אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 3949-06-12 גלר נ' הרפז ואח' 23 באוקטובר 2016

ת"א 3949-06-12 גלר נ' הרפז ואח' 23 באוקטובר 2016

תאריך פרסום : 28/10/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט העליון
3949-06-12
23/10/2016
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעת:
עו"ד עליזה (פורטוגז) גלר
עו"ד אלעד מן
הנתבעות:
1. שירית הרפז
2. איריס שטיין (יורשות רות ו יהודה כרמי ז"ל)
3. נחמה בן-שר

עו"ד גד ויסקינד
פסק-דין

. ענין זה נהיר היה, ודאי, לעורך-הדין כרמי ז"ל בחייו. הוא נהיר, ודאי, לכל מי שידיעתו היא של משפטן. בשום פנים לא יכׂל, על כן, עו"ד כרמי להודיע לתובעת, חד-צדדית, על ביטולו של החוזה לשכירות מוגנת. לכל היותר, ואינני רואה צורך לקבוע מסמרות בדבר, ניתן היה להודיע, כפי שעשה עו"ד כרמי, על ביטולה של הרשאה לבר-רשות. אלא, שהתובעת לא הייתה בת-רשות. בידיה הייתה זכות מוצקה מזו – הזכות להחזיק ביחידה כדיירת מוגנת. לכן, מעת שהוחלט להקנות לתובעת את זכותה זו, שוב לא עמדה למקנים אפשרות לחזור בם אלא בעתירה לבית-המשפט בהפניה לאיזו מן העילות שבדין. כזו, כאמור, לא נמצאה לי בבחינתה של פרשה זו.

 

19.טענת סרק-שבסרק היא, להבנתי, הטענה כי בחוזי-ההשכרה שוב לא נרשמה התובעת כבת הזכות המוגנת ויותר מכך: נרשם מפורשות כי ההשכרה איננה כפופה, בשום פנים, לדיני הגנת הדייר. אך מובן – כדרך מקובלת בחוזים לשכירות חופשית ועל מנת להגן על זכויות קניניות או מעין-קניניות בנכס מפני הכפפתן, מעבר לתקופת-החוזה, לזכויותיו של השוכר – כי צוין שהשוכר החופשי, הוא ולא אחר, לא יהנה מדיני ההגנה של דיירים. היו אלה חוזים, שענינם במערכת-היחסים שבין הבעלים, תחילה יחד ואחר כך בין התובעת לבדה, לבין השוכר החופשי. הא ותו לא. דבר באותם הסכמים – לא בלשונם, לא במערכת-היחסים שאותה הם הגדירו ושממנה הם נבעו ולא בתכליתם – לא כוון להגדיר בם את זכויותיה של התובעת כדיירת מוגנת או שלא. הקביעה כי החוזים אינם כפופים לדיני הגנת-הדייר יפה אך לשוכר בשכירות חופשית. אין היא נוגעת למעמדה של התובעת כדיירת מוגנת. הרי אפילו בשנים הראשונות, טרם שנתגלעה המחלוקת המשפחתית; קודם שיצא קצפו של עורך-הדין כרמי על התובעת וודאי לפני שהיה מי שערער על מעמדה כדיירת מוגנת, נערכו חוזים לשכירות חופשית וגם בהם סייג בעניני הגנת-הדייר. טענה זו טוב היה לה, אפוא, אלמלא נטענה. העלאתה היום משולה להיאחזות בקש.

 

ויתור על הזכות המוגנת?

20.אך עוד טענה אחת הייתה בפי הנתבעות, והיא הושמעה היטב בעדותה של עורכת-הדין הרפז. נטען כי התובעת, בהסכמתה החופשית, ויתרה על זכותה להמשך-החזקתה של היחידה בדיירות מוגנת, בעקבותיה של הפגישה בבית-כרמי. העלאתה של טענה כזו כמוה כהודיה והדחה. הנתבעות הכירו בזכות-עבר של התובעת, אך טענו כי שוב אין היא עומדת, מכוח ויתור. לתובעת קשה, אך מובן, להוכיח כי היא לא ויתרה על דבר-מה. הנטל להוכיח את טענת-הוויתור הוא, אפוא, על שכמן של הנתבעות. על יסודו של חומר-הראיות, שהונח לפנַי, קביעתי היא כי הנתבעות נשאו בנטל זה במידת-ההוכחה המתחייבת בהליך אזרחי.

 

21.הסקירה העובדתית הארוכה, שקדמה לדברים האלה, מניחה יסוד למסקנתי זו. שלושה דברים של עיקר קרו בעקבותיה של הפגישה בבית-כרמי. ראשית, חוזה-השכירות החופשית הבא שנקשר מנה, בצד המשכירים, את בעלי-הבנין כולם ושוב לא את התובעת לבדה. אמת, גם בשנותיה הראשונות של הדיירות המוגנת כך היא, אולם לאחר מכן השתנה הדבר ולאורך-שנים הייתה התובעת משכירה יחידה. שנית, התקיימה הפגישה העוקבת במשרדו של עורך-הדין כרמי. שלישית, לגב' כרמי ז"ל ולעורכת-הדין הרפז הוקנתה, לאחר הפגישות הללו, דריסת-רגל ממשית בטיפול בעניניה של היחידה.

 

לא זו בלבד שהתקשיתי לשמוע מפיה של התובעת הסבר חלופי לאירועים אלה, זולת המסקנה כי חל שינוי ממשי בהסכמות לגבי זכותה המוגנת בנכס, אלא שמקצת-הדברים שהושמעו לא הותירו בי רושם של דברים הדבקים במצב-הדברים לאשורו. שמיעתן של העדויות מוליכה אותי לקביעה כי בפגישה בבית-כרמי לא דנו בעניניו של ארגון "ההגנה" או בתולדות-חייו של דור-ההורים. לאחר תקופה ארוכה של מתיחות משפחתית, שנגעה ליחידה הנדונה והשפיעה ממשית על מערכת-היחסים שבין המעורבים, קיומה של פגישה כזו, לצורך חברתי-משפחתי, אינו נראה לי סביר. ממילא אין הוא מעוגן בראיה כלשהי זולת בגרסתה של התובעת.

 

22.עוד מצאתי מקום לקבל כמהימנה את עדותה של עורכת-הדין הרפז לגבי מועדה של הפגישה הנוספת ולגבי תכליתה. העובדה, שהפגישה הזו התקיימה בסמוך לאחר הפגישה בבית-כרמי משרטטת את דמותן של שתי הפגישות הללו, גם יחד. נהיר בעיני כי מטרת-שיתופו של עורך-הדין שמגר לא הייתה, כיסוד של עיקר, מתן כתובת לנהמת-לבה של התובעת. לפי החומר שהוצג, עורך-הדין ההוא לא היה חלק מן המחלוקת; הוא לא ליווה אותה בשום שלב וממילא הוא לא נועד לספק למי מהצדדים כותל לבכות עליו בעת מצוקה. אלא הוא נתבקש, בידי התובעת, לתן את דעתו לְמה שעשו הצדדים עם פגישתם במשרד: לתחשיב כספי של ערך-השקעותיה של התובעת ביחידה מאז שהוכרה בה זכותה המוגנת. אני מתקשה לקבל את גרסת-התובעת כי העיסוק בסכומים הלך אחר איזו שהיא "הצעה" עלומה, שהציעה לה עורכת-הדין הרפז. אלא, וזאת למדים מקבלת-גרסתה של האחרונה לגבי הפגישה בבית-כרמי ובכלל, אותו תחשיב הלך אחר הסכמה להחזר-ההשקעות תמורת-ויתור על הזכות המוגנת. חיזוק לדברים הללו מצוי בתיאור המפורט של הבאתו של התחשיב לפניה של גב' כרמי ושל תגובתה לו.

 

23.למה שאירע לאחר מכן, וכבר תואר לעיל, אינך מוצא הסבר זולת העובדה כי חל שינוי ממשי ביחס לזכויות-המשנה ביחידה. שוב מתקשה אני לקבל את דבריה של התובעת ולפיהם היא נכונה להיקשרות של הבעלים כולם עם מר בראון בהסכם של שכירות חופשית, מן הטעם שידעה כי היה זה לתקופה קצרה בלבד ולאחריה יניחו לה הבעלים האחרים לשוב ולתפוס החזקה ביחידה כבעלת הזכות המוגנת בה. שהרי, חוזה-השכירות עם מר בראון כָּלל, אפילו לדבריה של התובעת, זכות להארכתה של תקופת-השכירות בשנה נוספת, אם ירצה בכך. שנתיים של השכרה, בידי הבעלים כולם, אינן תקופה קצרה כל עיקר. דבר בראיות אינו משמיע כי הסכם-השכירות שנקשר חרג מהסכמים רגילים של שכירות חופשית, ובהם נהוג תדירות לקבוע תקופת-שכירות בת שנה ועוד שנה אך אין מניעה לקשירתם של הסכמי-המשך, עם השוכר המסוים או עם אחר. לא הונחה לפנַי שום ראיה ולפיה הוסכם כי בתום אותן שנתיים תבוא ההשכרה אל קצה.

 

24.לא זו בלבד: קשה לקבל את הֶסבּרה של התובעת לנכונותה, שנתגלתה רק לאחר הפגישה בבית-כרמי, לחלוק עם הבעלים האחרים את דמי-השכירות. דבר זה, כפי שהוסבר, לא נעשה קודם לכן. אילו סברה התובעת, כדבריה, ש"זכותם להתחלק איתי" (פרוטוקול, עמ' 53, ש' 26-24), מתקשה אני לקבל את העובדה כי רק לאחר אותה פגישה בבית-כרמי, שממילא לגרסתה של התובעת לא עסקה, כל עיקר, בסוגיית-היחידה, נכונה היא להכיר באותה זכות של שותפיה לבעלות. לפי פשוטם של דברים סביר יותר, בין באוקאם (Ockhamׂ) ובין ברחוב העלייה בתל אביב-יפו כי השינוי הזה היה אחד-הפירות של הסכמות חדשות בין הצדדים. מצתה את הדברים בעדותה גב' מוריאלה שקד, בתה של נתבעת 3, לאמור:

 

"אם כל החיים התנהלנו בכל מיני צורות [ללא הליכים משפטיים] וצלצלה אלי שירית [עו'ד הרפז] ואמרה לי: 'יש דייר בזה [במושכר], מהחודש מחלקים שכר-דירה [בין כל הבעלים], אז מה אני צריכה לדעת? זאת אומרת שעליזה [התובעת] ויתרה [על זכותה המוגנת] ואנחנו קיבלנו את זה [את המושכר] בחזרה" (פרוטוקול, בעמ' 197, ש' 13-10).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ