אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 43162-03-14 עוז ואח' נ' רג'ואן

ת"א 43162-03-14 עוז ואח' נ' רג'ואן

תאריך פרסום : 26/12/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
43162-03-14
21/12/2017
בפני השופט:
יגאל נמרודי

- נגד -
תובעים:
1. אהוד עוז
2. צופר עוז

עו"ד אבי גביש
נתבעים:
1. מדלן רג'ואן2. דרור אג-רג'ואן
עו"ד דוד שוב
פסק דין

לפניי תביעת פינוי לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 על יסוד עילת הפרת הסכם שכירות ועילת נטישה וכן תביעה לסילוק יד:

  1. התובעים הם בעלים של בניין ברחוב רופין 13 בתל אביב הרשום כחלקה 123/5 בגוש 6968 (להלן – הבניין). ביום 29.10.1948 נחתם הסכם שכירות בין בעלי הדירה דאז לז'ק שאול רג'ואן ז"ל, בעלה המנוח של הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת), וזאת ביחס לדירה בקומה ב' בבניין (להלן – הסכם השכירות ו-המושכר או הדירה, בהתאמה).

  2. מעמד מר רג'ואן המנוח במושכר היה כשל דייר מוגן. הצדדים חלוקים באשר למעמד הנתבעת: התובעים טוענים כי מעמדה, כמי שאינה צד להסכם השכירות, כשל דיירת נגזרת; לטענת הנתבעים, הנתבעת רכשה זכויות במושכר ביחד עם בעלה המנוח והיא מחזיקה במושכר כ"בעלת זכויות מכוח ההסכם" (סע' 18(ג) לכתב ההגנה המתוקן). שני הצדדים סבורים כי שאלת מעמד הנתבעת במושכר אינה צריכה הכרעה בהליך זה (סע' ב(3) לסיכומי התובעים; סע' 123 לסיכומי הנתבעים). הנתבע 2 (להלן – הנתבע), בעלים של חברת היי טק, הוא נכדה של הנתבעת. הוא מתגורר במושכר עם משפחתו (אשתו, רופאה מתמחה בכירורגיה, ושני ילדיהם).

  3. לטענת התובעים, הנתבעת החזיקה במושכר עד לנטישתו, כשמונה שנים לפני הגשת התביעה. הם טוענים כי היא עזבה את המושכר ועברה להתגורר אצל בתה, אורלי שירי (להלן – אורלי או הבת), היא העבירה את מרכז חייה ומגוריה לביתה של הבת והיא עושה במושכר שימוש חלקי ושולי (אם בכלל) כדי לנסות ולשמר את זכות הדיירות המוגנת. לטענת התובעים, בעת עזיבת המושכר ו/או בתקופה שקדמה להגשת התביעה לא הייתה לנתבעת כוונה לשוב ולהתגורר במושכר. הם סבורים כי מדובר בנטישה של המושכר שמסירה את הגנת החוק מהנתבעת ומקימה לתובעים עילה לפינוי הדירה וקבלת החזקה בה (סע' 4 לכתב התביעה המתוקן).

    עוד טוענים התובעים, כי לאחר הגשת התביעה נודע להם כי הנתבע עבר להתגורר בדירה, ללא קבלת הסכמתם ובניגוד להסכם השכירות. נטען כי הנתבע הוא משיג גבול במושכר ולפיכך יש להורות על פינויו מהמושכר, מכוח סעיפים א' ו-ח' להסכם השכירות. כן נטען כי הנתבעת העבירה את זכויותיה במושכר לצדדים שלישיים, לרבות הנתבע, בניגוד לסעיף 19 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן – חוק הגנת הדייר), וכי העברה זו מהווה הפרה של הסכם השכירות המזכה את התובעים בפינוי המושכר.

  4. לטענת הנתבעים, הנתבעת, שהיא בת 95 שנים, מתגוררת בדירה ממועד החתימה על הסכם השכירות ועד עתה (סע' 9 לכתב ההגנה המתוקן). בשנים האחרונות היא החלה ללון אצל נכדיה ואצל הבת אורלי, עקב חשש מלהישאר לבדה בלילה במושכר. הם טוענים כי הסכם השכירות אינו הסכם דיירות מוגנת שגרתי. הוא נושא אופי מיוחד. השוכר על-פיו רכש "מעין בעלות", היות ובהסכם השכירות קיימת הוראה המאפשרת לשוכר "להשכיר ו/או להעביר את השכירות על פיו, ללא הגבלה וללא מתן רשות [...]" (סע' 13 לכתב ההגנה המתוקן). ההוראה מופיעה בכתב יד בסעיף ה"הערות". על-פיה: "השוכר יהיה רשאי להשכיר את המושכר כלו או חלק ממנו לאחר או לאחרים, או להעביר את החוזה לאחר או לאחרים מבלי להזדקק לכל רשות מאת המשכיר בין בכתב או בעל-פה, ואותה רשות תהיה לזה או לאלו שיבואו במקום השוכר שלהם השכירו השוכר את הדירה או חלקה או העברת החוזה" (להלן – סעיף ההערה).

  5. נטען כי הוראה ייחודית זו הוספה לאחר שמשפחת הנתבעת שילמה "הון רב" בגין המושכר וביקשה לראות בו "עוגן כלכלי אף לדורות הבאים" (סע' 12 לכתב ההגנה המתוקן) ובנסיבות העניין המונח "נטישה" אינו רלוונטי לעניין הנדון, שהרי הנתבעת רשאית להעביר את זכויותיה או חלקן במושכר ללא רשות מהתובעים ולנהוג בו "מנהג בעלים גמור". לגופם של דברים, הנתבעים מאשרים שהנתבעת העבירה את זכויותיה במושכר לנתבע. הם מציינים כי מחודש אוקטובר 2014 מתגורר הנתבע במושכר בקביעות עם בני משפחתו (הוא אף התגורר בו לבדו חודשים רבים לפני כן) (סע' 14 ו-16 לכתב ההגנה המתוקן). לחילופין, נטען כי הנתבעת לא נטשה את המושכר והיא מתגוררת בו במשך למעלה מ-60 שנה, היא לא עברה לגור במקום אחר ואין בבעלותה דירה אחרת. כן נטען כי במושכר מצויים כל חפציה ומרכז חייה. טענה חלופית נוספת היא שהתובעים ויתרו על הזכות להעלות טענת נטישה כנגד הנתבעת. כן נטען כי אם יימצא שקיימת עילת פינוי כנגדה, יש להושיט לנתבעת סעד מן הצדק, לפי סעיף 132 לחוק הגנת הדייר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ