1.זוהי תביעה כספית' ונזיקית בגין לשון הרע' אותה הגישה א.ד (להלן – "התובעת") כנגד ע.צ. (להלן – "הנתבע"), וזאת בגין המחאות שמשך הנתבע מחשבון בנק שפתחה עבורו התובעת, ואשר הוחזרו על-ידי הבנק בשל העדר כיסוי או שנמסרו לספקים עימם עבד הנתבע, והתובעת חשופה לדרישה לשלמן היות וטרם נפרעו.
העובדות
2.כפי שיבואר להלן, העובדות הרלבנטיות לצורך הכרעה בתביעה זו, כמעט ואינן שנויות במחלוקת, ואף ניתן לומר, כי הנתבע מודה באופן מפורש בחובתו לשלם חלק מן התביעה.
3.יצויין עוד, כי ביום 29/10/2014 חתמו הצדדים על הסכם, שבגידרו התחייב הנתבע לכסות באופן שוטף ורציף את ההמחאות שימשכו מן החשבון, וכן לשאת בכל חוב שיווצר בגין משיכת ההמחאות. (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה)(להלן – "ההסכם בין הצדדים").
4.הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית, החל מחודש דצמבר 2013.
5.לאחר תקופה קצרה, מאז החלה מערכת היחסים, פתחה התובעת עבור הנתבע חשבון בנק, וזאת על מנת שהנתבע יוכל לנהל את עסקיו ללא כל הפרעה, וזאת שעה שבתקופה הרלבנטית נפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל מצד גרושתו.
בהתאם למוסכם בין הצדדים ביום 21/1/2014 פתחה התובעת עבור הנתבע את חשבון הבנק שמספרו ******, אשר נפתח בבנק המזרחי (סניף קרית מלאכי) (להלן – "החשבון שבמחלוקת").
יצויין, כי הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה מי יזם את פתיחת החשבון עבור הנתבע, אלא שלשאלה זו אין חשיבות בעיני, שכן כך או כך הנתבע, כפי שיבואר להלן, נושא הנתבע באחריות מלאה לאשר התרחש בחשבון הבנק.
6.בנוסף לחשבון שבמחלוקת, פתחה התובעת, באותו הסניף, ככל הנראה על-פי דרישת הבנק, חשבון גיבוי שמספרו ****** (להלן – "חשבון הגיבוי").
7.בסמוך לאחר שנפתח החשבון, הזמינה התובעת 4 פנקסי צ'קים, ומסרה אותם לידי הנתבע, על מנת שיעשה בהם שימוש לצורך עסקו.
בנוסף, מסרה התובעת לנתבע את סיסמת האינטרנט שלה לחשבונות הבנק, על מנת שהנתבע יוכל לעקוב אחר הפעילות בחשבון.
כך באו לידי ביטוי הדברים בעדות התובעת (ראה עמוד 11 לפרוט' ש' 10 – 13):
"הסכמתי לפתוח את החשבון בנק והוא ביקש שאוציא לו שיקים, הוצאתי 4 פנקסים שהיו בהסכמתי המלאה ונתתי לו קוד של האינטרנט כדי שנדע מה נכנס בבוקר ומה יוצא בערב, יתרה מזו לא הסכמתי שום דבר בחשבון."
הנתבע לא הכחיש עובדות אלה, בעדותו ובסיכומיו.
8.בהתאם למוסכם בין הצדדים, הנתבע משך המחאות מן החשבון והפקיד כספים בהתאם להמחאות שנמשכו.
9.בשלב מסויים, משנגמרו ההמחאות ב- 4 הפנקסים הראשונים שהוזמנו, קיבל לידיו הנתבע 8 פנקסי המחאות נוספים (להלן – "הפנקסים הנוספים").
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, באם הנתבע קיבל לידיו את הפנקסים הנוספים, שלא בידיעת התובעת, תוך שהוא משתמש ,שלא בהתאם למוסכם בין הצדדים בקוד האינטרנט שקיבל, או שמא התובעת נתנה את הסכמתה לכך שהנתבע יקבל 8 פנקסים נוספים, ולו בשתיקה.
למחלוקת זו אין חשיבות במחלוקת העיקרית, שהיא סוגיית ההמחאות שנמשכו מהחשבון, שכן בעניין זה אין כל מחלוקת, כי הנתבע עשה שימוש בכל ההמחאות לצרכי עסקו, והוא אחראי כלפי התובעת לכיסוי כל המחאה שנמשכה מהחשבון. אחריות זו קיבלה ביטוי גם בהסכם כתוב שנערך בין הצדדים.
10.בחודש 10/2014, משעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, והבנק החל לסרב לפרוע המחאות שמסר הנתבע (ראה בדפי הבנק מוצג ו' בתיק המוצגים של התובעת, מוצג ג' בתיק המוצגים של הנתבע), ביקשה התובעת להסדיר את כל עניין הפעילות בחשבון בהסכם כתוב בין הצדדים. בהתאם, פנו הצדדים לעו"ד כרמית איילה שגיב, אשר ערכה הסכם עבור הצדדים שבמסגרתו, נטל על עצמו הנתבע התחייבויות שונות, ובכללן התחייבות להפקיד בחשבון הבנק סכומים במזומן באופן רציף ושוטף כך שיהא כיסוי לכל ההמחאות שמשך.
להסכם צורפה רשימה ידנית שערך הנתבע של כל ההמחאות, אשר לטענתו היו באותו מועד בידי ספקים וטרם נפרעו.
11.ביום 10/11/2014 נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד התובעת על-ידי מר אלברט בראון (מערכות מיגון), ספק של הנתבע.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל ממועד זה, נפתחו מספר הליכים כנגד התובעת בלשכת ההוצאה לפועל, בגין המחאות שמסר הנתבע לספקיו, וכי סכום ההמחאות שהוגשו לביצוע עומד (נכון למועד שמיעת ההוכחות בתיק) על הסך של 29,540 ₪ (קרן).
12.הנתבע מודה בחובתו לשלם חוב זה, אך יחד עם זאת לא עשה דבר לסילוק החוב, אף לא אחרי הערות של בית המשפט במהלך הדיונים, ואף לא לאחר החלטת בית המשפט מיום 25/7/2016, בה נקבע, כי על הנתבע לשקול את תשלום הסך של 30,000 ₪ עוד קודם שיינתן פסק דין.
הנתבע נשאל בעניין זה במהלך חקירתו הנגדית, והוא השיב כך (ראה עמ' 30 – 31 לפרוט'):
"ש.בינואר בית המשפט הציע מס' פעמים שתשלם את החובות בהוצאה לפועל וגם שובר של 400 ש"ח?
ת.לא הייתה לי אפשרות כלכלית. אני גם חייתי בדירה של שכירות, שבמשך חצי שנה, בעל הדירה נותן לי לגור שם בחסד ולא תשלום.
ש.אז אתה מצפה שהיא תתנהל בהתאם ליכולת שלך?
ת.ממש לא. צריך לראות איך משלמים את זה. איך זה הולך מבחינת תשלומים. צריך לראות איך מאחדים כל תיק בפניו ואז לחייב את זה בתשלום שאני כן יכול לעמוד בו. אם זה יוצא 1,300 עד 1,600 ₪ בחודש, אני יכול לשלם את זה כי יש לי גם את התיקים האישיים שלי.
ש.הצענו לפרוט' הצעה. הרי אתה מודה שהחוב הוא שלך?
ת.אין פה ויכוח.
ש.אתה גם מנסה לשלם אותו?
ת.רוצה לשלם אותו.
ש.הצענו לפני מס' חודשים הצעה שאתה תיקח אחריות על הכל ותגיד שזה בוצע ללא הרשאה ואז תצטרך להתמודד עם כל שיק שיגיע אם יגיע להוצאה לפועל ולא תצטרך להתמודד עם פסק דין שיכול לכלול רכיב של סכום משמעותי?
ת.אני מודע למה אני מסוגל לעשות ומה אני לא מסוגל לעשות. אין לי נכסים , גם את שני הרכבים שהיו לי, גרושתי עיקלה."
דיבורים לחוד ומעשים לחוד, על אף המצוקה הבולטת בה היתה נתונה התובעת, הרי שהנתבע לא עשה דבר כדי להקל על מצוקה זו, ולהתחיל לפרוע, ולו לשיעורין, את החוב בלשכת ההוצאה לפועל.
דיון והכרעה
13.היות ועיקר המחלוקת נוגעת להמחאות שמסר הנתבע ללקוחותיו, הרי שהוריתי לנתבע בהחלטה מיום 18/1/2016, למסור רשימה של כל ההמחאות שנמשכו על ידו, תוך פירוט שם המוטב הרשום בהמחאה והסכום שנרשם.
הנתבע לא פעל בהתאם להוראה זו, ובמקום זאת, הגיש בתיק המוצגים מטעמו טבלה (מוצג א'), המתייחסת אך ורק להמחאות אשר לטענתו הוחזרו על-ידי הבנק. טבלה זו לא רק שלא היתה מלאה, אלא ברור שהאמור בה איננו מדוייק.
כך, אין מחלוקת, כמתואר לעיל, כי כנגד התובעת נפתחו הליכים בלשכת ההוצל"פ בגין המחאות בסכום כולל של 29,660 ₪ (קרן), אך בטבלה שערך הנתבע סכום ההמחאות שנמסרו ללשכת ההוצל"פ עומד על סך של 14,213 ₪ בלבד (ראה מס' סידוריים 9, 18, 31-31 ו- 36).
14.התובעת הגישה אף היא טבלה של כל השיקים, אלא שבגלל פערי המידע בין התובעת לנתבע, הטבלה היתה חסרה, ולא ניתן היה על יסודה לקבוע ממצאים באשר לגורלן של חלק מן ההמחאות שחזרו בשל העדר כיסוי.
15.לפיכך, לאור החוסר במידע, ולאור העובדה שנמסר מידע שאיננו נכון, ניתנה החלטה ביום 25/7/2016, בזו הלשון:
"מן העיון בסיכומי הצדדים ובראיות שהוגשו, עולה, כי עדיין יש לא מעט נסתר ביחס לחלק מן ההמחאות. עניין זה רובץ לפתחו של הנתבע, אשר הוא המוציא והמביא בכל עניין ההמחאות, ועל-כן על הנתבע למסור מידע מדוייק ולפעול כמפורט להלן:
לגבי המחאות – 004, 006, 061, 081, 085, 094, 095, 101, 113, 116, 117, 125, 131, 138, 149, 153, 158, 159, 160, 162, 180, 186, 188, 210, 217, 234, 242, 244, 253, 254, 255, 259, 260, 261, 262, 263, 264, 265, 266, 271, 272, 283, 284, 291, 292, 293, 294, 295, 296, 297, 298, 299 ו- 300 אין כל מידע מה עלה בגורלן.
לגבי המחאות – 052 ו- 053 – נטען כי נמסרו ל"לירד" והוחלפו ושולמו. אין כל ראיה לכך.
לגבי המחאות – 057, 091, 187, 203, 227, 257, 269, 270, 273, 274 ו- 288 נטען שהן בידי הספק. על הנתבע לפעול בעניין זה כפי שיפורט בהמשך.
לגבי המחאה – 068 מתדפיסי הבנק שצורפו לתיק המוצגים של הנתבע עולה, כי היא הוחזרה על-ידי הבנק למרות האמור בנספח א' לטבלת הנתבע.
לגבי המחאות – 156 ו- 157 נרשם על-ידי הנתבע שולם ונגרס. אין לכך כל ראיה.
לגבי המחאה – 237 נרשם על-ידי הנתבע כי שולמה והוחזרה. אין לכך כל ראיה.
לגבי המחאה – 267 אין כל הוכחה ששולמה כטענת הנתבע.
לגבי המחאות – 286, 287 ו- 289 – אין כל ראיה שהן שולמו והוחזרו כטענת הנתבע.
הנתבע ימסור הודעה לבית המשפט עד ליום 4/8/2016 ובה פירוט מדוייק של הנעשה בהמחאות המפורטות לעיל ויגבה את המידע שנמסר בראיות שבידיו.
הנתבע יפנה לכל הספקים המחזיקים את ההמחאות המפורטות לעיל, ויקבל מהם אישור בכתב על גבי מכתב פירמה, כי הנתבע מצוי איתם בהסדר, וכי אין בכוונתם לפרוע את ההמחאות שבידיהם. אישורי הספקים יצורפו להודעת הנתבע כאמור לעיל."
הנתבע לא פעל על-פי החלטת בית המשפט, ולא הגיש דבר. היות, וכפי שיובהר להלן, הנתבע נושא בנטל השכנוע, אזי הימנעותו מלפעול על-פי החלטת בית המשפט נזקפת לחובתו, שכן משמעות הדבר, כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה המועל עליו ביחס לכל אחת ואחת מן ההמחאות המפורטות בהחלטה.
16.כמפורט לעיל, הנתבע מודה, כי הוא זה שמשך את כל ההמחאות מן החשבון, אך בצד הודאתו הוא מבקש ליתן פירוט ביחס לנעשה בכל אחת מן ההמחאות. כך באו לידי ביטוי הדברים בתשובתו לשאלת בית המשפט (עמ' 27 לפרוט' ש' 15 – 22):
"לשאלת בית המשפט, מפנה אותך לנספח ה' בתיק המוצגים של התובעת. יש לנו היום שיקים שאנו לא יודעים מה הסכום שלהם ומי המוטב שלהם, אני משיב, כל שיק שיצא, רשום שיק המוטב. אין שם ללא מוטב וזה מפורט ברשימה. אם זה לליאן מערכות או רועי טכנולוגיות. אם השיקים לא מופיעים, או שהם נפרעו או הוחזרו. אין שיקים שמטיילים בחוץ ולא מופיעים ברשימה שלי ואני לא מודע להם. צריך לאמת את זה מול הרשימות של הבנק.
לגבי כל שיק אני מאשר שיש אחת משלוש אפשרויות – או שמופיע ברשימה ידנית, או שנפרע על ידי הספק במקור, או שהלכתי לאותו ספק ושילמתי לו וקיבלתי חזרה את השיק ואז הספחים האלה הושמדו."
17.טענה מסוג זה הינה טענה של "הודאה והדחה". דהיינו מחד, הנתבע מודה בחובתו לכסות את כל השיקים שנמשכו מן החשבון, ומאידך הוא טוען שחלקם נפרעו, חלקם שולמו במזומן לספק והוחזרו לידיו, וחלקם מופיע ברשימה הידנית שצורפה להסכם בין הצדדים. בנסיבות שכאלה מלוא הנטל הראייתי, הן להביא ראיות והן נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע.
בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143 (1984), פסק בית המשפט העליון בעניין זה:
"כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' – 'כן – אבל', כלומר, הודאה בכל העובדות, הנטענות על-ידי התובע, כשבצדה של אותה הודאה טענות, המפקיעות את זכותו של התובע, כדברי השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 642/61 [1], בעמ' 1005:
'היסודות של הטענה המורכבת הלזו ערוכים, כביכול, בשני עיגולים קונצנטריים. בעיגול הפנימי, הקטן, מצויות כל אותן העובדות עליהן העמיד התובע את תביעתו, ובעיגול החיצוני, הגדול, ערוכות העובדות המפקיעות את זכות התובע.'
בע"א 11100/02 חצור נ' דותן, (פורסם באתר הרשות השופטת ביום 16/2/2004) נפסק:
"צדק בית משפט קמא בקובעו, כי נטל השכנוע מוטל על כתפי המערערים. הטעם לכך הינו, כי טענתם לפיה בוטל ההסכם היא מסוג 'הודאה והדחה'. המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת 'הודאה והדחה' בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע. אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב בוטל בהסכמת הצדדים. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת (ראו ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 124-123 (השופט מ' חשין);"
לאור האמור, ככל שלא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו ביחס להמחאות מסויימות, הרי שיהא מקום לחייבו בגין אותן המחאות.
18.נטל השכנוע מוטל על הנתבע גם מטעם נוסף. כאמור, בין הצדדים קיים הסכם שזו לשונו:
"צד ב' מתחייב להפקיד סכומי כסף בח-ן הבנק באופן שוטף ורציף כך שכל השיקים אשר נמסרו עד ידו ו/או נחתמו על ידו כמפורט בנספח א' ( הכולל 3 עמודים) לכתב ההתחייבות זו ואשר יוגשו לפירעון בבנק יהיו בעלי כיסוי ויפרעו לאלתר
בכל מקרה שתוגש דרישה לפירעון חוב ו/או כיסוי השיקים בנספח א' ו/או תוגש תביעה כנגד צד א' בגין השיקים אלו, מתחייב צד ב' לשלם לצד א', מיד לפי דרישתה הראשונה, את מלוא הסכומים אשר נקבע כי עליה לשלם כאמור.
התחייבות זו של צד ב' הינה התחייבות אוטונומית ואיננה תלויה בכל גורם ו/או התחייבות אחרת , היא תחול גם על ההוצאות השונות שהיה על צד א' לשאת בכל הקשור לתביעות שיוגשו נגדה כאמור, לרבות השתתפות בהוצאות עו"ד, אגרות, תשלומי עמלות לבנקים ו/או כל הוצאות אחרות אשר יוטלו על צד א' בגין שיקים אלו.
במקרה שתוגש נגד צד א' תביעה מסוג כלשהו לבית משפט ו/או לשכת הוצאה לפועל בגין השיקים, צד ב' יצורף כנתבע ו/או כחייב ויפעל על מנת להוציא את צד א' מן ההליכים ככל שניתן
בכל מקרה צד ב' מתחייב כי הגנה ו/או כל ה הוצאות בתביעה תנוהל על חשבונו, והוא יישא בכל סכום שייפסק , כולל חיוב בהוצאות שכ"ט ועו"ד."
הנתבע איננו מכחיש את ההסכם, ומכאן שזוהי הודאת בעל דין, בדבר חובתו לכסות כל חוב שיווצר בחשבון הבנק, בגין ההמחאות שמשך.
19.הנתבע לא עמד בנטל זה, על אף הזדמנות שניתנה לו לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. כאמור, הנתבע לא הגיב להחלטת בית המשפט מיום 25/7/2016, ולא פיזר את הערפל הקיים בגין חלק מן ההמחאות שנמסרו, וגורלן איננו ידוע.
20.על יסוד המערכת העובדתית המפורטת לעיל, עותרת התובעת למספר סעדים בתביעתה:
א. שיפוי בסכום של 67,000 ₪ בגין ההמחאות שטרם נפרעו או הוחזרו לנתבע. סכום זה כולל את ההמחאות שנמסרו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
ב. שיפוי בסכום של 5,3846.46 ₪ בגין עמלות ששולמו לבנק.
ג. פיצוי בסך של 10,000 ₪ עבור כל אחד משני חשבונות בנק, אשר הוגבלו לטענת התובעת על-ידי בנק ישראל, בגין העובדה שהנתבע לא פרע את ההמחאות. בהקשר זה טוענת התובעת, כי פרט לחשבון הבנק בו עסקינן, הוגבל גם חשבון שלה בבנק דיסקונט.
ד. פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה הטוב.
ה. פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.
להלן אדון בסעדים אלה.
ההמחאות שבגינן נפתחו הליכי הוצאה לפועל
21.הנתבע איננו חולק על חובתו לשלם סכום זה. יחד עם זאת יש לומר, כי מאז נפתח ההליך ועד היום לא עשה הנתבע דבר כדי לשלם סכום זה ולו במקצת. לעובדה זו תהא השלכה בסוגיית חיוב הנתבע בהוצאות ההליך.
מכאן, שיש לחייב את הנתבע בגין המחאות אלה בסך של 29,660 ₪ (קרן), בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שהצטברו על סכום זה.
על-פי נספח י' לתיק המוצגים של התובעת עומדות ההוצאות המצטברות בתיק אלה על סך של 6,585 ש"ח נכון לחודש 1/2016. על דרך האומדנא, אני קובע, כי עד שיעלה בידי התובעת לסלק את מלוא חובה בלשכת ההוצאה לפועל יעמדו הוצאותיה בגין הליכים אלה על סכום של 10,000 ₪, והנתבע חייב לשאת גם בתשלום סכום זה.
המחאות שטרם הוחזרו לנתבע על-ידי הספקים
22.כאמור לעיל, העיון בטבלאות ההמחאות שהוגשו מטעם הצדדים (נספח ה' לתיק המוצגים של התובעת, ונספח א' לתיק המוצגים של הנתבע) הותיר לא מעט סימני שאלה ביחס לכמה עשרות המחאות שמסר הנתבע לספקיו. לגבי חלק מן ההמחאות אין כל מידע, לגבי חלק מן ההמחאות אין חולק כי הן עדיין בידי ספקים של הנתבע, ולגבי החלק הנותר העלה הנתבע טענות מטענות שונות, אלא שלא נמצא להן גיבוי בראיות חיצוניות, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 25/7/2016.
23.קיומן של המחאות בידי ספקים של הנתבע (ובכלל זה המחאות שהנתבע טוען כי הוחזרו לו אך אין הוכחה לכך), יוצר סיכון לתובעת, כי יהא מי שיבקש להגיש המחאות אלה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לכן, לכאורה, היה מקום לחייב את התובע במלוא הסכום הנקוב בהמחאות המפורטות בהחלטת בית המשפט מיום 25/7/2016.
יחד עם זאת, יש לומר, כי העובדה שבמשך כשנה לא נפתחו הליכי הוצל"פ חדשים כנגד התובעת, מלמדת, כי לפחות חלקן של ההמחאות הוחזרו לתובע כטענתו והושמדו על-ידו (ראה בעמ' 27 לפרוט' ש' 20 - 22).
יצויין, כי סכום ההמחאות המפורטות בהחלטת בית המשפט, שלגביהן נדרש הנתבע לתת הסברים (למעט ההמחאות שלגביהן צויין, כי "אין כל מידע מה עלה בגורלן"), עומד על סך של 50,332 ₪.
24.ניתן לומר בהקשר זה, כי היות והתובעת עותרת לחייב את הנתבע בגין רכיב ההמחאות שעדיין לא נפרעו סך של 67,000 ₪, שמתוכו כ- 30,000 ₪ הן המחאות שבגינן קיימים הליכי הוצאה לפועל. מכאן, שהיתרה עומדת על סך של 37,000 ₪, והיא נמוכה מסכום הסיכון העומד להשקפתי בפני התובעת בשל המחאות שעדיין מצויות בידי ספקים וטרם הוסדרו על ידי הנתבע.
בהתאם, אני קובע כי הנתבע יפקיד בידיהם הנאמנות של ב"כ התובעת, למשך שנתיים מהיום, את הסך של 37,000 ₪, אשר ישמש בטוחה למקרה שיפתחו כנגד התובעת הליכי הוצאה לפועל נוספים בגין המחאות נוספות, שאז ישתמשו הנאמנים בפקדון זה לתשלום החוב בהוצאה לפועל.
הנאמנים יפקידו את הסכום הנ"ל בתכנית השקעה על פי הוראות בכתב שימסור הנתבע, ובהעדר הוראות של הנתבע על פי תכנית השקעה שתועבר לאישור בית המשפט.
הפקדון יוחזר לידי הנתבע, כתום שנתיים מהיום, או עם סיום כל הליכי ההוצאה לפועל ולאחר שהנתבע יציג בפני ב"כ התובעת ראיות של ממש, כי ההמחאות שמספרן 052, 057, 068, 091, 156, 157, 187, 203, 227, 237, 257, 267, 269, 270, 273, 274, 286, 287, 288 ו- 289, נפרעו על ידו או שהוחזרו לידיו, והכל לפי המוקדם.
עמלות
25.בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסכום העמלות ששולמו על-ידה בגין הפעילות בחשבון הבנק, המסתכמות לטענתה בסכום של 5,386.46 ₪, מנגד טענת הנתבע בסיכומיו היא שיש לחייבו בעמלות בסכום של 2,730 ₪ בלבד.
עיון בדפי הבנק שצורפו על-ידי הצדדים (מוצג ו' בתיק המוצגים של התובעת, מוצג ג' בתיק המוצגים של הנתבע), מגלה, כי רובן המוחלט של העמלות, בהן חוייב החשבון, הן בגין החזרת המחאות, ועל-כן חייב הנתבע לשפות את התובעת בגין החיוב בעמלות.
זאת ועוד, הנתבע לקח על עצמו את ניהול החשבון, ואת מלוא האחריות לחיובים שינבעו ממנו (ראה בהסכם בין הצדדים – נספח א' לכתב התביעה), ועל-כן, גם אם ישנן עמלות הנובעות מניהול שוטף של החשבון הרי שהנתבע הוא זה שצריך לשאת בתשלומן.
26.סכום העמלות המצטבר על-פי דפי החשבון, שצרפו הצדדים, עומד על הסך של 5,240 ₪, ואני פוסק כי הנתבע ישלם סכום זה לתובעת.
פיצויים בגין הגבלות חשבון
27.התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שחשבונות הבנק שלה בבנק המזרחי ובבנק דיסקונט הוגבלו. בעניין זה נטל השכנוע הוא כולו על התובעת, ובהעדר ראיה בעניין זה, הרי שיש לדחות את תביעתה בהקשר זה.
פיצויים בגין לשון הרע
28.לטענת התובעת התנהלותו חסרת האחריות של הנתבע, הביאה למצב שחשבונות הבנק שלה הפכו למוגבלים, נפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל, התקבלו מכתבי דרישה מספקים.
לגישתה, מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק איסור לשון הרע"), שכן הצגתה בפומבי כמי שאיננה עומדת בהתחייבויותיה, פוגעת באמינותה בפני כל, ועל –כן מהווה לשון הרע.
29.עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה, כי מקום בו בנק התרשל ובעקבות כך הוטל עיקול על החשבון או שהחשבון עוקל, הרי שנקבע כי יש בכך משום "פרסום לשון הרע", בשל הפומביות של הפרסומים בעניין הטלת עיקולים ו/או הגבלת חשבון בנק.
בת.א (ת"א) 60625/06 עמרם נ' מגן דוד אדום (פורסם באתר "נבו") נפסק כך:
"הסיטואציה היא שלקוח מקבל הודעה בבנק שבו הוא מנהל את החשבון, ולפיה הוטל צו עיקול על חשבונו. הודעה זו מעמידה אותו במצב שבו הוא הופך להיות מסווג, גם אם לא באופן פורמלי כלקוח בעייתי, ולמצער, כלקוח אשר חייב כספים לגורמים מסויימים ובגינם נאלצים אותם גורמים לפנות ללשכת ההוצל"פ על מנת לקבל את החוב. מעבר לעובדה שבמקרה דנן מדובר בתובע שהוא מנהל יחידת גבייה בבנק הפועלים, אזי גם כל אזרח רגיל מהשורה יכול להיפגע מכך שנשלח אליו בטעות צו עיקול על חשבונו כאשר זוכה לא רשאי לעשות זאת."
וראה גם: ת.א (ת"א) 25788/06 מעלה השרון (בניין והשקעות בע"מ) נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתר "נבו").
בת.א (ת"א) 70402/00 גלוב קונטרקטינג אינק ח.ז – בפירוק נ' בנק לאומי בע"מ (פורסם באתר "נבו"), נפסק:
"פעולה החזרת שיק, באם נעשתה שלא כדין – מהווה פרסום לשון הרע.
פעולת החזרת שיק יכולה להחשב כפעולה הרת אסון בחיי המסחר והכלכלה.
פעולה החזרת שיק מהווה מעין הכרזה לפיה מושך השיק הגיע למצב של חוסר יכולת פרעון – איתות אזהרה לכל הנמצאים בקשרי מסחר עמו.
פעולה מעין זה יכולה לגרום להתמוטטות כלכלית ומכאן שבפנינו דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם, משרתו, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו.
פעולה החזרת השיק, מאופי ביצועה, טומנת בחובה את אלמנט הפרסום קרי:ב דרישות סעיף 2 (2) לחוק:ו
"אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".
כאשר בנק נמשך מחזיר שיק הוא מציין על גבי השיק את סיבת ההחזרה ("מוגבל", "א.כ.ם." וכו').
בשלב מאוחר יותר ניתנת אזהרה, לאחר מכן ניתנת הודעה לבנק ישראל.
הנה בפנינו דרישת הכתב.
ובאשר לדרישת הרבים:נ
כאשר מסורב שיק מקבל על כך הודעה הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו, הנפרע ו/או האוחז.
בהמשך, יקבל גם בנק ישראל את ההודעה.
מכאן שהוכחו כל האלמנטים הדרושים להיות הפרסום פרסום לשון הרע."
30.אינני מוצא כל הבדל בין מצב שבו התרשלותו של בנק הביאה להטלת עיקולים ו/או הגבלת החשבון, לבין ענייננו, שבו התנהלותו חסרת האחריות של הנתבע היא שהביא להטלת עיקולים על החשבון, וקבלת מכתבי התראה מספקים ומן הבנק (ר' בעדות התובעת בעמ' 11 – 12).
31.היות והתנהלותה הבנקאית של התובעת היתה ללא דופי עד למועד זה, אזי לא יכול להיות ספק, כי מקום בו היא החלה לקבל מכתבי התראה ונפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל, יש בכך כדי לפגוע בזכותה לשם טוב, ועל-כן התנהלותו של הנתבע גרמה לפגיעה בשמה הטוב.
32.אלא שבכך אין די, שכן המעוול על-פי חוק איסור לשון הרע, הוא "המפרסם". בענייננו, לא הנתבע הוא "המפרסם", אלא הספקים, הבנק וכו', ולכן התנהלותו הרשלנית איננה נכנסת לגדרי חוק איסור לשון הרע, והתובעת איננה יכול לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראת סעיף 7(ב) לחוק איסור לשון הרע.
33.מנגד, ייתכן וניתן היה לומר, כי הפגיעה בשמה הטוב של התובעת מהווה עוולה על-פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אלא שטענה שכזו לא באה בפני, וממילא אינני מכריע בה.
פיצוי בגין עגמת הנפש
34.כל שנאמר ביחס ללשון הרע ממנה נפגעה התובעת, נכון גם ביחס לרכיב זה, ואף מעבר לכך, שכן התובעת נתנה אמון מלא במי שהיה בן-זוגה אותה שעה, והוא מעל באמון זה, ואף הפר את התחייבויותיו, כפי שקיבלו ביטוי בהסכם.
התובעת העידה בעדותה כך (עמ' 13 לפרוט' ש' 7 – 16):
" חלק מהשיקים הוא הפקיד כסף ואז אחר כך הוא התחיל להסתבך, החשבון התחיל להסתבך התחילו לחזור שיקים ואז החלו להיפתח התיקים בהוצל"פ, אחרי זה עדיין לא הגשתי תביעה נגדו באתי אליו ודיברתי אותו בצורה מכובדת שישלם ויש לי הודעות בטלפון שהוא היה כותב לי היום מחר הוא ישלם, והוא אומר כי הוא ישלם תחילת שבוע, סוף שבוע וזה לא היה מתבצע, כמה פעמים היו לנו שיחות טלפון ואני התפרצתי בבכי ואני מתחננת וכלום, עד שהוא פשוט נעלם, לא היה לי עם מי לדבר, הוא התנער מאחריות בצורה מלאה. ואז קרסתי ולא יכולתי ופניתי לעוה"ד שלי והסברתי להם שאני לא יכולה יותר, המשכורת שלי היא בסך הכל 4,000 ₪ אני שילמתי מספר תיקים קטנים אבל אני לא יכולה לשלם סכומים גדולים. אין לי אפשרות לשלם את זה, החשבונות שלי מעוקלים, איך אני אמורה לפרנס את הבן שלי?"
וכן (עמ' 11 -12):
"... ומאז כמו שבית המשפט כבר יודע וכל התיקים שנפתחו בהוצאה לפועל וכל השיקים שאני לא יודעת איפה הם מפוזרים וכל התיקים שלי בהוצאה לפועל פתוחים ואני מנסה להגיש התנגדויות ועד שאני מסירה עיקול אחד מגיע נושה אחר עם עיקול נוסף ואיומים שלא מפסיקים. חוץ משיחת טלפון אחת שהיתה עם אדון בראון והוא אמר כי יש אדם בשם צ' וזה היה בתחילת מערכת היחסים שלנו זה היה מתוך 4 הפנקסים שאני אישרתי, סך הכל מדובר ב 100 שיקים.
היתה לנו שיחת טלפון לא נעימה ואז הוא התקשר אלי, אדון בראון, ואיים עליי כי יש לו שיקים והוא רוצה את הכסף שלו, והוא אמר כי הנתבע מבטיח לו שישלם ולא משלם."
זעקתה של התובעת עולה באופן ברור גם מן המסרונים שהוחלפו בין הצדדים (ראה מוצג ג' בתיק המוצגים של התובעת).
35.מצוקתה של התובעת, אשר ניכרה בבירור לאורך כל ההליך שהתנהל בפני, אל מול אדישותו של הנתבע למצוקה זו, רק מגבירה את עגמת הנפש של התובעת, אשר בהיותו בן זוגה נתנה בו אמון מלא, עד כדי שפתחה חשבון בנק על שמה ונתנה לנתבע לפעול בו. הנתבע מעל באמון זה, ועד למועד כתיבת פסק הדין לא שילם, אף לא את החוב שאינו מוכחש על-ידו.
במצב זה זכאית התובעת לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה, ואלמלא היתה התובעת מגבילה את תביעתה בהקשר זה לסך של 10,000 ₪ היה מקום לפסוק לה סכום גבוה יותר.
סיכום
36.התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל, ובהתאם ניתנים לתובעת הסעדים הבאים:
א.הנתבע ישלם לתובעת בגין ההליכים התלויים ועומדים בלשכת ההוצאה לפועל את הסך של 29,660 ₪ בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב זה.
בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליכי ההוצאה לפועל בסכום של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ב. הנתבע יפקיד בידיהם הנאמנות של ב"כ התובעת, למשך שנתיים מהיום, את הסך של 37,000 ₪, אשר ישמש בטוחה למקרה שיפתחו כנגד התובעת הליכי הוצאה לפועל נוספים בגין המחאות נוספות שאז ישתמשו הנאמנים בפקדון זה לתשלום החוב בהוצאה לפועל.
הנאמנים יפקידו את הסכום הנ"ל בתכנית השקעה על פי הוראות בכתב שימסור הנתבע, ובהעדר הוראות של הנתבע על פי תכנית השקעה שתועבר לאישור בית המשפט.
הפקדון יוחזר לידי הנתבע, כתום שנתיים מהיום, או עם סיום כל הליכי ההוצאה לפועל ולאחר שהנתבע יציג בפני ב"כ התובעת ראיות של ממש, כי ההמחאות שמספרן 052, 057, 068, 091, 156, 157, 187, 203, 227, 237, 257, 267, 269, 270, 273, 274, 286, 287, 288 ו- 289, נפרעו על ידו או שהוחזרו לידיו, והכל לפי המוקדם.
ג. הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,240 ₪, בגין עמלות הבנק ששילמה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ד. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
37.כאמור לעיל, הנתבע לא פרע את החוב בלשכת ההוצאה לפועל אף שהוא מודה בחוב זה, ולא עשה כן על אף הערות של בית המשפט, ועל אף החלטה שניתנה בעניין זה. עובדה זו תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.
על-כן, בנוסף לכל הסעדים לעיל ישא הנתבע בהוצאות התובעת בהליך זה, וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.
