פלוני נ' אדל פ. יזום בניה ופיתוח בע"מ ואח'

ביום 2.10.13 נפגע התובע במהלך עבודתו, עת נפל מגג בו עבד בעבודות ריתוך ואיטום.

לטענת התובע, הנתבעת 1 , חברה בע"מ, הייתה מעסיקתו והיא זו שהנפיקה לו את תלושי המשכורת שלו, הנתבע 2 (להלן- הנתבע) היה מנהל העבודה שלו, בעל המניות העיקרי והבלעדי של הנתבעת 1, וכן מעסיקו בפועל. שכרו שולם לו, לטענתו ע"י הנתבע במזומן, באופן יומי או שבועי (סעיפים 4-5 לתצהיר התובע (בתצהיר יש פעמיים ס' 5) וכן עמוד 7 ש' 8).

התובע מייחס את פגיעתו נשוא תובענה זו לרשלנות של הנתבעים.

הנתבעים טוענים להעדר רשלנות מחד ומאידך לרשלנות בלעדית ו/או תורמת של התובע. עוד טוענים הנתבעים, כי מעבידתו של התובע הייתה הנתבעת 1, ואילו הנתבע הוא רק בעל תפקיד אצל הנתבעת 1. בנסיבות אלו, קיים מסך ההתאגדות, המונע מהתובע לתבוע ישירות את הנתבע. הנתבע נמצא בהליך של פשיטת רגל.

ניגש עתה לבדוק את טענות הצדדים.

שאלת החבות

עדות התובע

לטענת התובע בתצהירו, התאונה אירעה בסביבות שעה 15:00. התובע התבקש ע"י מעבידו- הנתבע, לבצע עבודות איטום לגג של חנות. במהלך ביצוע עבודות איטום וריתוך ליריעות, לפתע הוא החליק מהגג בו היה, איבד את שיווי משקלו, ונפל מגובה של כ- 3 מ' (מוסכם גם על הנתבע שגובה הגג היה 3-4 מ', עמוד 15 ש' 12 ).

בעדותו בבית המשפט עלו העניינים הבאים.

התובע העיד כי הוא עבד עם נעלי ספורט ועם כפפות.

עד לתאונה הוא עבד כ- 7 חודשים עם הנתבעים.

בעת התאונה הוא עבד יחד עם עובד נוסף ששמו מר סיאד כנען (להלן- סיאד. עדותו של סיאד תיסקר להלן), רק שניהם היו במהלך העבודה בעת נפילת התובע. התובע הכיר את סיאד מעבודתם אצל הנתבעים. הם עבדו בצוותא אצל הנתבעים כחודשיים עד שלושה חודשים.

כאשר נשאל התובע אם הנתבע נתן להם תדרוך באותו יום ענה, שהנתבע היה לוקח אותו מהבית לעבודה ונותן לו סידור עבודה, אך לא הזכיר כי קיבל תדרוך (עמוד 7 ש' 5 ).

לא היה במקום סולם לירידה מהגג (שם, ש' 30 וש' 32 ).

התובע צילם תמונות של הגג המדובר. (מוצגים ת/1-ת/3). התמונות צולמו כעבור חודשיים (עמוד 8 ש' 21. בתמונות נראה סולם המוצמד לקיר).

העליה לגג התבצעה לטענת התובע, משיפוע הנראה בתמונות "היינו עולים עם הידיים למעלה לא היו סולמות בכלל. העלינו את הציוד ואת החומר מהצד עם חבל ואנחנו עלינו עם הידיים מהשיפוע...אני נפלתי מלמעלה" (שם, ש' 28-31 ).

עוד הוסיף התובע: "עבדתי יום אחד במקום וזו הייתה הפעם היחידה, שהיינו עובדים שם למעלה שם בדיוק נפלתי, לא ירדתי מהגג בכלל הירידה היחידה הייתה בנפילה...אנו התחלנו לעבוד שם ביום הראשון שעבדתי שם אני נפלתי, בירידה הזאת לא היו יריעות אני נפלתי ביום הראשון שהתחלתי לעבוד שם ביום השני הם סיימו את העבודה." (עמוד 9 ש' 2-7 ).

התובע הכחיש כי ויסאם דיאב, עד מטעם הנתבעים, ראה את נפילתו "ויסאם לא היה שם בכלל, היה בעבודה אחרת. כשאני נפלתי היה שם מכולת הם שפכו עלי מים על היד וויסאם לא היה, איציק (הוא הנתבע - י"ב) התקשר אליו ואמר לו לך לקחת את פאדי לבית החולים." (שם, ש' 15-16 ). כן טען כי הוא זה שהודיע לנתבע על נפילתו בטלפון, משמע שהנתבע לא היה במקום האירוע בעת נפילת התובע ( שם, ש' 20 ).

עדות סיאד

עד נוסף מטעם התובע היה מר סיאד (זיאד) כנעאן (להלן- סיאד). סיאד הגיע לעדות בפניי בליווי שב"ס עקב היותו אסיר.

גם סיאד עבד כשכיר אצל הנתבע, גם הוא העיד כי את המשכורת הוא קיבל על בסיס שבועי (סעיף 4 לתצהירו ).

לטענת סיאד, הנתבע אסף אותו בכל יום, מביתו לעבודה והחזיר אותו לביתו בסוף היום (ס' 5). לטענתו, הנתבע הוא זה שנתן הוראות ותדרוכים לעובדים, והוא זה שסיפק את הציוד הנדרש לעבודה (ס' 6 ).

סיאד לא הכיר את הנתבעת 1, מבחינתו המעביד שלו הוא הנתבע.

ביום התאונה הוא והתובע ביצעו עבודות איטום. גם הנתבע היה עימם בעבודה, ונתן הנחיות איך לבצע את העבודה. סיאד הבחין בכך שהתובע החליק ונפל מגובה של כ- 3 מ' ונחבל קשות ביד שמאל ( סעיפים 8-9 ).

בעדותו בפניי, העיד סיאד כי עבד אצל הנתבע וכי הוא מכיר אותו דרך קרוב משפחה של התובע (עמוד 3 ש' 27 ), לאחר שבתחילת הדיון נטען מפי ב"כ הנתבעים כי הנתבע מעולם לא פגש את סיאד.

סיאד העיד כי עבד אצל הנתבע כחודש. הנתבע שילם לו במזומן וכל סוף שבוע.

סיאד לא זכר בדיוק היכן היו השיפוצים, אך זכר שזה היה בחולון, אולי בתל גיבורים אולי תל כביר. היו שם אבנים משתלבות. זה היה בניין של 4 או 5 קומות, זה היה בניין ארוך. נעשו שם איטומים (עמוד 4 ש' 12).

סיאד העיד כי את ציוד העבודה ( זפת, הגלגלים של הזפת, ברנר, בלון גז וציוד שצריך סכין לחתוך) הנתבע סיפק לה.

באשר לנסיבות האירוע, העיד סיאד "זה הולך גג של הבניין, סיימנו אותו והיה גג כזה קטן, לאנשים היה דליפה, הוא אמר לנו לעשות זה, זה משהו כזה גג פחות מאולם בית המשפט בערך 3 מטר, והיה צריך להעלות בשיפוע... עם סולם, היה צריך לעשות זפת על הגג. סיימנו והכל טוב. הייתי צמוד אליו. היה צריך לעשות את השיפוע הזה בשחור, את הבסיס...יש שיפוע הזה והוא נפל והגיע לפה. הוא טיפס על הגג אני הייתי על הגג ואז הוא ירד למטה על הסולם ואני ראיתי שהוא נפל פעם אחת. הוא נפל מהשיפוע כנראה שהוא קיבל טלפון כי הוא לא ירד סתם, כל הזמן שאיציק רצה משהו הוא היה מתקשר. אני מניח שהוא דיבר בטלפון ואז... איך שהוא נפל הוא צעק, ראיתי אותו איך שהוא נפל מהשיפוע על הרצפה לא זוכר אם היה לו טלפון ביד, אבל אני מניח שאם הוא ירד הוא דיבר עם איציק." (עמוד 4 ש' 22-32 בדילוג, עמוד 5 ש' 1-2 ).

בעניין הסולם העיד סיאד שהיה במקום סולם, אם כי לא תיקני. לקחו שני קרשים והעמידו אותם על הקיר (עמוד 5 ש' 26). בכדי שהסולם יהיה בטיחותי היה צורך שהוא יגיע עד לשיפוע, אך הסולם לא היה כזה "זה לא יושב בול על הקיר" (שם, ש' 31 ).

סיאד לא זכר האם בעת התאונה התובע היה עם כפפות, אם כי העיד, שבדרך כלל הם היו עם כפפות, כי עבודה עם ברנר היא חמה.

סיאד לא ראה או שמע את הנתבע אומר לתובע לרדת רק מהסולם (עמוד 5 ש' 13 ). סיאד לא ראה שמישהוא קפץ מהגג. המדובר בגג של 3 מ', ואם מישהוא קופץ עליו להתכונן לזה (שם, ש' 15-16 ).

בתום עדות סיאד, הנתבע חזר לאולם, הביט בסיאד אך טען שאינו מזהה אותו "מעולם לא פגשתי אותו. את התובע אני מכיר. היה עוד אחד שעבד איתו, אותו אני לא מכיר. היה בחור בשם אשר שעבד עם התובע... הוא בחיים לא עבד איתי...אני לא מכיר את האדם הזה בכלל." (עמוד 6 ש' 6-14 בדילוג).

עדות הנתבע

הנתבע העיד בתצהירו כי הוא בעלי הנתבעת 1.

ביום האירוע הנתבע היה עם אדם בשם ויסאם דיאב (להלן- דיאב), שאף הגיש תצהיר, ועם התובע. העבודה הייתה על גג בניין בחולון. התובע עסק באיטום גג.

במהלך היום הנתבע ודיאב הלכו לסידורים, כשחזרו בשעות הצהריים, ראה הנתבע את התובע מתגלש על שתי רגליו כלפי מטה, "ובחלק האחרון" קופץ ונופל על היד (ס' 4 לתצהירו).

לטענת הנתבע, בעת שנפל התובע הוא היה במקום: " היינו שם להביא להם דברים, אולי אוכל, קראנו לפאדי לרדת למטה הוא התגלש עם הרגליים, בסוף הוא קפץ היו שם שני סולמות אחד של הבניין ואחד תיקני מאלומיניום." (עמוד 12 ש' 10-11 ).

הנתבע העיד, כי כבר ראה את התובע בבוקר מתגלש באותה צורה, אך הזהיר אותו לבל יתנהג כך, כי זה מסוכן (ס' 5 לתצהיר).

בפניי העיד העיד כי לפני האירוע ראה את פאדי מתגלש, והעיר לו שלא יעשה זאת: "זה בבוקר אמרתי לו לא להתגלש. בבוקר הוא התגלש אני אמרתי לו תקשיב זה מסוכן אל תעשה את הדבר הזה, בצהריים שהגעתי הוא עשה את זה שוב הוא התגלש ובסוף הוא קפץ והוא נפל על היד..."(שם, ש' 16-18 ).

לאחר הנפילה התובע עבד כל היום, ובעקבות כאביו דיאב פינה אותו לבית חולים "וולפסון".

באזור היו שני סולמות, אחד מעץ ושני תיקני מאלומניום. התובע התעלם מהם (ס' 7 לתצהירו). ובעדותו בפניי: "מה שאנו ראינו בתמונה, אתם רק צילמתם את העץ אין סיכוי לעולם שאני מוריד את העובדים שלי ללא סולם תקני ובלי כפפות." (שם, ש' 27-28 )

"היו שני סולמות במקום , אחד היה קיים ואחד הבאתי את התיקני." (עמוד 13 ש' 4 ).

הנתבע העיד, כי בכל בוקר הוא נתן לעובדיו תדריך בטיחות, הזהיר אותם מהסיכונים בעבודה וחייב אותם לעבוד עם נעליים בטיחותיות (מי שהיה ללא נעליים לא עבד ונשלח הביתה) וכן עם כפפות שהוא סיפק להם ( ס' 8 ). בעדותו בפניי פירט: " אני בודק נעליים, כפפות ואני מסביר להם שיש צינורות שיוצאים מהגג, יש שם דודי שמש שיעבדו בזהירות, שהם יעבדו לאט שלא יעמדו על הקצה." (עמוד 14 ש' 7-8 ).

הנתבע הציג בדיון תעודה של עובד גובה של משרד הכלכלה ומצוין שם שנושא תעודה זו מוסמך לעבוד בגג שטוח/פגום קבוע/סולם. תוקף התעודה עד 13.8.20. כמו כן הוצגה תעודת אוטם מורשה משנת 2019 שהוצאה על ידי מכון התקנים – מרכז הבנייה הישראלי. היא מעידה שהתובע סיים קורס של "אוטם מורשה" בשנת 2017 (שם, ש' 25-28).

בעדותו בפניי העיד הנתבע, כי התובע עבד אצלו לסירוגין, רק כשהייתה עבודה, לא כל יום. כך בשיטה זו עבדו עובדים נוספים, אך גם היו 3 עובדים קבועים.

התובע המשיך לעבוד אצל הנתבע גם לאחר האירוע נשוא תובענה זו (עמוד 10 ש' 22 וכן עמוד 12 ש' 19-20 ).

הנתבעת 1 היא חברה בבעלות הנתבע (עמוד 10 ש' 28 ).

המשכורת לעובדים הייתה ניתנת במזומן, ללא תלושים או שכר קבוע "כמובן הכל מסודר עם חשבונית לפי הספר." (עמוד 11 ש' 23 ).

הנתבע או דיאב היו אוספים את העובדים מביתם לאתר העבודה, בסוף היום הם היו מחזירים אותם.

בעניין אספקת ציוד העבודה העיד הנתבע כי את חומר האיטום לעבודה בגג הוא סיפק, וזה הועלה לגג עם חבל וגם עם סולם (עמוד 3, ש' 18 ). הנתבע גם סיפק את סולם האלומיניום, הכפפות והברנר, חוץ מהנעליים לתובע (שם, ש' 22 ), אם כי לטענת הנתבע, כל מי שעובד אצלו ביריעות ביטומניות, מגיע עם נעליים תקניות לעבודה (שם, ש' 26 ). נעלי התעמלות אינן נעליים תקניות (שם, ש' 28 ), וזה מכיוון שעובדים עם זפת חם.

הנתבע דחה את הטענה כי עליו היה לספק לעובדיו על הגג חגורת ביטחון או לקשור אותם בחבל, מכיוון שהעבודה היא על גג שטוח "אתה לא יכול לספק חבלים כי הם עובדים עם ברנר, אי אפשר לקשור את עצמך שאתה עובד עם אש. בשום חברה בעולם שעובד באיטום הוא קשור... בחיים שלי לא ראיתי איש איטום שנקשר בחבל, גם בבניין של 15 קומות. אי אפשר לעבוד שאתה קשור." (עמוד 15 ש' 6-13 ). יש גם בעיה לטענתו לספק לעובדים נעלי גומי כי עובדים עם ברנר שזה אש (שם, ש' 15 ).

הנתבע טוען שהוא בהליך של פש"ר (עמוד 12 ש' 4 ).

לעניין הקשר של הנתבע לנתבעת 1 העיד הנתבע כי הוא רשום כמנכ"ל הנתבעת 1 (עמוד 15 ש' 31 ), הוא נותן עבודות ותדרוכים לעובדים (עמוד 16 ש' 3 ). הכתובת של הנתבע היא הכתובת הרשומה ברשם החברות של הנתבעת 1 (שם, ש' 7 ).

דיאב שהגיש תצהיר מטעם הנתבעים, לא הגיע להעיד, כך שלא אתייחס לתצהירו.

דיון והכרעה בשאלת החבות

בטרם אגש להכרעה בשאלת האחריות, אבקש להכריע בשאלות הבאות:

• האם היה סולם בגג בו עבד התובע?

• אם היה סולם, האם התובע ירד ממנו או שהוא קפץ מהגג לא באמצעות הסולם?

• האם הנתבע היה במקום בעת נפילת התובע.

התובע טוען כי לא היה סולם בגג בו עבד, וכי כאשר הוא ביקש לעלות לגג, הוא עשה זאת עם הידיים. הנתבע טען לעומתו כי במקום היו שני סולמות, אחד תיקני מאלומיניום ואחד מעץ.

עדותו של סיאד מכריעה את המחלוקת שבין בעלי הדין.

סיאד העיד מפורשות כי הוא ראה את התובע יורד מהגג על סולם ומחליק (עמוד 4 ש' 30-31 ). לטענת סיאד הסולם לא היה תיקני (עמוד 5 ש' 26 ). כפי שצויין לעיל, התובע עצמו צירף תמונות שאומנם לטענתו צולמו לאחר חודשיים אך ניתן לראות בהם כי ישנו סולם המוצב על קיר הבית.

מצאתי איפה לקבל את עדות סיאד, שעל אף שבא להעיד מטעם התובע, הוא לא תמך בו בעניין המצאות הסולם. התמונות שצירף התובע מהם עולה כי היה סולם במקום העבודה, תומכות אף הן בקביעה כי הוצב סולם בבניין בו עבד התובע.

כיצד נפל התובע?

התובע טען כי הוא לפתע איבד את שיווי משקלו ונפל. הנתבע טען כי התובע "התגלש עם הרגליים, ובסוף הוא קפץ..." וכל זאת למרות שהיה במקום סולם.

גם בענין זה מצאתי לאמץ את עדותו של סיאד, שמתאר כך את הנפילה של התובע:

"הוא טיפס על הגג אני הייתי על הגג ואז הוא ירד למטה על הסולם ואני ראיתי שהוא נפל פעם אחת. הוא נפל מהשיפוע כנראה שהוא קיבל טלפון כי הוא לא ירד סתם, כל הזמן שאיציק רצה משהו הוא היה מתקשר. אני מניח שהוא דיבר בטלפון ואז... איך שהוא נפל הוא צעק, ראיתי אותו איך שהוא נפל מהשיפוע על הרצפה לא זוכר אם היה לו טלפון ביד, אבל אני מניח שאם הוא ירד הוא דיבר עם איציק." (עמוד 4 ש' 30-31 וכן עמוד 5 ש' 1-2 ).

וכן:

"אתה צריך להגיע למצב שהסולם עומד ככה (מדגים עם הידיים), ואתה צריך ללכת מהסולם מהשיפוע, תוך כדי שאתה בשיפוע, זה לא יושב בול על הקיר" (שם, ש' 30-31).

סיאד גם לא ראה מישהוא שקפץ מאותו גג (שם, ש' 14-17 ). סיאד העיד כי המדובר בגובה של 3 מ', ובכדי לקפוץ משם צריך להתכונן.

מכאן אני קובע כי, התובע בא לרדת מהגג באמצעות הסולם שהיה מוצב במקום, אך החליק ונפל בשל השיפוע שהיה בקיר, ובשל העובדה כי הסולם לא היה מוצב כדבעי על הקיר, והיה פער בין תחילת השיפוע לבין הסולם, בשל כך מעד התובע ונפל, ועוד בטרם הצליח להניח את רגלו על הסולם.

האם הנתבע היה בעת הנפילה במקום והבחין בנפילה?

התובע טוען כי הוא התקשר להודיע לנתבע על הנפילה, משמע הוא לא היה עד לנפילה, הנתבע טוען כי ראה את הנפילה ביחד עם העד דיאב שלא בא להעיד. במחלוקת זו אני מעדיף את עדות התובע.

ראשית, סיאד העיד כי הוא מניח שאם התובע ירד, כנראה שהוא דיבר טלפונית עם הנתבע, הוא לא הזכיר כי באותה עת הנתבע היה בזירת ההתרחשות, יש להניח כי אם הנתבע היה במקום, סיאד היה מבחין בו. שנית, העד דיאב שתמך בתצהירו בעמדת הנתבע בעניין זה, לא בא להעיד, וידועה החזקה בדבר אי העדתו של עד רלבנטי, שפועלת כנגד עמדת הצד שלא הביא עד זה לעדות. נשוב לעניין זה להלן.

האם הנתבעים התרשלו?

התובע נפל במהלך עבודתו אצל הנתבעים.

אחריות מעביד לעובדו היא ממושכלות היסוד.

נעיין במובאות הבאות:

"הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו - שמא ייפגעו במהלך עבודתם - וחובה כוללת זו נחלקת לחובות משנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם... מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש..."... כך אף באשר למניעת סכנות מן העובד, ולהעמדתו של עובד על קיומן של סכנות קיימות. וכלשון השופט שמגר בע"א 235/80 כמצוטט בידי השופט ד' לוין בפרשת מלון רמדה שלום:נ

"המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה" ...חובת המעביד לעובדו "קיימת בכל סוגי העבודה, אחת מסוכנת מטבעה ואחת לא מסוכנת".

ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מ"ז (3), 345.

וכן:

"חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו, הוכרה בפסיקה באופן גורף, במסגרתה נקבע בין היתר, כי על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען (ראו: ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל פ"ד לט(4) 266, 271 (1985); ע"א 447/85 בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב(1) 415 (1988); ע"א 663/88 שירויאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225, 229 (1993); ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטינר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, פס' 10 לפסק הדין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 2.12.2009))."

(ע"א 1815/09 סופריור נ' אלבז, נבו . 27.12.10.).

נסכם במובאה הבאה, המתמצתת את אחריות המעביד לעובדו:

"העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו חייבים להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על-מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה". (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם ואח', פד"י נ"ט (3 ), 66, 76. להלן- עניין עודד).

אלו הם כללי היסוד. ברור איפה, כי אם התובע ניזוק כאשר הוא מבצע את עבודתו, בהתאם להוראות המעסיק, המעסיק צפוי להיות מחוייב בניזקו של התובע (בכפוף לסוגיית האשם התורם), ולא בנקל הוא יכל להשיל מעליו את אחריותו.

לאחר עיון בכל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים עיוולו כלפי התובע, וניתן לחייבם הן במסגרת עוולת הרשלנות, והן במסגרת הפרת חובה חקוקה, שהיא כשלעצמה יכולה ללמד על פרטי רשלנות נוספים של הנתבע.

אדגיש כי בהמשך פסק הדין, אתייחס לאחריותו הנפרדת של הנתבע, לאור טענותיו להעדר יריבות עם התובע, בשל היותו אורגן של הנתבעת 1 מעסיקתו של התובע.

רשלנות הנתבעים

ניתן לייחס לנתבע רשלנות כדלקמן.

ראשית, הצבתו של סולם הירידה מהגג, הייתה באופן רשלני.

כאמור לעיל, מצאתי לקבל את עדותו של סיאד, שהסולם לא היה מוצב כדבעי לקיר, ובכדי לרדת ממנו, היה צורך לעבור שיפוע מסויים שהיה בקיר. התובע שרצה לרדת מהגג, החליק בשיפוע שהיה קיים, שכן הסולם לא הגיע עד לתחילת שיפוע זה. הסולם שלא היה מוצב כדבעי על הקיר, לא סייע בידו של התובע.

שנית, הנתבע העיד כי ראה בבוקר את התובע מתגלש למטה מהגג, הוא פנה אליו והזהירו לבל יעשה זאת שוב כי הדבר מסוכן (עמוד 12 ש' 16-17 ), כלומר הנתבע היה ער לכך שהתובע יורד מהגג באופן שאינו זהיר, במקרה זה היה עליו לפקח על התובע באופן מדוקדק, או לחלופין ליצור מנגנוני ירידה מהגג, בטוחים יותר. מנגנונים אלו מתקשרים להפרת החובות החקוקות, אליהם אתייחס להלן. הנתבע מבחינתו עזב את אזור העבודה בגג ויצא לסידוריו (סעיף 4 לתצהירו), כך שהותיר את התובע ללא פיקוח ממשי במהלך יום העבודה. והרי הנתבע הוא המנוסה והבקיא בטיב העבודה ובביצועה הבטיחותי, הוא האחראי בשטח לרווחת עובדיו.

התנהלותו של הנתבע הייתה לא זהירה ורשלנית.

הפרת חובות חקוקות

הנתבע בהתנהלותו הפר חובות חקוקות, כפי שיפורט עתה.

תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז- 2007 (להלן- תקנות עבודה בגובה או התקנות)

התקנות הרלבנטיות למקרה שבפנינו הן תקנות עבודה בגובה, ועל פיהן נבדוק אם הנתבע עמד בסטנדרט המצופה ממנו, בהגנה על שלומו הפיזי של התובע- העובד שלו.

"אזור סכנה" מוגדר בסעיף 1 לתקנות " אזור שמתבצעת מעליו עבודה בגובה, עבודת גלישה או טיפוס תרנים, שאליו עלולים ליפול חלקים כלשהם ולהסב נזק לנפש או לרכוש"

"עבודה בגובה" מוגדרת בסעיף 1 לתקנות: "כל עבודה, לרבות גישה למקום עבודה, שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים".

"תחום עבודה בגובה" מוגדר בסעיף 1 לתקנות:

"עבודה בגובה שהיא עבודה

.

.

(6 ) מעל גגות."

התובע נפל מגג מגובה של כ- 3-4 מ' (סעיף 7 לתצהירו, סעיף 9 לתצהיר סיאד. עדות הנתבע עמוד 15 ש' 12 ). התקנות חלות איפה, על המקרה שבנדון.

"מבצע" מוגדר בסעיף 1 לתקנות כך:

"מבצע" – אחד מאלה לפי הענין:

1. קבלן לעבודות בגובה, לעבודות גלישה או טיפוס תרנים, המבצע עבודות אלה בעצמו או באמצעות עובדים מטעמו, לרבות באמצעות עובדי קבלן כוח אדם;

הנתבע שהציג בדיון תעודה של "עובד גובה" מטעם משרד הכלכלה, נחשב "מבצע" לפי התקנות.

לעניין אחריות "מבצע" נקבע בתקנה 2 (א) לתקנות:

"מבצע ימלא אחר הוראות תקנות אלה וינקוט אמצעים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר הוראות התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה הוטלה במפורש על אדם אחר. "

החבות של "מבצע" לפי התקנות, הושוותה לאחריות העונשית של "תופס מפעל" כהגדרתו בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש ), תש"ל- 1970 (להלן- הפקודה), על אף שאינו "תופס מפעל", כאמור בפרק ט' לפקודה.

פטור מאחריות של "מבצע" בהתאם לתקנה 2 (ג), לא מתקיים בענייננו (לא עסקינן במקרה בו לתובע היו מגבלות גופניות, או שהוא היה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים).

בכדי להעסיק עובד ב"עבודה בגובה", על המבצע לעמוד בתנאי תקנה 5 הקובעים:

"מבצע לא יעסיק עובד בעבודה בגובה לכל מטרה שהיא, אלא בהתקיים התנאים שלהלן:

(1)העובד בגיר;

(2)העובד הודרך, כאמור בתקנה 6 על ידי מדריך עבודה בגובה, והוא בעל אישור תקף המעיד על ההדרכה לפי הטופס שבתוספת...".

ההדרכה לעובד ע"י "מדריך עבודה בגובה", צריכה להיות מתועדת במסמך בהתאם לתוספת לתקנות.

במסמך זה, המכונה "אישור על הדרכת עובד לביצוע עבודה בגובה", צריכים להופיע פרטי המבצע, פרטי מדריך העבודה בגובה (לרבות ויתקו וניסיונו בשנים) וכן פרטי העובד.

במסמך ישנה הצהרת המדריך וכן הצהרת העובד לפיה הוא הודרך: "לבצע עבודה בגובה, על ידי מדריך העבודה בגובה...". (יעויין בתוספת לתקנות).

יצויין כי בעניין הדרכת עובדים ישנן תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט- 1999 (להלן- תקנות ארגון הפיקוח). תקנה 2 לתקנות אלו קובעת:

"מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום."

"מחזיק מקום העבודה" מוגדר בתקנה 1 במספר חלופות: המעביד (תקנה 1(1)), המנהל בפועל את מקום העבודה (תקנה 1 (4)), מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל מקום העבודה (תקנה 1 (5)). הנתבע עונה בוודאות לשני הקריטריונים האחרונים. לעניין היותו "מעביד", אדון להלן.

הנתבע לא הוכיח כי כך פעל. הנתבע לא הוכיח כי נמסרה הדרכה בהתאם לדרישות התקנות. הנתבע אומנם טען כי בכל בוקר הוא מסר תדריך בטיחות לעובדים והזהיר אותם מהסיכונים הקיימים באתר (ס' 8 לתצהירו), אך התובע הכחיש כי קיבל הדרכה כזו (ס' 32 לתצהירו), פאדי לא ציין זאת בתצהירו וסיאד העיד כי הנתבע מסר תדרוך על דרך ביצוע העבודה, אך לא מסר תדרוך בטיחותי על הסכנות שבמקום.

בדיוק לשם מניעת אי בהירות זאת, החמירו התקנות בדרך העברת הוראות הבטיחות. גם אם נאמר (ואיני אומר זאת) כי הנתבע היה על תקן "מדריך עבודה בגובה" האמור בתקנות, הרי שהוא לא עמד בדרישות הפורמאליות של רישום ההדרכות. הרישום אינו דבר של מה בכך, הוא נותן בידינו אינדיקציה כי סוגיית הבטיחות והסכנות הובהרו הבהר היטב לעובד, וכי הוא מודע במדוייק לסכנות הקיימות בעבודתו.

לפורמאליות המעשית של התקנות יש חשיבות רבה בבחינת "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". הפורמאליות מסייעת לחזק את תודעת הזהירות.

פעולותיו של הנתבע לא עמדו איפה, בדרישות התקנות.

תקנה 8 קובעת כך:

(א)מבצע לא יעסיק עובד בעבודה בגובה, אלא בהתקיים אחד מאלה:

(1)העובד מאובטח במשך כל זמן העבודה בגובה באחת המערכות המפורטות בפסקאות משנה (א) עד (ג) או שילוב שלהן, כשהן תקינות ושלמות ונבדקו על פי תקנה 9(6) הכל לפי אופי וסוג העבודה המבוצעת, ובלבד שהעובד יהיה מחובר אליהן באמצעות רתמת בטיחות:

(א)מערכת בלימת נפילה;

(ב)מערכת מיקום ותמיכה המשולבת במערכת לבלימת נפילה;

(ג)מערכת למניעת נפילה;

(2)הותקנה באופן יציב ונאות רשת מגן המתאימה לאופי העבודה הנדרשת, על פי תכנון, הנחיה והשגחה של מהנדס אזרחי רשום ורשוי לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958;

מהי מערכת בלימת נפילה?

סעיף 1 לתקנות:

"מערכת צמ"א (ציוד מגן אישי- י"ב) להגנה מפני נפילה מגובה שמתקיימות בה דרישות התקן לענין זה, הכוללת רתמת גוף מלאה לבלימת נפילה של עובד, שחוברה אליה תת-מערכת לאחת מאלה:

אבטחה צירית גמישה או קשיחה עם אמצעי קשירה המחובר לקו עיגון אנכי או אופקי;

בלימת נפילה מרחבית עם אמצעי קשירה המשולב בסופג אנרגיה או בולם נפילה נסוג;

בלימת נפילה גמישה עם שני אמצעי קשירה תקניים, אשר יחוברו לרתמה באמצעות סופג אנרגיה אחד;"

מהי "מערכת מיקום ותמיכה"?

"מערכת צמ"א להגנה מפני נפילה מגובה, המיועדת להבטיח את יציבות גופו של העובד כאשר רוב משקלו נתמך על רגליו בעמדת העבודה שלו, כדי לאפשר לו ידיים חופשיות לביצוע העבודה או למנוע את נפילתו מעבר לשפת בור, מבנה או משטח וכיוצא באלה, לפי הענין;"

מהי "מערכת למניעת נפילה"?

" "מערכת ריסון" – מערכת צמ"א המיועדת למנוע את נפילת העובד מעבר לשפת בור, מבנה או משטח וכיוצא באלה;

"מערכת צמ"א" – מערכת של ציוד מגן אישי;"

ציוד מגן אישי, כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז- 1997.

על פי תקנות אלו, במקרה של "עבודות במקומות שמהם עלול העובד ליפול לעומק העולה על 2 מטר ושאין אפשרות מעשית לגדרם", יש צורך ב "הגנה על כל הגוף מפני נפילה מגובה ולכידה במקום מוקף", ולכן על המעסיק לספק: "חגורת בטיחות על כל אבזריה, ריתמת בטיחות על כל אבזריה, ציוד לבלימת אנרגיה קינטית כתוצאה מנפילה מגובה." (סעיף 14 לתוספת בתקנות אלו).

דרישות אלו, לא מולאו כלל ע"י הנתבע.

הנתבע גם לא מילא אחר דרישות סעיף 9 לתקנות שכותרתו: שימוש בציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה.

וכך קובע הסעיף:

"מבצע יוודא כי לצורך הגנת עובד המועסק בעבודה בגובה, ייעשו פעולות אלה:

(1)תיבחר מערכת לבלימת נפילה ותותקן לפי מגבלות מרווח הנפילה;

(2)בעת שימוש במערכת לבלימת נפילה תהיה רתמת הבטיחות מצוידת בסופג אנרגיה אחד לכל היותר, שישולב באמצעי הקשירה או יימצא באחד מקצותיו, הכל לפי סוג מערכת בלימת הנפילה;

(3)אמצעי הקשירה יכוון כך שגובה הנפילה החופשית עד להתחלת הבלימה שלה יהיה קטן ככל הניתן ולא יעלה על זה שנקבע בהוראות היצרן;

(4)בעת שימוש במערכת בלימת נפילה המשולבת במערכת מיקום ותמיכה, יכוונן אורך אמצעי הקשירה כך, שאם רגלי העובד בעמדת העמידה יחליקו, תוגבל הנפילה החופשית של גופו ל-50 ס"מ לכל היותר;

(5)כוונון שינוי מרחק העובד מנקודת העיגון וכוונון אמצעי הקשירה, באמצעות אבזר כוונון (מקצר חבל) או בולם נפילה נסוג;

(6)ייערכו בדיקות תקינות ושלמות של מערכות הצמ"א, על רכיביהן ואבזריהן, על פי הוראות היצרן ובתדירות שקבע; נתגלה בציוד פגם לפני השימוש או במהלכו, יספק המבצע לעובד ציוד חלופי מתאים;

(7)מערכת צמ"א שהופעלה ובלמה נפילת גוף אדם או שנתגלה בה פגם, כאמור בפסקה (6), תוצא משימוש לצורך בדיקה והחלפת מכללים לפי הצורך; הבדיקה תיעשה במרכז תיקונים שהרשה היצרן; סופג אנרגיה חד-פעמי יוחלף לאחר בלימת נפילה;

(8)תיקבע נקודת עיגון שתעמוד איתנה, במקרה של נפילת עובד, הכל לפי מערכת הצמ"א לבלימת הנפילה ותנאי העבודה המבוצעת;

(9)המבנה שאליו מעוגן העובד בגובה ייבדק לענין יציבותו ויכולתו לשאת את עומס נפילת העובד;

(10)אמצעי הקשירה ייתפס או ייקשר אל נקודת העיגון, באופן שיבטיח אחיזה נאותה שתמנע כל אפשרות להשתחררותו או נזק לאמצעי הקשירה;

(11)נקודת העיגון תמוקם גבוה, ככל האפשר, ובכל מקרה לא נמוך מגובה כפות רגליו של העובד, וכן תמוקם כך שיימנעו סיכוני פגיעה מתנועת מטוטלת של גוף העובד במקרה של נפילה;

(12)בעת שימוש בצמ"א לבלימת נפילה מגובה, תובטח האפשרות לחלץ את העובד לאחר שנבלמה נפילתו, בתוך פרק זמן שימנע פגיעה בלתי הפיכה בו, באמצעות אחד מאלה:

(א)חילוץ עצמי של העובד שנפל;

(ב)עובד נוסף שיימצא על הקרקע, כאמור בתקנה 12(3);

(ג)ציוד חילוץ שיימצא במקום;

(13)לכל צמ"א יצורפו הוראות בטיחות, שימוש ותחזוקה בשפות עברית וערבית שיהיו מלוות, במידת הצורך, באיורים; ההוראות האמורות יישמרו בצמוד לצמ"א או למקום אחסנתו הקבוע."

תקנה 10 קובעת: "מבצע יוודא כי עובד המבצע עבודה בגובה ינעל נעלי בטיחות עם סוליות מיוחדות נגד החלקה, ויחבוש קובע מגן המתאים לאופי ולסוג העבודה המבוצעת.".

הנתבע לא הוכיח כי פעל בהתאם לתקנה זו.

הנתבע אומנם טען כי אם עובד מגיע לעבודה עם נעלי ספורט, הוא היה "מעיף" אותו כדבריו (עמוד 13 ש' 32), אך הוא הודה כי לא סיפק לתובע את הנעליים שהוא עבד איתם (שם, ש' 24, עמוד 14 ש' 2-3 ), כך שהנתבע לא הוכיח שעמד בדרישת התקנות, לעניין טיב הנעליים, לוודא כי התובע עבד עם "סוליות מיוחדות נגד החלקה".

תקנה 12 לתקנות קובעת:

"(3)בעת ביצוע עבודה בגובה באתר, יימצא תמיד במפלס הקרקע אדם בגיר מטעם המבצע, נוסף על העובד או על העובדים, המבצעים את העבודה בגובה, למעט בעת ביצוע עבודה באמצעות פיגום ממוכן;

(4)האדם הנוסף כאמור בפסקה (3) יקיים קשר עין עם העובדים בגובה, יסייע להם ככל הנדרש וימנע, ככל האפשר, התקהלות אנשים באזור הסכנה;"

גם הוראות תקנה זו לא מולאו ע"י הנתבע. הנתבע עצמו טען כי הוא כלל לא היה בחלק מהיום באזור העבודה, כל שכן שלא היה עובד מטעמו שקיים קשר עין עם התובע, בדי לסייע "ככל הנדרש".

לסיכום: סקירת התקנות הרלבנטיות נועדה לעמוד על היקף הדרישות הנדרשות ממעביד אשר מעסיק עובדים ב"עבודה בגובה". תקנות אלו תוקנו בכדי להבטיח את בטיחותו, הגנתו ורווחתו של העובד, התובע בנדון שבפנינו.

התקנות דנות בהדרכה מסודרת של העובד אודות טיב העבודה והסכנות של עבודה בגובה, ההדרכה צריכה להינתן ע"י מדריך מוסמך, ובכדי שתהיה קיימת וודאות כי ההדרכה התקיימה והעובד הפנים את ההדרכה, יש צורך בתיעוד שלה. כאמור, הנתבע לא עמד בדרישות אלו.

התקנות קובעות חובות על המעביד בעניין אספקת מרחב עבודה בטיחותי לעובד, ובמקום בו מתבצעת עבודה בגובה, משמעות הדבר הינה, אספקת אמצעים לאי נפילתו של העובד, אם בדרך של קשירתו ורתימתו לעוגנים יציבים, ואם בדרך של אספקת נעליים תקינות למניעת החלקה.

הנתבע לא עמד כלל בדרישות אלו.

בהתנהלותו של הנתבע, הוא הפר הוראות חקוקות ועיוול בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרת הוראה חקוקה.

התנהלות זו מצטרפת לפרטי רשלנותו כאמור לעיל. הנתבע כמנהל העבודה בשטח, כבקי וכמנוסה במקום, היה צריך לצפות כי בהעדר אמצעי עבודה הולמים לעבודה על הגג, בהתאם לחובה המוטלת עליו כחוק, קיימת סכנה מיידית ונראית לעין של נפילה כפי שהתרחשה בפועל.

ללא כל ספק כי הנתבע כאחראי על התובע התרשל בשמירתו ובפיקוחו על התובע.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבע, כמעסיקו וכאחראי ישיר של התובע במקום העבודה, עיוול כלפי התובע (הן במסגרת עוולת הרשלנות והן במסגרת עוולת הפרת חובה חקוקה).

בפרק הבא אדון באחריותו האישית של הנתבע כלפי התובע, לאור היותו חלק מהנתבעת 1 שהינה חברה בע"מ.

היחס בין הנתבע לנתבעת 1 וחיוב באחריות של הנתבע

טוען הנתבע כי הוא נחשב בעל תפקיד ובעל מניות של הנתבעת 1 שהינה חברה בע"מ, ולפיכך לא ניתן לחייבו באחריות אישית-נזיקית, שכן לזכותו עומד מסך ההתאגדות ועיקרון האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת.

אחריות נזיקית של הנתבעת 1, אינה אחריותו של הנתבע כנושא משרה בחברה או כאורגן של החברה.

לטענת הנתבע, לא בנקל מבוצעת "הרמת מסך" ההתאגדות, אלא רק בנסיבות מיוחדות אשר לא מתקיימות בענייננו, מכיוון שהנתבע לא ניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1. הנתבעת 1 אינה חברה מלאכותית, והיא לא הוקמה למטרות שאינן כשרות.

יצויין כי הנתבע נמצא בהליכי פשיטת רגל, וכי הוא מעוניין לפרק את הנתבעת 1, אך אין לו את האמצעים לכך (עמוד 16 ש' 9 ).

התובע טוען כי אחריותו של הנתבע היא מכח חובת זהירות אישית, שהוא חב לעובדיו, בהיותו מנהל עבודה, אחראי לסידור עבודה ולאספקת ציוד לצורך ביצוע העבודה.

דיון והכרעה

בטרם ניכנס לעובי הסוגיה שפנינו, אציין כי הנתבע הוא מנכ"ל הנתבעת 1, הוא בעל המניות היחיד אצל הנתבעת 1 וכן הבעלים היחידים של הנתבעת 1 (עמוד 15 ש' 29-32 וכן עמוד 16 ש' 1 ).

כתובת הנתבעת 1 וכתובתו האישית של הנתבע היא אותה כתובת(שם, ש' 4-7 ).

הנתבע הוא זה שנותן את התדרוכים באתרי העבודה (שם, ש' 2-3 ).

בעניין עודד לעיל, דן בית המשפט במקרה הדומה לנדון שבפנינו: אחריות מנהל עבודה, שהוא גם בעל מניות עיקרי בחברה המעסיקה.

בית המשפט (כב' הש' ע. ארבל) ביכר את העמדה המצויה בספרות המשפטית, לפיה יש להטיל אחריות אישית, על אורגן הפועל מטעם חברה, ואשר מעוול בנזיקין כלפי עובד החברה, על פני העמדה המעניקה לאורגן את חסינות מסך ההתאגדות. אם כי כמובן, אין זה כלל גורף ויש להפעילו במידתיות ובהתאם לנסיבות, בכדי לא לגרום לכך שאורגן של חברה, יירתע מלפעול כדבעי לטובתה של החברה.

בית המשפט אימץ עמדה זו במיוחד במקרה בו אורגן החברה, הוא האחראי לבטחונם ובטיחותם של עובדי החברה. הטעם לכך הוא הרצון להילחם בתופעת תאונות העבודה והפחתת פגע זה, והדרך לכך הוא בהטלת אחריות אישית על מנהל העבודה בשטח, שלו הכלים, הניסיון והיכולות האפקטיביות בשטח למנוע את הפגיעה בעובד. בדרך זו של הרתעה, יש סיכוי יותר טוב כי יימנעו תאונות עבודה, הקשורות ברשלנויות הנובעות מאי שמירה על כללי הבטיחות.

כמובן, שגם במקרים אלו יש לפעול בשום שכל, ולאזן בין אחריות אישית לבין חסינות מסך ההתאגדות, ואולם במקרה כבמקרה שלנו, בו מנהל העבודה בשטח, הוא הבעלים ומחזיק המניות היחידי של החברה המעסיקה את התובע, הרי שהוא מתקרב למצב בו הוא ייחשב כמעביד ממש.

"העובדה שאין הוא אך מנהל עבודה אלא גם בעל מניות עיקרי מקרבת אותו במידה רבה לטעמי למעמדו של המעביד, ועל-כן העקרונות שפורטו למעלה ראוי שיחולו אף על המשיב 2." (עניין עודד, עמוד 78 ).

אציין את הערתו של כב' הנשיא (כתוארו אז) הש' א. ברק, שהעיר כי אחריות נושא משרה בחברה, אינה קשורה להיותו אורגן של החברה. בנדון שלנו בדומה לנדון בעניין עודד, ישנה אחריות נזיקית- אישית של הנתבע, בהיותו עובד של הנתבעת 1, לבטחונו של עובד אחר של הנתבעת 1 הוא התובע, זוהי אחריות אישית, הנגזרת מדיני הנזיקין, והקשורה לשאלת הצפיות והרשלנות. אין לאחריות זו, כל קשר להיות הנתבע גם אורגן של הנתבעת 1. יתכן כי נושא משרה כאורגן מבצע פונקציה של החברה, ובמקרה זה מעשיו יחייבו את החברה, אך אין לשאלה זו כל קשר עם השאלה האם נושא המשרה, חב באחריות אישית, כלפי עובד אחר של החברה.

מכאן, שאין אנו עוסקים בסוגיה של "הרמת מסך" אלא בסוגיה של אחריות אישית, וזו כאמור מתקיימת.

יצויין כי העובדה שתקנות הפיקוח מחייבות "מחזיק מקום העבודה" שיכול להיות המעביד (תקנה 1(1)), המנהל בפועל את מקום העבודה (תקנה 1 (4)), מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל מקום העבודה (תקנה 1 (5)), למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, וכן הוראות עדכניות לשימוש ולתפעול בטוח של הציוד ושל תהליכי העבודה במקום, מוכיחה כי מחוקק המשנה, מצא להטיל חובות משמעותיות על הגורם הבכיר בשטח, מבלי לסייג זאת להיותו אורגן של חברה וכיו"ב.

כאמור על פי הפסיקה, ניתן לראות בנתבע, בנסיבות המקרה, כמי שמתקרב למעמד של מעביד ממש.

לסיכום, לנתבע ישנה אחריות אישית כלפי התובע וניתן לחייבו אישית, לאור רשלנותו. גם לנתבעת 1 ישנה אחריות כלפי התובע כמעבידתו וכמי שנשאה בפועל בשכרו.

הנתבעים הינם מעוולים בנפרד. הנתבעת 1 מחוייבת כמעסיקתו של התובע, הנתבע מחוייב בשל רשלנותו ואחריותו האישית לתובע וגם בשל היותו במעמד המתקרב למעסיק.

הנתבעים גרמו לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה, לכן חיובם הוא ביחד ולחוד. (עניין עודד שם, עמודים 82-84 ).

אשם תורם 

ללא כל ספק, עיקר האחריות למניעת תאונות עבודה היא על המעביד, שלו היכולת והמשאבים לפקח וליצור סביבת עבודה בטוחה, וכן לדאוג להדרכת העובדים לביצוע עבודה בטוחה ונכונה.

התנהלות אחראית של המעביד, תוכל למזער סיכונים, ובעקבותיהם נזקים לעובדים. מכאן, שבעת נזק לעובד, עיקר האחריות (המוכחת), אם לא כולה, תופנה כנגד המעביד ולא כנגד העובד.

למרות האמור, אין כוונת הדברים, כי למעביד ישנה אחריות מוחלטת, ובוודאי שיש לבדוק את אחריותו של העובד, שמא יש מקום להטיל עליו אשם תורם כלשהוא (עניין עודד, שם).

ואולם, בנדון שבפנינו אני סבור כי יש להטיל אשם תורם על התובע.

כפי שקבעתי לעיל, התובע נפל בעת שבא לרדת מהגג. על התובע היה להבחין בכך שהסולם לא מוצב כדבעי וכי יש שיפוע בגג בדרך לירידה. היה עליו להיזהר ולרדת באופן זהיר ומדוקדק יותר.

הנתבע העיד כי ראה את התובע יורד מהגג בדרך של גלישה בבוקר אותו יום. הוא הזהיר את התובע מפני דרך ירידה זו. היה על התובע להפנים זאת ולא לרדת בדרך זו מהגג. הנפילה יכולה הייתה להימנע בהתנהלות זהירה יותר של התובע.

אני מעריך את גובה האשם התורם של התובע בשיעור של 20%.

גובה הנזק

התובע יליד 9.9.79

ארוע מיום 2.10.13

נכות רפואית שנקבעה ע"י מומחה התובע דר' נביל גרייב (להלן- דר' גרייב):

100% נכות זמנית מיום התאונה ולמשך 3 חודשים.

50% נכות זמנית לשלושה חודשים נוספים.

5% נכות צמיתה לכל אחת מאצבעות 3,4,5, של יד שמאל (סעיף 44 (4)).

סך הכל: 14.25% נכות משוקללת.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת רפואית מטעמם.

נכויות שנקבעו במל"ל:

30% נכות זמנית: 1.12.13-31.1.14.

20% נכות זמנית 1.2.14-31.5.14

5% נכות צמיתה החל מיום 1.6.14.

כבר עתה אציין, כי הנתבע לא חקר את התובע אודות נזקיו, ואף בסיכומיו כלל לא התייחס לשאלת גובה הנזק.

הפסד השתכרות בעבר

שכר רבע שנתי במל"ל הינו 14,037 ₪, שכר חודשי: 4,679 ₪, בשיערוך: 4,700 ₪ במעוגל.

שכר בהתאם לתלושים שצורפו:

9/13 – 5,473 ₪.

10/13- 5,445 ₪.

התובע בסיכומיו חישב לפי השכר במל"ל, וכך אחשב גם אני.

חוות דעתו של מומחה בית המשפט לא נסתרה, לפיכך חישוב ההפסד לעבר ייערך בהתאם לאמור בחוות הדעת והמסמכים שצירף התובע.

לתובע אושרו ימי אי כושר כדלקמן:

2.10.13-30.11.13- 60 יום

2.12.13-2.1.14- 32 יום.

אישור רופא תעסוקתי דר' יעקב דנון:

3 חודשים החל מיום 2.1.14, היינו עד ליום 2.4.14 (אישור מיום 26.3.14 ).

חודש נוסף (אישור מיום 28.5.14 ).

סך הכל 7 חודשי אי כושר.

לתובע איפה, היו 7 חודשי אי כושר מלא. על אף שיש פער בין חוות דעת דר' גרייב לאישורי הרופא התעסוקתי (דר' גרייב אישר 3 חודשים מלאים ושלושה חודשים נוספים רק 50% ), החישוב ייעשה בהתאם ל- 7 חודשי אי כושר, מכיוון שזו טענת התובע בסיכומיו, אשר לא נסתרו ע"י הנתבעים.

להלן החישוב:

32,900 ₪ = 4,700 X7 ובתוספת שיערוך מאמצע התקופה: 36,023 ₪.

36,000 ₪ במעוגל.

התובע לא דורש הפסד שכר נוסף לעבר.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

דר' גרייב ציין כי נותרה לתובע עיוות וקיצור בכל אחת מהאצבעות שנפגעו.

לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 14.25%.

התובע טוען בתצהירו כי התכוון להמשיך לעבוד במקצועו, אלמלא התאונה.

התובע לא הגיש לתיק בית המשפט, נתונים על השתכרותו לאחר התאונה, ועל השתכרותו הנוכחית.

לאחר שעיינתי בכל החומר שצירף התובע, ונתתי דעתי למכלול הראיות שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע בדרך של חישוב גלובלי המשקלל את השתכרותו המוכחת עובר לתאונה, בסך של 125,000 ₪ כולל פנסיה, בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

התובע העיד בתצהירו כי הוא נעזר בעזרת בני משפחה, במיוחד באשתו בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, ובאחיו. התובע דורש בגין עזרה סך של 25,000 ₪.

התובע לא צירף כל אסמכתא לעניין עזרה, כמו כן, הוא לא הביא את אשתו, אחיו או כל עד אחר כתמיכה לטענותיו לעניין עזרה.

לאחר עיון בנטען ע"י התובע והנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק בגין פריט זה סך של 12,000 ₪, לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

התובע דורש הוצאות בגין נסיעות, טיפולים, ואביזרים שונים סך של 8,000 ₪. התובע לא צירף אסמכתאות לראיותיו, על הוצאות שונות.

אעריך ראש נזק זה בסך כולל של 5,000 ₪, וזאת מעבר לסכומים והטיפולים להם זכאי התובע במסגרת חוק הבריאות הממלכתי וסל הבריאות מקופת חולים.

נזק שאינו ממוני

התובע דורש סך של 48,558 ₪.

בהתחשב בגובה הנכות, גילו של התובע, וכלל הנסיבות בתיק, מצאתי לפסוק את הסך שהתבקש ע"י התובע- 48,500 ₪ במעוגל.

להלן סך נזק התובע:

הפסד השתכרות בעבר36,000 ₪

הפסד כושר השתכרות לעתיד125,000 ₪

עזרת הזולת לעבר ולעתיד12,000 ₪

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד5,000 ₪

נזק שאינו ממוני 48,500 ₪

סך הכל:226,500 ₪

מסך זה יש להפחית 20% אשם תורם, נותר: 181,200 ₪ ולנכות את תגמולי המל"ל, בתוספת שיערוך עד היום.

לסך שיתקבל, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% +מע"מ, וכן את הוצאות מומחה התובע, הוצאות משפט בהתאם לקבלות וכן אגרת בית המשפט.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ט, 30 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ט, 30 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה