו באיטום, ומכאן הרטיבות.

    אם כן, אין כל ראיה לגורם הרטיבות מתחת לרצפות בדירה והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הנתבעת אחראית לרטיבות מתחת לרצפות.

44. המומחה איתר אכן כשל אולם לא הצליח להביא כל ראיה בגין הכשל שאותר לבין הרטיבות בריצוף. הוכח כי לא היה כשל מתחת לריצוף. כך או כך אין מקום לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, הן באשר לליקוי הרטיבות בדירה והן באשר ליתר הליקויים שאותרו על ידו. חוות דעתו ועדותו של מומחה בית המשפט מהוות עדות סברה, אשר אינן מבוססות על נתונים עובדתיים, ומבלי שאלו נבדקו לעומק, ולפיכך מדובר בהשערה לא מבוססת. בית המשפט הוא הפוסק האחרון. בית המשפט איננו בבחינת "חותמת גומי" ואינו מאמץ באופן אוטומטי את קביעותיו של המומחה.

45. באשר להחלפת השיש והדלתות על ידי התובעים במסגרת התיקונים שביצעו, וטענתם כי היה צורך בהחלפתם הרי שיש לדחות טענה זו. המומחה מטעם בית המשפט לא ציין שיש מקום להחליף את השיש ואת הדלתות. הוא הדין אף ביחס לדרישת התובעים בעניין הריצוף בממ"ד, זאת לאחר שמומחה בית המשפט הבהיר מפורשות שאין כי אין כל סיבה והצדקה לכך. התובעים יכלו לעשות שימוש בריצוף המקורי כאשר הנתבעת הותירה להם ריצוף רזרבי.

46. הנתבעת מתנגדת להרחבת החזית בסיכומי התובעים, שם דרשו להצמיד את עלות תיקון הליקויים לממד הבנייה בעוד בכתב תביעתם דרשו עלות תיקון הליקויים תישא ריבית והצמדה על פי דין.

47. זכותה של התבעת לתיקון הליקויים נשוא חוות דעתו של המומחה לא מוצתה. הנתבעת מעולם לא סירבה לתקן ליקויים שבאחריותה ומעולם לא התנערה מחובותיה.

48. במקום לאפשר לנתבעת להחזיר המצב לקדמותו על ידי המשך ייבוש החול על ידי המכשירים, החליטו התובעים לפנות למומחה מטעמם ולהגיש התביעה דנן.

    זכותה של הנתבעת לתקן נובעת גם מהפרש הניכר שבין חוות הדעת מטעם התובעים לחוות דעת מומחה בית המשפט.

49. התובעים לא אפשרו את השבת מצב הדירה לקדמותו לאחר שהתיקון כבר צלח, ולפיכך יש לקבוע כי לנתבעת הזכות לתקן את הליקויים וזכות זו נמנעה ממנה, נוכח ביצוע התיקונים על ידי התובעים. ביצוע התיקונים בעין על ידי התובעים, הוא עשיית דין עצמי ומעיד על זלזול בבית המשפט.

    אין לפסוק לטובת התובעים פיקוח הנדסי, שכן לטענת התובע בסעיף 46 לתצהירו, פיקח בעצמו על עבודות התיקון בדירה.

50. לאור עשיית דין עצמי על ידי התובעים, הרי שאין לחוות דעת המומחה רלוונטיות לעניין סברתו בדבר עלות תיקון הליקויים, שכן ישנו סכום ממשי שהתובעים הוציאו בפועל לצורך תיקון הליקויים. עלות התיקונים לא הוכחה על אף שהיה על התובעים הנטל להוכיחה.

51. התובעים אינם זכאים לפיצוי גם בגין יתר הליקויים שנמצאו בחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט. המדובר בליקויים זניחים לגביהם תמה תקופת הבדק, ולפיכך נטל הראיה וההוכחה עובר אל התובעים והם לא עמדו בכך, ואף לא ניסו.

52. באשר לטענות התובעים בדבר דיור חלופי והחזרי משכנתא, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט העריך כי לצורך ביצוע התיקונים בדירה נדרשים 25 ימים בלבד בהם הדירה אינה ראויה למגורים, ככל שהתובעים דורשים פיצוי בגין תקופה ארוכה יותר, עליהם הנטל להוכיח נזקיהם בעניין זה, והם לא עמדו בנטל זה.

    המשכנתא משולמת בגין הלוואה לרכישת נכס, ואין זה משנה אם התובעים גרו בנכס אם לאו עליהם לשאת בתשלום זה.

    הפיצוי בגין דיור חלופי נועד להשיב את המצב לקדמותו, כלומר להשיב לתובעים שבהם נאלצו/ יאלצו לשאת, נוכח הצורך בפינוי הדירה. היקף תשלום המשכנתא אינו דומה כלל לסכום בו ייאלצו התובעים לשאת נוכח פינוי הדירה ויש לדחות רכיב זה לאור אי הבאת ראיות להוכחתו. התובעים לא הוכיחו כי "נאלצו" לפנות את הדירה וכי לא הייתה ראויה למגורים, אלא בחרו מראש לגור אצל ההורים ולערוך שיפוצים בדירה וכעת מנסים הם להשתפות מכיסה של הנתבעת. ככל שהתובעים לא עשו שימוש למגורים בדירה, הדבר נבע ממעשיהם או מחדליהם של התובעים, בין היתר, בכך שפירקו את הריצוף בדירה על ידי גורמים מטעמם, ובכך שלא נתנו לנתבעת להמשיך לנסות לייבש את החול.

    משלא הייתה כל סיבה לפנות את הדירה כאמור, הרי שעל התובעים לשאת גם בכל ההוצאות הנוגעות לאחזקת הדירה כגון ארנונה וחשמל.

53. באשר לדרישת התובעים להחזר הוצאותיהם, הרי שהתובעים הם אלו שהגישו תביעה קנטרנית ומופרזת והטרידות את בית המשפט ואת הנתבעת שלא לצורך וגרמו להם לנזקים והוצאות כבדות בגין ניהול התיק. התובעים לא הסכימו להצעות ריאליות מצד הנתבעת, ועל בית המשפט לקחת זאת בחשבון.

54. באשר לרכיב עוגמת הנפש, הרי שהתובעים לא התגוררו בדירה כאשר הטעם לכך נעוץ בהם בלבד. הנתבעת לא התעלמה מפניות התובעים ותיקנה את הליקוי בצנרת וכל שנותר הוא השבת המצב לקדמותו על ידי ייבוש החול והחזרת המרצפות למקומן, אך התובעים לא אפשרו זאת, ולפיכך אינם יכולים לטעון לעגמת נפש שנגרמה במו ידיהם. גם במהלך ההליך ניתן היה לסיימו בפשרה, אך התובעים הערימו קשיים, שכן כל מטרתם הייתה להגיע לכיסה העמוק של הנתבעת לצורך שיפוץ הדירה ולא לצורך תיקון הליקויים.

55. מטרתה של התביעה הינה להחזיר לתובעים הוצאות שהוציאו על שיפוץ ("רמונט"), לדירה. העובדה שהתביעה הוגשה כל כך מהר בסמוך לפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 28.02.16, בה נציג הנתבעת ציין שהנתבעת תפעל לסדר את הדברים – אומרת דרשני.

     

    דיון והכרעה:

     

    שאלת היריבות

56. במסגרת כתב הגנתה של הנתבעת טענה הנתבעת כי אין בינה לבין התובעים יריבות שכן לא מכרה להם את הדירה. הנתבעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה ודומה שלפיכך ויתרה על טענה זו. כך או כך דין טענת הנתבעת בדבר היעדר יריבות להידחות שכן לנתבעת יש אחריות כלפי התובעים, אשר נכנסו לדירה כשנתיים לאחר מסירת החזקה בדירה על ידי הנתבעת לקונה הראשון.

     

    דיון בליקוי המרכזי הנטען – ליקוי הרטיבות

57. בסעיף 2 לחוות דעת מומחה בית המשפט חיווה המומחה את דעתו בעניין ליקוי הרטיבות. וכך נרשם בסעיף זה:

    2.1: "ביקורי בנכס נערך בעונה חמה ולאחר שעבר זמן רב מתיקוני הצנרת בדירה".

    2.1.1: "במועד הביקור מצאתי שבדירה קיים מספר רב של מרצפות פתוחות במקומות שונים בדירה. התובעים מסרו לי ש – 3 המרצפות הראשונות נפתחו על ידי חברת פמי פרימיום מטעם חברת הביטוח ועוד כ – 10 מרצפות נפתחו בהמשך על ידי נציגי הנתבעת כדי לייבש את מצע הריצוף הרטוב". 2.1.2: "בדירה אותר כשל בצנרת המים במקלחת הורים, אשר תוקן על ידי הנתבעת. התיקון שבוצע כלל פתיחת קיר בחדר המקלחת והחלפת קטע צנרת.

    2.1.3: "במועד ביקורי מצאתי שעדיין קיימת רטיבות רבה במצע החול של הריצוף וכי הרטיבות ממשיכה לעלות קפילרית מעל שיפולי הריצוף".

    2.1.4: "במועד ביקורי ביקשתי לפרק ריצוף במוקד אחד בסלון המטבח כדי לבדוק את מצב מצע החול במקומות שלא היו פתוחים. במהלך הביקור פורקה מרצפת ונמצא שהחול תחתיה רטוב מאד (לא שפיך). נתון זה מצטרף לבדיקה שבוצעה על יד חברת נו ליק ב- 22.12.2015 ובו אותרה רטיבות בשיעור של 8.24% - 18.03% - שיעור גבוה במיוחד (לפי תקן מותר עד 6%). במצב הקיים לא יהיה מנוס מפירוק הריצוף בדירה כולה למעט הממ"ד שלא נפגע בגלל אטימותו והעובדה שהוא מוגבה במעט..."  (הדגשות שלי – הח"מ).

    בהמשך חוות הדעת, פירט המומחה את העבודות שיש לבצע לצורך תיקון ליקוי הרטיבות והעריך את עלות ביצוען בסך של 45,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

58. כמפורט לעיל אין מחלוקת כי הנתבעת בבדיקותיה מצאה כשל בצנרת המקלחת ואין מחלוקת שתיקנה כשל זה.

    בעניין זה ראה סעיף 2.1.2 לחוות דעת המומחה. כן ראה תשובה א' לשאלות ההבהרה ששלחה הנתבעת: "על אף שמדובר בצנרת איכותית אין מחלוקת שהיה כשל בצנרת המקלחת. כשל זה תוקן על ידי הנתבעת אשר פתחה קירות במקלחת ב – 2 מקומות וביצעה את התיקון (ראה תמונות בעמ' 10 לחוות דעתי)".

    את הצנרת בה בוצע התיקון ניתן אכן לראות בעמ' 10 לחוות דעת המומחה וניתן לראות את אותה תמונה בתמונות שצרפו התובעים ל – "בקשה דחופה למינוי מומחה מטעם בית המשפט טרם קבלת כתב ההגנה" (התמונות כשהן בצבע מצויות בתוך תיק הנייר).

    ראה בעניין זה גם עדות התובע: "...זו הייתה הפעם היחידה מטעם יהלומית שעשו תיקון. באותו יום באו עם מכשירים של בדיקות לחץ וראו שיש בריחה ונזילה מהמקלחון, סידרו את זה...." (פרו' עמ' 30 למעלה).

59. הנתבעת טוענת בעניין זה כי המומחה איתר אכן כשל אולם לא הצליח להביא כל ראיה בגין הקשר בין הכשל שאותר לבין הרטיבות בריצוף (ראו עמ' 3 סעיפים 18-24 לסיכומי הנתבעת). עוד טענה הנתבעת, כי אנשי המקצוע מטעם התובעים אשר ביקרו בדירה, הם בבחינת גורם זר מתערב, אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעת לליקויי הרטיבות בדירה. כן, טענה הנתבעת כי הקבלנים מטעם התובעים הם שפירקו את מרצפות הדירה וככל הנראה פגעו באיטום. לפיכך בהיעדר כל תימוכין למקור ליקוי הרטיבות מתחת לרצפות הדירה, יש לקבוע שהתביעה לא הוכחה בעניין זה.

60. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפני אני סבורה כי הוכח שקיים קשר סיבתי בין הכשל בצנרת במקלחת לבין הרטיבות מתחת לרצפות בדירה.

    אין חולק כי עוד בתקופה בה גרו בדירה ה"ה בן שימול - לאחר החתימה על הסכם המכר בינם לבין התובעים, וטרם מסירת החזקה לידי התובעים - הבחינו ה"ה בן שימול בליקוי של התקלפות של פאנלים בדירה והודיעו על כך לנתבעת ולתובעים.

    מעובדה זו, אשר לא נסתרה על ידי מי מהצדדים, ניתן להסיק, כי התובעים ידעו על הליקוי הנ"ל רק לאחר שחתמו על הסכר המכר ובסמוך לפני קבלת החזקה בדירה.

    אין נפקא מינה בעניין זה מי הודיע לראשונה אודות הבעיה לנתבעת- ה"ה בן שימול או התובעים -שכן, מספיקה העובדה כי הנתבעת הייתה מודעת לכשל כאמור בדירה.

    ראו בעניין זה עדותה של הגב' בן שימול: " אחרי חתימת החוזה ראינו איזשהם קילופים בפנלים בחדר השינה שלנו. קצת מעל הפנל קילופים ורק בחדר השינה ...אני חושבת שזה היה שזה היה אולי 3 שבועות לאחר החתימה על החוזה...כשראינו את הקילופים בעלי התקשר לצח, נציג של יהלומית. צח הגיע הביתה ואמר שזו בעיית רובה גרידא. הם הגיעו לסדר את זה...זה היה ממש לפני העזיבה ואחרי החוזה...הם באו לתקן פעם אחת ואז שבוע וחצי אחרי גיא ראה שהעבודה שנעשתה לא הייתה הכי טובה...התחילו לחזור קילופים קטנים בחדר השינה, איפה שבוצע התיקון." (פרו' מיום 05.02.18 שורות 15-23, 25-26).

    ראו גם עדותו של מר שלום מויאל, עד הנתבעת, בתצהיר עדות ראשית מטעמו, בדבר פנייתם של ה"ה בן שימול לנתבעת בעניין ליקוי בדירה: " ...בנה"ז בן שימול (ולא התובעים) פנו אל הנתבעת, ובעקבות פנייתם שיגרה הנתבעת נציג מטעמה לדירה." (סעיף 18 לתצהיר).

    "בעת ביקורו של נציג הנתבעת בדירה כאמור, לא נראו בה כל סימני רטיבות, וכל שנצפה בה הינו סדקים נימיים שתוקנו. באותו ביקור הציע נציג הנתבעת כי לכל היותר יש לחדש את הרובה בין חריצי ריצוף הדירה."

    לפי עדות הגב' בן שימול, בחר התובע על אף הליקוי, לקבל החזקה בדירה ולהמשיך את הטיפול בליקוי ישירות מול הנתבעת (פרו' מיום 05.02.18 שורות 23-25).

61. על פי תצהירו של התובע, ביום בו קיבלו התובעים החזקה בדירה, הבחינו ברטיבות מפושטת בכל רחבי הדירה. משלא קיבלו התובעים את טענת הנתבעת כי מדובר בבעיה של רובה בין משקי האריחים בדירה, החליטו לבצע בדיקות מטעמם לאיתור מקור הרטיבות (ראו סעיפים 12-14 לתצהיר העדות הראשית של התובע).

    כבר מבדיקה ראשונית של חברת "פמי פרימיום" מיום 10.12.15 (3 ימים לאחר קבלת התובעים את החזקה בדירה), עלה, כי יש בריחת מים וייתכן כי נובעת מפיצוץ בצנרת ולפיכך יש להביא מאתר לבית, ובנוסף צוין, כי צריך איטום- רובה- בכל הבית.

    לאור המלצה זו הזמינו התובעים את חברת נו-ליק בע"מ לאיתור מקור הנזילה ובדיקת אחוזי הלחות מתחת לרצפות. כעולה מדו"ח הבדיקה של חברת נו ליק מיום 22.12.15, לצורך איתור מקור הנזילה, פירקה חברה זו מספר מרצפות במוקדים שונים בדירה, במטרה לבדוק את תכולת הרטיבות תחתן, וכאמור נמצא, כי אחוז הרטיבות חורג מהמותר על פי התקן. בבדיקה נוספת שערכו נציגי "נו-ליק" מיום 27.12.17, אותרה נזילה בצינור מים מתחת לרצפות, מול המטבח.

    לאחר ביצוע הבדיקות הנ"ל נערכה חוות דעת שמאית מטעם התובעים על ידי השמאי יוסי בר אור, אשר התייחס בחוות דעתו לבעיית הרטיבות בדירה, הנזקים שנגרמו בעטיה, אופן התיקון ועלות התיקון.

62. לאור כל האמור לעיל, הרי שהוכח בפניי כי עוד בטרם קיבלו התובעים החזקה בדירה, היה בדירה, לכל הפחות, ליקוי של התקלפות קירות מעל הפאנלים, והבדיקות שביצעו התובעים על ידי מומחים מטעמם, בוצעו לאור החשש כי ישנו כשל של רטיבות בדירה, ובמטרה לאתר את מקור הרטיבות בדירה, זאת לאור המלצות שקיבלו התובעים מאנשי מקצוע מטעמם.

    אנשי המקצוע שהגיעו מטעם התובעים (אשר הומלצו על ידי חברת הביטוח שלהם)– פמי פרמיום, וחברת נו ליק מצאו כי יש רטיבות בדירה. הטענה כי אנשי מקצוע אלו הם שגרמו לרטיבות בדירה נטענה בעלמא.

    פירוק הרצפות בדירה על ידי אותם אנשי מקצוע בוצע בשל צורך לגיטימי, ובמטרה לאתר את מקור הרטיבות ו/או בכדי לבדוק את אחוזי הרטיבות מתחת לרצפות, ולא הוכח על ידי הנתבעת בשום דרך כי הרטיבות נובעת ממעשיהם ו/או מחדליהם של אותם בעלי מקצוע ו/או של התובעים. טענת הנתבעת כי פירוק הרצפות על ידי התובעים גרם לפגיעה באיטום ומכאן הרטיבות המפושטת בדירה נטענה ללא כל ביסוס. נכון שהמומחה כתב בסעיף 6.4 לחוות דעתו כי במקומות שנפתח הריצוף בוצע פירוק/קריעה של הבידוד, אולם הטענה לפיה פירוק וקריעה זו הם הגורם לרטיבות אין בה ממש. שכן המומחים השונים הוזמנו על ידי התובע כאשר הייתה עליה קפילרית של הרטיבות לקירות, וכאשר כבר ביום 22.12.15 אותרה לחות גבוהה בהרבה מהמותר בדירה. לא סביר שבאותה דקה של הוצאת מרצפות לצורך בדיקת החול, מיד יירטב כל החול בדירה, בשל הוצאת אותה מרצפת ספציפית וקריעת האיטום בה עקב הוצאתה. הצגת הדברים באופן הזה על ידי הנתבעת אין בה כל היגיון. לכך אוסיף שהוכח שהנתבעת היא שפירקה את מרבית מאריחי הרצפה שהיו מפורקים, וזאת על מנת לזרז את ייבוש מצע החול (ראו בעניין זה סעיף 29 לתצהיר התובע).

    מה שכן הגיוני הוא, כפי שגם ציין המומחה מטעם בית המשפט, שהוצאת המרצפת חשפה את החול הרטוב ולא גרמה לחול שיירטב. לכך אוסיף שגם אם נקרע איטום, אזי קריעת איטום לא גורמת להרטבות של חול. הנתבעת צריכה הייתה להצביע על המקור שהרטיב את החול, ולא הוצג מקור כזה, מלבד אותו כשל בצנרת בחדר המקלחת, כשל אשר הינו באחריות הנתבעת.

    המומחה מטעם בית המשפט לא ציין כי הרטיבות נוצרה בשל מעשה/ מחדל כזה או אחר מטעם בעלי המקצוע שהביאו התובעים ולא ציין כי הרטיבות נוצרה בשל מעשה או מחדל של התובעים, ואף דחה טענה זו של הנתבעת (ראה פירוט להלן).

    בבחינת מאזן ההסתברויות, ולאור עמדת המומחה והעדויות והראיות שבפניי, הדעת מתיישבת יותר עם גרסת התובעים, כי הבדיקות שבוצעו מטעמם וכן פירוק המרצפות על ידי מי מטעמם, בוצעו במטרה לאתר נזילה קיימת, ולא ההפך. היינו אין מדובר בנזילה שבאה בעקבות פירוק הרצפות.

63. יש לדחות גם את טענת הנתבעת כי לא הוכח קשר סיבתי בין ליקוי הצנרת בחדר האמבטיה אשר אותר ותוקן על ידי הנתבעת לבין הרטיבות שהתפשטה מתחת לרצפות הדירה.

    ראשית, אין ממש בטענת הנתבעת, כי אי שיתופה בבדיקות שערכו התובעים, מעיד על חוסר תום לב מצדם התובעים, וכן כי ביקורם של אנשי מקצוע מטעם התובעים גרם לניתוק הקשר הסיבתי בין ליקוי הרטיבות לבין עבודת הבניה של הנתבעת.

    לא מצאתי כל פסול בהתנהגות התובעים, אשר רכשו דירה ממיטב כספם, גילו בה רטיבות, ולאחר שקיבלו את עמדת הנתבעת בעניין מקור הרטיבות וזו נדחתה על ידם, החליטו להזמין מומחים מטעמם. אין הדבר מעיד על חוסר תום לב כלל וכלל. עובדה היא שהתיקון שביצעה הנתבעת, תיקון הרובה, לא פתר את הבעיה. הזמנת המומחים מטעם התובעים אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנתבעת לבין הליקויים. ודוק חברת פמי פרמיום וחברת נו ליק בע"מ לא ביצעו כל תיקון בדירה, אלא רק בדיקות. אין בבדיקות אלו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנתבעת לבין הליקויים.

64. כמפורט לעיל אין מחלוקת כי הנתבעת בבדיקותיה מצאה כשל נקודתי בחדר הרחצה בדירה ואין מחלוקת שבוצע על ידה תיקון בצנרת בחדר האמבטיה.

    לפי עדות המומחה היו במקום שני מוקדים של כשל.

    בדיון שהתקיים ביום 05.02.18, נשאל מומחה בית המשפט על ידי ב"כ הנתבעת באשר למקום בו אותר כשל בצנרת. המומחה השיב, כי ידוע על שני כשלים בצנרת המים בקירות חדר הרחצה, אשר תוקנו על ידי הנתבעת, וכי לא ניתן לדעת על סמך הבדיקה הוויזואלית שערך, האם ישנם כשלי צנרת נוספים בדירה. (להשלמת התמונה אציין כי בהמשך הוכח כי לא נמצאו כשלים נוספים בדירה, זאת לאחר שהתובעים ביצעו את התיקונים בדירה, באמצעות קבלן מטעמם, כאשר בעת החלפת הריצוף נחשפה הצנרת שמתחת לריצוף ולא אותר כשל נוסף (בעניין זה ראה תשובה ו' של המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים: "מאחר שהמקום טופל על ידי ההגנה מספר פעמים קשה לדעת היום מה מקור הנזילה. ואולם, בעת פירוק הריצוף בדירה כולה, ניתן יהיה לבחון את הדברים בצורה טובה יותר ולאתר אם קיים עוד כשל..").

65. על אף שהנתבעת הודתה מספר פעמים במהלך ניהול הליך זה כולל בסיכומים, שהיה כשל בצנרת, היא ניסתה לתאר בשלבים שונים של ההליך וגם בסיכומיה במקומות אחרים, את הכשל /ליקוי שמצאה כ – "ברז שדלף" (ראה למשל פרו' מיום 19.05.16 עמ' 2 שורה 11 וראה סעיף 23 לכתב ההגנה, פסקה שלישית לכתב ההגנה).

    מחקירת מומחה בית המשפט עלה כי היו שני כשלים אותם תיקנה הנתבעת במקלחת כאשר באחד מהם דובר על - נזילה בצנרת בתוך הקיר, ולא בנזילה של ברז.

    "כן...שתי התמונות מראות שני מוקדים של כשל. מוקד אחד ברז האינטרפוץ בתוך המקלחת ומוקד שני זה הברז הימני בקיר- שזו התמונה התחתונה. החור הימני הגדול זה ברז קרים. סוג של סיטוט שעשו כדי לתקן. .לשאלת בית המשפט זה שני מוקדים..." (פרו' עמ' 14 ש' 7-10). ובהמשך עדותו: "...התיקון העליון בוודאי לא היה בברז בלבד והתחתון יכול להיות בחיבור הברז לצינור..." (שורות 18 – 19). וראה גם עדותו: "מדובר על הצנרת ולא על הברז. הצנרת הייתה סמוכה לברז. מפנה לעמוד 10 סעיף 2.1.2 רואים את התמונה בעמוד הבא. לשאלת בית המשפט זו צנרת בתוך הקיר." (פרו' עמ' 13 ש' 27-29). כאמור לעיל, גם הנתבעת הודתה בין היתר בסיכומיה כי היה כשל בצנרת באמבטיה. ראו סעיף 8 לסיכומי הנתבעת: "במקרה דנן עולה מהראיות כי היה קיים כשל נקודתי בצינור בחדר הרחצה..." (הדגשה שלי – הח"מ).

    שני הצדדים מסכימים כי תקופת הבדק על כשל בצנרת הינה 4 שנים ולפיכך הרי שתקופת הבדק טרם חלפה במועד בו התגלה הכשל.

66. מחוות דעתו של מומחה בית המשפט בעניין הרטיבות עולה כי המומחה סבור כי הרטיבות המפושטת בדירה הינה תוצאה של כשלי הצנרת שאותרו ותוקנו על ידי הנתבעת.

    הנתבעת תטענה כי הדבר לא עולה מחוות דעתו ושלחה אליו שאלות הבהרה וכן הזמינה אותו לחקירה. מהתשובות לשאלות ההבהרה וכן מחקירת המומחה עלה כי הוא סבור שהרטיבות שנמצאה קשורה לאותם שני כשלים שתיקנה הנתבעת במחלקת

    ראו בעניין זה תשובתו של המומחה כאשר נשאל במהלך חקירתו האם הרטיבות בדירה קשורה לליקוי שאותר בחדר האמבטיה, השיב, כדלקמן: "בוודאי שקשורה, בין השאר. בוודאי שקשורה גם לזה. יכול להיות שיש ליקוי קיים נוסף ויש תיקון שבוצע על ידי חברת שחר (הכוונה פמיפרמיום – הח"מ), שהזמינו התובעים בכניסה לדירה " (פרו' עמ' 14 ש' 23).

    מכאן עולה ברורות שסבור שהרטיבות שנמצאה נגרמה כתוצאה מהכשלים שנמצאו.

    מעדותו של המומחה הנ"ל עולה כי טעה לחשוב כי טרם ביקורו בדירה תוקן כשל נוסף בצנרת מתחת לרצפת הדירה. המדובר על הכשל שאותר ע"י חברת נו-ליק (אותם בטעות כינה המומחה "שחר" בשלב כלשהו בעדותו),בחוות דעתם – כשל בכניסה לדירה, בצינור "טי" (T). אולם כאשר הוצג לפניו שלא תוקן כשל בכניסה לדירה, בהמשך לפיכך תיקן את עצמו וציין כי מדובר בשני כשלים ולא שלושה. וראו עדותו בעניין זה- "ש. אני אומרת לך שלא תוקן כלום בכניסה לבית וזה סימן שלא היה כלום. מה אתה אומר? ת. אם לא נעשה תיקון כנראה שזה איתור שגוי של נו-ליק. לשאלת בית המשפט אם לא נעשה תיקון וכיום אומרים שאין רטיבות, אז נכון שהיו שני כשלים ולא שלושה." (פרו' עמ' 19 ש' 21-24).

    כך או כך אם היה כשל נוסף בכניסה לדירה, מדובר בכשל בצנרת, שהינו באחריות הנתבעת.

67. גם בסיום חקירתו הנגדית נותר המומחה איתן על דעתו כי הסבירות שהרטיבות המפושטת בדירה הינה כתוצאה מכשלי הצנרת שאותרו על ידי הנתבעת. המומחה בחקירתו ציין כי טענת הנתבעת לפיה הרטיבות נובעת משימוש לקוי של התובעים בדירה כגון הצפת הדירה, הינה טענה לא רצינית.

    וראו עדותו בעניין זה- " היו כנראה שלושה כשלים, שניים הראיתי בתמונות, ועוד אחד שהיה בכניסה לדירה, זה משהו ששחר תיקנו. הנתבעת תקנה שניים מתוך הכשלים האלה. הנתבעת הביאה לשטח מייבשים ואחרי זה אני צריך להתייחס ברצינות לטענה שמישהו לקח צינור ושם מים על גבי המרצפות? זה לא רציני."( פרו' עמ' 17 ש' 3-6)

    בשאלות הבהרה ששלחה הנתבעת למומחה, התבקש המומחה לתן התייחסותו באשר לאמור בסעיף 6.4 לחוות דעתו, לפיו, הצנרת שהותקנה בדירה על ידי הנתבעת הינה צנרת איכותית מסוג פולירון, וכן באשר לאמור בסעיף 4.5 לחוות דעתו של המהנדס אברהם, מומחה הנתבעת, לפיה, לא מדובר בפיצוץ מים אלא שהרטיבות נבעה מכך שמים עמדו על הריצוף בשל שימוש לקוי, כגון הצפה. מומחה בית המשפט השיב בעניין זה, כדלקמן: "על אף שמדובר בצנרת איכותית אין מחלוקת שהיה כשל בצנרת המקלחת. כשל זה תוקן על ידי הנתבעת אשר פתחה קירות במקלחת ב- 2 מקומות וביצעה את התיקון. הטענה בדבר הצפה היא טענה סתמית שאין לה כל סימוכין בשטח. ניתן לטעון טענה מסוג זה בכל מקרה של כשל צנרת כדי להמלט מן האחריות המוטלת על מי שביצע את הצנרת" (ראו סעיף א' לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ששלחה אליו הנתבעת) (הדגשה שלי – הח"מ).

    וראו עדותו של המומחה: "ש. אני אומרת לך שגם פוליש יכול לעשות את זה? ת. אם היו שלושה כשלים מתחת לריצוף אז יותר הגיוני מזה או מהפוליש. ש. אבל זה היה מעל? ת.כל כשל כזה מזרים מים מתחת לריצוף. כל הכשלים עליהם דיברתי. ש. לא מצאתי שהקיר רטוב

    ת. הקיר כבר התייבש.

    ש. אמרת שזה תוקן. ת. הצינור תוקן. הקירות האחרים היו רטובים כתוצאה מעליה קפילרית. ודאי שאחרי שנה המתקנים צינור לא נראה רטיבות ליד הצינור. למה תקנו את שני הדברים האלה, כי הוא אמר שעולה לו רטיבות בכל הדירה. ואז תיקנו אותם. דבר כזה מזרים מים לכל הדירה. קיר שנרטב מתייבש אבל שחול נרטב הוא לא מתייבש..". (פרו' עמ' 17 ש' 12-22).

68. מעיון בכל החומר עולה כי הוכח שבשלב כלשהו ארע כשל בצנרת במקלחת ההורים, כאשר מים זרמו מהצנרת אל הקיר ואל הרצפה, ובשלב מסוים נראו קילופים בחדר השינה, כתוצאה מעלייה קפילרית של המים. המים המשיכו לזרום ולזרום עד אשר הרטיבו את החול בכל הדירה.

    בעניין זה ראה שאלת ב"כ הנתבעת את המומחה וכן ראו תשובתו של המומחה: ש. בדירה הזו היו גרים עד הרגע שנמסרה. עד לרגע שנמסרה היו גרים. אותו תיקון שבוצע בוצע מיד לאחר שהוא התגלה של הברזים. האם יכול להיות שאותם כשלים בצנרת בחדר הרחצה שתוקנו מייד אחרי שהם גולו, יגרמו לכזו רטיבות מתחת לחול? ת. זה לא היה ככה. זה היה הפוך, הייתה רטיבות בחול, גילו רטיבות כי היתה עליה קפילרית וכך אדם מזהה שיש בעיה ואז הזמינו את הנתבעת ותקנה כאשר הסוסים ברחו מהאורווה."(פרו' עמ' 17 ש' 23-27).

    גם בית המשפט שאל את המומחה האם לשיטתו הרטיבות בדירה נבעה מכשל בצנרת או ממשהו אחר, והמומחה השיב: "שזה כנראה אותם כשלים שתוקנו כבר. אני חושב שמדובר במשהו שנזל הרבה זמן ואז גילו וכאשר בית המשפט שואל על זה אני משיב שזה קורה כל יום" (פרו' ראו עמ' 19 ש' 26-28).

    בסופו של יום מומחה בית המשפט נשאר איתן בדעתו, באשר למקור הרטיבות, גם כאשר נודע לו כי הכשלים היחידים שאותרו היו בצנרת קירות האמבטיה (2 כשלים ולא 3 כשלים). כאשר ב"כ הנתבעת ביקשה שוב עמדתו לעניין טענת המומחה מטעם הנתבעת, כי הרטיבות הינה כתוצאה של הצפת הריצוף, השיב: "אני לא משנה את מה שעניתי לפני כן. אני לא מקבל את זה." (פרו' עמ' 21 ש' 3) (הדגשה שלי – הח"מ).

69. כאשר ב"כ הנתבעת, שטחה בפני מומחה בית המשפט עמדתה, כי משלא אותר כשל מתחת לרצפות הדירה, הרי שפירוק הרצפות מלכתחילה היה מיותר, השיב המומחה: "הפירוק של הריצוף לא נובע מהחשש לכשל, אלא הפירוק נובע מכך שמצע החול רטוב במשך תקופה ארוכה. יכול להיות גם שלא היה מספר אריחים להחזיר, הריצוף היה פתוח בהרבה מאוד מקומות. היו הרבה מאד אריחים פתוחים שבורים. אני לא יודע אם המצב היה הפיך, מבחינת אריחים רזרביים וגם העניין של רטיבות של המצע.... (פרו' עמ' 15 שורות 21 – 25).

70. דומה לכאורה גם כי עיון בסיכומי הנתבעת מעלה כי היא מודה בקשר בין הכשל בצנרת לבין הרטיבות כאשר היא מציינת מספר פעמים בסיכומים שהיא מכירה בחובה שלה "להשיב את המצב לקדמותו", לאחר שתיקנה את הליקויים בצנרת, אולם טוענת כי התובעים לא אפשרו לה "להשיב את המצב לקדמותו", כאשר היא במפורש מציינת כי השבת המצב לקדמותו הינה ייבוש החול (סעיף 52 לסיכומי הנתבעת; סעיף 55 לסיכומי הנתבעת; סעיף 118 לסיכומי הנתבעת; סעיף 125 לסיכומי הנתבעת). אם כך הרי שגם הנתבעת מודה בסיכומיה כי לאחר שתיקנה את ליקויי הצנרת היה עליה לדאוג לייבוש החול. טענת הנתבעת לפיה התובעים לא אפשרו לה להשיב את המצב לקדמותו התבררה כטענה שאינה אמת.

71. מכל האמור לעיל עולה כי הוכח כי הכשלים שאותרו בצנרת המקלחת הם שגרמו לרטיבות מתחת לרצפות, ומשטרם חלפה תקופת הבדק בגין ליקוי זה, הריני לקבוע כי הנתבעת אחראית לליקוי הרטיבות, אשר נמנו בסעיפים 2.1- 2.2 לחוות דעת מומחה בית המשפט.

72. לכל האמור אוסיף כי הלכה הינה כי בית המשפט לא יסטה מחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן; משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שיאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת.

    לאחר שעיינתי בטענות ובעדויות הצדדים והמומחה, מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט ולא מצאתי מקום לסטות ממנה. לכך אוסיף כי מצאתי שהאמור בחוות דעתו של המומחה מתיישב עם היגיון הדברים ומתיישב הטיב עם כל הראיות והעדויות המנוחות לפני.

73. הנתבעת התנגדה לסכום שקבע המומחה בחוות דעתו בגין עלות תיקון ליקויי הרטיבות.

    הנתבעת טענה בסיכומיה, כי הותירה בדירה חבילות שלמות של הריצוף המקורי וטענה כי ניתן היה לעשות בו שימוש תוך חיסכון רב של עלויות (ראו סעיף 40 לסיכומי הנתבעת). להוכחת טענה זו, הפנתה הנתבעת לפרוטוקול מסירת הדירה - למסמך שכותרתו "אישור קבלת ריצוף", עליו חתם הרוכש הראשון. בעניין זה אציין כי במסמך אין כל פירוט מה הייתה כמות האריחים שסופקה ולא הוכח כי סופקו אריחים להחלפת כל הריצוף בדירה (למעט הממ"ד).

    משכך, ולאור העובדה כי המומחה קבע כי נדרש להחליף את כל המרצפות, בשל רטיבות מצע החול, ומשלא הוכחה טענת הנתבעת כי, נמסרה כמות מספיקה של אריחים רזרביים לביצוע עבודה זו, אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי ניתן היה לחסוך את עלות הריצוף.

    בנוסף התבקש המומחה על ידי הנתבעת, לתן הבהרתו כיצד קבע את עלות החלפת הריצוף בסך של 45,000 ₪ לא כולל מע"מ, בעוד לטענת הנתבעת המדובר בעלות גבוהה ביחס לעלות לנתבעת בפועל, ובעוד הוצגה הזמנת ריצוף שביצעה הנתבעת. תשובת המומחה הייתה, כי העלות שקבע כאמור, הינה עלות לתובעים ולא העלות לנתבעת, ולפיכך יש להפחית ממנה 25%. כמו כן ציין, כי הנתבעת ערכה ניתוח פשטני ואף חובבני של העבודות שצריך לעשות ולא לקחה בחשבון את כלל המרכיבים שצוינו בחוות דעת המומחה, תחת המחיר שנקבע על ידו.

    המומחה גם נשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית ולא שינה מעמדתו (ראה פרו' עמ' 18-19 ש' 30-2).

    יתר הליקויים בדירה אשר צוינו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט 

74. הנתבעת טענה כי גם יתר הליקויים אשר פורטו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אינם באחריותה, שכן חלפה לגבם תקופת הבדק, והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח את אחריות הנתבעת לגבם, כנדרש על פי סעיף 4א'(3).

    טענת הנתבעת בעניין זה הינה כוללנית, ללא כל פירוט ו/או התייחסות ספציפית לכל סעיף וסעיף, באשר לתקופת הבדק והאחריות לגביהם.

    זאת ועוד, הנתבעת לא שלחה למומחה שאלות הבהרה בעניין זה ואף לא חקרה את המומחה לגבי ליקויים אלה.

     

75. עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט, מעלה כי המומחה נתן דעתו לשאלת אחריות/העדר אחריות הנתבעת לליקויים שמצא.

    בפרק א' לחוות דעתו מציין המומחה כי הנכס נשוא חוות הדעת נבדק בין היתר על פי חוק המכר (דירות). בנוסף, עיון בחוות דעת מעלה כי כאשר המומחה איתר ליקוי אשר אינו באחריות הנתבעת, אם מהסיבה כי מדובר בבלאי סביר ואם מסיבה אחרת, פעל לציין זאת במפורש בחוות דעתו. כך למשל בסעיף 1.4 לחוות הדעת איתר המומחה ליקוי בהזזת כנף במגן חלון הממ"ד, וכן קילוף של צבע, אך ציין לבסוף, כי: "הדרישה לגירוז ולצביעה קשורה לתחזוקה שוטפת של הנכס ואינה באחריות הנתבעת."

    וכן, בסעיף 10.1 לחוות הדעת ציין: "הטענה על ליקויים בעבודות הגבס לא יכולה להיטען על ידי מי שרוכש דירה מיד שניה."

    בנוסף בסעיף 5.1 לחוות הדעת, איתר המומחה סדיקה באדני החלונית, ואולם ציין כי הסדיקה נובעת מקידוחים שבוצעו עבור סורגים, שלא על ידי הנתבעת, ולכן קבע, כי: "קידוחים אלו לא בוצעו על ידי הנתבעת ולכן אין לה אחריות לסדיקה."

    מכאן נובע שבמקומות שלא נרשם כי אין לנתבעת אחריות, סבר המומחה כי ישנה לנתבעת אחריות לליקוי. וראה לעיל חקירתו הנגדית בעניין ליקויי הרטיבות.

76. מכל האמור לעיל עולה כי המומחה מטעם בית המשפט מצא כי הנתבעת אחראית גם ליתר הליקויים הנקובים בחוות דעתו. קביעות אלו לא נסתרו על ידי הנתבעת, בין אם באמצעות שאלות הבהרה ובין אם על ידי חקירת המומחה ובין אם באמצעות ראיות מפריכות.

    לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת אחראית כלפי התובעים גם בגין יתר הליקויים אשר אותרו על ידי מומחה בית המשפט.

     

    זכות /העדר זכות הנתבעת לתקן הליקויים

77. לטענת התובעים, לאור התנהלות הנתבעת, ולאור התנערותה מחובתה לתקן את הליקויים ע"פ דין, ולאור העובדה כי ניסתה לתקן את הליקויים באמצעי בלתי מתאים - ייבוש החול באמצעות מכונות ייבוש - הרי שבכך איבדה הנתבעת את זכות התיקון ועליה לפצות את התובעים בפיצוי כספי בגין הליקויים.

78. לטענת הנתבעת, היא פעלה להשיב לכל פניות התובעים ופניות ה"ה בן שימול, ואף ביצעה תיקון של הנזילה בחדר האמבטיה, ואין חולק כי התיקון בוצע כראוי וכי לא אותרו על יד מי מהצדדים מוקדים אחרים של נזילה. אין חולק גם, כי לאחר התיקון כאמור, הוצבו מטעם הנתבעת שני מייבשים בדירה, על מנת לייבש את מצע החול מתחת לרצפות. ואולם לטענת הנתבעת, התובעים לא נתנו לנתבעת הזדמנות ראויה לייבוש מצע החול.

79. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות המונחות לפניי, אני קובעת כי הנתבעת איבדה זכותה לתיקון הליקויים בדירה.

80. כמפורט לעיל, על פי עדותה של הגב' בן שימול, באזור חודש 11/15 – 12/15 על פי עדות הגב' הבחינו היא ובעלה בהתקלפות קירות מעל הפאנלים והודיעו על כך לנתבעת. הנתבעת אינה מכחישה עובדה זו ומודה כי נציג מטעמה הגיע לדירה ואבחן סדקים נימיים בקירות, וכי המדובר בבעיה של רובה בדירה. הנתבעת גם מודה כי ערכה באותו מועד תיקון בדירה. מעדות הגב' בן שימול עלה כי כעבור שבוע וחצי מיום התיקון כאמור, הבעיה חזרה על עצמה ושוב נצפו קילופים בקירות חדר השינה (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 30 שורות 15-26).

    התובע העיד אף הוא כי התיקון של הנתבעת לא פתר את הבעיה, כאשר ביום קבלת החזקה בדירה, ביום 07.12.15. הבחין בהתנפחויות בקירות והודיע על כך לב"כ ה"ה בן שימול (מי שייצג אותם בעסקת מכר הדירה): "באותו יום שגיליתי את ההתנפחויות בקירות. לצערי. צילמנו את זה, הכל מתועד יש תמונות. כל הקירות בדירה מנופחים..." (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 22 ש' 22-23).

    התובעים לא קיבלו את עמדת הנתבעת כי מדובר בבעיה של רובה, והדבר היה לאחר שהנתבעת כבר ניסתה לתקן את הבעיה, עוד בטרם קיבלו התובעים את החזקה בדירה, והניסיון זה לא צלח. על כן, החליטו התובעים לערוך בדיקות מטעמם בצדק רב.

    התובע הצהיר במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו, כי חוות הדעת הועברו אל הנתבעת ואל בני הזוג בן שימול, תוך שהנ"ל התבקשו לתקן את הליקויים המפורטים בחוות הדעת (ראו סעיף 25 לתצהירו). במהלך חקירתו בדיון ההוכחות נשאל אם ישנה אסמכתא המראה כי חוות הדעת נשלחו אל הנתבעת, והשיב: "העברנו הכל במייל..." (פרו' מיום 05.02.18, עמ' 23 ש' 14-18).

    התובעים אכן לא צירפו אסמכתא כי העבירו את חוות הדעת השמאית מטעמם אל הנתבעת, אך כאשר נכנסה הגב' בן שימול להעיד, העידה אכן כי קיבלה את חוות הדעת השמאית מטעם התובעים וכי בעקבות כך פנתה אל הנתבעת, ואף בסמוך לכך, ביום 12.01.16, נערך ביקור בדירה מטעם הנתבעת יחד עם מר בן שימול (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 31 ש' 1-5).

    לאור האמור לעיל, הריני לקבל את הצהרת התובע, כי העביר את חוות הדעת השמאית וכן יתר הבדיקות שבוצעו מטעמם אל הנתבעת וכי בעקבות פניה זו, הגיעו לדירה נציגי הנתבעת- מר אליהו מויאל, יחד עם אינסטלטור בניסיון לאתר נזילה. אין מחלוקת כאמור כי אכן אותרה נזילה ותוקנה על ידי נציגי הנתבעת ביום 15.01.16. אם כי במקום שונה מהמקום שאותר על ידי חברת נו-ליק מטעם התובעים.

    ראה עדותו של מר שלום מויאל מטעם הנתבעת: "נודע לי רק בדיעבד. אני לא מכחיש את התיקון" (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 34 ש' 34).

    מר שלום מויאל טען בעדותו כי התיקון לא בוצע על דעת החברה, שכן מר אליהו מויאל עובד הנתבעת (אח של מר שלום מויאל), לא טיפל בבעיה כנציג של החברה אלא כאבא של נתנאל מויאל- שהיה הרוכש הראשון של הדירה, וכמי שהכיר את אביו של התובע.

    טענה זו אין לקבל. לא סביר שהנתבעת תיקנה ליקויים בצנרת מטוב ליבה ולא סביר שהעמידה מייבשים לייבש את החול מטוב ליבה. חוסר הסבירות של הטענה עולה גם מהעובדה שבמועד בו ארעה הכשל בצנרת, הייתה עדיין לנתבעת אחריות לתקן כשל זה.

81. מכאן עולה כי לנתבעת הודע אודות הנזילה בחדר הרחצה ועל הרטיבות המפושטת בדירה. הנתבעת טיפלה בנזילה בחדר הרחצה- שהיא מקור הבעיה, והיה עליה לפיכך גם לטפל בנזק שאירע בעקבות הנזילה, דהיינו, הרטיבות המפושטת בדירה (ראו הקביעה לעיל לפיה הנזילה /נזילות היא/הם שגרמה/גרמו לרטיבות בדירה).

    על פי חוות הדעת השמאית מטעם התובעים- אשר כפי שהוכרע לעיל, נראה כי הוצגה לנתבעת, ובעקבותיה אף ביצעה בדיקות מטעמה בדירה- נדרש היה לטפל ברטיבות, בין היתר, בדרך של פירוק הרצפות, ייבוש החול והתקנת ריצוף חדש. ואולם, הנתבעת בחרה לטפל בבעיית הרטיבות בדרך של הצבת מכשירי ייבוש. התובעים נתנו לנתבעת את ההזדמנות לייבש את החול באמצעות הצבת מכשירי ייבוש, על אף המלצת השמאי מטעמם לפרק ולהרכיב המרצפות מחדש.

    על פי תצהירו של התובע, ביום 18.01.16 הציבו נציגי הנתבעת שני מכשירי ייבוש (מאוורים ענקיים) אותם חיברו לחשמל והשאירו אותם בדירה פועלים 24 שעות ביממה. עוד הצהיר, כי נציגי הנתבעת טענו כי החול מתחת לריצוף אמור להתייבש בתוך 10 ימים, ואולם, ביום 28.01.16 הגיע נציג הנתבעת, מר אליהו מויאל, ונוכח כי דבר לא התייבש והחול נותר רטוב מאוד, ולפיכך ביקש להשאיר את מכשירי הייבוש בדירה לתקופה נוספת.

    גם בביקור שערך מר אליהו מויאל ביום 31.01.16 נוכח כי דבר לא השתנה ועל מנת לזרז את פעולת הייבוש, נשברו על ידי נציגי הנתבעת עוד מרצפות בדירה.

    עדות זו של התובעים לא נסתרה על ידי הנתבעת. כאשר נשאל נציג הנתבעת מר שלום מויאל, האם ידוע על הצבת מכשירי הייבוש ובמשך כמה זמן הוצבו, השיב: "זה אליהו הביא את הדברים האלה. לא אני. יכול להיות שזה היה חודשיים, לא יודע" (הדגשה שלי – הח"מ), (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 35 ש' 25).

    כאשר מר שלום מויאל נשאל בעדותו האם ידוע על פירוק רצפות על ידי הנתבעת, ענה: "לא ידוע לי על זה." וכאשר נשאל אם היה בדירה טרם הגשת התביעה, השיב: "לא זוכר שהייתי. אני זוכר שעם המומחה כן הייתי וחוץ מזה לא זוכר" (פרו' עמ' 35 ש' 31-33).

    לא ברור, אם כן, מדוע הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעם מר אליהו מויאל והביאה אותו להעיד, שכן, כעולה מעדויות הצדדים, הוא זה אשר ביקר בדירה מספר פעמים בתקופה הרלוונטית והוא אשר בקיא במה נעשה/ לא נעשה על ידי הנתבעת בדירה באותה תקופה.

    כאשר נשאל מר שלום מויאל על ידי בית המשפט מדוע אליהו מויאל לא הגיע להעיד מטעם הנתבעת, השיב, כי לא הזמינו אותו. (פרו' עמ' 35 ש' 25-26). עם כל הכבוד, מי שהיה צריך להביאו לעדות זו הנתבעת בעצמה ולא אחר.

    מכל האמור לעיל עולה כי הוכח שהנתבעת הציבה מכשירי ייבוש בדירה כחודשיים וכי לצורך זירוז הייבוש פורקו מרצפות נוספות בדירה ע"י ידי מי מטעם הנתבעת.

    מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי החול היה רטוב מאוד במועד בו ביקר בדירה, ומכאן נובע שפעולות הנתבעת לייבוש הרטיבות לא השיגו את מטרתן והיו לפיכך פתרון שגוי לליקוי שנוצר.

    למרבה הצער, גם לאחר שמכונות הייבוש פעלו בדירה במשך חודשיים והחול לא התייבש, עדיין החזיק נציג הנתבעת בדעה ש: "מה שרטוב צריך להתייבש" (ראה פרו' מיום 19.05.16 עמ' 2 שורות 8 – 17)....

82. התובע הצהיר כי לאחר שראו התובעים כי מכשירי הייבוש לא עוזרים ולא ניתן פתרון אחר, פנו בכתב באמצעות דוא"ל אל ה"ה בן שימול ואל הנתבעת, והתריעו כי במידה והליקויים לא יתוקנו יאלצו לבצע התיקונים בעצמם ולתבוע את נזקיהם (ראה סעיף 30 לתצהירו). התובע צרף כנספח ט' לתצהירו מסמך עם תוכן ההודעה בכתב כאמור. המסמך אמנם אינו נושא תאריך ולא צוין לאילו נמענים נשלח, אך ממכתב תשובה ששלחה ב"כ ה"ה בן שימול לפניה זו, אשר צורף כנספח י' לתצהירה התובע, נראה כי מכתב זה נשלח באמצעות הדוא"ל ביום 08.02.16.

83. בהשלמה לכך יצוין כי נציג הנתבעת, מר שלום מויאל, הודה בסעיף 40 לתצהירו אודות קבלת הפניה מאת התובעים ביום 08.02.16, וכך הצהיר: "הפניה הראשונה של התובעים הייתה ביום 8.2.2016, ולבקשתם נתקיימה במשרדי הנתבעת ביום 28.2.16 פגישה..."

    נציג הנתבעת נשאל ע"י ב"כ התובעים בדיון מיום 05.02.18, כיצד יודע כי תאריך הפניה הראשונה היה ב- 08.02.16, והשיב: "מה שאני זוכר...אולי הייתה לי תרשומת...לא סתם כתבתי תאריך, מן הסם הסתמכתי על משהו" (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 36 ש' 1-7).

    בהמשך הציג לו ב"כ התובעים דרך הפלאפון הנייד השלו, מייל שנשלח ביום 08.02.16 אל הנתבעת ושאל האם יתכן כי התכוון לפניה זו ולכך השיב: "לא יודע אם זה זה או משהו אחר. אני לא קורא מיילים. כנראה אחת הפקידות אמרה לי טלפונית או משהו. אני לא בגיל של לקרוא מיילים" (פרו' מיום 05.02.18 עמ' 37 ש' 1-6).

    מן האמור לעיל עולה, כי התובעים אכן פנו אל הנתבעת ואל ה"ה בן שימול באמצעות דוא"ל ביום 08.02.16 וביקשו לטפל בבעיית הרטיבות בדירה.

    לטענת התובעים, הנתבעת לא הגיבה למייל זה, ולפיכך שלחו מכתב נוסף באמצעות הדוא"ל לה"ה בן שימול ולנתבעת. המכתב צורף כנספח י"א לתצהיר התובע ללא תאריך, אולם לכתב ההגנה של הנתבעים 2 ו – 3 צורף עם תאריך, ומעצם העובדה שצירפו אותו לכתב ההגנה עולה כי התקבל אצלם. אין כל אסמכתא כי מכתב זה נשלח גם לנתבעת אולם הדעת נותנת כי הועבר אליה שכן הנתבעים 2 ו 3 ציינו בכתב הגנתם, וכך גם העידה הנתבעת 2, כי תיווכו בין התובעים לבין הנתבעת 1.

    ראייה נוספת לפניית התובעים אל הנתבעת, היא הצהרתו של מר שלום מויאל, כי לבקשת התובעים נקבעה פגישה בינם לבינו במשרדי הנתבעת, ביום 28.02.16.

    לטענת התובעים, במסגרת אותה פגישה ביקשו פתרון לליקויים, ואילו הנתבעת הודיעה להם כי אין בכוונתה להחליף את הריצוף אך תבדוק פתרון אחר לייבוש הרטיבות (ראו סעיף 34 לתצהיר התובע).

    מר שלום מויאל בתצהירו מאשר טענות אלו כאשר העיד בתצהירו כי הנתבעת ציינה בפני התובעים שלא קיימת נזילה ברצפת הדירה, וכי יש להחזיר את המרצפות שפורקו על ידם, וכך ניתן יהיה להתגורר בדירה, ואולם התובעים עמדו על כך כי הנתבעת תחליף את כל ריצוף הדירה וסירבו בתוקף לכל פתרון אחר (ראו סעיפים 41-42 לתצהיר).

    כאשר נשאל מר שלום מויאל בדיון ביום 05.02.18 ע"י ב"כ התובעים, מדוע לא הסכים להחליף את הריצוף, השיב: "...בשלב הראשון שהוא פנה אלינו, היה צריך לפני שהוא פותח ונוגע, להזמין אותנו. הוא פתח ולא נמצאה נזילה במקום. העובדים שלי מצאו במקום אחר אז למה לפתוח את הריצוף מלכתחילה? כתבתי שאני מבקש שקודם יחזיר מה שפירקו. לא אמרתי שאני לא מחליף או כן מחליף...אם אין נזילה באותו מקום למה להשאיר את זה פתוח?" (פרו' עמ' 36 ש' 18-22).

    מן האמור לעיל עולה, כי נציג הנתבעת מר שלום מויאל, שהינו סמנכ"ל החברה, דרש מהתובעים להחזיר הרצפות למקום, זאת מבלי שהייתה מונחת בפניו חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, האם כך ראוי לעשות בהתחשב ברטיבות מצע החול, כפי שאותר על ידי מומחים מטעם התובעים.

    על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ניתן להיווכח בדיעבד, כי העמדה שהציגה הנתבעת לפני התובעים לפיה יש להחזיר האריחים שפורקו למקומם מבלי לייבש את מצע החול הייתה  דרישה שגויה, ופתרון שגוי לבעיה.

    מחוות דעת מומחה בית המשפט ומעדותו עולה כי הדרך היחידה לטפל ברטיבות שנמצאה הינה החלפת הריצוף. וראו עדותו : "...לשאלת בית המשפט למה זה גורם אני משיב שאי אפשר לחיות עם מצע רטוב. המצעים גבוהים מאוד ובסיטואציה כזו מחליפים ריצוף. לשאלת בית המשפט למה צריך להחליף ריצוף, אני אומר שברטיבות כזו מחליפים ריצוף." (עמ' 15 ש' 21-27).

    כאשר נשאל המומחה באשר לשיטות ייבוש (במקום החלפת הריצוף), השיב כי בסדר גודל של הרטיבות שאותרה, הרי שהפתרון הוא החלפת הריצוף והחול מתחתיו ולא ייבוש באמצעות מכונות, כפי שנהגה הנתבעת: "שיטות לייבוש לא בסדרי גודל כאלה של רטיבות. אני משמש מומחה בית משפט בתביעות של ביטוח וברמות כאלה ביטוח לא מתחיל בנושא של ייבוש אלא החלפה. לשאלת בית המשפט "ברמות כאלה" האם הכוונה לנרחבות של השטח או הכוונה לאחוז הלחות, אני משיב שהכוונה לאחוז הלחות..." (פרו' ראו עמ' 16 ש' 1-4).

    כאשר נשאל המומחה על ידי ב"כ הנתבעת האם דגימות החול נבדקו על ידו במעבדה והשיב שלא, ובהמשך לשאלת בית המשפט בדבר אופן בדיקת רטיבות החול, השיב המומחה: "לשאלת בית משפט מהניסיון שלי מה זה אומר המגע עם החול, אני משיב שזה רטיבות גבוהה. חול סביר צריך להיות שפיך" (פרו' עמ' 16 ש' 15-16).

    יוער בהקשר זה, כי אף המומחה מטעם הנתבעת לא בדק את רטיבות מצע החול במעבדה, והסתמך לצורך חוות דעתו על בדיקה ויזואלית בלבד, וציין כי: "עדיין קיימת רטיבות במילוי החול שתחת לריצוף." (פרו' עמ' 10 סעיף 4.5.א. לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, המהנדס אברהם).

84. התובעים החזיקו בזמן אמת בדעה שהפתרון הדרוש הוא החלפת הריצוף – ומומחה בית המשפט קובע בעצם שצדקו בעמדתם זו.

    מכשירי הייבוש שהציבה הנתבעת בדירה פעלו כחודשיים ולא פתרו את בעיית הרטיבות. מחוות דעתו של מהנדס אברהם מומחה הנתבעת עולה כי בעת ביקורו בדירה, ביום 13.06.16, מצא כי מצע החול נותר רטוב (ראו סעיף 4.5 לחוות דעתו). גם בעת ביקור המומחה מטעם בית המשפט מיום 04.08.16, שהיה בחודשי הקיץ החמים, מצא הלה כי מצע החול נותר רטוב (ראו סעיפים 2.1.3-2.1.4 לחוות הדעת). מכאן שהפתרון של הצבת מכונות הייבוש לא היה הפתרון הראוי. לפי חוות דעתו של מומחה בית המשפט, הסכמה של התובעים לפרק זמן נוסף של מכשירי הייבוש לא היה בו כדי להעלות או להוריד.

85. מכל האמור לעיל, הוכח בפניי, כי התובעים אכן הודיעו לנתבעת אודות ליקויי הרטיבות ואף נתנו לה, לטעמי, הזדמנות ראויה לתקן את הליקוי. כך, מיום 18.01.16 ובמשך כחודשיים הוצבו מייבשים בדירה, אך ללא הועיל, כאשר כל אותה העת התובעים לא התגוררו בדירה בשל מצבה, ועל כך אדון בהמשך.

86. התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות ראויה לתקן, אך השתמשו באמצעי תיקון שלא הועיל לפתרון הבעיה, מבלי לבחון את האמצעי התיקון אשר הוצע מטעם התובעים, ועל כן הנתבעת איבדה את זכות התיקון באשר לליקוי זה.

87. הטענה כאילו התובעים לא אפשרו את תיקון הליקויים אין בה ממש, שכן אין מחלוקת שביום 15.01.16 הגיעו נציגי הנתבעת לדירה וביצעו את תיקון הליקויים ואין מחלוקת שהתובעים אפשרו תיקון זה וגם אין מחלוקת שהתובעים אפשרו למשך זמן לא מבוטל את הצבת מכשירי הייבוש בביתם והמתינו פרק זמן לא מבוטל שמכשירי הייבוש יפתרו את הבעיה.

88. באשר למו"מ שהתנהל בין הצדדים לאחר הגשת התביעה, לאחר שהתקבלה חוות דעת מומחה בית המשפט, הרי שהעובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמות אינה מעלה ואינה מורידה שכן לפי ההלכה על בית המשפט לבחון האם מוצתה/לא מוצתה זכות התיקון, בהתייחס למה שארע טרם הגשת התביעה ולא לאחריה.

89. יתר הליקויים שקבע המומחה מטעם בית המשפט (מלבד ליקויי הרטיבות), צוינו לראשונה בחוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים שנערכה ביום 06.03.16. התובעים לא הוכיחו כי שלחו לנתבעת את חוות הדעת ההנדסית מטעמם, טרם הגשת התביעה, ואף לא הוכיחו כי לכל הפחות הודיעו לנתבעת אודות הליקויים הנוספים הקיימים בדירה. אולם, מאחר ומדובר בליקויים בסך של 10,150 ₪ (ללא מע"מ ופיקוח הנדסי), כאשר החלק הארי של הליקויים שמצא המומחה בחוות הדעת בסך של 45,000 ₪ (ללא מע"מ ופיקוח הנדסי), היה ליקוי הרטיבות - אשר לגביו איבדה הנתבעת את זכות התיקון - לא מצאתי לנכון לקבוע שהנתבעת יכולה הייתה לבצע נכון להיום תיקון של ליקויים אלו באופן נפרד. בשעה שהתובעים הכניסו בעלי מקצוע לביתם לבצע תיקונים נרחבים, לא סביר שיבקשו מהם לבצע רק חלק מהליקויים ולא את כולם.

     

    תיקון הליקויים על ידי התובעים במהלך ניהול ההליך ונפקות תיקונים אלו

90. התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 07.12.15 ועוד באותו היום גילו את הליקוי. כפי שנקבע לעיל, הנתבעת הגיעה ביום 15.01.16 ותיקנה את מקור הנזילה, ואף ניסתה לתקן את הנזקים שנגרמו בעקבות הנזילה, אך באמצעי שאינו מתאים. כל התהליך הנ"ל התקיים עד למועד הגשת התביעה, קרי, עד ליום 31.03.16 (כלומר, במשך 4 חודשים. ממועד קבלת החזקה ועד להגשתה תביעה).

91. בד בבד עם הגשת התביעה על ידי התובעים, ביקשו גם כי ימונה כבר בתחילת ההליך, מומחה מטעם בית המשפט אשר יערוך בדיקה בדירה ויאמוד את עלות תיקון הליקויים, זאת בטרם יבצעו תיקונים מטעמם. התובעים ציינו שיש למנות מומחה מטעם בית המשפט בדחיפות שכן כל עוד הליקויים קיימים אין הם יכולים להתגורר בדירה.

    לפיכך מונה מומחה מטעם בית המשפט בשלבי מוקדמים של ההליך, כאשר חוות דעתו הוגשה לתיק ביום 31.08.16.

92. אין מחלוקת שלאחר קבלת חוות דעת הצדדים ניסו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם אולם הדבר לא צלח. הנתבעת מפנה אצבע מאשימה כלפי התובעים בעניין כישלון המו"מ, אולם בעניין זה אציין כי בשעה שהתובעים נתנו לנתבעת את זכות התיקון טרם הגשת התביעה, וזו לא ניצלה אותה, אזי אין להם כל חובה לתת לנתבעת את זכות התיקון במהלך ניהול ההליך. לפיכך, בית המשפט אינו בוחן מדוע נכשל המו"מ לפשרה ואין בעניין זה כדי להעלות או להוריד. כך או כך אני מפנה לסעיף 45 לתצהיר התובע בו יש הסבר של התובע לסיבה בגינה נכשל המו"מ וכן ראה עדות התובע בעניין זה בפרו' עמ' 28 למעלה.

93. ביום 25.10.16 הגיש ב"כ התובעים הודעה לתיק, לפיה, לאור העובדה שהצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, התובעים מתכוונים לבצע התיקונים בעצמם, שכן אינם מוכנים להמשיך לסבול ללא אפשרות מגורים בדירה.

    בהחלטה מיום 27.10.16, נקבע על ידי בית המשפט, בהתייחס להודעה זו, כדלקמן: "נראה לכאורה כי קבלת החלטה של בית המשפט האם הנתבעת זכאית לבצע התיקונים בתיק זה אם לאו, מצריכה שמיעת ראיות והכרעה בטענות עובדתיות של הצדדים ולא ניתן ליתן אותה בשלב זה, במסגרת דיון קדם משפט. בסופו של יום, במסגרת פסק הדין, יחליט בית המשפט האם התובעים סירבו כדין לאפשר לנתבעת לבצע את תיקון הליקויים, אם לאו, וטענות הצדדים בעניין זה שמורות להם. ככל והנתבעת רוצה לעתור לחייב את התובעים בשלב זה לאפשר לה לבצע תיקונים, היא מוזמנת להגיש בקשה מתאימה, ובית המשפט ישקול אותה וידון בה לאחר קבלת תשובה ותשובה לתשובה." בהמשך להחלטה כאמור, יש לציין, לא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבעת בעניין זה.

94. ההחלטה של התובעים לבצע את התיקונים בעצמם הייתה החלטה לגיטימית ואף מתבקשת. הוכח כי מיום קבלת החזקה בדירה, קרי- 07.12.15 ועד ליום בו החליטו התובעים כי יבצעו התיקונים בעצמם, קרי- 25.10.16, חלפו כ- 11 חודשים, כאשר בכל אותה התקופה לא גרו בדירה. הוכח כי החול כולו בדירה היה רטוב וספוג, כאשר רטיבות טיפסה קפילארית מהרצפה לקירות, והיה צריך להחליף את כל המרצפות בדירה, כך שההחלטה של התובעים שלא לגור בדירה עד להחלפת הריצוף הייתה החלטה מתבקשת.

95. כיום, בסופו של דבר, בפסק דין זה נקבע כי הנתבעת איבדה את זכותה לבצע את התיקונים ולפיכך אין כל פסול שהתובעים פעלו לתקן את ליקוי הרטיבות בדירה, לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט ביקר בדירה.

    באשר ליתר הליקויים שמצא מומחה בית המשפט, מלבד ליקויי הרטיבות, הרי שנקבע לעיל כי הינם באחריות הנתבעת, כן נקבע כי התובעים לא נתנו לנתבעת את הזכות לתקן את הליקויים הנ"ל. אולם, מאחר שהתובעים כבר ביצעו בעצמם תיקון של הליקוי העיקרי- ליקוי הרטיבות- הרי שסביר כי למען הנוחות והיעילות יפעלו לבצע במקשה אחת גם את יתר התיקונים הדרושים.

    מאחר וממילא בוצעו עבודות בבית, אין מקום לדרוש מהתובעים שימתינו עם תיקון יתר הליקויים, ויסבלו תקופה נוספת של חוסר נוחות בבית בעת תיקון אותם ליקויים.

96. הנתבעת טוענת כי לאור ביצוע התיקונים על ידי התובעים, אין לחוות דעת מומחה בית המשפט כל רלוונטיות, שכן מומחה בית המשפט ביצע הערכה בלבד של עלות תיקון הליקויים בעוד שבשעה שהתיקון בוצע בפועל, ניתן לדעת כמה עלה התיקון, להבדיל מהערכה בלבד. עוד טענה הנתבעת, כי משבוצעו התיקונים על ידי התובעים, הרי שהתביעה הפכה לתביעת החזר הוצאות, ואילו התובעים לא הוכיחו הוצאותיהם בפועל ולפיכך דין התביעה להידחות.

97. בתצהיר עדותו הרשאית של התובע, הצהיר הלה בעניין התיקונים, כדלקמן:

    "התחלתי מיד אחרי החגים, ביום 25.10.16 ורק לאחרונה סיימנו את כל התיקונים הנחוצים. מכיוון שלא סמכתי כבר על אף אחד, פיקחתי בעצמי על ביצוע העבודות ועל כן הן נמשכו מעבר לזמן הרגיל ומכל מקום, ע"פ חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, משך זמן העבודות הוערך על ידו ב- 25 ימים דהיינו, אמורות להסתיים עד לסוף חודש 11/16.

    עלות התיקונים הכוללת הסתכמה בסך של קרוב ל- 100,000 ₪ אולם סכום זה נובע מעבודות נוספות שביצענו אשר אינן כלולות בדו"ח" (ראה סעיפים 46-47 לתצהיר) (הדגשות שלי- הח"מ).

    התובעים אכן לא המציאו ראיות בדבר עלות תיקון הליקויים בפועל (הליקויים הרשומים בחוות דעת המומחה), אולם עדותו של התובע בדבר העלות של תיקונים אלה לא נסתרה. לא הוכח על ידי הנתבעת כי העלות שהוצאה בפועל על ידי התובעים הייתה נמוכה מהעלות שקבע המומחה, ומעדות התובע עולה כי לא הייתה כזו. ומכאן שקביעתו של המומחה מטעם בית המשפט בצירוף עדותו של התובע בדבר עלות התיקונים בפועל מספיקה כדי לפסוק לתובעים את העלות שקבע המומחה, בגין תיקון הליקויים.

     

    פיצוי בגין עבודות נוספות שנדרשו התובעים לבצע בדירה כחלק מתיקון הליקויים, כגון: ריצוף הממ"ד, החלפת שיש ודלתות

98. לטענת התובעים, במסגרת התיקונים שבוצעו באמצעות קבלן מטעמם, נאלצו לבצע תיקונים נוספים, כגון החלפת ריצוף גם בממ"ד- בסך 1,522 ₪ , החלפת שיש במטבח בסך 3,500 ₪, החלפת דלתות פנים בסך- 11,500 ₪. התובעים דורשים לקבל פיצוי מאת הנתבעת גם בגין תיקון הליקויים הנ"ל, בסך כולל של 16,522 ₪.

99. בסעיף2.1 לחוות דעת מומחה בית המשפט, ציין המומחה, כי יש להחליף את כל הריצוף בדירה, למעט ריצוף הממ"ד שלא נפגע בגלל אטימותו והעובדה שהוא מוגבה מעט.

    בשאלות הבהרה ששלחו התובעים למומחה, נשאל המומחה האם בהכרח הריצוף החדש יהיה בגוון שונה מהריצוף בממ"ד והאם בשל כך יש צורך להחליף גם את הריצוף בממ"ד.

    המומחה השיב לשאלה זו, כדלקמן: "הממ"ד מופרד משאר הדירה באמצעות סף תחתון. אין מניעה לרצף את הדירה כולה בריצוף מסוג אחד ואת הממ"ד בריצוף מסוג אחר."

    כאשר נשאל התובע בדיון מיום 05.02.18 אודות יתר התיקונים שבוצעו, על אף חוות דעת מומחה בית המשפט, השיב, באשר לריצוף הממ"ד, כי לא יעשה מהבית בדיחה, כך שהממ"ד יהיה בעל גוון צבע אחר מיתר הבית (פרו' עמ' 28 ש' 20-24).

    התובעים טענו בסיכומיהם, כי החלפת ריצוף הממ"ד הינו נזק נגרר לנזק של הרטיבות בדירה, כי אילו החול מתחת לרצפות הדירה לא היה נרטב, לא היה צורך בהחלפת הרצפות ולא הייתה מתעוררת בעיית השוני בצבעי הריצוף (ראו סעיפים 75-76 לסיכומים מטעם התובעים).

    אני סבורה כי אין הנתבעת אחראית לפיצוי התובעים בגין החלפת הריצוף בממ"ד זאת לאור עמדת מומחה בית המשפט, אשר לא נסתרה על ידי התובעים, לפיה אין מקום וצורך להחליף את הריצוף בממ"ד. לכך אוסיף כי לא הוכח על ידי התובעים כי לא ניתן היה למצוא ריצוף דומה לריצוף בממ"ד.

100. באשר להחלפת השיש במטבח וכן החלפת דלתות הפנים בדירה, טענו התובעים, כי התברר הצורך בהחלפתם רק כאשר החלו העבודות בדירה. ואולם, מומחה בית המשפט לא ציין בחוות דעתו את הצורך שבהחלפת הפריטים הנ"ל, וכן התובעים לא הוכיחו צורך זה, בעוד המדובר בטענה שיש להוכיח אותה כעניין שבמומחיות. התובעים אף לא ביקשו לפנות בשאלות הבהרה נוספות למומחה בעניין זה, וכן לא חקרו את המומחה בעניין זה בחקירתו הנגדית. התובעים אמנם צירפו קבלות בגין התיקונים הנ"ל, אך לא הוכיחו כי המדובר בליקויים נוספים וכי הינם באחריות הנתבעת.

     התובעים גם לא העידו את קבלן השיפוצים מטעמם אודות הצורך בתיקונים הנ"ל, כצורך שנבע מתיקון הליקויים שבאחריות הנתבעת.

     לפיכך אני קובעת כי אין הנתבעת אחראית לפיצוי התובעים בגין החלפת השיש ודלתות הפנים.

      

     סיכום ביניים באשר לפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעים בגין הליקויים שנמצאו בדירה

101. על הנתבעת לשם לתובעים פיצוי בסך של 55,150 ₪ בגין הליקויים, על פי קביעת המומחה בפרק ג' לחוות דעתו.

102. לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין פיקוח הנדסי בשיעור של 10%, כפי שקבע מומחה בית המשפט, שכן התובע הצהיר כי הוא אשר פיקח בעצמו על עבודות התיקון (ראו סעיף 46 לתצהירו).

103. מצאתי לנכון לפסוק הפרשי הצמדה וריבית לתובעים מחודש יולי 2016 ועד היום, כיוון שזה מה שהתבקש בתביעה. כמו כן לסכום זה יש להוסיף מע"מ.

      

     דיון בפיצוי בגין נזקים עקיפים: חשמל, ארנונה, וועד בית, אחסון; דיור חלופי/ תשלום משכנתא

104. לטענת התובעים, כתוצאה מהליקויים ומהתנהלות הנתבעת, נגרמו להם נזקים עקיפים.

     טרם אדון בכל אחד מראשי הנזק, אתן הכרעתי באשר לשאלה, האם הדירה אכן לא הייתה ראויה למגורים, והאם התובעים לא השתהו במועד תחילת התיקונים (בעניין זה ראה גם ההכרעות לעיל).

105. לטענת התובעים, הם לא התגוררו בדירה מאז קבלת החזקה ועד לסיום התיקונים, מאחר והדירה לא הייתה ראויה למגורים. לפיכך שילמו לחינם תשלומי ארנונה וועד בית, כאשר לא נהנו מהשימוש בדירה באותה תקופה.

     טענת התובעים כי לא התגוררו בדירה מיום קבלת החזקה בדירה ולכל הפחות, עד סוף חודש נובמבר 2016, לא נסתרה על ידי הנתבעת. ואולם, לטענתה עשו התובעים דין לעצמם בעניין זה שכן יכלו להתגורר בדירה באותה תקופה, אם היו סוגרים את הרצפות שנפתחו.

     טענה זו של התובעים נסתרה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר חיווה דעתו כי יש לייבש את כל החול ולהחליף את הריצוף בדירה טרם התגוררו התובעים בדירה.

106. עוד טענה הנתבעת כי התובעים יכלו לתקן בעצמם את הרטיבות מתחת לרצפות טרם הגשת התביעה, ובכך יכלו לצמצם את הנזק, ותמהה מדוע חיכו.

     אין בידי לקבל טענות אלו של הנתבעת. כפי שפורט לעיל כחלק מאיתור מקור הליקוי, נאלצו המומחים מטעם התובעים לפרק מספר רצפות, וכך התגלה כי אחוזי הרטיבות מתחת לרצפות הינם גבוהים מהמותר על פי התקן. גם הנתבעת פירקה מרצפות בדירה, כחלק מהבדיקות שערכה לאיתור הנזילות. בהמשך, כאשר לא נראתה התקדמות בפעולת הייבוש וכאשר הנתבעת סירבה להחליף את כל הריצוף, הגישו התובעים את התביעה דנן. בד בבד עם הגשת התביעה ביקשו התובעים, בדחיפות, למנות מומחה מטעם בית המשפט בכדי שיאמוד את הנזקים בדירה, טרם ביצוע תיקונים. מקובלת עליי טענת התובעים כי בתחילה לא ביצעו התיקונים שכן נתנו הזדמנות לנתבעת לתקנם. בהמשך, כאשר הוברר כי הנתבעת מסרבת לבצע התיקונים, רצו התובעים באופן לגיטימי, שטרם עריכת תיקונים על ידם, יבקר מומחה מעם בית המשפט בדירה, בכדי שיוכלו להוכיח את מהות הנזקים ועלות תיקונם, באמצעות גורם ניטראלי.

     התובעים השהו את ביצוע התיקונים בצדק, ודומה כי אם היו פועלים בעצמם לתיקון הליקויים טרם ביקור המומחה מטעם בית המשפט בדירה, היו פוגעים אנושות בסיכוייהם להוכיח תביעה זו.

     לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, בחודש אוגוסט, ניסו הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בנוגע לביצוע התיקונים - כאשר נפגשו עם נציגי הנתבעת בחודש ספטמבר - אך הדבר לא עלה בידם. או אז הודיעו התובעים כי הם מתחילים בביצוע התיקונים בדירה באופן עצמאי – בחודש אוקטובר.

     מכאן, כי התובעים לא השתהו בביצוע התיקונים.

107. כעת אתייחס ספציפית לכל אחד ואחד מהנזקים העקיפים הנטענים.

      

      

      

     תשלום חשמל

108. התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין צריכת חשמל בסך של 776 ₪, עבור הפעלת מכונות הייבוש שהוצבו מטעם הנתבעת בדירה במשך כ-חודשיים.

     כפי שנרשם לעיל, מצאתי כי התובעים הוכיחו כי מכונות הייבוש מטעם הנתבעת פעלו בדירה במשך כחודשיים, החל מיום 18.01.16 ועד לחודש 03/2016, לכל הפחות. כן הוכח כי הדירה הייתה ריקה בשלב זה ולא נעשה בה שימוש על ידי התובעים.

     התובעים צירפו לתצהיר המשלים חשבון חשמל בגין צריכת חשמל בין התאריכים 27.01.16 ועד 30.03.16 בסך 776.46 ₪.

     אשר על כן על הנתבעת לפצות התובעים בגין החיוב בצריכת החשמל בסך של 776 ₪.

      

     תשלום ארנונה וועד בית

109. התובעים מבקשים החזר בגין תשלום ארנונה בסך של 2,916 ₪ עבור שישה חודשים (התובעים קיבלו זיכוי בגין 6 חודשים בלבד, בגין דירה סגורה), וכן מבקשים החזר בגין תשלומי וועד בית בסך של 2,160 ₪, עבור תקופה של שנה, קרי, מיום 07.12.15- יום קבלת החזקה בדירה, ועד לסוף חודש 11/2016- המועד בו היו אמורים להסתיים עבודות התיקון מטעם התובעים, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט ( 25 ימים מיום תחילת התיקונים, דהיינו תוך 25 יום מיום 25.10.17).

110. כפי שהוכרע לעיל, הדירה לא הייתה ראויה למגורים, עד למועד תיקונה. אם כן התובעים אכן שילמו תשלומי ארנונה וועד בית, מבלי שיוכלו ליהנות מהדירה. התובעים צירפו אסמכתאות בגין החיובים הנ"ל (ראו נספחים י"ח-י"ט לתצהיר משלים לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים).

     לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כי על הנתבעת לפצות התובעים בגין תשלומי הארנונה וועד הבית כאמור לעיל, בסך של 5,076 ₪.

      

     אחסון ריהוט

111. התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגין רכיב זה בסך של 5,000 ₪, בכתב תביעתם ובתצהיר עדות ראשית מטעמם, אולם, לא חזרו על עתירתם זו במסגרת הסיכומים מטעמם, ודומה לפיכך כי זנחו טענה זו. כך או כך, התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק בגין אחסון ריהוט וכן לא הוכיחו את גובה הנזק הנטען על ידם, ולפיכך אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה.

      

      

      

     דיור חלופי/ תשלום משכנתא

112. התובעים דרשו לקבל פיצוי בגין העדר האפשרות לעשות שימוש בנכס במשך שנה, כאשר עתרו ברכיב זה לקבלת החזר בגין תשלומי המשכנתא ששולמו על ידם בתקופה של שנה כאמור ממועד קבלת החזקה בדירה ועד לסוף חודש נובמבר 2016, בסך כולל של 51,600 ₪ (תשלום חודשי של 4,300 ₪ *12 חודשים). לטענת התובעים, תשלומי המשכנתא שולמו על ידם מבלי שזכו לעשות שימוש בדירה, וסכום זה מקביל לסכום שהיו צריכים לשלם בגין דירה שכורה.

     כאשר נשאל התובע במסגרת חקירתו בדיון מיום 05.02.18, היכן התגוררו התובעים בתקופה נשוא התביעה, ציין התובע כי לא התגוררו בשכירות אלא אצל הוריהם של התובעים (פרו' עמ' 29 ש' 1-11).

     אם כן, התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק בגין דיור חלופי, כגון, דמי שכירות ששילמו במהלך התקופה הרלוונטית. כמו כן, תשלום המשכנתא אשר שולם על ידי התובעים, במהותו הינו תשלום בגין הלוואה שנלקחה על ידי התובעים עבור רכישת הדירה, אותו היו צריכים התובעים לשלם כך או כך, בין אם השתמשו בדירה ובין אם לאו. לכך אוסיף כי גובה תשלום המשכנתא אינו נגזרת של ששווי שימוש חודשי בדירה, אלא תשלום חודשי עליו הסכימו התובעים מול הבנק הממשכן. אין בידי איפה לקבל את טענת התובעים לפיה נגרם להם נזק בגובה תשלום המשכנתא. יחד עם זאת התובעים זכאים לפיצוי בגין העדר אפשרות המגורים בדירה. מצאתי לנכון לקבוע להם פיצוי בסך של 2,000 ₪ בחודש על דרך האומדנה, בגין העדר אפשרות המגורים בדירה (כאשר מדובר בסכום הנמוך מהחזרי המשכנתא והנמוך משכר דירה סביר), ואשר על כן על הנתבעת לפצות את התובעים בגין סכום של 2,000 ₪ לחודש, וסה"כ לתקופה של שנה, סך של 24,000 ₪.

      

     עגמת נפש

113. לטענת התובעים נגרמה להם עגמת נפש רבה בגין הליקויים בדירה, שכן רכשו דירה חדשה ממיטב כספם אך לא הצליחו לעשות בה שימוש ונאלצו לעבור מבית לבית, בעוד בתקופה זו הייתה התובעת 2 בהיריון ואף ילדה באותה תקופה. התובעים טענו גם, כי נגרמה להם עגמת נפש מלראות את מצבה של הדירה מידי יום ביומו, כאשר האריחים שבורים, החול רטוב ובקירות עובש וכן מיתר הליקויים שאותרו בדירה. בגין רכיב זה, דרשו התובעים סך של 40,000 ₪.

114. בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים), קבע בית המשפט את הפרמטרים לפסיקת עוגמת נפש בתביעת ליקויי בניה:

     "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים"

115. בנסיבות המקרה דנן, ניכר כי נגרמה לתובעים עגמת נפש רבה ביותר. המדובר בזוג צעיר שרכש דירתו הראשונה למטרת מגורים. הוכח, כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים עד למועד תיקונה, ולפיכך נמנע לחלוטין מהתובעים השימוש בדירה, אותה רכשו ממיטב כספם, במשך פרק זמן משמעותי. התובעים נאלצו לבצע מספר בדיקות מטעמם בכדי לאתר את מקור ליקוי הרטיבות, לאחר שהנתבעת טענה שמדובר "בבעיית רובה" בלבד. לאחר שמקור הרטיבות אותר על ידי הנתבעת, נאלצו להמתין לייבוש החול מתחת לרצפות, דבר אשר לא צלח בדרך בה בחרה הנתבעת לייבש את החול, ובעוד לא נתנה לתובעים אלטרנטיבה אחרת ו/או צפי לייבוש החול. משכך נאלצו התובעים להגיש התביעה דנן, להמתין לחוות דעת מומחה, ואז נאלצו לבצע בעצמם תיקונים בהיקף לא מבוטל.

     במשך כשנה התניידו התובעים בין הוריהם, זאת במקום לדור בדירה אותה רכשו ממיטב כספם, בעוד עניין זה יכול היה להיפתר אילו הייתה הנתבעת מבצעת החלפה של מצע החול ושל הרצפות לאחר תיקון הנזילה שביצעה. אני סבורה, כי סכום עוגמת הנפש הראוי (כאשר לקחתי בחשבון גם את עלות תיקון הליקויים), הינו בסך של 15,000 ₪.

      

     הוצאות ושכר טרחה

116. התובעים עותרים להחזר הוצאות משפט בסך 15,262 ₪, זאת בגין חוות הדעת מטעם התובעים בסך 7,404 ₪; אגרת משפט- בסך 4,056 ₪; תשלום למומחה ביהמ"ש 3,802 ₪.

117. הנתבעת טענה כי אין כל מקום לפסוק החזר הוצאות בגין חוות דעת מטעם התובעים, שכן במסגרת ההליך הסתבר כי מרבית הליקויים שנכללו בחוות הדעת מטעם התובעים, אינם קיימים וחוות הדעת מטעם התובעים הסתברו כמוגזמות ומופרזות. כך גם לטענת הנתבעת לא קיבלה כלל חוות דעת אלה, ולא ניתנה לה האפשרות להתייחס אליהן. כן טענה הנתבעת כי חוות הדעת השמאית מטעם התובעים מיום 08.01.16 הינה מיותרת.

118. כאמור לעיל, טרם הגשת התביעה, ערכו התובעים מספר בדיקות על ידי אנשי מקצוע מטעמם, והכל במטרה לאתר את מקור הרטיבות בדירה ובכדי לאמוד את הנזקים בדירה. חוות הדעת השמאית מטעם התובעים, נעשתה טרם הגשת התביעה וזאת בכדי לאמוד את גובה הנזקים בדירה ונראה כי נכון לאותו מועד, חוות דעת זו לא הייתה מיותרת. לאחר שהתובעים החליטו כי ברצונם להגיש תביעה כנגד הנתבעת, נמסר להם על ידי ב"כ בהליך זה, כי עליהם לפנות למהנדס לשם קבלת חוות דעת הנדסית מקיפה ביחס לכל הליקויים בדירה (ראו סעיף 35 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע) וכך נאלצו התובעים גם לערוך חוות דעת הנדסית.

     אני סבורה כי חוות הדעת שהוצאות מטעם התובעים היו כולן נחוצות בשעתן, בכדי לאתר את המקור לתיקון הליקויים ובשביל להוכיח את הנזקים הנטענים במגעים של התובעים מול הנתבעת.

     לכך אוסיף שלא הוכח כי עלויות עריכת חוות הדעת מטעם התובעים הינן מופרזות.

119. אכן עלות תיקון הליקויים אשר אותרו על ידי מומחה בית המשפט (55,150 ₪ ללא מע"מ

     וללא פיקוח הנדסי), נמוכה מהעלות שנקבעה על ידי המומחה מטעם התובעים, כעלות תיקון ע"י קבלן מזדמן מטעם התובעים (118,390 ₪ ללא מע"מ וללא פיקוח הנדסי).

     ואולם, המומחה מטעם הנתבעת העריך את עלות תיקון מעט הליקויים שאותרו על ידו בסך כולל של 700 ₪, ואף לגבי הליקויים הנ"ל ציין, כי אין חובה לבצע אותם, מאחר שחלפה לגביהם תקופת הבדק לפי התוספת לחוק המכר.

     אם כן, טענת הנתבעת כי חוות דעת התובעים מופרזת ביחס לחוות דעת מומחה בית המשפט, בזמן שהיחס בין חוות הדעת מטעמה לבין חוות דעת מומחה בית המשפט הינו גבוה בהרבה - אין בה ממש.

120. אני מקבלת את דרישת התובעים להחזר הוצאות כאמור, שכן על אף שהסכום שנפסק בגין

     תיקון הליקויים נמוך מהסכום אותו תבעו התובעים מלכתחילה, הרי שבסופו של יום תביעת

     התובעים התקבלה במרבית הרכיבים שנתבעו בתביעה, ואין זה מן הראוי כי תובע אשר זכה בתביעתו יצא בחסר.

     התובעים הוכיחו הוצאותיהם כאמור באמצעות קבלות ומצאתי כי המדובר בהוצאות סבירות לצורך ניהול הליך זה.

     לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך של 15,262 ₪.

      

     סוף דבר:

121. על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 55,150 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ. כמו כן יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הנ"ל בתוספת מע"מ, החל מחודש יולי 2016 ועד היום.

122. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 29,852 ₪ כפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובעים (עבור: חשמל, ארנונה, וועד בית, אבדן השימוש בנכס- דמי שימוש ראויים).

123. הנתבעת תשלם לתובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, סך של 15,000 ₪.

124. כן תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 19,305 ₪ (בתיק זה התקיימו 3 קדמי משפט, הוגשו תצהירים והוגשו סיכומים).

125. כן תשלם הנתבעת לתובעים בגין הוצאותיהם לצורך הליך זה סך של 15,262 ₪.

126. כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת הנתבעת פסק דין זה לידיה.

127. הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד.

128. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

      

      

     ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ט, 03 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.