ת"א 4080-02-14 יצחקי ואח' נ' מסאס

פסק-דין

תביעה להשבת כספים שהפקידו התובעים בידי הנתבעת לרכישת קרקע ברומניה.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעים הם שני חברים, אשר חברו יחדיו לבצע עסקת רכישת מקרקעין ברומניה.

    

2. הנתבעת היא אשת עסקים המבצעת עסקאות מקרקעין ברומניה.

    

   מערכת היחסים בין הצדדים:

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 2007 במסגרת אירוע חברתי משפחתי מסוים (להלן-"האירוע"), הכיר התובע 2 את כלתה של הנתבעת 2, ובאמצעותה את הנתבעת 2.

    

4. ביום 15.1.07 נרשמה ברומניה חברת אלאור אינווסט לנד בע"מ שמספרה 40/607/2007J ח"פ 20566960 (להלן-"החברה"). הנתבעת נרשמה כבעלת המניות היחידה בחברה וכמנהלת היחידה של החברה. תחום פעילותה הראשי של החברה הוא קנייה ומכירה של נכסי דלא ניידי.

    

5. באירוע עניינה הנתבעת את התובע 2 ברכישת קרקע ברומניה בשטח 1 הקטר (10 דונם) בתמורה לסך 28,000 יורו. התובעים מסרו לנתבעת את הסך 28,000 יורו ביום 5.2.07 במזומן, והנתבעת מסרה להם מסמך שכותרתו "קבלה", ונוסחו כדלקמן:

   "אני החתומה מטה, מסאס מרים ת.ז. 05334831-4 ממושב תלמי מנשה מצהירה כי קבלתי סך של 28,000 יורו מיואל שוכמן ויצחקי שלומי בגין רכישת 1 אקטר אדמה חקלאית בורסט ברומניה.

   בנסיעה הקרובה לרומניה אני אמסור תצהיר אצל נוטריון כי 1 אקטר של הנ"ל נרשמו בחב' אלאור אינווסט לנד בע"מ וכי האישור הנ"ל יימסר ללקוח וישמש קבלה ואסמכתא לכסף שנתקבל.

   בעת הפדיון חב' אלאור ניהול תחייב את הלקוחות בסך 10% מהרווח נטו כדמי ניהול (טפסים לחתימה ימסרו עם קבלת תצהיר הנוטריון)".

   בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובע 1 מסר לנתבעת את הסך 9,500 יורו והתובע 2 מסר לנתבעת את הסך 18,500 ₪.

    

6. ביום 16.3.07 חתמה הנתבעת בבוקרשט בשם החברה עם גב' נדלציו סנה (להלן-"המוכרת") על "הסכם מכירה-קניה מקדמי" בו התחייבה המוכרת למכור לחברה קרקע חקלאית בשטח 15,000 מ"ר בישוב ורשטי בתמורה ל- 2.8 יורו למ"ר. בעת החתימה על החוזה קיבלה החברה קרקע בשטח 8,950 מ"ר הנמצאת בגוש 81 חלקה 77 בישוב ורשטי, כאשר את יתרת הקרקע בשטח 6,050 מ"ר הנמצאת באותו גוש היא תקבל בתוך שנה לכל היותר. לגבי 6,050 מ"ר הנותרים קיבלה הנתבעת ערבות של חב' סאוטלנד בע"מ הנמצאת בבעלות מר ענבר אליעזר, שהוא אזרח ישראלי. כן הצהירה הנתבעת בסעיף 5 לחוזה המקדמי כי הקרקע החקלאית בשטח 3,400 מ"ר שייכת ליצחק שלומי והיא מתחייבת לשמור על הקרקע עבורו, וכי קרקע חקלאית בשטח 6,600 מ"ר שייכת לשוכמן יואל והיא מתחייבת לשמור על הקרקע עבורו, ויתרת הקרקעות בשטח 6,350 מ"ר שייכת לה ולחברה.

   בחוזה נכתב כי הנתבעת תקבל לרשותה את הקרקע כדת וכדין במועד אישור חוזה המכירה-קניה.

    

   המעניין בחוזה זה שנכתב בו שהתובעת רכשה קרקע בשטח 15,000 מ"ר, אך כאשר מסכמים את השטחים המופיעים בסוף החוזה יוצא שהקרקע הנמכרת הייתה בשטח 16,350 מ"ר. לא ניתן כל הסבר להפרש הקרקע בשטח 1,350 מ"ר.

    

7. בתאריך לא ידוע חתמה הנתבעת על תצהיר ברומניה בו הצהירה כי רכשה באמצעות החברה קרקע בשטח 150,000 מ"ר, וכי קרקע בשטח 3,400 מ"ר נרכש בשם התובע 1, והיא מתחייבת לשמור את המגרש בשמו ובעבורו. התצהיר אומת ביום 16.3.07 על ידי הנוטריון הציבורי ברומניה. מאישור הנוטריון הציבורי עולה שתצהיר זו נחתם ביום 16.3.07, מועד בו נחתם החוזה המקדמי המפורט בסעיף 6 לעיל.

    

8. ביום 10.12.07 חתמה הנתבעת בבוקרשט עם המוכרת על "חוזה מכירה-קניה מקדמי" בו התחייבה המוכרת למכור לחברה שטח קרקע חקלאית הנמצאת בישוב ורשטי בגוש 81 בשטח 7,400 מ"ר במחיר 2.8 יורו למ"ר. בשטח זה כלולים 6,050 מ"ר הכלולים בחוזה המקדמי מיום 26.3.07, וכן קרקע נוספת בשטח 1,350 מ"ר. החברה תקבל לרשותה את הקרקע כדת וכדין במועד אישור חוזה המכירה. כן הצהירה שוב הנתבעת בחוזה המקדמי כי הקרקע החקלאית בשטח 3,400 מ"ר שייכת ליצחק שלומי והיא מתחייבת לשמור על הקרקע עבורו, קרקע חקלאית בשטח 6,600 מ"ר שייכת לשוכמן יואל והיא מתחייבת לשמור על הקרקע עבורו, ויתרת הקרקעות בשטח 6,350 מ"ר שייכת לה ולחברה.

    

   טענות הצדדים:

9. ביום 3.2.14 הגישו התובעים את תביעתם נגד הנתבעת להשבת הסך 28,000 יורו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 5.2.07, אשר מגיעים לסך 215,064 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. התובעים נימקו את תביעתם כדלקמן:

   1. ביום 5.2.07, לאחר שהנתבעת שכנעה את התובעים, סוכם בין בעלי הדין שהתובעים ישקיעו את כספם באמצעות הנתבעת ברכישת קרקע בשטח 10 דונם (1 אקטר) לתקופה קצרה, שכן יש סיכוי טוב להכפלה של הקרן בתקופה זו, ואין כל סיכון בהשקעה. תמורת הקרקע על התובעים להפקיד בידי הנתבעת את הסך 28,000 יורו. הקרקע תוחזק בנאמנות עבור התובעים באמצעות חברה רומנית שבבעלותה, והתובעים יירשמו בה כבעלי מניות. הנתבעת לא תפיק כל רווח בעת רכישת הקרקע אלא במכירתה בלבד, כאשר 10% מהרווח שיתקבל ממכירת הקרקע, תועבר לחברה בעמלת ניהול. התובעים העבירו לנתבעת את הסך 28,000 יורו ביום 5.2.17;

   2. כשנתיים לאחר שמסרו לתובעת את הסך 28,000 יורו פנו התובעים לנתבעת לברר את מצב השקעתם. הנתבעת אמרה להם כי יש ברומניה משבר כלכלי גדול, ועל כן אינה יכולה להחזיר להם את השקעתם באותה עת, אך היא מקווה שהמשבר הכלכלי יסתיים בקרוב, על מנת להעביר להם את הכספים;

   3. מאז ועד ליום הגשת התביעה, הנתבעת לא העבירה להם מסמכים על רכישת הקרקע ולא החזירה להם את כספם, ולמעשה היא פעלה כנגדם בתרמית ועשתה עושר שלא במשפט בעת שהשתמשה בכספם ולא החזירה להם את סכום ההשקעה.

       

10. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן בה טענה שיש לדחות את תביעת התובעים מהסיבות כדלקמן:

    1. היא אכן חתמה על חוזים לרכישת 16,350 מ"ר ובהם הצהירה כי מתוך שטח זה 3,400 מ"ר שייכים לתובעת 1 ו- 6,600 מ"ר שייכים לתובע 2;

    2. הליך רישום הבעלות טרם הושלם בשל העדר שיתוף פעולה מצד התובעים ואי הקמת חברה על ידם ברומניה כמתחייב על פי נסיבות העניין, שכן העדיפו להעביר את כספי השקעתם במזומן על מנת להימנע מדיווח כחוק בישראל ותשלום מס בעת ביצוע העברה בנקאית ברומניה;

    3. מעולם לה הבטיחה להחזיר לתובעים את קרן השקעתם;

    4. במשך השנים עדכנה את התובעים על מהלכיה ברומניה, אך התובעים סירבו להקים חברה ברומניה, על מנת שהמקרקעין יירשמו על שם החברה;

    5. לא הטעתה את התובעים, אלא אמרה להם את המצב לאשורו;

    6. לא הטעתה את התובעים ולא עשתה עושר ולא במשפט בשימוש בכספים שהפקידו בידיה.

        

       העדויות:

       עדויות התובעים:

11. מטעם התובעים העידו שני התובעים, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית, ונחקרו על תצהיריהם. העובדה החשובה ביותר העולה מחקירותיהם הנגדיות של התובעים עולה שהם ידעו שלתושב חוץ אסור לקנות קרקע ברומניה, אך ניתן לעשות זאת באמצעות חברה שבעליה הוא תושב חוץ. כן עולה מהחקירות הנגדיות כי התובעים ידעו שלצורך רישום חברה ברומניה היה עליהם להגיע לרומניה. הם עלו על מטוס על מנת לטוס לרומניה. הטיסה הייתה ביום ששי בשבוע, הטיסה התעכבה, ועקב כל שלא רצו לטוס בשבת, ירדו מהמטוס. התובעים לא נתנו הסבר מדוע לא טסו לרומניה בשבוע שלאחר מכן, באחד מימי השבוע ולא ביום ששי, על מנת לייסד חברה ברומניה שעל שמה תירשם הקרקע. התובעים הודו שאכן בשנת 2008 היה משבר כלכלי בכל העולם, ובמיוחד בענייני נדל"ן, אשר לא פסח על אירופה, ובכלל זה על רומניה.

     

12. התובעים הגישו חוות דעת של עו"ד מרינסקו גבריאלה מבוקרשט בקשר לדין הרומני בה נכתב כדלקמן:

    1. בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה החברה או התובעים אינם מחזיקים בזכות הבעלות על שטחי המקרקעין נשוא ההסכמים שהוצגו בפניה;

    2. גם אם החברה הייתה רוכשת את זכות הבעלות על המקרקעין הנ"ל (מה שאומר שהחברה הייתה צריכה לכרות הסכם מכירה ורכישה עם המוכרת) התובעים לא היו יכולים להיות בעלי המקרקעין, כיוון שהם אזרחים זרים, ובהתאם לחוק הרומני, אזרחים זרים לא יכולים לרכוש זכות בעלות על מקרקעין;

    3. הסכם מקדמי אינו מעביר את הבעלות מהמוכר לקונה, ונדרש הסכם מכירה מקורי אשר ייכרת למטרה זו;

    4. החוק הרומני לא מכיר במוסד ה"נאמנות", לכן איש לא יכול להחזיק בנאמנות עבור מישהו אחר בהתאם לחוק הרומני.

        

       עדויות הנתבעת:

13. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בלבד. מחקירתה הנגדית עולה שהחוזים אותם הציגה הם למעשה זכרון דברים בלבד, ולפני קבלת הקרקע לחזקתה של החברה, היה צורך לחתום על חוזה מכר סופי ולשלם את המסים, שכן על סמך זכרון דברים, לא ניתן לרשום את העסקאות בטאבו ברומניה. החוזה הסופי לא אושר כי המתינה לתובעים שיגיעו לרומניה ויפתחו של חברות על מנת להעביר להם את הקרקע, אך הם לא הגיעו; נכון למועד הגשת התצהירים הקרקע לא נרשמה בטאבו על שמה או על שם החברה. משנוכחה לדעת שהתובעים לא הקימו חברות, בימים האחרונים הקימה חברה, הזרימה להם את הקרקע השייכת לה ולתובעים ביחד, הביאה הבטחת מכירה באישור נוטריוני, ובכך העסקה בוצעה; לא העבירה לתובעים מניות בחברה, מכיוון שבחברה יש קרקעות נוספות שלא שייכות לתובעים; המוכרת קיבלה 10,000 יורו על מנת לשלם לאיכרים ברומניה עבור הקרקע; כיום מחירי המקרקעין ברומניה ירדו, ואין מי שיקנה שם קרקעות; לא הבטיחה לתובעים מאומה, אך תיארה להם מצב שהיו משקיעים שקנו קרקע במחיר נמוך, ולאחר מכן מכרו אותה במחיר גבוה יותר.

     

14. הנתבעת הגישה את חוות דעתה של עו"ד פטרה עדינה מוניקה מבוקרשט, המתייחסת לזכרון הדברים מיום 10.12.07. בחוות דעתה כותבת המומחית כי בחוות דעתה התבקשה להתייחס לשאלות כדלקמן:

    1. אפשרות שאזרחים ממדינות שלא חברות באיחוד האירופי (מדינות בדרג שלישי) יוכלו לרכוש זכויות בעלות על קרקע חקלאית מחוץ לגבולות יישוב (אקסטראווילן);

    2. אפשרות רכישת קרקעות על ידי אישיות משפטית רומנית שבה השותפים/בעלי מניות הם אזרחים ממדינות שלא חברות באיחוד האירופי (מדינות בדרג שלישי);

    3. תוקפו של סעיף 5 מזיכרון הדברים קניה-מכירה (הסעיף בו נכתב ש- 3,400 מ"ר קרקע שייך לתובע 1 ו- 6,600 מ"ר קרקע שייך לתובע 2);

    4. העדר מועד לעריכתו הסופית של החוזה לקנייה מכירה באישור נוטריון.

        

       באשר לשאלה הראשונה השיבה המומחית כי בהתאם לחוק ברומניה אזרח השייך למדינה שאינה חברה באיחוד האירופי ומחוסר אזרחות, וכן חברה (אישיות משפטית) ממדינות אלו, יכולים לרכוש זכות בעלות על קרקע חקלאית הנמצאת מחוץ לגבולות יישובים, בתנאים המוסדרים באמצעות הסכמים בינלאומיים, על בסיס הדדיות, במסגרת החוק הנוכחי.

       במקרה שבפנינו, אין הסכם להדדיות בין רומניה למדינת ישראל, על מנת שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לרכוש זכויות בעלות על קרקע חקלאית הנמצאת מחוץ לגבולות יישובים. לכן אזרחי ישראל לא יכולים לרכוש ברומניה קרקע חקלאית מחוץ ליישובים.

        

       באשר לשאלה השנייה השיבה המומחית שבהתאם לדין ברומניה חברה מסחרית שהיא אישיות משפטית רומנית או לא, יכולה לרכוש זכות אמתית על נדל"ן, כל עוד הדבר הכרחי לביצוע פעילות החברה, בהתאם לנושא עיסוקה, תוך כיבוד הוראות החוק בעניין רכישת זכות הבעלות הפרטית על הקרקעות על ידי אזרחים השייכים למדינה שאינה חברה באיחוד האירופי, מחוסרי אזרחות ואישיות משפטית זרה. משמע בדברים אלו שכאשר שכאשר אדם שאינו אזרח רומני או שהמדינה בה הוא אזרח אינה חברה באיחוד האירופי או שלמדינה בה הוא אזרח אין הסכם בינלאומי עם רומניה, יכול להקים חברה ברומניה, וחברה זו יכולה לרכוש בעלות בקרקע חקלאית מחוץ ליישובים.

        

       באשר לשאלה השלישית השיבה המומחית כי על סמך הנתונים שהוצגו בפניה, הצד המבטיח לקנות את השטח של 16,350 מ"ר הוא אישיות משפטית רומנית בשם "אלור אינווסט לנד סרל". לאישיות המשפטית תמיד מטרה ביצועית להפקת רווח והיא נטולת מטרות "פילנטרופיות" שלא מתבססות על החלטות הגוף המקים את החברה, כפי שהחוק קובע. אזרחי מדינה שלא חברה באיחוד האירופי ושעמה אין הסכם הדדיות, לא יכולים לרכוש זכויות בעלות על קרקעות ברומניה. אישיות משפטית רומנית שהשותפים בה או בעלי המניות שלה הם אזרחי חוץ, כן יכול לרכוש קרקעות ברומניה.

        

       באשר לשאלה הרביעית השיבה המומחית כי בזכרון הדברים מיום 16.3.07 אין רישום ספציפי של מועד העריכה של החוזה הסופי. במקרה כזה, התחייבות הצד המבטיח לקנות מתבטלת כעבור 3 שנים ממועד החתימה על זכרון הדברים.

       אך בזכרון הדברים מיום 16.3.07 נכתב כי קבלת הבעלות בפועל בשטח של 6,050 מ"ר תיעשה לכל המאוחר בעוד (בחוות דעת התובעים נכתב "בתוך" - י.ז.) שנה אחת מזכרון הדברים, יחד עם ההערה כי הבעלות בפועל תכנס לתוקף בתאריך העריכה הסופי. יחד עם זאת מדברים על שמירת הערבויות למשך שנה אחת. מקריאתו של זכרון הדברים יוצא שכוונת הצדדים הייתה לערוך את הנוסח הסופי של החוזה בתקופה זו. הדעה הדוקטרינרית של הרוב היא שזכרון הדברים מתבטל בסיום התקופה.

       אך אם הצד המבטיח לקנות קיבל כבר את הקרקע לחזקתו, קיימת הפסקה בהליך ההתיישנות ופרקטיקה משפטית קבעה כבר כי תקופת ההתיישנות החלה לרוץ ממועד הסירוב של הצד המבטיח למכור לערוך את החוזה בנוסח הסופי.

        

       הסיכומים:

15. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם, בהם חזרו על טענותיהם שבכתבי הטענות. לגבי עדות הנתבעת שלאחר שנוכחה לדעת שהתובעים לא מגיעים לרומניה ולא מקימים חברה ברומניה כפי שהסבירה להם, טענו התובעים שמדובר בטענה שקרית, ואילו הנתבעת טענה שמדובר בטענת אמת.

     

    דיון ומסקנות:

    חוות הדעת:

16. חוות הדעת של עורכות הדין מרומניה נערכו שלא על פי פקודת הראיות [נוסח חדש]. ב"כ הצדדים הסכימו לקבל את חוות הדעת כמות שהן, ולא הזמינו את עורכות חוות הדעת להיחקר עליהן, כך שיש לקבל את שתי חוות הדעת.

     

17. מקריאת חוות הדעת עולה שלמעשה אין מחלוקת ביניהן בדבר המצב המשפטי ברומניה באשר לרכישת קרקעות על ידי תושבי חוץ שהם אזרחי מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי או שאין בין המדינה בה הם אזרחים לבין רומניה הסכם הדדיות בעניין רכישת קרקעות.

     

18. חוות הדעת מטעם התובעים מתעלמת מהאפשרות של רכישת קרקעות ברומניה על ידי תושבי חוץ שהקימו חברה ברומניה, וכן מתעלמת משאלת ההתיישנות. עקב כך יש לקבל את חוות הדעת של המומחית מטעם הנתבעת בעניינים אלו. מצד שני המומחית מטעם התובעים כתבה בחוות דעתה שבדין הרומני לא מוכר מוסד הנאמנות. המומחית מטעם הנתבעת התעלמה מנקודה זו, ועל כן יש לקבל את חוות דעתה של המומחית מטעם התובעים בעניין זה.

     

    הליך רכישת קרקעות ברומניה:

19. מחוות הדעת שהגישו ב"כ הצדדים עולה כי לעניין רכישת קרקעות חקלאיות מחוץ ליישובים, חלות ברומניה ההוראות כדלקמן:

    1. תושבי חוץ שאינם אזרחי המדינות החברות באיחוד האירופי או שלמדינותיהן אין הסכמי הדדיות עם רומניה, אינם יכולים לרכוש בעלות על קרקעות אלו;

    2. חברה שהוקמה ברומניה אשר בעלי מניותיה הם תושבי חוץ, יכולה לרכוש קרקעות אלו ברומניה;

    3. זכרון דברים או חוזה מקדמי המהווה התחייבות של הצדדים לעסקה, ולא ניתן להעביר בעלות בקרקע על סמך זכרון דברים;

    4. רק חתימה על חוזה סופי מעבירה את הבעלות בקרקע, ורק על פיו ניתן להעביר את הבעלות בטאבו ברומניה;

    5. על התחייבויות לעסקאות במקרקעין ישנה התיישנות של 3 שנים. יוצא מן הכלל הוא המקרה בו הועברת החזקה בקרקע למי שהתחייב לקנות את הקרקע, בו תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מהיום שבו סירב מי שהתחייב למכור לחתום על החוזה הסופי;

    6. בדין הרומני לא קיים מוסד הנאמנות כפי שקיים בדין הישראלי, כך שאדם לא יכול לרכוש קרקע ולציין שהוא מחזיק אותה בנאמנות עבור צד שלישי.

        

       המידע שמסרה הנתבעת לתובעים:

20. הנתבעת הציגה את עצמה כמי שמנהל עסקים רבים לרכישת קרקעות ברומניה. לאור מצג זה, אך סביר מאב הוא שהמצב המשפטי המתואר בחוות הדעת של המומחיות ואשר סוכם בסעיף 19 לעיל היה ידוע היטב לתובעת. על התובעת היה ליתן לתובעים את כל המידע הנ"ל.

     

21. מהעדויות עולה כי הנתבעת אמרה לתובעים כי עליהם להגיע לרומניה על מנת לראות את הקרקעות ועל מנת להקים חברה ברומניה שעל שמה יירשמו המקרקעין, וכי היא מתחייבת ליתן להם הצהרה החתומה על ידי נוטריון שהקרקע שהיא תרכוש שייכת להם. מידע זה שמסרה הנתבעת לתובעים הינו מידע חסר, ועל כן סבור אני שהנתבעת הטעתה את התובעים במובנו של סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ולא במובן עוולת התרמית שבפקודת הנזיקין.

     

    התנהגות הצדדים לקראת החתימה על זכרון הדברים:

22. הנתבעת העידה כי התנתה את רכישת הקרקע ברומניה עבור הנתבעים בשלושה תנאים, והם: הפקדת כספית בסך 28,000 יורו, הגעת התובעים לרומניה, והקמת חברה ברומניה שהקרקעות יירשמו על שמה.

     

23. התובעים מילאו את התנאי הראשון, והפקידו בידי הנתבעת את הסך 28,000 יורו במזומן.

     

24. התובעים החלו למלא אחר התנאי השני ורכשו כרטיסי טיסה לרומניה. הטיסה הייתה אמור להתקיים ביום ששי בשבוע, אך הטיסה התעכבה עקב מזג אוויר סוער. מאחר והתובעים לא רצו לטוס בשבת, במיוחד כאשר ברומניה הייתה צריכה להיות להם טיסת מעבר (קונקשן), ירדו מהמטוס ולא טסו לרומניה. מאחר ולא טסו לרומניה, ממילא לא הקימו את החברה ברומניה.

     

25. במצב דברים זה היה על הנתבעת לא לרכוש את הקרקעות עבור שני התובעים ולהמתין להגעתם לרומניה, או לרכוש את הקרקעות, לחתום על חוזה סופי בין המוכרת לבין החברה, להעביר את הקרקעות בטאבו על שם חב' אלאור בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הרומני ולהחזיק את הקרקעות בנאמנות עבור התובעים. בנוסף לכך, היה על הנתבעת לעדכן את התובעים בכל המהלכים שלה, להמציא להם את זכרון הדברים, את החוזה הסופי ואת מסמכי הרישום בטאבו של הקרקעות על שם החברה. הנתבעת לא פעלה כפי שיה מצופה ממנה לפעול.

     

    ההבטחה להשבת הכספים:

26. טוענים התובעים כי הם פנו לנתבעת פעם אחר פעם לשאול מה קורה עם כספם ועם רכישת הקרקעות, והיא אמרה להם שהיא רכשה קרקעות עבורם ברומניה, אך מאחר והמצב הכלכלי ברומניה קשה, יש לחכות שהמצב הכלכלי שם יתאושש, ואז תוכל להחזיר להם את כספם. מנגד טוענת הנתבעת שלא הבטיחה לתובעים מאומה.

     

27. העובדה שהנתבעת לא עדכנה את התובעים בכל מהלכיה ברומניה על שאלה פנו לייעוץ משפטי מעידה שהנתבעת אכן לא עדכנה את התובעים בכל מהלכיה ברכישת הקרקעות ברומניה לפני שהתובעים נו לייעוץ משפטי.

     

28. על מערכת היחסים בין התובעים לבית הנתבעת חלים הוראות חוק הנאמנות והוראות חוק השליחות, שעל פיהם היה על הנתבעת ליתן לתובעים דיווח יזום על פעולותיה ברומניה. בהעדר דיווח בכתב לתובעים או המצאת מסמכים שנחתמו ברומניה על ידי הנתבעת, יש לקבל את גרסת התובעים ולא את גרסת הנתבעת.

     

     

     

     

    העברת הבעלות על שם החברה:

29. הנתבעת העידה כי בסמוך לשמיעת הראיות חתמה על חוזה סופי עם המוכרת, והליכי רישום המקרקעין בטאבו ברומניה נמצאים בשלבים סופיים. הנתבעת לא הביאה כל ראיה על טענה זו, ואין בידי לקבלה.

     

    העברת מניות בחברת אלאור:

30. התובעים טענו שעל הנתבעת היה להעביר להם מניות בחב' אלור. הנתבעת טענה שלא יכולה הייתה לעשות זאת מכיוון שעל שם חב' אלור רשומות קרקעות השייכות ללקוחות שונים שלה. אם הייתה מעבירה מניות של חב' אלור על שם התובעים, אזי הייתה מעבירה לתובעים זכויות בקרקעות אחרות של לקוחותיה. ההסבר של הנתבעת הוא הסבר סביר, והתובעים לא הצליחו לסתור אותו בחקירה הנגדית.

     

    התנהגות התובעים:

31. התובעים לא מילאו אחר הוראות הנתבעת להגיע לרומניה על למנת לראות את הקרקעות ולהקים חברה ברומניה שעל שמה תירשם הבעלות בקרקעות שתרכוש הנתבעת עבורם. גם אם המטוס יצא באיחור ביום ששי, וכתוצאה מכך ירדו מהמטוס כדי לא לחלל שבת, יכלו להגיע לרומניה בשבוע שלאחר מכן, אך לא עשו כן. עקב התנהגות זו אפסוק לצדדים אך ורק הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ללא רבית, וכן לא אפסוק להם הוצאות משפט.

     

    סוף דבר:

    לאור האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

    1. על הנתבעת לשלם לתובע 1 את הסך 72,968 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (3.2.14) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. לשלם לתובע 2 את הסך 142,096 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (3.2.14) ועד ליום התשלום בפועל;

    3. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

        

       ניתן היום, י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.