פלוני נ' רשות ניקוז כנרת - מנהלת הכנרת ואח'

לפני תביעה לפיצויים בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1976, מורה לחינוך גופני במקצועו, בעקבות תאונה שאירעה בתאריך 9.6.2014.

התביעה הוגשה נגד רשות ניקוז כנרת- נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), וכנגד ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ-נתבעת מס' 2, שהייתה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, המבטחת של רשות הניקוז בביטוח צד ג'.

התביעה

1. על פי הנטען בכתב התביעה:

   "ביום 9.6.2014 בשעה 16:00 או בסמוך לה, הגיע התובע לנופש בחוף שקמים, ובעת שהתובע חפץ לרדת למים, תוך כדי ירידה במדרגות המובילות למים, מעד במדרגות החלקות, החליק ונפל עם כל משקלו על ברך שמאל. כתוצאה מכך נחבל התובע ונגרמו לו חבלות חמורות שבעקבותיהן הובהל לביה"ח פוריה שבטבריה (להלן: "התאונה")" (סעיף 4 לכתב התביעה).

    

2. לאחר התאונה, הובהל התובע לבית חולים פוריה באמצעות אמבולנס של מד"א. שם הוא עבר סדרה של בדיקות וטיפולים ואובחן כסובל משבר בפיקת ברך שמאל ומקרע בגיד שריר ארבעת הראשים (קוואדריצפס) בירך שמאל. בתאריך 11.6.2014, עבר ניתוח לשחזור וקיבוע של השבר בפיקה ולתיקון גיד הקוואדריצפס הקרוע. לאחר הניתוח השבר קובע עם 2 סדי גבס. התובע אושפז עד לתאריך 12.6.2014.

   עיקר טענות התובע

3. טוען התובע, כי לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה עליו, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה ועל כן עליה נטל ההוכחה שלא התרשלה.

   לחלופין טוען התובע, כי התאונה ארעה עקב רשלנותה של הנתבעת, בשל מעשים ומחדלים שפורטו בכתב התביעה, ובין היתר, הימנעות הנתבעת מלנקוט אמצעי בטיחות מתאימים לשם מניעת התרחשות התאונה או הקטנת ממדיה (סעיף 18).

   עוד טען התובע, כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה ואשר נועדו לטובתו ולהגנתו וההפרה האמורה גרמה לו נזק מסוגו ומטבעו של הנזק שאליו נתכוונו החיקוקים.

   בסיכומיו (סע' 9, 14) טען התובע, כי הוכח כי אירוע התאונה התרחש בחוף השקמים הצמוד לחניון חוף השקמים, והוכח, כי הנתבעת היא האחראית על ענייני התחזוקה והניקיון של החוף, ונמנעה היא מלהגיש ולהציג דוחות המשקפים ביצוען בפועל של ביקורת בטיחות או תחזוקה.

   ההגנה

4. הנתבעות מכחישות את נסיבות התרחשות התאונה, אחריותן ואת הנזק הנטען. בין היתר, טענו הנתבעות, כי התאונה התרחשה בשל אחריותו הבלעדית ורשלנותו התורמת של התובע. וכי במידה וקיימת רשלנות כלשהי מצד הנתבעת, הרי שהקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין התאונה נותק על ידי מעשים או מחדלים או חוסר זהירות של התובע.

   נוסף על כך טענו הנתבעות, כי התאונה, ככל שאירעה, אירעה ברצועת חוף בלתי מוכרזת ובמקום אסור לרחצה וכי התובע ככל ששילם על דבר כלשהו, שילם עבור חניית רכב בלבד.

   בסיכומיהן הוסיפו וטענו הנתבעות, כי התובע לא הוכיח באיזה חוף אירעה התאונה, מי האחראי עליו ומי מחזיק בו. ועוד טענו, כי הן מתנגדות להצגת "חוף שקמים" המוסדר כזירת אירוע התאונה דבר שלא הוכח.

   הוסיפו הנתבעות בסיכומיהן, כי מיום הגשת הגנתן, לאחר חקירה, יודעות הן כי התאונה אירעה בחוף ברניקי הצמוד לחוף שקמים אך הוא, חוף ברינקי, אינו חוף מוסדר לרחצה. וכן הן טענו, כי בהעדר הוכחה כי התובע נפל בחוף שקמים, אין לנתבעת כל אחריות לנפילתו ולמתקני החוף (סעיף 3-4 לסיכומי הנתבעות).

   עוד טענו הנתבעות בסיכומיהן, כי זיקתה של הנתבעת לניהול חופי הכנרת הציבוריים היא כזרוע ביצועית עבור "איגוד ערים כנרת" מכח החוק להסדרת הטיפול בחופי הכנרת, התשס"ח-2008. ובהתאם, הנתבעת אחראית למה שהוטל על "רשות מקומית" סעיף 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, בהתייחס לחוף רחצה מוכרז חובתה להסדירו באופן תקין, לרבות כל השירותים ואת רחצתם של באי החוף. ובחופים שאינם מוסדרים אין הנתבעת אחראית (סעיף 5 לסיכומי הנתבעות).

   גדר המחלוקת 

   הצדדים חלוקים ביניהם הן בפן העובדתי לעניין נסיבות התרחשות התאונה, ובין היתר, לעניין המקום שבו התרחשה התאונה ואם הוא נמצא תחת אחריותה של הנתבעת 1 והן בפן המשפטי לעניין שאלת החבות, כמו כן חלוקים הם בשאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

   הראיות 

5. מטעם התובע: העיד התובע עצמו, ומר ראשד סלים בן דודו וגיסו של התובע.

   מטעם הנתבעות: לא היו עדים.

   העדים הגישו תצהירי עדות ראשית עליהם נחקרו.

   נסיבות התרחשות התאונה

6. השאלה הראשונה הצריכה הכרעה היא אם התובע הוכיח נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידו, ובין היתר, אם הוכח שהתאונה אירעה בחוף שקמים.

7. עיון בכלל חומר הראיות המונח לפני מביא לידי מסקנה, כי התובע הצליח להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידו, לרבות החוף שבו אירעה. התובע הותיר בעדותו רושם של עד אמין ומהימן, ולא נפלו בעדותו סתירות מהותיות. עדותו נתמכה בעדות מר ראשד סלים שגם הוא השאיר רושם של עד מהימן, והעיד בצורה העולה בקנה אחד עם עדות התובע.

   אעיר בפתח הדברים, שאני ערה לכך שהעד מטעם התובע לא העיד לעניין סיבת ההחלקה, האם מדובר בירוקת או באבנים קטנות, וכי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין בעניין זה, אולם, התובע השאיר כאמור רושם של עד דובר אמת, גרסתו בהקשר זה הייתה אחידה לאורך כל הדרך ולא נפלו בה סתירות.

8. בתצהיר עדותו הראשית (סע' 1) תיאר התובע:

   "ביום 9.6.2014 בשעה 16:00 או בסמוך לה, הגעתי לנפוש בחוף שקמים יחד עם בני משפחתי, אשתי, ילדיי וחמתי, ובן דודי, ראשד סלים ובני משפחתו. ובעת שחפצתי לרדת למים, תוך כדי ירידה במדרגות המובילות למים, כשהגעתי למדרגות האחרונות המתחילות עם סוף המעקה, מדרגות שהתברר לי כי רטובות במי הגלים של הכנרת שהמשך המדרגות האחרונות שוקעות מתחת לפני מי הכנרת. החלקתי במדרגות אשר כוסו בירקת ואבנים קטנים. החלקתי ונפלתי עם כל משקלי על ברך שמאל. כתוצאה מכך נחבלתי ונגרמו לי חבלות חמורות שבעקבותיהן הובהלתי לביה"ח פוריה שבטבריה" (סע' 1 לתצהיר).

    

9. במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע, בצורה העולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, כי הוא הגיע יחד עם בן דוד שלו, העד מר ראשד סלים לחוף שקמים, הם התיישבו כעשרה מטרים מהמדרגות, תחילה מר ראשד סלים יחד עם הילדים שלו ירדו למים וישבו על המדרגות למטה וטבלו את הרגליים במים. העיד התובע, כי הוא רצה יחד עם ילדיו לשבת על המדרגות ולטבול את רגליהם במים, חלק מהמדרגות שבתחתית גרם המדרגות היו מכוסות במים, וכשדרך על המדרגות שעליהן החליק הוא חש שדרך על משהו רך שהתברר לו שמדובר בירוקת. העיד התובע בהקשר זה:

   "ש.לא ראית את זה כי זה היה מתחת למים. אתה גם כותב זאת.

   ת.לא. המים היו מגיעים לכסות עד שתיים-שלוש מדרגות, ובשתיים נוספות המים מגיעים וחוזרים. כשנפלתי הייתי חצי בחוץ ואיפה שהייתי היה ריק, המים היו מגיעים וחוזרים.

   ש.אתה החלקת על מדרגות שהגלים שוטפים אותם כל הזמן?

   ת.נכון.

   ש.יכול להיות גם שכנראה בשעת הגאות, כשהכנרת עולה, המדרגות כנראה מכוסות?

   ת.יכול להיות.

   ........

   ש.המדרגות שם דווקא בנויות מאבן מחוספסת שהיא פחות חלקה במידה ניכרת ממשטח מסודר כמו אבן שיש.

   ת.נכון, אבל יש שם עוד דברים עליה. היו אבנים קטנות, כאלה שיש על החוף.

   ש.הכוונה לאבני זיפזיף?

   ת.כן. אלו שנמצאות על החוף. כאילו המים זרקו אותן על המדרגות. הן היו ביחד עם הירוקת. כשדרכתי הרגשתי שיש אבנים ויש משהו רך, שהתברר שזה הירוקת.

   ש.האבנים שאתה טוען שגרמו לנפילתך, הן אבנים שלטענתך עלו משפת הכנרת עם הגלים?

   ת.כנראה. בשילוב עם הירוקת שעזרה לי להחליק." (עמ' 7, ש' 7-25)

    

10. עדותו של התובע גם עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו לעניין כך שהמעקה שהוצב על המדרגות לא היה שלם, כך שהמדרגות הנמצאות מתחת למפלס המים של הכנרת לא נתמכו במעקה (עמ' 5, ש' 31-32; עמ' 6, ש' 13-14). ועוד הוא העיד בהקשר זה:

    "ש.מציג לך תמונה. נניח שזה גרם המדרגות שבו אירע האירוע. כשאתה יורד, איפה אתה הולך?

    ת.ירדתי בצד ימין ותפסתי במעקה האמצעי עד למטה, עד שנגמר המעקה. תפסתי בצד ימין של המעקה האמצעי. זאת אומרת שירדתי בצד ימין של המעקה האמצעי ותפסתי את המעקה עם יד שמאל." (עמ' 7, ש' 14-17)

     

11. נוסף על כך, העיד התובע, כי בעת הגעתו לחוף הנטען הוא שילם עבור חניה ולא בוצע על ידו כל תשלום אחר על יחידת נופש או תשלום כניסה לחוף (עמ' 3, ש' 16-32). אעיר, כי אומנם אותה קבלה על תשלום החניה לא צורפה על ידי התובע, אולם, אין בעובדה זו כדי למוטט את הקרקע מתחת לגרסתו כפי שמנסה הנתבעת לטעון. עדות התובע נמצאה כאמור מהימנה בעיני ואף בהקשר זה נתמכה על ידי העד מטעמו. ונוסף על כך לא היה מצופה מהתובע, בעת שהוא נפגע, כי ידאג הוא לשמור על אותה קבלה.

12. אכן אישר התובע בעדותו, כי אין עמדת גביית תשלום בכניסה לחוף שקמים, מלבד תשלום החניה, והוא העיד כדלקמן:

    "ש.אני אומר לך שחוץ מתשלום שאתה אומר ששילמת על חניה, אתה לא שילמת כניסה לחוף, נכון?

    ת.נכון.

    ש.אני אומר לך שגם אין עמדת גביית תשלום בכניסה לחוף?

    ת.נכון.

    ש.החנית את האוטו, מדובר ברצועת חוף מאוד רחבה, נכון?

    ת.נכון.

    ש.בחרת להתמקם יחד עם המשפחה, בחרתם להתמקם, באחד המקומות לאורך רצועת החוף?

    ת.נכון.

    ש.גם בזמן שאתם מתמקמים ויושבים, אתה לא קיבלת שום שירותים מהחוף, נכון?

    ת.נכון." (עמ' 4, ש' 8- 18)

     

13. העד מר ראשד סלים, כאמור, העיד בצורה שעולה בקנה אחד עם עדות התובע ולא נפלו בה סתירות מהותיות, וקיימת קורלציה בין האמור בעדותו לבין האמור בתצהיר שהוגש מטעמו. העד תיאר בתצהיר עדותו הראשית (סע' 3), את אשר אירע ביום התאונה כדלקמן:

    "ביום 9.6.2014 בשעה 16:00 או בסמוך לה, הגענו משפחתי ומשפחת התובע מורש סלים לנפוש בחוף שקמים, לאחר מכן החלטנו לרדת למים, אני הקדמתי אותם יחד עם הילדים והגעתי לקו החוף של הכנרת. בזמן שעמדתי במדרגה האחרונה שכבר היתה מכוסה במי הכנרת ראיתי את התובע-מורשד יורד במדרגות וכשהגיע למדרגות האחרונות עוד לפני הגעתו לשתי המדרגות האחרונות שהיו מכוסים אז במי הכנרת, לפתע החליק, נפל ונפגע.

    באותה השעה שאלתי את מורשד איך נפלת? מה קרה? ענה לי כי החליק.

    אנשי מד"א ואנשים נוספים עזרו בלהעלות את התובע-מורשד לאמבולנס שהוביל אותו לבית חולים פוריה בטבריה."

     

14. במהלך חקירתו הנגדית העד חזר על אותה גרסה שצוינה בתצהירו והעיד, כי כשהגיעו לחוף הוא ירד יחד עם הילדים שלו במדרגות ישבו וטבלו את רגליהם במים, לאחר מכן התובע ירד יחד עם הילדים שלו למים (עמ' 11, ש' 4-6, ש' 24-31). כן הוא העיד, כי היו מדרגות בתוך המים וכי הוא ראה איך התובע ירד במדרגות וראה איך הוא נפל (עמ' 13, ש' 19-21).

15. בדומה לעדות התובע, אישר מר ראשד סלים, כי התשלום היחיד ששולם על ידו כשהגיעו לחוף הנטען הוא תשלום עבור חניה. העיד מר ראשד כדלקמן:

    ש.הגעתם לחוף בשתי מכוניות או באחת?

    ת.אני לא זוכר. עברו הרבה שנים. אני מנסה להיזכר, אך אני לא זוכר

    ש.הבנו מהתובע שחוץ מחניה לא שילמתם כלום לפני שהגעתם לחוף, נכון?

    ת.מן הסתם, כן.

    ש.אני אומר לך שלא שילמתם כניסה לחוף לפי מספר המשתמשים כמו שמשלמים, לדוגמה, בבריכה, אלא רק לחניה, על האוטו?

    ת.נכון.

    ש.לא תיאמתם עם אף אחד את הגעתכם?

    ת.נכון, לא תיאמנו. עם מי צריך לתאם מראש כדי להגיע לחוף הזה?! לא הבנתי אותך.

    ש.כי זה חוף פתוח, אין מה לתאם.

    ת.יש חניה ומשלמים על חניה רק.

    ש.יש חניה והחוף פתוח?

    ת.נכון. (עמ' 10, ש' 20-32)

     

16. משהוכח לפני, כי התאונה אכן אירעה בחוף שקמים לאור עדותם של שני העדים אשר לא נפלו בהן סתירות. עובר הנטל לשכמה של הנתבעת להביא ראיות להפריך או לקעקע טענה זו. הנתבעת לא הציגה ראיות שהיה בהן כדי לקעקע את גרסתו של התובע והעד מטעמו לעניין נסיבות התאונה.

17. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי התובע מודה בכתב תביעתו, כי הוא לא שילם בעבור שירות כלשהו וכי התשלום בוצע אך ורק עבור החניה. אכן וכפי שהובא לעיל התובע והעד מטעמו העידו, כי לא בוצע על ידם תשלום אחר, ועדות זו נמצאה מהימנה בעיני. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה, כי הכניסה לחוף שקמים כרוכה בתשלום אחר נוסף על תשלום חניה.

18. הראיות שהוצגו מטעם הנתבעת, שבאמצעותן היא מנסה לטעון, כי התאונה אירעה במיקום אחר השונה מזה הנטען על ידי התובע, הינן תמונות (נ/1-נ/5) אשר הוצגו לתובע ולמר ראשד סלים במהלך עדותם. באותן תמונות נראה גרם מדרגות המגיעות לשפת הכנרת, המדרגות האחרונות אינן מכוסות במים, והן נתמכו במעקה אמצעי ומעקות צדדיים (נ/2 ו-נ/4). בתמונות נ/1 ו-נ/5, מצולם שלט שעליו כתוב: "מקום שאינו מוכרז לרחצה". בתמונה נ/3 מצולם שלט: "מקום אסור לרחצה".

    כשהוצגו התמונות לתובע במהלך עדותו, הוא העיד, כי אינו יודע אם המדרגות הנראות בתמונות הן אותן מדרגות שהחליק עליהן בעת התאונה (עמ' 6, ש' 6-8).

    העד מר ראשד סלים, כשהוצגו לו 3 תמונות נ/1-נ/3, אישר, כי עסקינן באותו מקום שבו התמקמו, במועד התאונה, מתחת לעצים והמדרגות שעליהן ישבו, אך העד טען שהשלט המופיע בתמונות ושעליו נרשם שהמקום אינו מוכרז לרחצה, לא היה בזמן התאונה (עמ' 12, ש' 5-8). העד הוסיף בהקשר זה:

    "ת.אבקש להוסיף עוד משהו. אני רואה כאן שהמים היו למעלה גם, בזמן התאונה, כי ישבתי על המדרגות והמים היו על המדרגות.

    ש.בזמן התאונה המים כיסו יותר מדרגות ממה שרואים בתמונה, נכון?

    ת.כיסו, כן.

    ש.מציג לך עוד שתי תמונות. זה אותו מקום?

    ת.אני לא יודע. אני לא מכיר את השלט.

    ש.מציג לך את תמונה נ/1 ושלוש תמונות אחרות. מדובר באותו גרם מדרגות כמו זה שבתמונה נ/1?

    ת.אם הוא כבר התאמץ וצילם, אני מבקש תמונה מלמטה, איפה שישבתי. אני לא מבין את התמונות שלך. התמונות שלך לא נכונות לעניין, אם היית מצלם את המקום למטה, הייתי רואה. אני הופך את אחת התמונות שלא עוזרת לי. בתמונה אחרת אני לא מכיר את זה.

    ש.מראה לך תמונה. אתה מכיר אתה מזהה את המקום?

    ת.אני מכיר את המקום הזה כי הייתי שם.

    ...

    ש.מציג לך תמונה נוספת. אני מפנה אותך לדברים שיש מתחת לעץ. מציג לך תמונה נוספת שאני אומר לך שהיא מצולמת מקרוב יותר. נכון שזה אותו מקום?

    ת.יכול להיות שזה מקום אחר. אמרתי לך שזה לא עוזר לי.

    ש.השלט בתמונה שאני מציג לך הוא אותו שלט בתמונות שסומנו ת/1 עד ת/3?

    ת.כן." (עמ' 12, ש' 17-29; עמ' 13, ש' 1-5)

     

    בחקירתו החוזרת העיד מר ראשד ביחס לעניין זה: "הוא הראה לי תמונות שראיתי אותן והייתי במקום הזה. ההרגשה שלי שמנסים להטעות אותי. מראים לי תמונות. אני יכול להביא תמונה. יש בחוף עצמו חמש או שמונה או 12 או 18 אותם פתחים של מדרגות. אני יכול לצלם פתח כזה ולהגיד שהייתי פה, אבל אני לא יודע אם זה בדיוק המקום והמדרגות." (עמ' 15, ש' 3-6).

    מעדות זו של העד לא ניתן להסיק, כי התאונה אירעה באותו מקום הנראה בתמונות כפי שהנתבעת מנסה לטעון בסיכומיה (סעיף 3 לסיכומים), ואין לקבל הטענה שעל פיה העד אכן אישר, כי זה הוא המקום שבו התמקמו בעת אירוע התאונה שבו הוצב שלט המודיע כי החוף אינו מוכרז לרחצה. והרי מכל מקום העד הכחיש את הימצאות השלט. יתרה מזו, העד העיד כי קיימים מספרי גרמי מדרגות זהים, מכאן סביר בעיני שאדם הנופל במדרגות יתקשה מעיון בתמונות שהוצגו לדעת אם מדובר בגרם המדרגות הספציפי שבו נפל במיוחד שאין בתמונות סימן היכר ספציפי שיכל לסייע להבחין בין גרמי המדרגות.

    לאור המפורט לעיל, התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו והוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידו. הוכח, כי התאונה אירעה בחוף שקמים, הוא ירד בגרם המדרגות, שבסופן היו מדרגות בתוך המים. המדרגות נתמכו במעקה אמצעי, המעקה לא היה שלם כאשר המדרגות שכוסו במים לא נתמכו במעקה. התובע החליק על אותן מדרגות הנמצאות במים כתוצאה מהימצאות ירוקת ואבנים קטנות.

     

    אחריות

19. ראשית ייאמר, כי אין לקבל את טענתו של התובע שעל פיה יש להעביר את נטל ההוכחה לשכמה של הנתבעת שלא התרשלה, בשל כך שלא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק. התנאים להפעלת כלל זה, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הם שלושה: הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק, התנאי השני: כי הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע, השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. ההלכה הפסוקה העניקה פרשנות מקילה לשני התנאים הראשונים, ואין תחולה לכלל "כאשר המעשה ידוע" לניזוק (ראו: ע"א 224/51 נעה פריצקר ואח' נ' משה פרידמן, פ"ד ז 647).

     

20. התובע מעלה שתי טענות עיקריות לעניין רשלנותן של הנתבעות, שהינן:

    • הנתבעת לא דאגה להסיר את הירוקת שהיתה על המדרגות.

    • הנתבעת לא השלימה מעקה הבטיחות המגיע עד למים בחוף.

      פירט התובע בסיכומיו, כי המעקה של המדרגות והמיועד להגן על משתמשי גרם המדרגות לא היה שלם ולא הגיע עד המדרגות שהיו טבולות בתוך המים, דבר המסכן את משתמשי גרם המדרגות ומהווה רשלנות חמורה מצד הנתבעת שאמורה הייתה לצפות כי מבקרים ישתמשו בו (סעיף 8 לסיכומי התובע).

21. בסיכומיה טענה הנתבעת, כי היא לא בנתה את גרם המדרגות ולא את המעקה, הקיים במקום עשרות שנים לפני שהיא קיבלה את האחריות על חופי הכנרת (סעיף 7 לסיכומי התובע). הנתבעת טענה עוד, כי זיקתה לניהול חופי הכנרת הציבוריים היא כזרוע ביצועי עבור "איגוד ערים כנרת" מכח החוק להסדרת הטיפול בחופי הכנרת, התשס"ח-2008, וכי היא אחראית למה שהוטל על רשות מקומית בסעיף 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, בהתייחס לחוף רחצה מוכרז שאז חובתה להסדירו באופן תקין, לרבות כל השירותים ואת רחצתם של באי החוף. ובחופים שאינם מוכרזים אין הנתבעת יכולה ואינה אחראית להסדיר סידורי ירידה למים או למדרגות שקיימות עשרות שנים לפני שהוקם איגוד ערים כנרת בשנת 2008.

22. כפי שהובא לעיל הוכח לפני, כי התאונה אירעה בחוף שקמים המוכרז, אשר הנתבעת אחראית על הסדרתו באופן תקין כעולה מהוראות החוק המפורטות לעיל. (אעיר כאן, כי הנתבעות בסיכומיהן אכן טוענות, כי חוף שקמים מוכרז ומוסדר (סעיפים 2 ו-4 לסיכומים)).

23. לא אחת נקבע בפסיקה, כי המחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים והמשתמשים בהם (ראו: ע"א 145/80 ועקינן נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לו(1) 113). אין חולק על חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת כאחראית על הסדרתו של חוף רחצה מוכרז באופן תקין, לרבות כל השירותים, ואת רחצתם של באי החוף. והשאלה המתעוררת היא אם הנתבעת חבה בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע בנסיבות ענייננו.

24. לעניין מעקה הבטיחות- עצם העובדה שהמדרגות היו נתמכות במעקה אמצעי, מלמדת על כך, כי סכנת ההחלקה הייתה ידועה לנתבעת ולמי מטעמה, ובשל כך נועד המעקה למנוע סכנה זו. בנסיבות ענייננו וכמובא לעיל הוכח, כי אותו מעקה לא הושלם עד סוף המדרגות, שחלקן היו מצויות בתוך המים.

    אי קיומו של מעקה בטיחות עד סוף גרם המדרגות מהווה סיכון בלתי סביר. התקנת מעקה עד סוף המדרגות, מהווה אמצע זהירות סביר שהנתבעת יכלה לנקוט בו ובעלות נמוכה, ואשר היה בו כדי למנוע החלקה ונפילה של המשתמשים במדרגות. כך שאין ספק כי מדרגות רטובות ומתחת למים מהוות משטח היוצר סיכון גבוה למשתמשים בהן.

    ועל כן אי השלמת המעקה על ידי הנתבעת מהווה מעשה רשלני שהביא לאירוע התאונה.

25. לעניין הימצאות הירוקת והאבנים הקטנות על המדרגות- התפתחות ירוקת היא תופעה טבעית, וייתכן הימצאות ירוקת על רצפת הים או בכל מקום שכוסה במים. גרם המדרגות הוא יציר אדם, ונועד לשם שימוש באי החוף, והימצאות חלק מהמדרגות מתחת למים בנסיבות התיק שלפניי, איפשר הצטברות ירוקת ואבנים קטנות על אותן מדרגות.

26. אמנם, אין לצפות מהנתבעת ובניגוד לטענת התובע, כי הנתבעת תפעל לנקות את הירוקת ואבנים אשר הינן כאמור יציר טבע ואין לאדם שליטה עליהן, אלא מה, היה מצופה מהנתבעת להציב שלט אזהרה המזהיר מפני סכנת ההחלקה הכרוכה בדריכה על גרם מדרגות רטוב, ובכך היא הייתה יוצאת ידי חובתה, דבר אשר לא הוכח קיומו ואף לא נטען כלל.

27. אשר על כן, הנתבעת חבה ברשלנות לאירוע התאונה מושא התובענה והנזק שנגרם בעקבותיה.

     

    אשם תורם

28. טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי בנסיבות ענייננו מדובר בזירה אסורה לרחצה, אשר בראש גרם המדרגות הוצב שלט בשלוש שפות, לרבות בשפת אמו של התובע לפיו המקום אסור לרחצה, (הנתבעת מפנה לתמונות שהוגשו על ידה (נ/1-נ/5)). לשיטת הנתבעת בנסיבות אלו יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 50%.

29. אציין, כי טענתה הנ"ל של הנתבעת לא הוכחה, כאשר אף אחד מהעדים לו הוצגו התמונות לא אישר, כי השלט היה קיים בזירה שבה התרחשה התאונה, ועל כן אין בידי לקבל את טענתה שהתובע פעל בניגוד לאמור בשלט הנטען. הן התובע והן העד מר סלים ראשד טענו בעדותם שלא היה מוצב שלט כאמור (עמ' 6, ש' 22-24; עמ' 12, ש' 9-12), ועדותם לא נסתרה על ידי הנתבעת בכל ראיה אחרת או בעדות עד מטעמה.

     

30. אכן מצאתי בנסיבות ענייננו לייחס לתובע אשם תורם מועט, כאשר מעדותו ניתן להסיק, כי הוא אכן ידע שקיימות מדרגות מתחת למים וכי המעקה לא נמשך עד סוף אותן מדרגות, ובנסיבות אלה היה על התובע לנקוט משנה זהירות, שכן ידוע הוא ששימוש במדרגות הנמצאות במקומות רחצה או בחופי הים יוצר סכנת החלקה ונפילה בשל הרטיבות שמטבע הדברים מצטברת על אותן מדרגות, קל וחומר כשחלקן נמצא מתחת למים. אך אין בכך כדי לצאת ידי חובתה של הנתבעת לפעול לשם השלמת מעקה הבטיחות, שהיה בו כאמור לאיין אותה סכנה.

    לאור כך יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 25%.

     

    הנזק

31. התובע יליד 22.3.1976, בן 38 ביום התאונה ובן 43 כיום.

32. כתוצאה מהתאונה התובע סבל משבר בפיקת ברך שמאל ומקרע בשריר ירך שמאל, אושפז בבית חולים פוריה ונותח. בתאריך 12.6.2014 התובע שוחרר עם המלצות למנוחה, מעקב רופא מטפל, משככי כאבים לפי הצורך, רגל מורמת ולביקורת נוספת במרפאת טראומה.

33. לאחר התאונה נזקק התובע למעקב רפואי ופרא רפואי במסגרת קופת חולים ומרפאות חוץ של בתי החולים הכל כמפורט בתיעוד הרפואי שצירף לתצהירו (נספח ב').

    הנכות הרפואית

34. אקדים ואציין, כי חוות הדעת של ד"ר וייס ואשר צורפה לתצהיר התובע הוצאה מהתיק בהחלטה שניתנה בתאריך 17.10.2018 (עמ' 2 לפרוטוקול), ועל כן אין בידי לקבל את טענות התובע בסיכומיו בכל הקשור לממצאים של אותה חוות דעת.

35. לכתב תביעתו צירף התובע הערכת נכות של ד"ר יחזקאל טיטון, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר קבע נכות רפואית צמיתה בגין קרע של גיד הקוואדריצפס, בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 51(5)(א) לתקנות המל"ל ובגין מצב לאחר שבר בברך שמאל - 10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.

36. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת, שנערכה על ידי ד"ר קליגמן מרדכי, אשר קבע נכות רפואית צמיתה, בגין הפגיעה בברך שמאל, בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 35 (1)ב'.

37. לאור הפערים בממצאי חוות הדעת מונה מומחה, ד"ר צבי חורש, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קבע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 35(1) א ל-ב לתקנות המל"ל, בגין השפעה מזערית על כושר הפעולה, או לחלופין שימוש בסעיף ספציפי על פציעת הקוואדריצפס, 51(5), מחצית מהסעיף המעניק 10% על פציעה בינונית, אך לאור התיקון המוצלח והשיקום קבע המומחה כי מצבו של התובע תואם פציעה קלה.

    ציין המומחה בחוות דעתו, כי הטיפול שעבר התובע היה להחזיר למקומם את קטעי העצם ותיקון גיד הקוואדריצפס. התיקון עלה יפה, החזיר את תפקוד הברך במלואה ואת הגיד המאפשר יישור מלא אקטיבי של הברך. גם שריר הירך שוקם יפה ואף עלה בהיקפו על הצד הבריא ב-1 ס"מ.

    עוד ציין המומחה, כי המשטח המפרקי של הפיקה לא נפגע בפציעה זו ואין עדות רנטגנית לנזק תוך מפרקי של הברך באזור הפיקה, גם אם קיימים חתכים מסוימים בבדיקת ה-סי.טי המראים חיבור חלקי רק של קטע עצם, ביתר החתכים החיבור תקין.

    כמו כן, המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן:

    100% עד תאריך 15.11.2014

    50% עד תאריך 31.12.2014

    30% עד תאריך 31.5.2015

    20% עד תאריך 31.10.2015

    10% עד תאריך 31.11.2016

     

38. ככלל, הנטייה היא לא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהעדר טעות בולטת. בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949, נקבע, כי:

    "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה  בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

     

39. עיינתי בחוות הדעת של המומחה ד"ר צבי חורש. עסקינן בחוות דעת מנומקת ולא נפלה בה כל טעות הבולטת לעין ואשר יהיה בה כדי להביא לפסילתה. חוות הדעת נערכה על סמך הבדיקה שבוצעה לתובע על ידי המומחה בתאריך 5.4.2017, ועל סמך החומר הרפואי שהונח לפניו לרבות בדיקות דימות עדכניות, צילום סי.טי. מתאריך 28.3.2017. המומחה התייחס לחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, לגבי חוות דעתו של ד"ר טיטון הוא ציין, כי "ד"ר טיטון מציין כי השבר היה בקוטב התחתון של הפיקה ואין הדבר מדויק, השבר היה בקוטב העליון של הפיקה והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפציעת שריר הקואדריצפס ואין מדובר בשבר נפרד של הפיקה, כמו גם הממצאים של דלדול שרירים שנמצאו באותה עת אינם קיימים כיום. וכן מקבל את הערותיו של ד"ר קליגמן בחוות דעתו כי לא ניתן להשתמש בשני סעיפים שונים על אותה פתולוגיה.".

    לגבי חוות דעת ד"ר קליגמן ציין המומחה, כי ממצאים זהים לממצאים בבדיקתו ותואמים את אחוזי הנכות שניתנו על ידו.

40. לאור האמור לעיל, אני מעמידה את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 5%.

41. באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע, טוען התובע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 5% (עמ' 4-5 לסיכומי התובע).

42. הנתבעת טוענת, כי נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה אין לה השלכה תפקודית כלל ועל כושר השתכרותו. הנתבעת מפנה לעדות התובע וטוענת, כי עולה ממנה כי לאחר תקופת אי כושר קצרה לאחר התאונה, בה התובע היה מוגבל, שב התובע לתפקוד מלא בכל תחומי החיים ובכושר השתכרותו.

43. במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע, כי עובר לאירוע התאונה הוא עבד כמורה לחינוך גופני בחטיבת ביניים בשפרעם, ואימן כדורסל וחדר כושר בהתנדבות (עמ' 3, ש' 10-15). אכן אישר התובע בעדותו, כי בפועל ביום יום אין לו הפסד או פגיעה בשכר, מהתקופה שהייתה לפני התאונה (עמ' 9, ש' 24-26). כשנשאל התובע "אין לך עוד הפסד מהכיס בגלל התאונה, נכון?" הוא השיב: "הפסד מהכיס לא, אבל זה מנע ממני לעבוד. למדתי דברים אחרים כדי לעבוד בהם. שילמתי כסף על תואר ולימודים. לכן נכנסתי לספורט כי יש אפשרויות. בהתנדבות לא מבקשים ממך דברים. בעבודה בשכר יש תנאים. אם אתה לא בריא, אז לא מעסיקים אותך" (עמ' 10, ש' 1-3).

     

44. מעדות זו של התובע ומהנתונים שהוצגו לפני באשר להשתכרותו עובר לתאונה ולאחריה (כפי שיפורט בהמשך) ניתן להסיק, כי לא נפגע כושר ההשתכרות שלו, אלא מה, בנסיבות עניינו של התובע, לאור עיסוקו כמורה לחינוך גופני אשר מצריך גוף בריא וחזק לאור המאמץ המופעל, אין להתעלם מכך שעסקינן בנכות בתחום האורתופדי ושנותרה לתובע בברך ואשר תלווה אותו לאורך כל חייו ועלולה היא להשפיע על תפקודו. בנסיבות אלה ראוי להעריך את הפסדי העתיד באופן גלובאלי.

     

    הפסד השתכרות לעבר

45. התובע מעמיד את הפסד ההשתכרות לעבר על סך של 98,785 ₪- לפי בסיס שכר של 11,500 ₪ שלשיטתו מהווה ממוצע השתכרותו עובר לאירוע התאונה, ולפי הנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

46. בעוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בעבר ולא צירף תלושי שכר עובר לאירוע התאונה, וכי התובע הסכים בחקירתו כי למעט אובדן ימי מחלה צבורים לא נגרמה לו פגיעה כלשהי בהשתכרות.

47. אכן עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה. מעדותו של התובע עולה, כי לא נגרם לו הפסד השתכרות לעבר והוא אישר זאת בעדותו כמובא לעיל (ראו: עמ' 9, ש' 24-26; עמ' 10, ש' 1-3).

    התובע צירף לתצהירו תלושי שכר שמהם עולה כי עובר לאירוע התאונה, בשנת 2014, ממוצע שכרו עמד על 11,100 ₪. עיון בתלושי השכר בסמוך לאחר התאונה מלמד, כי לא חלה ירידה בהכנסתו ולא היו הפסדי שכר בעקבות התאונה. אמנם, היה ניצול לימי מחלה מסוימים בתקופת ההיעדרות כפי שעולה מהנתונים שהוצגו על ידי התובע (נספח ט' לתצהיר התובע) אולם לא הוצגו ראיות כלשהן מהן ניתן להעריך את ההפסד שנגרם לו עקב ניצול ימי המחלה, מה גם התובע לא טען לפיצוי כאמור.

    מכאן, לא מגיע לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    הפסד השתכרות לעתיד

48. התובע עותר לפצותו בגין ראש נזק זה על סך של 128,343 ₪, לפי בסיס שכר 11,500 ₪, ו-5% נכות תפקודית. הנתבעת בסיכומיה מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, באופן גלובאלי, על סך של 15,000 ₪.

49. לאור הנכות המזערית שנותרה לתובע ובהתחשב בבסיס השכר, גיל התובע והשפעת הנכות על תפקודו כפי שתואר לעיל, אני פוסקת בגין ראש נזק זה, באופן גלובאלי, סך של 70,000 ₪.

     

    כאב וסבל

50. התובע מעמיד ראש נזק זה על סך של 80,000 ₪. והנתבעת מעמידה אותו על סך של 20,000 ₪.

    לאור הפגיעה שממנה סבל התובע, הניתוח שעבר תקופת האשפוז, והטיפולים הרפואיים שנאלץ לעבור בעקבותיה, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 30,000 ₪.

     

    עזרת צד ג'

51. התובע טוען בסיכומיו, כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר על סך של 50,000 ₪ ולעתיד על סך של 170,948 ₪.

    בעוד הנתבעת טוענת, כי התובע לא הביא ראיות ולא הוכיח כי העזרה שהוענקה לו חורגת מהעזרה הרגילה בין בני משפחה וכי התובע לא יזדקק לעזרה לעתיד, כך שהוא שב לתפקוד מלא, עובד כמורה ספורט וכמאמן בחדר כושר.

52. אין להתעלם מכך, כי התובע היה זקוק לעזרה בסמוך לתאונה ובעיקר בתקופה שבה היה באשפוז ולאחר מכן בתקופה בה היה עם גבס וכן תקופת אי הכושר שנקבעה.

    לאחר תקופה זו לא נראה כי ניתנה לתובע עזרה החורגת מהעזרה המצופה מבני המשפחה ומעבר לחובתם המוסרית, וגם לאור הנכות הקלה שנקבעה לו שאינה מצריכה עזרה מוגברת וחריגה. התובע לא הוכיח בראיות טענותיו ביחס לראש נזק זה, למרות שחלפו מספר שנים מאז אירוע התאונה.

    כמו כן, ועל אף טענתו, כי הוא יידרש לעזרה בעתיד, לא עלה מחומר הראיות שהונח לפני, כי בפועל, ועד היום, נדרשה עזרה חריגה או נשכרה עזרה. ומכל מקום גם לא שוכנעתי לאור הנכות הקלה שנותרה לתובע כאמור, כי תידרש עזרה לעתיד.

    על כן ובהתחשב בתקופה שבה שהה התובע באי כושר מוחלט בסמוך לתאונה, אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי בגין עזרה לעבר בסך של 5,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות וניידות 

53. התובע מעמיד את הפיצוי בגין ראשי נזק אלה על סך של 40,000 ₪.

    לגבי ההוצאות הרפואית לעבר, התובע לא צירף שום קבלה לשם הוכחתן.

    הוא הדין לגבי טענת התובע להוצאות רפואיות לעתיד, שגם היא לא הוכחה.

    יחד עם זאת אין להתעלם מכך, כי בתקופה שבה התובע היה זקוק לטיפולים רפואיים ופרא רפואיים נגרמו לו הוצאות בגין רכישת תרופות והוצאות נסיעה לטיפולים, ועל כן אני מעמידה את הפיצוי בגין הוצאות כאמור, באופן גלובאלי, על סך של 2,000 ₪.

     

54. לסיכום

    הפסדי השתכרות לעתיד -70,000 ₪

    עזרת הזולת - 5,000 ₪

    הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪

    כאב וסבל -  30,000₪

    ניכוי אשם תורם - 25%

    סה"כ -80,000 ₪

    55. על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 80,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

    ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ט, 28 יוני 2019, בהעדר הצדדים.