אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 41313-09-14 מדינת ישראל נ' אבו שהב ואח'

ת"א 41313-09-14 מדינת ישראל נ' אבו שהב ואח'

תאריך פרסום : 19/08/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
41313-09-14
13/08/2016
בפני השופט:
אורי גולדקורן

- נגד -
התובעת:
מדינת ישראל - רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל
עו"ד עוד יעל עזרא
הנתבעים:
1. סאלח אבו שהב
2. אחמד אבו שהב

עו"ד אלפרד סאדר
פסק דין
 

 

1.התובעת והנתבע מס' 1 (להלן: סאלח) הינם בעלים של חלקים בלתי מסויימים ("מושע") בחלקה 15 בגוש 20301 ששטחה 86,693 מ"ר ומצויה במעלה עירון - מוסמוס (להלן: החלקה), ובה מצוי שלד של בנין (להלן: המבנה). לטענת התובעת, המבנה נבנה על-ידי סאלח ובנו, הנתבע מס' 2 (להלן: אחמד), ללא זכות שבדין, ללא הסכמתה ותוך פלישה לחלקה. לפיכך, היא הגישה נגדם ביום 17.9.2014 תביעה למתן צו מניעה שיאסור עליהם לבצע בחלקה כל פעולת בניה, יורה על סילוקם מהחלקה ויחייבם להשיב את המצב לקדמותו, לרבות הריסת המבנה.

 

2.בכתב ההגנה לא כפרו הנתבעים בעובדה כי הם בנו את המבנה, אך העלו את הטיעונים הבאים: (1) סאלח אינו פולש כי אם הבעלים של 600 מ"ר בחלקה, והא רשאי לאפשר לאחמד לעשות שימוש בחלקו; (2) עוד בטרם הוחל בבניית המבנה, הגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה, ערכו מפת מדידה והפרישו חלק מחלקם לצרכי ציבור; (3) בניית המבנה אינה פוגעת בזכויות התובעת בחלקה; (4) בניית המבנה אינה פוגעת בהליך פירוק שיתוף במקרקעין שמתנהל בבית משפט השלום בחדרה, בת"א 39041-03-11.

 

3.ביום 17.9.2014 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד, האוסר על הנתבעים לבצע עבודות בניה, מדידה, סימון, הכנה או כל פעולה אחרת בחלקה, וביום 23.9.2014 הסכימו באי-כוח הצדדים כי הצו יוותר על כנו כצו זמני.

 

4.אחמד הגיש תצהיר עדות ראשית (נ/1), בו העיד כי השטח בו מצוי המבנה הוענק לו על-ידי אביו - הרשום כבעלים של 186/26880 חלקים בחלקה, שהינם 600 מ"ר - למטרת הקמה של דירת מגוריו. לשם כך, הוגשה ביום 28.5.2014 לוועדה לתכנון ובניה בקשה להיתר בניה, ומסגרתה הוכן תשריט על-ידי מהנדס. עוד צוין כי בניית המבנה החלה בחודש ספטמבר 2014, כי התובענה לפירוק השיתוף במקרקעין אשר יזמו בעלים בחלקה נמחקה, וכי התובעת בחרה לנקוט בצעדים רק נגד מקצת מ-60 המבנים שנבנו על החלקה על-ידי יתר הבעלים.

 

5.בסיכומי באת-כוח התובעת נטען כי בניית המבנה על-ידי הנתבעים, וביניהם אחד מהבעלים של החלקה, חורגת משימוש רגיל, ונעשתה ללא הסכמת כל השותפים, וביניהם התובעת, כמצוות סעיף 30(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק). עוד נטען כי התובעת זכאית לסעדים שבכתב התביעה מכוחם של סעיף 21(א) לחוק (המאפשר לתובעת לדרוש מאחמד סילוק המבנה) וסעיף 46 לחוק (המאפשר לתובעת לדרוש מסאלח סילוק המבנה). הודגש כי אף אם היה בידי הנתבעים היתר בניה, לא היה בכך כדי לרוקן מתכנן את הוראות החוק בנוגע ליחסי שיתוף במקרקעין וליַתר את חובות השותף המבקש לבנות לקבל הסכמתם של כל שאר השותפים בחלקה. עוד ציינה באת-כוח התובעת כי טענת הנתבעים לגבי פעולות התובעת בחלקה הינה מופרכת, ועל כל פנים אין בה, כמו גם בטענה על מצוקת דיור, כדי להצדיק עשיית דין עצמית.

 

6.בסעיף 21 לסיכומיו הודה בא-כוח הנתבעים, בהגינותו, בנכונות ניתוח המצב המשפטי שבסיכומי באת-כוח התובעת, וביסס טיעוניו על טעמים של יעילות וצדק: הודגש כי עד התובעת, המפקח עופר, הודה בחקירתו הנגדית כי בחלקה מצויים מבנים אשר התובעת לא פעלה נגדם "מתוך תקווה שהליך פירוק השיתוף יבצע איזושהי חלוקה מוסכמת בין כל הבעלים" (עמ' 11 לפרוטוקול), ונטען כי החלטת התובעת לנקוט דווקא נגד הנתבעים בהליך הנוכחי מהווה פגיעה בעיקרון השוויון. עוד צוין כי אין בבניית המבנה כדי לפגוע בזכויות התובעת בחלקה, ולפיכך יש להימנע בשלב זה מהסעד הקיצוני של הריסת המבנה. בא-כוח הנתבעים גרס כי ניתן להבטיח את זכויות התובעת במתן פסק דין מותנה, בו ייקבע כי במידה ובהליך פירוק השיתוף בחלקה יתברר כי המבנה שהוקם פוגע בקניינה של התובעת, אזי יבצעו הנתבעים בעצמם את הריסתו. עוד נטען כי התובענה לפירוק השיתוף במקרקעין נמחקה ללא קשר למעשי הנתבעים אלא עקב חוסר מעש של המועצה המקומית, שטרם יזמה תכנית חלוקה. בית המשפט הופנה לאמור בסעיף 23 לתצהיר אחמד, בדבר קיום מצוקת דיור קשה במגזר הערבי, ובפרט בכפר מוסמוס.

 

7.בסיכומי התשובה טענה באת-כוח התובעת כי הנתבעים לא הניחו תשתית עובדתית לטענתם כי בניית המבנה לא תגרום לפגיעה בהליך פירוק שיתוף עתידי או בזכויות התובעת. הודגש כי הצבת עובדות בשטח כשלעצמה מהווה פגיעה חמורה בזכויות הקניין של התובעת ובאפשרויות עתידיות לפירוק השיתוף לכשיתאפשר, ומקנה למי שפעל בדרך זו יתרון שלא בדין.

 

8.על-פי הניתוח המשפטי המפורט בפסקה 6 לעיל, ולאור התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת, זכאית התובעת לסעדים המבוקשים על ידה. טיעוני הנתבעת אינם יכולים להוות טענות הגנה כלפי התובעת, כבעלים ב"מושע" בחלקה.

 

9.אשר על כן, הנני מקבל את התביעה וקובע כדלקמן:

(א)צו המניעה הזמני שניתן ביום 17.9.2014 יהפוך לצו מניעה קבוע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ