אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 44914-05-16 אנגלברג נ' יחיא

ת"א 44914-05-16 אנגלברג נ' יחיא

תאריך פרסום : 26/03/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
44914-05-16
21/03/2017
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
תובע:
יהושע אנגלברג
עו"ד אמנון וינר
נתבע:
שמעון יחיא
עו"ד יצחק דוד דב
פסק דין

במסגרת התביעה נשוא תיק זה, עתר התובע לצו מניעה קבוע להסרת מטרד.

התובע בעלים של דירה בקומה השלישית והאחרונה בניין שברחוב קורלנקו 4 בתל אביב ("הבניין"). אף הנתבע הינו בעלים של דירה בבניין, בקומה השנייה.

בגג הבניין חדר המכונה "חדר כביסה" ומהווה חלק מהרכוש המשותף. במהלך 2015 החל הנתבע לעשות שימוש בחדר הכביסה ובגג הבניין, לגידול בעלי כנף בכלובים שהביא. התובע איננו מתגורר בעצמו בדירה שבבניין, ומשכיר אותה לדיירים שונים. על אף זאת, סבר התובע שהשימוש שעושה הנתבע כאמור - יוצר מטרד.

נוכח זאת, עתר לפיכך התובע בתביעה זו, אשר הוגשה ביום 25.5.16, לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבע לעשות שימוש בחדר הכביסה ובגג לשיכון בעלי כנף, או כל שימוש אחר המונע גישה לגג מיתר דיירי הבניין.

בכתב ההגנה לא הכחיש הנתבע את הטענה לשימוש שהוא עושה בחדר הכביסה, אף שכפר בטענה שהדבר מהווה מטרד. עם זאת, הלין הנתבע על כך שלא נעשתה אליו כל פנייה בעניין זה מטעם התובע עד לקבלת כתב התביעה. הן בכתב ההגנה והן במהלך ההתדיינות הודיע הנתבע שממילא הוא חדל מעיסוק באותו תחביב וחדל מגידול בעלי כנף, כך שאין הוא מתנגד לצו מניעה שיאסור זאת עליו.

במהלך הדיון אשר התקיים בפני, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ינתן צו מניעה קבוע, בנוסח שעליו הסכימו הצדדים. על בסיס הסכמה זו, ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע או על מי מטעמו לעשות שימוש בחדר אשר בגג הבניין ברח' קורלנקו 4 בתל אביב (חדר הכביסה) ובגג עצמו, לצורך שיכון וגידול בעלי כנף או בעלי חיים אחרים ולרבות באמצעות הצבת כלובים לצורך זה. עוד נקבע בזאת כי בתוך 14 ימים יפנה הנתבע מהחדר ומהגג כל ציוד אשר שייך לו ושימש אותו לצורך גידול ושיכון בעלי הכנף, ככל שנותר כזה, וכן גם ינקה ויפנה כל פסולת אשר נוצרה במישרין מגידול אותם בעלי הכנף. ולבסוף, נאסר על מי מהצדדים למנוע מהצד האחר קבלת מפתח למנעול החדר אשר בגג הבניין.

נוכח ההסכמה וצו המניעה שניתן כאמור, כל שנותר להכריע בה היא שאלת ההוצאות.

ככלל, וכך עוד מקדמת דנא, באופן עקרוני המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין (ע"א 26/56 טעם החיים בע"מ נ' אסרי פ"ד יא (1) 550, 553). לפי כלל זה איפה, משנתקבלה התביעה וניתן צו המניעה, זכאי התובע לכך שהנתבע יחויב בהוצאותיו.

דא עקא, שאין די בקבלת התביעה כדי להביא לחיוב בהוצאות התובע. יש להוסיף לכך בחינה של השאלה אם בכלל היה מקום לניהולו של ההליך המשפטי. אם הייתה הצדקה להגשת התביעה, או שמא ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם בלא הגשת תביעה ובלא להשקיע את הנמשאבים הכרוכים בכך. משאביה של מערכת השפיטה יקרים ואף על צדדים הנגררים בעל כורכם לבתי המשפט להשקיע משאבים יקרים בניהול ההליך. אם כך, יש אינטרס ברור בעידוד בעלי דין לנסות ולהסדיר חילוקי דעות מחוץ לבתי המשפט ועוד בטרם פנייה לערכאות והשקעת המשאבים הכרוכה לכך. פסיקת הוצאות המתחשבת בניסיונות שנעשו למנוע את ההליך ובאופן ניהולו, עשויה למנוע תביעות סרק ועשויה גם לעודד בירור יעיל וחסכוני של מחלוקות.

במקרה דנא, טען הנתבע מלכתחילה שלא התובע ולא מי מטעמו פנו אליו בטרם הגשת התביעה ובקשו שיחדל משימוש בחדר הכביסה או בגג לשם גידול בעלי הכנף. נהפוך הוא, טוען הנתבע. השכנים בבניין כלל לא התנגדו לשימוש זה ועל התנגדות התובע למד, לראשונה, מקבלת כתב התביעה שאז גם הודיע מיידית על נכונותו לחדול משימוש זה.

נוכח טענה זו, נתבקש התובע להבהיר אילו ניסיונות עשה להביא להפסקת השימוש שעושה הנתבע בחדר הכביסה טרם הגשת התביעה. בכתב התביעה לא הובא כל פירוט של פנייה שכזו. גם בתצהיר התובע אין כל ניסיון לתאר פנייה שכזו של התובע. התובע טוען שפנייה שכזו נעשתה על ידי אדם מטעמו, אך גם פירוט של פנייה שכזו, מתי וכיצד נעשתה בדיוק, לא הובא. ב"כ התובע אף אישר שאפילו מכתב התראה לא נשלח לנתבע טרם הגשת התביעה.

במצב זה, אין אלא לקבל את גרסת הנתבע ולקבוע כי התנגדות התובע לשימוש הנתבע בחדר הכביסה הובעה לראשונה בהגשת התביעה. ואין אלא להוסיף ולקבוע שנוכח הסכמתו הברורה של הנתבע כבר בקבלת התביעה, הרי שהתביעה בכללותה הייתה מיותרת. תביעת סרק.

זאת ועוד, למעשה, לאותה תוצאה אליה הגיעו הצדדים ניתן היה להגיע כבר בקדם המשפט הראשון ורק התעקשות התובע הביאה לכך שהתקיים קדם משפט שני ועוד הושקעו משאבים בהגשת תצהירים. למעשה איפה, במצב זה לא זו בלבד שאין מקום לחייב את הנתבע בהוצאות התובע, אפשר היה אף לשקול חיוב התובע עצמו בהוצאות על התמשכות ההתדיינות.

לפיכך, נוכח ההסדר שהושג בין הצדדים ובשים לב לכך שניתן היה להגיע לתוצאה זהה גם בלא להגיש את התביעה – אינני מוצא מקום לחיוב מי מהצדדים בתשלום הוצאות.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ