אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 45933-09-12 חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ

ת"א 45933-09-12 חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ

תאריך פרסום : 08/05/2016 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום חיפה
45933-09-12
21/04/2016
בפני השופט:
רמזי חדיד- סגן הנשיא

- נגד -
התובע:
סמי חמיד
עו"ד ענאן ח'יר
הנתבעת:
פלאפון תקשורת בע"מ
עו"ד חי דן
פסק דין
 

 

מבוא ועובדות מוסכמות:

 

1.בפניי תביעה כספית על סך של 242,000 ש''ח בעילה של הוצאת לשון הרע ורשלנות בפתיחת תיק הוצל''פ נגד התובע ונקיטת הליכים במסגרתו.

 

2.התובע הינו אדם פרטי.

 

הנתבעת הינה חברה המאוגדת כדין בישראל והיא עוסקת במתן שירותי טלפון סלולרי.

 

3.בחודש יוני 2010 שלחה הנתבעת לתובע חשבונית לתשלום עבור שירותים אשר כביכול קיבל ממנה (להלן: "החשבונית"). התובע לא פרע את החשבונית, ולפיכך הנתבעת פנתה אליו באמצעות בא כוחה במכתב התראה מיום 23.8.10, בו הוא נדרש לשלם סך של 13,500 ₪ (להלן: "מכתב ההתראה").

 

משלא שילם התובע לנתבעת את החוב הנטען, היא הגישה נגדו ביום 19.1.11 תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ בעכו (להלן: "התביעה הקודמת"). התובע לא התגונן מפני התביעה הקודמת במועד, ולפיכך נקטה נגדו הנתבעת מספר הליכי הוצל"פ, לרבות הטלת עיקול ברישום על רכב שהיה בבעלותו (להלן: "הרכב"). כמו כן, במסגרת תיק ההוצל''פ הוצא נגד התובע צו הבאה אשר בעקבותיו הובא התובע באמצעות שוטרים לחקירה בפני ראש ההוצל"פ (להלן: "הליכי ההוצל"פ" ו – "צו ההבאה" בהתאם).

 

4.בעקבות נקיטת הליכי ההוצל"פ, הגיש התובע בקשה להארכת מועד הגשת התנגדות מפני התביעה הקודמת, התנגדות כאמור וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בבקשה לגופה. בקשותיו הנ"ל של התובע התקבלו ובהתאם לכך נקבע מועד לדיון בתביעה הקודמת במעמד הצדדים. דא עקא, זמן קצר לפני המועד הנ''ל, הגישה הנתבעת בקשה למחיקת התביעה הקודמת ללא צו להוצאות, התובע הגיש תגובתו לבקשה, ולאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים, לרבות לעניין הוצאות ההליך, הוא הורה על מחיקת התביעה הקודמת וחיוב הנתבעת בתשלום הוצאות משפט לתובע בסך של 1,500 ₪ (להלן: "פסק הדין").

 

5.אין חולק כי בשלב כלשהו התקבל אצל הנתבעת מכתב תלונה של התובע, בו נטען כי חתימתו על הסכם ההתקשרות, ואשר בהסתמך עליו היא פנתה אליו בדרישה לתשלום החוב הנטען והגשת התביעה הקודמת, הינה חתימה מזויפת (להלן: "מכתב התלונה"). בין הצדדים מחלוקת ביחס למועד קבלת מכתב התלונה בידי הנתבעת, ועל כך ביתר הרחבה בהמשך.

 

טענות הצדדים בתמצית:

 

6.לטענת התובע, מעולם הוא לא נמנה על לקוחות הנתבעת, מעולם לא קיבל ממנה שירותים כלשהם, ולא חתם על הסכם התקשרות עמה. לפיכך, לאחר קבלת החשבונית, פנה התובע לנתבעת טלפונית ומסר לה מידע זה, ולבקשת נציגי הנתבעת, הוא המציא לה באמצעות הפקסימיליה תלונה בכתב אליה צורף צילום תעודת זהותו וכן אישור הגשת תלונה במשטרה בדבר זיוף חתימתו על הסכם ההתקשרות הנטען. התובע המתין לתשובת הנתבעת לפנייתו, אולם תחת זאת הוא קיבל מבא כוחה את מכתב ההתראה. בעקבות זאת שוב פנה התובע לנתבעת טלפונית, ובתגובה נמסר לו כי העניין עדיין בטיפול וכי "אין לו מה לדאוג".

 

בפועל, ובניגוד להבטחות הנתבעת, היא הגישה נגדו את התביעה הקודמת ונקטה נגדו בהליכי הוצל"פ, מבלי שכתב התביעה נמסר לידיו כדין. בנדון, הכחיש התובע את טענת הנתבעת כאילו כתב התביעה נמסר לידי אחיו, מר חמיד חמיד (להלן: "חמיד"), וטען כי החתימה המתנוססת על אישור המסירה אינה חתימתו של הנ"ל. מכל מקום, התובע ואחיו חמיד נשואים וכל אחד מהם מתגורר בבית משלו כשכל אחד מהבתים נמצא בקצה אחר של אותו יישוב, ולפיכך ממילא המסירה לא הייתה כדין. לתובע נודע על הגשת התביעה הקודמת רק עם הטלת עיקולים במסגרת תיק ההוצל''פ, ולפיכך הוא שב ופנה במספר הזדמנויות לנתבעת אשר הפנתה אותו לבא כוחה ומשפנה אליו, התובע נדרש לשלם את החוב הנטען בסך של 20,000 ש''ח. בשל מצבו הכלכלי הדחוק של התובע, לא עלה בידו לשכור שירותי עו''ד אלא כעבור פרק זמן ממושך, ומכאן העיכוב בהגשת בקשותיו לעיכוב הליכי ההוצל''פ והגשת התנגדות מפני התביעה הקודמת.

 

במסגרת הליכי ההוצל"פ ניתן נגד התובע צו הבאה אשר בוצע על ידי שני שוטרים, הוטל עיקול ברישום על הרכב וכן הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע, ובעקבות זאת חזרו שיקים מאותו חשבון וכל אלה פגעו בשמו הטוב של התובע וגרמו לו נזקים ועגמת נפש.

 

להשלמת התמונה יצוין, כי בין יתר הנזקים להם טוען התובע, נכללו הוצאותיו במסגרת התביעה הקודמת, לרבות עלות חוות דעת גרפולוגית אשר הגיש במסגרת אותו הליך.

 

7.הנתבעת עומדת על הטענה כי התובע נמנה בעבר על לקוחותיה, וזאת בהתאם להסכם שנערך ונחתם בין הצדדים, לפיו סיפקה הנתבעת לתובע שירותי טלפון סלולרי שתמורתן לא נפרעה. הנתבעת שלחה לתובע את החשבונית, ומשלא נפרע החוב בגינה, היא פנתה אליו באמצעות בא כוחה במכתב ההתראה. שוב התובע ישב בחיבוק ידיים ולא טרח לפנות לנתבעת, ולפיכך לא היה מנוס מהגשת התביעה הקודמת נגדו, אף כי גם לאחר הגשת אותו הליך, לא טרח התובע לפנות לנתבעת ולשטוח בפניה את טענותיו, והוא עשה זאת רק כעבור שנה ממועד נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו. בעקבות פניית התובע לנתבעת היא נתנה הסכמתה למחיקת התביעה הקודמת, ובמסגרת פסק הדין נתן בית המשפט את דעתו לטענות הצדדים ביחס להוצאות ההליך וקבע את שקבע בנדון.

 

הנתבעת מטילה ספקות ביחס למשלוח מכתב התלונה בתאריך המצוין בו, 2.8.10, וטוענת כי המכתב הועלה למערכת שלה רק בשנת 2012 וזאת בעקבות תלונת התובע לבא כוחה.

 

בנסיבות העניין, משבחר התובע להתעלם מפניות הנתבעת ולא העמיד אותה על טענתו בדבר זיוף החתימה על הסכם ההתקשרות בין הצדדים, אלא רק לאחר נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו, הרי מלוא האחריות לאירועים נשוא התביעה ולנזק הנטען, ומוכחש, נופלת לפתחו של התובע. מנגד, הנתבעת פעלה כדין ומתוך אמונה מבוססת על סמך המידע והמסמכים שהיו ברשותה אותה עת בדבר חובותיו של התובע כלפיה, ולפיכך לא מוטלת עליה כל אחריות בדין בשל פתיחת תיק ההוצל"פ נגד התובע ונקיטת הליכים במסגרתו.

 

הוסיפה הנתבעת וטענה כי פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליכים במסגרתו, חוסות תחת הוראות ס''ק 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, ולפיכך אין מדובר בפרסום המשמש עילה בהתאם לחוק הנ"ל. לחילופין, לטענת הנתבעת היא נהנית מהגנת תום הלב הקבועה בס''ק 15(1) ו-(3) לחוק איסור לשון הרע, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה נגדה.

 

הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים בתביעה וכי הוצאות התביעה הקודמת נדונו במסגרת פסק הדין שניתן באותו הליך ולפיכך אין לשוב ולהידרש לעניין זה במסגרת תביעה דנן.

 

ד י ו ן:

 

8.במסגרת הדיון בתביעה העידו התובע והעדים מטעמו, אחיו מר חמיד וכן מר ג'מאל מחמוד, ואשר על פי הנטען רכש את הרכב מהתובע, אולם נתקל בקושי להעבירו על שמו בשל העיקול שהוטל על הרכב (להלן: "ג'מאל"). מנגד, מטעם הנתבעת העידה גב' רחלי אילן, אחראית פניות הציבור אצל הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "נציגת הנתבעת").

 

9.בתביעה הקודמת, כמו גם בהליך דנן, העלה התובע טענה עקבית וסדורה, לפיה, מעולם הוא לא נמנה על לקוחות הנתבעת, לא התקשר עמה בהסכם כלשהו, ומן הסתם הוא לא קיבל ממנה כל שירות ולא התחייב כלפיה בכל התחייבות.

 

חיזוק משמעותי לעמדת התובע לעיל מצאתי בעובדה כי בסופו של יום הנתבעת חזרה בה מהתביעה הקודמת נגד התובע, והרי אין זה מחזה נפוץ במקומותינו, שבו חב' סלולר הטוענת כי פלוני אלמוני התקשר עמה בהסכם והפר את התחייבויותיו כלפיה, מוחלת לו סתם כך על החוב הנטען, וזאת מבלי ששוכנעה בצדקת גרסתו, לפיה הוא לא נמנה על לקוחותיה.

 

10.מנגד, בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג נ/1, טענה נציגת הנתבעת, באומרה:

 

"בתקופה הרלוונטית לתביעה התובע היה לקוח של הנתבעת, על פי הסכם חתום בין הצדדים, כאשר לימים התכחש התובע לחתימתו על ההסכם וטען כי מדובר בזיוף..............".

 

לאור טענת הנתבעת לעיל, מצופה היה כי תגיש לבית המשפט ראיות מראיות שונות לביסוס גרסתה, ובראש ובראשונה העתק הסכם ההתקשרות הנטען בין הצדדים, אך לא רק, אלא גם הוראת הקבע עליה חתם, כביכול, התובע, כנהוג בהתקשרות עם חב' סלולר וכן כל אסמכתא בדבר תשלום כלשהו ששולם על ידי התובע בהתאם להסכם הנטען. כמו כן, מצופה היה מהנתבעת להזמין את הנציג מטעמה אשר באמצעותו, כביכול, נערך ונחתם הסכם ההתקשרות עם התובע, זאת בהעדר מחלוקת כי לנציגת הנתבעת, והעדה היחידה מטעמה, אין כל קשר אישי לעובדות שבמחלוקת בין בעלי הדין.

 

11.והנה, בפועל, הנתבעת נמנעה מלהגיש ולו בדל ראיה לתמיכה בטענה כאילו התובע נמנה בעבר על לקוחותיה, והתקשר עמה בהסכם שמכוחו הוא קיבל את שירותיה, ולמעשה, למעט תצהיר נציגת הנתבעת החף מכל נספח, לא הוגשה כל ראייה במשפט מטעם הנתבעת. הדבר אומר דרשני, ומעלה חשד וסימני שאלה רבים ביחס לאמינות ונכונות גרסת הנתבעת בנדון, מה גם ובחקירתה הנגדית נשאלה נציגת הנתבעת על הסכם ההתקשרות הנטען עם התובע, אולם היא לא ידעה לתת תשובות ענייניות, כמצוטט להלן:

 

" ש.כשהגשתם נגדו תביעה להוצל"פ, זה מתבסס על הסכם לקבלת שירות של חב' פלאפון מול התובע כאן. את מכירה את ההסכם הזה? זה הסכם סטנדרטי.

ת.בכלליות הסכמים בפלאפון אני מכירה.

ש.מי חותם על הסכם כזה? הרי יש בו כמה חתימות.

ת.נציג חברה, לקוח או מי מטעמו. שני צדדים לחתימה.

ש.מי מטעם חב' פלאפון חתם?

ת.אין בפניי פרטים של העסקה הרלוונטית.

ש.אבל את זו שבדקת את העניינים האלה. ברגע שקיבלת מסמכי תביעה, בתביעה נגדו הוא טען שזה לא חתימתו, הדבר המתבקש מול הנציג שלכם לבדוק מה קרה בשטח.

ת.לא אמרתי בשום שלב שלא נבדקו הדברים, אני אומרת שעל פי מסמכים שבפניי כרגע אני לא יכולה לציין שם הנציג שסגר את העסקה." (שם, עמ' 14 שורה 11 לפרוטוקול הדיון).

 

12.כמו כן, נציגת הנתבעת נשאלה בחקירה הנגדית מדוע לא הוזמן נציג הנתבעת אשר בפניו, כביכול, נערך ונחתם הסכם ההתקשרות עם התובע, אולם, בתגובה היא מסרה תשובתה בלתי משכנעת ואף תמוהה, באומרה: " לי אין שום התגוננות על ההסכם, מבחינתי הוא קיבל את תנאי ההסכם. אם הוא טוען משהו אחר, הוא מוזמן לזמן את הנציג. לי יש תיעוד במע', הסכם, חשבונית. אם אתה טוען שהגרסה שלך משנה את זה, אתה צריך להזמין." (שם, עמ' 14 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).

 

תשובת נציגת הנתבעת לעיל מלמדת יותר מכל על גישה מוטעית מיסודה, אולי אף מזלזלת, לפיה על בית המשפט ועל התובע לקבל את הנתונים שכביכול מופיעים במערכת של הנתבעת כתורה מסיני, ודי בכך כי נציג הנתבעת מצהיר בפני בית המשפט על תוכנם של הנתונים, מבלי לטרוח ולהגישם לבית המשפט, על מנת כי טענתו תתקבל.

 

למותר לציין כי, אין כך הם פני הדברים בהליך המשפטי, מה גם, וכאמור, ולאורך כל הדרך העלה התובע טענה עקבית, לפיה, מעולם הוא לא התקשר עם הנתבעת בהסכם כלשהו ולא קיבל ממנה כל שירות, עמדה שלמעשה התקבלה על ידי הנתבעת משחזרה בה מהתביעה הקודמת והתביעה נמחקה בהתאם. בנסיבות המקרה, אין לצפות ואין לדרוש מהתובע להוכיח לבית המשפט כי "אין לו אחות" אלא על הנתבעת מוטלת החובה להוכיח בראיות ובעדים את נכונות טענותיה, והרי בנדון היא כשלה כישלון חרוץ.

 

13.הימנעות הנתבעת מהזמנת העדים והגשת הראיות הרלוונטיים במסגרת התביעה, מקימה את החזקה כפי שנקבעה בהלכה הפסוקה, לפיה לו נשמעו אותן עדויות והוגשו אותן ראיות, הן היו תומכות בעמדתו של התובע כנגד עמדת הנתבעת במשפט (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).

 

14.לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי יש לקבל את עמדת התובע, לפיה מעולם הוא לא נמנה על לקוחותיה, לא התקשר עמה בהסכם לקבלת שירותי טלפון סלולריים, לא קיבל שירותים כאמור ומן הסתם מעולם לא הייתה לו כל יתרת חוב כלפיה.

 

15.מחלוקת עיקרית נוספת בין בעלי הדין נפלה ביחס למועד פניית התובע לנתבעת במכתב התלונה, כאשר לטענת התובע מכתב התלונה נשלח לנתבעת ובהתאם להנחיותיה סמוך לאחר קבלת החשבונית, ומנגד טענה הנתבעת כי המכתב הועלה למערכת שלה רק בשנת 2012 וזאת בעקבות תלונת התובע לבא כוחה. בנדון העידה נציגת הנתבעת בחקירתה הנגדית, באומרה:

 

" ש...........הנתבעת טוענת שכל הנזק שאנו טוענים שנגרם זה באשמת התובע בגלל שהוא איחר, בין היתר, בטיפול בנושא של התביעה שהגשתם נגדו.

ת.קצת מעבר לאיחור, הוא פנה רק כשאני הגשתי תביעה נגדו שהוא לא שילם, אחרי פניות ומכתבים מצידנו. אין פניות ממנו מהיום שהוא לקוח בפלאפון, וזמן רב לאחר מכן הוא פונה ואומר שזה לא הוא, אחרי שאני כבר פונה דרך עו"ד, זה היה ב-2012." (שם, עמ' 12 שורה 18 לפרוטוקול הדיון).

 

גם בהמשך חקירתה הנגדית חזרה נציגת הנתבעת על עמדתה לעיל (שם, עמ' 13 שורה 11 לפרוטוקול הדיון).

 

בהקשר זה, ראוי לציין כי נציגת הנתבעת לא החמיצה ולו הזדמנות אחת במהלך חקירתה הנגדית על מנת להלל ולשבח את המערכת המצויה בשימוש הנתבעת, מערכת המתעדת בזמן אמת כל אירוע וכל פנייה בקשר עם לקוח כלשהו. להלן ציטוטים חלקיים:

 

  • "לי כחב' פלאפון יש תיעוד מסודר, ומדויק ובזמן אמת של כל פנייה" (שם, עמ' 13 שורה 4 לפרוטוקול הדיון).

  • "חב' פלאפון בעלת מע' שיש תיעוד בזמן אמת" (שם, עמ' 13 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

     

    והנה, על אף המערכת המשובחת והאמינה של הנתבעת, בה מתועדות כל הפניות בזמן אמת, היא לא טרחה להגיש כל מסמך מאותה מערכת בתמיכה לטענתה ביחס למועד קבלת מכתב התלונה של התובע אצלה ובכלל לעניין פניות התובע אליה בנדון. נציגת הנתבעת נשאלה על ידי בית המשפט לעניין מחדל זה, ולאחר מספר התחמקויות היא מסרה תשובה בלתי משכנעת, באומרה:

     

    " ש.מדוע בתצהירך אין שום מסמך ממע' מחשוב של פלאפון שהכל מתועד בה, שיראה שיש פנייה ראשונה בתאריך כזה וכזה ואין שום פנייה, ואחרי זה כן היו או לא. למה לא צורפו לתצהיר?

    ת.את הפניות שאין לי, אני לא יכולה לצרף.

    ש.אין מחלוקת שבשלב מסוים התובע כן פנה לפלאפון, טענתכם שזה בעקבות התביעה, וטענתו שבעקבות השיחה. הרי זה מתועד אצלכם, ואת זה אתם לא צירפו שבית המשפט יראה שהתיעוד מתחיל מהפנייה הזאת ולפני זה לא היה כלום?

    ת.אני מסכימה, ומצהירה בפה מלא, שזה התיעוד שלנו.

    ש.חוזר על השאלה.

    ת.למה לא צירפנו מסמכים? אני מצהירה שזה מתועד במע', אז יש תיעוד למסמכים שבית המשפט ציין. " (שם, עמ' 13 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

     

    16.מהמצוטט בסעיף 15 לעיל עולה כי לגרסת הנתבעת, התובע פנה אליה בראשונה באמצעות מכתב התלונה, מכתב שהתקבל רק לאחר נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו. אולם, שקר גס זה אינו מחזיק מים, שכן הוא לא מתיישב עם הנטען בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית של נציגת הנתבעת, בו נאמר כדלקמן:

     

    "..........התובע פנה אל חברת פלאפון בחלוף זמן רב מיום ביצוע העסקה בטענה לזיוף חתימתו ואולם לא נתן כל תימוכין לטענה זו, כאשר לאחר כל פנייה שכזו מצידו, נעלם התובע למשך פרק זמן של כחצי שנה, בטרם פנה פעם נוספת ונעלם פעם נוספת וחוזר חלילה" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

     

    הנה אם כן, התובע פנה גם פנה לנתבעת במספר הזדמנויות בעבר, ולא רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ נגדו כנטען בחקירתה הנגדית של נציגת הנתבעת.

     

    בנדון יודגש כי בהתאם למצוטט לעיל, פניותיו החוזרות ונשנות של התובע לנתבעת היו זמן רב ''מיום ביצוע העסקה'', ולא ממועד משלוח החשבונית או מכתב ההתראה, וכי לאחר הפסקה כמצוטט לעיל, התייחסה נציגת הנתבעת בתצהירה למשלוח מכתב ההתראה והגשת התביעה הקודמת נגד התובע, ללמדך כי אותן פניות קדמו למשלוח מכתב ההתראה ומן הסתם קדמו להגשת התביעה הקודמת ונקיטת הליכי ההוצל"פ.

     

    טיעון נציגת הנתבעת בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית, תומך בגרסת התובע, כפי שפורטה בחקירתו הנגדית, ממנה עולה כי הוא פנה לנתבעת טלפוניות בשלוש הזדמנויות שונות לאחר קבלת החשבונית, ובטרם הגשת התביעה הקודמת נגדו (ר' עמ' 21 שורה 9, עמ' 22 שורה 8 ועמ' 24 שורה 4 לפרוטוקול הדיון).

     

    17.מהנימוקים כמפורט לעיל, ושוב מהטעם כי הנתבעת לא טרחה להגיש את התיעוד המצוי ברשותה ביחס לפניות התובע אליה, יש לקבל את גרסת התובע האמינה בהרבה בעיניי מגרסת הנתבעת, ובהתאם לכך אני קובע כי הוא לא ישב בחיבוק ידיים לאחר קבלת החשבונית, אלא טרח ופנה במספר הזדמנויות לנתבעת, אף כי פניותיו לא זכו לטיפול הולם מצידה.

     

    18.לאור הרושם השלילי שהותירה עליי נציגת הנתבעת בחקירתה, הסתירה בגרסתה ביחס לפניות התובע לנתבעת, כמתואר לעיל, והימנעות הנתבעת מהגשת התיעוד הרלוונטי המצוי ברשותה, בין היתר ביחס למועד קבלת מכתב התלונה, אזי יש לקבל את גרסת התובע גם לעניין מועד משלוח מכתב התלונה לנתבעת, ולהעדיף אותה על פני גרסת האחרונה. בהתאם לכך, אני קובע כי מכתב התלונה נשלח והתקבל אצל הנתבעת לאחר קבלת החשבונית בידי התובע, הרבה לפני הגשת התביעה הקודמת ונקיטת הליכי ההוצל"פ.

     

    19.בעניין נוסף כשלה הנתבעת.

     

    מתחילת משפט זה, כמו גם במסגרת התביעה הקודמת, טען התובע כי מעולם לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה, שכן החתימה המתנוססת על אישור המסירה אינה חתימת אחיו מר חמיד, ומכל מקום שני האחים נשואים וכל אחד מהם מתגורר בבית אחר. לחיזוק טיעון זה, העיד אחיו של התובע מר חמיד במשפט והוא שב ואישר את גרסתו בנדון (שם, עמ' 15 שורה 8 לפרוטוקול הדיון).

     

    לאור גרסת התובע לעיל, הואיל והנתבעת מסתמכת על החתימה הנטענת של חמיד על אישור המסירה, אזי מוטלת עליה החובה להוכיח את אמיתות החתימה. אולם, תחת זאת הנתבעת לא טרחה להגיש כחלק מראיותיה את אישור המסירה האמור, אף כי האישור הוצג למר חמיד במהלך חקירתו הנגדית, והוא התבקש לשרבט את חתימתו מספר פעמים על דף שהונח בפניו, ואף הדף הנ''ל לא הוגש כחלק מראיות הנתבעת במשפט (שם, עמ' 15 שורות 20 ו – 30 לפרוטוקול הדיון).

     

    בנסיבות העניין, נחה דעתי כי כתב התביעה לא נמסר כדין לידי התובע.

     

    20.בסעיף 9 לתצהיר נציגת הנתבעת פורטו הליכי ההוצל''פ בהם נקטה הנתבעת נגד התובע, כדלקמן:

     

    "בעקבות חובו לחברה, בגין אי תשלום עבור השירותים אשר ניתנו לו על ידי החברה פתחה החברה כנגד התובע תיק הוצאה לפועל בהליך של תביעה לסכום קצוב בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל (להלן 'התביעה בהוצל"פ') כאמור בסעיף 5 לעיל חשוב לזכור כי המסירה אכן בוצעה לאחיו של התובע. בחודש מרץ 2011, בוצעו עיקולי צד ג', רכב, בנקים צוי הבאה וכו'...."(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

     

    מהמצוטט לעיל עולה כי הנתבעת מודה בטענת התובע, לפיה, במסגרת הליכי ההוצל"פ הוטל עיקול על חשבון הבנק המתנהל על שמו. אולם, הודאה זו לא מנעה מהנתבעת לחלוק במסגרת סיכומי טענותיה על עובדה זו, וזאת באומרה:

     

    "ראשית, התובע לא הציג כל מסמך המעיד על כך שחשבון הבנק שלו עוקל. הימנעותו מלעשות כן מלמדת כי חשבון הבנק לא עוקל. גם בדיון ההוכחות, לא ידע להסביר התובע האם החשבון עוקל, מדוע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו זו........" (שם, סע' 25(א) לסיכומי הנתבעת)(ההדגשה במקור – ר.ח.).

     

    ניסיונה של הנתבעת להתנער מכל אחריות להתנהלותה הקלוקלת כלפי התובע, תוך התכחשות לעובדות בהן הודתה מפורשות, אומר דרשני, ומן הסתם לא מוסיף לאמינותה בעיני בית המשפט.

     

    21.כאמור, התביעה הוגשה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, כאשר לטענת הנתבעת פתיחת תיק ההוצל"פ וההליכים שננקטו במסגרתו נגד התובע, חוסים תחת הוראת סעיף 13(5) לחוק.

     

    שקלתי טענת הנתבעת בנדון, ומצאתי כי הדין עמה. אנמק להלן.

     

    22.בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע נקבע כדלקמן:

     

    "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי  

    5.פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות

    שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

     

    בפסק הדין המנחה שניתן ב-רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל ואח' פ"ד סג(2) 511 (להלן: "פס"ד ח'יר") קבע בית המשפט ביחס לתכלית הוראת סעיף 13(5) לחוק באומרו:

     

    "סעיף קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעה בגין לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי" (שם, עמ' 521 פסקה א').

     

    ודוק, תחולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע אינה מותנית, בדומה להגנות שבסעיף 14 ו-15 לחוק, בדרישה בדבר אמיתות הפרסום או תום לבו של המפרסם. לפיכך, גם באם עסקינן בפרסום כוזב או בהעדר תום לב, ואף בזדון, אין הדבר מונע את תחולתו, כמובן, כל עוד מתקיימים התנאים הקבועים בו, ובמובן זה המדובר הוא "בהגנה מוחלטת" (ר' רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ פ"ד נג(1) 26, 66-67 וכן דנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' ארבל, פורסם בנבו).

     

    23.נשאלת כעת השאלה, מהו היקף תחולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, והאם הוא חל על פתיחת תיקי הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתם.

     

    טרם אתייחס לשאלה לעיל לגופה, ראוי להדגיש את השוני בין נקיטת הליכי עיקול מנהליים על ידי הרשויות המוסמכות, כגון רשות מקומית, לבין נקיטת הליכי הוצל"פ, לרבות הטלת עיקול, לצורך ביצוע פסק דין או החלטה שיפוטית. דומה כי בעניין הראשון - נקיטת הליכי עיקול מנהליים – קיימת אחידות בהלכה הפסוקה, בה נקבע כי הטלת עיקול מינהלי שלא כדין עלול להוות פרסום לשון הרע בהתאם לחוק (בנדון ר' ת"א (מחוזי מרכז) 23405-02-10 גור נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פורסם בנבו (פסקה 90-92 לפסק הדין), ע"א (מחוזי ירושלים)45661-12-10 עו"ד גסלר נ' עיריית ירושלים פורסם בנבו, ע"א (מחוזי ירושלים) 33073/07-12 עיריית ירושלים נ' שגב פורסם בנבו, וכן פסק דינו של הח"מ שניתן ב-ת"א 10790-09-11 עו"ד מיכלין ואח' נ' עיריית חיפה, פורסם בנבו).

     

    24.שונה המצב ביחס לפתיחת תיק הוצל"פ למימוש החלטה או פסק דין ונקיטת הליכים במסגרתו.

     

    בהלכה הפסוקה, ניתנה פרשנות מרחיבה למונח "דיון" שבסעיף 13(5) לחוק, ובהתאם לכך נקבע כי תחולתו אינה מוגבלת אך ורק לדברים שנאמרו באולם בית המשפט, אלא "החיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם הליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פנייה בכתב במסמך נדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ר' ע"פ 364/73 זיידמן נ' מ"י, פ"ד כח(2), 620,624).

     

    בהמשך להלכת זיידמן לעיל, נקבע ב-ע"א (ת"א) 2271/09 עו"ד הרם נ' עו"ד זקס (פורסם בנבו), כי החיסוי שבסעיף 13(5) לחוק חל גם כן על מכתבי התראה הקשורים להליך המשפטי, או שנשלחו לקראת פתיחתו. בית המשפט העליון שנדרש לעניין זה במסגרת רע"א 43/11 עו"ד הרם נ' עו"ד זקס (פורסם בנבו), אישר את קביעת הערכאה הדיונית ופסק באומרו:

     

    " ...... פסיקתו של בית המשפט המחוזי אינה חורגת מגדרי הפרשנות המרחיבה שנתקבלה בפסיקה לגבי החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. עוד בעניין זיידמן נקבע כי אפשר שחסינות זו תחול גם על 'סיפור המעשה לעורך-הדין  לשם הכנת עדות שתוגש במשפט עתיד לבוא' ...... משמעגם בעבר לא הוגבלה תחולתו של סעיף 13(5) לפרסומים שהם מאוחרים לפתיחת ההליך. המבחן המתאים אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר 'צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה' (עניין זיידמן). בית המשפט המחוזי יישם מבחן זה על נסיבות המקרה שבא לפניו, והגיע למסקנה כי המכתב נשלח במסגרת הליך משפטי. בכך אין כדי להקים עילה לדון בערעור 'בגלגול שלישי'." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

    הואיל והמבחן הקובע לתחולת סעיף 13(5) לחוק אינו מבחן הזמן, אזי עצם העובדה כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו על ידי הזוכה היו לאחר תום הדיון בבית המשפט, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תחולתו. השאלה הנשאלת היא, האם פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו לצורך מימוש זכייתו של תובע בהליך המשפטי, הם בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך".

    סבורני כי יש להשיב בחיוב לשאלה לעיל, שכן תובע הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כספי או כל סעד אחר בר מימוש, ברגיל עושה זאת על מנת כי בבוא היום, ככל ויזכה בסעד המבוקש, הוא יוכל לממש את פרי זכייתו, ולא במטרה להותיר את הסעד בו זכה "על הנייר". לפיכך, יש לומר כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים למימוש פסק דין, כבמקרה דנן, הם צעדים הננקטים בקשר עם ההליך השיפוטי, ומהווים חלק משלביו השונים. באם תאמר אחרת, נרוקן מתוכן את החיסוי שניתן בסעיף 13(5) לחוק, כאשר מחד גיסא בית המשפט יחיל את החיסוי הנ"ל על הפעולות שקדמו להליך המשפטי, והפעולות שהיו במסגרת הדיון, אך מאידך גיסא הוא ישלול אותו מההליכים שנועדו למימוש זכייתו, ובכך תסוכל למעשה ההגנה שביקש המחוקק לפרוש במסגרת הוראת החוק, תוצאה שאין הדעת סובלת.

    25.ממכלול הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות מקרה דנן הנתבעת נהנית מהחיסוי שבסעיף 13(5) לחוק, ובהתאם לכך יש לקבוע כי פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליכים במסגרתו נגד התובע, אינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע בהתאם לחוק, ובנדון אין נפקא מינה באם אותה התנהלות הייתה רשלנית, זדונית או חסרת תום לב.

    26.שונה המצב ביחס לעילת הרשלנות, ואשר מטעמים השמורים עמה, הנתבעת בחרה להתעלם ממנה כמעט באופן מוחלט בסיכומי טענותיה.

     

    לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל, עולה ומתחייבת המסקנה כי הנתבעת התרשלה רשלנות חמורה כלפי התובע. רשלנות זו באה לידי ביטוי בעובדה, כי הנתבעת פנתה לתובע בדרישה לתשלום חוב, תחילה באמצעות משלוח החשבונית ובהמשך באמצעות מכתב ההתראה, זאת על אף העובדה כי הוא מעולם לא נמנה על לקוחותיה, לא התקשר עמה בהסכם כלשהו ולא קיבל ממנה כל שירות. רשלנות הנתבעת מתבטאת גם כן בעובדה כי על אף פניות התובע אליה עם קבלת החשבונית, והעמדתה על עובדות המקרה, היא לא טרחה לברר את טענותיו מבעוד מועד, ותחת זאת בחרה להגיש נגדו תביעה משפטית, ובהמשך לממש את פסק הדין אשר ניתן במסגרת אותו הליך. רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ נגד התובע, ופנייה נוספת של התובע באותן טענות, היא טרחה וביררה את אותן טענות וחזרה בה מהתביעה הקודמת. לכל הפחות, ניתן היה לצפות מהנתבעת בעקבות פניית התובע אליה, לברר עם הנציג מטעמה, ואשר בפניו, כביכול, נחתם הסכם ההתקשרות עם התובע, פשר טענותיו בנדון. סבורני כי לעניין אחרון זה, אין נפקא מינה באם פניית התובע לנתבעת הייתה בעל פה, או שמא בכתב בצירוף אישור תלונה למשטרה, כפי שנדרש (ובוצע) במקרה דנן, שכן משלא טרחה הנתבעת לצרף את הסכם ההתקשרות הנטען בין הצדדים, לפיו היה על התובע, כביכול, לפנות אליה בכתב ובצירוף אישור תלונה למשטרה, אזי לא מצאתי בסיס בדין לחיוב התובע לפעול אך ורק על פי תכתיבי הנתבעת.

     

    רשלנותה של הנתבעת מתבטאת גם בעובדה כי היא הגישה את התביעה הקודמת נגד התובע, שוב מבלי לברר את טענותיו בנדון, נטלה נגדו פסק דין ונקטה נגדו הליכי הוצל"פ, כל זאת על סמך מסירה שלא כדין של כתבי הטענות. יש להניח כי לולא מחדל זה, התובע היה שב ופונה לנתבעת ומעלה בפניה את טענותיו, טרם נקיטת הליכי הוצל"פ נגדו.

    העובדה כי גם במסגרת הליך זה נמנעה הנתבעת מהגשת ראיות והזמנת עדים שבשליטתה, הרלוונטיים לבחינת סבירות התנהלותה כלפי התובע, מאירה באור עגום עוד יותר את מחדליה ורשלנותה כאמור לעיל, ומחזקת את המסקנה כי כעת, כמו בעבר, הנתבעת נוהגת בזלזול מופגן בתובע.

     

    27.משהגעתי עד הלום, נותר לדון בנזקים הנטענים של התובע, ככל והם רלוונטיים לעילת הרשלנות.

     

    28.התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאותיו במסגרת התביעה הקודמת, לרבות עלות חוות דעת גרפולוגית אשר הוגשה מטעמו באותו הליך. דא עקא, משקבע בית המשפט בתביעה הקודמת את אשר קבע במסגרת פסק הדין ביחס להוצאות ההליך, וזאת לאחר שנשמעה עמדת הצדדים בנדון, הרי לא ניתן לשוב ולדון באותן טענות במסגרת הליך זה.

     

    29.התובע מבקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש.

     

    ראש הנזק של עגמת נפש נקבע בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו. בנדון, מחד גיסא יש להתחשב בחומרת רשלנותה של הנתבעת, ריבוי וחומרת הליכי ההוצל"פ אשר ננקטו נגד התובע, לרבות צו הבאה אשר בוצע על ידי שני שוטרים, ומאידך גיסא בעובדה כי ממועד נקיטת הליכי ההוצל"פ נגד התובע ועד לפנייתו באמצעות עו"ד לבית המשפט לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת ועיכוב הליכי ההוצל"פ, עבר פרק זמן ממושך של מספר חודשים. בנדון התובע טען כי מצבו הכלכלי הדחוק מנע ממנו לשכור את שירותיו של עו"ד (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע, מוצג ת/1), אולם הוא לא הגיש כל ראיה בנדון, ולפיכך טענתו לא הוכחה.

     

    בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, מצאתי להעמיד את הפיצוי לתובע בגין עגמת נפש על סך של 15,000 ₪.

     

    30.לסיכום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪.

     

    כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על הוצאות המשפט מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

    יצוין, כי גובה שכ"ט עו"ד כפי שנקבע לעיל, מבטא, בין היתר, מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות הנתבעת בהליך, אשר מחד גיסא עמדה על הטענה כאילו התובע נמנה בעבר על לקוחותיה, וכי בדין פנתה אליו בדרישה לתשלום החוב הנטען, לרבות הגשת התביעה הקודמת ונקיטת הליכי הוצל"פ נגדו, אך מאידך היא לא טרחה להגיש לבית המשפט ולו בדל ראיה לאמיתות טיעון זה, או לסבירותו במועדים הרלוונטיים לתביעה.

     

    31.כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 28.5.16.

     

    ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

     

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ