ת"א 60607-01-13 ל' ואח' נ' פ' ואח'

מבוא

1. לגב' צ.ב.ה. ז"ל (להלן: המנוחה) היו אח, אשר אף הוא הלך בינתיים לבית עולמו (להלן: האח) ושתי בנות, האחת חסויה, והשניה, הנתבעת. התובעת היא אלמנתו של האח.

2. כמו כן, היו למנוחה מספר דירות, אשר האחת מהן מצויה בדרך חברון בירושלים, ובה מתגוררת עד עצם היום הזה ביתה החסויה. דירה זו עומדת בלב הסכסוך, ובליבה של התביעה הכספית שבפני, ולפיכך תיקרא להלן, הדירה, בהא הידיעה.

3. העובדות העומדות בבסיס התביעה כמעט ואינן שנויות במחלוקת, והן מעוגנות במסמכים. לפיכך ויתרו הצדדים על חקירות נגדיות, וביקשו שאתן את פסק הדין על סמך המסמכים בתיק, והפרשנות שנתנו לה הצדדים בתצהיריהם ובסיכומיהם.

4. הדירה נרכשה בכספי המנוחה, ונרשמה על שם האח כנאמן. לאחר רכישת הדירה, נטלה המנוחה משכנתא לשם ביצוע שיפוץ בדירה, במסגרת פרויקט שיקום שכונות. המנוחה ואחיה ניהלו חשבון בנק משותף, ממנו שולמו מדי חודש תשלומי המשכנתא. לאחר מותה של המנוחה, המשיך האח ושילם את התשלומים החודשיים מאותו חשבון הבנק.

5. בחייה של המנוחה נערך נחתם הסכם שכירות של הדירה לבת החסויה, וזאת על מנת לקבל ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה לבת החסויה. כספי משרד השיכון שימשו לצורך תשלומי המשכנתא. לאחר מות המנוחה לא חידש אחיה את הסכם השכירות, והמענקים ממשרד השיכון פסקו. מוסכם על הצדדים שלא התקבלו כספי סיוע בשכר דירה לאחר שנת 2000 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 4.7.16, וכן ס' 15 לסיכומי התובעת)

6. טרם מותה, ערכה המנוחה צוואה, במסגרתה הורישה לנתבעת את כל רכושה. וזו לשונו של הסעיף הנוגע לענייננו:

   "הדירה הנמצאת ברחוב ****** בשכונת ***** בירושלים רשומה בלשכת רישום המקרקעין בגוש 30001 חלקה 84/22, על שם אחי ... (להלן: דירת תלפיות).

   רכישת "דירת תלפיות" מומנה בשלמות על ידי ומטעמים טכניים נרשמה על שם אחי... אשר חתם ביום 13.1.93 על הסכם לפיו הוא מאשר האמור לעיל וכי אין לו כל זכות מכל מין וסוג שהוא ב"דירת תלפיות" אני מצווה בזאת את כל זכויותי בדירת תלפיות לביתי, ר.פ., ת.ז. ... בשלמות.

   "דירת תלפיות" ממשוכנת לטובת בנק ירושלים בע"מ ואני משלמת את ההחזרים החודשים בגין משכנתא זו. במידה ולאחר אריכות ימי ושנותיי תיוותר יתרה כלשהי בגין משכנתא זו, היא תשולם על ידי ביתי, ר.פ., על פי הוראת בנק ירושלים בע"מ.

   בדירת תלפיות מתגוררת ביתי... (החסויה) יחד עם בעלה... ביתי ... (החסויה) תוכל להמשיך ולהתגורר ב"דירת תלפיות" עד אריכות ימיה ושנותיה. ..."

7. לאחר מות המנוחה, הוצא צו קיום צוואה. לאחר הוצאת הצו, הגישה נכדת המנוחה אשר אינה צד לתיק זה תביעה לבית משפט לענייני משפחה לביטול הצוואה, וההליך שם נמשך עד לשנת 2006, ובסופו נדחתה התביעה.

8. כל השנים, גם לאחר מות המנוחה, המשיך האח ושילם את תשלומי המשכנתא. לאחר מות האח המשיכה אלמנתו התובעת לשלם את התשלומים האמורים.

9. האח התנה את העברת רישום הבעלות בדירה על שם הנתבעת בהחזר תשלומי המשכנתא, ובסילוק יתרת החוב באופן שיאפשר את העברת הבעלות. לכך סירבה הנתבעת.

10. נוכח סירובה, הגיש האח תביעה כספית, במסגרתה נתבעת הנתבעת להשיב לאח את התשלומים ששילם, ולסלק את המשכנתא. הנתבעת מצידה הגישה כתב הגנה בו הכחישה את חיובה בתשלום המשכנתא, ותביעה שכנגד במסגרתה ביקשה מתן חשבונות. דומה כי הנתבעת חזרה בה מהתביעה שכנגד, לאחר שכל החשבונות נמסרו לה במסגרת גילוי מסמכים, ולפיכך אין לי אלא לדון בתביעה הכספית.

     

    טענות הצדדים

11. התובעת ובעלה המנוח אינם מכחישים את בעלות הנתבעת בדירה, אלא טוענים לזכות עכבון בה, עד שהנתבעת תפרע חובות שרובצים על הדירה, ואשר על הנתבעת לפרוע אותם, הן מכח צוואת אימה שהקנתה לה את הדירה, והן מכח דיני הירושה, שכן החובות הם חובות עזבונה של האם, הנתבעת היא היורשת של העזבון והדירה היא חלק העזבון, כך שאת חובות העזבון יש לפרוע מנכסי העזבון בטרם יועברו ליורשת.

12. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת שהמשכנתא אינה חלק מחובות העזבון, משום שההלוואה ניטלה על ידי התובע, וכספי ההלוואה שימשו אותו בלבד. על טענה זו לא חזרה הנתבעת בסיכומיה, ולא בכדי. היא נסתרת ממסמכי המשכנתא שהציג האח, ומצוואת המנוחה.

13. הנתבעת מוסיפה וטוענת שהאח מושתק מלטעון לקיום חובות בגין המשכנתא, משום שלא העלה טענה זו בתביעה שהגישה הנתבעת נגדו, בה נתבקש צו המחייבו להעביר את הבעלות בדירה על שמה.

14. טענותיה הנוספות של הנתבעת נוגעות לגובה חוב המשכנתא. הנתבעת חולקת על טבלת חישוב הסכומים שצורפה לכתב התביעה, משום שהריבית לפיה חושב החוב גבוהה באופן בלתי סביר (ריבית שנתית בשיעור 10%), ועד כמה שניתן לפענח, גם גבוהה מהריבית של המשכנתא עצמה.

15. הנתבעת מוסיפה וטוענת לזכות קיזוז סכום של 20,000 ₪ אותו שילמה לטענתה עבור מס רכישה. לטענת הנתבעת, בשל התנהלות האח נוצר החוב, שכן האח דיווח על עסקת מכר לשלטונות המס, על אף שהיא ירשה את הדירה, ולפיכך היתה פטורה ממס. לעניין זה משיב האח כי הוא דיווח על העסקה לשלטונות המס על פי עצה משפטית שקיבל. האח מוסיף וטוען שפנה אל הנתבעת לפני שהעסקה דווחה, אולם היא לא השיבה, ולפיכך נקט בצעד החד צדדי.

     

    דיון והכרעה

16. התובעת, ובעלה המנוח, לא חולקים על ממצאי בית משפט לענייני משפחה, לפיהם הדירה שייכת לנתבעת, ולו משום שהם מושתקים מלעשות כן. יחד עם זאת, האם מושתקים הם מלהעלות טענת עיכבון, אך משום שלא העלו את הטענה בהליך שם?

17. על פי תצהירה של הנבעת היא הגישה את התביעה בתמ"ש , 24341/99 במסגרתה חוייב האח (שהיה הנתבע שם) להעביר את הדירה לבעלות הנתבעת (שהיתה התובעת שם). בעניין זה נכתב בספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי (1991), בעמ' 44-45:

    "אך נתבע שהעדיף לא להגיש תביעה שכנגד לא יהא מושתק, מכוחו של פסק הדין, מלתבוע את התובע בתובענה נפרדת בקשר לאותו עניין, אירוע או עסקה, נושא התביעה הראשונה, והוא זכאי ליומו של בבית המשפט. כלל השתק העילה אינו משמש מחסום לפני הנתבע שנהפך לתובע, שהרי העילות, אפילו הן דומות במרכיביהן העובדתיים, אינן זהות, משום חילופי עמדות בעלי הדין... יתר על כן, ניתן לתאר מצבים שבהם עשוי מתן הסעד המבוקש על ידי הנתבע המקורי, בתובענה נפרדת שהגיש, לערער את יסודותיו של פסק הדין שניתן לטובת התובע בתובענה הראשונה או לפגוע בזכויות שנרכשו מכח אותו פסק דין. כך, למשל, כאשר תביעתו של הנתבע המקורי מכוונת, למעשה, למנוע אכיפתו של פסק הדין שניתן לטובת התובע המקורי, או להשבת סכומים שכבר שולמו לתובע מכח פסק הדין, או לשלול מן התובע זכויות בנכס שהוקנו לו מכח פסק הדין. כלל הפלוגתא הפסוקה ממעיט, ללא ספק, מחומרת הדברים... אך כלל הפלוגתא הפסוקה יחול רק לגבי אותן טענות שהועלו למחלוקת בתובענה הקודמת, נדונו והוכרעו בקביעת ממצא פוזיטיבי, וההכרעה בהן היתה נחוצה לצורך פסק הדין, ואין הנתבע מנוע מלהעלות, כתובע בהתדיינות השניה, טענות שנמנע מלהעלות למחלוקת כנתבע בהתדיינות הראשונה."

18. הנה כי כן, כיוון שהנתבעת טוענת שהאח לא העלה טענת עיכבון, או טענה אחרת כלשהי בנוגע לתשלומי המשכנתא בתביעה הקודמת, הוא אינו מושתק מלהעלותן כעת, אף אם הדבר מסכל, או למצער מעכב, את ביצוע פסק הדין שניתן שם.

19. כאמור, הנתבעת לא חזרה בסיכומיה על הטענה לפיה אין מקום לחייב אותה בתשלומי המשכנתא בשל כך שההלוואה ניטלה על ידי האח לצרכיו שלו, ולפיכך אני מורה שעליה להשיב לתובעת את הסכומים ששולמו לפרעון ההלוואה, והדיון שלהלן יהיה אך לגבי גובה החיוב.

20. מקום שמדובר על החזר חיובים שנשאו האח ואלמנתו - התובעת, לא יכולה להיות מחלוקת שההחזר צריך שייעשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית:

    "השערוך בישראל הוחל כחלק מהדין הסובסטנטיבי של עשיית עושר ולא במשפט והוא נובע מעקרונות בסיסיים בכל תחומי המשפט האזרחי. עקרון מניעת ההתעשרות שלא כדין והשבה צודקת בענייננו מחייב, דרך כלל, כי לסכום הנומינלי תתווסף ריבית והצמדה, או דרך שערוך אחרת, אשר תגשר על פני פערי ירידת ערך הכסף ועל הצורך בפיצוי על השימוש בכסף." (ע"א 1665/05 מנוס גולוב נ' א.ר.י מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ ( 13.6.10))

21. הכלל הוא, בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, שפסיקת ריבית תיעשה על פי הכללים שנקבעו בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961, והתקנות שנקבעו על פיו (ע"א 1665/05 לעיל). במקרה שלפני, לא מצאתי עילה לסטות מכלל זה.

22. באשר לסכום הקיזוז הנטען בגין התשלום למס רכישה, אינני מוצאת שיש מקום לניכוי זה. התובעת הוכיחה שב"כ פנה אל הנתבעת בטרם הוגשו הדיווחים לרשויות המס, ועל כן אין מקום לגלגל עליה את המס, אף אילו היתה מתקבלת הטענה שבהתנהלות שונה מול רשויות המס ניתן היה לקבל פטור ממנו. החובה לפעול לקבלת הפטור היתה מוטלת על כתפי הנתבעת, ומקום שהיא נמנעה מלפעול בדרך זו, עליה לשאת בתוצאות. במאמר מוסגר יצויין כי לו הייתי מקבלת את הטענה, לא היה מקום לקיזוז של הסכום הנטען, שכן על פי השומה הסופית שהוצאה לדירה, ושצורפה לתצהיר הנתבעת, עמד מס הרכישה על סכום נמוך מהנטען, בסך של 13,122 ₪, כולל קנס בגין הגשת הדו"ח באיחור, קנס אותו אין להשית על האח דווקא.

23. באופן דומה יש להתייחס לטענות הנתבעת לפיה על האח היתה מוטלת החובה לפעול להגשת בקשה לסיוע בשכר דירה עבור החסויה התגוררת בדירה, ובאמצעות הכספים שהיו מתקבלים לשלם את תשלומי המשכנתא. ואולם, האח אינו האפוטרופוס של החסויה, ואינו מחוייב (או אפילו רשאי) לפעול למען רווחתה. אילו חפצה היתה הנתבעת להיכנס בנעלי אימה המנוחה, לחתום על הסכם להשכרת הדירה ולפעול מול משרד השיכון כדי לקבל את המענק למען אחותה, היא יכולה היתה לעשות כן. אינני מוצאת מקום לחייב את האח לשאת בהפסד הסיוע בשכר דירה, כאשר קבלת הסיוע היתה מותנית בחתימה על הסכם מול אפוטרופוס זר אשר מונה לחסויה, והגשת הטפסים למשרד השיכון.

24. יודגש כי, נוכח הסכמת הצדדים לפיה לא התקבל ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה עבור החסויה לאחר שנת 2000, והתביעה אינה אלא להחזר תשלומי המשכנתא מחודש יוני 2001 ואילך, אין רלוונטיות לשאלת ניכוי שכר הדירה שהתקבל בפועל אצל האח.

     

    לסיכום

25. אני מורה לנתבעת להשיב לתובעת את כל הסכומים ששולמו על ידה ועל ידי בעלה המנוח לבנק ירושלים לפרעון ההלוואה שניטלה על ידי המנוחה, מיוני 2001, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביצועו של כל תשלום ותשלום ועד למועד התשלום בפועל.

26. לאחר ביצוע התשלום, ופרעון יתרת המשכנתא על ידי הנתבעת, תרשם הדירה על שמה של הנתבעת.

27. נוכח התוצאה אליה הגעתי, תשלם הנתבעת לתובעת גם שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר אגרת בית משפט.

     

     

     

    ניתן היום, י"ד אב תשע"ו, 18 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.