כללי:
1.עניינה של התובענה בעתירת התובעים לפסק-דין
הצהרתי לפיו המשכנתא הרובצת על זכויותיהם בדירת מגורים הנמצאת ברחוב האלון 220, הר אדר (להלן – הדירה), בטלה וכי התובעים אינם חייבים לנתבעת (להלן – הבנק) דבר בגין ההלוואות אותן נטלו התובעת והתובע – שהִנו בעלה המנוח (להלן – המנוח) ולביטול הליכי מימוש המשכנתא הננקטים במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 03-10376-04-8, המתנהל בלשכת הוצאה לפועל בירושלים (להלן – תיק ההוצאה לפועל).
העובדות, הטענות וההליכים:
2. במרוצת השנים 2000-1995 התקשרו התובעים (להלן – הלווים) עם הבנק בארבעה הסכמי הלוואה, כמפורט להלן:
א. הלוואה מספר 89413/509 – על סך 500,000 ₪.
ב. הלוואה מספר 89112/738-6 – על סך 260,000 ₪.
ג. הלוואה מספר 89650/571-3 – על סך 40,000 ₪.
ד. הלוואה מספר 89691/236-3 – על סך 300,000 ₪.
(להלן – ההלוואות).
לשם הבטחת פירעון ההלוואות משכנו התובעים לטובת הבנק את מלוא זכויותיהם בדירה (להלן – המשכנתא). במעמד חתימת הסכמי ההלוואות עשו הלווים על-פי דרישת הבנק פוליסת "ביטוח חיים" בגין כל הלוואה והלוואה (להלן – הפוליסות). התובעת והמנוח חתמו על מסמכי פוליסת ביטוח חיים מסוג "ריזיקו" של אליהו חברת לביטוח בע"מ (להלן – חברת הביטוח) בסניף הבנק שבו התנהל חשבונם (להלן – הפוליסה). בתמצית, הפוליסה קבעה כי בקרות מקרה הביטוח, קרי: עם מותו של המבוטח בתקופת הביטוח, תשלם חברת הביטוח לבנק – המוטב על-פי הפוליסה, לשם זיכוי חשבון ההלוואה הרלוונטית, את "סכום הביטוח" כמשמעו בפוליסה, להלן.
3.בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בקשר לסילוק ההלוואות שאין צורך להרחיב עליהם. אין חולק כי הלווים פיגרו בתשלומי הפירעון. במהלך שנת 2003 נקט הבנק כנגד הלווים הליכים למימוש המשכנתא, לאחר שהעמיד את מלוא יתרות ההלוואות לסילוק מיידי. בין היתר, מונה הנתבע 2 כונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל על זכויות הלווים בדירה (להלן – כונס הנכסים). מנגד, הגישו הלווים כנגד הבנק תובענה על-דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 3424/04) וטענו לעניין ההלוואות ודרכי מימוש המשכנתא. במהלך הדיון שם, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 30.6.2005 (להלן – פסק-הדין) לפיו תימכר הדירה במסגרת תיק ההוצאה לפועל על-ידי כונס הנכסים; זאת, כאשר הלווים הודו במלוא החוב שצברו בגין אי פירעון ההלוואות.
4.ביום 28.12.2006 נפטר המנוח כתוצאה ממחלה ממושכת. נכון למועד פטירתו עמד חובה של התובעת לבנק בגין היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואות על סך של 588,735 ₪ חוב פיגורים וסך של 1,812,739 ₪ מלוא יתרות החוב (להלן – החוב). עם פטירתו של המנוח פעל הבנק אל מול חברת הביטוח לקבלת תגמולי הביטוח בגין הפוליסות. לטענת הבנק, לא היה בפוליסות אלא כדי כיסוי חלקי של החוב, שכן סכום הביטוח הוגבל כדי הסכומים שנקבעו שם. התובעת העלתה טענות שונות כנגד התנהלות הבנק וכונס הנכסים, ממועד פטירתו של המנוח עד להעברת תגמולי הביטוח לזיכוי חשבון ההלוואות. טענותיה פורטו בהרחבה בכתב התביעה ואולם, נוכח ההסדר הדיוני להלן, אינני נדרש להן.
5. בכתב הגנתו, דחה הבנק את טענות התובעים בכל הנוגע להתנהלותו והתנהלות כונס הנכסים מטעמו בעניין מימוש המשכנתא בגדר ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל. לענייננו, טען בתמצית כי "...בפי התובעת טענה ממשית אחת ויחידה: תגמולי ביטוח החיים כיסו את מלוא יתרות החוב בהלוואות שנטלו הלווים מן הבנק" (סעיף 6). הבנק הרחיב לעניין התנהלותו בנוגע לפעולות שנקט לסילוק יתרת החוב, טענות שכאמור אין צורך להיזקק אליהן. בעניין הפוליסה נטען כי המנוח אישר בחתימתו שידוע לו שסכום הביטוח מוגבל כפי שנקבע שם וכי האישור שניתן על-ידו מונע מהתובעת לטעון כי לא קיבלה הסבר על הגבלת סכום הביטוח. הבנק הדגיש כי המנוח, בהיותו עורך-דין וותיק שעוסק בתחום המסחרי ובקיא בעניינים משפטיים ועסקיים, הבין את משמעות הגבלת סכום הביטוח וידיעתו והבנתו, בפועל או בכוח, בעת שהתקשר בחוזה הביטוח עם חברת הביטוח, היא החשובה והמכריעה לצורך הכרעה בעניין שלפנינו. מכאן, שטענת התובעת נסתרת בקלות ובבירור מתוך הצהרת המנוח על גבי הפוליסה, ממנה עולה שסכום הביטוח מוגבל.
6.בדיון מיום 13.5.2014 הסכימה התובעת כי בירור התובענה "...ימשיך להתנהל בתיק הביטוחי" (עמוד 1, שורה 23). זאת, נוכח הערות בית-המשפט בדבר יתר עילות התביעה והסעדים שהתבקשו בגדר התובענה, שעניינה פסק-דין הצהרתי ובכלל זה, הטענות כנגד התנהלות כונס הנכסים. בנסיבות אלה, הוגש כתב תביעה מתוקן. הבנק עתר למחיקת חלקים נרחבים מכתב התביעה המתוקן, לאחר שטען כי זה אינו עולה בקנה אחד עם הסכמת התובעת לצמצום עילות התביעה.
7.הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. בתצהירה, פירטה התובעת את טענותיה לעניין הפרת חובת הגילוי בכל הנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסות. לגרסתה, במועד קבלת ההלוואות חתמו הלווים על הפוליסות כאשר פקידת הבנק "...החתימה אותי ואת בעלי באותו מעמד... ללא מתן כל הסבר מיוחד ביחס אליהם" (שם, סעיף 6). התובעת הדגישה כי במועד החתימה "...לא נאמרה לנו מילה וחצי מילה על מגבלות או הגבלות כלשהן בנוגע לביטוח ההלוואות, קל וחומר שפוליסות הביטוח לא מכסות במלואן את סכום ההלוואות" (שם, סעיף 10). התובעת הוסיפה כי בעקבות פטירת המנוח ומימוש הפוליסות היה על הבנק לפעול לפירעון ההלוואות הבלתי מסולקות במלואן ומשלא עשה כן – נקטה בהליכים ,כנגדו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. התובעת הטעימה כי טענת הבנק לפיה הפוליסות מוגבלות כדי סכומים מסוימים שאין בהן כדי לכסות את מלוא החוב הפתיעה אותה מאוד "...מאחר ולי ולבעלי המנוח לא היה כל ספק כי פוליסות ביטוח החיים להלוואות – כשמן כן הן, מכסות סך ההלוואות בהתקיים הנורא מכל ואחד מבני הזוג הולך לעולמו" (סעיף 27). בהקשר זה הדגישה כי עניין הגבלת הפוליסות "...מעולם לא הועלה בפניי או בפני בעלי במועד החתימה" ולו ידעו זאת מראש היו דואגים לרכוש פוליסת הביטוח חלופית (שם). התובעת הוסיפה והרחיבה לעניין התנהלות הבנק וכונס הנכסים בעניין דרכי מימוש הפוליסות וקבלת תגמולי הביטוח על-פיהן באיחור. בתמיכה לתצהירה, צורף תצהירו של אברהם טאוב, אחי המנוח שגרס כי המנוח מסר לו שהפוליסות מכסות את מלוא סכום ההלוואות, במיוחד לאחר שמצבו הבריאותי של המנוח התדרדר. העד הטעים כי בשיחות שקיים עם המנוח, זה סיפר לו על תחושותיו הקשות הגם שהדגיש כי "...לפחות חנהל'ה תהיה מסודרת מבחינת הבית, לפחות את זה עשיתי, אם אני אלך לפחות לא יהיו חובות על הבית" (סעיף 8).
8.מנגד, הוגשו תצהירי הבנק. חיים זילבר, מורשה חתימה במחלקת ניהול משכנתאות בבנק, פירט את ההליכים שננקטו כנגדם הלווים בגין מחדלם בפירעון ההלוואות, ועמד על פסק-הדין שניתן בעניינם למימוש המשכנתא ולסילוק החוב. העד הרחיב לגבי השתלשלות האירועים והפעולות שננקטו לעניין מימוש הפוליסות וקבלת תגמולי הביטוח, זאת נוכח הכיסוי החלקי של החוב. העד הדגיש כי ידיעתו והבנתו של המנוח עובר לחתימתו על גבי הפוליסות היא החשובה והמכריעה לצורך הכרעה במחלוקת שלפנינו. לגרסתו, טענת התובעת לעניין הכיסוי החלקי נסתרת בקלות ובבירור מתוך הצהרת המנוח שם, ממנה ברור לכל שהביטוח מוגבל הסכום. העד הטעים כי הפוליסה מציינת באופן ברור ומפורש את סכום ההגבלה והמנוח אישר זאת בחתימתו בהצהרה מיוחדת בסופה של הפוליסה.
9.כמו כן, הוגש תצהירו של ערן דרשן, מנהל מדור ביטוח בבנק, אשר התייחס לתגמולי הביטוח שהתקבלו עובר למימוש הפוליסות. העד פירט את סכומי ההלוואות וסכומי הביטוח בגין כל אחת מהפוליסות. העד עמד על תוכנה ותנאיה של הפוליסה ועל סכום ההגבלה שנקבע בכל אחת מהן לזיכוי חשבון כל הלוואה והלוואה. העד ערך תחשיב מדויק של סכומי הביטוח שהתקבלו ועמד על יתרת החוב בניכוי תגמולי הביטוח. כך למשל לעניין ההלוואה הראשונה (בסך 500,000 ₪) עמד סכום ההגבלה הרשום כהגדרתו בפוליסה על סך של 400,000 ₪. לאחר שהעד פירט את "היתרה הכוללת של ההלוואות הקיימות" אשר הגיעה כדי סך של 278,554 ₪, ניכה את הסך האמור מסכום ההגבלה וקבע ש"סכום ההגבלה" הקובע עומד על סך של 121,446 ₪ בלבד, שהוא למעשה "הסכום המבוטח" ומהווה 24.2% מסך קרן ההלוואה ואשר סכום זה היה מבוטח על-פי הפוליסה. העד הוסיף ופירט באופן דומה לעניין ההלוואות הנוספות. לתצהירו צורפו שלושה העתקים מהפוליסות (לשלושת ההלוואות הראשונות), בצירוף סכומי ההלוואות, חישוב מפורט של סכום ההגבלה ויתרת החוב בגין כל הלוואה והלוואה.
10.בדיון מיום 1.10.2014 טענה התובעת כי "...עילת התביעה היחידה עניינה הפרת חובת הגילוי עובר לחתימת פוליסת הביטוח ועל כך שלא נמסר לתובעת כי הכיסוי הביטוחי איננו מלא". התובעת הסכימה כי הלווים פיגרו בתשלום ההלוואות קודם לפטירת המנוח והוסיפה כי "...הפוליסה הייתה אמורה לכסות באופן חלקי" את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת ולעניין סכומי הביטוח המדויקים ויתרת החוב לאחר זיכוי חשבון ההלוואות, השיבה כי בעניין זה תנקוט הליך אחר בבית-המשפט המוסמך. לפיכך טענה "...כי כל שמתבקש בית-המשפט להצהיר כי הבנק הפר את חובת הגילוי לעניין כיסוי מלא של ההלוואות והתרשל כלפי התובעת וזה הסעד היחיד שלו עותרת התובעת". התובעת הדגישה כי טענתה לעניין "...השתהות הבנק בהפעלת הפוליסה וקבלת תגמולי הביטוח באיחור, תוכרע בהליך אחר, ככל שיהיה צורך והתובעת איננה עותרת לסעד כלשהו בעניין זה כאן". בנסיבות אלה, טענה "...שעילת התביעה היחידה הִנה בסוגיית הפרת חובת הגילוי בלבד ולצורך כך עותרת לפסק-דין הצהרתי בלבד". מכאן, הסכימה לתיקון תצהיר התובעת בהתאם לטענותיה בעניין הכיסוי הביטוחי, כאמור, תוך שהבהירה כי הסעיפים שפורטו בהרחבה בתצהירה הובאו כפרטי רקע בלבד ולא כמקימים עילת תביעה נוספת כנגד הבנק (עמוד 4, שורות 27-12; עמוד 5, שורות 2-1).
11. המשך הדיון נקבע לשמיעת הראיות. בחקירתו, פירט העד אברהם טאוב, אח המנוח, את הפעילות העסקית של המנוח. בהמשך ובתשובה לשאלת בית-המשפט, השיב כי שמע מהמנוח כמה וכמה פעמים על קיומו של כיסוי ביטוחי מלא של ההלוואות (פרוטוקול מיום 11.2.2016, עמוד 11 שורות 15-4). בחקירתה, מסרה התובעת כי היא והמנוח חתמו על מסמכי ההלוואות והפוליסות באותו מעמד, "...באנו שנינו וחתמנו, היינו יחד" (עמוד 12, שורה 18). בהמשך הוסיפה כי "... אני משערת שבעלי קרא את המסמכים... אני לא זוכרת שהיו לבעלי הערות... אני הייתי עם בעלי בבנק וחתמנו, לא שוחחנו על כך לאחר מכן... בטח שהוא עיין" (עמוד 13 שורות 29-20, עמוד 14 שורה 1). בתשובה לשאלת בית-המשפט הדגישה "...אני יודעת שהפוליסה מכסה את ההלוואה במלואה, דיברנו על זה. את זה שמעתי" (עמוד 14, שורה 26) והוסיפה "...לגבי ההגבלה אני לא יודעת בדיוק מה זה" (שם, שורה 28). מנגד, השיב העד חיים זילבר כי לא נכח במועד החתימה על מסמכי הביטוח ולמעשה כל תצהירו איננו מבוסס על ידיעה אישית אלא על מסמכים בלבד (עמוד 17, שורות 10-7). ערן דרשן מסר בחקירתו כי תפקידו לקבל את הפוליסות מהלקוחות לאחר ביצוע ההלוואות. העד הדגיש, כי מוטלת על לווה חובה לעשות ביטוח "...כל לקוחות הבנק חייבים להמציא פוליסת ביטוח חיים" (עמוד 18, שורה 4). בהקשר זה הוסיף כי "...עד שנת 2005 הביטוחים היו באמצעות הבנק... לפני 2005 היו מגבלות, 400,000 סך, מגבלות סכום כיסוי ביטוחי" והבהיר כי "...פוליסות שהופקו לפני ינואר 1999 היו במגבלה של 400,000 ₪ ללא הצהרת בריאות, פוליסות לאחר 1999 עד 2005 המגבלה הייתה 800,000 ₪ עם הצהרת בריאות של הלקוח" (שם, שורות 17-12). עוד הוסיף כי "...הפוליסות היו מובנות, המגבלה הייתה לכלל הלקוחות, זה לא היה פרטני". עם זאת, הודה כי "...אני לא עסקתי בכך, לא הייתי בנקאי מעולם. פקידי המשכנתאות זה תפקידם, עליהם להבהיר ללקוחות" (שם, שורות 22-18). העד אישר כי נוסח הפוליסות הִנו אחיד "... עם הגבלה של 400 או 800 אלף, מלבד זה הנוסח אחיד. חברת אליהו אני מניח שהם ניסחו את הפוליסות" (שם, שורות 26-25). בעניין יתרת ההלוואות הבלתי מסולקות השיב "... יש גורם שעושה תחשיב" והוסיף "... אני לא ערכתי את החישובים" (עמוד 19, שורות 25-17). בהמשך עדותו הודה, "... כי הבנקאים אצלנו הונחו לומר ללקוח את סכום הכיסוי הביטוחי הכולל של סך ההלוואות שלו. הלקוח מרצונו אם רצה להיות מבוטח חתם. אינני יודע להשיב האם בעניינם של משפחת טאוב אכן נמסר להם הכיסוי הביטוחי הכולל של סך ההלוואות... אני מסכים כי יש לומר זאת ללקוח, פקיד הבנק עליו לומר לו. כך הפקידים מונחים. אני מסכים כי הלווה שמגיע לבנק לא יכול ללמוד על סכום הכיסוי המדויק בהתחשב בסכום הכולל של ההלוואות מתוך פוליסת הביטוח, זה מידע שמצוי בידי הבנק ויש לומר ללווה... אדייק, כי סכום ההגבלה כן רשום" עמוד 20, שורות 27-20; (הדגש לא במקור – מ.ב.). הצדדים הגישו את סיכומיהם והתיק הובא לפניי למתן פסק-דין, כדלקמן.
השאלה שבמחלוקת וההכרעה בתמצית:
12.יריעת המחלוקת הִנה מצומצמת וממוקדת. כפי שהובהר במהלך הדיון, השאלה היחידה הדורשת ליבון והכרעה עניינה בסוגיית הפרת חובת הגילוי של הבנק בקשר לסכום ההגבלה המדויק והאם הבנק יצא ידי חובתו עובר לחתימת המנוח על גבי הפוליסות, במתן הסבר מספק ומקיף בנוגע לסכום ההגבלה המדויק בגין כל הלוואה והלוואה. ייאמר מיד, כי לאחר בחינת הראיות שהובאו לפניי, עיון בהוראות הפוליסה והתרשמותי מעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הניחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתה ולהוכחת עיקר תביעתה בעניין הפרת חובת הגילוי בקשר לסכום ההגבלה המדויק והכיסוי הביטוחי החלקי על-פיו. כעולה מהפוליסה שוכנעתי במידה הדרושה כי הבנק הפר את חובת הגילוי בשעה שלא הסביר למנוח במידה מספקת את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל שנקבע בפוליסה (400,000 או 800,000 לפי העניין) לבין "סכום ההגבלה" כהגדרתו בפוליסה (בסעיף ההגדרות), לאחר חישוב מדויק הנובע מ"...ניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות" (שם), זאת ביחס להיקפו של החוב כאשר זה עולה על הסכום המבוטח.
דיון והכרעה:
13.בטרם נידרש לעדויות הצדדים וניתוח הראיות לעניין הפרת חובת הגילוי, דומה כי הצדדים אינם חלוקים באמת בדבר מעמדו המיוחד של הבנק עובר לחתימת המנוח על גבי הפוליסות, והיותו "סוכן ביטוח" (למצער, מעין סוכן ביטוח), כמשמעו בסעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), הקובע "...בסימן זה, 'סוכן ביטוח' – מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים". משבחר הבנק לעסוק בתיווך ביטוחי, הרי הוא מוחזק, לעניין הוראות סימן ו' לחוק חוזה הביטוח, כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מהחובות המוטלים על סוכן ביטוח וממעמדו במערכת החוזית בין המבוטח למבטח (ע"א 3778/06 (מחוזי חיפה) הנזכר בסיכומי התובעת); זאת, אף אם לא ניתן לו רישיון כדין מטעם המפקח על הביטוח כמשמעו בסעיף 2 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (סעיף 11ב. לסיכומי הבנק) וכקבוע בסעיף 24 לחוק שם ובעניין זה מקובלות עלי טענות התובעת בסיכומי תשובתה (סעיפים 2-3). במצב דברים זה, מוטלת על הבנק החובה ליתן ללווים (ובענייננו – למנוח) הסבר מפורט על תנאי הפוליסה ובמיוחד להבהיר במדויק את מהות הגבלת סכום הביטוח כפי שמחויב לעשות סוכן ביטוח. בהקשר זה, אין צורך להכביר במילים בדבר חובותיו של סוכן הביטוח בעניין היקף חובת הגילוי על-פי חוק חוזה הביטוח, לפיו "...תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם" (שם, סעיף 3). על היקף חובות המבטח עמד בית-המשפט העליון בשורה של פסקי-דין. פסק-הדין המנחה ניתן בעניין ישר (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד מט(2) 749 (1995)), שם נקבע כי יש להדגיש בפוליסה באותיות בולטות ובשפה ברורה את הסייגים לחבות המבטח באופן שהמבוטח יוכל להיות מודע לסייגים אלו ויהיה ער בפועל להוראות ולסייגים שנקבעו בפוליסה. לפיכך, למבטח "...אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא יתקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי" (שם, עמוד 773; וכן ראו: ע"א 11081/02 הנזכר בסיכומי התובעת) ודומה כי הדברים ברורים.
14.מן הכלל אל הפרט. עיון בפוליסה מעלה כי מדובר בנוסח סטנדרטי, חוזה אחיד שזהה בכל הפוליסות למעט בנוגע לסכום ההגבלה שמשתנה בהתאם למועד בו הונפקה הפוליסה: עד 1999 סך של 400,000 ₪ ולאחר שנת 1999 ועד שנת 2005 800,000 ₪ (עדות דרשן, עמוד 18 שורות 16-15). בחינת מסמכי ההלוואות והעתקי הפוליסות שצורפו לתצהירו של דרשן (פוליסת הביטוח בעניין ההלוואה הרביעית לא צורף ואולם, אין בכך כדי לשנות, כיוון שהצדדים אינם חלוקים על קיומה ותנאיה), מלמדת כי סכום ההגבלה בהלוואה הראשונה עומד על 400,000 ₪, בהלוואה השנייה והשלישית על 800,000 ₪ וההלוואה הרביעית, נוכח מועד נטילת ההלוואה (3.1.1995) קרוב לוודאי שהִנו 400,000 ₪. בעניין "סכום ההגבלה" נקבע בסעיף ההגדרות בפוליסה – "סך 400,000 ₪ (או 800,000 ₪, בהתאם לפוליסה הרלוונטית – מ.ב) בניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות הקיימות בכל מועד שטפחות יקבע, אך לא יאוחר מיום ביצוע ההלוואה". בסעיף 1 לפוליסה תחת הכותרת "סכום הביטוח" נקבע בסעיף קטן ב. "... במקרה שסכום הקרן המקורית של ההלוואה כולה (להלן – הסכום המקורי) גדול מסכום ההגבלה אז יחולו ההוראות דלהלן: (1) הסכום המקורי יחולק לשניים: סכום אחד (להלן – הסכום המבוטח) יהיה שווה לסכום ההגבלה והסכום השני (להלן – הסכום הלא מבוטח) יהיה שווה להפרש בין הסכום המקורי של ההלוואה כולה לבין סכום ההלוואה". בשולי הפוליסה, תחת הכותרת "הצהרה ובקשה" נקבע כי "...לאחר שיקול האפשרויות הנ"ל, החתום מטה מבקש בזה להיות מבוטח על-פי הפוליסה דלעיל והוא מצהיר ומסכים כדלקמן... ד. סכום הביטוח מוגבל כמפורט בסעיף 1.ב לפוליסה". אין חולק כי המנוח חתם על ההצהרה.
15.טוען הבנק, על-יסוד חתימת המנוח על גבי הפוליסה תוך שהצהיר על ידיעתו שסכום הביטוח מוגבל כמפורט שם, כי יש לקבוע (בשים לב למומחיותו בתחום העסקי פיננסי) שהמנוח הבין את משמעות הגבלת סכום הביטוח וידיעתו או הבנתו מחייבת את התובעת. אכן, בשל פטירתו לא ניתן היה לעמוד על "ידיעתו והבנתו" של המנוח עובר לחתימתו על הפוליסה. עם זאת, לזכות הבנק עומדת החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008)). כך בכלל וכך שעה שמדובר במסמכים מהותיים (ראו, למשל, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (1997)). הנטל על התובעת לסתור חזקה זו.
16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל בנקודה זו. מהראיות שהובאו עולה כי המנוח, עורך-דין וותיק בעל הכשרה משפטית שעסק בפעילות עִסקית וכלכלית מסועפת (עדות אח המנוח – עמודים 10-9), היה ער למשמעות סכום הביטוח המוגבל הרשום בפוליסה, לאחר שעיין בהוראותיה (עדות התובעת – עמוד 14, שורה 1) וצירף את חתימתו בשולי הפוליסה, כראיה, לאחר שהצהיר והסכים למגבלותיה. בנסיבות אלה ומשלא הובאה ראיה לסתור, הנני קובע כי המנוח הסכים לביטוח חלקי נוכח הסכום שנקבע בפוליסה, ברישא לסעיף הגדרת "סכום ההגבלה" (400,000 או 800,000, על-פי העניין) ומוגבל ביחס לקרן ההלוואה. בהקשר זה יוער כי אין לקבל את עדות אח המנוח (עמוד 11, שורות 16-4), והתובעת בעניין הבנת המנוח לכיסוי (ביטוחי) מלא של הלוואות, בהיותה עדות שמיעה שאיננה קבילה לאמיתות תוכנה, הגם שיש בה כדי לשקף את הלך רוחו של המנוח (ובעניין זה מקובלות עלי טענות הבנק בסיכומיו, סעיפים 9, 13). מכאן, בשעה שהמנוח חתם על הפוליסות ביודעין היה עליו (והתובעת בנעליו) לשאת בהשלכות הסכמתו לחתימה על ההצהרה שנתן בשולי הפוליסה. בכך שונה ענייננו מהעניין שנדון לפני חברי, השופט רומנוב (ה"פ 10094-01-11 (מחוזי י-ם) רובי תורג'מן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (30.4.2013)), בקשר לתחולת הפוליסה בנסיבות דומות של מות המבוטח. שם קבע בית-המשפט כי אין לקבל את טענת הבנק לעניין סעיף 1.ב לפוליסה בנוגע למנגנון "פיצול הסכומים", שכן הדברים לא נרשמו "בצורה ברורה ומפורשת" ונדרשת "בדיקה מעמיקה" בשים לב לעיסוקו והבנתו של המבוטח "...שעבד בשעתו כקבלן בניין". במקרה שלפנינו נוכח עיסוקו של המנוח והשכלתו המשפטית הרחבה, הרלוונטית לענייננו, שוכנעתי לקבל בנקודה זו את טענת הבנק, הגם שלא בלי לבטים וחרף הספק העולה מהראיות, הפועל בנסיבות העניין לחובת התובעת, שהמנוח היה ער למנגנון הפיצול. מכאן שאין לזקוף את הניסוח העמום בנדון לחובת הבנק. אולם, בכך לא מסתיים הדיון שכן הסוגיה הרלוונטית איננה מתמצת בשאלה האם ידע המנוח על סכום הביטוח המוגבל שנרשם תחת הכותרת "סכום ההגבלה" (400,000 או 800,000, על-פי העניין) וחלקי, נוכח האמור בסעיף 1.ב לפוליסה (שלדוגמא, בעניין ההלוואה הראשונה – נמוך מסך קרן ההלוואה העומדת על 500,000 ₪), אלא - האם המנוח הבין וידע את סכום ההגבלה המדויק לאחר ניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות הקיימות עובר לקבלת ההלוואה נושא הפוליסה. עיון בפוליסה מעלה כי לא ניתן לעמוד באופן סביר על סכום ההגבלה לאחר הניכוי ללא תחשיב מפורט, כפי שהובא בהרחבה בתצהירו של ערן דרשן (והנספחים המפורטים שצורפו) וכך גם עלה מעדותו, בחקירתו (עמוד 20). אם כן, בנסיבות אלה מתחדדת השאלה – האם ניתן למנוח, עובר לחתימתו על גבי הפוליסה, הסבר מספק ומניח את הדעת בדבר סכום הביטוח המדויק וזאת בשים לב לגדרי חובות הבנק כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה.
17.אמת, בנוסף לחובת הזהירות המוטלת על הבנק מתוקף מעמדו הנחזה כ"סוכן הביטוח", עומדות חובות אמון וגילוי המוטלות על הבנק ובכלל זה, חובת תום הלב, חובת זהירות וחובת נאמנות, שלענייננו חובת הבנק לנקוט אמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, במיומנות ובזהירות ראויה ולדאוג כי כספו או נכסיו של הלקוח לא ייפגעו (ראה, למשל, ע"א 6547/12 שי עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף נתיבות (13.4.2015)). ממבט קרוב יותר נקבע כי במקרה שבו מדובר בביטוח משכנתא בעל כיסוי ביטוחי מוגבל, חלה על מי שמשווק את הביטוח חובה להסביר למקבל ההלוואה "ברחל בתך הקטנה" בעל-פה ובכתב את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של חוב המשכנתא כאשר זה עולה על הסכום המבוטח (רע"א 7664/13 בת שבע ברקת סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות (16.1.2014)).
18.אכן, הדיון בענייננו קשור באופן הדוק להגדרת היקפה של חובת הגילוי החלה על גופים פיננסיים גדולים כמו בנקים או חברות ביטוח, כאשר על גופים אלה מוטלת חובת גילוי אקטיבית בעת עריכת העסקה שמתחייבת מפערי הכוחות המובנים שבין הצדדים ובגדרה הם מחויבים להפנות את תשומת לבו של הלקוח לכל הפרטים המהותיים בעסקה באופן יזום. ככלל, ראוי כי גופים אלו יקפידו הקפדה יתרה על גילוי מלא ואקטיבי של פרטים מהותיים בעסקאות שהם עורכים עם לקוחותיהם. כך בכלל וכך ככל שמדובר בעסקה חשובה כמו רכישת ביטוח חיים לצד הלוואת המובטחת במשכנתא, או אז גדלה החשיבות שיש לייחס לחובת הגילוי. משמעותה של חובת הגילוי בהקשר זה היא שלנוכח פערי הכוחות והמידע המובנים בין הצדדים, חייב המבטח להפנות את תשומת לבו של המבוטח לסייגים הכלולים בפוליסה ולוודא כי הבין את התנאים שאם לא יתקיימו לא יזכה לתגמולי ביטוח. מכאן, חלה על מי שמשווק את הביטוח להסביר למקבל ההלוואה את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של החוב. ראוי כי הסבר זה יינתן בעל-פה והן באמצעות הדגשת פרטים בטפסים שעליהם חותם הלווה.
19.במקרה דנן, לא הובאה לפניי כל ראיה לפיה נציג הבנק הסביר למנוח את החישוב המפורט של סכום ההגבלה וכפועל יוצא – את שיעורו המדויק של סכום הביטוח; זאת, אף שאין חולק בדבר חובת הבנק לעשות כן (ראה עדותו של ערן דרשן, לעיל). ודוקו, הייתי מוכן להניח לטובת הבנק קיומה של " חזקת תקינות" בעניינו של המנוח, ובלבד שהבנק היה מניח תשתית ראייתית מספקת לעניין התנהגות נציגיו על דרך הכלל בדבר מתן הסבר מפורט של סכום ההגבלה, דהיינו: ביצוע בפועל של "הוראות נוהל" (סיכומי הבנק, סעיף 16ד) ללקוחותיו. לשון אחר, הנני מקבל את הטענה שאין לצפות מפקידי הבנק "...שיזכרו מקרה ספציפי של לווה" (שם, סעיף 16ה.) ואולם, ניתן היה להביא ראיות לביסוס הטענה הכללית לפיה הבנק נהג ליתן הסבר מלא לפוליסה בנסיבות דומות למקרה שלפנינו. אם כך היה נעשה, הייתי מוכן להניח לטובת הבנק, מכוח חזקת התקינות ובהיעדר ראיה לסתור, כי כך גם נהג בעניינו של המנוח. משלא נעשה כן, חרף הודאת הבנק בדבר קיומה של החובה ליתן הסבר מלא ומפורט, כאמור ולא הובאה גרסה מפורטת של נציג הבנק בנדון, מבלי שניתן טעם לדבר, לא נמצא טעם משכנע, נוכח טיבה והיקפה של חובת הגילוי, לקבל את הטענה כי די בחזקת התקינות הכללית כדי להכשיר את התנהגות הבנק בנסיבות העניין ודומה כי הדברים ברורים. גם בעניין זה טענות התובעת בסיכומי תשובתה (סעיף 6) – בהתייחס לפסיקה שהובאה על ידי הבנק בסיכומיו, מקובלות עלי. כללו של דבר, הבנק לא קיים את חובת הגילוי המוטלת עליו ולכך משמעות אופרטיבית לעניין היקף הכיסוי הביטוחי וסכום ההגבלה הרלוונטי לחישוב יתרת החוב. אמת, הבנק כפוף לחובות גילוי מוגברות, אשר נועדו לשקף את עוצמתו אל מול הלקוח. העוצמה הרבה אשר בידי הבנק מונעת מן הלקוח במקרים רבים יכולת להתמודד עמו בצורה שווה, הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות ולגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ובענייננו, לפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות שנתן עובר לחתימת המנוח על הפוליסות. הנתון בדבר סכום ההגבלה המדויק מהווה נתון מהותי, כאשר עסקינן בעסקה כמו זו הנדונה. המנוח היה זכאי לדעת על שיעור הכיסוי וסכום הביטוח המדויק. הבנק צריך היה ליידע את המנוח בטרם חתימתו על גבי הפוליסות כי סכום ההגבלה (400,000 או 800,000, על-פי העניין) אינו סכום סופי, שכן יש לנכות ממנו את היתרה המשוערכת הכוללת של ההלוואות הקיימות (אשר מגיע כדי 24.2% בלבד מקרן ההלוואה הראשונה) ומשלא עשה כן – הפר את חובתו. חובת הגילוי היא תכליתית, היא נועדה לגלות מידע מקום שמידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחייבים לו גילוי. אכן, כאשר המידע גלוי וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי טכנית, המנותקת מידיעת הצדדים בפועל. אולם, בענייננו לא הוכחה ידיעה שכזו מצד המנוח (ראה והשווה: ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין (2.3.2011)). התובעת בתצהירה (סעיף 10) ובחקירתה הדגישה כי לא נמסר לה ולמנוח כל הסבר מיוחד ביחס לפוליסות. לדבריה, "...באנו שנינו וחתמנו" (עמוד 12, שורה 18) ועדותה לא נסתרה. זאת ועוד, אמרת המנוח שסבר כי קיים כיסוי ביטוחי (מלא) להלוואות, הגם שאיננה מהווה ראיה לאמיתות תוכנה, מהווה חיזוק לעדות התובעת לעניין הלך רוחו ולטענתה בדבר היעדרו של הסבר מפורט. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת הבנק, לפיה המנוח ידע או שהיה עליו לדעת כי סכום ההגבלה איננו מסתכם בשיעור שנקבע, כאמור, אלא שיש לנכות מסכום זה את היתרות המשוערכות של ההלוואות הקיימות, בהתאם לתחשיב מפורט שיעשה הבנק בא%D