ת"א 4897-09-15 אי. אם. אס. אן יזמות ופתרונות 2013 בע"מ ואח' נ' עסור ואח'

תיק זה הופנה להליך מהו"ת, ובעקבות פגישת המהו"ת המשיכו הצדדים להליך גישור.

ביום 1.6.16 הגיש ב"כ התובעים בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם במסגרת הליך הגישור.

ביום 6.6.16 ניתנה החלטתי ולפיה, עפ"י תקנה 9(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור)תשנ"ג-1993, את הסכם הגישור יש להגיש באמצעות המגשר. בהמשך לכך, הוריתי למגשר לדווח לבית המשפט על אודות הליך הגישור ותוצאותיו.

המגשר דיווח ביום 23.6.16 כי לאחר שנחתם, ביקש אחד הצדדים שלא להגיש את ההסכם לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין. המגשר ביקש ארכה למיצוי ההליך. ביום 15.8.16 דיווח המגשר שהליך הגישור לא הסתיים בהסדר, וביום 17.8.16 הוא דיווח שלא קיבל אישור מכל הצדדים להגיש את ההסכם לבית המשפט ולפיכך, התיק מוחזר להמשך ההליכים.

ב"כ התובעים טוען, כי משנחתם הסכם הגישור שבמסגרתו בקשו שני הצדדים לתת לו תוקף של פסק דין, ולאחר שהמגשר חתם על ההסכם חתימת קיום, היה על המגשר להגיש את ההסכם בהקדם האפשרי לבית המשפט למתן תוקף (כאמור בתקנה 9(ב) לתקנות הגישור), ולא היה זה בסמכותו להפעיל שיקול דעת האם להגישו לבית המשפט, אם לאו.

מה דינו של הסכם גישור שנחתם ע"י כל הצדדים, ואף חתימת קיום של המגשר מצויה בו, שבמסגרתו בקשו הצדדים לתת לו תוקף של פסק דין? האם בכך בא לסיומו הליך הגישור והמגשר חייב להגיש את ההסכם לבית המשפט למתן תוקף, או שמא, כאשר צד אחד נמלך בו לאחר החתימה, וההסכם עדיין לא הוגש לבית המשפט ולא ניתן לו תוקף של פסק דין, יש מקום להימנע מלתת לו תוקף של פסק דין?

בעניין זה הבעתי דעתי בהרחבה במסגרת ת.א. 11037-12-14 (בהחלטתי מיום 10.11.15). כאמור שם, גישור, במהותו, הינו הליך של ניהול משא ומתן חופשי, באמצעות מגשר, שמטרתו להגיע להסדר המוסכם על הצדדים לסכסוך. השאיפה בהליך זה הינה להביא לפתרון הסכסוך בדרך של "הכרעה הסכמית", אשר לה יתרונות רבים על פני "ההכרעה השיפוטית". בין היתר, סיום הסכסוך בדרך מוסכמת יוצר תהליך של השלמה אצל הצדדים, שבסופו אין הם טוענים עוד טענות האחד כלפי השני.

על מנת להשיג מטרה זו, יסוד ההסכמה נדרש בכל שלב ושלב של הליך הגישור. הוא יסוד מהותי ועיקרי בהליך, והוא שזור כחוט השני בכל הוראות החוק הנוגעות להליך הגישור.

כך, למשל, בסע' 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב, תשמ"ד-1984], מוגדרים "גישור" ו"מגשר" כדלהלן (ההדגשות שלי; ג.א.):

"גישור – הליך שבו נועד המגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה...

מגשר – מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה... בדרך של ניהול משא ומתן חופשי...".

בהמשך להגדרות שבחוק בתי המשפט, גם בהגדרות של "גישור" ו"מגשר" שבתקנה 1 לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993 (להלן: תקנות הגישור), מושם דגש על יסוד ההסכמה, ויסוד זה ממשיך ונדרש בסעיפים רבים בתקנות אלה.

מתוך הכרה בחשיבותו של יסוד ההסכמה, ובהיותו יתרון מכריע בהליך הגישור, הפסיקה חוזרת ומדגישה, בפסקי דין רבים, שלא רק עצם ההחלטה לנהל הליך גישור, ניהולו ואף החתימה על הסכם גישור בסופו (אם הגיעו הצדדים לידי הסכמה) הם וולונטריים, אלא שגם לאחר שנחתם הסכם הגישור, העברת ההסכם לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין, צריכה להיות מוסכמת ועל דעת כל הצדדים. הווה אומר, העובדה שצדדים חתמו על הסכם גישור מרצונם החופשי אינה מהווה סוף פסוק, ואם אחד מהם נמלך בדעתו לאחר החתימה, אין לכפות עליו הר כגיגית, ואין לתת להסדר הגישור שנחתם תוקף של פסק דין.

תקנה 9(ב) לתקנות הגישור קובעת כך:

"נחתם הסדר הגישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי; ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור יצרף המגשר להודעתו עותק ממנו".

הנה כי כן, תקנה 9(ב) לתקנות הגישור, קובעת מפורשות כי תנאי למתן תוקף של פסק דין להסכם גישור, הינו בקשה של בעלי הדין, כולם, שכך ייעשה. הפסיקה נוטה לפרש את דרישת תקנה 9(ב) שההסכם יוגש למתן תוקף רק אם הצדדים רוצים בכך ומבקשים מהמגשר לעשות כן, באופן רחב, ובכמה פסקי דין נפסק שגם במקרה שבו הצדדים חתמו על הסכם גישור (והמגשר קיימו בחתימתו), והסכם זה כולל בתוכו סעיף מפורש בדבר רצונם של הצדדים שלהסכם יינתן תוקף של פסק דין, אך בזמן שחלף מאז שנחתם ההסכם ועד שהוגש לבית המשפט התחרט אחד הצדדים וחזר בו מהסכמתו, בית המשפט יטה שלא לתת להסכם זה תוקף של פסק דין.

בבע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו), אומר כב' השופט רובינשטיין את הדברים הבאים (בסע' כ"ו):

"גם אם חתמו הצדדים על 'הסדר גישור' כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם, וההסכם צריך להיות מוגש ע"י המגשר. ואגב, מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית – שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על 'הסדר הגישור'".

בהמשך לדבריו אלה, הוא ממשיך ואומר (שם) כי מבחינה משפטית, נראית בעיניו פסיקת בית הדין לעבודה, שלהלן:

"היה ונלך צעד נוסף קדימה ונניח כי המגשר חתם על הסכם הגישור ובין מועד החתימה ועד מועד הגשת ההסכם לבית הדין נמלך אחד הצדדים בדעתו ואותו צד מבקש מהמגשר ומהצד שכנגד שלא להגיש את ההסכם לבית הדין, האם עצם העובדה שהצדדים והמגשר חתמו על ההסכם מהווה סוף פסוק והצד שנמלך בדעתו לא יהא זכאי לבקש שלא להגיש את ההסכם לבית הדין על מנת שיינתן לו תוקף של פסק דין? האם רשאי בעל הדין המעוניין בקיום ההסכם להגישו לבית הדין חרף התנגדות בעל הדין שכנגד? נראה כי יש להשיב על שאלות אלו בשלילה. תקנה 9(ב) לתקנות נוקטת במילים 'בקשו הצדדים', ולא בכדי. אין די שצד אחד מבקש ליתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה (גם לאחר שבעלי הדין והמגשר חתמו על ההסכם). מהמילים 'בקשו הצדדים' אנו למדים כי יש צורך ששני הצדדים יבקשו מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין. מקום בו אחד הצדדים נמלך בדעתו בין לבין, הרי שבפנינו חוזה בלבד, והצד החש שהצד שכנגד הפר חוזה כלפיו רשאי לפעול בהליכים משפטיים מכוח חוק, אך מכאן ועד כפיית הסדר הגישור על הצד שאינו מעוניין בו, כפייה שהינה בבחינת הר כגיגית, ארוכה הדרך..."[עב' (תל אביב) 6063/04 שונרא תוכנה בע"מ נ' טרוטינו (פורסם בנבו), בסע' 6].

במקרה של פסק הדין בעניין שונרא הנ"ל, ביקש צד אחד בלבד לתת תוקף של פסק דין להסכם שנחתם במסגרת הליך גישור, בעוד שהצד השני שחתם על הסכם הגישור, התחרט על חתימתו, לאחר יום אחד לבד. אמנם, באותו מקרה, נעדרה גם חתימת המגשרת מההסכם (כנדרש בתקנה 9(א) לתקנות הגישור), אך, כאמור לעיל, בית המשפט קובע, כי פסיקתו לא הייתה משתנה, גם אם חתימת המגשרת לא הייתה נעדרת מההסכם.

ברע"א 1343/13 דוק השקעות 1988 בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים ואח' (פורסם בנבו) נדחתה בר"ע על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבמסגרתה נדחה ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בהרצליה, אשר ביטל פסק דין שנתן תוקף להסכם גישור. באותו מקרה, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע שפסק דינו של בימ"ש השלום מבוסס על שלושה אדנים, אשר אין מקום להתערב בהם. האחד הינו כי ההסכם לא ביטא כראוי את הסכמות הצדדים, כנדרש בסעיף 9(א) לתקנות הגישור, השני הינו כי ההסכם אושר מבלי שבית המשפט היה ער לכך שאחד הצדדים הגיש הודעה בדבר בטלות ההסכם, יומיים בלבד לאחר שנחתם, והשלישי הינו כי בהתאם לפסיקה שנקבעה (בין היתר בבע"מ 8769/08 הנ"ל) צד להסכם גישור רשאי לחזור בו מהסכם גישור שטרם אושר.

גם ברע"א 1343/13, בדומה למקרה שלפנינו, כלל הסכם הגישור סעיף שבו מבקשים הצדדים מבית המשפט לתת להסכם תוקף של פסק דין. כאמור, יומיים לאחר חתימת ההסכם, ועוד בטרם ניתן פסק הדין שנתן להסכם תוקף של פסק דין, הגיש אחד הצדדים הודעה בדבר בטלות ההסכם, וביקש לקבוע את התיק להמשך ההליכים המשפטיים (בקשה זו הועברה לתגובת הצד השני, ברם עקב רצף של "תקלות פרוצדורליות" כמתואר בפסק הדין לא ניתנה לגביה החלטה וכעבור יומיים נוספים, נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם). באותו מקרה, כותב בימ"ש השלום, אשר ביטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הגישור, את הדברים הבאים (ת.א. (הרצ') 9045-03-09 ישיבה וכולל אבן חיים נ' דוק השקעות 1988 בע"מ, בסע' 77):

"במקרה דנא, הסכם הגישור אמנם כולל, בסע' 5, בקשה שבית המשפט ייתן לו תוקף של פסק דין. יחד עם זאת, זמן קצר לאחר שנחתם הסכם הגישור, ובטרם מתן פסק הדין, הוגשה ההודעה והבקשה, שמשמעותה המעשית היחידה היא... בקשה שלא ליתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין.

בית המשפט ממשיך וקובע (שם, בסעיפים 80-79) את הדברים הבאים:

"אכן נראה כי במסגרת תובענה אזרחית בה מתקיים הליך של גישור שמסתיים בהסכם גישור, אך אחד הצדדים מבקש שלא ליתן לו תוקף של פסק דין, לבית המשפט הדן בתובענה אין כלל כלים להחליט על מתן פסק דין חרף ההתנגדות האמורה. בפני בית המשפט מונחת התובענה עצמה – להבדיל מתובענה (אפשרית) אחרת לאכיפת הסכם הגישור שנערך בתובענה – ואין בית המשפט יכול להכריע אם יש מקום או אין מקום ליתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין חרף התנגדות אחד הצדדים, אלא אם כן התובענה כולה תשנה את מסלולה, לרבות לעניין הראיות שיובאו במסגרתה, ותהפוך לתובענה בעניין תוקפו של הסכם הגישור".

ברע"א 10141/08 אהרון נ' הבנק הבינלאומי הראשון (פורסם בנבו), ביקש צד אחד בלבד לתת תוקף של פסק דין להסכם פשרה. באותו מקרה קבע בית המשפט (בסע' 3) כי: "המחלוקת... אינה ניתנת להכרעה על דרך של דיון בבקשה למתן תוקף שיפוטי להסכם פשרה. הדרך הראויה לבררה היא באמצעות הגשת תביעה חוזית עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר ידון במכלול הטענות הנוגעות להסכם... ער אני לכך שאם המבקש יבחר באפשרות זו, יתנהלו בין הצדדים מספר תביעות מקבילות. אין חולק כי תוצאה זו אינה רצויה. ואולם, בנסיבות העניין, משהצדדים לא הצליחו להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקת ביניהם, אין מנוס מלנקוט דרך זו... ברור הוא שאין מקום ליתן תוקף של פסק דין להסכם במסגרת ההליך הנוכחי...".

הנה כי כן, נמצאנו למדים שאף במקרה שבו הסכם הגישור כבר נחתם, ואף אם הוא כולל בתוכו סעיף מפורש שבו מבקשים הצדדים לתת לו תוקף של פסק דין, בכל זאת רשאי צד שנמלך בדעתו לבקש שלא להגישו לאישור בית המשפט, ובית המשפט לא יתעלם מכך.

לשם מתן תוקף, לא די בכך שהצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי ולאחר הבנה של משמעותו. אכן, ייתכן שדי באלה על מנת לומר כי ההסכמות שבין הצדדים השתכללו לכדי חוזה, אך לא די בהם לשם מתן תוקף של פסק דין לאותו חוזה, מפני שלשם כך, צריך בית המשפט לדעת שגם הבקשה למתן תוקף הוגשה על דעת כל הצדדים. יודגש שוב: אי מתן התוקף, אין בו כדי לגרוע מן ההסכמה החוזית שעליה חתומים הצדדים, ואם יעמוד מי מהם על קיומה של הסכמה חוזית זו, הוא יהיה רשאי להגיש בקשר אליה תביעה חוזית, נפרדת ועצמאית מההליך דנן שבמסגרתו נחתם ההסכם, כאמור לעיל.

הגם שהנסיבות שעמדו לפני בית המשפט במסגרת ת.א. 11037-12-14 היו שונות (בין היתר, שם נמלך בו אחד הצדדים מיד אחר החתימה על ההסכם, וכמו כן, מי שהתעקש לתת להסכם תוקף של פסק דין היה המגשר ולא מי מהצדים). עם זאת, העקרונות שצוינו על ידיי באותה החלטה נכונים גם למקרה המונח לפניי כעת.

ההסכם נחתם ביום 18.5.16. המגשר נמנע מלהגישו למתן תוקף לבית המשפט, ומי שהחליט לעשות כן היה ב"כ התובעים שהגיש את הבקשה ביום 1.6.16. ממה שהוגש ע"י המגשר בהמשך עולה שלא בכדי הוא התמהמה עם הגשת ההסכם לבית המשפט, אלא שהוא בחר לעשות כן מאחר שלא ניתנה לו הסכמת כל הצדדים לעשות כן. בית המשפט אינו יודע מתי בדיוק נמלכו הנתבעים בדעתם, ברם לא נראה שהיה זה זמן רב לאחר החתימה על ההסכם, אלא מתי שהוא בשבועיים שחלפו מיום 18.5.16 ועד ליום 1.6.16. חשוב לציין כי לטענת הנתבעים, בכלל לא היה מדובר בחרטה, אלא שמלכתחילה, חתימתם על ההסכם והגשתו לבית המשפט הייתה חתימה על תנאי. לטענתם, המגשר ניהל הליך גישור כראוי. בפגישת הגישור הראשונה, נכח גם בא כוחם, ברם במועד שבו נחתם ההסכם, הם השתתפו בפגישת הגישור ללא בא כוחם, ומלכתחילה, הם התנו את הסכמתם הסופית בכך שבא כוחם אשר שהה באותה העת בחו"ל, יעבור גם הוא על ההסכם ויאשר את נוסחו. סבורני כי גם לכך שהנתבעים מיוצגים אך ב"כ לא חתם על ההסכם יש לתת משקל המטה את הכף לטובת הימנעות ממתן תוקף של פסק דין להסכם.

לקראת סיום אבהיר כי בניגוד לנטען ע"י ב"כ התובעים, בהחלטתי מיום 6.6.16 לא הוריתי למגשר להגיש את ההסכם למתן תוקף, אלא רק קבעתי, שהסכם שכזה יש להגיש לביהמ"ש באמצעות המגשר, וביקשתי מהמגשר להגיש דיווח.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, אין מקום להגיש לבית המשפט את ההסכם שנחתם בהליך הגישור, לשם מתן תוקף של פסק דין.

המזכירות תוציא מהתיק את הסכם הגישור שצורף לבקשת ב"כ התובעים מיום 1.6.16.

מאחר שתיק זה היה בטיפולי רק לצורך מעקב אחר קיום הליך מהו"ת, ומאחר שהליך זה לא הסתיים בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין והביא לסיום ההליכים, הוא מוקצה לשופט/ת לדיון בכל מה שעל הפרק, אם כי מומלץ לצדדים לבחון שוב, האם ניתן להתגבר על המחלוקות שקיימות עדיין ביניהם, ולהביא לסיומו של הסכסוך שנתגלע ביניהם, בדרך מוסכמת.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ו, 05 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.