אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 39496-07-15

ת"א 39496-07-15

תאריך פרסום : 16/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
39496-07-15
06/08/2015
בפני השופט:
1. דוד חשין
2. נשיא


- נגד -
מבקש:
כחשאי חגוס
משיבה:
לאה טקלה
החלטה

בפניי בקשה ליתן צו לכינוס נכסים זמני לנכסי העסק "בר משקאות ברח' יפו 19 ירושלים" (להלן – העסק), בגדרה מתבקש בית המשפט למנות כונס נכסים ולהעניק לו סמכויות של ניהול חשבונות, לצורך שמירה על חלקו של המבקש בעסק, וזאת עד לבירור סופי של התביעה העיקרית.

  1. המבקש טוען כי הוא פליט מאריתריאה. לדבריו, בשנת 2009 החליט להקים עסק של מסעדה ובר משקאות ויצר קשר עם הכנסייה הארמנית (בעלת מקום העסק) לצורך שכירת המקום. אולם, כך המבקש, הכנסייה לא הסכימה לחתום על חוזה שכירות עם אריתראי. לכן, טען המבקש, הוא סיכם עם המשיבה כי יפתחו יחד את העסק וינהלו אותו, כך שהוא ירכוש את הסחורות ויהיה אחראי על הנעשה במקום ועל כח האדם, והיא תהיה אחראית על המטבח. ביום 1.12.09 נחתם חוזה שכירות בין הכנסייה הארמנית והמשיבה, שהמבקש שימש לו כערב. לטענת המבקש, הוא השקיע כספים רבים בעסק, כמו גם המבקשת, כאשר את כל ההכנסות וההוצאות היו רושמים במחברת, ואחת לחודש היו מתחשבנים ומחלקים את הרווחים ביניהם. המבקש טוען, כי הוא פעל לפרסום העסק והוא האחראי העיקרי ליצירת המוניטין שלו. ביום 9.5.14, אליבא דמבקש, כשהגיע לבית העסק, הזמינה המשיבה את המשטרה, והוא נאלץ לעזוב את המקום. ביום 8.6.14 הגישה המשיבה תלונה במשטרה בטענה כי המבקש איים עליה. לאחר מכן, טען המבקש, סילקה המשיבה אותו מן העסק והכחישה את קיום השותפות ביניהם.

  2. משכך, הגיש המבקש תביעה (ביום 20.7.15), בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי בין הצדדים התנהלה שותפות לא רשומה, להורות על פירוקה, למנות כונס לנכסי השותפות, להורות על מתן חשבונות למבקש, ולחייב את המשיבה בתשלום חלקו של המבקש בשותפות. יחד עם תביעה זו הוגשה הבקשה דנן. בגדרי הבקשה, התבקש בית המשפט למנות כונס נכסים שישמור באורח זמני על העסק, כדי שלא תיעשה בו כל דיספוזיציה או הרעת מצב. במיוחד, טען המבקש, הוא חושש כי המשיבה לא תחדש את הסכם השכירות, שצפוי להסתיים ביום 31.11.15, תרוקן את העסק מתוכן, ותותיר את המבקש מול שוקת שבורה.

  3. המשיבה טענה, מנגד, כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת שיהוי, חוסר סמכות, חוסר עילה והעלמת עובדות חשובות ומהותיות מבית המשפט. המבקשת טענה כי מיום גירושו של המבקש מהעסק (9.5.14), כפי שעולה מן הבקשה, ועד ליום הגשת הבקשה עברה למעלה משנה. אליבא דמשיבה, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. נוסף על זאת, טענה, ביום 9.7.14 הגיש המבקש תביעה זהה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 57425-06-14), אשר נמחקה ביום 8.6.15 (לאחר שנוהלה במשך 11 חודשים). המשיבה ציינה כי בגדר התביעה בבית משפט השלום, לא התבקש צו כינוס נכסים או סעד זמני אחר. עוד טענה המשיבה כי נוכח טענת המבקש כי העסק נוהל כשותפות שאינה רשומה, ומאחר שכל שותפות למעט שותפות בין חקלאים לשם מיזם משותף, חייבת ברישום בהתאם לסעיף 4 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (להלן – פקודת השותפויות), הרי שהמסגרת העובדתית והמשפטית עליה בנויה הבקשה היא חסרת יסוד ובסיס. לטענת המשיבה, בינה לבין המבקש לא היו מעולם יחסי שותפות ביחס לעסק או ביחס למושכר בו הוא ממוקם. לטענתה, העסק נוהל על ידה והמבקש אך עזר לה בניהולו ובהבאת לקוחות, ועל כך קיבל עמלה. לדברי המשיבה, משהחליטה להפסיק את הקשר עם המבקש רשאית היא למנוע ממנו מלהיכנס לעסק. כן הכחישה המשיבה את טענות המבקש בדבר תשלומים אותם ביצע בגין ניהול העסק, והעירה כי אלו אף לא הוזכרו במסגרת התביעה בבית משפט השלום.

  4. עוד טענה המבקשת, כי חוזה השכירות של המושכר בו פועל העסק, יסתיים ביום 31.7.16, וכי במסגרת סעיף 6.9 בהסכם השכירות נקבע שמתן צו כינוס מהווה עילה לביטול ההסכם. בנוסף, לדבריה, לא ניתן יהיה לנהל את העסק אם יוטל צו כינוס, ואם יינתן, יהא בכך לפגוע בעסק ואף להביא לחיסולו. כן טענה, כי אין מקום ליתן צו כינוס נכסים זמני בתובענה למתן פיצויי כספי. משכך, לשיטת המשיבה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המשיבה טענה גם, כי המבקש מגיש נגדה תביעות סרק, שכן הוא יודע כי באפשרותו להתחמק מהליכי גביה בהוצאה לפועל, וכעדות לכך, עד ליום זה לא שילם את 5,000 השקלים בהם חויב בהוצאות, בתום התביעה בבית משפט השלום. בסיום דבריה, ביקשה המשיבה, כי היה ובית המשפט יראה לנכון ליתן את הצו המבוקש, כי יחייב את המבקש בפיקדון להבטחת הנזק והוצאות המשיבה.

  5. בתשובה טען המבקש, כי לא ניתן לטעון לשיהוי שעה שפעל נגד המשיבה כבר עם הגשת התובענה בבית משפט השלום, בגדרה ביקש סעד זמני – בניגוד לטענת המשיבה. ברם, טען, מאחר שלא התבקש סעד של כינוס, לא ציין בבקשה דנן, את עצם הליך התביעה שם. לטענת המבקש, לא צמח לו כל רווח מ"העלמת" הגשתה של התביעה לבית משפט השלום, שנמחקה לבקשתו, לאחר שהמליץ על כך בית המשפט. כן טען המבקש, בהתבססו על סעיף 6 בפקודת השותפויות, כי היעדר רישומה של שותפות לא שולל את קיומה. עוד טען, כי המשיבה אינה מתמודדת עם טענות עובדתיות שונות המצוינות בגדרי הבקשה, המעידות כי המבקש אכן היה שותף בניהול העסק. בנוסף טען, כי הסעיף בהסכם השכירות עליו מסתמכת המשיבה, לפיו מתן צו כינוס יוביל לביטול ההסכם, כלל אינו קיים בהסכם, מה גם שלפי דבריה שלה, מדובר באופציה שעלולה לקרות, ולא בהתרחשות שוודאי שתתקיים.

    הכרעה

  6. הלכה היא כי סעד של כינוס נכסים זמני מכח תקנה 387ב בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), ניתן לצורך שמירה על הקיים, להבטיח הנאה מן הנכס ולמנוע את השמדתו. כן נקבע כבר כי סעד של כינוס נכסים זמני הוא "'חמור במיוחד', שכן הוא מאפשר פגיעה בקניינו של הנתבע עוד בטרם התבררו הזכויות ובטרם הוכרע ההליך, וכי על בית משפט השוקל לתת סעד כאמור לנקוט משנה זהירות". (רע"א 2676/13 ישי נ' שלום (9.9.13), פסקה 9; וראו גם רע"א 8713/12 דליות נ' זילברברג (19.12.12), פסקה 9). עוד יש לציין את תקנה 362(ב)(1) בתקנות, הקובע כי בית המשפט יענה לבקשה ליתן סעד זמני רק לאחר ששקלל את הנזק שעלול להיגרם אם יינתן הצו לעומת הנזק שעלול להיגרם אם לא יינתן. סבורני, כי במקרה דנן כשל המבקש להוכיח את הנזק לו הוא טוען, שיש בו להטות את מאזן הנוחות לטובתו, ובמיוחד נוכח ההלכה המצוטטת באשר לזהירות השימוש בסעד לכינוס נכסים. זאת משום שמדובר בסעד אשר הנזק הפוטנציאלי העשוי להיגרם עקב שימוש בו, הוא נרחב. אבאר.

  7. אליבא דמבקש, המשיבה עלולה לחסל בצורה מלאה או חלקית את פעילותו של העסק לצורך סיכול התביעה. המבקש טען כי הוא חושש שהמשיבה לא תחדש את הסכם השכירות שפג ביום 31.11.15 ותרוקן את העסק מתוכן. טענות אלו של המבקש נטענו בעלמא. ראשית, ההסכם שצורף לתצהיר המשיבה (בו המשיכה את השכרת מקום העסק) מלמד כי הסכם השכירות עתיד להגיע לכדי סיום ביום 31.7.16, ולא ביום 31.11.15. כך שכבר בזאת יש להפיס את חשש המבקש כי הנה קרב ובא מועד סיום השכירות, אותו המשיבה לא תפעל להאריך. שנית, המבקש לא הציג אף תחילת ראיה המצביעה כי אכן בכוונת המשיבה לחסל את העסק. השערתו כי אולי תעשה כן, כדי שתוכל לסכל את התביעה, לא רק שאינה מעוגנת, אלא אף נוגדת את ההיגיון הפשוט. זאת שכן איש לא טען כי מדובר בעסק מפסיד או כי הוא אינו חפץ בניהולו. נהפוך הוא: הצדדים נאבקים על רווחי העסק המדובר. מדוע אם כן תוותר המשיבה על העסק נושא הרווח? עוד אציין, כי צודקת המשיבה (הגם שטעתה טעות סופר בהפנייתה), שכן מתן צו כינוס נכסים אכן מהווה עילה לביטול חוזה השכירות של מקום העסק (סעיף 9.6 בהסכם השכירות). כך, שדווקא אם אענה לבקשה, חששו של המבקש עלול להתממש, שהרי אז יתגבש אחד התנאים שיש בהם להוביל לביטול חוזה השכירות.

  8. בנוסף, מושכלות יסוד הן כי סעד זמני הנו סעד שמקורו בשיקולי יושר וצדק, אותו יש ליתן רק אם התבקש בתום לב, אם הוא צודק ומידתי (תקנה 362 בתקנות; וראו גם רע"א 4290/12 עמותת מוסדות חזון ישעיה נ' רשם העמותות (4.7.12) פסקה 8). כן ידוע שעל מבקש הסעד הזמני מוטלת החובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות המחייבות התערבות שיפוטית (רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו ישראל בע"מ (28.3.05), פסקה 3; תא (י-ם) 45045-10-10 פי.בי.סי מימון בע"מ נ' סלאח (12.12.10), פסקה 7.ד.). במקרה דנן, מתקשה אני לקבל כי המבקש סבר, בתום לב, כי עובדת קיום התביעה שנוהלה בבית משפט השלום – ושעניינה הסכסוך דנן – אינה עובדה רלוונטית בשיקלול בית המשפט האם יש ליתן את צו הכינוס. אולם, אף אם אקבל את הסברו של המבקש בעניין, הרי שאין בכך לכחד את העובדה שבמסגרת התביעה בבית משפט השלום, לא התבקש צו כינוס נכסים – דבר שיש בו להעיד כי אין חיוניות מיוחדת במתן צו זה עכשיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ