1.לפניי תביעה על סך 168,124 ש"ח שעניינה רכב משומש שמכרו הנתבעים לתובע. בעלי הדין הסכימו שההכרעה בתובענה תעשה על בסיס כתבי הטענות וסיכומים בכתב ללא הגשת ראיות ושמיעת עדויות.
2.כתב התביעה פותח בפסוק, "מכסה פשעיו, לא יצליח" (משלי כ"ח, 13). הנתבעים עוסקים במכירת רכבים משומשים. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע התעניין ברכישת רכב שטח משומש תוצרת ב.מ.וו. מן הנתבעים, לאחר שעיין במודעת פרסומת לגבי הרכב. במודעת הפרסומת תואר הרכב כיד ראשונה (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 13.12.2016 נפגש התובע עם הנתבע 1, ובין הצדדים התנהל משא-ומתן לגבי עסקת חליפין, שבה מוסר התובע לנתבעים את רכבו שלו ומוסיף סכום כסף, ובתמורה מקבל לידיו את רכב הנתבעים. בהתאם לנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 הפעיל על התובע לחץ בלתי מידתי לכרות את העסקה. כן נטען, כי נאמר לתובע כי הרכב הנמכר היה קודם לכן בבעלות יחידה של "גברת מהרצליה". התובע מוסיף כי הנתבעים גם הבטיחו שאותה גברת תשלח לתובע בדואר מפתח נוסף של הרכב. באותו מעמד רישום הבעלויות ברישיון הרכב עורר אצל התובע חשד, אולם הנתבע 1 הרגיע את התובע בנושא. באותו יום נכרת בין הצדדים הסכם להחלפה הדדית של רכב התובע ברכב הנתבעים, כאשר בנוסף משלם התובע לנתבעים סך של 190,000 ש"ח (נספח ד' לכתב התביעה). להסכם צורף טופס גילוי נאות, שבו נרשם כי "מספר הבעלים הקודמים של הרכב" הוא "00", וכי "פרטי הבעלים הקודמים" הם "יד פרטית" (נספח ה' לכתב התביעה).
לאחר שנרשם הרכב שרכש התובע על שמו, התחוור לו שהוטעה לגבי מספר הבעלים הקודמים שלו. הסתבר, כי הרכב שנמכר היה רכב יד שנייה, ולא רכב יד ראשונה כפי שהוצג (היינו, התובע הוא היד השלישית ולא היד השנייה כפי שנאמר לו). זאת ועוד, הסתבר שהבעלים הראשון של הרכב היה חברת ליסינג, דבר שמוריד את ערכו של הרכב עוד יותר. בנוסף, הסתבר שהבעלים השני של הרכב לא הייתה "גברת מהרצליה", אלא אדון מצפון הארץ. כן התגלה, שהרכב נרכש מההוצאה לפועל. גם הבטחת הנתבעים כי יישלח לתובע מפתח נוסף התגלתה לדברי התובע כבדייה. לאחר חילופי דברים בין הצדדים, מסרו הנתבעים לתובע כי מבחינתם ניתן לבטל את העסקה, אולם התובע סירב לכך. הטעם לסירובו של התובע לביטול העסקה הוא, שמשרד התחבורה לא יכיר בנסיבות המקרה כטעם להשבת הגלגל לאחור ולמחיקת היד שהוספה בעקבות העסקה.
בנסיבות אלו הגיש התובע את התביעה דנא, שבה עומד הוא על קיום העסקה תוך קבלת פיצוי כספי. התובע טוען כי רומה והוטעה על-ידי הנתבעים וכי הנתבעים הפרו את הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן – חוק מכירת רכב משומש), לצד עילות משפטיות נוספות. בכתב התביעה נתבע ההפרש בין שווי הרכב כפי שהובטח לבין שוויו בפועל, בסך 83,739 ש"ח. כן עותר התובע לקבלת הפיצוי המוסכם על-פי הסכם המכירה בסך 36,000 ש"ח, "פיצוי ממוני" בשל הפרת הוראות חוק שונות בסך 10,000 ש"ח, "פיצוי ממוני" נוסף ופיצויים לדוגמה מכוח חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן) בסך 10,000 ש"ח, פיצוי בגין אובדן זמן, עוגמת נפש, פגיעה בכבוד וכדומה בסך 25,000 ש"ח ועלות שכפול מפתח נוסף לרכב בסך 3,385 ש"ח.
3.כתב ההגנה מוכתר בהמשכו של הפסוק שצוטט בראש כתב התביעה, "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כ"ח, 13). לפי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעים רכשו את הרכב המדובר מההוצאה לפועל באמצעות צד שלישי, מר דור טל, הנקרא על-ידיהם בכינוי "המתווך" (להלן – הצד השלישי). לטענת הנתבעים, אותו צד שלישי הטעה אותם לגבי מספר הבעלים הקודמים של הרכב, כך שהנתבעים טעו בנושא גם כן. במסגרת העסקה שנעשתה בין הנתבעים לבין הצד השלישי, מסר הצד השלישי טופס גילוי נאות מטעמו, ממנו עולה כי הרכב הוא יד ראשונה. לעמדת הנתבעים בכתב ההגנה, משהעלה התובע את טענותיו לגבי מספר הבעלים הקודמים הרכב, "לאחר בדיקה מעמיקה נמצא כי אכן התובעים צודקים..." (סעיף 16 לכתב ההגנה), אולם לשיטת הנתבעים הם עצמם הוטעו על-ידי הצד השלישי. הנתבעים מסרו לתובע כי מבחינתם ניתן לבטל את העסקה, והנתבעים ישאו בעלויות הכרוכות בהשבת מספר הבעלים במשרד התחבורה לקודמו, אולם התובע סרב לכך. לשלמות התמונה יוער כי גרסת הנתבעים היא כי בנוסף לתמורה על-פי ההסכם הכתוב, שילם התובע לנתבעים גם סכום של 30,000 ש"ח במזומן (סעיף 15 לכתב התביעה שכנגד).
הנתבעים חולקים על שיעור הפיצוי הנתבע על-ידי התובע. לעמדתם, היד הנוספת של הרכב שלא הובאה לידיעת התובע היא "ליסינג – מכירת רכב חדש 0 ק"מ לשעבר". לעמדתם, יש בנתון זה כדי להשפיע על גובה הפיצוי הנתבע על-ידי התובע.
בנוסף לטענותיהם שפורטו לעיל, הנתבעים הוסיפו כי למעשה, התובע הוא שהטעה אותם לגבי מצבו של הרכב שמסר לידיהם במסגרת עסקת החליפין. לגרסתם, לאחר החלפת הרכבים הסתבר להם שברכב שנמסר להם מהתובע קיימות תקלות רבות. בנסיבות אלו, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד על סך 154,802 ש"ח, שבה נטען כי התובע הטעה אותם לגבי מצבו של הרכב שמסר להם בעסקת החליפין. בנוסף הגישו הנתבעים הודעה נגד הצד השלישי שבסיועו רכשו את הרכב שנמכר לתובע.
4.ביום 30.10.2017 התקיים קדם משפט בתביעה. בדיון טענו הנתבעים, כי "אנו מסכימים שצריכים לפצות את התובעים על היד הנוספת שהם נפגעו על לא עוול בכפם" (עמ' 3 שורות 9-8 לפרוטוקול). לאור עמדה זו של הנתבעים, גובשה הסכמה דיונית בין בעלי הדין, שלפיה בתביעה הראשית יכריע בית המשפט מהו שיעור הפיצוי שלו זכאי התובע על בסיס הגשת סיכומים בכתב. כן הוסכם כי התביעה שכנגד תדחה (ראו, הצעת בית המשפט בתום הדיון ביום 30.10.2017, החלטה מיום 5.11.2017, הודעות בעלי הדין מיום 14.11.2017 והחלטה מיום 21.11.2017).
הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה וגם לא התייצב לקדם המשפט. לבקשת הנתבעים, ניתן כלפי הצד השלישי פסק-דין בהעדר הגנה והתייצבות.