אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 41250-10-14 אלתר נ' גמול נדל"ן למגורים בע"מ ואח'

ת"א 41250-10-14 אלתר נ' גמול נדל"ן למגורים בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 09/10/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
41250-10-14
25/09/2016
בפני השופט:
רמי אמיר

- נגד -
המבקשת:
גמול נדל"ן למגורים בע"מ
המשיב:
אריה אלתר
החלטה
 

 

1.לפני בקשה הנושאת כותרת "בקשה להבהרת פסק דין", שעניינה הליך בוררות שמתקיים בין הצדדים בעקבות העברת הסכסוך לבוררות מבית משפט זה. הכותרת בה נקטה המבקשת אינה מדויקת, ולמעשה מדובר במתן הוראות לבורר במהלך ניהול הבוררות, כאשר גם הצדדים וגם הבורר הנכבד סבורים כי ראוי שאתן הוראות בעניין, ואמנם מדובר בשאלה שבסמכותי כבית המשפט של הבוררות.

 

2.בראשית הוגשה לבית משפט זה תובענה של המשיב כנגד המבקשת ועוד שתי נתבעות נוספות, למתן פסק דין הצהרתי על תוקפו ואכיפותו של הסכם ביניהם בקשר למקרקעין ובטלות עסקה נוגדת, ולחלופין על הפרת חובת תום לב המקנה זכויות לפיצויים.

ביום 13.11.14 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העברת כל הסכסוכים שביניהם לבוררות בפני בורר שהוצע על ידי בית המשפט, הוא כב' השופט בדימוס בועז אוקון. הצדדים הסכימו שהבוררות תתנהל בשני שלבים, כאשר תחילה תידון התביעה כמות שהיא, וכי בשלב שני יוכל כל אחד מהצדדים להגיש תביעה כספית, שתתברר אף היא באותה בוררות. נתתי להסכמה זו תוקף של פסק דין, והסכסוך הועבר כמוסכם לבוררות בהחלטתי שתיקרא להלן: "ההחלטה המעבירה".

 

3.כאשר באו הצדדים לפני הבורר, הם הגיעו למספר הסכמות דיוניות נוספות, ובכללן הסכמה בישיבת יום 26.3.15, כי "מעמדו של הפסק שיינתן בעקבות ההליך כפי שהוגדר בביהמ"ש המחוזי יהיה כשל פסק דין חלקי, וזאת בין שיתקבל הסעד המבוקש ובין שיידחה. במובן זה, פסק הדין החלקי, ככל שיעמוד במבחן הביקורת, ייצור מעשה בית דין בין הצדדים".

 

4.בהמשך לכך התנהלה הבוררות בשלב הראשון שלה, וביום 26.11.15 ניתן פסק הבוררות. הבורר הנכבד דחה את תביעת האכיפה של מסמך העקרונות, ואף דחה את התביעה להצהיר כי זהו הסכם מחייב או כי יש למשיב (התובע) זכות לאכיפתו מכוח הדוקטרינה של "אשם בהתקשרות". יחד עם זאת קבע הבורר, כי נפל פגם של חוסר תום לב בהתנהגות הצדדים אשר עשוי להקים תביעות כספיות של מי מהצדדים. בהתאם לכך הורה הבורר לצדדים להודיע, האם הם יכולים להסדיר את יחסיהם בכוחות עצמם לנוכח פסק הבוררות, או שמא בדעת מי מהם להמשיך בהליכי הבוררות לשלב השני בהתאם למנדט שנקבע בהחלטה המעבירה.

 

5.המשיב בחר להמשיך בהליכי הבוררות, והגיש לבורר תביעה כספית נגד המבקשת.

המבקשת התגוננה מפני אותה תביעה. בין היתר כפרה המבקשת בהגנתה, בטענות המשיב לחוסר תום לב מצידה בהתנהלות מולו.

המשיב עתר למחיקת אותן טענות מכתב ההגנה של המבקשת, מהטעם שיש לגביהן מעשה בית דין מפסק הבוררות הראשון. המבקשת התנגדה לעתירה זו.

המחלוקת באה בפני הבורר הנכבד, אשר פסק ביום 6.7.16, שאכן יש מעשה בית דין בעניין זה, ולכן יש למחוק מהגנת המבקשת את הטענות הכופרות בממצאי חוסר תום הלב של המבקשת, ממצאים שנקבעו בפסק הבוררות הראשון. הבורר הסביר, כי אמנם אותם ממצאים הם בגדר "החלטה אחרת", אך אין בכך לשלול מכוחם המחייב, ואין הצדקה לפתוח מחדש את הנושאים שהוכרעו כבר. כך במיוחד, כאשר ההחלטה המעבירה, אשר גדרה את סמכויות הבורר, יצרה זיקה בין ההכרעה בבוררות בשלב הראשון לבין כל תביעה כספית שתוגש לאחר אותה הכרעה, וכאשר ההכרעה בשלב הראשון עשויה אף להקים תביעות כספיות כאלה. יחד עם זאת ציין הבורר, כי מדובר למעשה בשאלה של סמכות, "שהמילה האחרונה בה" נתונה לבית המשפט; ולכן רשאית המבקשת לפנות לבית המשפט של הבוררות לצורך הכרעה בשאלת הסמכות.

מכאן הבקשה שלפני.

 

6.המבקשת טוענת בעיקר, כי הסכמת הצדדים גדרה באופן מפורש בין שני חלקיה של הבוררות. לפי הסכמה זו, שקיבלה תוקף בהחלטה המעבירה - המחלוקת בשלב הראשון של הבוררות הצטמצמה לשאלת האכיפה בלבד, ורק לאחר ההכרעה בבוררות בתביעת האכיפה יוכל כל צד להגיש תביעה כספית. מכאן עולה, לדעת המבקשת, כי הסעד היחיד שניתן היה להכריע בו בשלב הראשון של הבוררות, ושהממצאים לגביו יהיו מעשה בית דין, הוא בעניין האכיפה. ומכאן אף עולה, לגישתה, שהצדדים לא התכוונו, שכל ממצאים מוקדמים בעניין תום לב של הצדדים, ככל שייקבעו בשלב זה, יהוו מעשה בית דין לתביעות הכספיות שבהמשך. המבקשת הוסיפה וטענה, כי לאור הסכמה והבנה זאת, היא אף לא הביאה את כל ראיותיה ולא טענה את כל טענותיה לעניין תום הלב, ולא ניתן לה למצות את זכותה להתדיינות מלאה.

המשיב חולק על עמדה זו ומסכים עם הבורר הנכבד, שממצאיו של הבורר לעניין תום הלב הם ממצאים מחייבים היוצרים מעשה בית דין. כך, גם משום שההכרעה בשאלת תום הלב הייתה נחוצה לצורך בירור הזכות לאכיפה על יסוד העילה של "אשם בהתקשרות"; גם משום שהתביעה, כפי שהועברה לבורר לשמיעה בשלב הראשון, כללה בין היתר עתירה הצהרתית (אמנם חלופית) לעניין חוסר תום הלב של המבקשת; וגם משום שנושא תום הלב תפס מקום מרכזי בניהול הבוררות, והמבקשת הביאה לכך ראיות וטענה לעניין בסיכומיה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ