אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 40769-05-11 קרן קיימת לישראל נ' שמעון

ת"א 40769-05-11 קרן קיימת לישראל נ' שמעון

תאריך פרסום : 05/02/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
40769-05-11
01/02/2017
בפני השופטת:
קרן אזולאי

- נגד -
תובעת:
קרן קיימת לישראל
עו"ד ה' קדש
נתבעים:
שרון שמעון
עו"ד ב' אדלר
פסק דין משלים

המתייחס לסעד של תשלום דמי שימוש בין השנים 2014-2009.

 

2.התביעה הוגשה לכתחילה על ידי קרן קיימת לישראל למתן סעד של סילוק יד כנגד הנתבע. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה למתן היתר לפיצול סעדים, אולם בקשה זו לא נדונה אלא בשלב מאוחר יחסית של ההליך. בפועל, נוכח התנגדות הנתבעים לפיצול ההליכים, ביום 18.1.2015 הוגש כתב תביעה מתוקן שכלל גם סעד של תשלום דמי שימוש.

 

3.אין מחלוקת כי הנתבע מחזיק כדין במקרקעין המצויים במושב מטע, הכוללים מגרש ועליו בית בנוי (מגרש 280; ידוע גם כחלקה 77 בגוש 29800). הנתבע מחזיק במקרקעין מכוח חוזה פיתוח שנחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל. בכתב התביעה נטען כי בשנת 2009 נודע לתובעת שהנתבע הרחיב את גבולות המגרש באופן שפלש לשטח חלקה סמוכה, הקיף את החלקה כולה בגדר, נטע נטיעות בשטח החלקה הסמוכה וכן בנה עליה מבנים שונים. הנתבע טען בכתבי טענותיו כי מדובר באדמת בור שלא נעשה בה שימוש ואשר בפועל שימשה אתר פסולת לתושבי היישוב. עוד נטען כי מטרת השימוש שנעשה על ידי הנתבע הייתה למנוע פלישות לשטחו שלו וכן הגנה מפני חיות ומזיקים שונים. מכל מקום, במשך הזמן שבו נוהל ההליך בבית המשפט הגיעו הצדדים להסכמות שונות במסגרתן הנתבע פעל להסרת המבנים שהיו במקום, ובכללם פרגולה שהייתה במקום, להסרת הגדר שהקיפה את השטח שבמחלוקת ולהצבת גדר התוחמת את שטח החלקה שלו. בנסיבות אלה, בדיון מיום 9.11.2016 הצהיר בא כוח התובעת לפרוטוקול כי לאחר שהנתבע הציב גדר בגבולות המגרש שלו, ולאחר שהנתבע הצהיר לפרוטוקול שאין לו כל טענה לזכות בשטח המגונן שמעבר לגדר, רואה התובעת בכך משום סילוק יד. להצהרה זו ניתן תוקף של פסק דין. משכך, נותרה להכרעה כעת סוגיית דמי השימוש בלבד.

 

4.בסוגיית דמי השימוש הוגשו על ידי בעלי הדין חוות דעת שמאיות. נוכח הפערים בין חוות הדעת, ובהסכמת הצדדים (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 29.10.2015), מונתה מומחית מטעם בית המשפט. חוות דעת המומחית הוגשה ביום 15.3.2016. לאחר הגשת חוות הדעת הגישו הצדדים מספר שאלות הבהרה למומחית, ואלה נענו על ידה ביום 10.4.2016. בעקבות חוות הדעת ושאלות ההבהרה התקיים דיון בהליך שלפניי. בדיון הוסכם, כפי שתואר לעיל, על מתן פסק דין בסוגיית סילוק יד. בסוגיית דמי השימוש טענו הצדדים בקצרה, כשהתובעת הותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט, הגם שביקשה שבית המשפט יאמץ את חוות דעת המומחית מטעמה. הנתבע הצהיר לפרוטוקול שיהא נכון לשלם את דמי השימוש שנקבעו בחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, נוכח העובדה שחוות הדעת "רצינית ומבוססת"; זאת, בכפוף לתיקון של חוות הדעת, אשר נעשה בעקבות שאלות ההבהרה.

 

5.לאחר שבחנתי את עמדות בעלי הדין מצאתי לנכון לקבל את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט במלואה (בכפוף לתיקון לחוות הדעת שנעשה בעקבות שאלות ההבהרה, כפי שיפורט להלן).

 

6.המומחית מטעם בית המשפט התייחסה בחוות דעתה לחוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדין. המומחית עמדה על ההבחנות בין חוות הדעת והבהירה את עמדתה. כך, המומחית התייחסה לכך שהשטח נושא המחלוקת הנוכחית הוא שטח של חצר שצמוד לחזית הצפונית והמזרחית של המגרש עליו בנוי ביתו של הנתבע. המומחית ציינה בחוות דעתה כי מדובר בשימוש בשטח שבמחלוקת בגודל של כ-300 מ"ר, המצטרף לשימוש בשטח הגינה של הנתבע, ששטחו גדול מ-500 מ"ר. בנסיבות אלה קבעה המומחית כי הערכת השווי של שטח זה היא כשטח חצר שולית.

 

המומחית עמדה עוד על הקושי בהערכת השווי של שטח שנוסף לחצר בית המגורים, וזאת בעיקר על רקע העובדה שחצר בית מגורים אינה נסחרת בפני עצמה, אלא בצמוד לנכס שאליו היא שייכת. בשים לב לקושי האמור השתמשה המומחית במקדמי הכפלה למציאת שווי החצר ביחס לשווי ממוצע למ"ר של מגרש והבהירה מדוע לשיטתה יש לקבוע מקדם בטווח נמוך יחסית, על רקע גודלו של המגרש וגודלו הכולל של השטח (בתוספת השטח שבמחלוקת). בשים לב לכל האמור, ועל רקע עסקאות השוואה מתאימות, העריכה המומחית את שווי דמי השימוש לשנים 2009 עד שנת 2014 בסך של 37,509 ₪ (בחלוקה לפי שנים: 5,198 ₪ לשנת 2009; 5,757 ₪ לשנת 2010; 7,210 ₪ לשנת 2011; 7,685 ₪ לשנת 2012; 8,328 ₪ לשנת 2013; ו-3,331 ₪ לשנת 2014 (בשל הסרת הפרגולה בשנה זו)).

 

7.סמוך לאחר הגשת חוות הדעת הועברו למומחית שאלות הבהרה על ידי התובעת, תוך שניתנה לשאלות אלה התייחסות של הנתבע. כמו כן הגיש הנתבע למומחית התייחסות מטעמו ביחס לשומה לשנת 2013. שלושה עניינים התעוררו בשאלות ההבהרה. ראשית, מרכיב של ריבית והצמדה לדמי השימוש. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המומחית לפיה מדובר בעניין משפטי ולא שמאי, וכי, כפי שציינה בחוות דעתה, חישוב דמי שימוש בשיעור של 6% כמקובל ברשות מקרקעי ישראל מבטא גם את רכיב הריבית וההצמדה. אוסיף עוד כי נוכח העובדה שתשלום דמי השימוש התבקש רק במסגרת התיקון לכתב התביעה משנת 2014, ספק אם יש הצדקה בחיוב הפרשי ריבית והצמדה משנת 2009 ואילך. שנית, ניכוי השומה בגין קרבה לקו מתח גבוה. בשאלות ההבהרה טענה התובעת שהניכוי שבוצע בשומה היה גבוה יותר מהחלטה בעניין דומה שהתקבלה על ידי ועדת ההשגות. בעניין זה מקובלת עליי תשובת המומחית במלואה. המומחית הבהירה את היסודות להפחתה, ובעיקר, עמדה על ההבדלים שבין החלטת ועדת ההשגות (אשר התייחסה ליישוב אחר) לבין ההפחתה שבוצעה במקרה הנוכחי, על נסיבותיו השונות, ובכללן, הקרבה לקו המתח הגבוה. שלישית, הנתבע ביקש שהמומחית תתקן את השומה שנקבעה לשנת 2013 על יסוד העובדה שבשנה זו הוסרה הגדר שהקיפה את השטח. במענה לעניין זה השיבה המומחית כי היה ובית המשפט יחליט על הפחתה משנת 2013 (ולא רק משנת 2014, כפי שבוצע בחוות הדעת המקורית), הרי שיש להפחית סך של 1,666 ₪ מחוות הדעת. כלומר, סכום דמי השימוש יעמוד על סך כולל של 35,843 ₪. בעניין זה מצאתי לנכון לקבל את ההפחתה המוצעת. כפי שצוין בפרוטוקול הדיון מיום 21.10.2013, הנתבע הצהיר כי הגדר פונתה על ידו בשנה זו (בעוד הפרגולה פונתה בשנת 2014). גם בהנחיות למומחית מטעם בית המשפט נכתב במפורש כי עליה להתייחס לכך שבין השנים 2013-2009 היה השטח מגודר, והחל משנת 2013 השטח אינו מגודר אך נותרו במקום צמחיה ופרגולה.

 

8.כפי שצוין בראשית הדברים, על רקע חוות הדעת עצמה ועל רקע ההבהרות שניתנו במענה לשאלות שהוצגו למומחית, לא ראיתי עילה לסטות מחוות הדעת של המומחית. הלכה למעשה, הנתבע הסכים לשלם את הסכום (המתוקן) שנקבע על ידי המומחית, והתובעת לא הציגה נימוק כלשהו שיצדיק דחיית חוות הדעת או סטייה ממנה. כמו כן לא הועלתה לפניי כל טענה לפגם בחוות הדעת. במצב דברים זה, בשים לב לכך שהמומחים מטעם הצדדים לא נחקרו ובעלי הדין ויתרו על חקירת המומחית מטעם בית המשפט; ולנוכח חוות הדעת המנומקת שלא נטענה טענה כלשהי ביחס לתקפותה, אין אלא לאמץ את מסקנותיה של המומחית מטעם בית המשפט (השוו, למשל, ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פסקה 11 לפסק הדין והאסמכתאות שם (4.2.2002)).

 

9.בסיכום הדברים, ובהמשך להצהרות הנתבע באשר לסעד של סילוק היד, הנתבע ישלם לתובעת דמי שימוש בסך של 35,843 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪. בקביעת הסכום האמור נתתי דעתי לנכונות הנתבע להתפנות מהשטח שבמחלוקת עוד בראשית ההליכים, כמו גם לתיקון המאוחר של כתב התביעה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ