1. הצדדים התקשרו ביום 13/8/12 בהסכם למכירת דירת הנתבע לתובע. בהסכם נקבע כי סך של 1,000,000 ₪ ישולמו תוך 120 יום ממועד חתימת ההסכם ולאחר המצאת מכתב כוונות מטעם הבנק הממשכן. עוד נקבע בהסכם כי איחור העולה על 14 יום יחשב הפרה יסודית והפרה שכזו תחייב את המפר בתשלום פיצוי מוסכם בסך 145,000 ₪.
2. ביום 21/1/13 חתמו הצדדים על הסכם נוסף, במסגרתו אישר התובע כי הפר את ההסכם הפרה יסודית, בכך שלא שילם את הסך של 1,000,000 ₪ במועד שנקבע בהסכם (איחור של 40 יום). הצדדים הסכימו כי אם עד 21/2/13 ישולם הסכום הנזכר במכתב הכוונות והיתרה תשולם 4 ימים לאחר מכן, ישלם התובע פיצוי מוסכם של 25,000 ₪ (אשר שולמו), והמוכר לא יעמוד על דרישת כספים נוספים. עוד נקבע בהסכם זה כי אם יאחר הקונה ולו ביום אחד, כי אז יהא עליו לשלם את מלוא סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר.
3. הצדדים חלוקים בשאלה האם הופר ההסכם על ידי מי מהם הפרה יסודית והאם יש מקום להפחית מהפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם.
4. בדיון מיום 8/10/13, הסכימו הצדדים כי תימסר החזקה בדירה לקונה כנגד תשלום הסך של 30,000 ₪ (יתרת התמורה) והפקדת הסך של 182,347 ₪.
5. בדיון מיום 26/1/15 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע במחלוקת על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.
6. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובאסמכתאות שהוגשו, באתי לידי מסקנה כי התובע הוא זה שהפר את הוראות ההסכם לאחר שלא פעל על פי הוראותיו ועל פי הוראות ההסכם מיום 21/1/13, ולא העביר את מלוא הסכום הנזכר במכתב הכוונות עד ליום 21/2/13.
7. בכל הקשור לסכום הפיצוי המוסכם הרי נוכח העובדה שמדובר בהפרה קצרה (איחור של 4 ימים בלבד) ובהתחשב בטיב ובהיקף ההפרה, ולאור מועד מסירת הדירה בפועל, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 45,000 בצירוף הוצאות של 10,000 ₪ (בהתחשב בשני ההליכים שנוהלו).
8. הצדדים יפעלו על פי הסכמתם בדיון מיום 8/10/13 לעניין אופן ביצוע התשלום.
ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
