1.בפני תביעה על סך של 1 מליון ₪ שהוגשה ביום 27.12.09 בגין ליקויי בנייה. התביעה בפני מאחדת תביעות פרטניות של מספר בניינים שבנתה הנתבעת בגין ליקויים נטענים ברכוש המשותף וכן ליקויים נטענים בשטחים המשותפים לכל הבניינים אשר מוגדרים יחדיו כ"בית משותף". הבניינים הם בניינים מס' 9,11,13 ו- 15 ברחוב נפתלי בעיר מודיעין ובנוסף גם 24 בעלי דירות (להלן: "רכוש המשותף של הבניין", "השטחים המשותפים", ו- "הבית המשותף" לפי העניין). בהסכמת הצדדים כבר בשלב מוקדם מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הליקויים הנטענים ובא כוח הנתבעת עתר בדיון לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים ברכוש המשותף לאחר קבלת חוות דעת ראשונית. כך בפועל נעשה וביום 13/9/15 הוגשה חוות דעת משלימה. ביום 24/9/15 נחקר המומחה וביום 29/9/15 נשלחה על ידו השלמה של חוות דעת לגבי הסוגיה של ריצוף נוסף שעל הקבלן לספק.
בהסכמה באי כוח הצדדים סיכמו בכתב בתום החקירה לאחר קבלת תמלול החקירה של המומחה שהוקלטה.
ליקויי בניה
2.חוות דעת מומחה ביהמ"ש, חולקה לפני בנינים, וכן שטחים משותפים. הסכום לתשלום הוא סיכום של כל הפרקים. בסיכומיו מתמקד בא כוח הנתבעת בליקויים שלפי חוות דעת המומחה המשלימה לא תוקנו. לטענתו המומחה ציין וגם אישר בחקירתו כי ליקוי שמפורט כליקוי שלא תוקן הוא ליקוי שלא הייתה הסכמה בין הצדדים לאחר התיקונים שהוא תוקן (סעיף 40 לסיכומי עו"ד איתי מושל).
שטחים משותפים (ציבוריים)
בנושא הליקוי בשטחים המשותפים של האבנים המשתלבות טוען בא כוח הנתבעת כי הכימות על ידי המומחה עולה על עלות החלפת כל האבנים המשתלבות (סעיפים 42-43 לסיכומיו). לטענתו המומחה נקב בסכום של 42,500 ₪ בתוספת 20% ועוד מע"מ לתיקונים בלבד אך הוא הסכים כי ההחלפה מלאה תעלה בין 40,000 – 50,000 ₪ בחישוב שמרני (עמ' 10 מול שורות 16-19 לתמלול). האמור לעיל אינו עולה מדברי המומחה. הציטוט משורות 16-19 לעמ' 10 לפרוטוקול המוקלט הוא חלקי ויש לקרוא את כל דברי המומחה ׁׁ(ׁעמ' 10 מול שורה 16 עד לסוף העמוד, ובהמשך עד עמ' 16 מול שורה 27).
המומחה הסביר שבריצוף הוא כלל את המשטח העליון ואת הסידוק בקומת החניון שאף הוא בשטחים הציבוריים. בחקירה הנגדית הוא חילק את הסכום הכולל ברכיב זה כמחצית לשטחים הציבורים שהם מעל, כלומר בריצוף החיצוני ובסכום יותר גבוהה לחניון, כולל הריצוף - 100,000 ₪ (עמ' 16 לפרוטוקול המוקלט מול שורה 27; עמ' 18 מול שורה 1). בסעיף 11 לחוות דעת המומחה המשלימה בפרק: "עבודות פיתוח ושונות". הפירוט בסעיף 11 שהוא המחלוקת בין הצדדים בגלל הסכום - הוא על כלל הליקויים בשטחים המשותפים ולא רק על ריצוף או תיקונים ברצפת החניון.
הפיצוי שנקבע בגין רכיב זה הוא סך הכול 42,500 ₪.
בתום החקירה הנגדית לא מצאתי לסטות מחוות דעת מומחה ביהמ"ש ואני מקבלת את הסכום של 42,500 ₪ כאמור בסיכום בע"מ בעמ' 91 לחוות הדעת המשלימה.
אי התאמה בפיתוח לבין היתר הבניה האדריכלי
לטענת בא כוח התובעים מדובר בליקוי שעליו חלות הוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 כי בסעיף 8.1 לחוזה המכר התחייבה החברה לבנות את הבניין ואת הדירה לפי התוכנית והיתר שיאושר על ידי הרשויות המוסכמות והמפרט הטכני. נטען כי מדובר בתנאים מצטברים.
לטענת בא כוח הנתבעת אין אי התאמה ביחס להסכם ולמפרט שכל רוכש חתם. כן הוא טען כי ה"אי התאמה" אינה עולה מהסכמים או מהמפרט ולכן אינה מכוסה על ידי סעיף 4 לחוק המכר (דירות). בא כוח הנתבעת הוסיף כי המחלוקת סובבת סביב תכנית הפיתוח ולא לגבי הבניינים או הדירות. כן נטען כי לא היה ניתן טופס 4 אם הייתה סטייה מההיתר.
סוגיה זו הושארה ע"י המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש. סכום ההתאמה של עבודות הפיתוח להיתר בנייה הועמד בחוות הדעת המשלימה בפרק, שטחים משותפים משותפים(השטחים המשותפים), על סך של 14,500 ₪. המומחה קבע כי בפועל לגבי עבודות הפיתוח היתה סטיה מהיתר הבניה (עמ' 20 לפרוטוקול מול שורות 9-10). חוות הדעת מחולקת בין ליקויים בכל בנין ברכוש המשותף של הבנין ושטחים משותפים של הבנינים יחדיו. לגבי כל בניין צויין גם רכיב של הסטיה מההיתר אך ללא פירוט של סכום, למעט לגבי השטחים המשותפים .
אינני מקבלת את עמדת בא כוח הנתבעת שעבודות הפיתוח אינן נכללות בהתחייבות החוזית של החברה לבנות על פי ההיתר, גם אם החריגה היא רק בתחום הפיתוח, גם אם ניתן טופס 4. ניתן לבקש לתקן את ההיתר בתחום הפיתוח בעלות שקבע המומחה ולכן זה ליקוי.
ליקויי איטום בחניון המשותף
3.בא כוח התובעים טען כי מדובר בליקוי שהנתבעת ניסתה בכל מינים דרכים להתמודד עמו
ללא הצלחה. לטענת בא כוח התובעים, עו"ד דוד אוחנה, המומחה לא קיבל את ההצעה של הנתבעת לביצוע הזרקות לבטון כי אף חברה לא לוקחת את האחריות על עצמה אם התהליך לא מצליח, כי התהליך עובד על ניסוי וטעיה . לכן הציע המומחה, לטענת בא כוח התובעים קודם כל להציף את את החניון ולקבל תוך 72 שעות מענה של מוקדי הנזילות ואז להתחיל בחלופות יותר זולות (סעיף 3.13 לסיכומיו). זאת ועוד הוא הגדיר את החלופה של הזרקה כחלופה של: "הרמת ידיים". בא כוח התובעים אפוא עותר לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום מקסימלי של 90,000 ₪ כדי לאפשר את הניסוי והטעיה עד למציאת המענה לסוגיית הנזילות לחניון.
עמדת בא כוח הנתבעת הייתה כי המומחה אישר את המענה של הזרקות (עד 200 ) לבטון. כמו כן בא כוח הנתבעת הפנה את תשומת לב בית המשפט לכך כי העלות של התיקון שהוערכה מלכתחילה הייתה גבוהה לעין ערוך מהצעות שהוצגו בפני המומחה בדיון ואשר הוא לא שלל אותם. הכימות המקורי עמד על 90,000 ₪. החלופה נעה בין 18,000 – 40,000 ₪ בצירוף פיקוח ומע"מ.הצדדים אינם חולקים על כך שיש בעיית איטום לחניון המשותף. על פי תשובת מהנדס הנתבעת לשאלתי, לדעתו הנזק נגרם מחדירת שורשי עצים אשר נשתלו מעל החניון בעומק של 2 מטר אדמה (עמ' 25 לפרוטוקול). לדבריו, זה היה תכנון של אדריכל, יועץ פיתוח (עמ' 25 לפרוטוקול). אבל בתהליך הטיפול בבעיית האיטום הם הוצאו (עמ' 27 לפרוטוקול המוקלט מול שורה 9). הסרת העצים עזרה אך לא סגרה את כל מקורות הנזילה (עמ' 27 לפרוטוקול המוקלט מול שורה 24).
המהנדס צחי עסיס מטעם הנתבעת תיאר את היקף ההתמודדות של הנתבעת עם הרטיבות שנבעה מ- 1,000 מ"ר גינה כולל עצים שחדרו את שכבת ההגנה (עמ' 28 לפרוטוקול המוקלט מול שורות 17-26 לפרוטוקול). על כך אמר המומחה כי העבודה שבוצעה לא עמדה במבחן, וגם החומרים שהשתמשו בהם אינם חסינים מפני שהם תלויים בשורה של פרמטרים כגון בבטון שהשתמשו וכו' (עמ' 29 לפרוטוקול המוקלט מול שורות 3-5).
כמו כן המומחה הוסיף כי הבעיה אינה רק איטום כי כשהוא הגיע החניון היה מלא מים וקיימת אי בהירות לגבי הניקוז (עמ' 31 לפרוטוקול המוקלט מול שורה 13).
לגבי האיטום הנתבעת באה עם הצעה ל- 100 הזרקות לבטון במחיר של 180 ₪ ליחידה.
המומחה סבר שזה סביר מבחינת המחיר אך היה מוכן לקבל זאת אם המבצעיים יתנו אחריות ל- 7 שנים. כמו כן התברר שהכמות של ההזרקות משוערת. אז הוא הציע שהנתבעת תסכים לסגור ב- 18,000 ₪ פאושלי אבל הבעייתיות היא שמדובר בניסוי וטעיה ועבודות נוספות ועל כן הוא הגיע למסקנה שזה לא מהווה מענה מספק (עמ' 44 לפרוטוקול המוקלט מול שורות 16-17). המומחה לא חלק על כך שהנתבעת עשתה ככל האפשר לטפל בבעיה ואף פעלה עמו בשיתוף פעולה, אולם זה נמשך יותר מדי זמן (עמ' 44 לפרוטוקול המוקלט מול שורות 26-28; עמ' 45 מול שורה 1).
בחווה"ד המקורית קבע המומחה את אופן התיקון (עמ' 129 לחווה"ד מיום 23/5/13). הדיון המוקלט התקיים ביום 24/9/15. הביקורים האחרונים מטעם המומחה בוצעו כחודש קודם לכן. היה לנתבעת מעל שנתיים לבצע את התיקונים שהמומחה קבע בחוות דעתו המשלימה והייתה לנתבעת אפשרות לעשות מבחני הצפה. על אף שהנתבעת עשתה מאמצים לתיקון הליקוי, היא לא הרימה את נטל הבאת הראיות להראות שהחלופות שלה צלחו. ההליך המשפטי חייב להסתיים והפיצוי ניתן על מנת שהתובעים ישכרו קבלן לבצע את אשר קבע המומחה.
על כן אני פוסקת בראש נזק זה את הסכום שקבע המומחה בסך של 90,000 ₪.
רכוש משותף
השלמת מטפים חסרים
4.סוגיה זו עלתה במספר בניינים. המחלוקת היא עובדתית האם היה חסר בעת המסירה או לא. בא כוח התובעים עותר לקבל את גרסת התובעים לחסר.
בא כוח הנתבעת הפנה את בית המשפט לכך כי הבניינים קיבלו טופס 4 טרם אכלוס כולל ממכבי אש. נטען כי הסבירות היא כי הבניינים לא היו מקבלים טופס 4 ללא ביקורת חיובית של מכבי איש. כן נטען כי הנטל להוכיח כי החסר היה בעת מסירת הדירות והבניינים לדיירים חל על התובעים שלא הרימו את נטל הבאת הראיות ברכיב זה. מדובר בסוגיה שהיא עובדתית. העסקאות בין בעלי הדירות לנתבעת הן משנת 2004, ומועדי מסירה כעבור שנתיים. בתיק לא נשמעו ראיות למעט המומחה שבסוגיה זו לא יכול היה לשפוך אור על המחלוקת כי הוא בדק את הבנינים לראשונה בשנת 2011. גם מומחה התובעים הגיע ובדק לאחר כשנתיים, בשנת 2008. התובעים צירפו לכתב התביעה תכתובות ופירוט ליקויים, בזמן אמת.
לגבי סוגיית כיבוי אש - צויין במכתב מיום 4/9/06 כי לא הותקנו ארוניות בעמדות כיבוי האש בחניון התת קרקעי (נספח ו' לכתב התביעה). במכתב נוסף (נספח ח') מלין יו"ר הועד של כל הבנינים כי טרם נמסר לדיירים פרוטוקול המסירה של הבניינים והשטחים הציבוריים, ויש התעלמות מרשימת הליקויים שנמסרה לתיקון. נטען גם לראות ש"חלק מהעמדות לא שמישות" (סעיף ד' למכתב). הובע חשש שהמתחם לא עבר בדיקת בטיחות של כיבוי אש. התביעה הוגשה בשנת 2009 אך לא צורפה אסמכתא מטעם כיבוי אש של ביקורת במועדים הסמוכים לתכתובת שצורפה לכתב התביעה.
בכתב ההגנה נטען כי הנתונים במכתב (נספח ו') הועלו לראשונה באותו מועד (סעיף 42 לכתב ההגנה). התובעים לא הגישו כתב תשובה וכאמור הסכימו שהתיק יוכרע על בסיס חוו"ד מומחה ביהמ"ש בלבד.
האמור בנספח ו' לכתב התביעה, מתייחס לחסר בארוניות ולא בחסר במטפים. טענת חסר במטפים עלתה מאוחר יותר. אני דוחה את הטענה לליקוי כי הוא לא הוכח.
השלמת אריחים רזרביים בכלל ואריחים רזרבים שבורים
לטענת בא כוח התובעים מדובר בחסר שלא סופק ואריחים שבורים במקומות מסוימים. כן נטען כי האספקה של אריחים רזרביים חלה גם על רכוש משותף. נטען כי אריחים היו שבורים בעת המסירה וגם כי לא סופקו אריחים רזרביים לפי הפירוט בסיכומי בא כוח התובעים.
לטענת בא כוח הנתבעת נטען כי הנטל להוכיח כי החסר היה בעת מסירת הדירות והבניינים לדיירים חל על התובעים שלא הרימו את נטל הבאת הראיות ברכיב זה. החובה לתת גם לרכוש המשותף אריחים רזרביים אינה המחלוקת לאור ההשלמה והאסמכתא ששלח המומחה אלא השאלה העובדתית האם סופקו האריחים. כמו לגבי הרכיבים האחרים, המסמך היחיד שממנו ניתן ללמוד האם היה חסר הוא נספח ו' לכתב התביעה המפורט לעיל. הסוגיה כלל לא אוזכרה שם לכן התביעה נדחית.
חסר של מפתחות - בניין 11
לטענת בא כוח התובעים יש לקבל את גרסתם כי המפתחות לא סופקו להם.
לטענת בא כוח הנתבעת הנטל להוכיח כי החסר היה בעת מסירת הדירות והבניינים לדיירים חל על התובעים שלא הרימו את נטל הבאת הראיות ברכיב זה. נספח ו' לכתב התביעה לא התייחס פרטנית לפי כל בניין. אין בו התייחסות לחסר זה בבניין. אבל יש לכך התייחסות בנספח ה' לכתב התביעה.
הנתבעת השיבה בכתב ההגנה לגבי נספח ו' (סעיף 42 לכתב ההגנה). לגבי נספחים ד' ו-ה' היא ציינה כי מדוברבבנין 11 בלבד, ומתחם 26/1 בלבד ונטען כי הליקויים מוכחשים (סעיפים 38-40 לכתב ההגנה) נספח ה' לא חתום. לא הוגש כתב תשובה, ובהסכמה לא הוגשו ראיות (בקשה מס' 39 מיום 27/10/15, החלטה מיום 29/10/15). בהעדר ראיות - התביעה נדחית.
סימני ריתוך במעקות הברזל המשופעים בבניין 15
בא כוח התובעים עתר לקבל את הליקוי בסך של 300 ₪ (סעיף 3.11.3 לחוות דעת
המקורית). בא כוח הנתבעת לא התייחס לכך .
הליקוי לא מופיע בחוות דעת המשלימה. התביעה נדחית בהעדר ראיה אחרת שהתיקון בוצע
ע"י התובעים.
זכות לתיקון על ידי הנתבעת וראשי נזק נוספים
5.בסיכום של סיכומיו עתר בא כוח התובעים לחייב את הנתבעת לפי הכימות של הנזק על ידי המומחה מטעם בית המשפט בצירוף 20% של קבלן מזדמן בטענה כי אין מקום לתת לנתבעת עוד הזדמנות לתקן. בתשובה טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי לאורך כל הדרך הנתבעת לא התחמקה מלבצע תיקונים, בין לפני הגשת התביעה, כהודיית התובעים (סעיפים 18 ו- 25 לכתב התביעה) וכמות הליקויים הוקטנה משמעותית. נטען גם כי לגבי חוות הדעת המשלימה המומחה חי מפי הצדדים במובן שאם הוסכם שהליקוי תוקן אז הוא קיבל זאת ואם לא היתה הסכמה, המומחה לא בדק אלא קבע שלא תוקן. הציטוט מדברי המומחה אינו מלא ואפנה לעמוד 4 מול שורות 1-8 לפרוטוקול המתומלל. סוגיה זו נבחנה לעיל לגבי הליקויים הפרטניים.
אין חולק כי מאז הגשת התביעה הנתבעת עשתה לתיקון ליקויים ואני מפנה לדברי מהנדס החברה, צחי עסיס ובפרט תיאור היקף העבודה שהוקדשה לפתור את בעיית הנזילות לתוך החניון (עמ' 21-27 לפרוטוקול המתומלל מיום 24/9/15).
אולם אין בכך כדי להוות טעם לקבוע כי התיקונים שנותרו יבוצעו ע"י הנתבעת. המסירה של הבנינים נעשתה לפני כעשור, וחוות דעת מומחה ביהמ"ש הראשונה היא מלפני כ- 3 שנים. כמעט 4 שנים אחרי הגשת התביעה. הזכות של הנתבעת לתקן כפופה לתיבה: "הזדמנות נאותה" לתקן [סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות)]. השתכנעתי שההזדמנות הנאותה ניתנה. לכן הליקויים שנותרו יתורגמו לפיצוי כספי לפי עלות קבלן מזדמן ולא לפי עלות החברה.
כן נדרשו ע"י התובעים הסכומים הנוספים הבאים: אגרת בית המשפט, תשלום למומחה בית המשפט חוות הדעת הראשונה והמשלימה, הוצאות נסיעות לבית המשפט של בא כוח התובעים והתובעים, אובדן ימי עבודה של נציגי התובעים, עוגמת נפש, שכר מומחה התובעים.
בסיכומיו הפנה בא כוח הנתבעת לפער הממשי בין חוות דעת מומחה התובעים למומחה בית המשפט, והפער בין סכום התביעה לבין התוצאה מבחינה כספית. בית המשפט התבקש להתעלם מהעלויות הנוספות שהתובעים דרשו בשלב סיום התיק שלא הוכחו של הפסדים של ימי עבודה בהגעה לבית המשפט, ומפגש עם המומחה.
לעניין עגמת נפש נטען כי לאחרונה נפסק כי הסמכות של נציגות בית משותף לתבוע בגין ליקויי בניה אינה מקנה לה את הסעד של עגמת נפש (ת.א. (שלום – ת"א) 55845-06-13 ). כמו כן נטען כי הנסיבות בתיק זה לא מקנות לדיירים פיצוי על עגמת נפש כי הם לא עומדים בקריטריונים שנקבעו בפסיקה שהם: טיב הנכס בו נפלו הליקויים, מידת חומרתם, האם מדובר בדירת מגורים, מבנה עסקי או אחר, טיב הליקויים ומידת חומרתם. טיב הליקויים ומידת השפעתם על החיים בדירה ועוד [ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28/2/15)(להלן: "עניין- סגל "), פסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל]. כמו כן על בית המשפט לקחת בחשבון את התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי, ובמהלכו, עלות התיקונים בפועל וכו' (עניין- סגל). זאת ועוד, חלק מהדיירים הגישו תביעות נפרדות נגד הנתבעת וגם שם הם עותרים לעלויות של עגמת נפש והוצאות נלוות ועל כן מדובר בפיצוי כפול. בנוסף, בא כוח הנתבעים חלק על הסכום של 240,000 ₪ עגמת נפש.
לא מצאתי שטיב הליקויים מצדיקים פיצוי של עוגמת נפש. עיקר הליקוי הוא איטום החניון. חלק מהבעיה היא של ליקוי בעבודה בתחום הניקוז כעולה מעדות המומחה, ובנוסף, כחלופה אפשרית, הפגיעה מעצים שנשתלו מעל החניון כחלק מהפיתוח. לא מצאתי בנסיבות של התיק נסיבות יוצאות דופן שמצדיקים לפסוק עגמת נפש לנציגות הבית המשותף ולכלל הדיירים שתבעו בהתייחס לרכוש המשותף.
התביעה לפיצוי בגין ראשי נזק שלא נתבעו בכתב התביעה, ולא הוכחו, נדחית, למעט הוצאות משפט.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בא כוח התובעים עתר כי לחישוב שכרו בגובה של 15% יש לחשב לפי 15% מגובה חוות הדעת הראשונה של מומחה בית המשפט בתוספת מע"מ משוערך ממועד חוות הדעת הראשונה.
בא כוח הנתבעת טען כי אם ובית המשפט יקבע את שכר הטרחה של חברו לפי מדד זה יש לגזור אותו מהתוצאה בפסק הדין, דהיינו לכל היותר חוות הדעת המשלימה. גם לא הוכח כי הסכום שולם או סוכם עם התובעים.
בא כוח הנתבעת עתר לחסר את עלות ההקלטה שנשאה בו הנתבעת בסך של 2,065 ₪ בגלל דחיית הדיון על ידי בא כוח התובעים (בקשה מס' 37).
בהתייחס להצמדה – בא כוח הנתבעת טען כי ההצמדה בחוות הדעת של המומחה היא למדד תשומת הבניה של חודש מאי 2013 ולא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. על כך הוא צודק.
סיכום
6.א.בנין 9 (עמ' 4-16 לחווד' המשלימה) - המומחה קבע כי שווי הליקוים הוא: 26,600
₪ כולל פיקוח הנדסי בתוספת 20% בגין ביצוע עבודות ע"י קבלן מזדמן בסך של: 5,120 ₪, משוערך עפ"י מדד תשומות הבניה מחודש מאי 2013 בתוספת מע"מ כדין. המומחה מציין כי קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם נדרש מטף נוסף - סך של 400 ₪ (סעיף 4.11) והאם סופקו אריחים מספיקים - סך של 500 ₪ (סעיף 8.6). אינני מוסיפה עלויות אלה כאמור לעיל, כי החסרים הנטענים לא הוכחו. סך הכול: 31,720 ₪.
ב.בנין 11 (עמ' 17-35 לחווד' משלימה) - המומחה קבע כי שווי הליקויים הוא: 18,050 ₪ כולל פיקוח הנדסי, בתוספת 20% בגין ביצוע עבודות ע"י קבלן מזדמן בסך של 3,610 ₪ משוערך על פי מדד תשומות הבניה ממאי 2013 ובתוספת מע"מ כדין. המומחה השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש: אספקת מפתחות (סעיף 3) - 300 ₪. לא הוכח. השלמת מטפים (סעיף 8) - 800 ₪ לא הוכח. סך הכול: 31,720 ₪.
ג.בנין 13 (עמ' 36-48 לחווד' משלימה) - המומחה קבע כי שווי הליקויים הוא: 31,900 ₪ כולל פיקוח הנדסי, בתוספת 20% בגין עבודות ע"י קבלן מזדמן בסך של: 6,380 ש"ח משוערך על פי מדד תשומת הבניה מחודש מאי 2013 וכן מע"מ כדין.
המומחה השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש השלמת מטפים בסך של 800 ₪ (סעיף 4.11). התביעה נדחתה. כמו כן סך של 500 ₪ (סעיף 7.6) בגין אריחים חסרים - התביעה נדחתה. סך הכול: 38,280 ₪.
ד.בנין 15 (עמ' 49-64 לחווד' המשלימה) - המומחה קבע כי שווי הליקויים הוא 22,700 ₪, כולל פיקוח הנדסי, בתוספת 20% בגין ביצוע עבודות ע"י קבלן מזדמן בסך של: 4,540 ש"ח, משוערך עפ"י מדד תשומת הבניה מחודש מאי 2013 וכן מע"מ כדין.
המומחה השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש את הליקויים הבאים: 200 ₪ השלמת מפתחות - התביעה נדחתה. חסר באריחים - 500 ₪ (סעיף 8.7) - התביעה נדחתה.
העדר מטפים (סעיף 4.14 בחווד' המקורית. הסעיף חסר בחווד' המתוקנת אך הסיכום קיים – מ' ו'). 400 ₪ - התביעה נדחתה.
סך הכול: 27,240 ₪.
ה.שטחים משותפים (עמ' 65-91 לחווד' משלימה). הסכום של הליקויים הוא: 190,600 ₪, כולל פיקוח הנדסי, בתוספת 20% בגין ביצוע ע"י קבלן מזדמן בסך של 38,120 ₪, משוערך למדד תשומות הבניה ממאי 2013 בתוספת מע"מ כדין. בנוסף הוא השאיר לשיקול דעת ביהמ"ש עלות התאמה להיתר הבניה (פיתוח) - שקבלתי לעיל, בסך של 14,500 ₪ וכן קבלת מפתח 200 ₪ - התביעה נדחתה. לפיכך לסכום של הליקויים יש להוסיף את הסכום שהוא התאמת ההיתר.
סך הכול: 243,220 ₪ ( 190,600 ₪ + 38,120 ₪ + 14,500 ₪) בצירוף מע"מ כדין, משוערך ממאי 2013.
7.סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, לפני מע"מ ושערוך כדלקמן:
בנין 9: 31,720 ₪ (26,600 + 5,120).
בנין 11: 31,720 ₪ (18,050 + 3,610 ₪).
בנין 13: 38,280 ₪ ( 31,900 ₪ + 6,380 ₪).
בנין 15: 27,240 ₪ (22,700 ₪ + 4,540 ₪).
שטחים משותפים : 243,220 ₪.
סך הכול: 372,180 ₪. סכום זה משוערך על פי מדד תשומות הבניה ממאי 2013 ועד ליום התשלום המלא בפועל בצרוף מע"מ כדין.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים ביחד ולחוד שכר מומחה ביהמ"ש שבו נשאו התובעים בסך של 16,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16/11/12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
על פי ההסכמה הנטענת ע"י ב"כ התובעים הוא זכאי לשכ"ט בסך של 15% אך לא הוצגה אסמכתא לבסיס החישוב.
אני פוסקת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.
לנוכח כי התיק התנהל בעיקר בהליכים מקדמיים, תיקונים של ליקויים שלא כללו הליכים של ביהמ"ש, למעט חקירת המומחה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן אני פוסקת לתובעים סך של 2,600 ₪, שכ"ט מומחה מטעמם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/5/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
מסכום הפיצוי, לא כולל שכ"ט עו"ד , יופחת הסך של 2,065 ₪ (מחצית עלות ההפקדה עבור חקירת המומחה ביום 24/9/15 - ולא עבור ההקלטה - מ' ו'), בצרוף הפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בהתייחס לאגרת ביהמ"ש - הנתבעת תשלם אגרה שתחושב לפי הסך של 372,180 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 27/12/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
חתימה