אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 59643-05-16

ת"א 59643-05-16

תאריך פרסום : 20/08/2020 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
59643-05-16
03/08/2020
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
בנימין אוליאל
פסק דין
 

 

 צדדי ג'

1. ש'

2. שגב גן בכפר בע"מ (נמחק)

3. רועי שגב (נמחק)

 

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונה נטענת מחודש מרץ 2013. התובע נפגע, לדבריו בברכו הימנית, בשל מפגע בחצר בניין בו גרה גרושתו בשכירות. הגרושה תכונה להלן: "ש". הנתבע הוא המשכיר ובעל הבניין והחצר.

 

2. מטעם התובע הוגשו תצהירו שלו, תצהיר בנו (שיכונה "א"), ותצהיר שכנה , גב' אביבה בוזגלו, המתגוררת בבניין בו ארעה התאונה (אף היא שכרה הדירה מן הנתבע).

 

מטעם הנתבע שהינו בעל הבניין הוגש תצהירו שלו, ותצהיר סוכן הביטוח – מר מאיר נווה.

 

הנתבע הגיש הודעת צד ג' לשוכרת הדירה ש', היא גרושתו של התובע, בתורת המחזיקה במקרקעין.

 

בישיבה האחרונה זימן התובע לעדות מעמו את מר רועי שגב המוכר לשני הצדדים (ש' עבדה אצלו תקופה מסוימת , והוא השתמש בחלק מן החצר במושכר שלה לצורך הפעלת גן, עד ששכר מן הנתבע מתחם סמוך להפעלת הגן; הנתבע הנו דוד של רעייתו). יוער כי במקור שלח הנתבע הודעת צד שלישי למר שגב, אך זו נמחקה לבקשתו (בקשה אותה הגיש לאור הקרבה המשפחתית). לאחר שנמחקה, הגיש מר שגב תצהיר מטעם הנתבע, אך משלא התייצב נמשך תצהירו. אז כאמור ביקש התובע לזמנו לעדות (נדרש צו הבאה משלא התייצב לישיבה אליה זומן).

 

3. לאור פערים בין חווה"ד הרפואיות מטעם הצדדים מונתה ד"ר סוזנה הורוביץ כמומחית מטעם ביהמ"ש.

4. הדיון לא פוצל בין שאלות האחריות והנזק . החלק הארי בראיות שנשמעו , נגעו לשאלת האחריות, בשים לב להתכחשות הנתבע לנסיבות הנטענות. אקדים ואציין התוצאה לפיה ראיתי לקבל גרסת התובע וגרושתו, וראיתי לקבל התביעה. מטבע הדברים, אפתח בשאלת האחריות.

 

5. גרסת התובע:

 

א. התובע יליד ספטמבר 1967, כבן 53 כיום. גרושתו התגוררה במועד התאונה בדירה שכורה שבכפר ביאליק. בעל הבניין (והחצר) אשר השכיר הדירה, הינו הנתבע. צורף הסכם השכירות.

 

ב. באחת השבתות בחודש מרץ 2013, כאשר התובע טוען שאינו זוכר תאריך מדויק, הגיע לבקר את ילדיו אצל גרושתו. כשרצה לצאת מן הבית התברר כי לא ניתן לצאת מן הדלת הראשית של הבניין, שכן הצילינדר שלה לא היה תקין. נודע לו מגרושתו כי ביקשה מבעל הבית כמה פעמים לתקן את הצילינדר. לפיכך הציעה הגרושה כי יצא מן הדלת האחורית.

 

ג. עד אותו יום לא יצא התובע מאותה יציאה אחורית של הבניין, ולא הכיר אותה.

 

ד. הוא החל ללכת לכיוון היציאה האחורית שהינה שער ברזל בחצר, כאשר ש' גרושתו הלכה עמו והילדים נותרו בבית. החצר בחלק האחורי של הבניין בו הלכו השניים הייתה יחסית מוזנחת, עם צמחיית פרא מסביב.

 

ה. בהתקרבו לשער, ממש צעד לפניו, דרך התובע על מכסה ביוב, שהוסתר בחלקו ע"י צמחיה. צורפה תמונה לתצהיר התובע. הסתבר שמכסה הביוב לא היה סגור ולכן כאשר דרך עליו התובע, נכנסה רגלו באופן פתאומי לתוך בור הביוב, כשהתובע נחבט בברך ימין.

 

ו. כל השטח היה שייך לנתבע. נודע לתובע בדיעבד כי הנתבע ביצע במקום עבודות שונות, ככל הנראה כדי להשמיש את בריכת השיחה שלו שבמקום.

 

ז. ש' סייעה לתובע לקום, בעודו כאוב ומדמם בשתי ברכיו. השניים יצאו מן השער האחורי, ומחוץ לו נתקלו בשכנה של ש', גב' אביבה בוזגלו (להלן: "אביבה"). האחרונה הציעה עזרתה ואף הביאה לו מגבת להניח על מקום הפציעה. הוא נותר לשבת זמן מה על מנת להתאושש ולהרגיע את הכאב ולאחר מכן עזב את המקום.

 

ח. בימים הבאים נטל התובע משככי כאבים. מאחר והכאבים לא חלפו, פנה לטיפול רפואי אורטופדי. מאז טופל במסגרת הקופה.

ט. התובע מציין ששוחח עם סוכן הביטוח שלו והונחה לפנות לבעל הדירה ולבקש את פרטי חברת הביטוח, אך הנתבע בשיחה טלפונית השיב כי אין לו ביטוח וניתק את השיחה.

 

תיעוד רפואי רלבנטי כולל מן העבר

 

7. התובע והנתבע צירפו שניהם מסמכים מתיקו הרפואי של התובע. יש חשיבות לתאריכים ולתוכן, בפרט לאור העובדה שהתובע ועדיו אינם זוכרים את מועד התאונה המדויק, אלא רק שאירעה בחודש מרץ 2013, באחת השבתות. זו טענה שאינה מובנת מאליה ונצרכה אכן לבירור (שכן ברגיל, במקרה של פגיעה לא טריביאלית, יפנה אדם לטיפול רפואי בסמיכות של ימים למועד הפגיעה, ולא יצטרך להסתמך על זיכרון ממרחק של זמן, ביחס למועד הפגיעה המדויק). בסופו של יום כאמור, מקובלת עלי טענה זו של התובע, מטעמים שאבאר.

 

8. להלן אסקור אפוא את עיקרי התיעוד הרפואי באותם חלקים שעשויה להיות להם רלבנטיות כלשהי לשאלת האחריות.

 

9. לפני מועד התאונה הנטען – עבר בברך ימין:

 

ב 27.1.97 נרשם שצילומי ברך ימין תקינים. התובע נשלח ליעוץ נוסף (העמ' הרלבנטי יימצא בנספח 6 לתיק מוצגי הנתבע ). מכאן יש להבין שהיו מיחושים בברך אך לא נמצא כל ממצא.

 

ב 28.2.01 מופיע אזכור בתיק הרפואי לתאונת דרכים (ככל הנראה מס' ימים קודם לאותו תאריך) התובע מתלונן על כאבי צוואר וברך ימין. אקדים ואציין כי תיעוד זה עמד בפני המומחית מטעם ביהמ"ש שלא ייחסה לו חשיבות, היות ואין מסמכי המשך על טיפול או כאבים או מגבלה בברך ימין, כך שגם כאן יש לקבל לטעמה שמדובר בכאב חולף שלא הותיר נכות.

 

בתיעוד המשך בתיק, מ 8.8.01, נרשם כי היה זיהום בשוק וברך ימין שחלף.

 

התובע טוען כזכור שנפגע באחת משבתות חודש מרץ 2013. להלן סקירת תיעוד שלאחר מועד זה:

 

ב 14.4.13 מבקר התובע אצל רופאת משפחה. אצלה לא נרשמת תלונה הנוגעת לברך הימנית או למפרקים בכלל (מאידך, ראוי לציין כי מטרת הביקור כעולה מפרק התלונות , נגעה לתוצאות בדיקות דם שהתקבלו , וההמלצות שניתנו נגעו לפעילות גופנית, הורדה במשקל ודיאטה מתאימה, תוך הפניה לדיאטנית). מסמך נ/5.

אלא שהתובע צירף גם גיליון המרכז ההתחייבויות שניתנו לו מטעם הקופה שלו ,לטיפולים שונים. מהדו"ח עולה כי במהלך חודש ינואר 2013 נתנה הקופה התחייבויות לטיפולי פיזיותרפיה, וכך גם ב-4.4.13. החשוב לענייננו (ראה בהמשך) הנו שב-14.4.13 (מועד בו ביקר כאמור אצל רופאת המשפחה) גם הפיקה לו הקופה התחייבות לצילום ברך.

 

ביחס לפיזיותרפיה בעטיה הפיקה הקופה התחייבויות בינואר 2013 וב 4.4.13 - לא ברור על אילו טיפולי פיזיותרפיה מדובר, והאם מדובר בברך. לא ברור גם האם כל הטיפולים בתאריכים השונים מתייחסים לאותו איבר ואם כן לאיזה. צוין שם המכון לטובתו ניתנה ההפניה . איש מן הצדדים לא צירף דו"ח טיפולים פיסיותרפיים מאותו מכון ככל שהתובע אכן מימש ההתחייבויות, כולן או חלקן, וטופל שם.

 

ב-25.4.13 ביקר התובע אצל האורטופד, ד"ר פריהולד, אשר ציין (ברור שמפי התובע) כי מדובר בבן 45 לאחר חבלה סיבובית "לפני 10 בברך ימין" . נספח 3 לתיק מוצגי הנתבע.

 

הערה שלי י.פ.: לא ברור למה הכוונה והאם מדובר ב-10 יום, 10 שבועות, או 10 חודשים. במבט ראשון, כל חלופה אינה מתיישבת עם מועד תאונה במרץ 2013, לה טוען התובע. יחד עם זאת אזכיר כי גיליון ההתחייבות שהפיקה הקופה, תומך בכך שהתובע אכן התלונן לכל המאוחר ב 14.4.13 על כאבי ברך, שכן אז , באותו יום בו גם ביקר אצל רופאת המשפחה, הופקה לו התחייבות לביצוע צלום ברך. נתון זה נותן רגליים לסברה כי כאשר רושם ד"ר פריהולד ב-25.4.13 כי התובע עבר חבלה סיבובית "לפני 10 בברך ימין", אכן התכוון לרשום "10 ימים". כלומר, המסקנה הסבירה הנה כי התובע אכן התלונן ב-14.4.13, עת ביקר בסניף אצל רופאת המשפחה, על חבלה שעבר בברך ימין. ולכן קיבל התחייבות לצילום הברך.

 

יש אפוא תימוכין לכך שהתובע אכן נחבל בברכו, אולם השאלה מתי. לפי הרישום של ד"ר פריהולד סביר שאכן טען התובע ב 14.4.13 כי נחבל אותו יום, ואז בחלוף 10 יום רשם ד"ר פריהולד שעבר חבלה סיבובית לפני 10 (ימים). איש מן הצדדים לא הגיש רישום מ 14.4.13 בו התלונן התובע על הכאב בברך, ויכול אפוא שהתלונה לא נרשמה. אך סביר כאמור שהיתה תלונה כזו באותו יום בו ביקר בסניף ב 14.4.13, שכן בלעדיה לא היתה ניתנת התחייבות לצילום, שהופקה אותו יום. יש לומר גם שגיליון הרישום הרפואי בקופה, לפחות באותם חלקים שצורפו, נחזה לאקוני משהו מבחינת רמת הפירוט, וענין זה וודאי שאין לזקוף לחובת התובע. מה שיש לכאורה לזקוף לחובתו, הנו אי אמירת אמת בקופה ביחס למועד הפגיעה שקדם בפועל בכמה שבועות לתאריך שמסר, אולם לעניין זה יש הסבר שיבואר.

ב 9.5.13 נבדק התובע אצל רופאה פנימית, ד"ר קויפמן שרושמת מפיו בפרק התלונות "אתמול נחבלה בברך ימין" (שגיאה במקור). בבדיקה הגופנית נרשם שיש נפיחות קלה ושריטות עם הפרשות דם בכמות קטנה. מסמך נ/4.

 

ב-15.8.13 נבדק התובע שוב אצל ד"ר פריהולד, שמציין אבחנה של אי סדירות במיניסקוס מדיאלי והפנה התובע ל-MRI.

 

התובע אכן קיבל הפניה ל-MRI בברך ב-13.10.13. כאשר צוין "שוב כאבים בברך" וכן "חשד לקרע ב-MM".

 

ה-MRI האמור לברך ימין בוצע ב-12.12.13 וחשף אכן קרע במיניסקוס המדיאלי האחורי עם שינויי CMP, ושינויי OA קלים במדור המדיאלי של הברך. צוינו תפליטים במדורים שהוזכרו, וכן ניוון מוצינוזי של ה-ACL.

 

ב-9.1.14 צוין בבדיקה אצל ד"ר פריהולד, כי מדובר בבן 45 לאחר חבלה סיבובית בברך ימין במרץ 2013. סובל מכאבים בברך, בעיקר בזמן התכופפות ובינתיים הכאבים השתפרו. המומחה ציין את ממצא הקרע במיניסקוס שנמצא ב-MRI.

 

י. לשלימות התמונה יוער כי התובע צירף גם בדיקה 6 שנים לפני התאונה, מ-7.5.07 של האורטופד ד"ר בן ארי. האורטופד מציין ממצאים הנוגעים אך לעמוד השדרה המותני. מסמך זה בבדידותו אין בו כדי ללמד אם היה או לא היה עבר ברכי. מכל מקום, התובע מצרף גם אסמכתאות על טיפולים פזיותרפיים שעבר בעקבות תאונת דרכים מיום 19.12.06 כאשר הטיפולים נגעו לעמוד שדרה צווארי. כעולה מן התיעוד, סובל התובע מממצאים ניווניים בגבהי שתי חוליות בעמוד שדרה גבי ומבלטי דיסק וממצאים ניווניים נוספים בצוואר, הכל לפני התאונה הנטענת ממרץ 2013. עם זאת מדובר בשנים קודם, וכל שניתן כאמור לומר בהקשר הטיפולים הפיסיותרפיים לגביהם ניתנה לו התחייבות בינואר 2013 , הנו שלא ברור למה בדיוק התייחסו. לאור העבר, יש סבירות שהתייחסו לעמוד שדרה ולא לברך. הנתבע יכול היה לאסוף חומר מתיקיו הרפואיים של התובע ולהגישו. גם הנתבע לא הגיש חומר ממנו עולה שבשנים עובר למרץ 2013, , לא כל שכן החודשים שעובר למועד זה, סבל התובע מבעיה בברך ימין או בברכיים בכלל.

 

 

 

 

10. גרסת א', בן התובע

 

א. א' ציין כי התגורר במועדים הרלבנטיים עם אמו בדירה שהושכרה ע"י הנתבע. כשבועיים לפני התאונה נשוא התיק, הלך הוא לכיוון הכניסה האחורית של הבית, בשל בעיות עם הצילינדר בדלת הכניסה הראשית, ובהגיעו לכניסה האחורית מעד קלות כתוצאה מבור ביוב בחצר שהיה צמוד לשער האחורי. הוא מציין כי היה קשה להבחין בבור, לאור העשביה הגבוהה והזנחת הגינה.

 

ב. מספר ימים לאחר המקרה, הציג א' בפני הנתבע את מצב הגינה שלא לראשונה, והאחרון התחייב לטפל בגינה, לגזום את השיחים והדשא ולהשמישה. לאחר כשבועיים ביום שבת, ביקשה ממנו ש' אמו לנסות לפתוח מתוך הבית את דלת הכניסה הראשית עקב אותה הבעיה בצילינדר. לאחר מספר ניסיונות הצליח א' לפתוח את הצילינדר, ומולו עמדו אביו התובע ואמו, כאשר ברכיו של האב מדממות והוא חש ברע. לשאלתו הוסבר לו שאביו נפל ונפגע עקב בור הביוב.

 

11. גרסת השכנה , אביבה

 

5. א. אביבה הצהירה כי ביום שבת כלשהו, כאשר אין היא זוכרת תאריך, הייתה היא בבית ושמעה את שכנתה ש' צועקת שהתובע נפל. היא יצאה מיד החוצה וראתה את התובע ואת ש' יוצאים מן השער האחורי של הבית כאשר התובע אוחז בברכו, נראה סובל וירד לו דם. הברך גם הייתה נפוחה מאוד.

 

ב. הגב' בוזגלו הביאה מגבת ומים ו-ש' סיפרה שהתובע נפל בבור הביוב כאשר רגלו נכנסה פנימה. היא הבינה שהתובע ו-ש' יצאו מן הדלת האחורית בגלל הבעיה בדלת הכניסה שלהם. ש' אף סיפרה לה שיש בעיה בדלת.

 

ג. יוער כי לדברי הגב' בוזגלו המבנה כלל שתי יחידות דיור, כשהיא גרה בקומה התחתונה ו-ש' בעליונה.

 

ד. היו הרבה בעיות בבית שבעל הבניין (הנתבע) סירב לתקן. היו בעיות בדלת ובצמחיה, ותמיד כאשר פנתה אליו שיתקן ויסדר את הבית, הוא סירב, או הסכים בתנאי שהעדה תשלם על כך מכיסה. כשהתלוננה בפניו שזו אחריותו, נהג לומר שאם לא טוב לה היא יכולה לעזוב.

 

12. גרסת הנתבע

 

א. הנתבע מודה כי ש', גרושתו של התובע, החזיקה במועד הנטען במקרקעין. לדבריו, מדובר בתביעה לא אמינה, כאשר רק לאחר חקירה שביצע, גילה כי קודם להגשת התביעה נגדו פנה התובע בגין התאונה הנטענת בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח מחברת מנורה מבטחים.

באותה תביעה טען הוא שהתאונה התרחשה בכלל באפריל 2013, אלא שבסופו של יום נדחתה התביעה מן הטעם שהפוליסה הייתה תקפה רק מיום 1.5.13. לפיכך שינה התובע בחוסר תום לב את גרסתו, והגיש תביעה זו מבלי להזכיר את התביעה כנגד מנורה מבטחים

 

הערה שלי י.פ. – מבלי לגרוע מן הבעייתיות המצויה אכן במגרשה של התביעה ונוגעת לאי אזכור תאריך מדויק של התאונה, לא ברור איזה עניין היה לתובע "לגרור לאחור" בתביעה זו , את תאריך התאונה למרץ 2013 דווקא, במקום אפריל 2013 כפי שטוען הנתבע: שכן אם מדובר בניסיון לזכות בכיס עמוק, הרי אף לדברי הנתבע הייתה הפוליסה של מנורה מבטחים בתוקף רק מ-1.5.13. אקדים ואציין מסקנתי, שכן ניתן לקבל שהתובע ניסה כאמור להציג במקור מצג בפני הרופא לפיו אירעה התאונה באפריל 2013 במקום במרץ 2013, לאור ידיעתו על המועד בו נחתמה הצעת הביטוח.

 

ב. מכל מקום, טוען הנתבע כי בתביעה למנורה מבטחים טען התובע לעובדות אחרות:

 

ב-10.4.13 רכשה גרושתו של התובע, באמצעות סוכן הביטוח מאיר נווה, פוליסת ביטוח תאונות אישיות ממנורה מבטחים, כאשר היא הוגדרה כמבוטח ראשי והתובע הוגדר כמבוטח משני (צורפה הצעת הביטוח האמורה). התובע חתם על הצהרת הבריאות במסגרת הצעת הביטוח, ולא ציין כי יש לו עבר תאונתי, לרבות תאונה בברך מחודש מרץ 2013, החודש שלפני מועד מילוי וחתימת הצעת הביטוח.

 

הערה שלי – י.פ: הצעת הביטוח שצירף הנתבע לתיק מוצגיו כוללת שני עמודים, ומספר סעיפים. סעיף א' הינו פרטי המועמדים לביטוח, סעיף ב' נוגע לזהות המוטבים למקרה מוות, סעיף ג' נוגע לפרטי הפוליסה, סעיף ד' נוגע לתוכנית הביטוח, סעיף ה' הינו הצהרת בריאות. סעיף ו' אינו רלבנטי. סעיף ז' הינו ויתור סודיות רפואית וחתימת המועמדים לביטוח, סעיף ח' הינו הצהרת המועמד לבעלות על הפוליסה – שם הוא מאשר גם את נכונות הצהרת הבריאות שלו. יתר הסעיפים אף הם לא רלבנטיים לענייננו. בעוד שסעיף ח' כולל כאמור אישור של נכונות הצהרת הבריאות, הרי שעיון בסעיף ה' שהינו אותה הצהרת בריאות, מעלה שמדובר ברובריקה מצומצמת במיוחד, כאשר כל מועמד לביטוח נדרש להשיב בכן או לא אם הוא מוגבל בביצוע אחת מן הפעולות הבאות, ומצוין שאם התשובה הינה כן, אין לקבל את המועמד לביטוח. הפעולות הן: קימה ושכיבה, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים, ניידות, צורך באמצעי עזר להליכה, בריחת סידן, דמנציה, אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה וניוון שרירים. לא נותר לי אלא לקבוע כי טענת הנתבע כאן ריקה מתוכן, והרושם הוא שהוא "יורה טענות לכל הכיוונים". אזכיר כי מדובר בתיק בו קבעה מומחית בית המשפט נכות בת 10% בלבד, כך גם המומחה מטעם התובע (ראה להלן בהמשך).

 

הבעיות הרפואיות שהתובע נאלץ לסמן בגין כולן כמכלול "כן" או "לא", במידה והוא סובל ולו מאחת מהן, הינן בעיות קשות, חלקן פעולות ADL שנזכרות בפוליסות סיעוד, חלקן האחר בעיות רפואיות קשות כגון טרשת נפוצה או ניוון שרירים. על פני הדברים, גם אם אכן סובל התובע מנכות קלה בשיעור 10% בברך, לא ניתן לקבוע כי נכותו זו עונה לרשימת הבעיות שבהצהרת הבריאות, אף בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. לא היה מקום לנסות וליצור אפקט מלאכותי של דרמה בשל כך שהתובע ציין שאינו סובל מבעיות אלה בהצהרת הבריאות שלו מאפריל 2013, שכן גם אם נחבל בברכו חודש קודם, לא טען הוא כי הפך להיות משותק או אדם סיעודי שאינו יכול לקום או לשבת, להתלבש או להתרחץ וכיוצ"ב. הרי אין חולק כי גם לשיטתו, פנה הוא לטיפול רפואי רק שבועות לאחר מועד התאונה שהוא טוען כי אירעה במרץ 2013 .

 

ג. במסגרת סעיף קטן ו' לפרק ההצהרות בהצעת הביטוח, הצהיר התובע כי הוא מודע שהפוליסה לא מכסה אירוע תאונתי קודם שארע לפני מועד הצטרפותו לביטוח. מכאן הסיק הנתבע כי קודם ליום 10.4.13 לא ארעה לתובע כל תאונה. ברור שהפוליסה בביטוח תאונות אישיות אינה אמורה לכסות תאונה שארעה לפני ההצטרפות לביטוח, אך לא ברור כיצד מסיק הנתבע מכך שלא הייתה תאונה כזאת לפני ההצטרפות לביטוח.

 

ד. מאידך, יש אכן משמעות לנתון הבא אליו מפנה הנתבע. ב-13.1.15 פונה התובע במייל ליו"ר לשכת סוכני הביטוח בצפון – מר ליאור רוזנפלד, ומציין כי הסוכן מאיר נווה מכר לגרושתו פוליסת ביטוח בריאות לעצמה וגם עבורו ונאמר לה על ידו שהכיסוי הביטוחי חל מיום העסקה "תקופה קצרה מיום העסקה נפצעתי בברכי ונאלצתי להעדר מעבודתי, ונקבע לי שעלי לעבור ניתוח בברכי כתוצאה מפגיעה זו". נתון זה כאמור משמעותי יותר, שכן התובע טוען במפורש שנפגע לאחר כניסת הפוליסה לתוקף, ובשום אופן לא יכולה הייתה להיכנס לתוקף לפני מועד הצעת הביטוח מאפריל 2013.

 

ה. הנתבע צירף חלופת מיילים מול התובע. באותו מייל אותו כבר ציינתי, מלין התובע על סוכן הביטוח מאיר נווה שטען לדבריו שהפוליסה לא מכסה, וטוען שפנה בתלונה למפקח על הביטוח וועדת האתיקה. כתוצאה מכך פנה מר רוזנפלד לסוכן מאיר נווה, וביקש טיפולו.

 

תשובת הסוכן מאיר נווה (להלן: "הסוכן") צורפה ע"י מר רוזנפלד למייל תשובה שנשלח לתובע. מר נווה ציין כי אכן ש' רכשה באמצעותו את הביטוח והוסיפה לפוליסה את התובע גרושה. הפוליסה הייתה פוליסת תאונות אישיות ולא פוליסת בריאות. התובע הודיע לו כי בירידה מן המדרגות של בית גרושתו, הוא נפל ונחבל בברכו, והסוכן הסביר לו שהפוליסה מכסה בין היתר שבר שלדבריו לא היה לו. הסוכן מסר לו שידבר אתו כאשר ידע מה קורה.

 

אכן, התובע התקשר אל הסוכן בהמשך והודיע לו שנאלץ לעבור ניתוח והסוכן הסביר לו שוב שאין כיסוי ביטוחי בפוליסה לניתוח, והסביר לו שוב שלא מדובר בפוליסת בריאות אלא פוליסת תאונות אישיות, שיכולה לתן כיסוי במידה ויקבעו אחוזי נכות שיזכו בפיצוי כלשהו על פי הטבלה שבפוליסה. הסוכן מציין (המייל מ-25.1.15) כי פגש בתובע לפני כ-10 יום כשהוא מרקד ומפזז ביום הולדת לאחד מילדי הגן של בנו.

 

התובע השיב למר רוזנפלד (ששלח לו את מייל התגובה של הסוכן) כי לא נפל במדרגות אלא בבור ביוב בחצר, שהמכסה שלו היה מונח ומשוחרר על הבור, מה שהסביר פעמיים לסוכן. נכון הדבר שנפגש עם הסוכן בהופעה שערך, ואכן לא דיבר אתו על הנושא, שכן העביר את הטיפול למר רוזנפלד. הוא מופיע 22 שנה כאומן קסמים, ומעולם לא רקד או פיזז עם הילדים או עם מבוגרים. התובע מאשר כי מדובר בפוליסה של תאונות אישיות, כפי שנמסר לו ע"י גרושתו, ומבקש לקבל את הפוליסה שטרם הגיעה לידיו.

 

הסוכן השיב במייל תגובה למר רוזנפלד כי הביטוי "רוקד ומפזז" היו בלשון שגיא נהור ואין ברצונו לרדת לרמת המלל של התובע.

 

ו. הנתבע מודה שב-10.6.12 שכרה ש' את הדירה בקומה הראשונה לתקופה שמ-15.7.12 ועד 15.7.13 ומצרף הסכם שכירות. בסייפת ההסכם הוספו הערות בכתב יד, כולל הערה לפיה מתחייבת צד ג' לעשות ביטוח צד ג'.

 

הערה שלי י.פ. – הצדדים דשו בנושא זה של ההתחייבות החוזית לערוך ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, אולם הרלבנטיות אינה ברורה. ביטוח אחריות כלפי צד שלישי מכסה את אחריותו של המבוטח (היינו הגרושה), ככל שיש כזו. אם אין אחריות לגרושה, ממילא לא רלבנטית אי הוצאת פוליסה. ואם יש לה אחריות, הרי לא נטען כי הגרושה התחייבה לכלול בפוליסת צד ג' שהתחייבה להוציא ,גם את הנתבע, כמוטב או מבוטח נוסף. איני סבור כי יש ל ש' אחריות נזיקית למקרה, ולו כמעוולת בצוותא עם הנתבע, ולו היתה לה , ולו ערכה פוליסה, היתה הפוליסה אמורה לכסות רק חלקה שלה באחריות, ולא גם חלקו של הנתבע. כפי שציינתי, נחזה שהנתבע ירה טענות דיוניות בלא אבחנה, ובלי להתעמק ברלבנטיות לנסיבות המקרה הקונקרטי.

 

ז. הנתבע טוען כי רק כשהבין שאינו זכאי לפיצוי ממנורה, רקם את התביעה כנגד הנתבע. שוב – גם טענה זו תמוהה. פוליסת הביטוח של מנורה, אף לו הייתה בתוקף במועד התאונה הנטען של מרץ 2013, היתה מכסה את התובע , אם בכלל, רק בגין הנכות התאונתית בסכום נקוב ומוגבל, ולא משפה אותו על מכלול נזקי הגוף מהם סבל.

עילה כנגד מנורה מבטחים מכוח פוליסת הביטוח לו היתה בתוקף, הנה מכוח דיני החוזים, כתביעה כספית נקובת תקרה לתגמולי ביטוח. ואלו יסודה של התביעה שבפנינו בעילה נזיקית. גם לו הייתה בתוקף פוליסה של מנורה, וגם לו זכה התובע לפיצוי מכוחה , לא היה בדבר כדי לחסום הגשת תביעה זו, ותגמולי הביטוח להם היה זוכה שם לא היו ברי ניכוי מן התביעה כאן (עיין בסע' 86 לפקודת הנזיקין).

 

דחית טענות מופרכות של הנתבע עדיין אין בכוחה לצקת תוכן פוזיטיבי לתביעה, שהתובע הוא הנושא בנטל הוכחתה. מדובר כאן רק על הסרת חלק מן הטענות מן המדוכה , כטענות שהיו מיותרות על פניהן.

 

ח. הנתבע מוסיף ומציין כי התובע גר למעשה עם גרושתו ואף היה אמור לשמוע מבנו א' על המפגע ככל שזה היה קיים, שהרי א' טוען שהעיר עליו שבועיים לפני התאונה, לאחר שגם הוא נתקל בו. גם טענה זו אינה במקומה, כאשר אדם אינו אמור לחרות בזיכרונו מפגעים לעתים אף כאלה שראה בעצמו בעבר, וא' לא טען כי יידע בכלל את אביו שהמכסה אינו מעוגן למקומו. כלפי חוץ נראה המכסה כמכסה תקין, וככל שאירעה התאונה – לא היה התובע אמור לנחש שאינו כזה.

 

ט. הנתבע מפנה לכך כי אין זה סביר שאדם שסבל מחבלה עם דימום בברך ונפיחות ימתין חודש עד לקבלת טיפול רפואי. זו טענה שאכן טעונה בירור, ומומחית ביהמ"ש אכן התייחסה אליה (ראה בהמשך).

 

י. מאידך במישור היחסים עם הצד השלישי מופרכות טענותיו של שולח ההודעה , הוא הנתבע. הוא טוען כי לא ערך כל שיפוץ במקרקעי המושכר. אך הטענה בסופו של יום, מתייחסת לחצר המושכר, כאשר גם אם לא שיפץ אותה, לפי הטענה היה עליו לתחזק אותה חצר, והוא לא עשה כן, לרבות אי עיגון מכסה הביוב , ולרבות אי ניכוש העשביה שכיסתה אותו והסתירה אותו (אף שגם כאן כאמור – אף אלמלא הוסתר, התובע לא היה אמור לנחש שהמכסה לא מעוגן למקומו, ככל שאכן אירעה התאונה כפי שטען) .

 

הנתבע מפנה למכתב ששלחה ש' למר רועי שגב, שם ציינה שהיא שכרה גנן לניקוי החצר בעלות של 1000 ₪ - אותה חצר בו נפגע התובע. מכאן למד הנתבע כי הייתה זו חובתה של הצד השלישי לתחזק החצר שהרי עשתה זאת בפועל. אלא שהנתבע אינו מפנה לשום סע' בחוזה השכירות המטיל על ש' כשוכרת חובת תחזוקה של החצר , במה שקשור לענייני תשתית.

 

 

באין קביעה אחרת בחוזה השכירות (המתייחס לתקופה שמלפני התיקונים בחוק השכירות והשאילה), הרי שמן הראוי לקרוא אל תוך החוזה בעניין זה את המשטר המקובל בחוזים מאותו סוג (סע' 26 של חוק החוזים (חלק כללי)), ולפיו התחזוקה השוטפת היומיומית הנה על השוכר, אך בענייני תשתית – חב בעל הבית, כחלק מחובתו להעמיד מושכר בר שימוש. נשים כרגע בצד השאלה על מי הייתה החובה לנכש העשביה בחצר, למרות שהדעת נותנת שהיה זה מחובת בעל הבניין שהשכיר הדירות שבו לנתבעת ולגב' בוזגלו (ראה להלן). אין זה הגיוני שהחובה לטפל בחצר המהווה רכוש משותף של כלל הדירות הוטלה דווקא על בעלת דירה ספציפית או שוכרת של דירה ספציפית. ומישהו מבין הצדדים חב הרי בנושא התחזוקה. זה ענין בסיסי, כך שבאין קביעה פוזיטיבית לגביו בחוזה – הדין לא אמור לשתוק לגביו אלא יש להשלים החוזה.

 

לשם המחשה: נניח שמדובר בבית משותף עם 20 דירות, והנתבע בעלים רק של דירה אחת בבניין, אותה השכיר ל ש' . על מי החובה לדאוג לניכוש עשביה שבחצר? מדובר על חובה לתחזק הרכוש המשותף בסבירות, חובה המוטלת על בעלי הדירות באמצעות נציגות הבית המשותף, כאשר בהוצאה אמור כל בעל דירה לשאת על פי חלקו היחסי (כקבוע בסע' 57 ו 58 של חוק המקרקעין). ברגיל ישמשו מיסי ועד הבית המשתלמים על פי חלקה היחסי של כל דירה, להוצאה שוטפת מעין זו. אך אין זה משנה אם יש די כסף בקופת הועד (הנציגות) או שיש צורך במגבית מיוחדת. העיקרון הוא שכל בעל דירה חייב לשאת בחלקו היחסי לשם תחזוקה סבירה של הרכוש המשותף. חובה זו אינה אמורה לחול על השוכרים (למצער, באין קביעה אחרת בהסכם השכירות עמם). אמנם נכון כי בדוגמא שנתתי , למצער ביחסים מול שאר בעלי הדירות, יחוב הנתבע אך בחלקו היחסי במקרה של תאונה דוגמת זו בענייננו. אולם הדוגמא ממחישה מדוע אף בנושא ניכוש העשביה הוא זה שנשא בחובה לתחזוקה סבירה של החצר (גם תחת ההנחה שהנתבעת הוציאה מכיסה עבור ניכוש, משהזניח חובותיו).

 

גם אם נניח, בניגוד לקביעתי, שמדובר בחובת תחזוקה של השוכרים דווקא, הרי למכסה הביוב ועיגונו, לבטח לא ניתן להתייחס אלא כאל חלק מתשתית הביוב, שחובת תחזוקתה, באין קביעה אחרת בחוזה השכירות, הנה על בעל הבית.

 

זאת ועוד, ש' מבארת כי אותו מכתב שצירף הנתבע, מכתב למר שגב, הנו רק חלק מתכתובת בו היא מלינה על יחס המשכיר כלפיה. ואכן מעיון במכתב, נחזה שמדובר בחלק מתוך שלם , בו מעלה ש' טרוניה על נושא התחזוקה.

 

יב. ענין אחר הוא שהנתבע מכחיש כי אי פעם פנה אליו א' או מישהו אחר ביחס למכסה הביוב, ככזה שאינו מעוגן. בהקשר זה השאלה העיקרית שיש לשאול הנה האם מתקבלת גרסת התובע. אם אכן נפגע כמתואר על ידו, הרי היה זה מחובת הנתבע כאמור לדאוג לעיגון לבטח של אותו מכסה, כאשר הצד השלישי המחישה כי הייתה לו שליטה בפועל, ובוודאי שאיש לא היה מונע ממנו לדאוג לעיגון שכזה, מכוח חובותיו כמשכיר כלפי השוכרים, גם אם לא הוא אלא ש' היא שהחזיקה בחצר ובדירה, כשוכרת.

 

יג. הנתבע מפנה לחובות הזהירות של המחזיק כלפי צדדי ג', לבל ייפגעו, אך מערב בין עניינים שונים. חובות השוכר כמחזיק כלפי צד שלישי, אינן גורעות מחובות בעל הבית. ומאחר ו ש' לא נתבעה במישרין אלא כצד שלישי, הרי שיש לשאול על מי ביחסים בינה לבין בעל הבית חלה חובת התחזוקה של אותו מכסה ביוב שגרם לנזק. והתשובה כאמור הנה שבאין קביעה פוזיטיבית בחוזה השכירות, שאכן אינה בנמצא, יש להטיל החובה על בעל הבית המשכיר מכוח סע' 26 של חוק החוזים (חלק כללי), שכן בנושא בור הביוב מדובר בענייני תשתית. ולא בתחזוקה שוטפת כגון ניקיון, צביעה, החלפת נורה או פתיחת סתימה בכיור. מסקנה זו לא הייתה אמורה להשתנות אף לו נתבעה גרושתו של התובע במישרין יחד עם הנתבע, משעה שנקבע שלא היא, אלא הנתבע, הוא שהיה אמור לתחזק מכסה הביוב ואף לדאוג לעיגונו לבטח (ואף לדאוג לניכוש העשביה).

 

13. גרסת רועי שגב

 

א. העד נתן תצהיר אליו צירף אותו מכתב של ש' בו הודיעה לו שנטלה גנן לתחזוקת החצר בעלות של 1,000 ₪. התצהיר אמנם נמשך משעה שהעד לא התייצב, אך אז ביקש ב"כ התובע לזמנו כעד מטעמו, שאינו בשליטה. נעתרתי לבקשה, והיה צורך בצו הבאה כדי להביא להתייצבותו. עיקר חקירתו הניבה בעיקר תשובות של "לא זוכר". העד נחקר בין היתר על התמיהה הלכאורית, כאשר בכתב ההגנה מתרעם הוא על הנתבע ששלח נגדו הודעה לצד שלישי (בטרם מחק אותה) , ובהמשך נותן תצהיר לנתבע. רעייתו של העד הנה כאמור קרובת משפחה של הנתבע. מאידך מכיר הוא גם את ש' (ודרכה את התובע) מזה 15 שנה. בזמנו עבדה אצלו בגן הילדים, והוא שכר ממנה בשכירות משנה חלק משטח החצר שהשכירה מן הנתבע, על מנת להפעיל בו את הגן שלו – עד ששכר שטח נוסף מאת הנתבע. ניתן היה להתרשם מחוסר הנעימות שחש מכל הסיטואציה כאשר חש "בין הפטיש לסדן" . הוא אישר כי שימש לעתים כמעין "מתווך" להעברת מסרים בין ש' לבין הנתבע לאור ההיכרות שלו עם שני הצדדים וסמיכות עסקו. אך הוא לא זכר פרטים של ממש ביחס להסכם השכירות שבין הנתבע לבין ש'.

 

ב. הוא אישר שאף סוכן הביטוח מאיר נווה מוכר לו, שכן ילדיו היו בגן שלו, וכי מר נווה שכר המושכר מן הנתבע לפני ש'. הוא אישר שמר נווה הזמין פעם פעמיים גנן שגזם עצים; עצים שהפרידו בין מתחם הגן של העד, לבין המושכר ששכר מר נווה (אותו מושכר ששכרה ש' מן הנתבע, אחרי מר נווה). איני סבור כי יש בכך כדי לשפוך אור על מי האחראי לתחזוקת החצר וודאי בתקופת שכירותה של הצד השלישי.

ענין זה יכול להיות מושא להסכמה חוזית בין המשכיר לשוכר אך בהסכם השכירות בין ש' לבין הנתבע אין כאמור קביעה בעניין זה, ויש להידרש אפוא לפרשנות ההסכם על פי המקובל ביחסי שכירות מעין זו.

 

ג. עוד אישר העד כי הוא מסוגל לראות ממתחם הגן שלו את חלקה הקדמי של החצר במתחם של ש', אך לא את החלק האחורי. בעוד שהחלק הקדמי היה מתוחזק למדי, הוא אינו מגיע למתחם, ודאי לא לחלקו האחורי ואינו יכול להעיד על מצבו התחזוקתי (גם במועד הרלבנטי של זמן התאונה, לגביו הרושם הנו שאכן אינו זוכר כמעט דבר. הוא אפילו לא זכר האם התאונה נשוא התביעה אירעה בזמן שהוא הפעיל את הגן שלו מתוך המתחם של ש', או בזמן בו כבר שכר מתחם סמוך מן הנתבע).

 

ד. העד מכיר אפוא את כל הנפשות הפועלות. אך חקירתו לא הוסיפה תוספת של ממש, וקשה לומר כי הועילה כדי לשפוך אור על נסיבות המקרה.

 

14. מאיר נווה סוכן הביטוח שאוזכר, נתן אף הוא תצהיר, מטעם הנתבע. להלן גרסתו:

 

א. אף הסוכן טוען שהנתבע נמנע מלגלות בהצהרת הבריאות שעבר תאונה כביכול , אך אינו מפנה לחלק בטופס הצעת הביטוח הכולל ההצהרה, שבו היה הנתבע אמור לתן גלוי שכזה. ברור כאמור (אף אלמלא נזכר הדבר בפוליסה), כי הפוליסה לא כוללת כיסוי לתאונה שאירעה טרם כניסתה לתוקף (ועיין: סע' 16 לחוק חוזה הביטוח). לשם כך אין צורך שהמועמד לביטוח יצהיר על תאונות עבר . אכן אין מניעה שהצעת הביטוח תכלול סעיף ברור בו יידרש המועמד לביטוח להצהיר על תאונות עבר- אך כאמור בטופס ההצעה שמולא וצורף על ידי הנתבע, אין חלק שאותו על המועמד למלא ולהצהיר על תאונות קודמות. אזכיר כי לא מדובר בפוליסת בריאות שם ברגיל נבדק העבר הבריאותי של המועד ביתר קפדנות אלא פוליסת תאונות אישיות, וזה ככל הנראה ההסבר לכך שההצהרה ביקשה לבדוק לצרכי חיתום רק "קטסטרופות בריאותיות" שיש עמן סיכון ביטוחי מוגבר למקרי ביטוח עתידיים ממן תאונות (מי שסובל מניוון שרירים למשל עומד בסיכון מוגבר של נפילות, וכיוצ"ב).

 

ב. הסוכן חוזר על כך שהתובע פנה אליו טלפונית בסוף 2014, ואכן מסר לו בעת ירידה במדרגות בית גרושתו נפל ונפגע בברך, ומאיר הודיע לו שהפוליסה כוללת כיסוי ביטוחי לשברים אך לא לפציעה מעין זו. החשיבות כמובן טמונה בשאלה האם אכן מסר התובע למאיר כי נפל במדרגות, ורק משעה שהבין כי גרסה זו אינה מקימה אחריות נזיקית, שינה טעמו ו"הלביש" פגיעה שנפגע במדרגות, על אותו מכסה ביוב כדי שימצא מעוול נזיקי בר תביעה. או שמא לא נכונה גרסתו של הסוכן , ביחס למה שמסר לו התובע.

15. כאמור, הנתבע שלח הודעת צד שלישי לגרושתו של התובע, כמי שאחראית לטעמו לתחזוקת החצר . הגרושה ש', הגישה אף היא תצהיר, ולהלן עיקריו:

 

א. חלק מן התצהיר מתייחס לשאלה כלום נוסח החוזה שהגיש הנתבע אמיתי או מזויף (במובן ההתחייבות לערוך ביטוח צד ג' ככזו שהייתה מצד הנתבעת או שהוספה בדיעבד על עותק עליו לא חתמה במקור, כשהתחייבות זו לנגד עיניה. כבר ציינתי חוסר הרלבנטיות של התחייבות זו, אותנטית או לא).

 

ב. ש' חוזרת על הטענות בדבר תחזוקה רשלנית של החצר על ידי הנתבע, כאשר הרלבנטי לענייננו הנו גיזום העשבייה והצמחייה.

 

ג. ש' מציינת כי הנתבע עשה במושכר כבתוך שלו כאשר הקים למשל בריכת שחיה בשטח צמוד, והפר התחייבותו ל ש' שתוכל לעשות בה שימוש למרות שהשמיש הבריכה לשימוש יחידות דיור נוספות שהקים במתחם, ואף הקים גדר שתמנע ממנה גישה. לכל זאת אין רלבנטיות ישירה, אך ש' מציינת הדבר, כדי להמחיש שהנתבע כבעל המקרקעין הוא שהיה בעל השליטה על הנעשה בהם, ועל אופן תחזוקתם. ש' מציינת כי פעמים רבות התלוננה על ענייני תחזוקה שונים שבאחריות המשכיר ולא זכתה למענה מן הנתבע.

 

ד. לעניין אופן קרות התאונה חוזרת ש' על גרסתו של התובע. היא מוסיפה שהנתבע נהג להתעסק עם מערכת הביוב והיא ראתה אותו פעמים רבות עוסק בכך, ואף הביא שרברב לאור ריבוי התקלות בביוב. גם ענין זה ממחיש כי הוא שהיה אחראי לתחזוקת חצרי המושכר, ובהם מכסה הביוב המעורב.

 

דיון בשאלת האחריות

 

16. חלק ניכר ממסקנותי בסוגית האחריות , כבר שולב בסקירת גרסאות העדים. אני מקבל עמדתו של התובע כי נחבל בחודש מרץ 2013. ככל הנראה, היה ניסיון לזכות בכיסוי ביטוחי לאירוע הנפילה שכבר התרחש, ולכן מסר התובע בקופה על החבלה שנחבל, רק ב 14.4.13 , משל נחבל אותו מועד (כעולה כאמור מהרישום של ד"ר פריהולד בצירוף ההתחייבות שהנפיקה הקופה ב 14.4.13 לצילום הברך).

 

כלומר התובע נחבל אכן במרץ, ודאג להתווסף בפוליסת תאונות אישיות שהוציאה גרושתו (לכל המשפחה היינו לה , לתובע ולשני ילדיהם). הצעה זו נחתמה ביום 10.4.13 , והתובע פנה לטיפול רפואי בהתאמה אך ב 14.4.13, ואז התלונן כי נחבל (כביכול) באותו יום.

הוא ניסה כך ליחס התאונה למועד מאוחר לחתימת הצעת ביטוח תאונות אישיות 10.4.13. זה אינו מעשה נאה, לשון המעטה, אך יש בו כדי לבאר חוסר האחידות בתאריכים. יוער כי משעה שמקובל עלי כמאזן ההסתברויות שזה ההסבר, ואין עסקינן בהשתק שיפוטי (התובע לא הגיש תביעה לביהמ"ש כנגד המבטחת בפוליסת תאונות אישיות ובה טען כי מדובר באירוע מאפריל לאחר שנחתמה הצעת הביטוח) , הרי גם אם נשקיף על תאריך התאונה שמסר התובע כנראה בקופה (14.4.13) בבחינת הודאת בעל דין ביחס למועד התאונה, עדיין כוחו של ביהמ"ש עמו להעדיף גרסה שניתנה בביהמ"ש על פני אותה הודאת חוץ של בעל הדין הפועלת לחובתו (גם ההיפך כמובן נכון, והכל תלוי בנסיבות, והאם יש הסבר לאותה הודאה המקהה מעוקצה).

 

נכון שגרסאות שונות תפעלנה ברגיל לחובת התובע, הנושא בנטל השכנוע, ובמקרה המתאים יכול הדבר אף להביא לדחיית התביעה: אולם מדובר בסופו של יום בגרסאות שונות שלו לגבי מועד התרחשות התאונה, ובכוחו של ביהמ"ש גם להעדיף הגרסה שבתביעה לגבי המועד, אם יש הסבר מדוע ציין התובע מועד אחר בפני רופאיו.

 

17. לעניין מועד התאונה , אשוב אציין כי בלי קשר לשאלה האם אירעה או לא כמתואר, הרי שלעניין חודש הפגיעה, אכן אין לתובע סיבה להרחיק בתביעה זו מועד התרחשותה רטרואקטיבית לשבת כלשהי בחודש מרץ 2013. אם ביקש לזייף נסיבות פגיעה שלא הייתה ולא נבראה, או אירעה בנסיבות אחרות , הגיוני שיבחר כתאריך התאונה את התאריך שמסר בקופה , 14.4.13, עת הופקה לו התחייבות לצילום הברך. נזכור כי ממילא הפוליסה במנורה נכנסה לתוקף רק ב 1.5.13, אף לשיטת הנתבע. כך ש"אין מה להפסיד" והתובע יכול היה באותה מידה לצורך תביעתו כאן, לבחור אותו תאריך של 14.4.13 ולחסוך כל התמיהות לגבי עיכוב פנייתו לטיפול, והסתירה בין רישומו של ד"ר פריהולד לגבי מועד התאונה לבין חודש התאונה לו טוען התובע. מדובר בטיעון מיגו , אך הגיונו בצידו ואני מקבל שהתובע נפגע במרץ 2013. עדיין שאלה היא האם נפגע כמתואר על ידו או במהלך נפילה במדרגות כפי שטוען מאיר נווה ששמע מפיו.

 

18. שתי שאלות מציבות עצמן כאן – הראשונה האם המצב בברך הנו בכלל תולדת תאונה , שיכול שלא אירעה כלל. לא כל קרע מיניסקיאלי הנו קרע תאונתי. בהקשר זה מתחזקים סימני השאלה משום שהתובע לא יכול להצביע על המועד המדויק במרץ בו כביכול נפגע. ונשאלת השאלה האם חבלה שהייתה כה חמורה עד שגרמה קרע במיניסקוס לא הייתה אמורה להריצו לרופא, בלא שיוכל להמתין עד 14.4.13. זו שאלה רפואית, ומשכך רלבנטיות קביעותיה של מומחית ביהמ"ש, אליהן אדרש כעת.

 

19. א. מומחית ביהמ"ש קבעה נכות בת 10% (קביעה שתאמה את זו של מומחה התובע). בהיעדר עבר רפואי של ממש בברך ימין (ראה גם סקירת העבר בסע' 7 של פסה"ד), ייחסה כל הנכות לתאונה.

היא התייחסה בתשובות לשאלות הבהרה לתאונת דרכים, בעקבותיה אכן התלונן התובע בעבר על כאבי ברך, אלא שכל הטיפול הסתכם בהמלצה ליומיים מנוחה . סקרתי כאמור העבר הרפואי ביחס לברך ימין. זה בוודאי לא עבר ברכי שביכולתו לבאר הקרע במיניסקוס שנחשף לאחר התאונה הנטענת.

 

ב. השאלה המשמעותית יותר היא כאמור, האם אכן יכול היה התובע להחזיק מעמד כמה שבועות עד שפנה לטיפול, ככל שאכן התאונה גרמה לקרע המניסיקיאלי שהוא עיקר הבעיה בברך. מתשובות המומחית לשאלות ההבהרה עולה כי התשובה העקרונית חיובית . היא מציינת , שאנשים לא מעטים, לאחר קרע במיניסיקוס שלא גורם לנעילה של הברך, ממתינים מס' שבועות עד שהם פונים לטיפול, בתקווה לשיפור המצב. כלומר הדבר תלוי גם בסוג הקרע ועוצמת הכאב. נענית אפוא בחיוב השאלה העקרונית כלום מתקבל על הדעת שהתובע יכול היה להמתין כמה שבועות עד שפנה לטיפול ב 14.4.13, אף בהנחה שהקרע במניסקוס נגרם בתאונה נשוא תביעה זו, באחד מימי מרץ 2013.

 

ג. מחקירת המומחית ברור שאת תאריך התאונה הנזכר בחוות דעתה (10.3.13) שאבה מפי התובע. הרי אין מסמך רפואי מיום התאונה עצמו. מדובר בכלל ביום א' ולא בשבת (התובע ועדיו טוענים שהתאונה אירעה כזכור באחת משבתות חודש מרץ). אולם דומני כי ברור שמדובר בתאריך מקורב כלשהו , שכן התובע אינו זוכר כלל באיזה תאריך אירעה התאונה, רק שאירעה בשבת כלשהי, בחודש מרץ.

 

ד. המומחית אישרה כי הן גרסת התובע של דריכה בתוך בור, והן נפילה במדרגות, יכולים להביא לחבלה סיבובית של הברך .

 

ה. דבר אחד ברור: כפי שציין ד"ר פריהולד התובע סבל מחבלה סיבובית בברך, שגרמה לקרע במיניסקוס. המומחית אישרה כי קרע מיניסקיאלי לא גורם בהכרח לדימום לא בתוך הברך, ולא מחוצה לה. חקירתה הקצרה אך מחזקת המסקנה כי יכול והתובע נשא הכאבים, והמתין עם הפניה לטיפול הרפואי מס' שבועות. גם בלי חקירה ברור שקרע מיניסקיאלי לא גורם לדימום חיצוני . אך להערה זו של המומחית, יכול שתהא רלבנטיות למסמך מ 9.5.13: שם נרשמה חבלת ברך ימין "אתמול" עם נפיחות , שריטות ודמום קל . נראה אפוא כי התובע שב ונחבל בברך ימין גם ב 8.5.13, אולם מדובר לא בחבלה סיבובית אלא בחבלה חיצונית כלשהי. החבלה הסיבובית המתיישבת עם גרימת קרע במיניסקוס, ברור כאמור שאירעה עוד קודם (מצירוף ההתחייבות לצילום ברך מ 14.4.13 יחד עם הרישום של ד"ר פריהולד ב 25.4.13 בדבר חבלה סיבובית שעבר התובע 10 יום קודם) .

 

 

 

20. במהלך ההוכחות ציינו התובע וגרושתו כי התובע לא חתם על הצעת הביטוח של פוליסת התאונות האישיות. ש' גרושתו, היא שערכה לו את הביטוח, כאשר לדברי שניהם אף לא גר אתה במועד התאונה, למרות ששמרו כגרושים על יחסים טובים (כיום אף חזרו לזוגיות למרות שהם מתגוררים בדירות נפרדות). היחסים הטובים מצריכים זהירות בבחינת גרסתה של ש', אך כמובן אין בהם כשלעצמם כדי לשלול גרסה זו. ש' טענה בתוקף כי ערכה את הביטוח, כלומר חתמה על הצעת הביטוח שהעביר לה הסוכן נווה, עוד לפני שנפל התובע בתאונה זו. אלא שלא היו לתובע ולגרושתו הסבר לפשר התאריך המצוין על הצעת הביטוח, שכן תאריך זה הינו מחודש אפריל 2013, ומועד התאונה הנטען הינו ממרץ 2013. ההסבר היחיד שהתיימרו לספק היה כי הסוכן נווה אינו אדם ישר וכי נטל כסף ולא העביר אותו למבטחת, ולכן בוטלה הפוליסה בסופו של יום.

 

21. הסוכן נווה נחקר וציין כי אכן הונפקה פוליסת תאונות אישיות שהייתה בתוקף בטרם בוטלה, לרבות בחודשים מרץ אפריל 2013. הוא מסר אותה למבוטחת הראשית, היא ש'. לדבריו בוטלה הפוליסה באין תשלום של המבוטחת הראשית, היא ש', למרות שהתריע בפניה כמה פעמים בעל פה שעליה לשלם (הוא אישר שלא התריע בפני המבוטח המשני הוא התובע). ביחס לחתימת התובע העיד כי התובע אכן לא חתם בפניו, אולם הצעת הביטוח הושבה אליו כשהיא חתומה ע"י גרושתו ועל ידו, והוא הניח שאכן התובע חתם. עוד אישר כי לא הוגשה תביעה ביטוחית על פי הפוליסה, לחברת מנורה. בזמן הנפילה הנטענת מכל מקום, היתה הפוליסה בתוקף לדבריו, אלא שמדובר בפוליסת תאונות אישיות, שאינה מכסה המקרה הנדון אלא אם נגרם שבר.

 

22. כל נושא הפוליסה היה רלבנטי לשני עניינים:

 

הראשון – האם אכן, תחת ההנחה שהצעת הביטוח נערכה באפריל והתובע נפגע בחודש הקודם, יש ללמוד שלא נפגע מתאונה כדבריו, שכן לא הצהיר על כך בהצעת הביטוח. לכך כבר התייחסתי. בהצעת הביטוח יש הצהרת בריאות לקונית, ואין בה שום מקום בו נדרש המועמד לביטוח לפרט תאונות קודמות, ואף לפרט מגבלת תנועה כלשהי. אלא אם נעזר הוא בעזר להליכה. כלומר, גם תחת ההנחה שהתאונה ארעה במרץ 2013 ונגרם בה קרע במיניסקוס והתובע סבל מכאבים, הרי אין טענה שלא היה מסוגל ללכת או שנדרש לעזרי הליכה, הוא גם לא נחקר על כך, ומכאן שאף אין משמעות לאי גילוי התאונה בהצהרת הבריאות. לא היה מקום שבו היה אמור התובע לפרט התאונה. אף הסוכן מר נווה אישר בחקירתו, כאשר עומת עם הצהרת הבריאות שבהצעת הביטוח, כי אכן אין מקום כזה.

 

השני – מתי מולאה הצעת הביטוח. בישיבת ההוכחות אישר הסוכן כי היה מצוי בהליך של פשיטת רגל בשל חובות של כ-10 מיליון ₪ וכי בית המשפט המחוזי "פיזר" את הליך פשיטת הרגל. מעבר לכך, לא ידוע כיצד נוצרו אותם חובות, ולא ברור, אף לא הומחש, כי הסוכן נווה נטל כסף מן התובעת ולא העביר אותו לחברת הביטוח ולכן בוטלה הפוליסה.

אמנם גם לדבריו כאמור, הפוליסה הייתה בתוקף במועד הנפילה הנטען. אך לא הומחש גם כי הסוכן מילא את הצעת הביטוח לפני התאונה הנטענת, ככל שארעה. היינו, בתקופה כלשהי מחודש מרץ 2013 או עובר לכך. לא הומחש כי למשל נטל כספים שהועברו אליו גם בחודש מרץ, אך לא העביר אותם למבטחת, ולכן מילא תאריך פיקטיבי של הצעת הביטוח, נכון לאפריל 2014. זו האשמה כבדה שאיש אף לא טען במפורש, אך כאמור נרמזה בהחלט משילוב דברי התובע וגרושתו לגבי אמינותו של מר נווה, והעובדה כי נטל כספי פרמיה ולא העבירם למבטחת. לא היה קל מלהמחיש שהגרושה שילמה למר נווה, אם אכן עשתה כן, או למבטחת, בגין פרמיה, וממתי, אך לא צורפו כל אסמכתאות על תשלום, ולו באמצעות מר נווה. טענות שמקרינות אשם פלילי, יש להמחיש למצער בראיות כבדות משקל, אם לא במידת הוכחה מיוחדת. אני קובע שלא הומחש שהצעת הביטוח מולאה ונחתמה לפני התאריך הנקוב בה בחודש אפריל.

 

23. לשיטת הצדדים כולם, הן התובע, הן הנתבע והן גרושתו, ואף לשיטת הסוכן, הייתה אמורה להיות פוליסה . בין אם הונפקה כעמדת מר נווה, ובין אם לאו. הנתבע מכל מקום אינו מתכחש לכך, ואף טוען כי הפוליסה נכנסה לתוקף רק ב-1.5.13 ולכן ממילא לא הייתה בתוקף במועד התאונה הנטען ע"י התובע. כך עולה גם מקביעתי לפיה לא הומחש שהצעת הביטוח מולאה לפני אפריל 2013.

 

אלא שאז, אם ביקש התובע להִבנות מתאונה שלא הייתה ולא נבראה, מדוע מיקם את מועדה דווקא במרץ? כפי שציינתי, התשובה הסבירה הינה כי ב-10.4.13 נחתמה אכן הצעת ביטוח תאונות אישיות, לאחר שהיה ידוע שהתובע כבר נפגע במרץ, אולם התובע המתין עם תלונותיו עד 14.4.13 לכל הפחות (שאז הופנה לצילום ברך). גם אם לא כבש תלונתו במקור דווקא בניסיון להיבנות מכיסוי ביטוחי למקרה ביטוח שכבר אירע, הרי משעה שהוצע ביטוח, ביקש "להזיז" קדימה מועד התאונה, ומסר בקופה שאירעה ב 14.4.13. זה ההסבר הסביר ביותר לפער התאריכים שבין גרסתו בדבר מועד התאונה, לבין המועד בו טען בפני רופאיו שהתרחשה. הוא פנה גם לסוכן נווה, וסיפר לו שנפגע לאחר שנחתמה ההצעה. יוער, כי מן המייל ששלח התובע בינואר 2015, עולה כי נמסר לו שהפוליסה בתוקף ממועד העסקה (ברור שהתכוון למועד חתימת ההצעה, ואכן לא אחת אמורה הפוליסה להעניק כיסוי ביטוחי החל מהמועד בו נחתמה ההצעה). עוד עולה מאותו מייל, כי התובע סבר במקור כי הפוליסה שרכשה גרושתו אף עבורו הייתה פוליסת בריאות, וכי נאמר לו שעליו לעבור ניתוח בברך. ברור מן המייל כי אותה עת ביקש לדעת האם יוכל לזכות בכיסוי לניתוח (בין אם עבר אותו לבסוף ובין אם לאו) במסגרת אותה פוליסת הבריאות.

 

אולם אז גילה להוותו ואף מפי הסוכן נווה (כפי שהעיד האחרון), כי הפוליסה אינה אלא פוליסת תאונות אישיות ולא פוליסת בריאות, וממילא אין בה כיסוי לפגיעה הנטענת ככל שלא הייתה כרוכה בשבר (ושבר לא היה).

24. נחזה מן המייל מינואר 2015 כי אותה עת עדיין לא היה התובע מודע לכך כי מדובר בפוליסת תאונות אישיות בלבד, גם אם למד מפי מר נווה כי היא לא כוללת כיסוי לפגיעה, ככל שלא הייתה כרוכה בשבר. לכן ככל הנראה השהה הפניה לרופאיו לאפריל 2013, עד למועד המאוחר למועד בו נחתמה הצעת הביטוח. לדברי המומחית יש כאמור מקרים בהם מי שסובל מקרע מיניסיקיאלי טראומטי, ישהה פנייתו לטיפול (גם באין מניע של רווח משני זה או אחר ויכול כאמור שהמניע להשהיית הפניה לא היה בכלל במקור ניסיון לזכות בכיסוי בפוליסה למקרה ביטוח שכבר אירע, אולם משעה שכבר הושהתה הפניה, פסע התובע גם בנתיב זה). מכל מקום, משעה שהבין כי אין פוליסת בריאות, והפוליסה ממילא רק פוליסת תאונות אישיות מוגבלת סכום, אף אם הייתה בתוקף במועד הנפילה, הצהיר על חודש הנפילה האמיתי, הוא חודש מרץ 2013.

 

25. בשים לב לעוינות הבולטת שבין ש' לבין הנתבע, ואף בשים לב ליחסי הקרבה שבין התובע לגרושתו, ששמרו על יחסים טובים גם כאשר טרם חזרו ליחסי זוגיות, יש לבחן בזהירות את גרסת ש' שתמכה בגרסת התובע. עם זאת: מדובר בעדה נדרשת, אף אלמלא צורפה בהודעת צד ג'. בחלופה בה לא הייתה מצורפת כצד שלישי, הרי שאלמלא העידה , היה נטען מן הסתם באופן מוצדק, כלפי התובע, להימנעות מהעדתה, כעדת ראיה זמינה ורלבנטית, במה שקשור לנסיבות התאונה. מאידך יש פעמים בהם הימנעות מזימון עד פועלת לחובת הנמנע, אך העדתו אין בה כדי להוסיף הרבה על עדותו שלו. בשים לב ליחסים הטובים ולקשר הזוגי, אין לראות בעדות ש' משום חיזוק ניכר מעבר לעדותו של התובע עצמו (ראה גם סע' 54(2) לפקודת הראיות). דברים דומים יש לומר גם על עדותו של הבן א' (שאמנם לא ראה רגע הפגיעה עצמו אך העיד על המפגע כמפגע קיים שהנתבע לא טיפל בו). בבחינת מאידך למאידך – חיזוק ניכר אולי אין, אך בכל זאת גם אין סתירות בין עדויות התובע, א' ו ש', והן משתלבות היטב.

 

26. גם אם נשקיף , לאור הקרבה המשפחתית, על עדויות התובע, גרושתו ובנם כמו באו מפה אחד, הרי שגם אז אין מניעה לקבל גרסתם, אם אין בה סתירות פנימיות או חיצוניות. לסוגית מועד התאונה כבר התייחסתי . אלא שעדויות אלה אינן עומדות לבדן אלא נתמכות גם בעדותה של השכנה, הגב' בוזגלו, שאומנם לא ראתה את רגע הפגיעה עצמו, אולם העידה כי שמעה את צעקותיה של ש' כשהתובע נפל, יצאה החוצה באופן מידי וראתה את התובע וגרושתו יוצאים מן השער האחורי של הבית, כאשר הוא מחזיק את הברך שלו ויורד לו דם. כלומר בדיוק כגרסתם של התובע והגרושה (להבדיל מגרסת הסוכן נווה שהתובע מסר לו שנפל במדרגות). לאחר חקירתה, לא שוכנעתי כי מדובר בעדות שקר, ולא שוכנעתי כי אף אם מדובר בחברתה של הגרושה, תטה הגב' בוזגלו עדותה, כאשר אין לה עניין אישי. עדות זו בהחלט מחזקת גרסת התובע, גרושתו ובנו (גם האחרון לא ראה את רגע הפגיעה אך הבחין בה בתכוף לאחר מעשה, והעיד כאמור על המפגע כמפגע שהיה ידוע לו) כי התובע נפגע כאשר דרך על אותו בור ביוב ליד השער האחורי. ולא כאשר נפל במדרגות, כפי שטען הסוכן שמסר לו התובע.

יכול שהסוכן לא דייק, ויכול שאף מסר גרסה שלא נמסרה לו ע"י התובע בניסיון לסבכו, בשל כעסו על התלונה שהגיש עליו התובע בפני מר רוזנפלד. כך או אחרת, דיינו בכך שאני מקבל שהגב' בוזגלו ראתה את שראתה, ולפיכך יש לקבל גרסת התובע כי נפגע מאותו בור ביוב, גרושתו צעקה שהוא נפגע, ושניות לאחר מכן חזתה הגב' בוזגלו בעיניה בתובע הפגוע האוחז בברכו, במיקום המתיישב עם גרסתו (סמוך לשער האחורי בו נצפה לאחר הפגיעה על ידי העדה, להבדיל מאשר במדרגות).

 

27. עדותו של הנתבע הותירה רושם מתחמק, כאשר השיב באריכות גם למה שלא נשאל. הוא אישר שרועי שגב הינו חתנו של אחיו (אח שהלך בינתיים לעולמו), וכי ש' עבדה אצל רועי שגב. ש' מצידה אישרה כי הניחה לרועי לנהל גן פעוטות במושכר. הנתבע ציין כי מעת שרכש את המגרש שהינו בן 1,350 מ"ר, הקים בו גם יחידת דיור נוספת (לבד מן הבית בו התגוררו ש' והגב' בוזגלו אשר שכרו ממנו דירות), קומת עמודים ושני צימרים. הבריכה הייתה קיימת עת רכש את המתחם, אך הוא חילק אותה לשניים. הוא אישר שבנה גדר בין החצר האחורית של דירת התובעת לבין הבריכה, והדבר נותן תימוכין לגרסת ש' כי הנתבע מנע ממנה גישה לבריכה (לדבריה, למרות שבתחילה הובטח לה כי תוכל לעשות שימוש בבריכה). ביחס למאיר נווה – מדובר במי שהינו גם סוכן הביטוח שלו עצמו, וגם סוכן לשעבר שלו. לדברי הנתבע בחקירתו, היו שני בורות ביוב בחצר האחורית בשטח שהושכר לתובעת, אחד מהם אכן קרוב לשער. אותו בור שבו טוען התובע שנפל, משרת הן את יחידת הדיור, הן את דירתה של ש' והן אחד מן הצימרים.

 

רק מתשובה זו לבדה ברור כי מה שקשור לתחזוקת הביוב, לרבות אותו בור ביוב – הינו באחריות הנתבע, באין קביעה אחרת, שאכן אינה בנמצא, בחוזה השכירות מול הנתבע. גם אם מדובר בבור המצוי בשטח שבחזקתה של ש' במועד הרלבנטי, היינו שטח שהושכר לה, הרי לא אחת בחזקתו של שכן פלוני מצויים מתקנים המשרתים גם מגרשים או מתחמים נוספים. הנתבע, כבעל המגרש כולו ומי שהשכיר לשוכרים שונים, ברור שהיה חייב לתחזק את אותם מתקנים, ולא ש' היא שהייתה אמורה לתחזק בור ביוב ששירת לא רק את דירתה, אלא לפחות שתי יחידות מושכרות נוספות. אך להסרת ספק, נשאל הנתבע ואישר כי לו נדרש ע"י ש' לטפל בביוב כי יש לה בעיה – היה עושה כן. לא התרשמתי כי היה עושה כן מטוב ליבו, אלא משום שהיה מודע כי חובתו כבעל הבית המשכיר, לעשות כן, ביחסיו עם השוכרת. הן הגב' בוזגלו, הן א' והן ש' והתובע העידו על התחזוקה הירודה מצדו של הנתבע, ומאידך על כך כי לא אחת שהה בשטח ואף טיפל בביוב, היינו הייתה לו הן השליטה והן החובה לתחזק מערכת הביוב, כולל אותו בור.

 

28. אני דוחה גרסת הנתבע כי מעולם לא ביקר בחצר האחורית בשטח שהושכר ל-ש'. אך גם אם הייתי מקבל גרסה זו, לא היה כאן דבר שגרע מחובתו לדאוג לתחזוקה סבירה שלא אותו שטח, ולו עשה כן, ממילא היה מגלה שמכסה הביוב אינו מונח במקומו (כאשר מקובלת עלי עדותו של א' שגילה אוזנו של הנתבע כי בור הביוב פתוח, שבועיים לפני שנפגע אביו).

29. בנו של התובע, א', ציין בעדותו כי דרך על בור פתוח. כלומר, עת שחדרה רגלו שלו לבור, לא היה הוא מכוסה, אולם הדבר היה כשבועיים לפני פגיעתו של התובע. הוא ציין כאמור שלא סיפר על האירוע להוריו (כך העידו גם הוריו), אלא רק לנתבע, על מנת שיכסה את הבור. הוא ביאר הדבר בכך שהיה ילד מתבגר ולא ייחס חשיבות למקרה משעה שלא נפגע. זאת תשובה בהחלט אפשרית ולא אחת לא משתפים מתבגרים את הוריהם בכל אירוע מינורי (לפעמים גם לא מינורי). הנתבע אכן עשה כן כנראה, היינו כיסה את הבור הפתוח, אלא שלא טרח לעגן את המכסה כהלכה. לכן כאשר דרך עליו התובע, התרומם המכסה מן הצד שלא נדרך, ורגלו של התובע נחבלה בתנועה סיבובית כאשר חדרה לבור הביוב ונגרם אותו קרע במיניסקוס. א' גם אישר כי בזמן המקרה לא התגורר אביו התובע עמו ועם אמו.

 

30. וגם אם נניח שלא ברור מי הוא זה שהניח את מכסה הביוב במקומו מהלך אותם שבועיים, מעת שדיווח א' לנתבע, ועד שנחבל התובע (הנתבע טוען כי לא ביקר ולא נגע בביוב בחצר הדירה שהושכרה ל-ש'), מקובלים עלי דברי התובע כי נחבל כאשר דרך על מכסה הביוב שלא עוגן כהלכה. יש סבירות כי הנתבע שעה לדברי בנו של התובע א', והניח את מכסה הביוב במקומו, אולם לא עיגן אותו. אולם גם אם היה זה מאן דהוא אחר, הרי שלמצער משעה שקבלתי גרסת א', היה על הנתבע לבדוק את דברי א' ואת אותו בור ביוב , ואז היה מגלה שהמכסה אינו מעוגן למקומו. הנתבע העיד כי אינו זוכר כיום מה היה מצב החצר מבחינת עשבים וזאת בחלוף שנים. מכל מקום, ברור שגרסתו הינה שלא תחזק אותה חצר. יכול ויש סימן שאלה האם חלה על ש' חובת התחזוקה של החצר כשוכרת, מאחר ומדובר בשטח שנמסר לשימושה הייחודי. לטעמי כאמור התשובה בשלילה , באין קביעה מפורשת בהסכם השכירות בנושא זה, ומכאן שדין ההודעה לדחיה. אך גם לו אמרתי אחרת, הרי ביחסים מול התובע לא כך כאמור פני הדברים, במה שקשור למערכות תשתית כגון ביוב. ביחסים מול השוכר, באין קביעה אחרת בחוזה, חובת תחזוקתם הינה בפירוש על בעל הבית.

 

31. להבדיל מן השאלה האם על הנתבע או ש' חלה החובה לתחזק הצמחיה שבחצר, איני מקבל גרסת הנתבע שביקש ללמוד חובתה של ש' לעשות כן מעצם המכתב ששלחה לרועי שגב לאחר שהוגשה תביעה זו. שם מודה ש' כי הוציאה מכיסה 1,000 ₪ כדי לתחזק ולנקות את שטח החצר. אולם מדובר רק בתמונה חלקית שלא ניתן ללמוד ממנה ש-ש' הודתה בחובתה לתחזק את החצר. מדובר בהצגת תמונה מגמתית מצדו של הנתבע. אם מעיינים במכתב, ברור ש-ש' מעלה שם טרוניה על הנתבע על שנאלצה להוציא מכיסה אותם 1,000 ₪ (כלומר אין לראות בכך משום הודאה מצדה שהיא חבה בתחזוקת החצר, אלא תלונה על הנתבע על שגרם לה להוציא 1000 ₪ בשל העובדה שהזניח חובת התחזוקה שלו). וברור גם שהוציאה את הסכום כאשר נכנסה למושכר, כדי שהיא ומשפחתה יוכלו להיכנס לבריכה. היא העידה על כך וציינה שאכן מדובר בטרוניה שלה בפני רועי שגב על יחסו של הנתבע, לאחר שהוגשה תביעה זו.

מדובר בחלק מן השלם, ואם מצרפים עדותה כי כאשר נכנסה למושכר גם הובטחה לה גישה לבריכה, ברור מדוע ביקשה להבטיח גישה לא מופרעת לבריכה, בטרם הקים הנתבע אותה גדר שמנעה אותה גישה. כאמור, אפילו לו קיבלתי בניגוד לקביעתי, שחובת ניכוש העשביה בחצר חלה על ש', הרי לא כך במה שכרוך כאמור במערכת הביוב לרבות אותו מכסה. ציינתי הדברים לשלמות התמונה ועל מנת להמחיש המגמתיות של הנתבע באופן הצגת הדברים.

 

32. הנתבע טען כי הגב' בוזגלו שאף היא העידה כי לא אחת היה מסתובב בחצר האחורית של ש', לא יכולה הייתה כלל להבחין בו שם, ממיקום חלונותיה בדירתה. אך גם אם כך פני הדברים, אין חולק כי ש' והגב' בוזגלו היו חברות, כך שמן הסתם יכולה הייתה הגב' בוזגלו להבחין לעיתים בנתבע ולו מדירתה של חברתה, אם וכאשר באה לבקר שם. גם כאן לא התרשמתי שהגב' בוזגלו שיקרה.

 

33. לדברי התובע, דרך כאמור על מכסה שלא עוגן כהלכה, ואז חדרה רגלו לבור. גרושתו שהלכה לפניו לא ראתה אמנם את רגע הפגיעה, אך הסתובבה כשצעק, ולדבריה, בתשובה לשאלתי, ראתה שהבור היה מכוסה בחלקו (בלשונה – מחצית) ע"י אותו מכסה. ניתן היה להתרשם כי עדות זו לא תואמה, כאשר גרושתו של התובע לא נכחה לעת חקירתו (למרות שיכלו הם כמובן לתאם עדויות מבעוד מועד. אלא שפרט ספציפי זה לא נחזה כמי שתואם).

 

34. לשלימות התמונה, אציין כי התובע נחקר קצרות על שתי תביעות אחרות שהגיש, בהן לא התקבלו טענותיו. אלא שפסקי הדין לא הוגשו, ולו באה התנגדות להגשתם הרי ממילא דינה היה להתקבל, שכן פסקי דין אלה אינם קבילים, ומהווים לענייננו אוסף של עדויות שמיעה וסברה. יוער כי גם אם נדחית גרסת בעל דין בהליך אחר הנוגע למקרה אחר, ולו מטעמי חוסר אמינות, אין פירוש הדבר שהינו לא אמין או שגרסתו לעולם לא אמינה, גם בתביעה מאוחרת שהגיש. כדי שפסקי דין מעין אלו יהיו קבילים, נדרשת עדות שיטה לפיה מדובר בתובע סדרתי המנסה כל העת להוציא כספים במרמה בטענות כזב שלא היו ולא נבראו, ותביעותיו נדחות פעם אחר פעם. שניים ואפילו שלושה מקרים אינם עולים כדי שיטה, ואינם הופכים התובע לתובע סדרתי.

 

35. לסיכום: אני קובע כי התובע אכן נחבל כנטען על ידו בחודש מרץ 2013 (אף לו קיבלתי שהיה הדבר רק בחודש אפריל, עת התלונן לראשונה על חבלה בברך, לא היה הדבר מעלה או מוריד בשאלת אחריותו של הנתבע). זאת כאשר דרך על מכסה ביוב שלא היה מעוגן היטב למקומו ואז חדרה רגלו תוך תנועה סיבובית לתוך בור הביוב באופן פתאומי, ונגרם קרע במיניסקוס. התובע אכן לא פנה באופן מיידי לרופא, אלא נעזר במשככי כאבים. זאת למרות שאכן סביר שסבל מכאב לאור אותו קרע במיניסקוס, אולם בפן הרפואי מדובר כנראה בכאב נסבל, כמסקנה שניתן לדלות מתשובות המומחית, שציינה שלעיתים אכן משהים אנשים הסובלים מקרע פנייתם לרופא, כל עוד לא מדובר בנעילה של הברך, ובתקווה שהמצב ישתפר.

36. .אני קובע כי הנתבע הפר אחריותו כבעל המקרקעין ומי שאחראי לתחזוקת אותו בור ביוב כך שלא יהווה מפגע. אני מחייב אותו לפצות התובע על נזקי הגוף מהם סבל האחרון בתאונה. אותו בור ביוב היווה פח יקוש, גם אם לא היה מכוסה, ודאי משעה שיש מכסה שיוצר מצג מטעה של יציבות, והדורך עליו צפוי לפורענות, משעה שלא עוגן.

 

37. אני דוחה ההודעה לצד שלישי ששלח הנתבע לש', בת זוגו וגרושתו של התובע. האחרונה אינה אחראית בכל מקרה לתחזוקת בור הביוב, וזו אחריותו של הנתבע. לטעמי אף לא היתה אחראית לניכוש העשביה שהסתירה אותו בור, ודי בכך על מנת שתדחה ההודעה נגדה. אך אף לו קיבלתי שכן היתה אחראית לניכוש העשביה , הרי משעה שלעת התאונה היה הבור מכוסה במכסה, קשה להלום שהתאונה היתה נמנעת: הרי דבר לא העיד באותו מכסה, שאין הוא מעוגן לבטח . ההנחה שהוא מעוגן הנה הנחת עבודה סבירה של הולך רגל סביר, שגם במדרכות דורך על מכסי ניקוז מעוגנים. כך שקשה לצייר תשריט חלופי לפיו , אלמלא כוסה הבור חלקית בעשביה, והיה גלוי לחלוטין, היתה התאונה נמנעת. כלומר שאף תחת הנחת עבודה שלרעת ש', לפיה היא שחבה בניכוש העשבים שהסתירו חלקית את מכסה הביוב, היתה ההודעה לצד השלישי שנשלחה לה כושלת במבחן הקשר הסבתי העובדתי (הנבחן במבחן הגורם שאין בלתו). מכאן אעבור לדיון בגובה הנזק.

 

 

 

גובה הנזק

 

38. ראשית, אבהיר כי משעה שקיבלתי גרסת התובע ביחס לנסיבות התאונה אין מקום לייחס לו אשם תורם. הוא אמור לשים לב למדרך רגלו ולהשגיח בסביבתו באופן סביר. אך אף לו הבחין באותו בור ביוב (וניתן לקבל שאף לא הבחין בו, לאור היותו מכוסה בעשביה) הרי שלא היה אמור לחשוד שהמכסה אינו מעוגן למקומו.

 

39. התובע ציין כתצהירו כי בימים שלאחר התאונה נטל משככי כאבים ומשעה שהכאבים חלפו פנה לטיפול אורטופד. צורף התיעוד הרפואי מקופ"ח שלחלקו כבר התייחסתי במסגרת שאלת האחריות. כאמור, משעה תרופות אנטי דלקתיות לא הועילו והכאב נמשך, הופנה התובע ל MRI שהדגים אותו קרע במיניסקוס ברך ימין. את הנכות קבעה המומחית לפי פריט 48(2)(ז)(1) הקובע 10% בשל נזק במיניסקוס.

 

 

 

40. התובע הינו אומן חושים במקצועו. הוא צירף אישור רואה חשבון על הכנסותיו השנתיות ברוטו כעצמאי, לשנות המס 2012 עד 2017. בשנת המס האחרונה שלגביה הוגש האישור השתכר הוא 146299 ₪, היינו ממוצע לחודש (ברוטו) של 12192 ₪. יוער, כי נכון יותר היה לצרף, בבחינת למצער, שומות מס הכנסה שהוצאו לאותן שנים. מכל מקום, אף התובע בתצהירו מודה כי יש עליה בשכרו מדי שנה. והדבר עולה גם מאותו אישור.

 

אלא שלדבריו, בפועל הוא דוחה חלק מן העבודות הכרוכות בנסיעות ארוכות או כאלה שמצריכות עמידה בלי הפסקה והוא הפחית בכמות הופעות הקוסמות לילדים היות ומדובר בסחיבת משקלים כבדים. זאת ועוד, לאחר האירוע נעזר הוא בחלק מהופעותיו בעזרה, ונאלץ לשלם על כך (אין כל אסמכתא ביחס לטענה אחרונה זו). לדברי התובע, בסוף יום עבודה סובל הוא מכאבים עזים וזקוק למנוחה לאור העובדה שהוא עומד שעות ארוכות בעבודה. לדבריו, הפסיק לשחק כדורסל כפי שנהג לפני האירוע, אך הוא עושה הליכות מדי פעם כדי לשמור על הבריאות. הוא טוען שהוא מתקשה בעליה במדרגות.

 

41. איני סבור כי התובע המחיש הפסד שכר כנזק מיוחד עד היום . כאמור , מדובר ככל הנראה במקרה בו עוצמת הכאב לא השביתה את התובע, ויכול היה הוא אף להשהות פנייתו לרופאים. מעבר למה שפורט כבר בעניין זה במסגרת הדיון בשאלת האחריות , יוער כי הומלצה לתובע ארטרוסקופיה, והוא ראה להסתפק בטיפול שמרני. אין כל אסמכתא לירידה במחזור, ולו בתקופת החודשים הסמוכים לפגיעה, ושכר הברוטו השנתי (הכנסות פחות הוצאות לפני מס) רק עלה מדי שנה .

 

ענין זה צריך שיקרין גם על העתיד. יש מקום לקבל שנגרמה פגיעה מסוימת בכושר ההשתכרות. אך בשים לב לעליה השנתית בשכר, ושלא הומחש הפסד עד היום, יש לקבוע כי שעור הפגיעה בכושר ההשתכרות הוא נמוך. הנכות התפקודית והתעסוקתית נמוכה מן הנכות הרפואית (כמקובל לרוב בנכויות בשעור שעד 10%). בנתונים אלה אין מקום לחישובים אריתמטיים כפי שעורך ב"כ התובע בסיכומיו (ודאי לא להוספת אובדן תנאי סוציאליים , שהרי התובע כעצמאי אמור להפריש לעצמו לקופ"ג). אני מקבל שאת גיל ההשתכרות יש להעמיד על 70, כמקובל לגבי עצמאיים. אך יש לפסוק סכום גלובאלי באומדן, ולא בחישוב אריתמטי. אני פוסק כאן סך של 100,000 ₪.

 

42. עזרת צד ג' – לא הומחש הצורך בה, לא לעבר, ולא לעתיד. מדובר בנכות בת 10% בלבד, ואין היא מצריכה לא עזרה אישית אף לא עזרה בעבודות משק הבית הקשות, שאת כולן יכול התובע לבצע לטעמי. לכל היותר את העבודות הקשות יותר, שאינן חלקן הארי, יבצע לאט יותר, אך אין הוא מנוע לבצען.

 

43. הוצאות רפואיות ונסיעות - אפסוק באומדן 1000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטפולים או בדיקות בעבר. לגבי העתק לא הומחש הצורך ונחזה שאין כזה.

 

44. כאב וסבל – דרישת התובעת בסיכומיו הנה סבירה, ואני פוסק כאן 40,000 ₪.

 

45. סה"כ 141,000 ₪.

 

46. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:

 

  • 141,000 ₪.

  • 32,994 ₪ סכום כולל בגין שכ"ט עו"ד.

  • 705 ₪ החזר אגרה ראשונה.

  • עלות שכרו של המומחה מטעם התובע על פי קבלה או חשבונית שתוצג (יוער כי קביעתו תואמת את זו שקבעה המומחית מטעם ביהמ"ש).

  • חלקו של התובע בשכר המומחית מטעם ביהמ"ש בסך 2691 ₪.

     

    47. אני דוחה כאמור ההודעה לצד שלישי ומחייב את הנתבע (המודיע) לשלם לצד השלישי הוצאות המשפט בגין שכ"ט עו"ד בהודעה, בסכום כולל של 9000 ₪.

     

     

     

    ניתן היום, י"ג אב תש"פ, 03 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ