לסרי נ' השבוע באשדוד בע"מ ואח'

1.בפני תביעה לפי סעיפים 1-2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 בהתייחס ל-3 פרסומים, שבינם לבין עצמם קיים חוט מקשר. הפרסום הראשון בסדר הכרונולוגי ועל פי התביעה הוא פרסום של כתבה מיום 12.10.11 במקומון: "השבוע באשדוד" (להלן: "השבוע באשדוד" או "המקומון"). הנתבעת מס' 1 היא הבעלים והמו"ל. העורך הראשי - האחראי הוא הנתבע מס' 2. הכתב, הנתבע מס' 3. היועץ המשפטי, הנתבע מס' 4, בנו של הנתבע מס' 2. הפרסום השני הוא דברים שאמר הנתבע 2 בשידור חי ביום 28.02.12 בתחנת הרדיו "רדיו דרום" בהמשך לדברי התובע וזאת בהמשך לחקירת התובע כעד בתביעה של צד שלישי לגבי הנתבע מס' 1. הפרסום השלישי הוא דברים שאמר הנתבע מס' 4 בשידור חי ביום 24.04.12 ב"רדיו דרום" בהמשך לדיון מקדמי בתביעה של הנתבע מס' 2 נגד התובע ועיריית אשדוד. השידור התקיים בין הדיון לבין מתן ההחלטה שניתנה לאחר השידור בסוגיה מקדמית של דחיה על הסף. דבריו הם המשך לדברי בא כוח התובע בשידור גם בתיק האמור ובתיק זה. להשלמה, ההליכים נגד הנתבע מס' 3 עוכבו לאחר שהוכרז פשוט רגל (החלטה מיום 09.07.15).

הרקע

2.כל הפרסומים קשורים לסכסוך בין התובע לנתבע מס' 2, שהחל בתוך פרק זמן קצר יחסית לאחר שד"ר לסרי זכה בבחירות לראשות עיריית אשדוד בחודש נובמבר 2008 . לגרסת התובע הסיקור שלו מצד הנתבעים 1-2 עבר מאוהד למבקר באופן לא הוגן וראוי ממטרות זרות.

הנתבעים 1-2 ו- 4 חלקו על תובנה זו והעידו גם ראש העיר קודם, אינג' צבי צילקר. אצטט מפי ראש העיר אינג' צבי צילקר בהתייחס לסגנון הביקורת של מנחם גלילי והמקומון "השבוע באשדוד". בין היתר הוא אמר שגם הוא לא הבין את הסגנון והוא הוסיף: "הרי לא רק תקף אותי, תקף חברי מועצה" (עמ' 97 לפרוטוקול, מול שורות 19-20, מוצג ת/1).

אוסיף כי הסכסוך, הועלה בהתדיינויות השונות ובכלל זה בחקירות נגדיות גם כשהסכסוך המתברר אינו ממהות עילת התביעה באותו תיק (מוצגים ת/1 ונ/1, וכן פרוטוקול הדיון מיום 26/2/12 , ת.א. 407/09 בית המשפט השלום ק"ג). הפרסום השני הוא בהמשך לחקירת ד"ר לסרי כעד מטעם התובע בתיק שנשמע בפני כב' השופט איל באומגרט בתביעת הלוי נגד הנתבעים 1-2 בתיק זה (ת.א. 407/09 בית המשפט השלום ק"ג). תוכן עדותו של התובע כעד מעמ' 75 לא הייתה רלבנטית לתיק. הפרסום השלישי הוא בהמשך לחקירת התובע ומנחם גלילי בדיון המקדמי בפני כב' השופט כפכפי (ת.א. , 1209-08-11 , בית המשפט השלום אשקלון ) . החוט המקשר הוא שהדיון בתיקים השונים אינו מוגבל רק לאותו תיק.

מהות הסכסוך

3.הסכסוך במילים ספורות הוא בהקשר לאופי הסיקור העיתונאי של מנחם גלילי- עורך ראשי והמקומון "השבוע באשדוד" את ראש העיר של אשדוד. ד"ר לסרי העיד על ביקורת קשה ועל פני הדברים לא ראויה. בניו של מנחם גלילי , הנתבע מס' 4, עו"ד שרון גלילי, והבן נאור גלילי הציפו את הבעייתיות של ראש העיר החדש המתקשה להפריד בין הפרטי והציבורי. גם ראש העיר אינג' צבי צילקר העיד על כתיבה וביקורת קשה כנגדו כראש עיר כ- 33 שנים, אשר גם הביאה במספר מקרים לתביעת לשון הרע. אך גם הדגיש את הצורך להפריד בין החיים האישיים לפוליטיקה :

"יש מנחם גלילי שהוא עורך עיתון קשה ויש משפחה שהכרתי אותה, בתור בנאדם בעל משפחה מוזמן לכל האירועים, אשתי חברה של אשתו. כל אירוע שהוזמנתי באתי בכבוד רב. אני הפרדתי בין הדברים, ידעתי להפריד. " וכן : : "אני הפרדתי בין הדברים, ידעתי להפריד. אם פוליטיקה אתה לא מפריד אתה יכול להשתגע. לכן רק 3 תביעות ב- 33 שנים. " (עמ' 97 ת.א. 20551-08-13 ).

מנחם גלילי נלחם על הזכות להיות עיתונאי חוקר המבקר קשות במקום שצריך ללא כחל וסרק. בניו העידו כי אין תכלית לצפות מהם לשנות את אביהם. מנחם גלילי העיד כי הוא לעולם לא דרש משהו לבניו או בשביל עצמו. אינג' צילקר העיד כי גם הוא "סבל מנחת כתיבתו של מנחם גלילי" ותבע אותו ותיקן אותו, והסתכסך עמו, אך הוא לא ראה בכתיבה של מנחם גלילי קרדום לחפור בו כדי להשיג הישגים לעצמו או לבניו (סעיף 5 לתצהירו בעדות ראשית). הכלי של העיתונאי, ומנחם גלילי הוא עיתונאי עם ותק של כ- 45 שנים, הוא יכולת הביטוי שלו. גם לשון מושחזת וביקורת קשה צריכה להיות מבוססת ובשפה מדויקת. כנגד, מטעמים שלא הוכחו, הופסק משלוח של פרסומים למקומון ולא הוכח למה. מדובר בפגיעה כלכלית. הנושא הוסדר תוך כדי הדיון ונודע לבית המשפט ערב ישיבת ההוכחות , ביום 28/9/16 (בקשה מס' 60).

4.הסכסוך, לגרסת התובע, הוא כי המקומון מפרסם נגדו ביקורת לא הוגנת, לא מוצדקת, לא מאוזנת כדי לסחוט ממנו תפקידים לבנים של מנחם גלילי. התובע מצביע על כך שעד לבחירתו וגם אח"כ עד לשנת 2010 , מועד המכרז למנכ"ל החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (להלן: "חפ"א" ) בו התמודד בנו של מנחם גלילי, נאור גלילי, והפסיד, הוא זכה לביקורות מאוזנות וגם טובות ואוהדות מהמקומון. הדברים התהפכו כשנאור גלילי הפסיד במכרז למנכ"ל חפ"א. הנתבעים 1-2, ו- 4 חלקו על כך. הנתבע מס' 3 לא הגיע לדיונים ולא העיד.

  מנחם גלילי חולק על הטענה כי הכתיבה שלו נועדה להשגת מטרה אישית/ משפחתית. הנתבעים העידו גם את ראש העיר לשעבר, אינג' צבי צילקר. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית של ראש העיר אריה אזולאי . גם הם העידו כי זכו לביקורות נוקבות שלפעמים הגיעו להגשת תביעות דיבה. אך הם לא טענו שהכתיבה נועדה להשיג משהו אישי/משפחתי לבני משפחת גלילי. מנחם גלילי לא חלק כי היה שינוי בסיקור ובביקורת של ה"שבוע באשדוד" . לגרסתו השינוי בסיקור בא לאור התנהלות ראש העיר בתפקידו הציבורי. שני הצדדים צירפו כתבות מהמקומון ובנושא נשוא הפרסום הראשון הנתבעים גם צירפו פרסומים של עיתונים עם תפוצה ארצית.

העניין האישי – תשתית ראייתית

5.גרסת התובע בהתדיינויות שונות היא שהוא לא יזם מתן ג'ובים למי מבניו של מנחם גלילי. גרסתו, שנאמרה גם בהתדיינויות אחרות, הייתה שהבנים פנו אליו לקבלת תפקידים/תיקים ובכלל זה כשפורסם המכרז למנכ"ל חפ"א (מוצג נ/1, לדוגמא). ד"ר לסרי לא שלל פניות לראש העיר לכשעצמם (מוצג נ/1 , עמ' 142 – 143 לפרוטוקול, ת.א. 20551-08-13). לדבריו הפסול הוא תגובה עיתונאית לחוסר הצלחה של מי מהבנים. מנחם גלילי שלל את גרסת התובע. הנתבע מס' 4 ונאור גלילי טענו שהם קיבלו הצעות יזומות מראש העיר כדי שישפיעו על אביהם והטון במקומון בהתייחס לראש העיר. השינוי בסיקור הוצף בראיות התובע במאמרים של המקומון בתקופות שונות.

העולה מהם הוא שהסיקור השתנה בשנת 2009, זמן קצר אחרי הבחירות. מסיקור אוהד ומחדק [הכתבה: "יום חג לתושבי אשדוד" מיום 20.02.09 (מוצג י"ד (חלק א') למוצגי התובע)], החל שינוי. ראשיתו בטון של אכזבה אך הכולל יעוץ לראש העיר כיצד לא להיכשל [הכתבה: "ד"ר לסרי, תתעורר לפני שיהיה מאוחר", מיום 31.07.09 (מוצג י"ד (חלק א') למוצגי התובע)]. המשכו בטון קשה ולא נעים. הגרסאות של העדות הראשית של נאור גלילי ועו"ד שרון גלילי הם הנחה שראש העיר היה כלפיהם פתוח ומחבק בתחילת הקדנציה כדי להשיג השפעה על האב בכתיבתו. העדויות הן עדות סברה. כי ההצעות יכולות גם להתפרש כהצעת תפקידים מתוך הכרת תודה על תמיכה בבחירות. כפי שנעשה לגבי חלק מהפעילים – נשוא הפרסום הראשון.

אנתח זאת לגבי הפרסום השלישי.

הפרסום הראשון

6.הפרסום הוא כתבה של הנתבע מס' 3 שפורסמה ב"שבוע באשדוד" ביום 12.10.11 (להלן: "הכתבה"). תוכנה הפרת קוד אתי ע"י התובע החל על ראשי רשויות מקומיות ע"י מינוי מקורבים שתמכו בראש העיר בבחירות של נובמבר 2008. להשלמה הכתב מציין שבגלל ההפרה אנשי אופוזיציה מפנים את הנושא לאנשי חוק. בכתבה יש גם התייחסויות לריבוי המינויים סמוך לאחר הבחירות, כולל המקורבים.

הפרסום הוא כ-3 חודשים לאחר פניית מנחם גלילי בשאילתה לראש העיר בעניין אחר ותשובה שהוא קיבל מבאת כוחו של ראש העיר, עו"ד בן סימון. בה, בין היתר, נטען שהוא סחטן (מכתבה של עו"ד טלי בן סימון מיום 11.07.11, מוצג 16 למוצגי התובע). המכתב נכתב כבאת כוח של התובע ולכן התוכן מחייב את התובע. מנחם גלילי הגיש כנגד ד"ר לסרי ועיריית אשדוד תביעת דיבה בהתייחס למכתבה האמור של עו"ד בן סימון (ת.א. 1209-08-11 ביהמ"ש השלום אשקלון). התביעה נדחתה על הסף לגבי התובע והתביעה נמחקה נגד העירייה. לא ניתן להתעלם מהאמירה האומללה של: "סחטן" במכתב תשובה לשאילתה מטעם ראש עיר כשתוכן השאילתה אינו מסביר מדוע נכלל הביטוי בתשובה למעט אישום של מנחם גלילי בהתנהגות קודמת. הקדמה זו רלבנטית גם לפרסום הראשון.

7.לטענת ב"כ התובע, עו"ד עמוס ון-אמדן, הפרסום בהקשר לקוד האתי שגוי עובדתית והוא גם לוקה בלשון הרע על פי הגדרתו בסעיף 1 לחוק, בהתייחס למלל הבא: הכותרת: "לסרי עבר על הקוד האתי: קלט עובדי עירייה ועובדים של חברות עירוניות, שהיו פעילים במטה הבחירות שלו".

התובע הוכיח כי הרישא: "לסרי עבר על הקוד האתי" אינה נכונה. כי הקוד האתי לא היה בתוקף. לא זו אף זו, גם לפי הכתבה, המלל של האיסור אינו נכון, ומטעה. הפסיקה קובעת כי יש חשיבות להקשר בו מופיעים דברי לשון הרע, על מנת להציג את הדברים בהקשר שבו ראה אותם הקורא הסביר (ע"א 723/74 הארץ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2) 281 (1977) (להלן: "עניין-הארץ")). על כן, על אף שראש העיר הודה שנקלטו עובדים שהיו פעילים במטה הבחירות שלו, עדיין הכותרת מהווה לשון הרע. כי הקורא הסביר יקשר זאת עם האיסור של הקוד האתי, שלא היה עדיין בתוקף. המשך הפרסום שנטען שהוא לשון הרע הוא של חלקים מכותרת המשנה שצוטטו מתוך הכתבה גופה. על מנת לא לחזור פעמיים על אותו טקסט אפנה לכתבה לגופה.

8.הכתבה עוסקת בטענה לריבוי מינויים לאחר הבחירות בהם זכה ראש העיר, ד"ר לסרי בנובמבר 2008, כשחלקם הם של אנשים שסייעו לו בבחירות; נושא המשלים את העובדות הנטענות הוא שהקליטה של אתם עובדים היה בניגוד לקוד האתי ולכן גורמים באופוזיציה העבירו זאת לאנשי חוק. גם בגלל שהייתה הפרה של הקוד האתי וגם בגלל "חשד לכאורה לעבירות חמורות יותר". החלק השני של הכתבה מתמקד בריבוי קליטת עובדים. הניסוח של הלשון הרע הנטען הוא הבא: "אבל כאן נראה כי נפרצו כל הסכרים [...] מאות עובדים חדשים, שחלקם היו פעילים במטה הבחירות של לסרי. ברגע שפועלים בצורה כל כך שקופה ובולטת לעין, כולל מכרזים שחלקם נתפרים בדיוק למידותיהם של אנשי שלומם של הדמויות המובילות בעירייה, זה גורם לתחושה קשה ביותר של מינהל לא תקין. חבל שהקוד האתי לא גובש בתחילת הקדנציה, אז לסרי אולי היה הרבה יותר זהיר, אבל היום זה כבר מאוחר מדי" (סעיף 14 לכתב התביעה).

בחקירתו אישר ד"ר לסרי גם כי היה ריבוי של עובדים שנבחרו על פני כשנתיים מתחילת הקדנציה הראשונה שלו כדי: "לרענן את השורות" ולקדם את החזון שלו להצעדת העיר למאה ה-21. הוא גם אישר שמיעוט היו פעילים לבחירתו (עמ' 313-314 לפרוטוקול מיום 2/2/17 ). הוא לא אישר שהמכרזים בהם נבחרו אותם פעילים היו "תפורים למידותיהם". עדותו של ד"ר לסרי אינה מהווה הוכחה בין שהבחירה של אותם פעילים הייתה מנוגדת לקוד האתי, החלק הראשון של הכתבה, ובין שהמכרזים "נתפרו" כדי להתאים לאותם פעילים.

הכתבה מורכבת מהבעת דעה ועובדות. השאלה הראשונה לבחינה היא האם בכתבה לשון הרע על פי הוראות סעיף 1 לחוק. עמדת ב"כ הנתבעים עוה"ד שלומי הדר ואח', היא שיש לאבחן בין ביקורת של איש ציבור ע"י עיתונאות לוחמת על פי יסוד מהותי לדמוקרטיה של זכות הציבור לדעת לבין אדם פרטי. כן נטען באותה רוח כי על ביהמ"ש לעמוד לצד חופש הביטוי של העיתונות ומלחמתה בשחיתות הציבורית. כנגד טוען ב"כ התובע, עו"ד עמוס ון-אמדן, כי על הפרסום לעמוד בתנאי של אמת בפרסום. כמו כן על מנת שהפרסום יעמוד בתנאים של תום הלב, על הנתבעים להצביע על קיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסום. אך כדי לבסס חובה זו על הפרסום לעמוד בסטנדרט ראוי של עיתונאות הוגנת ואחראית. נטען כי הכתב והעורך לא ביררו את העובדות בטרם פרסום.

לגבי הטענה שיש לבחון פרסום ביקורתי כנגד איש ציבור במשקפיים שונות מאשר אדם פרטי. ביהמ"ש העליון פסק כי הערכים המתנגשים שבין חופש הביטוי להגנה על שם הטוב של איש ציבור, ההגנה על חופש הבעת הדעה והביקורת בשיח הציבורית היא הגוברת כשהביקורת על איש הציבור היא עניינת והוגנת. אולם על הפרסום לעמוד בתנאי שהאמירות העובדתיות יהיו אמת. אמירות עובדתיות שאינן אמת לא יהיו מוגנות גם אם יש בפרסום עניין ציבורי. הדרישה להיות הנתונים אמת גם חלה על הבעת דעה על איש ציבור אם הם נאמרים בחוסר תום לב [ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' שרנסקי (04.08.52)].

הפן העובדתי של הפרסום

9. הפן העובדתי מתחלק למספר סוגיות.

הסוגיה העובדתית הראשונה היא הטענה שהופר הקוד האתי. כמפורט לעיל, הוכח שעובדה זו אינה נכונה. הסיומת של הכתבה מפי המקור בעירייה סותרת בהקשר זה את הטיעון ברישא לכתבה. על פי ה"מקור" אילו הקוד היה בתוקף בתחילת הקדנציה אז אולי ראש העיר היה יותר זהיר. הסיומת הזו אינה מתיישבת עם עיקר הכתבה בחלק הראשון. הסיפא לכשעצמה מורכבת אף היא משתי סוגיות. האחת מנהל לא תקין בשל מינוי מקורבים ומכרזים תפורים. סוגיה שאינה קשורה לקוד האתי.

הקוד האתי שפורסם בשנת 2013 אוסר על מעורבות ראש העיר במרכזים של מי שסייע לראש העיר פוליטית כשמניין הימים הוא 18 חודשים "מהיום שבו התקיימו הבחירות האחרונות לרשות המקומית". לכן היה צריך לציין מתי הוא נכנס לתוקף ביחס לבחירות האחרונות, ולציין את המינויים הפסולים ומועדיהם. גם זה לא נעשה בכתבה. אוסיף כי האמירה בסוף הכתבה מפי "הגורם בעירייה" גם לא נותנת נופך של תום לב, לגבי הרישא הקובעת שהקוד האתי הופר .

לשון הרע וטענת אמת בפרסום

10.בשלב ראשון עלי לבחון האם הפרסום עונה על ההגדרה של לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק. שמו הטוב של איש ציבור, הוא יושרו, ניקיון כפיו, היותו נורמטיבי, מקיים כללים ודיני מנהל תקינים. הצגת ד"ר לסרי כמי שהפר את הקוד האתי, ואולי גם ביצע עבירות חמורות באותו הקשר הוא לשון הרע שכדי לקבל את הגנת ביהמ"ש צריך להוכיח את האמת העובדתית. לגבי מינוי מקורבים אתייחס להלן. הפן העובדתי שאינו נכון בכתבה: היות הקוד האתי בתוקף בין במועד הפרסום ובין לפני כן אחרי הבחירות. גם תוכן האיסור על פי הקוד האתי לא צוטט נכון. לא הוכח כי הועברה תלונה לאנשי חוק בגין הפרת הקוד האתי. לבסוף גם לא בוססה האמת בקיומו של חשד לעבירות חמורות יותר בהקשר זה.

האמת בפרסום הוא, כפי שהודה ד"ר לסרי, שהוא פעל ל"רענן את השורות" ושינוי דפוסים במנגנון כבן 40 שנה. היה ריבוי של כניסת עובדים חדשים. כמו כן יש אמת בפרסום עלפי הודאתו (עמ' 314 לפרוטוקול) שחלק קטן של העובדים שנכנסו לעירייה תמכו ועזרו לו בבחירות. הנתונים האחרונים הללו עומדים במבחן הפסיקה לביקורת הוגנת של איש ציבור. קרי, העובדות נכונות כי היו עובדים שהתקבלו שהיו פעילים בבחירות לטובת ד"ר לסרי, כפי שהוא הודה. בהקשה לכך הביקורת הציבורית במקומה. גם שינוי של מנגנון מנהלי צריך להיעשות בתוך המסגרת – אפילו כשרוצים לרענן את המנהל. מנהל תקין מחייב הזדמנות שווה להתמודד על תפקיד בין שווים.

11.בכתבה גם נטען למכרזים תפורים. ראש העיר לא הודה בתפירת מכרזים. הנטל להניח תשתית ראייתית ל"תפירת תיקים" נופל על הטוען לאמת בפרסום – הנתבעים. לפני הגשת הראיות ניתן פסק דין בתביעת לשון הרע שהתבררה בפני כב' השופט ישעיהו טישלר בהתייחס לפרסום של המקומון ומנחם גלילי על תפירת מכרז מסוים שנבחן בת.א. 18869-06-11(שלום ב"ש) עיריית אשדוד נ' מנחם גלילי (פסק דינו של כב' השופט ישעיהו טישלר, מיום 29.10.14). באותו יום נדחה הערעור שהוגש ע"י הנתבע, על פסק דינו של כב' השופט טישלר [ע"א (ב"ש) 26767-12-14 מנחם גלילי נ' עיריית אשדוד (07.06.15), פסק דינה של סגנית הנשיא, כב' השופטת שרה דברת).בהחלטתי מיום 07.06.15 הוריתי כי על הנתבעים לשקול האם פסק הדין של כב' השופט טישלר קובע מבחינתם השתק שיפוטי (בקשה 9 והמשך פרוטוקול מיום 02.07.14). הנתבעים לא הסכימו לקיום השתק שיפוטי. בסיכומיו הפנה עו"ד עמוס ון-אמדן את בית המשפט להתעלמות מההחלטה.

בערעור נקבע כי היה על מנחם גלילי לבדוק את הנתונים בפניה לעירייה לפני פרסום (סעיף 17, עמ' 14 – 15 לפסק הדין בערעור). הכתב, שי מלול פנה בשאילתה רק בשאלה ממוקדמת האם יפוטרו עובדים שמונו בניגוד לקוד האתי שנכנס לתוקף.

לאור דחיית הערעור גם תקפה קביעת כב' השופט טישלר בערכאה הראשונה כי הפחתת דרישות התפקיד במכרז לא מהווה הוכחה ל"תפירת מכרז". כב' השופט טישלר קובע כי : "הצבת רף נמוך של דרישות מקצועיות, כשלעצמה, ודאי אין בה "התאמה" של תפקיד למועמד מסוים דווקא" (עמ' 13 לפסק הדין. ההדגשה במקור – מ' ו'). בהתייחס למנחם גלילי והמקומון ניתן אף להגדיר זאת כהשתק פלוגתא. אבל גם אם לא חל השתק פלוגתא כן חל השתק שיפוטי שלא ניתן לטעון הפוך בתיק אחר. הטענה למכרזים תפורים נסמכה על תלונות הלן גלבר למשרד מבקר המדינה ובמקרה מסוים גם לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה. הנתבעים הזמינו חלק מהעובדים נשוא הפרסום כדי להוכיח את האמת בפרסום. בהיבט של מכרזים תפורים במגבלה של ההשתק השיפוטי לא הוכחה אמיתות הטענה.

12.חומר הראיות היה העדויות של העדים והתלונות של הלן גלבר למבקר המדינה. העידו את העדים הבאים:

מוטי מלכא. זכה בתפקידו ללא מכרז, וכך גם אילן בן-עדי (נספח 1 למוצגי הנתבעים).

מאיר בן גוזי לא הועד. הלן גלבר, שכן העידה, התלוננה לגביו כי לאחר הבחירות הוא שודרג במפתיע "לתפקיד מנהל אגף, תנאי המכרז, מועד פרסומו לא הותירו ספק כי המכרז נתפר ע"פ מידותיו של מר מאיר בן גוזי ואכן כך היה. עוד יצויין שההחלטה הזו נוגדת החלטת עירייה קודמת שלכל מכרז לבעל תפקיד ממנהל מחלקה ומעלה נדרש תואר אקדמי!!!". בהמשך היא מפרטת את פרטי המועמד השני, ומדוע הוא היה צריך לזכות מבחינת נתוניו (נספח 1, עמ' 8 לנספחי הנתבעים). הפרטים שמופיעים בתלונה אינם עונים על "מכרז תפור" על פי פסק דינו של כב' השופט טישלר.

מישל אללי – טיב התלונה היא שהוא נבחר ע"י מכרז ללא תנאי סף מקצועיים, שהורדו מהמקור שעניינם ניסיון של 5 שנים ברישוי עסקים ותברואן מוסמך. מדובר בהצבת רף נמוך של דרישות מקצועיות שנפסק ע"י כב' השופט טישלר שאינן מצביעות על "מכרז תפור".

האמור לגבי מישל אללי נכון גם לחנה בן-איון, יניב אהרוני. לגבי סימונה מורלי – הנתונים בתלונה חסרים. עולה כי היה מכרז אך קיים פער לגבי נתוני יסוד של מי שנבחרה לבין קודמה (נספח 1 למוצגי הנתבעים). לגבי אריה מימון ושני משה המכרזים בוטלו. מהתלונה של הלן גלבר עולה כי ביטול המכרז של אריה מימון היה על פי החלטה שיפוטית בביה"ד לעבודה. לגבי שני משה הביטול היה ע"י משרד הפנים על פי פנייתה (עמ' 334, 337, לפרוטוקול מיום 27/11/16). אדי בן לאיש – נבחר למנכ"ל חופית בוועדת איתור של משרד הפנים. לא היה מכרז (עמ' 291 לפרוטוקול מיום 27/11/16).

איריס נפתלי – היא מונתה לתפקיד שלא היה לפניכן. לפי עדותה היא נגשה למכרז שבו היא נבחרה אחרי שנתיים [עמ' 165 לפרוטוקול מיום 9.11.16 (מופיע בתמלול כיום 27/11/16)]. היא הסבירה כי אולי עוד מישהי נגשה אך היא לא זכרה מה קרה עמה. מחקירתה עלה סימן השאלה בסוגיית הכשירות של העדה להיות מנהל אגף ואת היותה מקורבת . השתכנעתי שהראיות מצביעות על הקטנת דרישות התפקיד .

אילנית אלימלך – היה מכרז ולא הוצגו הראיות להראות כי מדובר במכרז תפור . לכל היותר נבחרה מועמדת בעלת נתונים אקדמאים, ניסיון מקצועי בחינוך שאביה היה מקורב לראש העיר והיא גם שולחת לפרסום כתבות. מעדות זו אני מתקשה למצוא את הנתונים של מכרז תפור.

שלמה רוטנברג – נגש למכרז על תפקיד שלא היה קודם. לפי תלונת הלן גלבר היו לו מתחרים טובים שנפסלו. התלונה נשלחה למבקר המדינה. אך לא הוצגה תגובה של משרד מבקר המדינה. לנוכח הצורך להוכיח כי התפקיד נתפר למועמד היה צריך להציג את נתוני יתר המועמדים כדי להראות שהם לא צלחו בגלל התפירה. התשתית הראייתית הגלויה העולה מעדותו של מר רוטנברג הוא היותו פעיל בבחירות לקידום ד"ר לסרי. בחירתו אפוא הייתה על פני הדברים בגלל קרבה וכישורים ולא "מכרז תפור". לגבי הסיפא המתייחסת לריבוי המינויים "מאות" במובן מקורבים – לא הוכחו מאות. אוסיף כי ראש העיר אישר בחקירתו כי מונו כ-200 עובדים במשך 5 שנים (עמ' 313 לפרוטוקול מיום 02.02.17). הסיומת: "זה גורם לתחושה קשה ביותר של מנהל לא תקין". – אני לא חולקת על כך אך אין בכך כדי להרים את נטל הבאת הראיות לאמת בפרסום. יש להצטער כי נושאים כה חשובים של מנהל תקין טופלו בדרך של הכתבה שבפועל התפרסמה. במקום לאחר בירור העובדות. דבר שהיה אפשרי. בפרט לנוכח תלונותיה של הלן גלבר למבקר המדינה. לאור הודעת התובע על מינוי מעט מקורבים הסיפא הוכחה לגבי מספר של מקורבים שאינו מגיעה למאות .

הפרסום השני

13.הפרסום הוא של דברים שאמר הנתבע מס' 2 בראיון ברדיו דרום ביום 28.02.12. מדובר בשידור שהיה המשך ישיר לעדות התובע, כעד, ביום 26.02.12 בת.א. 407/09 ביהמ"ש השלום קריית גת, בפני כב' השופט איל באומגרט. תוכן העדות, מעמ' 75 לפרוטוקול על פניו לא נגע לסכסוך (סעיף 2 לעיל). העדות עלתה מלכתחילה ביוזמת ב"כ הנתבעים, עו"ד שרון גלילי כעולה מתחילת חקירתו הנגדית. התובע, אבי הלוי, תבע את הנתבעים על פרסומים כנגדו בבחירות בנובמבר 2008 . לטענתו כדי לפגוע בסיכוייו להיבחר למועצת העיר. הפרסומים יוחסו לנתבעים [ע"א (ב"ש) 7079-09-15 הלוי נ' גלילי (15.12.15)]. השאלה שנשאלה ע"י עו"ד גלילי ונועדה לפגוע במהימנות העד (ד"ר לסרי), הכניסה לאולם המשפטים את הסכסוך בין ד"ר לסרי למשפחת גלילי. אז, ברשות ביהמ"ש, אופשר לעו"ד אשר חופי (חפוטה), שייצג את התובע שם, להשלים את עדותו של ד"ר לסרי בעדות ראשית. המלל בפרוטוקול מנקודה זו עסקה בסכסוך שבפני ולא במחלוקות בין התובע בתיק האמור לנתבעים. דברי ד"ר לסרי עצמם, חרגו מהנדרש וגם מהראוי. היה בידו להשיב על השאלה בקצרה ובתמצית. במקום זאת הוא תיאר את הסכסוך מנקודת המבט שלו, תוך האשמת מנחם גלילי במסע רדיפה הכולל "סחיטה איומים" שלו ושל משפחתו (עמ' 78 לפרוטוקול מול שורות 6 – 8, נספח י"ג למוצגי התובע – פרוטוקול מיום 26.02.12). גם החקירה הנגדית של עו"ד גלילי התמקדה בסוגיית הסכסוך, כולל את השאלה מדוע אחיו, נאור, לא נבחר במכרז של מנכ"ל חפ"א. כמפורט לעיל (סעיף 2 לעיל) הכינוי את מנחם גלילי "סחטן" בא מבית מדרשו, לכאורה, של ד"ר לסרי כחצי שנה לפני כן.

יומיים אחרי העדות רואיין מנחם גלילי בכתבה ששודרה ברדיו דרום ביום 28.02.12 על אותה עדות של ד"ר לסרי על הסכסוך. הכתבה החלה בדברי השדרנית, אוסנת מרציאנו, שהופנו לכתב, דור גפני, שתיאר את תוכן עדותו של ד"ר לסרי בנוגע לסכסוך. בשלב זה ניתן לד"ר לסרי לדבר. מבחינת מנחם גלילי הדברים לא נשמעו בזמן אמת. בשידור אמר ד"ר לסרי מלל פוגעני כנגד מנחם גלילי ובכלל זה שיש לו שיטות להבהיל אנשים (עמ' 4 לתמלול מס' 419918, נספחו' למוצגי התובע). מי שחזר על הדברים שנאמרו בעדות ע"י ד"ר לסרי כולל "סחיטה ואיומים" היה הכתב (עמ' 2 לתמליל). בהמשך הועלה מנחם גלילי לשידור חי. הפרסום השני מתייחס למלל שלו.

בטענת ההגנה לא הייתה מחלוקת על התמלול, אך נטען שהדברים הובאו לאחר שנמנע ממנחם גלילי להגיב לדברי התובע שהוטחו בו, בשידור חי. כן נטען לאמת בפרסום, סעיף 14 לחוק, בטענה שראש העיר מתנהל באופן בלתי תקין, מנצל את רוח השררה, פועל בהתעלם מטובת הציבור. על ידי מינוי מקורבים (הפרסום הראשון – מ' ו') וכן שימוש בכספי ציבור להכנעת התקשורת (סוגיות מניעת פרסומים – מ' ו')(סעיף 66 לכתב ההגנה). נטען כי דברי מנחם גלילי הם אמת או למצער מנחם גלילי האמין באמת שלהם במועד הפרסום (סעיף 14 לחוק), ובכל מקרה זו תגובה לדברים שהוטחו בו (סעיף 15(3) לחוק).

14.הפרסום הוא הבא. ההדגשה היא בכתב התביעה בהתייחס לפרסום : "עכשיו תקשיבי, תקשיבי... אני מבקש לא לעצור אותי. אז המשטרה הקיפה אותו בסוללה של מאבטחים. לא המשטרה. זאת אומרת הוא מימן סוללה של מאבטחים על חשבון הציבור. עכשיו אם אני לפי דבריו שוחט אותו במשך שנתיים, הוא לא הולך למשטרה להתלונן – הוא עבריין. זו עבירה פלילית. הוא עבריין ממדרגה ראשונה. זו עבירה פלילית. הוא משמש דוגמא רעה. לעומת זאת, אני מנחם גלילי, לפני חודשים רבים לאחר שנסחטתי על ידו... על ידי שהוא אמר – בו תפסיק ללכלך ואם לא תקבל מודעות – הפסיק את המועדות למעלה משנה ושנתיים. אני שנסחטתי על ידו תבעתי אותו, הוצאת דיברה סחיטה ואיומים כתבו בתביעה... הגשתי תלונה לא במשטרת אשדוד – ליח"א חודשים רבים. הוא יודע את זה. אז אני הנסחט. עכשיו מה הוא עושה האיש הזה. הוא פחדן. כמו שהוא עבריין, מותג בצורה עבריינית, הוא פחדן. בא לבית המשפט. זה הוצאת דיבה שתבע אותי מישהו, אזרח תבע אותי תביעה אחרת. הוא מנצל את הבמה, מנצל את החיסיון של בית המשפט. הוא ואמר להם – הוא סחט אותי. הוא יודע בדברים שאומרים בתוך בית המשפט – לא ניתן לתבוע אותו בהוצאת דיבה. זה אדם שפל, עבריין, סחטן... כמו שהוא אמר שאני סחטן. הוא עבריין והוא סחטן.".

"אוסנת מרציאנו: רגע זה לא נכון שאתה בעצם ביקשת ממנו עבודות או מינויים? מנחם גלילי: הוא שקרן. עבריין וסחטן. בחיים."

אוסנת מרציאנו: לא היו דברים במעולם? מנחם גלילי: לא היו דברים. הוא שקרן סחטן ועבריין..." ...הוא מביא יחצנים מחוץ לארץ. משלם להם הרבה כסף... הוא..."

"הוא אמר לי אני ראש העיר בזכותך. 50 אחוז בזכותך. תשאלו אותו השקרן הזה הסחטן הזה ממדרגה ראשונה. אוסנת מרציאנו: ...מה לעשות בתור ראש עיר הוא אמור לתת מענה לכל התושבים. מנחם גלילי: יפה. אוסנת מרציאנו: ואם אתה במשך שנתיים כותב כל שבוע כתבה... נגדו. לא ייתכן שאותו ראש עיר לא עשה דבר אחד טוב במשך שנתיים, אז מייד צצה השאלה מה קורה כאן? מנחם גלילי: תקשיבי אני אגיד לך – הדברים הטובים הוא משלם הרבה כסף להרבה מקומונים באשדוד שכותבים עליו טוב. אני לא... אוסנת מרציאנו: אין לך מילה אחת טובה להגיד על... לסרי? מנחם גלילי: למה. יש דברים טובים... שהוא עשה באשדוד". אבל לא תפקיד של להיות יחצן שלו... אוסנת מרציאנו: לא, התפקיד שלך לתת שיפוט מלא... מנחם גלילי: לא. לא. קודם כל דברים טובים הרבה הוא לא עשה. הוא לקח הרבה כספים שנכדים ונינים שלנו יכולים לשעבד אותם להחזר הלוואות. רוב הדברים שהוא עשה בעיר הזאת זה בזבוז כספי ציבור, עם התזמורת האנדלוסית. עם המינויים הפיקטיביים שלו" (הטעויות בתמלול במקור – מ' ו').

טענת אמת בפרסום – סעיף 14 לחוק

15. בכתב התביעה נטען כי התובע לא סחט את הנתבע מס' 2, אינו אדם שפל, אינו עבריין, אינו סחטן, לא שילם למקומון לכיסוי חיובי, לא מימן סוללה של מאבטחים ולא מינה מינויים פיקטיביים (סעיף 37 לכתב התביעה ). הביטויים שפל, עבריין, סחטן הם ביטויים העונים על ההגדרה של לשון הרע בסעיף 1 לחוק. האמירה כי ראש עיר משלם למקומונים לכיסוי חיובי היא אמירה של ביקורת ציבורית לגיטימית כי זו הטענה של מנחם גלילי בפרסום. שראש העיר מעמיד תנאי של כיסוי חיובי על ידי המקומון כנגד קבלת מודעות מהעירייה לפרסום וההיפך. לא מצאתי בכך לשון הרע.

לגבי מימון סוללה של מאבטחים לאבטח את ראש העיר –בפני עצמו זה לא לשון הרע. מהפרסום גם לא ברור ההקשר למעט אולי הטענה של הכבדת חובות על התושבים. לבסוף לגבי הטענה שהוא מינה מינויים פיקטיביים – ההקשר לא ברור. אך בפני עצמו זו פגיעה בשמו של ראש העיר . ככל שזו שגיאת תמלול – הנטל חל על הנתבעים להוכיח זאת .

לא הונחה תשתית ראייתית שראש העיר הורשע בפלילים . לאור המשמעות של הביטוי עבריין לקורא הסביר לא ניתן להשתמש בביטוי במובן העולה מהפרסום של "מי שאינו פונה למשטרה כשהוא נסחט הוא עבריין". - טענת ההגנה של אמת בפרסום לגבי הטענה כי התובע עבריין לא הוכחה.

לגבי הפעולה האקטיבית של סחיטת מנחם גלילי – ההקשר מבחינת מנחם גלילי הוא שהעירייה חדלה לפרסם במקומון כדי להשיג שינוי סיקור. בעדותו בשנת 2012 השיב ראש העיר כי הוא לא שולט על חלוקת התקציב של הפרסום עמ' 79 לפרוטוקול מיום 26.02.12 ת.א. 407/09 ביהמ"ש השלום קרית גת, מול שורות 12 – 18, מוצג י"ג למוצגי התובע).

אוסיף כי לפי עדותו של עו"ד שרון גלילי נכון ליום 29/9/16 הבעיה נפתרה לאחר הגשת עתירה מנהלית כשלוש שנים קודם לכן נשוא סעיף 50 לתצהירו של מנחם גלילי. העתירה הוגשה בחודש מארס 2013 וצורפה רק – יום לפני החקירה של מנחם גלילי (בקשה 60).

בהתייחס לביטוי "שפל" – על פי הפרסום האמירה קשורה בטענה של הפעלת לחץ לא הוגן. בהקשר לפרסום זו הבעת דעה על התנהגות התובע כמו האמירה שהוא סחטן . כי זה עולה כתיאור נוסף של אותה התנהלות. הוכח כי בעבר העירייה פרסמה גם באמצעות המקומון למרות הסגנון של הסיקור העיתונאי וגם בתקופות של סכסוך עם ראש העיר. הפרסום חדל בתקופת הכהונה של ראש העיר הנוכחי. בהקשר שהנושא עלה בפרסום האמת בביטוי שפל לא הוכח.

הגנת תום הלב - סעיף 15(3) לחוק

16.התובע ביסס את לשון הרע לגבי המלל : סחטן, שפל, עבריין. הנתבע מס' 2 לא הוכיח את האמת בפרסום . גם לא האמת בשעתו. למועד השידור התובע והנתבעים היו שחקנים חוזרים בבתי המשפט בתביעות על לשון הרע כאשר התוכן חוזר על עצמו. לטענת מנחם גלילי עומדת לו טענת ההגנה לפי סעיף 15(3) לחוק. הגנה טובה תראה בנסיבות הבאות שיראו כתום לב: "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;" . עניין אישי כשר הוא הגנה על שם טוב.

כעולה מהשתלשלות הסכסוך, הראשון שהשתמש בביטוי "סחטן" בסכסוך בינו לבין מנחם גלילי, היה ד"ר לסרי באמצעות באת כוחו. היה זה בתשובה לשאילתה שאינה קשורה לסוגיות נשוא הפרסומים בתיק זה . בהמשך, שלא לצורך, הטיעון עלה שוב על ידי ד"ר לסרי במישרין בעדותו בפני כב' השופט באומגרט (בין היתר - מעמ' 78 לפרוטוקול מול שורה 7– ת.א.407/09 ) ולבסוף בדבריו בשידור באותו יום לפני שמנחם גלילי הועלה על קו. אומר התובע : "אני ראש עיר גדולה, עסוק בעשיה, בניהול העיר, לא נרתע לא מסחיטה, לא מאיומים. אמרתי את הדברים בבית המשפט כעדות. ... מר גלילי ובנו יודעים מה האמת. אני מניח שהם גם לא ישנים טוב בלילה בגלל האמת הזאת. " (עמ' 4 לתמלול הראשון). את אותו קו ממשיכים הכתב והמראיינת בשידור אחרי שראש העיר ירד מהקו ולפני הפניה לגלילי. על כן אני מקבלת את ההגנה של מנחם גלילי לפי סעיף 15(3) לגבי המילה "סחטן". לאור ההקשר של המילה "שפל" אני גם מחילה את ההגנה מאותם טעמים כי הם עולים מהשידור.

כנגד, אני לא מקבלת את ההגנה לגבי כינוי דר' לסרי "עבריין" . מחילופי דברים לא מכובדים בהם השימוש ההדדי של סחיטה וסחטן משמש לשני הצדדים, לא ניתן לגזור הגנה על עניין אישי כשר בכינוי אחד הצדדים "עבריין" – שהקורא הסביר יבין כלשונו. אדם שהורשע בפלילים. גם לא מצאתי הגנה לפי סעיף 15(3) לחוק ל"מינויים הפיקטיביים".

הגנה לפי סעיף 15(2)

17.נטען גם כי מדובר בתביעה מסוג slapp שנועדה להצר את חופש הביטוי של עיתונאים, והביקורת שלהם. נטען כי מדובר גם לזכות יסוד וגם לאבן יסוד בחוקתיות של משטר דמוקרטי. השתכנעתי כי בא כוח התובע, עו"ד ון-אמדן אינו חושב שיש להצר את זכות הציבור לדעת. אולם הוא הפנה לפסיקה שפירשה את ההגנה לפי סעיף 15(2) לחוק כמגנה על עיתונאות שעומדת בדרישות האתיקה המקצועית של עצמה. לכך אוסיף כי גם באופן פרטני

גם המנחם גלילי מחויב בכך מכוח השתק שיפוטי. בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של כב' השופט טישלר שבו נקבע כי היה עליו לנקוט בזהירות עיתונאית ולבקש את התגובה, לפני פרסום שראש העיר מעורב במינויים פיקטיביים [ע"א (ב"ש) 26767-12-14 מנחם גלילי נ' עיריית אשדוד (07.06.15)]. היה ומדובר בשגיאה בתמלול, שכן הנושא לא עלה בפרסום הראשון אז ניתן היה לסתור זאת בקלות. בהעדר – חזקה שזה מה שנאמר.

לסיכום הפרסום השני – 

מצאתי כי התובע הוכיח את לשון הרע הבא כנגדו מפי הנתבע מס' 2 : כינויו כ"עבריין" וראש עיר שמעורה במינויים פיקטיביים.

הפרסום השלישי

18.הרקע הישיר לפרסום השלישי הוא תביעת מנחם גלילי נגד התובע ועיריית אשדוד

(ת.א. 1209-08-11 ביהמ"ש השלום אשקלון). התובע העלה כטענה מקדמית טענת חסינות והתקיים דיון בטענה ביום 22.04.12 . בדיון היו חקירות קצרות כולל של התובע (נספח טז' למוצגי התובע). הפרסום היה ביום 24.04.12 ב"רדיו דרום" כשהעיתונאים מחזיקים את פרוטוקול הדיון ומסתמכים עליו בסוגיית הסכסוך בין ראש העיר למשפחת גלילי. השידור היה לפני מתן החלטה על ידי ביהמ"ש. בכתב התביעה נטען בסעיף 47 ללשון הרע בדבריו של עו"ד שרון גלילי. בכתב התביעה נשללה אמיתות הטענה שעלתה בפרסום כי: התובע ניסה "לפתות" או "לשחד" את הנתבע מס' 4 או את אחיו נאור ב"ג'ובים"; כמו כן נטען כי התובע לא ביקש שלא יכתבו עליו במקומון. נטען שהדברים נועדו לפגוע בתובע אישית ובמשרתו (סעיף 50 לכתב התביעה). על פי הראיות המחלוקת לא הייתה על הכתיבה אלא על הטון, על הסגנון על העדר דיוקים עובדתיים, והעדר איזון.

מהראיות השתכנעתי כי לא ניתן בפשטות להסיק כי החיבור בין תוכן וטון הכתבות הוא מטעם חיצוני. זו אינה מסקנה פשוטה וברורה מאליה. ציטטתי את ראשי העיר הקודמים של אשדוד כי דבריהם היו ברורים וחד משמעיים. מנחם גלילי לא חסך בין מראש העיר אזולאי שהוא הכיר לפני כן כמנהל בית הספר והוא לא חסך את ביקורתו מראש העיר צילקר על אף הקרבה בין המשפחות.

הסגנון של הכתבות שמהוות חלק מהתשתית הראייתית שהוגשה מצד שני הצדדים הוא בחלקו פוגעני, מכעיס, ובהתייחס לפרסום הראשון הוכח גם שהוא כלל טעויות המיותרות. אך לא ניתן לשלול את התשתית הראייתית שהונחה בפני כי זה העיתונאי וזה סגנונו. חלק מהסגנון גם התבטא באולם. מכאן ובהתבסס על תשתית ראייתית זו אפנה לפרסום השלישי.

הפרסום

19.לטענת התובע דברי עו"ד שרון גלילי כי התובע ניסה "לפתות" או "לשחד" את הנתבע מס' 4 או את אחיו נאור ב"ג'ובים" אינו נכון. הגרסה העקבית של התובע בתיק זה ותיקים קודמים שהנושא עלה היא שהוא התבקש על ידי משפחת גלילי לתת ג'ובים . כמו כן התובע טוען כי הוא לא ביקש מהבנים של מנחם גלילי להתערב כך שאביהם, מנחם גלילי יפסיק לבקר אותו.

עו"ד שרון גלילי הסביר כי התובע סבר כי אם הוא חבר של המשפחה אז לא יהיו עליו כתבות ביקורת. לדבריו נעשה ניסיון להסביר לראש העיר כי יש להפריד בין המשפחה למקומון.

גרסת עו"ד גלילי היא כי ראש העיר הציע תפקידים כדי להשיג כיסוי חיובי/ לא פוגעני על ידי שהוא עוזר לבנים של מנחם גלילי. כך גם עולה מהפרסום. ד"ר לסרי הסביר כי הוא קרא למנחם גלילי סחטן בעדותו בבית המשפט ובתחילת השידור בפרסום השני כי הוא חיבר את אופי הכיסוי העיתונאי של מנחם גלילי והמקומון "השבוע באשדוד" עם התובנה שהכיסוי ישתנה אם הבנים יקבלו "ג'ובים". זו גרסת הראי לפרסום השלישי.

אבל, המפרסם, העורך הראשי והעיתונאי מנחם גלילי לא ראה את המחלוקת בצורה כזו כשהוא כינה את ד"ר לסרי סחטן, כולל באולם בפני. מנחם גלילי הסביר כי הסחיטה נועדה לשנות את הביקורת והיא כלכלית. לא דרך מתן ג'ובים לבניו אלא בהפסקת המודעות של העירייה למקומון.

אני מאמינה למנחם גלילי שזה מה שהכעיס אותו. שהמחיר של עיתונאות חוקרת ומבקרת הוא בפגיעה כלכלית על ידי המבוקר, איש הציבור. לצורך כך הוא גם העיד את הראש העיר לשעבר אינג' צבי צילקר וראש העיר אריה אזולאי הגיש תצהיר. על פי עדותם הביקורת נגדם לא הייתה יותר קלה אך הם אף פעם לא חשדו שזו ממטרה זרה. עדותו של אינג' צילקר וגם תצהירו של אריה אזולאי מהווים חיזוק לעדותו של מנחם גלילי כבעל דין ואני מאמינה להם. כי גם הם סבלו מנחת ביקורתו של מנחם גלילי והמקומון בעת כהונתם.

גרסת ההגנה –אמת בפרסום – סעיף 14 לחוק

20.נטען בכתב התביעה שאין אמת באמירה בפרסום כי התובע ניסה לפתות או לשחד את נאור גלילי את עו"ד שרון גלילי.

התשתית הראייתית מצביעה על כך שיש גרעין של אמת חלקי בפרסום בכללותו והוא כי הצדדים נסחפו בגלל הקושי להפריד בין האישי לציבורי בהביט ראיית כתיבת העיתונאי כמבצע תפקיד ציבורי.

בחקירתו הנגדית הסביר עו"ד שרון גלילי כי ככה הוא רואה את הדברים (עמ' 84 לפרוטוקול מול שורה 14 מיום 29/9/16). בסוף עדותו הוא סיכם כי הקושי בתחילת דרכו של ראש העיר בקדנציה הראשונה שלו היה לפריד בין האישי לציבורי ולכן הדברים התגלגלו למחוזות שהתגלגלו. להצגה זו של הדברים יש חיזוק עקיף גם מצד התובע. ד"ר לסרי אומר בתצהיר עדותו הראשית כי בהסתמך על היחסים בעבר הוא התאכזב מכך שהבנים, שרון ונאור לא ריסנו את האב, מנחל גלילי (סעיף 119.2 לתצהירו).

על רקע זה יש לקרוא את הביטוי "פיתוי" ו- "שיחוד". כלומר הצעת תפקידים למטרה מוגדרת.

מצד אחד עו"ד גלילי אומר בפרסום כי ראש העיר ניסה לפתות אותו ואת אחיו כגרסה אחת או לשחד באותה הדרך לפי עצת מקרובים . כנגד ד"ר לסרי מאשר כי להבנתו תוכן הכתבות הם שימוש במקומון להשגת טובות הנאה לבניו (סעיף 119.2 לתצהירו ). זאת ועוד הוא גם לא הסתיר מאחרים את אכזבתו שהבנים לא מרסנים את האבא (סעיף 119.3 לתצהירו). מסקנתו היא שהוא זכה לתמיכתם בבחירות מתוך מטרה להשיג טובות הנאה (סעיף 124 לתצהירו). מסקנה שעולה מתוך החיבור של הבנים לאב, והאב בפן הפרטי לאב העיתונאי בפן הציבורי.

21.מכאן אפנה לשאלה העובדתית האם התובע יזם הצעות של תפקידים כגרסת הנתבע מס' 4 או לא. בהתייחס לנאור גלילי לא הוכח כי התובע הציע לו תפקידים. נאור גלילי העיד כי ההיפך קרה. ראש העיר העיד כי לגבי המכרז למנכ"ל חפ"א היה לחץ משפחתי כי נאור יזכה. בפועל זה לא קרה והתובע גם העיד כי הוא לא יזם פעולה כדי שנאור יזכה.

לגבי עו"ד שרון גלילי – אני מאמינה לו כי הוא כובד בבית הכנסת על ידי ד"ר לסרי בסמוך לאחר הבחירות . אין סיבה שלא, בשים לב לכך שבביתו של עו"ד גלילי נשמעו תוצאות הבחירות בשנת 2008. אני גם מאמינה לעו"ד גלילי כי הייתה פגישה עם יצחק גל שיזם יצחק גל עם התובע ועמו כדי להציע כי לעו"ד גלילי ימצא תפקיד. דבר שלא צלח. את החיזוק לעדות אני מוצאת בעדות עו"ד עמיר היועץ המשפטי לעירייה כי עו"ד גלילי נתן לו להבין שמוצע לו תפקיד משפטי (סעיף 2 לתצהירו). כמו כן התובע לא הזמין את יצחק גל לסתור זאת. בפועל לא יצא מזה כלום.

רכיב הצעת עבודות / תפקידים על ידי ראש העיר לא הוכח.

כמו כן נטען כי לא הוכח האמת בפרסום לגבי הטענה כי התובע לא ביקש שלא יכתבו עליו במקומון. הנתבע מס' 4 טוען לאמת בפרסום. ראש העיר העיד כי הוא הביע את אכזבתו בפני אחרים על תוכן הכתיבה נגדו במקומון. אכזבתו הייתה מאוד קשה עד שהוא הגיע למסקנה שהתמיכה והחברות של משפחת גלילי ובמיוחד הגנים היו רק למטרת השגת תפקידים. לנוכח אווירה זו אני מאמינה לעו"ד שרון גלילי כי הייתה התבטאות של התובע בשלב מוקדם (לפני בבחירות ) ממנו ניתן היה להבין כי הוא מצפה לכך שהבנים ירסנו את אביהם. על כן אני קובעת כי היה אמת בפרסום מהטעמים שנאמרו על ידי עו"ד גלילי בפרסום.

למעשה עיקר הפרסום אינו על מתן תפקידים למנוע פרסום או מניעתם אלא על חוסר היכולת של ראש העיר להתמודד עם ההפרדה בין הפוליטיקה לבין הידידות האישית.

מאחר ועו"ד גלילי הציג בפרסום משנה סדורה , לערך, של קושי לאבחן בין האישי לתפקיד הציבורי בהתייחס הן לראש העיר והן לאב העיתונאי אבחן גם את הגנת תום הלב.

הגנת תום הלב – סעיף 15 לחוק

22.מעבר לנדרש הועלתה טענת הגנה לפי סעיף 15 לחוק.

לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית וטיעוני באי כוח הצדדים השתכנעתי כי גם אם היה פרסום אז חלה ההגנה לפי סעיף 15(3) לחוק במובן הרחב של ההגנה על עניין כשר.

להבנתי את הדברים שנאמרו – עו"ד גלילי לא נזהר מספיק בלשונו אך הוא רצה לומר כי הסכסוך הגיע לרמות לא סבירות ומיותרות. לכך אני מסכימה. ראש עיר לשעבר אינג' צבי צילקר הסביר כי לא ניתן להיות ראש עיר ולערבב חיים פרטיים וציבוריים. אני מסכימה אתו. זה לא פשוט אך זה הכרחי. אני קובעת כי בנסיבות אלה חלה ההגנה של תום הלב.

על כן התביעה בגין הפרסום השלישי נדחית.

סעדים

23.התובע עותר לגבי כל פרסום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 137,460 ₪ לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. כדי לבסס פיצוי כאמור יש להוכיח כי לשון הרע פורסם בכוונה לפגוע.

הפרסום הראשון –

לפני הניתוח של טיב הפרסום אקדים סוגיה שהועלתה בדיון. מותב זה כשופטת בוקרה קשות לפעמים לבדה ולפעמים עם שופים אחרים במקומון "השבוע באשדוד". בית המשפט התבקש לשקול לפסול את עצמו. לאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי לפסול את עצמי והדיון התנהל עד לתומו. כמו כן וכך גם גיליתי גרתי באשדוד מספר שנים וכשופטת מכהנת בבית המשפט השלום באשדוד יצא לי לפגוש את ראש העיר דאז אינג' צילקר מעבר לאולם . גם זאת גולה לבאי כוח הצדדים. עזבתי את העיר אשדוד לעיר אחרת לפני הבחירות בשנת 2008. את ד"ר לסרי לא הכרתי למעט בשם . את עו"ד שרון גלילי הכרתי כעורך דין באשדוד שהופיע בבית המשפט השלום באשדוד. את המקומון "השבוע באשדוד" הכרתי כמקומון עוד לפני המינוי. פסק הדין ניתן בהתעלם לחלוטין מכל האמור לעיל. יחד עם זאת ניסיתי להביא את הצדדים לפשרה. הגם שאשדוד היא עיר גדולה ה – milieu הוא קטן והאחד מכיר את השני. עו"ד שרון גלילי הוסיף בחקירתו כי לאחרונה נמצאה הדרך, בנסיבות אישיות, ביוזמת ד"ר לסרי, בהיותו רופא, למצוא את הדרך לפחות מבחינת משפחתו האישית של עו"ד שרון גלילי עצמו להפרדת הציבורי מהאישי כעצת אינג' צבי צילקר.

החבות לגבי הפרסום הראשון היא של מי שהביא את דבר לשון הרע לתקשורת . לענייננו מדובר בכתב שההליכים נגדו עוכבו. כן חב עורך אמצעי התקשורת – הנתבע מס' 2 , וגם האחראי לאמצעי התקשורת – הבעלים והמו"ל - היא הנתבעת מס' 1 (סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע).

מכאן לעתירה לפיצוי מוגבר.

 על פניו לשון הרע לגבי הקוד האתי פורסם מחמת מחדל של הכתב לבדוק עיתונאי אחר – הכתב על הקוד באתי בעיתון "ידיעות אחרונות". אבל לא ניתן הסבר מדוע לא נעשתה הבדיקה. כך גם לגבי מינוי "מאות" עובדים שמתוך הכתיבה ניתן להבין שהם מקורבים. לא הייתה בעיה לדייק בעובדות. הפרסום נסמך על תלונות חברת המועצה הלן גלבר שהעמידה אותם לרשות העיתונאות. המקומית והארצית. אין מדובר במאות. הלשון הרע לגבי מינוי במכרזים תפורים שלא מצאתי לו בסיס בכמויות – המידע היה זמין לעיון – תלונות הלן גלבר. ניתן היה לדייק .

לטענה כי זה מתפקידה של עיתונות חוקרת להציף שחיתויות - על כך אין חולק אך המחלוקת היא על האופן. על אי עמידה בסטנדרטים של האתיקה המקצועית. על אי דיוק שעל פניו נועד להשיג פגיעה . לכן מצאתי לקבל את טענת הזדון ולהורות על פיצוי של 137,460 ₪ והחיוב הוא של הנתבעת מס' 1 כמו"ל ובעלים של המקומון "השבוע באשדוד" ושל הנתבע מס' 2 כעורך.

הפרסום השני –

מצאתי לשון הרע ללא הגנה לביטוי כי ד"ר לסרי הוא עבריין וכי הוא מינה מינויים פיקטיביים. הביטוי משמש בשפת יום יום בדיוק כמו שהוא משמש בלשון המשפטית. אדם שהורשע בפלילים. אדם שעובר על החוק לפי קביעת בית המשפט. לא מצאתי כל הסבר לשימוש בביטוי אלא כדי לפגוע. לגבי מינויים פיקטיביים – מחמת הספק שהוסבר לעיל אני לא כוללת אותו. אני פוסקת סך של 137,460 ₪. בגין לשון הרע של כינוי ראש העיר "עבריין".

סוף דבר

24.התביעה כנגד הנתבעים 1-2 מתקבלת כדלקמן :

1. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע, ביחד ולחוד עם הנתבע מס' 2, בגין לשון הרע בפרסום הראשון, בסך של 137,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

2. הנתבע מס' 2 ישלם לתובע סך של סך של 137,460 ₪ ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 1 בגין לשון הרע בפרסום הראשון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן הנתבע מס' 2 ישלם לתובע, בנוסף, סך של 137,460 ₪, בגין הפרסום השני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

3. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

4. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5. התביעה נגד הנתבע מס' 4 נדחית. הייצוג בתיק זה ניתן לנתבעים 1,2 ו- 4 על ידי אותו משרד עו"ד וכן ע"י עו"ד דורית דגן אולקינציקי ממשרדו של עו"ד שרון גלילי.

לאור הייצוג הזהה אינני מחייבת את התובע לשלם לנתבע מס' 4 שכ"ט עו"ד .

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.