אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 4222-09-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ויקטור

ת"א 4222-09-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ויקטור

תאריך פרסום : 05/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
4222-09-14
09/06/2015
בפני השופט:
אילן סלע

- נגד -
התובעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד יצחק לוזון
הנתבעים:
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. זורין ויקטור

עו"ד בני כחלון
החלטה
 

 

בקשה לדחיית התביעה בשל מעשה בית דין.

1.ברקע לבקשה, תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב בתאונה שארעה ביום 16.01.13 בצומת שוקת. התביעה העיקרית הוגשה על ידי מבטחת אחד מכלי הרכב כנגד נהג הרכב השני ומבטחתו והתביעה שכנגד הוגשה על ידי מבטחת הרכב השני כנגד מבטחת הרכב הראשון.

2.בקדם המשפט שהתקיים ביום 27.04.15 ביקש ב"כ הנתבעים לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין. לדבריו, מבוטח התובעת הגיש תביעה כנגד הנתבעים (תא"מ (ב"ש) 22823-05-13, להלן: "ההליך המקביל") ובית המשפט (כב' השופטת א' ליפשיץ) דחה את התביעה אחר ששמע את הנהגים ואת המומחים מטעמם.

3.ב"כ התובעת התנגד לבקשה, זאת בשל שלושה נימוקים. האחד, אי ידיעת התובעת אודות ההליך המקביל וכפועל יוצא מכך אי נטילת חלק בו. בעניין זה הוא ציין כי הנתבעים ידעו על קיומו של הליך זה עת ניהלו את ההליך המקביל ולא אמרו דבר על כך לתובעת. השני, שיהוי בהעלאת הטענה מצד הנתבעים, שלא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה. השלישי, כי פסק הדין בהליך המקביל ניתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א'") ובנסיבות אלו אין לראות בו מעשה בית דין כלפי התובעת שלא נטלה חלק בהליך המקביל, כאמור.

4.בתשובה טען ב"כ הנתבעים כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת פסק הדין שניתן בהליך הקודם מנומק וניתן לאחר שמיעת ראיות ואין כל משמעות לנתינתו לפי סעיף 79א'. התובעת בהיותה חליף של מבוטחהּ מושתקת מלהתדיין עתה בגין אותו אירוע, ולעובדת אי היותה צד להליך המקביל אין כל נפקות שעה שבין התובעת למבוטחה יש זהות אינטרסים. באשר לטענה כי היה על הנתבעים להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה ציין ב"כ הנתבעים כי הטענה אכן הועלתה מיד לאחר מתן פסק הדין בהליך המקביל.

5.תחילה יש להסיר מן הדרך את הטענה בדבר מועד העלאת הטענה. ככלל, טענה בדבר מעשה בית דין יש להעלות בהזדמנות הראשונה לאחר שנודע לבעל הדין הטוען לה העובדות המקימות אותה (ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברו ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (פורסם בנבו, 17.09.07), ואכן, כך נהגה הנתבעת במקרה זה. פסק הדין בהליך המקביל ניתן ביום 10.12.14, וממילא הנתבעת לא יכולה הייתה להעלות את הטענה בדבר מעשה בית דין בכתב הגנתה שהוגש ביום 9.12.14. התביעה שכנגד אמנם הוגשה ביום 17.12.14 וגם במסגרתה לא הוזכר קיומו של הליך מקביל, ואולם אין כל ראיה כי באותו מועד הנתבעת ידעה על פסק הדין. לעומת זאת, בתגובה מיום 1.03.15 לבקשת התובעת למתן צו עיון במסמך ספציפי שהוגשה ביום 19.02.15 ציינו הנתבעים כי בפיהם טענה מקדמית לדחיית התביעה על הסף. הם אמנם לא פרטו את תוכנה, תוך שהם מציינים כי בקשה בעניין זה תוגש על ידם בנפרד. בקשה מעין זו אמנם לא הוגשה על ידם בכתב, אך היא הועלתה בהזדמנות הראשונה, במסגרת קדם המשפט שהתקיים כחודשיים מאוחר יותר, כאמור.

ולגופו של עניין.

6.כלל מעשה בית דין מבוסס על הרעיון שלפיו פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי, מהווה סיומה של התדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא "בקרבה משפטית" עם מי מהם. כלל זה מגשים את הכלל של סופיות הדיון ונועד למנוע מהצדדים לדון שוב בעניין שכבר נתברר בניהם, זאת משני טעמים, האחד שלא להטריד בעל דין שוב ושוב בהליך אין סופי והשני שלא ליצור חוסר תיאום בין הערכאות השיפוטיות אשר עשויות להגיע למסקנה שונה (ראו: ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נח(5) 511, 519 (2004)). כלל מעשה בית דין מסתעף לשתי דוקטרינות דומות אך נבדלות, השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה, אשר מכונה גם "השתק ישיר", יימנע מצד לפנות לבית המשפט כנגד בעל דין, או חליפיו, באותה עילה או בעילה דומה, אשר התבררה וכבר הוכרעה בניהם. השתק פלוגתא, המכונה גם "השתק עקיף", יחול מקום בו בעל דין פונה לבית המשפט בשאלה עובדתית או משפטית דומה, שהוכרעה כבר במפורש או מכללא, גם אם מדובר בתביעה בעילה שונה.

7.בפסיקה נקבעו ארבעה תנאים הנדרשים לצורך קיומו של השתק פלוגתא: 1) זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים בשתי התובענות; 2) קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים, ושלבעל הדין שנגדו מועלת טענת ההשתק "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתה; 3) סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; 4) ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה להבדיל מהכרעה שולית שאינה נחוצה לבסיס פסק הדין (ראו, למשל, ע"מ (מחוזי-חי') 12837-01-09 פרופאל בע"מ נ' מס ערך מוסף עכו (פורסם בנבו, 5.12.11)).

8.המחלוקת העיקרית במקרה זה היא בשאלה האם מתקיים הכלל השני של קיום התדיינות בפלוגתא בין הצדדים. הכלל הוא שמי שיש לו "קרבה משפטית" אינו בגדר זר להליך משום יחסי הקרבה שבינו לבין מי שהיה צד להליך. "קרבה משפטית" עשויה להיווצר כתוצאה מקשרים מסחריים, משפחתיים, או מכוח זיקה משותפת לעניין כלכלי משותף. אכן, ככלל בין מבטח למבוטח מתקיימים יחסי קרבה העולים לכדי יחסי קרבה משפטית. יחסים אלה נוצרים הן מכוח חוזה הביטוח והן מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 המקימים למבטח ולמבוטח אינטרסים זהים השלובים זה בזה, אל מול צד ג' - המזיק, בייחוד בנוגע לשאלת אחריותו לגרם הנזק. השיקול המנחה הוא מניעת מצב בו בהליך אחד יקבע כי המזיק אחראי בגרימת נזק כלפי מבוטח ובתביעת המבטח יקבע אחרת לגבי אותה מסכת עובדתית (ת"א (מרכז) 4307-04-08‏ הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.10.11)).

9.ואולם, שיקול זה אינו חזות הכול. ככל עקרון, גם עקרון מעשה בית דין אינו עקרון מוחלט. אכן, מדובר בכלל שנועד בין היתר למנוע הטרדתו של בעל דין בהתדיינויות חוזרות בעניין שכבר פסק בו בית המשפט ומניעת הכרעות סותרות. ואולם לצדן של עקרונות אלו עומד העיקרון - הבא לידי ביטוי בתנאי בדבר זהות הצדדים כתנאי להקמת השתק שיפוטי – של מתן הזדמנות לכל בעל דין לטעון את טענותיו בפני בית המשפט (ע"א 258/88 פיכטנבאום נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576 (1990)). על כן קיימים מקרים שבהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים דווקא לקבוע סייגים לתחולת העיקרון הכללי על מנת למנוע תוצאות בלתי רצויות ובלתי צודקות (ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 99 (1997); נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי (תל-אביב, תשנ"א-1991), 626-625). האיזון בין העקרונות האמורים מוביל לכך כי בחינת יחסי "הקרבה המשפטית" תעשה באופן רחב, מהותי ולא פורמלי, ויש לבחון כל מקרה ומקרה לנסיבותיו. הבחינה תתמקד באינטרס שהיה לאותו "זר" בתוצאות המשפט וההזדמנות שהייתה לו להעלות טענותיו בהליך הראשון ולהתגונן (זלצמן, שם, עמ' 367-379; ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק טפחות (פורסם בנבו, 05.01.11)). כאשר לבעל דין בהליך נוכחי היה ענין ממשי בנושא שנדון בהליך הקודם, הוא ידע על קיומו והייתה לו הזדמנות להצטרף אליו, אך הוא נמנע מכך במודע, עשוי להיות בכך משום גילוי עמדה שהוא אינו חפץ להתדיין, וכי הוא מקבל עליו את תוצאות אותה התדיינות גם אם הן תהיינה נגדו. מאידך, אין משתיקים אדם בטענת מעשה בית דין אם לא הייתה לו שעת כושר בעבר להציג את טענותיו בפני בית המשפט (רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1) 673, 690 (2002)). בהקשר זה יצוין כי פסק הדין בעניין מגדלי הפרחים (ת"א (ב"ש) 317/82 מגדלי פרחים לכיש בע"מ נ' ישר, פ"מ תש"מ(2) 410 (1982)), עליו הצביע ב"כ הנתבעים אינו דומה לנסיבות מקרה זה, שכן בנסיבות אותו עניין, התובע כנגדו נטענה טענת ההשתק היה נוכח בהליך הראשון וגרסתו נשמעה בו.

 

10.במקרה זה, לא זו בלבד שהתובעת, כטענתה שלא נסתרה, לא ידעה על ההליך המקביל שהתקיים, אלא שהנתבעים שנטל צד באותו הליך וידע על קיומו של הליך זה לא עדכנו את התובעת בקיומו של אותו הליך. במקרה זה שיקולי הצדק, שהם אלו העומדים בין היתר בקבלת טענה להשתק, מובילים דווקא לדחיית טענת הנתבעים, שכן הצדק מחייב שהנתבעים אשר לא הודיעו לתובעת במסגרת הליך זה על קיום ההליך המקביל ובכך מנעה ממנה את יומה בבית המשפט הם אלו שיהיו מושתקים מלטעון למעשה בית דין.

 

11.זאת ועוד. במקרה זה, גם מצטרפת לדחיית הטענה למעשה בית דין, העובדה כי פסק הדין שניתן בהליך המקביל ניתן בהסכמת הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 79א'. ביחס לפסק דין שניתן בדרך זו, ציין בית המשפט כי קיים ספק באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא (ע"א 3820/03‏‏ דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 5.09.05)), שכן הסכם פשרה מונע לרוב על ידי רצון הצדדים להביא לידי סיומה את ההתדיינות המשפטית בדרך זו, אם בשל הרצון לחסוך זמן ומשאבים ואם בשל הערכת הסיכויים והסיכונים בתיק. כמו כן, בהכרעה על דרך הפשרה גישתו הבסיסית של בית המשפט "רכה" וגמישה מאשר בהכרעה רגילה המבוססת על דיני ראיות מדוקדקים, וממילא גם כוחה של ההכרעה בדרך זו אינה באותה עוצמה של הכרעה "רגילה". לכן, ככלל, נכון יהיה להתייחס לפסק דין שניתן בדרך של פשרה כתחום לתיק הספציפי שנדון בפני בית המשפט ולצדדים שהיו צד לו ונתנו את הסכמתם למתן פסק דין בדרך זו (רע"א 682/07 לבייב נ' גילר (פורסם בנבו, 20.06.07).

 

12.אכן, במקרה זה בית המשפט בהליך המקביל שמע ראיות ובכלל זה חקירת מומחים, והוא אף נימק את פסק דינו אף שלא היה מחויב לעשות זאת, וייתכן כי במקרים מסוימים יהיה בנסיבות שכאלו גם בכוחו של פסק דין שניתן על דרך הפשרה כדי להוות השתק פלוגתא. ואולם, במקרה זה בו התובעת כלל לא הייתה צד להליך המקביל, יש בעובדה שפסק הדין ניתן כהכרעה על דרך הפשרה כשרק הצדדים לאותו הליך היו מוכנים למסור לבית המשפט את ההכרעה לפי קריטריונים המבוססים על הערכת הסיכויים והסיכונים שלהם באותו הליך, כדי להטות את הכף למסקנה כי אין בפסק הדין בהליך הקודם כדי להוות השתק כנגד התובעת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ