אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 41389-01-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' ראובני

ת"א 41389-01-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' ראובני

תאריך פרסום : 11/01/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
41389-01-11
12/08/2014
בפני השופט הבכיר :
יצחק שמעוני

- נגד -
התובעת:
מדינת ישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד שמואל קרניאל
הנתבע:
רחמים ראובני
עו"ד אליהו שרשבסקי
פסק דין
 

 

כללי

1.לפניי תביעה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין בשטח של כ-1063 מ"ר, הנמצאים ברחוב עמק רפאים פינת רחוב פייר קניג ירושלים, על גבול השכונות באזור בקעה והמושבה הגרמנית בירושלים, והידועים כחלקה 103 בגוש 30014 (להלן: "המקרקעין"). כמו כן מבוקש בתביעה סעד כספי בסך של 892,405.53 ₪ עבור דמי שימוש ראויים.

זכות הבעלות במקרקעין רשומה בשלמות על שם רשות הפיתוח על פי נסח הרישום המתייחס למקרקעין (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). על פי נסח הרישום מדובר במקרקעין מוסדרים.

הנתבע מחזיק במקרקעין מזה עשרות שנים והם משמשים אותו, בין היתר, כמשתלה. לזכותו לא רשומה כל זכות קניינית במקרקעין. עם זאת, הנתבע הינו בעל זכות דיירות מוגנת בחלקה 100 בגוש 30014 (להלן: "מגרש התובע"), וכן בעל זכויות בחלקות נוספות הסמוכות למקרקעין באותו גוש.

התובעת טוענת, כי הנתבע או מי מטעמו פלשו למקרקעין ולמספר מקטעי חלקות סמוכות המיועדות לדרכים ולשטחי ציבור והקים עליהם במרוצת השנים מבנה המשמש כמשתלה מסחרית, חממות, משרד, סככה ושטח נוסף המשמש לגידול צמחים.

הנתבע טוען מנגד, כי הוא והוריו המנוחים מחזיקים במקרקעין ברציפות מאז שנת 1948 והוא בעל הזכויות במקרקעין. לטענתו, חלה התיישנות במקרקעין שכן התובעת הייתה מודעת לנוכחותו בהם וכן הוא בעל זיקת הנאה במקרקעין לשימוש והנאה במשך למעלה מ-30 שנה ולחילופין, הוא בר רשות במקרקעין.

יציין, כי אין זו הפעם הראשונה בה המחלוקת בין הצדדים מגיעה לפתחן של ערכאות משפטיות. בשנת 1966 הגיש האפוטרופוס לנכסי נפקדים-עמידר תביעה דומה לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין בבית משפט זה (ת"א 1769/66). לתיק בית המשפט דנן הוגשו סיכומי התובע באותו הליך וכן החלטות נוספות שניתנו במסגרתו, אולם לא ידוע האם ניתן פסק דין בסופו של אותו הליך, שכן לא היה בידי מי מהצדדים דנן להמציאו ולא ניתן היה לאתרו (להלן: "התביעה הקודמת").

כפי שצוין בסיכומי טענות התובעת, בטרם הוסדרו המקרקעין, כונו המקרקעין: חלקה 35 בגוש 30013, אולם עקב הליכי ההסדר שנעשו, הפכה החלקה לשתי חלקות- חלקה 103 בגוש 30014 בשטח של 1063 מ"ר, נשוא התובענה, וחלקה 127 בגוש 30014 בשטח 864 מ"ר, שאינה במחלוקת.

 

טענות התובעת

2.התובעת טוענת, כי לנתבע אין כל זכות במקרקעין הנדונים. עם זאת, הוא בעל זכויות בחלקות הסמוכות למקרקעין וכן דייר מוגן במגרש הסמוך למקרקעין.

לטענת התובעת, בשנות ה-60 החל הנתבע לפלוש למקרקעין, תפס בהם חזקה ובמשך השנים הרחיב את שטח התפיסה, גידר אותו, בנה מבנים וחממות ועשה בהם שימוש כמשתלה מסחרית. כן נטען, שהמשתלה חולשת גם על שטחים בחלקות סמוכות נוספות.

ביחס למועד הפלישה, טוענת התובעת, כי על פי חוות הדעת שלא נסתרה ותצלומי האוויר שצורפו אליה, הנתבע תפס את החזקה במקרקעין בין השנים 1962-1970 ולא בשנת 1948 כטענתו. הדבר עולה בקנה אחד גם עם התביעה הקודמת שהגישה חברת "עמידר" נגד הנתבע בשנת 1966.

מאז ועד הגשת התביעה הנוכחית עשתה התובעת מאמצים גדולים להגיע עם הנתבע להסדר תוך התחשבות בנסיבותיו המיוחדות, אולם הוא סירב לכל ההצעות.

עוד טוענת התובעת, כי היא בעלת הזכויות במקרקעין, זאת מאחר שהמקרקעין מוסדרים ורשות הפיתוח מופיעה בפנקסי המקרקעין כבעלת מלוא הזכויות בהן. מנגד, טענת הנתבע לפיה הוא הבעלים נטענה בעלמא, והנתבע אף נסוג ממנה במהלך עדותו.

ביחס לטענת ההתיישנות, נטען, כי על פי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, חוק ההתיישנות לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח התיישנות שאדם זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה. מאחר שהנתבע מחזיק במקרקעין רק משנת 1962, לא הושלמה תקופת ההתיישנות לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף (1.1.70), שכן משנת 1962 עד 1970 חלפו רק 8 שנים ועל כן דין טענת ההתיישנות להידחות. לטענתה, גם אם ייקבע שהנתבע מחזיק במקרקעין משנת 1948 לא חלפו 25 שנים מאז ועד 1.1.70.

נוסף לכך טענה התובעת, כי המקרקעין מהווים "מקרקעי ציבור" כמשמעותם בסעיף 107 לחוק ולפיכך חל בענייננו גם סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין, על פיו לא חלה במקרה זה התיישנות.

ביחס לטענת הנתבע כי הינו בעל זכות זיקת הנאה, טענה התובעת, כי לפי חוק המקרקעין זיקת הנאה לא יכולה להיות מלווה בחזקת קבע של המקרקעין, כפי שמחזיק בהם כיום הנתבע. בנוסף, זיקת הנאה לא יכולה להקנות לבעליה זכות במקרקעי ציבור. מכל מקום גם לו הייתה זיקת הנאה, הרי שעם הודעת התובעת לנתבע על התנגדותה לחזקתו במקרקעין, פסק מרוץ התקופה לרכישת הזכות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ