ת"א 40117-01-13 כספי נ' דוידוף ואח'

בפניי תביעה למתן צו עשה וצו מניעה וכן תביעה לסילוק יד.

רקע

1. הצדדים הם שכנים בבניין בן חמש קומות ובו 19 דירות, הרשום כבית משותף, אשר נמצא ברחוב בן יהודה 182 (פינת רחוב וילנא) בתל אביב, וידוע כגוש 6901 חלקה 82 (להלן: "הבניין") .

    

2. לבניין גג בשטח של 243.02 מ"ר (להלן: "הגג").

    

3. התובעת היא הבעלים הרשום של דירה הידועה כתת חלקה 14 הנמצאת בקומה החמישית בבניין.

    

4. הנתבעים הם בעלי הזכויות בדירה הידועה כתת חלקה 13, הנמצאת אף היא בקומה החמישית בבניין.

    

   הנתבע 1 הוא בעלים של דירה נוספת בבניין הנמצאת בקומה הרביעית וידועה כתת חלקה 10, אותה קיבל במתנה מגב' פרחא זוטרא (להלן: "הדירה הנוספת" ו"זוטרא" בהתאמה).

    

5. עם רישום הבניין כבית משותף נרשם תקנון מוסכם שעיקרו בהוצאת חלקים מהרכוש המשותף. בין היתר נקבע בתקנון כי הגג מוצמד לדירת התובעת. במהלך השנים תוקן התקנון מספר פעמים וכפועל יוצא תוקן גם צו רישום הבניין כבית משותף (להלן: "התקנון").

    

6. בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים שונים בפני המפקחת על המקרקעין (להלן: "ההליכים המשפטיים הנוספים").

   רקע נוסף 

    

7. הבניין נבנה בשנות ה-70 על ידי רז חברה לבניין בע"מ (להלן: "החברה" ו/או "הקבלן")).

    

8. תחילה היה הבניין בבעלות דוד, ישראל ואבי בורוביץ (להלן ביחד: "בורוביץ") ואילו לחברה נשמרו זכויות הבנייה שעוד נותרו בו.

    

9. ביום 1/6/73 נחתם הסכם מכר בין החברה לבין עזיזוללה וברכה זר, לפיו מכרה החברה את 2 הדירות בקומה החמישית (דירות שכפי שאני מבינה נבנו בשלב מאוחר יותר והן כיום דירת התובעת ודירת הנתבעים) ואת הגג, ואלה נרשמו על שמם של עזיזוללה ורעייתו (להלן: "עזיזוללה").

    

10. לאחר מותו הוריש עזיזוללה את שתי הדירות לבניו, פארהד זר ופרמז זר. הגג הוצמד לדירתו של פארהד בלבד (להלן: "פארהד" "ופרמז" בהתאמה).

     

11. על האמור יש להוסיף כי עזיזוללה ובניו הם קרובי משפחה של הנתבע והם תושבי חוץ. משכך טיפל אביו של הנתבע בשתי הדירות (ולמשך מספר חודשים בשנת 2008 אף עשה כן – בעניינה של דירת פארהד – מכוח יפוי כוח), עד שבהמשך שנת 2008 החל לטפל בדירת פארהד קרוב משפחה אחר, אבנר זה (להלן: "אבנר").

     

12. התובעת רכשה את דירתה מפארהד בשנת 2010 ואילו הנתבעים רכשו את דירתם מפרמז בשנת 2008.

     

     

    טענות הצדדים 

     

13. טוענת התובעת כי על פי התקנון, הוצמדה לדירתה חנייה אחת וכן הגג כולו, למעט חלק קטן ממנו המשמש כחדר מכונות של המעלית.

     

14. לטענתה התקינו הנתבעים בגג שני דודים לחימום מים ומנוע מזגן, ללא רשותה וללא הסכמתה, ובכך הסיגו את גבולה (להלן: "הדודים" ו"המנוע" בהתאמה).

     

15. עוד טוענת התובעת כי הנתבע נכנס לגג ומשתמש בו כאילו היה שלו ואף עובד בו בעבודות מסגרות.

     

16. על כן טוענת היא כי יש ליתן כנגד הנתבעים צו המורה להם לסלק את ידם מן הגג ובכלל זה לסלק גם את הדודים והמנוע ולחייבם להשיב לה את הגג במצבו הקודם כשהוא אטום כהלכה. כן טוענת היא כי יש ליתן צו האוסר על הנתבעים להיכנס לגג.

     

17. מנגד טוענים הנתבעים כי התביעה שבפניי הוגשה כפעולת נקם על תביעה שהגיש הנתבע 1, בכובעו כנציגות הבית המשותף בבניין, כנגד התובעת, בגין עבודות בנייה אותם עשתה בדירתה, ללא היתר בנייה.

     

18. לגופו של עניין טוענים הם כי הגג הוצמד לדירת התובעת באופן בלתי חוקי, לאחר שלא כל בעלי הדירות שבבניין חתמו על התקנון ולאחר שבעת מכירת הדירות מהקבלן, לא נאמר מפורשות כי הגג לא יהווה חלק מהרכוש המשותף. משכך טוענים הם כי יש לבטל הצמדה זו.

     

19. לחילופין טוענים הם כי המתקנים שהוצבו על הגג, הוצבו בו ברשותם ובהסכמתם של הבעלים פארהד ופרמז, הסכמה אשר ניתנה לנתבע באמצעות אביו, בעת שהאחרון שימש כמיופה כוחו של פארהד. לטענתם רשות זו איננה הדירה.

     

20. עוד טוענים הנתבעים כי ממילא חדר המכונות הנמצא על הגג מהווה רכוש משותף וכי גם מטעם זה לא ניתן ליתן כנגדם צו האוסר את כניסתם לגג. מכל מקום, הם מבהירים בעניין זה, כי הנתבע איננו נכנס לגג בתכיפות וכי אין הוא מבצע בו כל עבודה שהיא.

     

21. בתשובה מוסיפה התובעת כי לאור הוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969, יש לדחות את כל טענות הנתבעים בעניין עצם הצמדת הגג. על האמור היא מוסיפה כי ממילא טענות אלו התיישנו לאחר שהדירות נמכרו מהקבלן עוד בשנת 1975, והיות שהיא רכשה את זכויותיה בדירה בהסתמך על האמור בנסח הרישום ובתום לב.

     

22. עוד טוענת התובעת כי רשות חינם הינה לעולם רשות הדירה ומשכך כי יש לדחות גם טענה זו של הנתבעים.

     

     

     

     

     

     

    דיון

     

    הצמדת הגג לדירת התובעת

     

23. עיון בנסח רישום המקרקעין (נספח א' לכתב התביעה) מעלה כי הגג בשטח של 243.02 מ"ר הוצמד לדירת התובעת.

     

24. דברים אלה עולים בבירור גם מסעיף 1(ז) לתקנון אשר על יסודו נרשמה ההצמדה בנסח הרישום, ואשר נחתם בין בורוביץ (בינם לבין עצמם)(ראו בעניין זה נספח 2 לתצהיר התובעת ת/4).

     

25. סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 קובע כי:

     

    "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.".

     

26. סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), המאפשר שינוי או תיקון רישום הזכויות (כחריג לסעיף 125 הנ"ל), קובע כי:

     

    "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר.

     

27. נקבע כי פרשנות סעיף זה (סעיף 93 לפקודה) תיעשה באופן מצומצם וכי יש לאפשר תיקון על פיו במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 02/5436 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עבוד פ"ד נ"ז(2) 721).

     

28. על האמור יש להוסיף שבסעיף ההגדרות ברישא לפקודה נקבע גם כי הסמכות לתיקון ו/או שינוי ברישום הזכויות נתונה לבית המשפט המחוזי.

     

    במקביל יש להזכיר כי בדיון שהתקיים בפני כב' השופט י' קורן בתיק זה ביום 5/6/13 (חברי השופט קורן החל בשמיעת הדיון בתיק, קודם שזה עבר להידון בפני), קבע כב' השופט קורן כי ניתנת לנתבעים הזדמנות להגשת תובענה לבית המשפט המחוזי בעניין תוקפו של נסח הרישום וזאת עד ליום 5/7/13.

    משכך מובן כי יש לדחות כל טענה לפיה לבית משפט זה סמכות נגררת להכריע גם בעניין תוקפו של נסח הרישום.

     

29. עם זאת ועל מנת לסבר את האוזן אבהיר אף לגופו של עניין כי אין מקום להורות שנסח הרישום בטל. ואפרט.

     

30. התובעת רכשה את דירתה מפראהד ובכלל כך את הגג שהוצמד לה בהסכם מכר מיום 21/7/10 (נספח 4 לתצהיר התובעת ת/4). מראיות הצדדים עולה כי כלל הרכישה נעשתה בתום לב ועל יסוד האמור בנסח הרישום (וראו גם סעיף 4 לתצהירו של פארהד ת/1; וכן עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 14/4/15 עמ' 18-19).

     

31. במקביל ואם להתייחס לטענת הנתבעים לפיה בניגוד לאמור בסעיף 6 לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, לא הודיע הקבלן שמכר את הדירות לרוכשים כי הגג הוצמד לדירת התובעת, הרי שכעולה מסעיף 12 להסכם המכר שנחתם בין הקבלן לבין גב' זוטרא (נספח 2 לתצהיר הנתבע נ/2) הותר לקבלן להצמיד חלקים שונים מהבניין לדירות אחרות על פי שיקול דעתו. משכך אין לקבוע כי הקבלן פעל בניגוד להוראת סעיף 6 הנ"ל.

     

32. עוד ובמקביל יש לזכור כי התקנון האחרון נחתם בין הצדדים בשנת 1983, היינו 30 שנה קודם להגשת התובענה שבפניי.

     

    ממילא היו לנתבע מספר הזדמנויות לטעון כנגד חוקיות ההצמדה. כך כשקיבל את הדירה הנוספת (תת חלקה 10) במתנה והעביר אותה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. כך עת רכש ביחד עם הנתבעת מפרמז את הדירה בקומה החמישית שבבניין (תת חלקה 13), וכך בעת שבין הצדדים התנהלו ההליכים המשפטיים הנוספים, אשר בחלקם התבססו על האמור בתקנון.

     

    מובן אם כן כי היו לנתבע די הזדמנויות לטעון כנגד חוקיות ההצמדה. תמוה אם כן מדוע לא עשה כן עד עתה. מובן גם שאין הנתבע יכול לטעון טענות סותרות בהליכים שונים (פעם להסתמך על התקנון ופעם לטעון כנגד תוקפו).

     

33. תוצאת האמור, לו הייתה נדרשת הכרעתי בעניין זה, הייתי דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש להורות על תיקון נסח הרישום בעניין הצמדת הגג לדירת התובעת.

     

34. מכל מקום משקבעתי כי נסח הרישום בעינו עומד הרי שאני קובעת כי הגג הוצמד לדירת התובעת כדין.

    זכות הנתבעים להשתמש בגג

     

    נטל ההוכחה

     

35. כפי שכבר נקבע בהחלטתו של כב' השופט י' קורן בפרוטוקול הדיון מיום 5/6/13, הרי שטענת הנתבעים לפיה ניתנה להם הרשות להניח את המנוע והדודים בגג הבניין מהווה טענת הודאה והדחה.

     

    אפנה בעניין זה גם לדבריה של כב' השופטת מ' בן פורת בע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח', פ"ד לא (3) 455, 464, לפיהם:

     

    "הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות ... ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום".

36. משכך על הנתבעים להוכיח כי קמה להם הזכות להשתמש בגג ולהניח עליו את המנוע והדודים.

     

     

     

    רשות להשתמש במקרקעין

     

37. רישיון להשתמש במקרקעין הוגדר על ידי פרופ' נ' זלצמן במאמרה "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב 24, 24, (להלן: "זלצמן") כך:

     

    "רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל-המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. "רשות במקרקעין" באה להבחין מהענקת זכות במקרקעין שמאפייניה הם החזקה ושימוש בנכס, או שימוש בלבד. כך, למשל, שכירות, שאילה או זיקת הנאה. הרשות נעדרת כוונת הקנייה של זכות בנכס. אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין (להלן: רשות חוזית), ואפשר שתינתן על ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: רשות גרידא). רשות גרידא באה להבחין איפוא מן הרשות החוזית. תוכנה של הרשות החוזית, משך קיומה, ותנאי סיומה ילמדו מן ההסכם שבין הצדדים. רשות גרידא אינה מעניקה לבעליה זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין. היא בגדר היתר של רצון טוב שנותנו רשאי לבטלו בכל רגע.."

     

38. רשות להשתמש במקרקעין יכול שתינתן אם כן בהיתר מפורש שניתן על ידי הבעלים לאחר להחזיק בהם, אך יכול גם שתינתן מכוח התנהגות הבעלים ושתיקה ארוכת שנים מצידם.

     

    יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט חלימה בע"א 60/84 ריבוא נ' גל, פ"ד לט (3) 693 לפיהם:

     

    "... מתן רשות לשימוש במקרקעין אינו צריך מלים מפורשות. רשות כזאת... יכול להשתמע ממנהג הארץ'. הרשות יכול שתינתן על-ידי הודאה בשתיקה, המעידה על כך שהבעלים השלים עם המעשה. ההסכם יכול להיות מפורש, אך הוא גם יכול להשתמע מן הנסיבות...".

     

    (ראו בעניין זה גם ע"א 463/79 ג'ובראן נ' גובראן, פ"ד לו (2) 403).

     

39. עם זאת נקבע כי אין לראות בחלוף הזמן לכשעצמו, ביטוי של הסכמה ויצירת רישיון מכללא, אלא אם מצטרפות אליו נסיבות אחרות (ראו: ע"א (ת"א) 793/75 ישראל אקסלרוד ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פס"מ תשל"ז (2) 461).

     

40. עוד נקבע כי ייתכנו מצבים בהם נותן הרישיון יהיה מנוע מלבטלו.

     

    יפים לעניין זה דבריה של פרופ' נ' זלצמן, במאמר אחר, "רשות חינם" במקרקעין כ"השאלת מקרקעין": גישת הסיווג והלכות ה"רישיון במקרקעין", עיוני משפט לה 265, 270–271 לפיהם:

     

    "לגבי התגבשות הזכות מכוח השתק – זו מותנית בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות שניתן ללמוד מהן על היווצרותו של קשר סיבתי בין הציפייה שבעל המקרקעין נטע אצל פלוני, אם בהבטחה שנתן לו ואם במצג שהציג כלפיו, לבין השינוי לרעה שהתרחש במצבו של פלוני... בהתקיים נסיבות אלה יהא זה בלתי-צודק לאפשר לבעל המקרקעין להתנער מן ההבטחה או להתכחש למצג... ב'רשות מכוח השתק' בית-המשפט רשאי לקבוע כי הזכות בלתי הדירה חרף רצונו של הנותן".

     

    (על נסיבות מיוחדות שיצרו ציפיות שהצדיקו את מניעת ביטול רישיון ראו ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו (5) 186. עוד ראו: ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי פ"ד טז 2901, בו נפסק כי ניתן לאכוף זכות על פי הסכם רישיון, על יסוד דיני היושר, כאשר בעל הרישיון פעל על יסוד ההתחייבות שבהסכם הרישיון.)

     

41. ועוד נקבע מפי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 496/82 רוזן נ' סלונים פ"ד לט (2) 337, 342 כי:

     

    "לא בכל מקרה, בו ניתן רישיון ובעל הנכס מבקש לבטלו, דורש הצדק את המשך קיומו של הרישיון, ויש מקרים בהם ניתן, למשל, להסתפק בתשלום פיצויים, כפי שיש גם מקרים, בהם אין הצדק דורש אפילו את תשלומם של פיצויים כלשהם; אף היפוכו של הדבר הוא הנכון, הינו, יש נסיבות, בהן תשלום פיצויים בעקבות סילוק ידו של בעל הרישיון הוא דווקא שיכול לנגוד את תחושת הצדק".

     

    כך נקבע גם מפי כב' השופטת [כתוארה אז] ד' ביניש ברע"א 2701/95 כנעאן אח' נ' גזאוי, פ"ד נג (3) 151, 170 כי:

     

    "כאשר מתעוררת בפני בית-המשפט טענה בדבר ביטול רישיון במקרקעין, ומתבקש סילוק ידו של בעל הרישיון מהמקרקעין עקב כך, על בית-המשפט לבחון, על-פי נסיבות המקרה, אם יהיה זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון ואם יש מקום להתנות את הביטול בתנאים. לעניין זה יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בכוונת הצדדים לרישיון, בתנאי הרישיון, בציפייה שיצר בעל המקרקעין אצל בעל הרישיון, במידת הסתמכותו של זה האחרון על הרישיון שניתן ובנזק שנגרם לו עקב כך".

     

     

    ומן הכלל אל הפרט

     

42. כזכור טוען הנתבע כי הוא קיבל את הרשות להתקין את המנוע והדודים על הגג, מאביו (וראו גם: עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 14/6/15 עמ' 35).

     

43. עם זאת מעדותו של האב עולה כי ייפוי הכוח ניתן לו ביום 3/2/08 וכי הוא בוטל בתוך מספר חודשים (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 15/7/15 עמ' 62; וכן נספח 8 לתצהיר התובעת – הודעה ביטול ייפוי כוח מיום 22/7/08).

     

    האב הוסיף על האמור כי הוא כלל לא נתן לנתבע רשות להשתמש בגג. לדבריו (שם, עמ' 65):

     

    "עו"ד צוקרמן: נשאלת בחקירתך מה זו רשות בלתי הדירה ואמרת שאתה לא,

    העד , מר דוידוב: לא מבין מה זה .

    ש:מבין את המונח הזה. תסביר לי בדיוק מה הרשית לרן לעשות בגג .

    ת:בגג?

    ש:כן. מה הרשית לו לעשות.

    ת:בגלל לא הרשיתי לעשות לו שום דבר, חוץ מזה שהוא קנה את הדירה של פרמז היה דוד שם ונגמר.

    ש:מה הכוונה ונגמר? תסביר.

    ת:אני ברגע והוא קנה את הדירה , הוא קנה את הדירה , הדוד היה שייך לדירה, התקלקל הדוד, לא התקלקל הדוד, הוא החליף, אני כבר לא בעניין. אני יצאתי מהעניין."

     

44. לא רק זאת אלא שמעדותו של פארהד (אשר כפי שאני מבינה מעולם לא התגורר בדירה האמורה) ניתן להבין כי הוא ידע על הנחת המנוע והדודים על הגג רק בשנת 2008, וכי הוא סמך על דבריו של הנתבע (או אביו) לפיהם כאשר ימכור את הדירה (כאשר פארהד ימכור את הדירה) אותה דירה שנמכרה לתובעת, הוא (הנתבע) יזיז את המנוע והדודים ממקומם על הגג (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 14/4/15 עמ' 17-18).

     

45. מן האמור עולה כי ספק אם ניתנה הרשות להניח את המנוע והדודים על גג דירת התובעת. עם זאת, ולצורך הדיון הרי שאף אם ניתנה רשות כזו, השאלה הנוספת המתבקשת הינה מה טיבה של רשות זו.

     

46. : לעניין זה יש לזכור כי רשות בלתי הדירה הוכרה בפסיקה רק במקרים חריגים בהם הוכחה הסתמכות בתום לב על הבטחה או התחייבות של בעל המקרקעין.

     

47. בנוסף, על מנת ליצור רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין יש להוכיח (ביישום לענייננו) כי:

     

    • המחזיק קיבל רשות מפורשת להשתמש במקרקעין (להבדיל מרשות מכללא);

      • המחזיק השקיע השקעה ניכרת במקרקעין;

         

        (ראו בעניין זה: ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי פ"ד ט"ז (1) 290; ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ פ"ד מ (1) 321, 325; ע"א 7139/99 אלוני נ' ארד פ"ד נח (4) 27).

         

48. בענייננו אני בספק אם הנתבעים קיבלו רשות מפורשת להשתמש בגג. עם זאת בוודאי אין ספק כי הנתבעים לא הוכיחו השקעה כלשהי בגג, למעט עצם הנחת הדודים והמנוע הניתנים להעברה.

     

49. משכך בכל מקרה לא ניתן לקבוע כי הרשות אותה קיבלו הינה בלתי הדירה.

     

50. לא כל שכן כאשר מדובר ברשות חינם המתחדשת מרגע לרגע עד למועד בו היא מתבטלת על ידי בעל המקרקעין.

     

    יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט זילברג בע"א 96/50 יעקב צינקי ואח נ' ויקטור ע. כיאט, פ"ד ה(1), 474 לפיהם:

     

    "רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רישיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון".

     

    (כן ראו: ע"א 50/77, אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד ל"א (3), 433; פרופ' נ. זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט מ"ב 1995 עמ' 24, 61)

     

51. אני קובעת איפוא כי ככל שניתנה לנתבעים רשות כלשהי להשתמש בגג, הרי שמדובר ברשות חינם שהינה רשות הדירה אשר בוטלה, לכל המאוחר, עם הגשת התובענה שבפניי.

     

52. בשולי הדברים אציין כי לא התעלמתי מטענת הנתבעים לפיה התובעת מאפשרת לדיירים אחרים להניח על הגג דודי שמש ומנועי מזגן. חרף האמור מקובלת עלי טענת התובעת לפיה התובענה שבפניי עוסקת בנתבעים ובהם לבדם וכי כל מקרה נבחן על נסיבותיו, כך שאין מקום לדון בעניינם של שכנים אחרים אשר אינם צד לתביעה שבפניי.

     

53. תוצאת האמור הינה כי אני קובעת שעל הנתבעים לסלק את ידם מגג הבניין ולהשיבו לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם. בכלל כך עליהם לסלק ממנו את המנוע והדודים. הנתבעים יעשו כן בתוך 60 יום מהיום.

     

54. עם זאת ולמען הסר ספק, ככל שקיימים בגג מתקנים המהווים חלק מהרכוש המשותף בבניין (כגון חדר המכונות של המעלית), על התובעת לאפשר לנתבעים כמו גם ליתר דיירי הבניין גישה ישירה אליהם לצורך שימוש סביר.

     

55. אינני מוצאת להורות לנתבעים לאטום את הגג, לאחר שלא הובא בפני כל טעם שיצדיק הוראה מעין זו.

     

     

    סוף דבר

     

56. התביעה מתקבלת בחלקה.

     

57. על הנתבעים לסלק את ידם משטח של 243.02 מ"ר המהווה את גג הבניין הנמצא ברחוב בן יהודה 182 (פינת רחוב וילנא) בתל אביב, וידוע כגוש 6901 חלקה 82, לרבות המנוע ודודים המונחים עליו, וזאת בתוך 60 יום מהיום, ולהשיבו לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

     

58. על התובעת לאפשר לנתבעים וליתר דיירי הבניין להמשיך להשתמש ברכוש המשותף הנמצא על גג הבניין ובכלל כך לאפשר להם את הגישה אליו.

     

59. התביעה למתן צו עשה לאיטום הגג וכן התביעה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להיכנס לגג באופן גורף – נדחות.

     

60. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

     

    מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

     

    ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.