1.התובע, יליד 7.7.1991, נפגע בתאונה ביום 3.5.2014. לטענתו בתאונת אופנוע המהווה תאונת דרכים ולטענת הנתבעת – באימון כדורסל.
התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת, היא המבטחת של האופנוע עליו רכב לטענתו בעת התאונה ועילת התביעה היא לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה - 1975.
2.לפיכך, אדון תחילה בשאלת החבות ורק אם תתקבל גרסת התובע, יהיה צורך לדון בשאלת הנזק.
אירוע התאונה
3.טענת הנתבעת כי התובע נפצע במשחק כדורסל ולא בתאונת דרכים, נסמכת על תעודת חדר המיון שנערכה ביום התאונה. בתעודה נכתב:
"סיבות הפניה- לדבריו נפל בזמן אימון ונחבל בכתף שמאל מרפק שמאל ומותן שמאל. לדבריו לאחר מכן נחבל בזמן רכיבה על אופנוע".
גם בתיאור האירוע בפני האורטופד שבדק אותו בחדר המיון נכתב:
"...לדבריו נפל במשחק כדורסל ונחבל בכתף שמאל ומותן שמאל..."
4.הנתבעת טוענת כי התובע נפגע במהלך אימון כדורסל וכעת הוא מנסה "להלביש" על אותו אירוע תאונת דרכים שלא התרחשה. לחילופין, טוענת כי התובע נפגע במהלך אימון ולאחר מכן בתאונת אופנוע, אך כל נזקו נובע מתאונה שהתרחשה במהלך האימון.
5.התובע הסביר במהלך חקירתו הנגדית את המופיע בתעודת חדר המיון בכך שחשש לספר את שאירע הואיל והוא בא ממשפחה שומרת שבת. התאונה התרחשה במהלך השבת ולכן סיפר לאמו כי נפגע באימון כדורסל. לדבריו:
"XXX"
[עמוד 11 לפרוטוקול משורה 30 ואילך].
6.את שנכתב בחדר המיון ["...לדבריו לאחר מכן נחבל בזמן רכיבה על אופנוע..."] ניתן לפרש בשני אופנים:
האחד – כי אמר לצוות הרפואי כי נפגע בשתי תאונות. תחילה באימון כדורסל ולאחר מכן בזמן רכיבה על אופנוע.
השני – כי הביטוי "לדבריו לאחר מכן" מתייחס לגרסה מאוחרת שניתנה לרופא ולא לתאונה מאוחרת שהתרחשה כלומר – התובע סיפר תחילה כי נפגע במהלך אימון ורק לאחר מכן סיפר כי נפגע בתאונת אופנוע.
7.לחובתו של התובע עומדת העובדה כי לא טרח לצרף את תעודת חדר המיון לכתבי טענותיו או לראיותיו, לא נתן כל הסבר לאמור בה וגרסתו כי אמר את הדברים בשל החשש מפני תגובת המשפחה, עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית.
הנתבעת התייחסה לעניין זה בהרחבה בסיכומיה ואכן התנהלות התובע בעניין זה מעמידה את מהימנותו בספק.
8.הסתרת המידע הרלוונטי מצידו של התובע הועלתה כבר במהלך חקירתו הנגדית של התובע [עמ' 10 שורה 1 אילך]. לכן, את אופן עדות התובע בחנתי בזהירות רבה.
למרות אי הגשת תעודת חדר המיון על ידי התובע, עדותו בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה, הגרסה שמסר בבית החולים והסיבה לכך שלא אמר בתחילה כי מדובר בתאונת אופנוע - היתה אמינה בעיני.
9.לכך מצטרפת עדותה של הגב' מירב קדוש, שכנה הגרה בסמוך למקום התאונה ומצאה את התובע מוטל על הקרקע בסמוך לאופנוע:
"XXX"
[עמ' 21 שורות 11-17 לפרוטוקול]
10.לאחר שבחנתי את גרסתו של התובע, שעדותו היתה מהימנה בעיניי ולאור עדותה של הגב' קדוש, אני מקבל את גרסת התובע כי נפגע בתאונת אופנוע וכי הסיפור על הפגיעה באימון הכדורסל נאמר בשל החשש מתגובת משפחתו לעובדה כי רכב על האופנוע בשבת.
11.גרסת התובע מתיישבת גם עם האמור בתעודת חדר המיון לפיה בתחילה טען כי נפגע באימון כדורסל ולאחר מכן טען כי נפגע בתאונת אופנוע.
12.לאור האמור לעיל, התאונה בה נפגע התובע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד ועל הנתבעת, כמי שביטחה את האופנוע בביטוח חובה לפצות את התובע בגין נזקיו.
הנזק
13.כאמור לעיל, התובע יליד 7.7.1991, בעת התאונה היה כבן 23 וכיום הוא כבן 27.
14.כתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע פריקה של כתף שמאל וזאת בנוסף לפציעות שטחיות ושפשופים האופייניים לתאונת אופנוע. ד"ר וידאל ברצ'ילון, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, בדק את התובע וקבע שכתוצאה מן התאונה נגרמו לו הנכויות הבאות:
10% בגין השפעה קלה על כושר פעולת כתף שמאל.
10% בגין צלקת שנותרה לאחר ניתוח באותה כתף.
15.מבין הנכויות שנקבעו לתובע, הנכות התפקודית היא הנכות שנקבעה בגין כושר הפעולה של הכתף, לצלקת שנותרה, אין השפעה תפקודית.
ביחס לתפקוד כתף שמאל ציין המומחה בעדותו כי:
"ש. אין לו הגבלת תנועה כפי שכתוב בתקנות
ת. התקנות לפעמים לא ברורות ובהן לא מתייחסים לתנועות אקטיביות או פאסיביות
ש. אם היית הולך על פי התקנות מבחינת הגבלת התנועה
ת. היה לו אפס נכות, רק לפי התנועות
ש. ולכן הלכת לסעיף 35, לסעיף הסל
ת. כן. יש כל מיני סימנים סובייקטיביים על מה הוא מתלונן וכו' אך יש סימן סובייקטיבי אחד שזה דיסקינזיה של הסקפולה שזה סימן אובייקטיבי שהוא לא יכול לזייף. אם היה רוצה לזייף משהו, את זה הוא לא יכול לזייף. זה אומר שיש בעיה תפקודית.
ש. ואתה הגדרת אותה כבעיה תפקודית קלה
ת. כן"
[עמ' 19 שורות 15-24 לפרוטוקול]
כלומר, גם אם אין הגבלה בטווח התנועה הפאסיבי, עדיין קיימת מגבלה תפקודית קלה המקנה לדעת המומחה 10% נכות רפואית.
לנוכח דברי המומחה בדבר המגבלה התפקודית, אני קובע את נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה בשיעור 10%. זה גם שיעור הגריעה מכושר השתכרותו בעתיד.
16.התובע היה בעת התאונה אדם צעיר, בן 23, רווק, אשר טרם בנה לעצמו קריירה תעסוקתית. זמן קצר עובר לתאונה החל לעבוד כשרברב בחברת "כיספים י.א ביצוע פרוייקטים בע"מ". שכרו אמור היה להיות כ – 5,000 ₪ בחודש [על פי תלוש השכר שצורף כנספח 10 למוצגי התובע, שכרו עבור 3 ימים היה 537 ₪]. אך מובן הוא שמדובר בשכר התחלתי וסביר כי שכרו של התובע היה עולה עם השנים.
לכן, בסיס השכר לצורך חישוב הפסד כושר ההשתכרות לעתיד יתבסס על השכר הממוצע במשק.
17.חישוב הנזק:
א.הפסדי שכר לעבר:
כאמור לעיל, התובע החל לעבוד עובר לתאונה ושכרו החודשי הצפוי לולא התאונה היה 5,000 ₪ לחודש.
התובע שהה באי כושר במשך 4 חודשים, עד ליום 31.8.14. התובע הצהיר כי בתקופה זו לא עבד ולא קיבל כל שכר. עדותו לא נסתרה.
לגבי יתרת התקופה, התובע העיד כי עבד בעבודות שונות, לרבות בחנות לחלקי חילוף לרכב, בחנות למכשירי כתיבה ומשלוחים. התובע לא צירף ראיות ביחס להשתכרותו בעבודות אלה.
לפיכך, הפיצוי המגיע לו בגין ראש נזק זה הוא לתקופת אי הכושר בלבד בסך 19,250 ₪. מסכום זה יש להפחית 7 ימי הפסדי השתכרות כהשתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה [1,172 ₪] ובסה"כ לאחר שערוך להיום 18,260 ₪.
ב.הפסד כושר השתכרות לעתיד
לפי חישוב אקטוארי של הפסד כושר ההשתכרות החודשי בשיעור של 10% מהשכר הממוצע במשק [9,316 ₪ ברוטו בניכוי מס הכנסה] עד גיל 67, הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה הוא 261,464 ₪.
ג.הפסדי פנסיה:
לפי 12% מסך כל הפסדי השכר כאמור לעיל -33,567 ₪.
ד.עזרת צד ג' לעבר:
אמנם נזק מיוחד דרוש הוכחה בראיות אך לנוכח הפגיעה ממנה סבל התובע ותקופת ההחלמה הממושכת, ברור כי הוא נזקק לעזרה מוגברת מבני משפחתו, החורגת מהעזרה הרגילה שמעניקים בני המשפחה זה לזה.
את הפיצוי בגין ראש נזק זה אני פוסק באופן גלובאלי בסכום של 7,000 ₪ לפי 3,500 ₪ לכל אחד מהחודשיים הראשונים לאחר התאונה.
ד.הוצאות, לרבות הוצאות רפואיות ונסיעות:
התובע לא הציג ראיות כלשהן בנוגע להוצאות שהוציא בעקבות התאונה אך ברור הדבר כי נזקק להוצאה כספית בתקופת ההחלמה, מעבר לכיסוי הניתן על ידי קופת החולים, לרבות עבור הנסיעות לטיפולים שעבר. לפיכך, את הפיצוי בגין ראש נזק זה אני קובע בסך 1,500 ₪.
ה.נזק לא ממוני:
על פי נתוני היסוד של התובע, 19% נכות רפואית ו- 7 ימי אשפוז – 36,592 ₪.
מסכום זה יש להפחית 25,000 ₪ בגין השתתפות עצמית לנזק הלא ממוני בהתאם לתנאי הפוליסה כפי שמופעים בתעודת הביטוח שצורפה על ידי התובע.
18.יתר ראשי הנזק לא הוכחו.
19.סך כל הפיצוי המגיע לתובע הוא 333,383 ₪. ממנו יש לנכות סך של 5,000 ₪ שקיבל כתשלום תכוף.
התוצאה
20.התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובע 328,383 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 49,950 ₪ כולל מע"מ.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
