אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 4483-03-15 מ.ו. השקעות בע"מ נ' המשותף הרצל 91

ת"א 4483-03-15 מ.ו. השקעות בע"מ נ' המשותף הרצל 91

תאריך פרסום : 07/02/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
4483-03-15
29/01/2017
בפני השופט:
אבי סתיו

- נגד -
התובעת:
מ.ו. השקעות בע"מ
עו"ד אופיר שדה
הנתבעת:
נציגות הבית המשותף הרצל 91
עו"ד שלמה יער-בר
פסק דין


רקע

בפניי תביעה לביטול פסק דין שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין בחולון ("המפקחת"), במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, וזאת בטענה כי ההסכם נכרת מחמת טעות של התובעת.

1.התובעת, חברה בע"מ, הינה דיירת בבית משותף, הנמצא ברחוב הרצל 91 בראשון לציון ("הבניין"). היחידות בהן מחזיקה התובעת משתרעות על הקומות השישית והשביעית בבניין. הנתבעת הינה נציגות הבית המשותף. ביום 24.8.2014 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובעת למפקחת, במסגרתה עתרה לחייב את התובעת להשתתף כפי חלקה בהוצאות שיפוץ הבניין (ת"ת 265/14). התובעת חלקה על חובתה להשתתף בעלויות השיפוץ מטעמים שונים. ביום 17.12.2014 התקיים דיון בתביעה בפני המפקחת. לאחר דיון קצר יצאו הצדדים להפסקה, שבסיומה הכתיבו לפרוטוקול הסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי המפקחת, לפיו תשלם התובעת סך של 77,118 ש"ח כהשתתפות בעלות השיפוץ. סכום זה היה מלוא חלקה של התובעת בעלויות השיפוץ בהתאם לשטח היחסי של היחידות בהן היא מחזיקה, ומרכיב ה"פשרה" התבטא בפרישתו לשבעה תשלומים, באי הוספת הפרשי ריבית והצמדה ובאי פסיקת הוצאות בגין הגשת התביעה.

2.התובעת העבירה שלושה מתוך שבעת התשלומים להם התחייבה, בסך כולל של 29,403 ש"ח. במקביל, דרשה התובעת מהנתבעת חשבוניות מס וכן הסברים על תכולת השיפוץ. לטענת התובעת, רק בשלב זה התברר לה כי החלק הארי של השיפוץ אינו כולל את הקומות בהן היא נמצאת, וכי הנתבעת אינה מתכוונת להנפיק לה חשבוניות מס. עקב כך, הגישה התובעת ביום 2.3.2015 את התביעה הנוכחית, במסגרתה היא עותרת לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין המקנה לו תוקף. על פי הנטען בכתב התביעה, הסכם הפשרה נכרת מחמת טעות, שכן התובעת סברה כי השיפוץ יכלול גם את הקומות בהן נמצאות היחידות שלה. טעות נטענת נוספת הינה כי התובעת סברה כי סכום השיפוץ כולל מע"מ, אשר היא תוכל להתקזז עליו, אולם נוכח סירובה של הנתבעת להנפיק חשבוניות מס אין באפשרותה להתקזז עליו.

3.ביום 16.3.2015 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, וזאת בטענה כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה היא המפקחת. לאחר שהוגשו תגובה ותשובה, נדחתה הבקשה בהחלטת כב' השופטת סילש מיום 28.6.2015.

4.מכיוון שהתובעת הפסיקה לשלם את התשלומים לפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, פתחה נגדה הנתבעת ביום 16.3.2015 תיק הוצאה לפועל. לאחר שרשם ההוצאה לפועל התנה את עיכוב הגבייה בהפקדת מלוא התשלום, הגישה התובעת בגדרי התיק הנוכחי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך בקשתה נדחתה בהחלטת כב' השופטת סילש מיום 28.6.2015.

להשלמת התמונה יצוין, כי התובעת העלתה בהליך ההוצאה לפועל טענת פרעתי, אשר נדחתה בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 9.9.2015. התובעת הגישה ערעור על ההחלטה, וערעורה נדחה (רע"צ 34981-10-15 מ.ו השקעות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (11.3.2016)). בפסק הדין נדחו טענות שונות שהעלתה התובעת לגבי פרשנות הסכם הפשרה שאושר על ידי המפקחת. עוד ציין בית המשפט, כי ככל שהתובעת סבורה כי יש בידה עילה לביטול פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, עליה להעלות את טענותיה במסגרת התביעה לביטול פסק הדין.

5.במסגרת הדיון בפניי העידו גב' נילי וינברג, מנהלת התובעת, ועו"ד אלי איש שלום, חבר ועד הנתבעת. טענתה העיקרית של התובעת הינה, כי אין זה הגיוני שהיא תסכים להשתתף בעלויות של שיפוץ אשר היא כלל אינה נהנית ממנו, שכן הוא לא נעשה בקומות בהן היא נמצאת. התובעת טוענת כי כאשר היא הסכימה לפשרה שהוצעה היא סברה שהשיפוץ יתבצע גם בקומותיה, ולפיכך מדובר בהסכם פשרה שנכרת מחמת טעות, אשר מקימה לה עילה לביטולו. עוד טוענת התובעת, כי היא סברה שסכום הפשרה כולל מרכיב מע"מ, עליו תוכל להתקזז, וגם טעות זו מקימה לה עילת ביטול.

לטענת הנתבעת, לא הייתה כל טעות בכריתת הסכם הפשרה, שכן היקף השיפוץ המתוכנן היה ידוע היטב במועד הדיון בפני המפקחת. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי השיפוץ נעשה אך ורק בשטחים הציבוריים של הבניין, וכי התובעת מלינה למעשה על כך שלא נעשה שיפוץ בשטחים המוחזקים על ידה באופן פרטי. לעניין המע"מ טוענת הנתבעת כי בהיותה מלכ"ר היא אינה מנפיקה חשבוניות מס, והתובעת ידעה זאת היטב כאשר התקשרה בהסכם הפשרה.

דיון והכרעה

6.כידוע, פסק דין המאשר הסכם פשרה כולל בתוכו הן יסוד הסכמי, שהוא ההסכמה החוזית שהושגה בין בעלי הדין, והן יסוד משפטי, המתבטא בהפיכתה של אותה הסכמה לפסק דין מחייב. כאשר קיימת עילת ביטול חוזית כלפי הסכם הפשרה, הרי שניתן לבטל את ההסכם, ועם ביטולו מתבטל מאליו גם פסק הדין המקנה לו תוקף (ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקאות כ"ח-ל (17.9.2007)). יחד עם זאת, מקום בו הסכם הפשרה אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, הנטל על מבקש הביטול להראות כי עומדת לו עילת ביטול הינו כבד יותר (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586-585 (2001)).

7.בענייננו, סבורה התובעת כי עומדת לה עילת ביטול בגין טעות. הטעות הנטענת מתבטאת בשני מרכיבים בהסכם הפשרה, אשר לטענת התובעת היא שגתה לגביהם: העובדה שהשיפוץ לא יתבצע בקומות בהן היא מחזיקה בבניין; והעובדה שהתשלום אינו כולל מרכיב של מע"מ, אשר היא תהיה רשאית לקזז אותו. אין כל ממש בטענות אלו.

8.כפי שניתן לראות בבירור מפרוטוקול הדיון בפני המפקחת, העובדה שהשיפוץ אינו כולל את יחידות התובעת נטענה על ידי התובעת באופן מפורש. כך, בא כוחה של התובעת טען בפני המפקחת, כי "נושא נוסף שיש עמו בעייתיות זה הקומה השישית. הקומה השישית עברה שיפוץ לא מזמן ואין צורך לשפצה. הקומה השביעית כלל לא משופצת במסגרת התכנון" (עמ' 3, שורות 24-23 לפרוטוקול הדיון בפני המפקחת). הנה כי כן, העובדה שהשיפוץ אינו מתוכנן בקומות בהן נמצאת התובעת הייתה ידועה היטב לבא כוחה של התובעת.

9.בחקירתה אישרה גב' וינברג כי עורך דינה של התובעת דיבר איתה במהלך ההפסקה בדיון בפני המפקחת, לפני שאושר הסכם הפשרה. כפי שראינו, עורך הדין ידע היטב שהשיפוץ לא משתרע על הקומות בהן נמצאת התובעת, וזו הייתה אחת הסיבות שהתובעת סירבה מלכתחילה להשתתף בעלויות השיפוץ. ככל שהתובעת מעוניינת לטעון כי היה פער בין ידיעתו של עורך הדין לידיעתה של גב' וינברג, היה עליה להביא לעדות את עורך הדין. בחקירתה אישרה גב' וינברג כי לא הייתה כל מניעה מעשית להביא את עורך הדין לעדות, אלא שלטענתה לא היה בכך צורך כיוון שברור שמדובר היה בטעות (עמ' 3-2 לפרוטוקול). אלא שכאמור, ברור שעורך דינה של התובעת לא טעה, ואין מחלוקת כי הוא עדכן את גב' וינברג על הסכם הפשרה וקיבל את אישורה לפני כריתתו. ממילא, הטענה כי גב' וינברג טעתה מחייבת את המסקנה כי המידע שנמסר לה על ידי עורך הדין לא היה מלא, ואין ספק שלצורך הוכחה של טענה כזו חובה הייתה לזמן את עורך הדין לעדות.

10.יתרה מזו, גם אם אניח כי גב' וינברג טעתה, וגם אם אניח כי מבחינת דיני החברות ידיעתה או טעותה של גב' וינברג הן ידיעתה או טעותה של התובעת, עדיין לא קמה לתובעת עילת ביטול. זאת, שכן זכות ביטול מכוח טעות מותנית לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ("חוק החוזים"), בכך שהצד שכנגד ידע או היה עליו לדעת על הטעות. בהתחשב בכך שעורך דינה של התובעת ידע היטב, כאמור לעיל, כי השיפוץ לא מתוכנן להתבצע בקומות השישית והשביעית, ואף אמר זאת לפרוטוקול בדיון בפני המפקחת, ברור כי הנתבעת לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת על ה"טעות" של התובעת בעניין זה, ככל שהייתה כזו.

11.אשר למרכיב המע"מ, גב' וינברג הודתה כי ידעה שהנתבעת הינה מלכ"ר שאינו מחויב במע"מ ואינו מנפיק חשבוניות מס (עמ' 3, שורות 29-27 לפרוטוקול). בדיון טענה גב' וינברג, כי ניתן היה לסדר זאת כך שהתובעת הייתה משלמת ישירות לקבלן, אשר היה יכול להנפיק לה חשבונית מס. גם אם אניח כי פיתרון כזה עשוי היה להיות אפשרי, הרי שאין מדובר בטעות העשויה להקים עילת ביטול. התובעת הסכימה לשלם את הסכום לנתבעת, תוך מודעות מלאה לכך שהנתבעת הינה מלכ"ר שאינן מנפיק חשבונית מס. היינו, העובדות היו ידועות היטב לתובעת, ולא הייתה לה כל טעות לגביהן. השאלה אם ייתכן שניתן היה להגיע להסכם טוב יותר, שיאפשר את קיזוז מרכיב המע"מ, הינה לכל היותר שאלה של כדאיות העסקה, וכידוע טעות בכדאיות עסקה אינה מקימה עילת ביטול (סעיף 14(ד) לחוק החוזים).

12.לאחר הדיון הגישה התובעת בקשה להבאת עדות הזמה, המוכיחה כי עסקת השיפוץ כללה מע"מ אשר שולם על ידי הקבלן המבצע. איני סבור כי מדובר בנקודה שיש לגביה מחלוקת. מכל מקום, אין לעניין זה חשיבות לענייננו. הנקודה הרלוונטית הינה, כי התובעת ידעה שהנתבעת הינה מלכ"ר שאינו מנפיק חשבוניות מס, וממילא לא הייתה לה כל טעות העשויה להצמיח לה זכות ביטול. העובדה שבמסגרת עסקת השיפוץ שולם מע"מ כחוק, אינה גורעת מכך. לפיכך, אין מקום להיעתר לבקשה.

13.מן האמור עולה, כי הטענה לפיה עומדת לתובעת עילת ביטול כנגד הסכם הפשרה בגין טעות בכריתתו, הינה חסרת כל יסוד. זו עילת הביטול היחידה שנטענה על ידי התובעת, ועם דחייתה מתחייבת גם דחייתה של התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ