ת"א 45640-07-13 אזרקמן נ' דאבוש

התנגדות לביצוע שטר ע"ס 100,000 ₪ מחשבונו של הנתבע, אשר לכאורה ניתן לתובעת כשיק בטחון לפרעון חובות אביו. 

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת היא מי שהייתה בת זוגו של אבי הנתבע (להלן "מאיר דאבוש" או "מאיר"), ניהלה עימו משק בית משותף ואף סייעה לו בהפעלה וניהול של אטליז ברחוב הרוא"ה 186 ברמת גן, לרבות סיוע כלכלי ושימוש בחשבון הבנק שלה בבנק הפועלים סניף** לצורך העסק.

    

2. הנתבע הוא בנו של מאיר דאבוש. בתקופה הרלוונטית, היה הנתבע נער. בשלב כלשהו אביו פתח לו חשבון בנק ודרכו ניהל את עסקיו. לצורך כך היה הנתבע חותם מראש על פנקסי שיקים לשימושו של אביו. לאחר שהתובעת ומאיר נפרדו החל אביו להעביר את הפעילות העסקית מחשבון התובעת לחשבון הנתבע. פרטי החשבון של הנתבע הינם ח-ן ***בע"מ (12) סניף ששת הימים ברחוב קרן היסוד 1 בחולון (758) (להלן-"החשבון").

    

   מערכת היחסים בין הצדדים:

3. ביום 20.7.08 חתמו התובעת ומאיר דאבוש על הסכם בו נכתב כדלקמן:

   "1. החנות הוקמה ע"י שני הצדדים, כל צד תרם את חלקו, על כן זכויותיהם שוות והן מתחלקות שווה בשווה. ז"א 50% לכל צד בעת מכירת החנות.

   2. מאיר מתחייב בתוך שנה להחזיר את החובות הקיימים ב:

   2.1 בנק הפועלים ח-ן 125512, סניף 539.

   2.2 מור כרטיסי אשראי- 15,000.

   2.32 הלוואות בבנק הפועלים ח-ן 125512 סניף 359.

   2.4 לכבד את השיקים שכירות החנות ע"ס 2,800 ₪ כ"א.

   2.5 כל חודש מגיע לפנינה 1,700 ₪ - 10 תשלומים חודשיים, ח-ן 125512 סניף 539 בבנק הפועלים. כל התשלומים השוטפים של פנינה מ-1 לחודש עד 30 לחודש יקוזזו מה-1,700 ₪ בח-ן 125512 סניף 539. אם פחות מ-1,700 תזוכה, אם יותר מ-1,700 –תחוייב.

   3. ערבויות אישיות שפנינה חתמה ל- עוף טנא, קוקה קולה, ש.י.ל.ה, בשר, אסם, יבוטלו עד סוף חודש  ספטמבר 08.

   4. כשפנינה מסיימת את השכירות בדירה, מאיר מקבל את הכסף של מכירת המזגן והנברשות. פנינה תודיע לבעלת הדירה4 חודשים לפני סוף תקופת השכירות.

   5. אם מאיר לא יעמוד בהתחייבויות לסגור את כל החובות הנ"ל בתום שנה, ז"א עד 1.9.09, החנות תעמוד למכירה.

   6. כל הזיכויים מכרטיסי אשראי יכנסו לח-ן 125512 סניף 539 עד גמר כל התשלומים והחובות בחשבון.

   7. בגמר כל החובות והתשלומים הנ"ל יוחזר שיק הבטחון."

   (להלן- "ההסכם")

    

4. מאיר דבוש נתן לתובעת שיק בטחון מהחשבון של הנתבע, שיק שמספרו 10025 להלן-"השיק").

    

5. ביום 24.6.10 מילאה התובעת בשיק את הסך 100,000 ₪ והגישה אותו לביצוע בלשכת ההוצל"פ ברמלה בתיק הוצל"פ 34-03868-10-5 (להלן-"תיק ההוצל"פ").

    

6. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק, ההתנגדות הועברה לבית משפט השלום, וניתנה לו רשות להגן.

    

   טענות הצדדים:

7. לטענת התובעת העסק צבר חובות רבים שרבצו על חשבונה, דבר שגרם למתחים בינה לבין מאיר והוביל לפרידתם. בעקבות הפרידה נחתם ההסכם. לאחר חתימת ההסכם הייתה תקופת "חפיפה" בה הועברה פעילות העסק מחשבונה לחשבון הנתבע, במהלכה העבירה עשרות אלפי שקלים לחשבון הנתבע. לאחר שהסתבכה כלכלית ונוכחה לגלות שמאיר לא משלם את החוב נאלצה ללוות כספים מבני משפחתה. היא אמדה את סכום החוב על הרף הנמוך ביותר ומילאה בשטר הביטחון שניתן לה כאמור בסע' 7 להסכם, את הסך של 100,000 ₪ ואת פרטיה. כאשר מילאה את הסכום לקחה בחשבון את מכירת תכולת החנות ואת העובדה שמאיר והנתבע לא חשפו בפניה עד היום מלוא התמורה האמיתית. בהקשר זה טענה כי מאיר חשף בהליך אחר כי קיבל תמורת מכירת הציוד סך של 100,000 ₪ מתוכם שיק של 28,000 ₪ הופקד בחשבונה וסך של 25,000 ₪ ניתן לפקודת אחותה ליאת מאחר ומאיר היה חייב לה סך של עשרות אלפי שקלים.

    

8. הנתבע טוען כי למיטב ידיעתו השיק נגנב מאביו כשהוא נושא את חתימתו, בתצהיר בבקשת רשות להתגונן טען כי הוא ביקש לבטל את השיק, אך ראה בפעולות בחשבונו שהשיק חזר וכי התובעת עשתה בו שימוש. הוא נמנע מהגשת תלונה במשטרה לאור מערכת היחסים בין אביו לתובעת. אביו ניהל מו"מ להשבת השיק, אך התובעת טוענת באופן שרירותי וללא כל סיבה מוצדקת שהוא חייב לה את סכום השיק וזאת ללא כל היתר ממנו. לטענתו התובעת הודתה כי מטרתה היא להתעמר בו על לא עוול בכפו ואין למעשה כל בסיס לסכום ההמחאה. בניגוד לגרסתו בתצהיר התמיכה בבקשת הרשות להתגונן, טען כי הוא לא בדק את חשבונו כי סמך על אביו ולכן ראה את ההעברות הכספים מחשבון התובעת לחשבונו, ולמיטב ידיעתו העברות הכספים הללו היו לאחר התחשבנות עם אביו.

    

   העדויות:

9. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד. מחקירתה הנגדית עלה כי מאיר מסר לה את השיק, נושא חתימה בלבד, בעת עריכת ההסכם. ההסכם נכרת משום שהפסיקה להאמין במאיר ורצתה להבטיח שישלם את חובותיו. לאחר ההסכם והפרידה המשיכה להעביר כספים לחשבון הנתבע בתקופת "החפיפה". היא לא יודעת מי ביצע כל הפקדה והפקדה בחשבונה. חלק מההפקדות הן הלוואות שקיבלה מבני משפחתה. השיק ע"ס 5,000 ₪ שצרפה לראיותיה ניתן לה כערבון לאור הלוואה שמאיר לקח מאחיה לצורך תשלום חשבון חשמל. החשבון נשוא התובענה שימש גם כחשבונה האישי וממנו ירדו תשלומי כרטיסי האשראי שלה, ארנונה וכו'. היא זו שקבעה איזה סכום לרשום על השיק וכללה בו מינוס ע"ס 45,000 ₪ שהיה לה בחשבון, 15,000 ₪ של כרטיסי אשראי מור, השיק של אחיה ע"ס 5,000 ₪, 17,000 ₪ שהם חייבים לאמה ועוד הלוואה שהיא נתנה להם והוא חתום על סכומים אלו בהסכם. כשנשאלה על כך שהסכומים לא מגיעים ל100,000 ₪ הוסיפה שיש עוד כמה דברים קנסות, כביש 6, עירייה ועוד כל מיני דברים קטנים והיא סבורה שהם חייבים לה אפילו יותר. 17,000 ₪ הם עבור רהיטים שהיא ומאיר קנו.

    

10. מטעם הנתבע העיד הנתבע ואביו אשר הגישו תצהירי עדות ראשית.

    1. מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה כי הוא הפקיד בידי אביו פנקס שיקים חתום מראש ונתן לו הרשאה להשתמש בו לצרכיו העסקיים. על השיק נודע לו רק לאחר שהגיע לו מכתב מלשכת ההוצאה לפועל ושאל את אביו שהסביר לו שמדובר בשיק שהתובעת גנבה. מצד שני צידד גם בגרסה שמסר בהליך אחר שהשיק ניתן כערבון. הוא לא פנה למשטרה כי ידע שאביו היה בזוגיות עם התובעת וסמך על אביו שיפתור את העניין מחוץ לכתלי בית המשפט. הוא לא היה מודע להעברות הכספים של מחשבון התובעת לחשבונו. גרסה זו מנוגדת לגרסה שמסר בתצהיר התמיכה בבקשת הרשות להתגונן שם טען שביקש לבטל את השיק אך גילה בפעולות בחשבונו שהוא חזר בשל חוסר כיסוי.

        

    2. מחקירתו הנגדית של מאיר עלה כי קיבל תמורת מכירת ציוד החנות סך של 100,000 ₪ ב-10 שיקים של 10,000 ₪ כאשר שיקים 5 כובדו וחמישה שיקים 5 לא כובדו. את השיקים שלא כובדו תבעה התובעת, זכתה וקיבלה את הכסף. לאחר שעומת עם גרסתו שקיבל תמורת המכירה סך של 30,000 במזומן ו-70,000 ב- 7 שיקים של 10,000 ₪ וחמש השיקים האחרונים חזרו והוא תבע אותו. כנשאל לגבי הצהרתו שנמסרו שני שיקים האחד ע"ס 25,000 ₪ והשני ע"ס 28,000 ₪ מסביר שאלו שיקים שהם זכו בהם בתביעה והתובעת קיבלה 53,000 ₪. כאשר הופנה לתצהיר שמסר בהליך אחר בו הודה שהוא חייב כספים לתובעת ולווה ממנה כספים אמר כי שהוא שיקר באותו דיון, ובתביעה שהם זכו בה.

       לטענתו, כיסה את החוב של מור כרטיסי אשראי ואת החוב בבנק בפועלים בחשבון התובעת אך לא הביא ראיות לכך הוא האמין לה. הוא שילם את כל השיקים של השכירות בסך 2,800 ₪ למעט שיק אחד שחזר אותו שילם שוכר והביא לה את השיק. על מנת לסגור חובות לחלק מהספקים השיב להם את הסחורה והציוד שלהם והביא להם מזומן, אך הוא לא הביא תעודות זיכוי ויביא אם יתבקש. הרהיטים שהתובעת רכשה נותרו אצלה ובתצהירו הצהיר כי התובעת לא שילמה לו את התמורה בגין המזגן והנברשת בסך 15,000 ₪ הצהרה זו לא נסתרה.

        

       הסיכומים:

11. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.

     

12. לטענת התובעת מחומר הראיות בתיק עולה כי השיק נמסר לביטחון תמורת התחייבויות מאיר כלפיה ולא נגנב. בנוסף דפי החשבון שהגישה, מדברים בעד עצמם ומראים כי קיבלה הלוואות מבני משפחתה לצורך כיסוי החובות. עוד טענה כי 53,000 השקלים שקיבלה אינם שייכים לה וניתנו לה על פי הוראותיו של מאיר ולכן אין קשר בין סכום זה לסכום הנתבע על פי ההסכם ושיק הבטחון ואם מאיר יבחר בכך יוכל להגיש נגדה תביעה בעניין זה. עוד טענה כי השלימה פרטי השטר על פי ההרשאה שניתנה לה מתוקף היות השטר שטר ביטחון ואי עמידת מאיר בהסכם. עוד נטען כי הנתבע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי השיק נמסר על תנאי וכי אותו תנאי לא התקיים ולפיכך הוא חייב לפרוע את החוב. לשיטתה סע' 54 לפקודת הראיות אינו חל על אף שעדותה היא עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט משום שעדותה מגובה ונתמכת בראיות לרבות דפי החשבון וההסכם.

     

13. לטענת הנתבע התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה. העברות הכספים מחשבון התובעת לחשבון הנתבע בתקופת שלאחר חתימת ההסכם הם תוצאה של התחשבנות ועל מנת שהתובעת לא תהיה חייבת כספים למאיר. נוסח ההסכם מלמד כי השיק לא הועבר בעת עשיית ההסכם ולמעשה הוא נגנב או נלקח בעורמה עוד קודם לכן על ידי התובעת. עוד נטען כי הנתבע גילה על השיק רק כאשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וכי ניתן להבין את הסיטואציה הרגישה והמשפחתית ואת אי פנייתו למשטרה. הטענה לפיה התחייבויותיו של מאיר קוימו במלואן על פי ההסכם לא נסתרה. התובעת הודתה כי חשבונה שימש גם לשימושה האישי. בנוסף מילוי השיק נעשה ללא הרשאה, בזמן לא סביר בחלוף שנתיים מחתימת ההסכם ואף הסכום לו היא טוענת נמוך מן הסך שמילאה בשיק ובעניין זה אף אם הייתה ניתנת הרשאה לגבי סכום נמוך יותר, אינה זכאית לתבוע אף את הסכום הנמוך מאחר והסכום אינו כתוב בשטר. בנוסף מדובר בעדות יחידה של בעל דין מעוניין כמשמעותה בסע' 54 לפקודת הראיות ולפיכך יש צורך בטעם אמיתי על מנת לתת אמון מלא ומושלם בה. התובעת נמנעה מלהעיד בני משפחתה שהיו עשויים לתמוך בגרסתה ומחדל זה פועל לחובתה לפיכך יש לדחות את הבקשה לביצוע שטר ולהורות לתובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות.

     

    דיון ומסקנות:

    האם השיק נגנב או נמסר כערובה למילוי התחייבויותיו של מאיר:

14. אני סבור כי השיק אכן ניתן לתובעת כשיק ביטחון למילוי חובותיו של מאיר כלפי התובעת, מהסיבות כדלקמן:

    1. בתצהיר התמיכה לבקשת הרשות להתגונן הצהיר הנתבע כי רצה לבטל את השיק אך גילה שהנתבעת עשתה בו שימוש והוא חזר, ואילו בגרסה אחרת מסר שגילה אודות השיק רק לאחר שקיבל מכתב מלשכת ההוצאה לפועל;

    2. הנתבע אישר בחקירתו דברים שאמר בעבר לגבי שיק שניתן לביטחון על ידי אביו. ואכן, בפרוטוקול הדיון בה"פ 52166-08-10 שהוגש בתיק המוצגים של התובעת מודה הנתבע כי אביו לקח ממנו שיקים וכנראה נתן אותם לתובעת כערבון, באותו פרוטוקול הוא גם אומר שהם היו אצל עורך דין ושם התובעת טענה שחייבים לה סך של 90,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ בגין חובות;

    3. גרסת התובעת בעניין זה נתמכת בסעיף 7 להסכם ואילו גרסת הנתבע מתבססת על דברי אביו אשר הודה כי הוא שיקר בהליך אחר ואף שינה גרסה בעניין תמורת תכולת החנות ולכן אין ליתן אמון בגרסתו;

    4. הנתבע ואביו לא סיפקו הסבר אחר לשיק הביטחון המוזכר בסעיף 7 להסכם;

    5. אי הגשת התלונה במשטרה מחזקת את גרסת התובעת.

        

15. לאור האמור לעיל אני קובע שהשיק אכן ניתן לתובעת על ידי אבי הנתבע על מנת שישמש כערבון למילוי התחייבויותיו על פי ההסכם. המסקנה הנובעת מכך היא שהנתבע הרים הנטל להוכיח כי השיק ניתן כתנאי, אך עליו להוכיח שהתנאי לא התקיים .

     

    האם התובעת אוחזת כשורה ומילאה את פרטי השיק על פי הרשאה ותוך זמן סביר:

16. לטענת הנתבע מילוי השיק נעשה ללא הרשאה, בזמן לא סביר בחלוף שנתיים מחתימת ההסכם ואף הסכום אותו התובעת טוענת שחייבים לה נמוך מן הסך שמילאה בשיק. בעניין זה אף אם הייתה ניתנת הרשאה לגבי סכום נמוך יותר, אינה זכאית לתבוע אף את הסכום הנמוך מאחר והסכום אינו כתוב בשטר.

     

17. סע' 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן-"הפקודה") קובע כדלקמן:

    "(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

    (ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה."

     

18. בענייננו השיק לא סוחר והוא נותר בידי התובעת, אשר הייתה מודעת למצבו הכלכלי של מאיר ולעובדה שהוא עושה שימוש בחשבון בנו. התובעת לא טענה כי פנתה לנתבע ויידעה אותו אודות שיק הבטחון שנמסר לה בזמן אמת, ולפיכך לקחה היא סיכון ברגע שנטלה את השיק מבלי לוודא כי הנתבע נתן הרשאה למתן השיק כשיק בטחון. מועד הפרעון מלמד כי התובעת מילאה את השיק ביום 24.06.10 כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם, וזאת באיחור משמעותי ביותר מתקופת ה"חפיפה" בת הארבעה חודשים לדבריה. היא ומאיר נפרדו בתקופה שחתמו על ההסכם ולכן לא ברור ממה נגרם השיהוי הרב במילוי השיק. לאור זאת אני קובע כי השיק מולא לא בתוך פרק זמן סביר.

     

19. הנתבע נתן לאביו הרשאה להשתמש בשיקים לצרכיו העסקיים, ואביו נתן את השיק לנתבעת כבטוחה למילוי התחייבויותיו על פי ההסכם. חלק מהתחייבויות האב כלל אינן נוגעות לעסקיו אלא ליחסיו הפרטיים עם הנתבעת ולמשק הבית המשותף שניהלו. על כן, השיק ניתן ללא הרשאה ובחריגה מההרשאה שנתן הנתבע לאביו.

     

20. בנוסף, הוכח כי הנתבעת קיבלה שני שיקים, האחד על סך 23,000 ₪ והשני על הסך 28,000 ₪. הנתבעת טענה כי אחד השיקים ניתן לאחותה, אך לא הביאה את אחותה על מנת שתעיד על כך. על כן אין לקבל טענות התובעת כי הסכום לא קשור להסכם. יתרה מכך, גם לאחר החתימה על ההסכם המשיכה הנתבעת להעביר כספים לחשבון הנתבע, והתובעת לא שללה את הטענה שמדובר בהעברות כספים לאחר התחשבנות פנימית בינה לבין התובע.

     

21. בנוסף, התובעת לא הוכיחה שמילאה את חלקה בהסכם לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ עבור הנברשת והמזגן, וכן הותירה אצלה את הרהיטים בשווי 17,000 ₪ שנרכשו בתקופת הזוגיות בינה לבין מאיר דבוש.

     

22. גם אם ניקח את חישוב החוב לשיטת התובעת, התובעת הוסיפה התחייבויות שונות שלא נזכרו בהסכם, וכללה אותם בשיק ולפיכך אני סבור כי השיק מולא תוך חריגה מההרשאה שניתנה לה.

     

23. לאור כל האמור, דין התביעה לביצוע השיק להידחות.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

    1. אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע;

    2. יש לסגור את תיק הוצל"פ 34-03868-10-5 בלשכת ההוצל"פ ברמלה ולבטל את כל הליכי הגבייה;

    3. התובעת תשלם לנתבע כדלקמן:

       • את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

       • שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

          

         התובעת המציאה את השיק המקורי שסומן ת/1 (הסימון בגב השיק), ולאחר סימון השיק, ניתן להחזירו לתובעת.

         ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.