אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 4344-11-07 תדלוק בע"מ נ' עירית קרית שמונה ואח'

ת"א 4344-11-07 תדלוק בע"מ נ' עירית קרית שמונה ואח'

תאריך פרסום : 04/10/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קצרין
4344-11-07
20/09/2015
בפני השופט:
דניאל קירס

- נגד -
תובעים:
אדרי אל שירותי תדלוק בע"מ
עו"ד שי רובינשטיין
נתבעים:
1. עירית קרית שמונה
2. החברה הכלכלית קרית-שמונה

עו"ד משה רותם
עו"ד יגאל אמסלם
פסק דין חלקי
 

 

1. התובעת – שמה דאז "אדם – פינוי ושינוע אשפה בע"מ" – והנתבעת 2 (להלן – החברה הכלכלית) חתמו ביום 7.12.1999 על חוזה לפיו התובעת תספק לחברה הכלכלית שירותי פינוי אשפה בתחומי עיריית קרית-שמונה. בתביעה זו טוענת התובעת כי היא זכאית לקבל כספים שלא שולמו לה בגין קיזוזים שבוצעו שלא כדין; תשלום בגין פינוי אשפה בחודשים 3-4.2005; והפרשי הצמדה וריבית בגין איחורים בתשלומים.

 

דחיית על אתר של רוב הטענות נגד העירייה

 

2.התובעת הגישה את מלוא התביעה נגד שתי הנתבעות. למעט בקשר לטענות התובעת בקשר לחודש 4.2005, לגביו יפורט בהמשך, לא היה מקום, מלכתחילה, לצרף את עיריית קרית-שמונה כנתבעת בתביעה זו. בחוזה מושא התביעה יש שני צדדים בלבד, הם התובעת והחברה הכלכלית. התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן (שהוגש מחדש לתיק הממוחשב ביום 30.8.2015), כי העירייה הקימה את החברה הכלכלית והטילה עליה את ביצוע העבודות מושא ההסכם; כי היא מחזיקה במלוא המניות של החברה הכלכלית ושולטת במינוי נושאי משרה בכירים בה ומורשים מטעמה (פס' 4); וכי ההסכם מומן ותוקצב על ידי העירייה, אשר העבירה לחברה הכלכלית את התמורה (פס' 5). התובעת טענה כי "הנתבעות" לא עמדו בתנאי התשלום בסעיף 6.3 לחוזה (פס' 7), אך טענה זו אינה מתיישבת עם מושכלות ראשונים בדיני החוזים ודיני תאגידים, שכן אין חולק על כך שהעיריה היא אישיות משפטית נפרדת מהחברה הכלכלית, והצדדים לחוזה הם התובעת והחברה הכלכלית ואין בלתן. אמנם בחוזה הוקנו ל"מנהל" סמכויות שונות בדבר פיקוח על העבודה (ראו למשל פס' 4.8, 5.6, 7.4, לחוזה) ופיקוח עליה (פס' 9 לחוזה), ו"המנהל" הוגדר כ"מנהל מחלקת חזות העיר בעירית קרית שמונה או מי שימונה מטעם החברה". ברי שבכך אין כדי להפוך את העיריה לצד לחוזה; מדובר בכך ששני הצדדים לחוזה, החברה הכלכלית והתובעת, הסכימו כי צד שלישי (מנהל חזות פני העיר או מי שימונה מטעם החברה) ימלא תפקיד שיש בו כדי לקבוע זכויות וחובות של הצדדים על-פי החוזה שבין שני הצדדים לו (כגון אישור חשבון בגין עבודה על-פי החוזה בין התובעת לבין החברה הכלכלית, פיקוח על רמת העבודה שמבצעת התובעת עבור החברה הכלכלית על-פי החוזה). בכך שהחברה הכלכלית טענה כי לאור ההסכם שבו מסרה לה העיריה את הטיפול בפינוי אשפה היא התקשרה בין היתר עם התובעת והעבירה תשלומים שקיבלה מהעיריה "גב אל גב" (פס' 9 לכתב ההגנה של החברה הכלכלית) וכי ככל שהחברה הכלכלית איחרה בהעברת תשלומים לידי התובעת היא העבירה אותם עם קבלתם מהעיריה (פס' 77 לסיכומים מטעם החברה הכלכלית) אין כדי להוסיף או לגרוע לענין זה. אישור גזבר העירייה שהחברה הכלכלית עשתה עבור העיריה פינוי אשפה אינו מקים יריבות חוזית בין העיריה לבין התובעת (השוו פס' 13 לסיכומי התובעת), אלא: החברה הכלכלית היתה הקבלן של העיריה בחוזה בינן לבין עצמן, והתובעת היתה קבלן משנה של החברה הכלכלית, בחוזה בין התובעת והחברה הכלכלית. ההוראות בענין תשלום התמורה בחוזה בין התובעת לחברה הכלכלית קובעות מועד לתשלום הנמנה ממועד הגשת חשבון על ידי התובעת (פס' 6.3), אין בו כל התניה בענין העברת כספים על ידי העיריה לחברה הכלכלית (ראו והשוו בענין סעיף "גב אל גב" רע"א 3458/10 צוות קרע נ' הקודחים שבת בע"מ (5.9.2010)). ודוק: התובעת לא טענה נגד העירייה, כצד שלישי, גרמה הפרת חוזה, אלא טענה כי "הנתבעות" כביכול "הפרו את ההסכם עימה" (פס' 10 לכתב התביעה המתוקן; ההדגשה הוספה), כאילו גם העיריה היתה צד לחוזה וכאמור, לא היא. הדין דומה בענין טענת התובעת בענין קיזוז שלא כדין מהתשלומים ששולמו לה. אמנם כאמור שני הצדדים לחוזה, התובעת והחברה הכלכלית, הסכימו כי גורם בעיריה יקבע קביעות שישפיעו על הזכויות החוזיות של הצדדים, אולם, מאחר והצד היחיד אשר התחייב לשלם לתובעת הוא החברה הכלכלית, גם אם מי שהחליט על קיזוז היה "המנהל" בעירייה, ככל שקוזזו כספים מהתמורה, המקזז לא היה אלא החברה הכלכלית (ולא העירייה). סעיף הקיזוז מכוח חוזה (פס' 17 לחוזה) מקנה זכויות קיזוז לחברה הכלכלית ולא לצד אחר. בסעיפים בחוזה המרשים קיזוז או אי-תשלום עקב אי עמידת התובעת בהתחייבויותיה, נקבע כי "החברה" תהיה רשאית שלא לשלם (פס' 4.11 לחוזה) וכי רשאית "החברה" לקזז מתמורה (פס' 55). החברה הכלכלית – לא שלחה לעיריה הודעה לצד שלישי בתביעה זו. לאור כל האמור אני דוחה כבר כאן (למעט ענין חודש 4.2005 אליו עוד אשוב), את טענות התובעת לפיהן יש לחייב את העיריה לשלם לה סכומים כלשהם במסגרת תביעה זו.

 

 

התיישנות

 

3.התביעה דנן נמחקה מחוסר מעש ו"הוחייתה", פעמים (מחיקה ביום 7.7.2011 ו"החייאה" ביום 25.1.2012; מחיקה ביום 20.6.2013 ו"החייאה" ביום 22.7.2013). סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כי לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת תובענה לבין דחייתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה. לטענת החברה הכלכלית, אמנם סעיף 15 הנזכר פורש כך שהוא כולל מחיקה של תביעה (ולא רק תביעה), אולם, כאשר נמחקה התביעה עקב רשלנות התובע, סעיף 15 לא יחול. עוד טענה החברה הכלכלית, כי במועד החייאת התביעה בשנית, 22.7.2013, כבר חלפו למעלה מ-7 שנים מסיום עבודת התובעת אצל החברה הכלכלית, ומכאן שהתביעה כולה התיישנה. התובעת טוענת כי דין טענה זו להידחות, שכן החברה הכלכלית לא העלתה אותה בהזדמנות הראשונה: החברה הכלכלית הגישה את כתב הגנתה ביום 24.11.2013, לאחר שהתביעה כבר "הוחייתה" בפעם השניה, אך היא לא טענה לאי-תחולה של סעיף 15 לחוק ההתיישנות. טענה זו מקובלת עלי. בכתב הגנתה אשר אכן הוגשה לאחר שהתביעה נמחקה ו"הוחייתה" פעמיים, טענה החברה הכלכלית מפורשות כי "כל עילה אשר קמה טרם 11.8.2001 התיישנה" (פס' 4), והיא לא העלתה כל טענה בענין אי-תחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

 

4.אוסיף, כי יש לדחות גם לגופן טענה חדשה זו בענין התיישנות, כמו גם טענת ההתיישנות המקורית של החברה הכלכלית בכתב הגנתה, לפיה כל עילה אשר קמה טרם 11.8.2001 התיישנה עקב הזמן שחלף בין המחיקה הראשונה של התביעה לבין "החייתה" הראשונה. ב-ת"א (מחוזי י-ם) 2261/00 גטהון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פס' 182-238 (23.8.2009) נקבע כי כאשר תביעה אשר הוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות נמחקת מפאת חוסר מעש וההחלטה על המחיקה מבוטלת לאחר מכן, לא מדובר ב"תביעה חדשה" לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, אלא באותה תביעה שהוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות (ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין נדחו בהמלצת בית המשפט – ע"א 8515/09 גטהון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.2011)). עוד אוסיף כי אף אילו היה מקום לראות בתביעה ש"הוחייתה" תביעה חדשה לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, טענת ההתיישנות היתה נדחית. זאת, נוכח סעיף 16 לחוק ההתיישנות הקובע "נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב..." (פס' 2(ה) לסיכומי התשובה). העיכוב בגין הגשת התביעה המקורית (והמתוקנת) הסתיימה ביום המחיקה הראשונה 7.7.2011, והתביעה "הוחייתה" ביום 25.1.2012, לפני חלוף שנה (והמצב דומה בקשר למחיקה השניה, לגביה כאמור ממילא לא העלתה החברה הכלכלית את טענתה בהזדמנות הראשונה).

 

 

התובעת הרימה את הנטל להוכיח זכות להפרשי הצמדה וריבית בגין איחורים בתשלום

 

5.התובעת התבססה, בתצהיר העדות הראשית מטעמה של מר דוד אוחנה אשר שימש כמנהלה בתקופה הרלוונטית, על "מסמך הנהלת חשבונות" (פס' 30 סיפא לתצהיר, נספח 12 לו) אשר מתיימר לפרט, בין היתר, מועדי תשלומים שקיבלה התובעת מהחברה הכלכלית במסגרת החוזה וסכומיהם. על בסיס מסמך זה ביקש מר אוחנה להצהיר על המועד שבו כל תשלום היה צריך להיות משולם ועל המועד שבו הוא שולם בפועל, תוך נקיבה בסכומי הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לתובעת בעקבות כך (פס' 32). החברה הכלכלית טענה, בצדק, כי המועד החוזי לתשלום כל חשבון נגזר ממועד הגשת אותו חשבון (פס' 6.3 לחוזה), אלא שהתובעת לא צירפה העתק של כל חשבון, לא כל שכן אישור קבלת חשבון. מר אוחנה טען שאין בידיו חשבונות כאלה (אך טען כי הם שמורים אצל הנתבעת; פרוטוקול 26.11.2014 ע' 15 ש' 30). התובעת גם לא הגישה חוות דעת מומחה בענין חישוב סכומי הפרשי ההצמדה והריבית ה"תיאורטיים" הכלולים ב"מסמך הנהלת החשבונות" (פס' 28-34 לסיכומי החברה הכלכלית). מר אוחנה אף אישר על דוכן העדים כי למרות שהצהיר על המועדים והסכומים, הוא לא עשה את התחשיב ואינו יודע כיצד התחשיב נעשה. מר אוחנה העיד כי התחשיב נעשה בהנהלת החשבונות של החברה, אך התובעת לא הביאה את הגורם שערך את התחשיב לעדות (פס' 39-44 לסיכומי החברה הכלכלית). אלו טענות נכוחות, ואולם, התובעת בכל זאת הצליחה להטות את מאזן ההסתברויות ולהוכיח שהיו איחורים, ואף איחורים רבים, בביצוע תשלומים על ידי החברה הכלכלית לתובעת. במה דברים אמורים. תשובתה של החברה הכלכלית בכתב ההגנה, לטענת התובעת לפיה היא איחרה בהעברת תשלומים לידיה היתה, כי לא היו איחורים ("הנתבעת תטען לענין זה, מבלי לפגוע בטענותיה האחרות, כי שילמה לתובעת התשלומים בהתאם למוסכם, בין אם בהסכם, בין אם בהתנהגות ובין אם בהסכמה מאוחרת" (פס' 11 לכתב ההגנה מטעם החברה הכלכלית). התובעת הוכיחה שהיו איחורים. מר אברהם, שמילא תפקידים בכירים בחברה הכלכלית, אישר בעדותו כי לאורך התקופה שלו היו טענות של התובעת שמשלמים לה תשלומים באיחור (פרוטוקול 4.3.2015 ע' 43 ש' 23-24). עוד אישר מר אברהם כי הסיבה לאיחור בתשלומים היתה איחור העירייה בתשלום (לחברה הכלכלית; שם, ש' 26-28). כרטסת של החברה הכלכלית אצל העירייה, אשר הוגשה בידי החברה הכלכלית עצמה (פס' 32 לתצהירו של דני קדוש, נספח ז'1 לתצהיר זה), פועלת לאישוש טענה זו. החוזה בין העיריה לבין החברה הכלכלית קבע כי החברה הכלכלית תגיש לעיריה חשבון בסוף כל חודש, והחשבון ישולם על ידי העיריה תוך 15 יום מיום הגשת החשבון של החברה הכלכלית (כנגד הוצאת חשבונית מס כדין על ידי החברה הכלכלית ולאחר שהחשבון אושר בידי המנהל; פס' 6.4 להסכם בין העיריה לבין החברה הכלכלית, נספח ג' לתצהירו של מר דני קדוש מטעם החברה הכלכלית). הכרטסת של החברה הכלכלית אצל העיריה מצביעה על העברת תשלומים בידי העיריה לחברה הכלכלית זמן רב, לעתים חודשים רבים לאחר סוף החודש מושא התשלום. ראו גם את עדות גזבר העיריה דאז, מר יגאל פנחס, בענין משבר גדול בעירייה והסכמה עם הספקים לתנאי תשלום של שוטף + 120 (פרוטוקול 4.3.2015 ע' 58 ש' 1-17). ודוק: למרות שכאמור לא היתה בחוזה בין התובעת לבין החברה הכלכלית כל התניה של התשלום לתובעת בתשלום של העיריה אל החברה הכלכלית, החברה הכלכלית טענה בסיכומיה כי "אף אם יימצא כי תשלום כלשהו בוצע באיחור ...הנתבעת 2 [החברה הכלכלית].....העבירה תשלומים לתובעת, עם קבלתם מהנתבעת 1 [העיריה]" (פס' 48 לסיכומים מטעם החברה הכלכלית). מר אברהם שכיהן בעת הרלוונטי בחברה הכלכלית אף העיד כי התובעת ניסתה לקדם את ביצוע התשלומים עד כדי כך שהיא היתה מביאה לחברה הכלכלית את התשלום של העיריה לחברה הכלכלית (פרוטוקול 4.3.2015 ע' 46 ש' 3). לאור דברים אלה, ובהעדר ראיה כלשהי בענין איחור בהגשת חשבונות על ידי התובעת, התובעת הטתה, באמצעות ראיות נסיבתיות, את מאזן ההסתברויות להוכיח שהחברה הכלכלית איחרה בהעברת תשלומים אליה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ