היקרי נ' קירשנברג

1.לפניי תביעה על סך 1,750,000 ש"ח שהוגשה נגד עורכת-דין, בטענה שזו הפרה את חובותיה והתרשלה בייצוג התובעים בעסקת מקרקעין.

2.התובעים הם קרובי משפחה (מר יהודה היקרי, אדריכל במקצועו, וגב' דורית בשן הם אחים; גב' הדס היקרי ומר אופיר בשן הם בני זוגם בהתאמה; מר ינון היקרי וגב' מרים היקרי הם ההורים). על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.10.2010 פנו התובעים לנתבעת לשם שכירת שירותיה בקשר לעסקת מקרקעין. מהות העסקה היא רכישת קרקע חקלאית סמוך לכפר הס, מתוך ציפייה כי ייעודה ישונה והקרקע תופשר לבנייה. על-פי הנטען, ניתנה לתובעים הבטחה מפורשת כי יעוד הקרקע ישונה בתוך ארבע עד חמש שנים. בין התובעים לבין הנתבעת לא נכרת הסכם שכר-טרחה בכתב, והוסכם שישולמו לנתבעת סך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 19.10.2010, חתמו התובעים על הסכם המכר. אין חולק כי הסכם המכר נחתם במשרדיו של משרד עורכי-הדין נשיץ, ברנדס ושות', וכי הנתבעת ליוותה את התובעים לפגישה זו. בתצהיריהם טענו מר יהודה היקרי וגב' הדס היקרי כי הייתה זו הפעם הראשונה שפגשו בנתבעת.

מן המסמכים שלפניי עולה כי הקשר עם הנתבעת נוצר באמצעות מר ירון לוקר, שהיה בעת הרלוונטית נשוי לגב' נעמה לוקר הראלי (עד גירושיהם), שהיא אחותם של התובעים מר יהודה היקרי וגב' דורית בשן. גם מר ירון לוקר וגב' נעמה לוקר הראלי חתמו על הסכם לרכישת קרקע בפרויקט באותו המעמד יחד עם התובעים, אולם בחרו שלא להצטרף לתביעה זו.

לדברי התובעים, לאחר שנכרת ההסכם וסמוך לאחר תחילת המהלכים שנדרשו לשינוי יעוד הקרקע, החלו להיערם קשיים בנושא. לטענת התובעים התחוור להם כי פרטים מהותיים לא הובאו לידיעתם, למשל, כי הקרקע אינה שייכת לכפר הס, כי קיימת התנגדות רחבה לשינוי יעוד המקרקעין, ולמעשה, הסתבר להם כי אין סיכוי שתתממש מטרת העסקה בדבר הפשרת הקרקע לבנייה.

לטענת התובעים, רשלנות הנתבעת והפרתה את חובת הנאמנות המוטלת עליה, הן שגרמו לנזקיהם בשל אותה עסקה כושלת. בכתב התביעה מייחסים התובעים לנתבעת רשלנות במישורים שונים. בין היתר, לטענתם, הנתבעת לא הסבירה להם כי מטרת העסקה בדבר הפשרת הקרקע לבנייה ככל הנראה לא תושג ולא הסבירה להם את הסיכון הרב הטמון בעסקה. זאת הגם שלדבריהם הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי התובעים יסמכו עליה בנוגע לאפשרות לשינוי יעוד הקרקע. בתצהיריהם גם טענו התובעים כי הנתבעת לא ביצעה בדיקות הנוגעות לאפשרות לשנות את יעוד הקרקע.

כאמור, התובעים חתמו על הסכם המכר בחודש אוקטובר 2010. הפנייה הראשונה של התובעים לנתבעת שבה העלו את טענותיהם כלפיה נערכה למעלה משבע שנים לאחר מכן. ביום 15.11.2017 שלחו התובעים לנתבעת מכתב, שבו נרשם בקצרה יחסית כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים וכי עליה לפצותם בסך של 750,000 ש"ח. בתשובה ששלחה הנתבעת לתובעים ביום 21.11.2017 הלינה כי מכתבם אינו מפורט וכי זו הפעם הראשונה שהם פונים אליה בנושא. על כן שלחו התובעים לנתבעת ביום 24.11.2017 מכתב מפורט יותר, ובו גם העמידו את דרישתם לפיצוי על סך של 1,750,000 ש"ח (התכתובות צורפו כנספחים נ/6 ו-נ/7 לכתב התביעה). התביעה הוגשה ביום 28.11.2017.

3.בכתב התביעה מצוינים הדברים הבאים:

"29. יוער כי בסמוך לגילויי הנזק אשר נגרם, פנו התובעים ביחד עם שאר חבריי קב' הרכישה לשם קבלת יעוץ וייצוג משפטי ופעלו בהתאם לייעוץ אשר קיבלו לשם מימוש זכויותיהם ולרבות לשם צמצום הנזק תוך ניסיון להשבת המצב לקדמותו וקבלת שיפוי בגין הנזקים שנגרמו להם בפועל.

30. למרבה הצער, אף כי הושגה התקדמות לא מבוטלת במישור המשפטי באשר לצמצום הנזק, למעשה ונכון לכתיבת שורות אלו נותרו התובעים אל-מול שוקת שבורה, כאשר בפועל לא צמצמו את הנזקים. ודוק – בשל תניית סודיות החלה עליהם, בשלב זה לא מצורפות אסמכתאות, אשר ככל ויידרשו לכך, יעתרו התובעים בבקשה מתאימה לצירוף אסמכתאות אלו גם בהליך דנן וזאת: בזמן, במקום ובאופן המותר להם עפ"י כל דין" (וראו גם בניסוח דומה, סעיף 5 לכתב התביעה).

כפי שהתברר בהמשך, במשך הזמן שחלף מכריתת הסכם המכר ועד הגשת התביעה דנא, הם הגישו, ניהלו והביאו לכדי סיום תביעה קודמת בקשר לאותה עסקת מקרקעין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כשהם חלק מקבוצה של 53 תובעים (ת"א 38575-03-12; ולהלן – ההליך הקודם או התביעה הקודמת). דבר קיומה של התביעה הקודמת לא צוין במפורש בכתב התביעה, אלא צוינו בו הדברים שהובאו לעיל וכפי שהובאו. בכתב התשובה טענו התובעים כי הם לא היו רשאים להזכיר את דבר קיומה של אותה תביעה קודמת בשל תניית סודיות בהסדר הגישור שנעשה בסיומה.

4.הנתבעת גורסת שכל שהתבקשה הוא לערוך בדיקה מצומצמת וממוקדת בהיקפה של המצב הרישומי של המקרקעין כך שניתן יהיה לרושמם על שם התובעים. הנתבעת גורסת שהיא לא התבקשה ולא נדרשה לבחון אספקטים תכנוניים של העסקה, את האפשרות להפשיר את הקרקע לבנייה וכדומה. זאת, שכן התובעים לעמדתם שלהם יוצגו בנושא על-ידי עורך-דין אחר. הנתבעת מוסיפה כי עצם העובדה שהתובעים לא פנו בטענות כלפיה אלא שנים ארוכות לאחר כריתת ההסכם מלמדת שאין בטענותיהם אמת.

הנתבעת טוענת כי בחודש מרץ 2012 הגישו התובעים את התביעה הקודמת יחד עם רוכשים אחרים וזאת לפיצוי בגין נזקיהם הנטענים כתוצאה מאותה עסקת מקרקעין. התביעה הקודמת הוגשה נגד גורמים שונים, ובין היתר נגד משרד עורכי-הדין נשיץ, ברנדס ושות'. באותה תביעה טענו התובעים כי משרד נשיץ, ברנדס ושות' הוא שייצג אותם בעסקה והוא זה שנהג ברשלנות מקצועית כלפיהם. הנתבעת מוסיפה כי הטענות שהופנו בתביעה הקודמת כלפי משרד נשיץ, ברנדס ושות' דומות עד זהות לאלו המועלות בתביעה דנא כלפיה. לדברי הנתבעת, באותה תביעה קודמת לא אך שלא העלו התובעים טענה כלשהי כלפיה, אלא שהם גם העלו לגביה גרסה הסותרת את זו המובאת מפיהם עתה. לטענתה, התובעים אף פנו לנתבעת על מנת שתיתן תצהיר שיתמוך בגרסת התובעים בתביעה הקודמת, וזו גרסה הסותרת את גרסתם בהליך הנוכחי. לעמדת הנתבעת, בנסיבות אלו קם כלפי התובעים השתק שיפוטי המונע מהם להעלות בהליך זה טענות הסותרות את אלו שהעלו בהליך הקודם, והתנהלות התובעים עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טענה הנתבעת כי התביעה התיישנה ולחלופין הוגשה בשיהוי, וכי קיים כלפי התובעים השתק פלוגתא.

לאור טענותיה האמורות הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף. בהחלטתי שניתנה בתום קדם המשפט נקבע כי הנושא אינו עולה לכדי עילה לסילוק על הסף של ההליך וכי הטענות יוכרעו לאחר בירור ההליך לגופו (החלטה מיום 2.7.2018).

השתלשלות ההליך

5.להלן תפורט השתלשלות העניינים בבירורה של תביעה זו. התנצלותי בפני הקורא על הפירוט שבו יובאו הדברים ועל כך שלעתים יראה שהוא נוגע לעניינים טכניים ושוליים, אולם בנסיבותיה של התביעה דנא וכפי שנראה בהמשך חוששני שאין מנוס מכך.

6.ביום 2.7.2018 התקיים קדם המשפט. בהחלטה מיום 9.7.2018 נקבע כי הדיון בסוגיית האחריות יופרד מהדיון בסוגיית הנזק. כן נקבעו הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. בהמשך הוגשו מטעם התובעים תצהיריהם של מר יהודה היקרי, גב' הדס היקרי ומר אופיר בשן, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירה שלה. דיון להוכחות ולשמיעת סיכומים בעל-פה נקבע ליום 21.11.2018.

7.בימים 21.9.2018 ו-15.10.2018 הגישו התובעים מספר בקשות לזימון שבעה עדים ללא תצהיר עדות ראשית. עדים אלו הם שני עורכי-דין שייצגו את התובעים בתביעה הקודמת, גב' נעמה לוקר הראלי, מר ירון לוקר, מר אסף טל ששימש לטענת התובעים כמתווך בעסקת המקרקעין, ושני עורכי-דין ממשרד נשיץ, ברנדס ושות' (עו"ד שמואל לכנר שהוא שותף במשרד ועו"ד אוראל בר דיין שעבד במשרד בעת הרלוונטית). על אף התנגדות הנתבעת, הבקשה התקבלה והעדים זומנו כפי שהתבקש (החלטה מיום 28.10.2018). בשל ריבוי העדים מצד התובעים הוחלט כי ישיבת ההוכחות שנקבעה תיוחד לשמיעת פרשת התביעה, וכי יקבע דיון נוסף לשמיעת הנתבעת וסיכומים בעל-פה (החלטה מיום 13.11.2018).

8.ביום 15.10.2018 הגישו התובעים הודעה שבה נאמר כי הם יזמו הליך בפני המגשר שבפניו התקיים הליך הגישור בתביעה הקודמת, עו"ד עמוס גבריאלי, שבו התבקש המגשר לקבוע כי יוּתר לתובעים להציג את הסדר הגישור כראיה בפני בית משפט זה. להודעה צורפה "בקשה בהולה" שהוגשה למגשר, ועולה ממנה שהיא הוגשה ביום 11.10.2018. ביום 31.10.2018 הגישו התובעים הודעה שבה נאמר כי הם יזמו בבית משפט זה המרצת פתיחה בנושא (ה"פ 72806-10-18).

9.ביום 19.11.2018, בשעת הלילה, יומיים לפני ישיבת ההוכחות שבה תוכננו להישמע עדי התובעים (עשרה במספר כולל מצהירי התובעים), הגישו התובעים "בקשה בהולה" לדחות את ישיבת ההוכחות בטענה שבא-כוחם חלה ולא יוכל להתייצב לדיון. הנתבעת התנגדה לדחייה וטענה, בין היתר, שמדובר בישיבת הוכחות שאליה זומנו עדים רבים, כי היא השקיעה זמן רב בהכנה לדיון, וכי היא גם נאלצה לדחות דיון הוכחות מקביל שנקבע לאותו מועד. אולם חרף התנגדות הנתבעת, ולאור הטענה בדבר מחלת בא-כוח התובעים, הדיון בוטל (החלטה מיום 20.11.2018). מועד ישיבת ההוכחות הנדחה לשמיעת עדי התובעים נקבע ליום 22.1.2019.

10.לאחר כחודש וחצי, ביום 2.1.2019, הגישו התובעים "בקשה בהולה" לעיכוב בירור ההליך. בבקשה נטען שיש להשהות את בירור ההליך עד להכרעה בהמרצת הפתיחה שהוגשה לשם מתן היתר להגשת הסדר הגישור מן ההליך הקודם כראיה בתביעה זו, אשר על-פי המתואר בבקשה הועברה בינתיים בשל העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי. הנתבעת התנגדה לבקשה.

בהחלטה מיום 13.1.2019 נדחתה הבקשה לעיכוב ההליך. נקבע, בין היתר, כי ככל שסבורים התובעים שהסדר הגישור מן הליך הקודם הוא ראיה הנדרשת להם להוכחת תביעתם וכי נדרשת הצהרה שיפוטית המאפשרת את הגשתו, הרי שהם השתהו בנושא. הסדר הגישור נחתם לכל המאוחר בחודש מרץ 2016. התביעה דנא הוגשה בחודש נובמבר 2017. נושא הסדר הגישור הועלה חודשים ארוכים קודם להגשת הבקשה, הן בכתבי הטענות (שהגשתם הושלמה בחודש מרץ 2018) הן בקדם המשפט (בחודש יולי 2018). חרף זאת, התובעים יזמו הליך בנושא אך בחודש אוקטובר 2018. בנוסף, גם לאחר שנקטו בצעדים שהם סבורים שדרושים להם לצורך קבלת ההיתר להגשת הסדר הגישור, השתהו התובעים שוב עד הגשת הבקשה לעיכוב ההליך סמוך יחסית למועד ההוכחות. עוד הועלתה תהייה, הכיצד זה נימוקי הבקשה הנוכחית לא הועלו בבקשה לדחיית מועד הדיון הקודם שנסמכה על מצב בריאותי בלבד. בנסיבות אלו אף נשאלה השאלה, שמא אלמלא אותו מצב בריאותי ישיבת ההוכחות שבה נשמעים עדי התובעים כבר הייתה מתקיימת ללא הסדר הגישור שמעוניינים התובעים להגיש כראיה.

ביום 20.1.2019, יומיים לפני מועד ישיבת ההוכחות, הגישו התובעים בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 13.1.2019, ועמה בקשה ל"סעד זמני בהול" להורות על עיכוב ההליך (רע"א 46324-01-19). בקשת רשות הערעור נדחתה בו ביום, ונקבע, בין היתר, כי "החלטת הערכאה הדיונית שלא לבטל ישיבת הוכחות הקבועה למחרתיים ולהשהות ניהול תביעה שהגישו התובעים-המבקשים עד להכרעה בהליך שיפוטי אחר, מצויה בהחלט במתחם הסבירות ולא מצאתי כי היא גורמת לעיוות דין... בית משפט קמא קבע בינתיים שני ימי הוכחות מלאים שהוקדשו רק לשמיעת עדים בתיק זה. עיון בתיק בית משפט קמא מעלה, כי מדובר בתיק עם עדים רבים ואין מקום לבטל את דיוני ההוכחות ולהוריד לטמיון זמן שיפוטי יקר, שלא יוכל להיות מנוצל לצורך שמיעת תיק אחר, בשל הסמיכות שבה הוגשה הבקשה למועד ההוכחות" (כב' השופטת א' כהן).

11.למחרת דחיית בקשת רשות הערעור, יום 21.1.2019, שעה 23:20, וכשישיבת הוכחות לשמיעת עשרה עדים קבועה ליום המחרת, הגישו התובעים "הודעה בהולה" שלפיה אין באפשרות בא-כוחם להתייצב לדיון – פעם נוספת בשל כך שחלה. בנסיבות אלו ובלית ברירה הדיון בוטל בשנית (החלטה מיום 22.1.2019 בבוקר). וכך, ירד לטמיון יום דיונים שני במספר שהוקצה במלואו לשמיעת פרשת התביעה.

12.ביום 26.2.2019 התקיים דיון שבו נשמעו עדי התובעים. על העדויות שנשמעו בדיון נעמוד בהמשך הדברים, ובשלב זה אעיר מספר הערות לגבי אותו דיון. ראשית, בדיון הודיעו התובעים כי הם מוותרים על עדותם של שלושה מעדיהם וכי הם לא זימנו אותם (שני עורכי-הדין שייצגו אותם בתביעה הקודמת ומר ירון לוקר, עמ' 10 שורות 32-30 לפרוטוקול). התובעים לא הודיעו על כך קודם לדיון לבית המשפט או לנתבעת.

שנית, בדיון נחקר עו"ד שמואל לכנר ממשרד נשיץ, ברנדס ושות'. במהלך החקירה נשאל עו"ד לכנר על-ידי בא-כוח התובעים אם הביא עימו את כל המסמכים הרלוונטיים לתביעה המצויים בידו, ובא-כוח התובעים ציין כי סימן "איקס" במקום המיועד לכך בטופס לזימון העד. עו"ד לכנר השיב כי לא ראה סימון שכזה בטופס, אולם יעביר כל מסמך שיתבקש אם כך יונחה על-ידי בית המשפט (עמ' 8 שורות 22-19 לפרוטוקול). יצוין כי הטופס שבו סומן לפי הטענה אותו "איקס" לא הוצג לבית המשפט. בבקשה לזימון העדים שהגישו התובעים לא מצוין רצונם שעו"ד לכנר יביא עימו מסמכים. נראה שמוטב היה להסב את תשומת ליבו של עו"ד לכנר לרצונם זה של התובעים כדי למנוע תקלות, ולא להסתפק בסימון אותו "איקס" (כנטען). כך או אחרת, לאור אי-התנגדותו של עו"ד לכנר, בתום הדיון ניתנה החלטה שעל-פיה עו"ד לכנר ימציא לבעלי הדין את המסמכים המצויים בחזקתו והקשורים לתובעים (החלטה בעמ' 72 לפרוטוקול; ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות עו"ד לכנר שעדותו נשמעה בבוקר הדיון).

שלישית, במהלך חקירתו של עו"ד לכנר ביקשו התובעים פעמיים להכריז עליו כעד עוין בשל סתירות המתגלות לטענתם בין עדותו לבין תצהירו שהוגש בתביעה הקודמת, ובקשותיהם נדחו (ראו, עמ' 12-9 לפרוטוקול). התובעים גם ביקשו להכריז על עד נוסף, עו"ד אוראל בר דיין, כעד עוין, וגם בקשתם זו נדחתה (עמ' 23-22 לפרוטוקול).

רביעית, נעמוד בהמשך ביתר פירוט על עדויות התובעים ועדיהם בדיון זה, אולם בשלב זה אומר בקצרה כי בחקירותיהם הנגדיות הוצגה בפני התובעים גרסתם בהליך הקודם, והם לא התמודדו עמה בהצלחה רבה. התובעים ניסו להרחיק עצמם מן ההליך הקודם באומרם שגרסה זו הובאה שם על-פי הנחיית בא-כוחם. מר אופיר בשן השיב, למשל, שתצהירו בהליך הקודם הוגש מבלי שקרא אותו, והוסיף כי הגיש לבית המשפט בהליך הקודם תצהיר שיש בו "טעויות". כשנשאל מר אופיר בשן האם יתכן שהעיד בהליך הקודם עדות שקר השיב, "יש מצב".

חמישית, בתחילת חקירתם של מצהירי התובעים התגלה פגם חמור שנפל באופן שבו הוגשו תצהיריהם, ולאור החומרה היתרה שבדבר אייחד לכך מספר מילים בנפרד.

13.בתחילת החקירות הנגדיות של מצהירי התובעים הסתבר כי אף שהתצהירים נחזים להיות חתומים על-ידיהם, לא כך הדבר. בא-כוח התובעים, עו"ד טל מייק, הודה שהוא שחתם במקום מרשיו על התצהיר. עו"ד מייק הודה שאימות החתימה על-ידי עורכת דין אחרת והאזהרה הנלווית אליה, נעשתה בפניו ולא בפני המצהירים (באימות החתימה נרשם כי בפני עורכת-הדין הופיע המצהיר "באמצעות עו"ד מייק טל לפי ייפוי כוח שהוצג לי..."). עו"ד מייק הוסיף כי המצהירים אישרו לו את נכונות התצהיר ולחתום בשמם באמצעות הוואטסאפ. יוער כי לבית המשפט הוצג מסרון שכזה מטעם מר אופיר בשן בלבד (ראו, עמ' 51-48 לפרוטוקול; עמ' 63 שורות 26-24 לפרוטוקול). כן יצוין שעיון מקרוב בחתימות על גבי תצהירי העדות הראשית מלמד שכל חתימה נראית שונה מרעותה. כמו כן נמצא שגם תצהיר נוסף מאת מר יהודה היקרי, שהוגש בתמיכה לתשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף, לא נחתם על-ידיו (התצהיר הוגש ביום 2.7.2018, הוגש גם כמוצג מ/5; מר יהודה היקרי אישר שגם תצהיר זה לא נחתם על-ידיו, ראו עמ' 62 לפרוטוקול הדיון). אינני רואה צורך להכביר מילים על שמדובר בהתנהלות פסולה ביותר.

בנסיבות אלו ביקשה הנתבעת כי כל תצהירי התובעים יוצאו מתיק בית המשפט. יש להודות כי בקשה זו אינה חסרת טעם. מטרת התצהיר היא לשמש עדות בבית המשפט לכל דבר ועניין, ואופן עריכתו – חתימת המצהיר עליו, וידוא זהות המצהיר ואזהרתו בפניו שעליו לומר את האמת – הוא הבסיס למהותו ולנפקותו של התצהיר. ההלכה הפסוקה עמדה על ההכרח להקפיד בכך. אף על פי כן, ועל מנת שלא להותיר את התובעים ללא ראיותיהם, התרתי למצהירי התובעים להצהיר בפתח עדותם כי האמור במסמך שהוגש לבית המשפט ושנחזה להיות תצהירם הוא אמת. זאת מבלי לגרוע מהפגם החמור שנפל באופן הגשת התצהירים.

14.בתום הדיון נקבע שבדיון הבא, ביום 26.3.2019, יישמעו הנתבעת, מר ירון לוקר כעד מטעמה (משראתה הנתבעת שהתובעים ויתרו על העדתו מבלי להודיע על כך קודם לכן, עמדה על זימונו כעד מטעמה), וכן ישמעו סיכומים בעל-פה (החלטה בעמ' 72 לפרוטוקול).

15.כך הגענו אל מועד ישיבת ההוכחות השנייה. זאת לאחר ששני ימי דיונים שלמים שהוקצו לשמיעת ההוכחות בוטלו; לאחר שפעמיים התכוננה הנתבעת לקיום ההוכחות ופעמיים התבשרה ערב הדיון שהדיון לא יתקיים, ולאחר שפעמיים גם נערך בית המשפט לדיון למחרת לשווא; לאחר שהוקצה זמן לשמיעת עדים רבים שביקשו התובעים לזמן, ומבלי שטרחו הם להודיע כי הם מוותרים על חלק מהם; לאחר שהסתבר שנפל פגם חמור באופן שהוגשו תצהירי התובעים; לאחר שאחד התובעים השיב כי לא מן הנמנע שהעיד עדות שקר בהליך הקודם.

16.מועד ההוכחות השני התקרב, מספר שבועות חלפו, והתובעים לא הגישו דבר לבית המשפט. ערב הדיון, יום 25.3.2019, שעה 18:39, הגישו התובעים "...בקשה חוזרת ובהולה להכרזה על עד עוין ובקשה חוזרת ובהולה לדחיית מועד שמיעת הסיכומים". בבקשה זו ראשית ביקשו התובעים, בפעם השלישית, שעו"ד לכנר יוכרז כעד עוין. בנוסף ביקשו התובעים לדחות את מועד שמיעת הסיכומים. בבקשה צוין כי התובעים פנו לעו"ד לכנר לקבל מידיו את כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידו. מנספחי הבקשה עולה שפנייה זו נעשתה ביום 13.3.2019, היינו, לאחר שהמתינו כשבועיים ממועד הדיון הקודם. בבקשה נטען כי רק ביום הגשת הבקשה (25.3.2019) בשעה 10:00 בבוקר המציא להם עו"ד לכנר את המסמכים המדוברים, ומסתבר שמדובר בלא פחות מ-244 עמודים של מסמכים שלדברי בא-כוח התובעים אין לו כל סיכוי ללמוד אותם עד מועד הדיון למחרת. כן הוסיפו התובעים כי שמיעת הסיכומים בדיון למחרת מקנה יתרון לנתבעת, שכן לה יש חודש ימים ללמוד את פרוטוקול הדיון של התובעים, בעוד שלהם עצמם יהיה זמן מועט ללמוד את חקירתה שלה. לחלופין ביקשו התובעים שיוגשו סיכומים בכתב. התובעים הוסיפו כי יש להם "תחושה קשה של משוא פנים (אותה באפשרותם להוכיח)". תשומת הלב שבבקשה זו לא התבקשה דחייה בקיום המשך ההוכחות, אלא בהשמעת הסיכומים בלבד.

17.נקדיש מספר מילים לאותם 244 עמודים שהמציא עו"ד לכנר לבא-כוח התובעים, שכן מדובר בנושא שהתובעים חזרו עליו שוב ושוב בדיון למחרת. התובעים צירפו לבקשתם הודעה ששלח להם עו"ד לכנר, שאכן מונה 244 עמודים. להודעה צורף תוכן עניינים, כדלקמן:

נספחים 1, 2, 3 ו-5 הם מסמכים שכבר מצויים בתיק בית המשפט בתביעה דנא. נספח 1 הוא תצהיריהם של מר אופיר בשן ושל הנתבעת בהליך הקודם, והם כבר הוגשו בתיק זה (מוצג 8 למוצגי הנתבעת ונספח 7 לבקשתה לסילוק על הסף; תצהיר הנתבעת בהליך הקודם צורף כמוצג 3 למוצגי הנתבעת וכנספח ה' לתצהירה בהליך דנא). נספח 2 הוא תצהירו של מר ירון לוקר בהליך הקודם כשצורף אליו שוב תצהירה של הנתבעת בהליך הקודם. תצהירו של מר לוקר כבר מצוי בתיק גם כן (מוצג 9 למוצגי הנתבעת ונספח 8 לבקשתה לסילוק על הסף). נספח 3 הוא מסמכים שצורפו לתצהירו של עו"ד בר דיין בהליך הקודם, ומסמכים אלו הוגשו על-ידי התובעים עצמם בבקשתם לזמנו לעדות. נספח 5 הוא פרוטוקול דיון מן ההליך הקודם, וגם הוא הוגש במסגרת תיק זה (מוצג 5 למוצגי הנתבעת ונספח 4 לבקשתה לסילוק על הסף; המסמך גם צורף בחלקו על-ידי התובעים עצמם, נספח 10 לתצהירו של מר יהודה היקרי). ממילא, וחשוב מכך, נספחים אלו הם מסמכים מן התביעה הקודמת שהתובעים כאן היו בה בעלי דין, כך שאלו אמורים להיות מוכרים להם. הערה נוספת היא שהמסמך האחרון, נספח 5 למסמכים ששלח עו"ד לכנר לתובעים, הוא פרוטוקול דיון שאורכו כ-200 עמודים. פרוטוקול זה הוא בסדר עמודים רץ, והבדיקה אם אומנם מדובר באותו מסמך שכבר מצוי בתיק דנא אורכת זמן קצר ביותר. היינו, בלעדי אותו פרוטוקול נותרנו עם כ-45 עמודים בלבד שגם אותם ניתן לבדוק בנקל אם מדובר במסמכים חדשים אם לאו.

כן אעיר שבתשובת התובעים מיום 25.5.2018 לבקשה לסילוק על הסף התייחסו התובעים לחלק ממסמכים אלו, ואף ניתן ללמוד מתשובה זו שהם עיינו בהם (ראו, סעיפים 20 ו-22 לתשובה, שם טענו התובעים כי הנתבעת "ציטטה חלקי הצהרות ועדויות של המשיבים מתוך כ-300 עמ' של תמלולים", וכי "אם קוראים את כלל התצהירים והפרטיכלים כהוויתם" לשיטתם אין לקבל את טענות הנתבעת לגבי הנאמר בהליך הקודם; דברים אלו נאמרו גם בסעיפים 15-14 במסמך הנחזה להיות תצהירו של מר יהודה היקרי שהוגש בתמיכה לתשובה, הוגש ביום 2.7.2018 וכמוצג מ/5). אניח כמובן לטובת התובעים שדברים אלו לא נטענו מבלי אכן לעיין באותם מסמכים.

נותרנו עם נספח 4, שאכן לא איתרתיו בתיק דנא, אולם ראשית, מדובר בהודעת דוא"ל בת שני עמודים בלבד (מרוּוחים מאוד), ושנית, מדובר בהודעת דוא"ל שהתובע יהודה היקרי הוא המתכתב בה כך שהיא כבר אמורה להיות בחזקתו.

כלומר, ברור מעל לכל ספק, כי הטענה שלפיה בשל המצאת אותם מסמכים על-ידי עו"ד לכנר לא היו יכולים התובעים לקיים את הסיכומים בעל-פה כפי שנקבע, או לא היו יכולים לקיים את החקירות (כפי שיטענו למחרת), היא טענה שאין בה ולא כלום. מדובר בטענת סרק.

18.בהחלטתי שניתנה באותו ערב נדחתה בקשת התובעים. ראשית נדחתה בקשתם החוזרת בפעם השלישית להכריז על עו"ד לכנר כעד עוין, ולעניין זה אין לי אלא להפנות לנימוקיה של אותה החלטה. אשר לבקשת התובעים שלא לקיים את הסיכומים בעל-פה בדיון למחרת, הרי שכפי שהוסבר בהחלטתי היה מקום להעלות את הטענה זה מכבר ולא ערב הדיון. ודוק, מובן שמוכן אני להניח שניתן להתחשב ברצונו של בעל דין שיתקיים דיון נפרד לשמיעת סיכומים בעל-פה, בייחוד בהליך מורכב, אולם לא יתכן שבעל הדין ישקוט בנושא שבועות ארוכים ויעלה את טענותיו רק ערב הדיון. בהחלטתי התייחסתי למסמכים שהומצאו על-ידי עו"ד לכנר, ולעניין זה נקבע שאין זה ברור מדוע המתינו התובעים עד שפנו אליו בנושא, ומעבר לכך התייחסתי לכך שרובם המוחלט הם מסמכים מן התביעה הקודמת שכבר מצויים בתיק בית המשפט ובידי התובעים. אשר לבקשת התובעים להגיש סיכומים בכתב, הפניתי להחלטה קודמת שניתנה בנושא שבה ציינתי שהשמעת סיכומים בעל-פה יעילה יותר (החלטה מיום 29.10.2018).

19.לשלמות התמונה יצוין כי בערבו של הדיון (יום 25.3.2019, שעה 20:00 לערך), הגישו התובעים גם "בקשה בהולה לצירוף ראיה מהותית", שבה ביקשו לצרף כראיה כתב תביעה שהגישו יום קודם לכן, ה-24.3.2019, נגד עורך-הדין שייצג אותם בתביעה הקודמת. בבקשה נטען כי מראיה זו עולה שהתובעים באים בדין וחשבון עם עורך-דינם בתביעה הקודמת, לאור רשלנותו החמורה הנעוצה בכך שלא ייעץ להם לתבוע את הנתבעת מלכתחילה, ובכך שהורה להם לחתום בתביעה הקודמת על תצהירים חסרים מבלי לוודא שאכן הבינו וקראו אותם היטב. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. לבקשה צורף כתב תביעה נגד אותו עורך-דין, אולם עיון בו מלמד שנטענת כלפיו רשלנות אחרת ולא כמתואר בבקשה להוספת הראיה. הרשלנות המיוחסת בכתב התביעה לאותו עורך-דין היא שעורך-הדין חתם בשם התובעים בהליך הקודם על הסכם פשרה מבלי שהתובעים נתנו לכך את אישורם ומבלי ליידעם על מהות הפשרה, וכן מועלות טענות שונות לגבי אותה פשרה. היינו, אין מִתאם בין האמור בבקשה להוספת הראיה לבין הראיה שצורפה.

עוד יצוין כי התובעים גם הגישו ערב הדיון את פסק-הדין שניתן בהמרצת הפתיחה שיזמו בקשר להגשת הסדר הגישור כראיה. בפסק-דין מוסכם נעשו הצהרות שונות שהוסכמו על התובעים ועל המשיבים בהמרצת הפתיחה (שהנתבעת אינה נמנית עליהם), וזאת חלף הגשת הסדר הגישור (כב' השופט ג' גונטובניק, פסק-דין מיום 18.3.2019).

20.בבוקר הדיון, יום 26.3.2019, שעה 8:30, הגישו התובעים בקשה "בהולה" לפסלות שופט. הבקשה נדונה בפתח הדיון ונדחתה. לאחר דחיית הבקשה ביקשו התובעים לעכב את המשך הדיון לשם הגשת ערעור על ההחלטה. במעמד זה הסתבר כי בא-כוח התובעים שוגה וסבור שברירת המחדל היא עיכוב בירור ההליך, וזאת כשהוא מקריא מתוך ספר משפטי שמועד פרסומו קודם לתיקון שנעשה בשנת 2011 לתקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשע"א-2011, ק"ת 6996, תיקון אשר שינה את ברירת המחדל בנושא). כשהוסבה תשומת ליבו של בא-כוח התובעים לשינוי הדין שנעשה בעניין, חזר בו מן הטענה, ואז ציין ש"בלי קשר" (בלשונו), "אני לא ערוך לחקירות היום..." (עמ' 79 שורות 29-28 לפרוטוקול). לא ניתן היה לחמוק מן ההתרשמות, ואומר זאת תוך שימוש בלשון זהירה, כי אז יצא המרצע מן השק, ושלא מן הנמנע שבקשת הפסלות הוגשה מתוך מחשבה מוטעית שגם אילו תדחה ברירת המחדל תהיה עיכוב המשך הדיון לצורך הגשת ערעור. משכך, וכשהסתבר לבא-כוח התובעים שלמעשה ברירת המחדל היא המשך הדיון, ציין הוא כאמור ש"בלי קשר" (בלשונו), הוא אינו ערוך לקיום החקירות. הבקשה לעכב את המשך הדיון נדחתה (עיינו, עמ' 80-79 לפרוטוקול).

21.לאחר דברים אלו הודיעו התובעים כי אלא אם יידחה הדיון, הם לא ישתפו פעולה עם ההליך, לא יחקרו את הנתבעת ואת העד מר ירון לוקר ולא ישמיעו את סיכומיהם. התובעים עמדו על כך שהדיון ידחה למועד אחר. בא-כוח התובעים טען כי אינו יכול לקיים את החקירות בשל אותם 244 עמודים ששלח עו"ד לכנר אשר הוא לא הספיק לבחון אותם.

הנתבעת התנגדה נחרצות לביטול המשך הדיון. הנתבעת עמדה על עינוי הדין הרב שנגרם לה בשל התנהלות התובעים והדחיות החוזרות והנשנות במועדי ההוכחות. בא-כוח הנתבעת עמד על ההכנה הרבה שנעשתה על-ידיו כדי להתכונן לדיון ולקיימו. הנתבעת עמדה על כך שהעד מר ירון לוקר עובד בחו"ל ופינה את זמנו במיוחד כדי להתייצב לדיון ולהעיד.

בקשת התובעים שלא להמשיך בדיון ולדחותו למועד אחר נדחתה (ראו, שתי החלטות נוספות בעמ' 82-81 ו-88 לפרוטוקול). כפי שהוסבר, לקיום הדיון הוקצב יום שלם ביומן בית המשפט. בהחלטותיי עמדתי על הפגיעה בנתבעת באי-קיום הדיון לאור עינוי הדין שנגרם לה, ועל כך שהעד מר ירון לוקר עובד בחו"ל ופינה את זמנו על מנת להתייצב בבית המשפט. הוסבר כי דחיית ישיבת הוכחות אינה דבר של מה בכך. נקבע שלא הוצג טעם לאי-קיום הדיון, וחזרתי על כך שבטענה הנוגעת לאותם 244 עמודים ששלח עו"ד לכנר אין דבר. כן הוזכר שבבקשה שהוגשה ערב הדיון, הובאו אותם 244 עמודים כטעם לדחיית מועד השמעת הסיכומים, ולא כטעם לאי-קיום החקירות.

22.יודגש, כי בדיון הוסברה היטב לתובעים המשמעות של אי-קיום חקירה נגדית ואי-השמעת סיכומים. הסברי בית המשפט ניתנו הן לבא-כוח התובעים והן ישירות לתובעים עצמם. לתובעים ניתן פרק זמן לשקול את עמדתם. אף נערכה הפסקה בדיון על מנת שהתובעים יוכלו להתייעץ בנושא בינם לבין עצמם ועם בא-כוחם. היינו, החלטת התובעים שלא לחקור את הנתבעת ואת מר לוקר ושלא להשמיע סיכומים בדיון שנקבע לכך הייתה בחירה מודעת מצדם, לאחר שהדבר הוסבר להם היטב ומספר פעמים ולאחר שניתנה להם שהות מספקת לבחון את בחירתם. ודוק, מן התובעים לא נמנעה הזכות לחקור את הנתבעת והעד מטעמה ולהשמיע את סיכומיהם. לתובעים ניתנה הזדמנות מלאה למצות את זכותם זו בדיון שנקבע לשם כך.

23.אוסיף מספר מילים לגבי אי-דחיית מועד הדיון וקיומו במועד שנקבע. אין צורך להכביר מילים על שדחיית ישיבת הוכחות שהוקצב לה יום שלם ביומן בית המשפט אינה דבר של מה בכך. הדבר פוגע קשות בסדרי עבודתו של בית המשפט ופוגע ביתר המתדיינים הממתינים לקבלת יומם (עיינו, רע"א 8327/05‏ צדיק נ' פנימי, פיסקה 4 (14.9.2005): "דחייתם של דיונים גורמת לאובדן זמן שיפוטי. כתוצאה מכך נפגעים מתדיינים אחרים, שניתן היה לשמוע את תיקיהם במועד מוקדם יותר, אלמלא הדחיות המרובות"). זה המקום להזכיר את תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות החדשות) הבאות עלינו לטובה. תקנות אלו טרם נכנסו לתוקפן, אולם נפסק שרוחן כבר שורה עלינו (עיינו, ת"צ (מחוזי מרכז) 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג, פיסקה 19 (6.12.2018); ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד, פיסקה 17 (29.1.2019); רע"א (מחוזי חי') 66024-12-18 יודלמן נ' גליק (10.2.2019); ת"א (מחוזי מרכז) 47175-05-16 קול אנד גרין בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פיסקה 14 (10.2.2019)). כפי שנקבע בתקנות החדשות, על בית המשפט ליתן משקל לאינטרס הציבור ולאזנו מול האינטרסים של בעלי הדין (תקנה 5 לתקנות החדשות). כן יש לציין שבתקנות החדשות ישנה הוראה המתווה את שיקול הדעת בדחיית דיונים (תקנה 65 לתקנות החדשות שלפיה "ככלל יש לקיים כל דיון הקבוע בבית המשפט במועד שנקבע").

לענייננו, לבירור התביעה הוקצה יום דיונים שלם נוסף. בדיון זה ניתנה לתובעים מלוא ההזדמנות לממש את זכותם לחקור את הנתבעת והעד מטעמה ולהשמיע את סיכומיהם. בית המשפט נערך לדיון, וניכר היטב שכך גם הנתבעת. עד שעובד בחוץ-לארץ פינה את זמנו והתייצב. היעתרות לבקשת התובעים שלא לקיים את הדיון הייתה מורידה לטמיון את יום הדיונים שיועד לבירור התביעה, מעבר לשני אלו שכבר בוטלו לבקשת התובעים. ודוק, מובן שמקובל עלי שכל מקרה ונסיבותיו וברי שיש נימוקים שיביאו לדחיית הדיון גם סמוך למועדו. כך הרי נעשה פעמיים בתביעה דנא, כאשר פעמיים הודיעו התובעים בהתראה קצרה מאוד שבא-כוחם חולה והדיון בוטל. אולם מובן שאין מקום להורות על דחייה במועד הדיון כשהסיבה המוצגת היא 'סתם כך' (וכאמור, בנימוק המבוסס על אותם 244 עמודים שנשלחו על-ידי עו"ד לכנר אין ולא כלום). כאשר אין כל נימוק ענייני, מן הדין שהדיון יתקיים כפי שנקבע. תוצאה אחרת תפגע קשות בנתבעת הנערכת שוב ושוב לדיונים שאינם מתקיימים, תסב לה עינוי דין, וכן תפגע בציבור. דחיית מועד דיון בלא כל סיבה אף אינו דבר שתמיד נכון לרפאו תוך חיוב בהוצאות משפט לטובת הצד שכנגד או אוצר המדינה. ניהול משפט אינו "תכנית כבקשתך" (השוו, ע"א 5400/18 מיר נ' מירון, פיסקה 1 (‏28.1.2019)) – רוצה התובע יקיים את הדיון שנקבע לבירור תביעתו, לא רוצה לא יקיימו ולכל היותר יישא בהוצאות. גישה שכזו תוביל לכך שכל בעל דין ישתף פעולה עם ההליך ויקיים את הדיון על-פי נוחותו, ולכל היותר יישא בהוצאות בגין כך – ומובן שלא ניתן לקבל זאת. על בעל הדין לקחת בחשבון את האפשרות שבהעדר סיבה מוצדקת, בקשה שלא לקיים את הדיון גם עשויה להידחות, והיא לא תמיד תתקבל בליווי חיוב בהוצאות.

זאת ועוד, מן הראוי להזכיר שבתקנות החדשות גם הוטלה חובה על בעלי הדין, כדלקמן: "חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית..." (תקנה 3(ב) לתקנות החדשות). מצופה מבעל דין, בייחוד מתובע, להיערך היטב לישיבת הוכחות שנקבעה בעניינו על מנת שזו תתקיים במועדה. בייחוד מצופה מבעל דין שפעמיים בעבר בוטל לבקשתו יום הוכחות שלם ערב הדיון – הגם שעדיין יוצא אני מנקודת הנחה שהדחייה נבעה מבעיה בריאותית – לעשות כל שביכולתו שלא להביא לדחיות נוספות.

24.אוסיף, כי היעתרות לדרישת התובעים גם הייתה עושה פלסתר את ההוראה שלפיה ברירת המחדל לאחר דחיית בקשה לפסלות שופט היא כי הדיון לא יופסק, והייתה מרוקנת מתוכנה את ההחלטה שניתנה בנושא. זאת, שכן תמיד יוכל בעל דין שבקשתו לעכב את הדיון עד להגשת ערעור בעניין פסלות להכריז שאם כך הוא מפסיק לשתף פעולה עם ההליך, ולנסות לאלץ בכך את בית המשפט להפסיק את הדיון בכל זאת.

25.אסיים נושא זה באומרי שאינני יודע מהו הטעם האמיתי שבעטיו בחרו התובעים שלא לחקור את הנתבעת ומר לוקר ולא להשמיע את סיכומיהם, בהנחה לטובתם שלא מדובר בהתרשלות גרידא באי-היערכות לדיון. כפי שהוסבר, אין מדובר באותם 244 עמודים שנשלחו אליהם יום קודם, שכן זו טענה שאין בה ולא כלום. לא מן הנמנע שמדובר במעין טקטיקה שבה בחרו התובעים, להפסיק ולשתף פעולה עם ההליך לאחר ששמעו את האופן שבו נחקרו עדיהם שלהם בדיון הקודם, בניסיון להיבנות כך מטענה עתידית כי נפגעו זכויותיהם.

26.לאור בחירתם של התובעים, מר ירון לוקר השמיע את עדותו בחקירה ראשית, לאחר מכן לא נחקרה הנתבעת, והנתבעת סיכמה את טענותיה.

27.לטובת התובעים, אדון ואכריע להלן בגוף טענותיהם בתביעה, ולא אראה אותם כמי שזנחו את טענותיהם לאור אי-השמעת סיכומיהם.

דיון והכרעה

28.בשנת 2012 הגישו התובעים, יחד עם קבוצת רוכשים נוספים, תביעה נגד גורמים שונים שהיו קשורים בעסקת המקרקעין. אחד הנתבעים בתביעה הקודמת היה משרד עורכי-הדין נשיץ, ברנדס ושות'. בתביעה הקודמת טענו התובעים כי משרד עורכי-דין זה נושא באחריות לנזק שנגרם לתובעים. על-פי האמור בכתב התביעה בהליך הקודם, התובעים שילמו למשרד נשיץ, ברנדס ושות' שכר-טרחה וחתמו עמו על הסכם (סעיפים 34 ו-142 לכתב התביעה בהליך הקודם). התובעים טענו באותה תביעה כי "אין חולק, כי במהלך ביצוע עסקאות המכר היו התובעים לקוחותיו של הנתבע 4 [משרד נשיץ, ברנדס ושות', א.ו.] בהיותו משרד עורכי הדין שייצג אותם וטיפל בענייניהם המשפטיים..." (סעיף 142 לכתב התביעה בהליך הקודם), וכי "... אין עוררין כי הנתבע 4 שימש כעורך דין של התובעים במהלך עסקת המכר" (סעיף 144 לכתב התביעה בהליך הקודם). בכלל זאת נטען כלפי משרד עורכי-דין זה כי הוא לא הסביר לתובעים את המצב המשפטי הנוגע לעסקה, לא הסביר להם את מהות שרשרת ההסכמים שנחתמו, לא בחן את נכונות ההצהרות בהסכם, חתם בשם התובעים על הצהרות בהסכם שאינן נכונות לרבות הצהרה בדבר בדיקות שערכו התובעים לגבי העסקה, לא בדק במקצועיות הנדרשת את מהות העסקה ועוד (לפירוט הטענות נגד משרד זה ראו, סעיפים 15-9, 52-48, 61, 95-85 ו-159-142 לכתב התביעה בהליך הקודם; נספח 1 לבקשה לסילוק על הסף).

29.כפי שהצביעה על כך הנתבעת בכתב הגנתה, ניסוחן של פסקאות לא מעטות בכתב התביעה בהליך הקודם דומה עד מאוד לאלו בכתב התביעה הנוכחי, כך שלא מן הנמנע שהטקסט של כתב התביעה בהליך הקודם היווה את הבסיס לנוסחו של זה הנוכחי (השוו, למשל, סעיפים 25-18 לכתב התביעה בהליך הנוכחי לסעיפים 52-44 לכתב התביעה בהליך הקודם; הנתבעת עמדה לאורך כתב הגנתה על דמיון בנוסח בין סעיפים נוספים).

30.כחלק מהתגוננותו מפני התביעה, העלה משרד נשיץ, ברנדס ושות' כלפי התובעים טענות בקשר ליחסיהם עם הנתבעת, בניסיון להסית כלפיה את האחריות לנזקיהם הנטענים של התובעים. בהליך הקודם חלקו התובעים על טענות אלו וגרסו שאין בהן ממש, שכן הם לא התייעצו עם הנתבעת לגבי נושאים תכנוניים הקשורים לעסקת המקרקעין, היא לא הייתה אמורה וזה לא היה מתפקידה לבדוק נושאים אלו, וכל תפקידה של הנתבעת היה מצומצם וממוקד לבדיקת המצב הרישומי של המקרקעין והאפשרות לרשמם על שם התובעים.

31.כך, בהליך הקודם הופנה למר יהודה היקרי שאלון שבו נשאל כדלקמן (נספח 3 לבקשה לסילוק על הסף):

"32.עם מי התייעצת טרם ביצעת את רכישת המגרש בקרקע? נא פרט שמות מלאים ותפקידים".

מר יהודה היקרי השיב כך:

"32.עם הורי ובני משפחתי, ובנוסף עם אסף טל מחברת ריאלטי אקזקוויטיב, אשר הציג בפני לאורך כל מהלך שיווק הפרויקט כי העסקה מלווית על ידי גורמים מקצועיים בכירים, ובפרט משרד עורכי דין נשיץ ברנדס שהינו מוביל בתחומו". [ההדגשה הוספה, א.ו.]

היינו, כבר מתשובה זו ניתן לראות כי על אף הפירוט שניתן בה, מר יהודה היקרי לא מצא לנכון לציין את הנתבעת כאחד הגורמים שעמם התייעץ בעניין עסקת המקרקעין. מר יהודה היקרי אומנם סבר כי יש לציין בתשובה זו את עורך-הדין שעימו התייעץ, אולם היה זה משרד נשיץ, ברנדס ושות', ולא הנתבעת.

32.שאלה נוספת בשאלון שהופנה למר יהודה היקרי בהליך הקודם היא כדלקמן:

"38.אילו בדיקות ובירורים ערכת טרם רכישת המגרש?

נא תאר כל בדיקה וכל בירור וציין:

38.1מתי נעשו?

38.2היכן נעשו?

38.3על ידי מי נעשו? (על ידך במישרין או על ידי מטעמך ואם מי מטעמך – מה שמו המלא ומה תפקידו)

38.4נא צרף כל מסמך אשר נוגע לבדיקות ולבירורים אותם ערכת טרם רכישת המגרש".

מר יהודה היקרי השיב כך:

"38.משרד עורכי דין נשיץ ברנדס אשר ייצג אותי היה אמון ואחראי על ביצוע הבדיקות הללו. יתירה מכך, בדקתי דרך האינטרנט כי הקרקע הינה פרטית ולא שייכת למינהל מקרקעי ישראל. בנוסף, בני משפחתי ערכו סיור בקרקע ונוכחו לראות את מיקומה ומערך השיווק אשר הוצב בה, אשר מאמת את הנתונים שהוצגו במצגת.

כמו-כן, קיבלתי מסמך מנציג המכירות אסף טל, העתק מסמך שלגביו נמסר לי כי מדובר בהסכם חתום בידי אדריכל מלווה, שלמה גרטנר, לבין קבוצת אייזנברג, דבר המעיד לדבריהם על שלב תכנון והקמת יחידות הדיור בפרוייקט". [ההדגשה הוספה, א.ו.]

היינו, גם בדברים אלו לא מצא לנכון מר יהודה היקרי לציין את הנתבעת כמי שערך בסיועה או באמצעותה בדיקה או בירור כלשהם לגבי עסקת המקרקעין, וזאת חרף הפירוט שניתן בתשובתו האמורה.

33.שאלה נוספת שהופנתה כלפי מר יהודה היקרי היא זו:

"39.האם התייעצת עם עורך דין טרם חתמת על הסכמי העסקה?

אם כן –

39.1מה שם עורך הדין עימו התייעצת?

39.2האם נתת לעורך הדין לעיין בהסכמי העסקה טרם החתימה? אם כן – מתי?

39.3האם נתת לעורך הדין לעיין בהסכמי העסקה לאחר החתימה? אם כן – מתי?

39.4נא צרף כל ייפוי כוח שמסרת לעוה"ד".

תשובתו של מר יהודה היקרי הייתה כדלקמן:

"39.39.1כן.

39.2כן. לפני חתימתי על מסמכי העסקה ולצורך היתכנות ובדיקה ראשונית בלבד (כי ניתן לרשום את הקרקע על שמי ולא רשום בה כל עיקול, שעבוד וזכות אחרת לטובת צד ג').

39.3כן, לצורך בדיקת היתכנות ראשונית בלבד.

39.4לא מסרתי ו/או חתמתי על כל ייפוי כוח בקשר לפרויקט, זולת עבור משרד עורכי דין נשיץ ברנדס". [ההדגשות הוספו, א.ו.]

כלומר, לעמדת מר יהודה היקרי, ההתייעצות עם עורך-דין אחר (וכפי שנראה בהמשך, בדברים אלו הוא כיוון לנתבעת) הצטמצמה ל"בדיקה ראשונית בלבד", שהיא בחינת רישום הזכויות במקרקעין והאפשרות לרשמן על שמו.

34.התובעים הגישו בהליך הקודם תצהירי עדות ראשית בנוסחים דומים זה לזה. יצוין כי בהליך הקודם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מר יהודה היקרי, מר ינון היקרי, מר אופיר בשן ומר ירון לוקר, ובכל אחד מהם נאמר שהוא מוגש גם מטעם בת זוגתו של המצהיר (גב' הדס היקרי, גב' מרים היקרי, גב' דורית בשן וגב' נעמה לוקר הראלי, בהתאמה; נספחים 8-5 לבקשה לסילוק על הסף). בתצהירים אלו התייחסו התובעים באופן נרחב למשרד נשיץ, ברנדס ושות' ולאחריותו לנזקיהם. כך, מר יהודה היקרי התייחס בתצהירו לכך שמראה המשרד וגודלו נסכו בו תחושת ביטחון וכי עריכת מפגש החתימה במשרד זה "קישר את המשרד לפרויקט וחיזק את אמונתי במצגים שנמסרו לי בדבר ייצוגו את הרוכשים במסגרת הפרויקט" (סעיפים 28-27 לתצהירו בהליך הקודם). כן הצהיר מר יהודה היקרי כי נציגי המכירות חזרו על מצגיהם בפגישת החתימה בנוכחות עורך-דין ממשרד נשיץ, ברנדס ושות', "דבר שהתפרש אצלי כמתן תוקף משפטי והצביע על בדיקתו ואחריותו של משרד עורכי הדין למצגים בנוגע לפרויקט" (סעיף 30 לתצהירו בהליך הקודם). מר יהודה היקרי הוסיף כי עורך-הדין ממשרד זה לא הסביר לו דבר לגבי משמעות ההסכמים הנחתמים (סעיף 34 לתצהירו). מר יהודה היקרי גרס גם כי "רחשתי אמון מלא" למשרד זה וכי "לאור זאת ובעודי סומך ידי על משרד עורכי דין נשיץ ברנדס, אשר מלווה את הפרויקט, חתמתי על המסמכים הבאים..." (סעיפים 37-26 לתצהירו בהליך הקודם; וראו גם סעיפים 217(ד)-217(ז) לתצהירו בהליך הקודם שם פירט את טענות התובעים בדבר רשלנות המשרד). נוסחים דומים עד זהים של דברים אלו חוזרים בתצהיריהם של יתר התובעים שהוגשו בהליך הקודם. כלומר, בהליך הקודם הפנו התובעים את מלוא חציהם בדבר הייצוג והייעוץ המשפטי שקיבלו כלפי משרד נשיץ ברנדס ושות', ולא כלפי הנתבעת.

35.מר אופיר בשן הוסיף בתצהירו בהליך הקודם, כדלקמן (סעיף 14 לתצהיר):

"אציין, כי עו"ד קירשנברג לא בחנה ולא התעסקה, כלל וככל [כך במקור, א.ו], בהיבט שינוי יעוד הקרקע, משום שאינה מתמחה בנושא לצורך כך קיים משרד עורכי דין מלווה ומייצג את הרוכשים, אשר בו שמנו את מבטחינו.

העתק תצהיר עו"ד ענת קירשנברג מצורף כחלק בלתי נפרד מתצהירי זה ומסומן כנספח א'". [ההדגשה הוספה, א.ו.]

36.תצהיר נוסף שהוגש מטעם התובעים בהליך הקודם הוא מטעם מר ירון לוקר. כזכור, מר ירון לוקר היה אחד התובעים בהליך הקודם ובחר שלא הצטרף לתביעה זו. מר לוקר הצהיר כך (נספח 8 לבקשה לסילוק על הסף):

"25.עקב הבהילות, כפי שהוצגה על ידי נציג המכירות, פניתי עוד באותו היום (מוצאי שבת) לעו"ד ענת קירשנברג, וזאת לצורך ביצוע בדיקות רישומיות בלבד ביחס לנכס. ביקשתי מעו"ד קירשנברג שתבדוק עבורי האם הקרקע בבעלות פרטית וכי אין מניעה משפטית לרכוש אותה, קרי – לא רשומים לגביה עיקולים וכיו"ב.

26.אבהיר היטב, כי עו"ד ענת קירשנברג לא התבקשה ולא נדרשה לבדוק דבר בנוגע לתהליך הפשרת הקרקע והיתכנות שינוי הייעוד הואיל והדבר היה ודאי ואינו מוטל בספק. מה גם, שעו"ד קירשנברג אינה מתמחה בנושא זה וממילא משרד עורכי הדין המלווה, "נשיץ ברנדס ושות", הוא אשר אמון ומייצג את הרוכשים בנושא זה.

העתק תצהירה של עו"ד קירשנברג המהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי זה מצורף ומסומן כנספח ב'". [ההדגשות הוספו, א.ו]

37.מר ירון לוקר חזר על גרסה זו בתצהיר מענה לשאלון שהוגש על-ידיו בהליך הקודם, כדלקמן (מוצג מ/6):

"4....עו"ד ענת קירשנברג בדקה את העסקה מהפן הרישומי בלבד. דהיינו, כי הקרקע אכן הינה פרטית וכי אין מניעה משפטית לרכוש אותה, לא רשומים לגביה עיקולים וכיו"ב.

עו"ד קירשנברג לא בדקה מהותית את העסקה מהפן התכנוני היות ולשם כך נועד משרד עורכי [הדין, א.ו.] נשיץ ברנדס אשר ייצג אותי". [ההדגשה הוספה, א.ו.]

38.התובעים הגישו בהליך הקודם תצהיר מטעם הנתבעת. כעולה מהדברים שצוטטו לעיל, תצהיר הנתבעת צורף כנספח לתצהיריהם של מר אופיר בשן ומר ירון לוקר בהליך הקודם. בהליך שלפניי גרסו התובעים כי הפניה בהליך הקודם לנתבעת ליתן תצהיר מטעמה נעשתה על-ידי בא-כוחם דאז. עוד הצהירו התובעים בהליך דנא, כי "הנתבעת לא מיהרה לשתף פעולה" עם רצון התובעים שתיתן תצהיר מטעמה בהליך הקודם (ראו בתצהירי התובעים בהליך דנא, סעיף 32 לתצהירו של מר יהודה היקרי, סעיף 23 לתצהירו של מר אופיר בשן וסעיף 24 לתצהירה של גב' הדס היקרי). טיוטת התצהיר נשלחה לנתבעת מבא-כוח התובעים בהליך הקודם (הודעת דוא"ל מיום 3.1.2013, נספח ד' לתצהיר הנתבעת). לאחר מספר תיקונים שאינם מהותיים מצד הנתבעת, חתמה הנתבעת על התצהיר כפי שהתבקשה, וזה הוגש לבית המשפט בהליך הקודם כנספח לתצהיריהם של מר אופיר בשן ושל מר ירון לוקר.

39.בתצהיר זה הצהירה הנתבעת כדלקמן (נספח 2 לבקשה לסילוק על הסף):

"הנני עושה תצהירי זה לבקשתם של התובעים ינון ומרים היקרי, לוקר ירון זונדל ונעמה, יהודה והדס היקרי...

1.עובר לרכישת הקרקעות במסגרת פרויקט "פנינת הכפר" הועברה אליי טיוטת הסכם מכר ונספחים שונים על ידי מר ירון לוקר זוגדל, בקשר למקרקעין בגוש 8073 חלקה 41 (להלן:"המקרקעין").

2.מטרת הפניה הייתה כי אבדוק עבורו את היתכנות רכישת הזכויות במקרקעין ורישום הזכויות על שם רוכשי המקרקעין ברשויות. לנוכח האמור לעיל התבצעה בדיקה משפטית לעניין אופן רישום הזכויות לרבות בדיקת נסח טאבו, בדיקה בקשר עם קיומם של עיקולים ו/או שעבודים ו/או התחייבויות נוגדות ו/או זכות אחרת לטובת צד ג'.

3.אדגיש, כי לא ייצגתי את ירון לוקר ו/או את יתרת הרוכשים הנזכרים ברישא לתצהיר בעניינים וסוגיות תכנוניים כלשהם לרבות אפשרויות להשבחת המקרקעין ו/או הפשרת המקרקעין ו/או בעניין בדיקת סיכוי הפשרת המקרקעין בוועדות התכנון הרלוונטיות.

4.לאור זאת, בדקתי עבור ירון לוקר ויתר הרוכשים כאמור כי אין מניעה משפטית-רישומית לרכוש את המקרקעין. כמו כן, יוער כי לנוכח בקשות של ירון לוקר, המוכר לי שנים רבות שכן ייצגתי אותו ואת גרושתו הגב' נעמה לוקר ברכישה ומכירה של זכויות במקרקעין אחרים, ולאור העובדה כי יתר הרוכשים המוזכרים ברישא של התצהיר הינם בני משפחה (הורי גרושתו שהייתה בעת הרלוונטית רעייתו ואחיה ובת זוגו), ומאחר ומדובר באותו פרויקט אלווה גם את בני משפחתו הכלולים בקבוצה, נכחתי במעמד ההסכם במשרדי נשיץ ברנדס כפי שאני עושה כן בייצוג רוכשים ו/או מוכרים אחרים.

5. זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי זה אמת". [ההדגשות הוספו, א.ו.]

כלומר, מטעם התובעים הוגש לבית המשפט בהליך הקודם תצהירה של הנתבעת, שבו חזרה על גרסת התובעים שם. כאמור, הנתבעת לא מיהרה לשתף פעולה עם רצון התובעים להגיש תצהיר מטעמה, היה זה רצון התובעים שהתצהיר יוגש לבית המשפט כפי שיוגש, ובא-כוחם בהליך הקודם הוא שניסח אותו (למעט תיקונים שונים שאינם משנים את מהות הדברים).

40.בהליך הקודם מר יהודה היקרי נחקר נגדית על תצהירו. מאחר שבתשובה לבקשה לסילוק על הסף נטען כי הנתבעת הוציאה קטעים שונים בחקירתו מהקשרם, אביא להלן את עדותו ביתר אריכות על מנת להסיר טענה זו מן הפרק. וכך העיד (עמ' 46-32 לפרוטוקול דיון מיום 15.5.2014 בהליך הקודם, נספח 4 לבקשה לסילוק על הסף; כל ההדגשות בציטוטים שלהלן הוספו, א.ו.):

"עו"ד ז'אן:שלחתי לך שאלון ושאלתי אותך במסגרת השאלון אם התייעצת עם עו"ד לפני רכישת הקרקע. מה התשובה? התייעצת עם עו"ד לפני רכישת הקרקע?

ת:לא התייעצתי עם עו"ד לפני רכישת הקרקע.

...

עו"ד ז'אן:אז אתה אומר ככה, לא התייעצתי עם עו"ד לפני רכישת הקרקע. אוקי. תפתח בבקשה, סעיף 39 לתצהיר תשובות לשאלון, סעיף 39 אתה נשאל שאלה: "האם התייעצת עם עו"ד טרם חתמת על הסכמי העיסקה? תשובה: כן".

ת:(מעיין) אתה מדבר על ענת קירשנברג.

ש:אדוני, אני שאלתי שאלה,

ת:לבין עו"ד סתמי שלא טיפל בי?

ש:אדוני, שאלתי אותך לפני רגע שאלה, האם התייעצת עם עו"ד, אמרת לי חד משמעית –לא, חזרתי על זה 3 פעמים, אמרת לי – לא, לא.

ת:כי אני לא יודע לאיזה עו"ד אתה מתכוון,

ש:אני מקריא לך את התצהיר תשובות שלך לשאלון, אתה עונה לי: כן.

ת:יש הבדל בין עו"ד שליווה לבין מישהו שסתם ברחוב התייעצתי איתו, לא. אם אתה שואל אותי עכשיו,

...

עו"ד ז'אן:לא שאלה הבאה, 39: "האם התייעצת עם עו"ד טרם חתמת על הסכמי העיסקה, האם כתבת בתצהיר תשובות לשאלון? כן?

ת:(מעיין) כן, כתוב כאן.

ש:תודה. עכשיו אני רוצה להבין אדוני, את הגרסה החדשה שלך היום שאתה אומר לי – שאמרת לי בהתחלה – לא, ועכשיו בוא נבין את התשובה החדשה שלך היום בבוקר.

ת:אז אני אסביר.

ש:בבקשה.

ת:יש עו"ד שליוותה אותנו באיקס קטן במהלך החתימה, ענת קירשנברג, לזה התכוונתי בשאלות וזה מה שעברתי בשאלון עם עוה"ד וזה מה ששאלו אותי וזה מה שכתבתי. אני כששאלתי אותי עכשיו ז'אן ואל תעצור אותי, ששאלת אותי עכשיו ז'אן שאלה אם התייעצתי טרם בוצעה העיסקה, חשבתי שאתה מתכוון אם דיברתי לפני שקיבלתי את המצגות, הלכתי לאיזה עו"ד ושאלתי אותו והתייעצתי. לא. אבל במהלך העיסקה, איך שלקראת החתימה נשלח חומר ענת קירשנברג, כן, זו התשובה. אם אתה שואל אותי התייעצת עם עו"ד בטרם, זה נראה כאילו אתה בא ובא מנסה לקחת אותי למקום שלפני,

ש:אדוני, ענת קירשנברג היא עו"ד?

ת:כן.

ש:שאיתה אתה התייעצת לפני החתימה?

ת:לא, לא התייעצתי איתה, לא.

ש:לא התייעצת איתה?

ת:נשלח אליה חומר,

ש:אז כשכתבת בתשובות לשאלון שכן,

ת:נשלח אליה חומר.

ש:תקשיב לי רגע עד הסוף, כשכתבת בתשובות לשאלון, שאלתי אותך אם התייעצת, כתבת – כן, אז היה עו"ד אחר שהתייעצת איתו?

ת:לא היה עו"ד אחר שהתייעצתי איתו.

ש:תקשיב, השאלה היא,

ת:שאלת אותי אם התייעצתי עם ענת קירשנברג, אני אומר לא התייעצתי.

כב' השופט:הוא לא שאל אותך עליה.

עו"ד ז'אן:אני לא שאלתי, אתה עכשיו העלית את ענת קירשנברג. אני שאלתי שאלה, האם התייעצת עם עו"ד טרם חתמת על הסכמי עיסקה, אמרת לי קודם לכן – לא. עכשיו בתשובות לשאלון אמרת לי – כן. ועכשיו לאור הסתירה הזו בין הדברים שאמרת לי לפני רגע לבין הדברים שכתבת בתשובות לשאלון, עכשיו אתה אומר לי- היתה עו"ד בשם ענת קירשנברג. עכשיו אני שואל אותך, אותה עו"ד קירשנברג, שאתה כתבת בתשובות לשאלון שהתייעצת טרם החתימה על הסכמי העיסקה, כשכתבת – כן, הכוונה ב- כן, היתה – כן, עם עו"ד ענת קירשנברג?

ת:עם עו"ד ענת קירשנברג, כן.

ש:תודה.

ת:אבל לא ברמת התייעצות שאתה חושב, נשלח אליה ע"י גיסי כל החומר, זה הכל. אתה מנסה לסובב פה את דברים כאילו אני ישבתי והתייעצתי איתה.

כב' השופט:השאלה היתה, כפי שהיא מופיעה בשאלון: "האם התייעצת עם עו"ד טרם חתימה על הסכמי העיסקה?" זאת היתה השאלה. לא מסובב, את היתה השאלה.

ת:אוקי, אז אני פירשתי את זה לא נכון.

כב' השופט:אתה ענית – כן. אז התשובה שלך בשאלון היא לא נכונה?

ת:התשובה בשאלון היא נכונה, אם הוא מתכוון ל,

כב' השופט:הוא לא מתכוון לכלום, הוא שאל אותך שאלה. למה הוא מתכוון? הוא שאל אותך שאלה.

ת:התשובה בשאלון נכונה מאוד.

...

עו"ד ז'אן:ואני אומר לך שנשאלת באותו שאלון את השאלה הבאה 39.2: "האם נתת לעו"ד לעיין בהסכמי העיסקה טרם החתימה, אם כן ומתי?" ענית: "כן, לפני חתימתי על מסמכי העיסקה ולצורך היתכנות ובדיקה ראשונית בלבד".

ת:(מעיין) זו ענת קירשנברג.

...

ת:אבל אני לא שלחתי באופן מייל לעו"ד שמוליק, שמוליק, אני לא יודע מי זה, תבדוק לי את העיסקה בבקשה, אם זה מה שאתה מנסה לצייר. סליחה שאני מתקומם.

...

כב' השופט:דרך אגב, למה כשנשאלת אם התייעצת עם עו"ד ונשאלת מה שמו, לא ענית?

ת:כי אני לא התייעצתי עם עו"ד באופן אישי כמו שמנסים לצייר את זה כאילו אני הלכתי לעו"ד- שלום, דופק לו בדלת. מי ששלח את הדברים זה גיסי, אני כן, אני ידעתי שהוא שלח את הדברים, זו היתה כוונתי.

...

ת:אין לי אמת אחרת. הדברים כמו שהיו, נשלח לעו"ד קירשנברג וזהו, לא התייעצתי עם אף אחד.

...

ש:הבנתי, תראה, אם זה היה רק – כן, אז אולי מישהו התבלבל ויש לו איזו בעיה בהבנת הנקלד, במקום לא הוא כתב לא. אבל פה אתה כתבת: "כן, לצורך בדיקת היתכנות ראשונית".

ת:זו ענת קירשנברג.

...

ש:הבנתי. אז היתה לך איזושהי התייעצות עם עו"ד קירשנברג לפני החתימה?

ת:עוד פעם כדי לא ליפול פה, לא דיברתי עם ענת קירשנברג לפני החתימה,

ש:אז לא התייעצת איתה.

ת:לא התייעצתי איתה, אם עכשיו תגיד לי – אבל לה שלחת לה מסמכים. ירון שלח לה, אני לא שלחתי. לא התייעצתי איתה, לא דיברת איתה מילה, ראיתי אותה פעם ראשונה אצל נשיץ ברנדס במשרד. לא דיברתי איתה".

ובהמשך העיד מר יהודה היקרי כדלקמן (עמ' 85-82 לפרוטוקול בהליך הקודם):

"ש:סמכת על נשיץ ברנדס?

ת:אני סמכתי על נשיץ ברנדס, 

ש:אתה סמכת עליהם במאה אחוז?

ת:אני סמכתי על נשיץ ברנדס, כן.

ש:אני אומר לך שזה לא נכון, כי אם מי שסמך על נשיץ ברנדס, לא היה מביא עו"ד ומשל[ם] לבני משפחתם משהו כמו עוד 8,000 שקל.

ת:אני אשיב לך ידידי.

...

ש:הבאת עו"ד כי לא סמכת עליהם.

ת:לא נכון, לא נכון. עו"ד ענת קירשנברג הגיעה אך ורק לבדוק דברים ספציפיים כמו עיקולים, יש לה גם תצהיר, או אפשרות רישום בקרקע, אני לא עו"ד, אני לא מכיר את הדברים,

ש:למה שנשיץ ברנדס לא יעשו את זה?

ת:תן לי רגע, אתה לא נותן לי להשיב. אתה שואל אותי למה זה.

ש:כן.

ת:זה הנושא שהיא ייצגה אותנו פה. יש תצהיר מפורט לדבר הזה, אני גם לא חתום מולה בכל ההסכמים. מי שחתום, אני חתומים בהסכמים נשיץ ברנדס. ואם הם היו חושבים באיזושהי דרך שיש לה איזושהי נקודת אחיזה או איזשהו חוזק בכל הדבר הזה, או שהיא באה לייצג אותנו, הם היו בוודאי ובוודאי מכניסים אותה לכל המסמכים. באף הסכם, אין לי הסכם אחד שנערך פה בחוזה אייל, שהיא חתומה,

ש:אני לא מדבר עליהם, עכשיו אני מדבר עליך.

ת:יפה.

ש:אם אתה לוקח את נשיץ ברנדס,

ת:זה לא רק אני חשבתי, גם הם חשבו.

ש:בסדר, עכשיו אני מדבר עליך. אם אתה כפי שאתה מספר נו היום בעדותך, סמכת ב-100% על נשיץ ברנדס, ונשיץ ברנדס היו אמורים לבדוק אין עיקולים בקרקע ושהבעלות בסדר, אז אתה לא היית מביא עוד עו"ד שתשב שם ומשלם לה כל כך הרבה כסף, על משהו שאתה ממילא מקבל ממי שאתה סומך עליו.

ת:לא הבנתי את השאלה.

ש:אתה סומך עליהם וזה תפקידם לבדוק שהבעלות בסדר. ואם אתה באמת סומך עליהם במאה אחוז, אתה לא לוקח עוד עו"ד ואתה משלם לו כסף, זה לא בן משפחה שבא בהתנדבות, אתה משלם לו כסף, כי אתה לא סומך עליהם, כי הבעלות מטרידה אותך, כי אתה לא בטוח שנשיץ ברנדס עשו את עבודתכם כמו שצריך, ולכן אתה בוק אותם.

ת:את זה אתה אומר, אני אומר אחרת. כל הפרויקט, מה זה – לא סומך? אם לא הייתי סומך עליהם, לא הייתי נכנס מלכתחילה לעיסקה. הרי כל הרעיון היה וכל המצגות,

כב' השופט:לא, אבל השאלה כרגע ממוקדת, תפקיד לחזור על האמירות האלה שאמרת אותן כבר כמה וכמה פעמים. השאלה כרגע ממוקדת, אם סמכת עליהם, אז למה הבאת עו"ד? זאת השאלה הממוקדת כרגע?

ת:אז אני אשיב תשובה מלאה. מי שהביא את עו"ד זה מר ירון לוקר והוא ביקש ממנה לסגור במהלך הדברים גם את החוזים של משפחתו, אבל בדברים הרלוונטיים האלה ולזה,

עו"ד רוזובסקי: אתה שילמת לה.

ת:כן, שילמתי לה, זה מה שהיא נשכרה,

ש:כי רצית שהיא תעשה בשבילך עבודה, לא שילמת לה סתם.

ת:בוודאי, בוודאי.

ש:ולכן מה שאני אומר לך זה שאמירה שלך – סמכתי עליהם ב-100%, היא לא נכונה, כי את העבודה הזו ששילמת לה, הם היו אמורים לעשות. את הבעלות, את שאלת הבעלות, הם אמורים לעשות.

ת:ושהקרקע ריקה מעיקולים וכל זה, זה לא הם אמורים לעשות, אני סמכתי עליהם שהם המובילים העיקריים של העיסקה, זה מה שסמכתי עליהם.

ש:עכשיו תגיד לי, אחרי שקיבלת את המסמכים והם נשלחו לעו"ד, ואז אתם באים לפגישה. בפגישה אתה חותם על המסמכים.

ת:כן.

ש:עכשיו, לפני שאתה חותם, אתה קורא אותם?

ת:לא. לא קראתי אותם ברמה כזאת,

ש:לא קראת ברמה כזו? באיזה רמה כן קראת?

ת:אין לקרוא, לא קראנו אותם, לא קראנו, זה אי אפשר,

כב' השופט:לא – לא קראנו, אתה לא מדבר ברבים.

ת:לא קראתי, לא קראתי.

עו"ד רוזובסקי: לא קראת אף אחד מהמסמכים?

ת:לא קראתי אף אחד מהמסמכים.

ש:אוקי. האם סמכת על הגב' קירשנברג עו"ד שהיא קראה? סמכת עליה שלפחות היא קראה את המסמכים?

ת:סמכתי עליה שהיא קראה את המסמכים וכל הדברים שקשורים אליה, כן".

עוד העיד מר יהודה היקרי כך (עמ' 87 שורות 29-26 לפרוטוקול הדיון בהליך הקודם):

"כב' השופט:אבל מבחינתך, לשם מה היא נשכרה? מבחינתך.

ת:מבחינתי, היא נשכרה אך ורק לשם בדיקה כללית, אם אפשר לרשום אותנו בקרקע, אם הקרקע יש לה שעבודים, עיקולים וכל הדברים האלה".

בנוסף העיד מר יהודה היקרי (עמ' 115, שורות 32-4 לפרוטוקול הדיון בהליך הקודם):

"ש:בשאלה 39 אתה כבר נשאלת עליה בשאלון, שקבוצת אייזנברג שלחה אליך, אתה נשאלת אם התייעצת עם עו"ד טרם חתמת על הסכמי העיסקה, דיברנו על הסעיף הזה, ואמרת כה: "כן", והוספת: "לפני חתימתי על מסמכי העיסקה ולצורך היתכנות ובדיקה ראשונית (כי ניתן לרשום את הקרקע על שמי) ולא רשום בה כל עיקול, שעבוד וזכות אחרת לטובת צד ג'". זו התשובה שנתת לשאלון של אייזנברג. לשאלון שלנו שאלה 4 שאלנו אם נועצת עם גורם מקצוע לפני שהתעניינת בקרקע, ענית: "עו"ד קירשנברג אך ורק בדקה עבורי לפני חתימתי על מסמכי העיסקה ולצורך היתכנות ובדיקה ראשונית בלבד, כי ניתן לרשום את הקרקע על שמי, ולא רשום בה כל עיקול, שעבוד וזכות אחרת לטובת צד ג'". אלה תשובות נכונות?

ת:(מעיין) כן, אם כתוב- כן.

ש:ז"א שאתה אומר לנו ככה, עו"ד קירשנברג, השירותים המשפטיים שלה נשכרו על ידינו למטרות מוגדרות מאוד. היא היתה צריכה לבדוק, ואני אקרא לזה בכותרת, שהקרקע נקייה ויכולה להירשם על שמנו, נכון?

ת:כן.

ש:ולמעשה זהו, כי אתה אומר ששאל אותך בית המשפט למה היא באה לישיבה של החתימות, אמרת – זה צריך לשאול אותה. כלומר, אתה לא ציפית שהיא תהיה בישיבה של החתימות.

ת:אני לא יכול, מה זה – לא ציפיתי? היא הופיעה, אני יודע אם היא היתה צריכה להיות מבחינה משפטית?

ש:מה זה – היא הופיעה? סיכמתם אתה שהיא תבוא או לא סיכמתם איתה שהיא תבוא?

ת:אני לא דיברתי איתה מעולם, לא סיכמתי איתה שום דבר.

ש:יפה. ז"א שמבחינתך שלך מה שעו"ד קירשנברג היתה צריכה לעשות, זה לבדוק שהקרקע נקייה ויכולה להירשם על שמך, נכון?

ת:כן".

41.אם כן, ניתן לסכם ולומר כי התובעים טענו בהליך הקודם טענות שאינן עולות בקנה אחד עם טענותיהם בתביעה זו. בניגוד לנטען בהליך זה בדבר מחדליה של הנתבעת, אחריותה לנזקי התובעים וההסתמכות עליה, בגרסאותיהם בהליך הקודם התובעים צמצמו עד מאוד את חלקה של הנתבעת לגבי עסקת המקרקעין. הם טענו שהפניה אליה נעשתה כדי לבחון את מצבם הרישומי של המקרקעין בלבד, ושהיא לא התבקשה, שזה לא היה תפקידה, ושהם גם מודעים לכך שזה לא תחום התמחותה, לבחון פנים אחרים של העסקה, למשל בדבר ההיתכנות להפשרת המקרקעין וכדומה – שכן לעניין זה הם יוצגו ונועצו במשרד נשיץ, ברנדס ושות'. את מלוא טענותיהם בתביעה זו הם ייחסו בהליך הקודם למשרד נשיץ, ברנדס ושות' והם טענו בבירור שהוא זה שבו שמו מבטחם.

42.בהליך שלפניי התובעים נחקרו בנושא ועומתו עם גרסתם בהליך הקודם, ולא בהצלחה רבה.

43.כשהופנה מר יהודה היקרי לאמירותיו בהליך הקודם, וכשנשאל האם טען אז שמי שייצג אותו בעסקת המקרקעין היה משרד נשיץ ברנדס ושות', העיד תחילה, "אני לא זוכר" ו"זה היה מזמן אני לא זוכר כל כך" (עמ' 58 שורות 15-9 לפרוטוקול). לאחר מכן, כשעומת ביתר מיקוד עם גרסאותיו השונות בהליך הקודם, ניסה מר יהודה היקרי להרחיק עצמו מן הנאמר על-ידיו בהליך הקודם, באומרו שגרסתו הובאה כפי שהובאה על-פי הייעוץ המשפטי שקיבל מבא-כוחו בהליך הקודם. בלשונו, תוך שהוא חזר על כך שוב ושוב, "זה הייעוץ המשפטי שקיבלתי בעניין", "... זה הייעוץ המשפטי שקיבלתי. אמרו לי עשיתי, אני עשיתי מה שאמרו לי" (עמ' 58 שורה 29 עד עמ' 59 שורה 22 לפרוטוקול), "זה ההנחייה שקיבלתי להגיד בבימ"ש" (עמ' 60 שורה 17 לפרוטוקול; וראו גם בעמ' 63 שורות 10-2 לפרוטוקול). כשנשאל מר יהודה היקרי האם גרסתו של מר אופיר בשן בהליך הקודם היא אמת, השיב, "אני לא יודע. אני לא יכול להשיב לשאלה" (עמ' 60 שורות 6-1 לפרוטוקול).

כמו כן, מר יהודה היקרי העיד בפניי כי כוונתו הייתה שהנתבעת תייצגו "ייצוג מלא" בקשר לעסקת המקרקעין. אולם אז הופנה מר יהודה היקרי לדבריו בחקירה הנגדית בהליך הקודם שבהם אמר אחרת, וכי הנתבעת נשכרה "אך ורק" (בלשונו בהליך הקודם) לבחון את מצבם הרישומי של המקרקעין והאפשרות לרשום את התובעים כבעלי הזכויות בקרקע. מר יהודה היקרי השיב לכך באופן פתלתל, באומרו שכוונתו במילים "אך ורק" הייתה שהנתבעת אינה אחראית על שיווק המקרקעין (עמ' 60 שורות 33-24 לפרוטוקול). כמובן שמדובר בתשובה שאינה משכנעת, ושלא זו הייתה כוונתו של מר יהודה היקרי בחקירתו הנגדית בהליך הקודם.

44.תמונה חמורה יותר עלתה בחקירתו הנגדית של מר אופיר בשן (עיינו, עמ' 66-64 לפרוטוקול). גם מר אופיר בשן עומת בחקירתו הנגדית עם גרסתו בהליך הקודם, ותשובתו הייתה שוב ושוב שגרסתו אז הובאה על-פי הייעוץ המשפטי וההנחיה המשפטית שקיבל. כשנשאל האם יתכן שבתצהירו בהליך הקודם הצהיר דברים שאינם אמת, השיב "אני לא יכול לדעת". משלא היה בפיו של מר אופיר בשן מענה ענייני לפער שבין גרסתו בהליך זה לבין גרסתו בהליך הקודם, הוסיף מר בשן כי כלל לא קרא את תצהירו בהליך הקודם טרם החתימה עליו, למעט העמוד האחרון שלו (בלשונו, "אני קראתי רק את הדף האחרון של התצהיר"). עוד הוסיף מר בשן כי לאחר מכן התחוור לו שאכן בתצהירו בהליך הקודם "יש טעויות". כשנשאל מר בשן אם הגשת תצהיר שיש בו טעויות מבלי לקרוא אותו היא התנהלות תקינה, השיב, "ממש לא. אני חושב שזו התנהלות שממש לא תקינה בעליל בהליך הקודם". מר בשן נשאל אם הדברים הרשומים בתצהירו בהליך הקודם נכונים, ותשובתו הייתה, "העו"ד רשם אותם, והנחה אותי שזה מה שיהיה". כשהופנה לגרסתו בתצהירו בהליך הקודם העוסקת בנתבעת, השיב, "לטעמי זה לא נכון מה שרשום", ו"לא קראתי את זה", אולם כשנשאל עוד הכיצד זה נדע שעתה זו גרסתו האמיתית השיב, "צריך להאמין לי". כשנשאל מר בשן האם ידע שתצהירה של הנתבעת צורף כנספח לתצהירו שלו, השיב, "יכול להיות שידעתי את זה, אני לא זוכר". לקראת סיום חקירתו חזר מר בשן על טענתו כי גרסתו בהליך הקודם נעשתה על-פי ההנחיה שקיבל מבא-כוחו בהליך הקודם, והוסיף בדברים המדברים לדעתי בעד עצמם (עמ' 66 שורות 15-14 לפרוטוקול):

"ש.אז הוא [בא-כוח התובעים בהליך הקודם, א.ו.] גרם לך למסור עדות שקר?

ת.יש מצב".

45.זה המקום להתייחס לעדותה בהליך זה של גב' נעמה לוקר הראלי. גב' לוקר הראלי העידה בעדות ראשית בעל-פה וללא תצהיר. גב' לוקר הראלי הסבירה בעדותה שלא הצטרפה לתביעה הנוכחית בשל יחסי ידידות בינה לבין הנתבעת ובשל העדר כוחות נפשיים (עמ' 33 שורה 30 עד עמ' 34 שורה 2 לפרוטוקול). גב' לוקר הראלי היא זו שראתה את הפרסום לגבי עסקת המקרקעין והיא שהביאה את העסקה לידיעת יתר התובעים (עמ' 31 שורות 15-13 לפרוטוקול, וראו גם סעיף 2 לתצהירו של מר יהודה היקרי). גב' לוקר הראלי העידה כי הנתבעת ייצגה את התובעים ואותה בעסקת המקרקעין. היא העידה שאינה מבינה בנדל"ן, ולכן שכרה את שירותיה של הנתבעת (עמ' 32-31 לפרוטוקול). לשיטתה, כמי שאינה מבינה בנדל"ן היא אינה יודעת מה עורך-הדין צריך לבדוק בנושא, ולכן תפקידה של הנתבעת לא הוגדר והיה על הנתבעת לעשות את כל אשר נדרש לגבי העסקה (עמ' 40 שורות 12-9 לפרוטוקול). לעמדתה, היה על הנתבעת לייצגה בכל האספקטים של עסקת המקרקעין כמכלול ולא רק בנושאים ספציפיים (עמ' 43 שורות 2-1 לפרוטוקול). אלא שלאחר דברים אלו הופנתה גב' לוקר הראלי לתצהיר המענה לשאלון שהוגש מטעמה בהליך הקודם, שבו נכתב מפיה בזו הלשון (השאלון צורף כנספח 3 לבקשה לסילוק על הסף; המענה הוגש כמוצג מ/4):

שאלה 32:

"עם מי התייעצת טרם ביצעת את רכישת המגרש בקרקע? נא פרט שמות מלאים ותפקידים".

תשובה:

"שוחחתי עם אסף פעמים רבות והתייעצתי עם בני משפחתי.

בנוסף, עו"ד ענת קירשנברג בדקה את העסקה מהפן הרישומי. דהיינו, כי הקרקע אכן הינה פרטית וכי אין מניעה משפטית לרכוש אותה, לא רשומים לגביה עיקולים וכיו"ב.

עו"ד קירשנברג לא בדקה מהותית את העסקה מהפן התכנוני היות ולשם כך נועד משרד עורכי [הדין, א.ו.] נשיץ ברנדס אשר ייצג אותי". [ההדגשות הוספו, א.ו.]

כן מן הראוי לציין את התשובה שנתנה גב' לוקר הראלי לשאלה מס' 19 בשאלון, כדלקמן:

שאלה 19:

"האם ביקרת ברשויות הסמוכות לקרקע? אם כן – נא פרט: מתי? היכן בדיוק? (באיזו רשות)".

תשובה:

"לא.

הפרויקט הוצג כתכנית כוללת לשינוי ייעוד הקרקע המלווה על ידי בעלי מקצוע וכן משרד עורך דין המייצגים את האינטרס שלי ולצורך כך שילמתי שכר טרחת עו"ד.

כמו כן, האמנתי וסמכתי על דבריהם ומצגיהם של הנתבעים, ובפרט עורך הדין מטעם משרד נשיץ ברנדס אשר ייצג אותי וכי יגן וישמור על זכויותיי".

יצוין כי טרם הוקראו תשובותיה אלו לגב' לוקר הראלי בחקירתה הנגדית, נשאלה היא באופן כללי על המענה לשאלון שנתנה בהליך הקודם, ואישרה כי מדובר בתשובות ששלחה היא לבא-כוחה בהליך הקודם (עמ' 44 שורות 3-1 לפרוטוקול). אך לאחר שהוקראו לה תשובותיה לשאלון, לא היה בפיה הסבר משכנע לפער בין עדותה כיום לבין דבריה האמורים בהליך הקודם (ראו, עמ' 45-44 לפרוטוקול).

יתרה מכך, גב' לוקר הראלי הופנתה לדברים שנאמרו בתצהירו של מר ירון לוקר בהליך הקודם, שכזכור הוגש גם בשמה (בתצהירו בהליך הקודם נרשם, "הנני עושה תצהירי זה כתצהיר עדות ראשית מטעמי ומטעם זוגתי, נעמה לוקר... הנני עושה תצהירי זה בשמי ובשם רעייתי נעמה לוקר"). גב' לוקר הראלי השיבה באומרה שזו הפעם הראשונה שהיא רואה את תצהיר זה, וכי הוא לא נעשה על דעתה (עמ' 42-40 לפרוטוקול). כלומר, מכאן ניתן ללמוד אחת משתיים: או שהתובעים בהליך הקודם (שהתובעים כאן נמנים עליהם) הטעו את בית המשפט באומרם שהתצהיר מוגש מטעם מר ירון לוקר ומטעם זוגתו דאז גב' לוקר הראלי; או שאין לקבל את עדותה של גב' לוקר הראלי כי תצהירו של מר ירון לוקר נעשה שלא בידיעתה.

זאת ועוד, גב' לוקר הראלי הופנתה לכך שעל אף ייצוגה הכושל, לכאורה, של הנתבעת בעסקת המקרקעין מושא התביעה בשנת 2010, הנתבעת המשיכה לייצגה בעסקאות מקרקעין נוספות בשנים 2012 ו-2015, ובעסקה משנת 2015 אף ביקשה גב' לוקר הראלי מהנתבעת לשמש נאמנה לכספיה. ניסיונותיה של גב' לוקר הראלי להסביר הכיצד זה שבה ושכרה את שירותיה של עורכת-דין שלשיטתה הייתה רשלנית כלפיה היו לא משכנעים (עיינו, עמ' 38-35 לפרוטוקול).

בנוסף, גב' לוקר הראלי העידה שהיא עצמה ושבעלה לשעבר מר ירון לוקר אינם מבינים בנדל"ן, וניסתה להציג עצמה כהדיוטה בתחום (ראו, עמ' 32 שורה 4 ועמ' 34 שורות 5-3 לפרוטוקול). אולם בחקירתה הסתבר שאין זו הפעם היחידה שהיא ובעלה לשעבר השתתפו בעסקאות נדל"ן כאלו ואחרות. זאת לרבות עסקאות רוויות סיכון, כגון רכישה של קרקעות חקלאיות והשתתפות בקבוצת רכישה (עמ' 31 שורות 26-25, עמ' 36-35 לפרוטוקול; וראו גם את פירוט עסקאות הנדל"ן השונות בעדותו של מר ירון לוקר בעמ' 83 שורה 33 עד עמ' 84 שורה 23 לפרוטוקול). מצאתי את הסבריה של העדה בנושא זה לא משכנעים כלל. התרשמתי שגב' לוקר הראלי ומר ירון לוקר נהגו מעת לעת לחפש ולקחת חלק בעסקאות נדל"ניות רוויות סיכון כאלו ואחרות, והם אינם הדיוטות בתחום כפי שניסתה גב' לוקר הראלי להציג את עצמה. אסכם את עדותה של גב' לוקר הראלי כשאומר בלשון עדינה, וזאת מאחר שהיא אינה בעלת דין לפניי, כי התרשמותי הבלתי אמצעית היא שיש לייחס לעדות משקל נמוך.

46.לאור זאת דין התביעה להידחות ומשני טעמים שקיימת ביניהם חפיפה מסוימת: הראשון הוא קיומו של השתק שיפוטי, והשני הוא כי לאור הסתירות שהתגלעו בטענות התובעים אין לאמץ את גרסתם לגופו של עניין.

47.הטעם הראשון לדחיית התביעה הוא קיומו של השתק שיפוטי. על-פי הכלל בדבר השתק שיפוטי, אין להתיר לבעל דין להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו ההליך או בהליכים שונים. עמד על משמעותו של כלל זה בית המשפט העליון ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6) 625, 633 (2005) (להלן – עניין בית ששון):

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים... התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט".

כפי שנפסק, הכלל בדבר השתק שיפוטי הוא נגזרת של עקרון תום-הלב והאיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו, ע"א 513/89 ‏Interlego A/S נ' ‏Exin-Lines Bros. S. A., פ''ד מח(4) 133, 199 (1994)). כלל זה הוא פועל יוצא של הגינות דיונית, ותכליתו היא בין היתר למנוע מבעל הדין לנהוג בתכסיסנות. "הכלל, אשר נגזר מעיקרון תום הלב, נועד לסכל פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט" (רע"א 11946/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת. נצר אחזקות בע"מ, פיסקה 2 (22.5.2005)). הכלל בדבר השתק שיפוטי חל ביחסים שבין בעל הדין לבין המערכת השיפוטית, ותחולתו אינה תלויה בשאלה אם יריבו הסתמך על הטענה שנטענה בהליך הראשון ושינה את מצבו לרעה, או בשאלה אם יריבו לקח חלק בהליך הראשון (ראו, בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, פיסקה 8 (‏4.5.2015) (להלן – עניין מבני תעשיה)). כפי שציין בית המשפט העליון בע"א 4107/09 בן עוז נ' פקיד שומה חיפה, פיסקאות כ"ט-ל' (10.8.2011):

"כאן המקום להטעים, כי כל בית משפט יתייחס, מטבע הדברים, בחשדנות כלפי מי שלפי נוחותו טען בהליך פלוני טענה אחת ובהליך אחר טענה אחרת, כ"להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים" (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6), 625, 630 (השופט גרוניס)). אין להלום התנהלות מעין זאת.

...

עם התנהלות מעין זו אין להסכין: "תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי משפט בדרך של הסכמה שהרי שתי הגירסאות שהועלו ... אינן יכולות לדור בכפיפה אחת..." (ע"א 1393/92 קזצ'קוב נ' קזצ'קוב, פ"ד מח (4) 353, 361 (הנשיא שמגר)). דברים אלה פשוטים וברורים, ובית המשפט אינו יכול לפעול כשוטה שבעולם".

לטעמי, לכלל בדבר ההשתק השיפוטי מטרה נוספת והיא לעודד את בעל הדין לומר אמת בבית המשפט. זאת שכן הכלל מחייב את בעל הדין להיות עקבי בגרסאותיו ולא לשנותן לפי צרכיו. כך משרת הכלל את התכלית בדבר הגעה לחקר האמת.

48.חזרה לענייננו, דעתי היא שהתובעים מושתקים להעלות טענותיהם כלפי הנתבעת לאור טענותיהם בהליך הקודם. בהליך דנא טוענים התובעים, בין היתר, כי הנתבעת לא הסבירה להם כי מטרת העסקה בדבר הפשרת הקרקע לבנייה ככל הנראה לא תושג ולא הסבירה להם את הסיכון הרב הטמון בעסקה. התובעים טוענים כי הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי התובעים סומכים עליה בנוגע לאפשרות לשינוי יעוד הקרקע (ראו, סעיפים 37-31 לכתב התביעה). בתצהיר שהוגש בתמיכה לתשובה לבקשה לסילוק על הסף נטען כי התובעים שילמו לנתבעת עבור "ייצוג מלא" (סעיף 22 למסמך זה, הוגש ביום 2.7.2018 וכמוצג מ/5).

אולם בהליך הקודם ייחסו התובעים את מלוא טענותיהם בדבר ייצוג רשלני של עורך-דין שהם מפנים כעת כלפי הנתבעת, כלפי עורכי-דין אחרים, הם משרד נשיץ, ברנדס ושות'. התובעים טענו שאותו משרד הוא שהיה אמון ואחראי על הנושאים המועלים עתה בתביעה דנא כלפי הנתבעת. התובעים טענו בהליך הקודם שאותו משרד הוא שייצג אותם, שהם היו לקוחותיו בקשר לרכישת המקרקעין, ושההסכם נחתם תוך שהם סומכים על אותו משרד. כשנשאל מר יהודה היקרי בשאלון עם מי התייעץ טרם ביצע את עסקת המקרקעין, הוא אפילו לא מצא לנכון לציין את הנתבעת כאחד הגורמים שעימם התייעץ, והוסיף כי משרד נשיץ, ברנדס ושות' הוא שייצג אותו והוא שהיה אמון על ביצוע הבדיקות הנדרשות.

כשהופנו כלפי התובעים בהליך הקודם טענות בדבר יחסיהם עם הנתבעת, העלו התובעים במענה לכך גרסה שאינה עולה בקנה אחד עם טענותיהם עתה ושעומדת בסתירה להן. התובעים טענו כי הנתבעת נשכרה לתפקיד מצומצם בלבד והוא רק לבחון את מצבם הרישומי של המקרקעין והאפשרות לרשמם על שמם. מר יהודה היקרי העיד בבירור שמבחינתו היא נשכרה "אך ורק" לשם כך, וכינה את תפקידה "איקס קטן". מר יהודה היקרי גם התייחס בעדותו בהליך הקודם להבחנה "בין עו"ד שליווה לבין מישהו שסתם ברחוב התייעצתי איתו". מר אופיר בשן הצהיר בהליך הקודם כי הנתבעת לא התעסקה בנושא שינוי יעוד הקרקע כלל וכלל, שכן לצורך זה קיים משרד נשיץ, ברנדס ושות' אשר ליווה וייצג את הרוכשים. דברים דומים עולים גם מתצהירו של מר ירון לוקר שהוגש מטעם התובעים בהליך הקודם, שהצהיר בבהירות שהנתבעת "לא התבקשה ולא נדרשה" לבחון את הנושאים שמיוחסים לה בתביעה דנא (ודברים דומים עולים מגרסתה של גב' נעמה לוקר הראלי בהליך הקודם). לבקשת התובעים בהליך הקודם, הנתבעת הגישה תצהיר שבו גרסה דברים דומים, שאינם עולים בקנה אחד עם טענות התובעים בהליך זה.

49.כאמור, בחקירתם הנגדית של התובעים בהליך זה ניסו הם להרחיק עצמם מגרסתם הקודמת באומרם שזו לא הוסברה להם, הונחתה להם על-ידי בא-כוחם בהליך הקודם וכיוצא באלו. כמובן שאין מקום לקבל טענות מסוג זה. ראשית, חזקה על התובעים שדברים שנעשו על-ידיהם ובשמם בהליך הקודם היו על דעתם ומשקפים את עמדתם. עמדה אחרת גם אינה מתקבלת על הדעת מנקודת מבטו של בית המשפט בהליך הקודם, שהרי אז משמעות הדברים היא שהתובעים בהליך הקודם העלו מפיהם טענות שאינן משקפות את דעתם ושאינן אמת תוך הטעיית בית המשפט בהליך הקודם. מובן שלא ניתן לקבל זאת, ולטובתם שלהם. על כן, גם לא ניתן לומר שאין לייחס לתובעים כאן את גרסתם של מר ירון לוקר וגב' נעמה לוקר הראלי בהליך הקודם, שכן גם גרסה זו הוגשה מצד התובעים, וחזקה שהיא הייתה מקובלת עליהם.

50.שנית, הגם שבהליך הקודם היה מספר רב של תובעים, התובעים בהליך דנא ולמצער מר יהודה וגב' הדס היקרי היו ממובילי ואף מיוזמי ההליך הקודם. מר יהודה היקרי העיד כי הוא היה אחד משלושה "חברי ועד" של הרוכשים אשר שימשו אנשי קשר בין בא-הכוח בהליך הקודם לבין הרוכשים (עמ' 54 שורות 31-26 לפרוטוקול). גם עו"ד לכנר העיד כי מר יהודה היקרי הוא שארגן את הקבוצה להגיש את התביעה הקודמת (עמ' 16 שורה 9 לפרוטוקול). לזאת יש להוסיף כי מהעדויות שנשמעו עולה כי התובעים היו דומיננטיים מבין קבוצת הרוכשים גם בכל הנוגע לניסיונות להפשיר את הקרקע לבנייה ולממש את מטרת העסקה. מר יהודה היקרי העיד שהיה בוועד של הרוכשים שהוקם לשם קידום העסקה (עמ' 52 שורות 6-4 לפרוטוקול). עו"ד לכנר העיד כי מר יהודה היקרי היה מאוד דומיננטי בכל הנוגע לנקיטת הצעדים בניסיון להפשיר את המקרקעין לבניה, וכי מר יהודה היקרי רצה לטפל בנושא בעצמו כחלק מהכשרתו כאדריכל (עמ' 7 שורות 24-21, עמ' 16 שורות 12-6, עמ' 17 שורה 10 לפרוטוקול).

זאת ועוד, ערב דיון ההוכחות השני התובעים הגישו כראיה נוספת מצידם כתב תביעה שהגישו לאחרונה נגד בא-כוחם בהליך הקודם (בקשה מיום 25.3.2019). לא עלה בידי להבין מדוע הגישו התובעים את כתב תביעה זה כראיה מצידם, שכן האמור בו פועל אך לחובתם. בכתב תביעה זה נרשם כי התובעים באותה תביעה – יהודה היקרי, הדס היקרי ואדם נוסף – הם שריכזו את יתר הרוכשים והביאו אותם אל בא-כוחם בהליך הקודם במטרה שייצגם. יהודה היקרי, הדס היקרי ואותו אדם נוסף כינו עצמם בכתב תביעה זה "כמעין סוכני המכירות" של בא-כוחם בהליך הקודם, בהיותם אלו שהביאו אליו את יתר רוכשי הקרקע. בכתב תביעה זה אף נטען כי הוסכם בין יהודה והדס היקרי (ואותו אדם נוסף) לבין בא-כוחם בהליך הקודם שהם יהיו פטורים מתשלום שכר-טרחתו, אך על מנת שיתר הרוכשים לא יתקוממו כרתו עם בא-הכוח הסכם שכר-טרחה למראית עין ובד בבד נחתם מסמך לוויתור על שכר-הטרחה (!). בכתב תביעה זה גם נרשם שהתובענה בהליך הקודם נערכה בסיוע רב של התובעים (ראו, סעיפים 8-6 לכתב התביעה). היינו, התובעים אינם יכולים להרחיק עצמם מן הנעשה בהליך הקודם. לכל הפחות מר יהודה היקרי וגב' הדס היקרי הם היוזמים של ההליך הקודם והם שריכזו את הרוכשים לשם הגשת ההליך הקודם. מובן שלטובת התובעים יוצא אני מנקודת הנחה שהאמור באותו כתב תביעה הוא אמת. משכך, וביתר שאת, יש לייחס לתובעים את הגרסה שהועלתה בהליך הקודם ואין הם יכולים להתנער ממנה.

51.אשר לתצהירה של הנתבעת שהוגש בהליך הקודם, מובן שברגיל לא יוכל בעל דין לטעון שגרסתו שלו בהליך קודם תקים השתק בפני בעל הדין שכנגד. אולם בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, לא ניתן להתעלם ממספר נתונים. ראשית, מחומר הראיות שבפניי עולה שהתצהיר נוסח על-ידי בא-כוח התובעים בהליך הקודם, כך חזקה שהוא מקובל על שולחיו, הם התובעים. שנית, התובעים הצהירו בהליך דנא שהנתבעת לא ששה לשתף פעולה עם מתן התצהיר, כך שמדובר בגרסה שהיא התבקשה למסור על-ידי התובעים ולא כזו שמסרה ביוזמתה (ראו, סעיף 32 לתצהירו של מר יהודה היקרי, סעיף 24 לתצהירה של גב' הדס היקרי וסעיף 23 לתצהירו של מר אופיר בשן; מר יהודה היקרי חזר על כך בחקירתו הנגדית בעמ' 57 שורות 24-21 לפרוטוקול; והערה נוספת: קיימת בכך סתירה לגרסתו של מר יהודה היקרי בסעיף 22 למסמך הנחזה להיות תצהירו בתמיכה לתשובה לבקשה לסילוק על הסף, שם נאמר כי הנתבעת היא שהציעה את סיועה לתובעים בהליך הקודם, הוגש ביום 2.7.2018 וכמוצג מ/5). שלישית, תצהיר הנתבעת הוגש לבית המשפט בהליך הקודם מטעם התובעים, כך חזקה שהאמור בו מקובל עליהם, שהרי אחרת משמעות הדבר היא שהם מסרו מטעמם גרסה שאינה נכונה בהליך הקודם תוך הטעיית בית המשפט. רביעית, התצהיר צורף כנספח הן לתצהירו של מר אופיר בשן, הן לתצהירו של מר ירון לוקר, כך שיש לראות לפחות את מר בשן, שהוא אחד התובעים בהליך זה, כמי שאימץ במלואה את הגרסה באותו תצהיר. חמישית, מר יהודה היקרי הפנה מספר פעמים בחקירתו הנגדית בהליך הקודם לתצהירה של הנתבעת כדי לחזק את גרסתו (בלשונו מתוך דבריו בחקירה הנגדית בהליך הקודם שצוטטו לעיל: "עו"ד ענת קירשנברג הגיעה אך ורק לבדוק דברים ספציפיים כמו עיקולים, יש לה גם תצהיר...", "זה הנושא שהיא ייצגה אותנו פה. יש תצהיר מפורט לדבר הזה..."), ומדברים אלו עולה שהאמור בתצהירה היה ידוע לו והיה מקובל גם עליו במלואו. כלומר, בנסיבותיה הספציפיות ואף החריגות של תביעה זו, גם תצהיר הנתבעת בהליך הקודם מקים השתק שיפוטי כלפי התובעים – והוא מצטרף בכך ליתר המסמכים שבהם העלו גרסה סותרת והמקימים השתק כלפיהם.

52.ודוגמה נוספת לדרכם של התובעים: בתשובה לבקשה לסילוק על הסף טענו התובעים כי משרד נשיץ, ברנדס ושות' היה בא-כוח המוכרים (סעיף 22 לתשובה מיום 25.5.2018). כך גם נטען בתצהירו של מר יהודה היקרי שהוגש בתמיכה לתשובה לבקשה (סעיף 15 לתצהיר, הוגש ביום 2.7.2018 וכמוצג מ/5 – וביתר דיוק, המסמך הנחזה להיות תצהירו של מר יהודה היקרי). אולם בכתב התביעה בהליך הקודם טענו התובעים בבהירות למדי, כי משרד נשיץ, ברנדס ושות' ייצג אותם. בכתב התביעה בהליך הקודם טענו הם כי משרד זה "ייצג את התובעים במסגרת הפרויקט" (סעיף 61 לכתב התביעה בהליך הקודם), כי "אין חולק, כי במהלך ביצוע עסקאות המכר היו התובעים לקוחותיו של הנתבע 4 [משרד נשיץ, ברנדס ושות', א.ו.] בהיותו משרד עורכי הדין שייצג אותם וטיפל בענייניהם המשפטיים..." (סעיף 142 לכתב התביעה בהליך הקודם), וכי "... אין עוררין כי הנתבע 4 שימש כעורך דין של התובעים במהלך עסקת המכר" (סעיף 144 לכתב התביעה בהליך הקודם; מכל מקום, ראו את ההסכם למתן ייצוג משפטי שנכרת בין יהודה והדס היקרי לבין משרד נשיץ, ברנדס ושות' ושצורף כאחד מנספחי הסכם המכר, נספח נ/3 לכתב התביעה). הנה כי כן, זוהי דוגמה נוספת לדרכם של התובעים ולכך שאין הם מהססים לשנות באופן קיצוני את גרסתם על-פי צרכי השעה.

53.יצוין כי בפסיקה נדונה השאלה, האם תנאי לקיומו של השתק שיפוטי הוא הצלחה של בעל הדין על בסיס גרסתו הקודמת (ראו הסקירה בע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט, פיסקה 35 (17.2.2015), שם נאמר: "בפסיקה מאוחרת יותר, ניתן למצוא ריכוך של דרישה זו, ולפי חלק מן השיטות, היא איננה נחוצה לשם החלת כלל ההשתק השיפוטי"). אולם מכל מקום נפסק שגם מקום שבו ההליך הקודם הסתיים בהסדר פשרה, יש בכך כדי להוות "טובת הנאה" לבעל הדין שדי בה כדי להקים השתק שיפוטי (ראו, עניין מבני תעשיה, פיסקאות 19-15 לפסק-הדין).

54.לסיכום, אין התובעים רשאים להעלות גרסה אחת בהליך הקודם וגרסה סותרת בהליך זה. התנהלות זו לוקה בחוסר הגינות דיונית. התנהלות שכזו שמה ללעג ולקלס את יושרו וטוהרו של ההליך השיפוטי. אם נתיר לתובעים לנהוג כך, משמעות הדבר היא שבעל דין רשאי לשנות את גרסתו על-פי נוחותו וצרכיו, ולא לפעול כשהאמת היא שמנחה אותו. לטעמי קם בפני התובעים השתק שיפוטי ברור למדי המונע מהם מהעלות את טענותיהם הנוכחיות כלפי הנתבעת.

55.הטעם השני לדחיית התביעה, הכרוך בזה הראשון, הוא שלאור גרסת התובעים בהליך הקודם, והעדר הסבר משכנע מפיהם לדבר, לא ניתן לקבל את גרסתם בהליך זה לגופו של עניין. מטבע הדברים, לגרסתם השונה של התובעים בהליך הקודם השפעה על המשקל ועל המהימנות שיש לייחס לעדותם בהליך זה (ראו, עניין בית ששון, בעמ' 633, "מובן שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני...").

56.העובדה שהתובעים העלו בתביעה זו גרסה אחת ובתביעה הקודמת גרסה אחרת, מובילה לכך שאין לייחס משקל ואמינות רבים לדבריהם לגופו של עניין. זאת שכן מדוע שנאמץ את גרסתם עתה, ולא נאמץ דווקא את גרסתם בהליך הקודם? ומנקודת מבט אחרת: אם טוענים כיום התובעים שהם הביאו בפני בית המשפט בהליך הקודם גרסה שאינה אמת, הרי שהם מלמדים בכך על עצמם שאין ליתן אמון רב בדבריהם.

57.כך, בניסיון להסביר את השוני בין הגרסאות השונות השיב מר יהודה היקרי שהעיד כפי שהעיד בהליך הקודם כי כך הונחה לעשות על-ידי בא-כוחו. אם כן, מניין לנו שכיום גרסתו של מר יהודה היקרי היא הנכונה, ושגרסתו כיום אינה פרי הנחיה שקיבל? ואם מר יהודה היקרי מעיד על עצמו שהוא אדם שאינו מהסס למסור בבית המשפט עדות שאינה משקפת את המציאות בשל הנחיה כזו או אחרת שקיבל מבא-כוחו, כיצד ניתן ליתן בדבריו אמון כעת? גם ניסיונו של מר יהודה היקרי להרחיק עצמו מהנאמר בהליך הקודם, לעומת המסקנה שהוא היה מיוזמיו של אותו הליך, מפחית עד מאוד את האמינות והמשקל שיש לייחס לדבריו. זאת ועוד, כשנשאל מר יהודה היקרי האם גרסתו של מר אופיר בשן בהליך הקודם הייתה אמת, השיב שאינו יודע ושאינו יכול להשיב על השאלה. מובן שעננה כבדה מרחפת מעל מהימנות ומשקל עדותו של אדם שאינו יכול להשיב בבהירות ובפשטות שהנאמר על-ידי תובע שעימו הגיש תביעה קודמת הוא אמת. לזאת יש להוסיף את תשובותיו הפתלתלות של מר יהודה היקרי כשהתבקש להסביר את הנאמר על-ידיו בחקירתו הנגדית בהליך הקודם, והכל כפי שפורט לעיל.

58.התמונה דומה ואף חמורה יותר לגבי עדותו של מר אופיר בשן. גם מר אופיר בשן ניסה להרחיק עצמו מגרסתו בהליך הקודם והשיב כי פעל על-פי הנחיית בא-כוחו דאז, הגם שנפלו בה "טעויות". מובן שהדבר משליך על אמינות ומשקל עדות בעל דין שכזה, שאינו מהסס להודות שהביא בפני בית משפט גרסה מוטעית. כמו כן, מר בשן תרץ את השוני בין גרסתו עתה לגרסתו בהליך הקודם בכך שתצהירו בהליך הקודם הוגש מבלי שקרא אותו (אלא את העמוד האחרון בו). הכיצד ניתן ליתן אמון בבעל דין המודה שהגיש תצהיר לבית המשפט מבלי שעיין בו, ואף מודה שהתנהלותו זו בהליך הקודם הייתה "ממש לא תקינה בעליל"? יתרה מכך – נזכור שבהליך זה תצהירי התובעים הוגשו מבלי שחתמו עליהם. אם כן, איזו גרסה יש להעדיף מבין אלו של מר אופיר בשן: זו שהובאה בהליך הקודם בתצהיר מבלי שהמצהיר עיין בו, או זו שמובאת בהליך זה בתצהיר שהוגש מבלי שהמצהיר חתם עליו? ואם בכל אלו לא די, מובן שיש ליתן משקל ואמינות נמוכים עד מאוד, אם בכלל, לבעל דין שנשאל האם יתכן שבהליך הקודם הצהיר דברים שאינם אמת ומשיב, "אני לא יכול לדעת", ולאחר מכן מוסיף כי "יש מצב" שהעיד בהליך קודם עדות שקר.

59.עוד מעניין לציין לגבי מר אופיר בשן, שמר בשן הוסיף בעדותו בפניי נימוק נוסף מדוע אין לאמץ את גרסתו שלו בתצהירו בהליך הקודם, והוא שתצהירי התובעים בהליך הקודם דומים עד מאוד זה לזה, ולשיטתו הדבר מראה שעורכי-הדין בהליך הקודם הם שהנחו את התובעים לרשום בהם את מה שנרשם (עמ' 66 שורות 10-1 לפרוטוקול). אולם, גם בהליך זה תצהירי התובעים דומים מאוד האחד לשני. כלומר, אם נלך לפי שיטת מר אופיר בשן עצמו, גם בהליך זה בשל הדמיון בין תצהירי התובעים אין לייחס לאמור בהם משקל רב.

60.לזאת יש להוסיף את האמור לעיל לגבי עדותה של גב' לוקר הראלי, על הסתירות שהתגלעו בגרסאותיה והמשקל הנמוך שיש לייחס בשל כך לעדות – כפי שפורט לעיל.

61.לסיכום עניין זה, השוני בין הגרסאות בהליך הקודם ובהליך זה והמענה הלא מספק שנתנו התובעים בחקירתם הנגדית כשעומתו עם פערים אלו, מובילים לכך שאין ליתן אמון ומשקל רבים לגרסתם, אם בכלל, כך שגם לגופו של עניין דין גרסתם להידחות.

62.טרם סיום ולמעלה מן הנדרש, אתייחס לעצם טענות התובעים כלפי הנתבעת. התובעים רכשו קרקע חקלאית מתוך תקווה שזו תופשר לבנייה. העובדה כי מדובר בקרקע חקלאית וכי יש הכרח בשינוי יעודה רשומה בבירור במידע שהועבר לידי התובעים (מוצג נ/1 לתצהירו של מר יהודה היקרי). רבות נכתב על חובותיו הנרחבות של עורך-דין בעסקת מקרקעין. אולם עורך-הדין אינו מהווה חברת ביטוח לעסקה ספקולטיבית שכשלה.

63. בנוסף, מן הראיות שבפניי עולה כי התובעים או לפחות חלקם אינם הדיוטות בתחום הנדל"ן. מר אסף טל, שעסק בשיווק הקרקעות, הצהיר בתצהירו בהליך הקודם כי מר יהודה היקרי אמר לו שהוא אדריכל שמכיר ומבין את שוק הנדל"ן בישראל, כי היה למר היקרי ביטחון רב בנושא, וכי מר היקרי אמר לו שאינו צריך שיעשו בדיקות עבורו שכן הוא עשה את בדיקותיו שלו לגבי המקרקעין והוא יודע מה הוא רוכש. מר טל הוסיף כי מר יהודה היקרי מסר שערך בדיקות עצמאיות בקשר לפרויקט, בין היתר בוועדה המקומית. מר טל זומן לעדות על-ידי התובעים עצמם, ובחקירתו הנגדית שב ואשרר את עיקרי עדותו בהליך הקודם (עמ' 30-29 לפרוטוקול). למר ירון לוקר ולגב' נעמה לוקר הראלי, אשר הם אלו שיזמו את רכישת המקרקעין ושבאמצעותם נודע לקרוביהם התובעים על אותה עסקה, ניסיון לא מועט בעסקאות נדל"ן רוויות סיכון. אם כן, התובעים לקחו על עצמם סיכון מודע.

64.יתרה מכך, בתצהירו של מר יהודה היקרי נאמר כי במצגת שהועברה לעיון התובעים נרשם שקיים צפי להפשרת הקרקע לבנייה תוך 7-5 שנים (סעיף 6 לתצהירו). אולם במצגת שצורפה לתצהירו הדבר אינו מופיע (נספח נ/1 לתצהירו). כשמר יהודה היקרי נשאל על כך בחקירתו הנגדית, הודה כי הדבר אכן אינו מופיע במצגת שצורפה, אולם הוסיף כי בהודעת הדוא"ל שנשלחה אליו היה לינק ל"באנר" שבו הייתה מצגת שבה נאמרו הדברים, וכי לאחר הגשת התביעה הקודמת הבאנר הוסר (ראו, עמ' 62-61 לפרוטוקול). אולם גרסה זו בדבר הסרת הבאנר לא נזכרה בתצהירו. היינו, נושא המצוי בלב גוף המחלוקות באשר לעצם הכשל, ההטעיה והרשלנות, ושגם ניתן להבינו כציטוט מתוך המצגת שצורפה לתצהיר, הובא באופן לקוי, אינו מצוין באותו נספח שצורף, והוסבר בעדות כבושה שמשקלה נמוך בשלב החקירה הנגדית.

בנוסף, בכתב התביעה נטען שניתנה לתובעים "הבטחה מפורשת" להפשרת הקרקע תוך 5-4 שנים, מבלי לבאר כיצד ניתנה ההבטחה (סעיף 13 לכתב התביעה). בתצהיריהם נאמר בעניין זה כי כך "צוין" בעל-פה בפגישת החתימה, מבלי לפרט על-ידי מי (ראו, למשל, סעיף 14 לתצהירו של מר יהודה היקרי). האופן הכללי שבו הועלתה הטענה מלמד שיש ליתן לה משקל נמוך.

65.כמו כן, הגם שלשיטת התובעים (כיום) הנתבעת הייתה אמונה על נושאים הקשורים להפשרת הקרקע לבנייה, לאחר העסקה ובמהלך ניסיונותיהם לפעול לשינוי יעוד המקרקעין הם לא מצאו לנכון לפנות אליה בנושא ולו פעם אחת (כמובן, עד שפנו אליה בשנת 2017 בדרישה לקבלת פיצוי). מר יהודה היקרי נשאל הכיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה, ותשובתו הייתה לא משכנעת (בלשונו, "מי אמר שביקשנו ממנה משהו. בתור מה אני [א]זמן אותה", "...לא עלה לי בראש לבוא ולשאול אותה על העניין הזה"; עמ' 56 שורה 20 עד עמ' 57 שורה 3 לפרוטוקול). כלומר, בזמן אמת לא ראו התובעים את הנתבעת כמי שקשורה או נוגעת למימוש מטרתה של העסקה.

66.טענות התובעים כלפי הנתבעת גם אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שגב' נעמה לוקר הראלי, בת משפחתם של התובעים ומי שרכשה קרקע בפרויקט גם כן, שבה ושכרה את שירותיה של הנתבעת לגבי עסקאות נדל"ן נוספות ואף ביקשה ממנה לשמש נאמנה שלה. הדבר מלמד שגם גב' לוקר הראלי לא סברה משך שנים ארוכות לאחר כריתת עסקת המקרקעין שהנתבעת הייתה רשלנית כלפיה, שהרי אחרת ודאי שלא הייתה שוכרת שוב את שירותיה.

67.לבסוף, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית כלשהי לליקוי שנפל במצבם הרישומי של המקרקעין ובאפשרות לרשמם על שם התובעים.

68.מטעמים אלו דין טענות התובעים כלפי הנתבעת להידחות גם לגופו של עניין.

69.אדגיש, כי מצאתי שדין התביעה להידחות תוך התבססות על עדויות וגרסאות התובעים, אשר די בסתירות העולות מהן כשלעצמן כדי להביא לתוצאה זו. זאת, מבלי צורך להידרש לגרסת הנתבעת בתצהירה. היינו, גם אילו הייתה מודיעה הנתבעת שהיא מושכת את תצהירה (ואוסיף שגם אילולא הייתה מעידה את מר ירון לוקר), דין התביעה היה להידחות.

70.נוכח התוצאה שאליה הגעתי לא מצאתי צורך לדון בטענות הנתבעת בדבר התיישנות, שיהוי וקיומו של השתק פלוגתא.

סוף דבר

71.קשה לאמוד את מספר הסתירות והשינויים בגרסאות התובעים. לזאת יש להוסיף את התנהלותם הדיונית במהלך בירור ההליך. פעם אחר פעם לא פעלו התובעים לקידום יעיל של תביעתם שלהם. מעת לעת נהגו התובעים להגיש בקשות המוכתרות כ"בהולות", אולם לרוב לא דובר בבהילות כלל אלא אך בבקשות שהוגשו בשיהוי. לזאת יש להוסיף כמובן את הפגם החמור שנפל באופן הגשת תצהירי התובעים, אשר נחזים להיות חתומים על-ידיהם אף שאינם כן. בייחוד יש לציין את התנהלות התובעים בדיון האחרון אשר ראויה לכל ביקורת. כל אלו עולים לטעמי לשימוש לרעה בהליכי משפט.

72.אין זאת אלא שהתביעה אינה תביעת אמת. היא הסבה לנתבעת צער רב.

73.התביעה נדחית.

74.אשר להוצאות המשפט, יש לקחת בחשבון את הטרחה הרבה שהוקדשה לבירור התביעה מצד הנתבעת. כן יש לקחת בחשבון את סכום התביעה שאינו על הצד הנמוך. עוד נתתי את הדעת להתנהלות התובעים כפי שתוארה בפירוט בפסק-הדין. בשקלול כל אלו, התובעים ישאו בשכר-טרחת באי-כוח הנתבעת בסך 100,000 ש"ח. אוסיף כי ניתן לסבור ששיעור זה של שכר-הטרחה הוא על הצד המתון. כן ישאו התובעים בשכר העדים.

75.בשים לב לפגם שנפל באופן הגשת התצהירים מטעם התובעים, מזכירות בית המשפט תשלח את פסק-הדין למנהל בתי המשפט, לבחינתו (ראו, פיסקה 13 לעיל, וכן עמ' 51-48, עמ' 62 שורות 14-5, עמ' 63 שורות 26-24 ועמ' 67 שורות 5-3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.2.2019).

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ט, 17 מאי 2019, בהעדר הצדדים.