כהן ואח' נ' אמירי זכרון יעקב בע"מ

1. התובעים, בני זוג, רכשו מהנתבעת דירת מגורים בבניין שאותו בנתה הנתבעת. לטענתם, הנתבעת הפרה את ההסכם, בכך שמסרה להם את הדירה באיחור, כשיש בה פגמים וליקויים, ואף גבתה מהם סכומי ריבית בניגוד להסכם. בשל כך הוגשה התביעה שבפני.

2.הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעים. יש לדון לכן בכל טענות הצדדים.

מתי הייתה הדירה מוכנה למסירה ומתי נמסרה לתובעים

3.התובעים טוענים כי על פי ההסכם, מועד המסירה הצפוי היה ביום 24/6/14, אלא שהדירה נמסרה להם בפועל רק ביום 26/3/15, למעלה מ- 9 חודשים ממועד המסירה המקורי שנכתב בהסכם.

לטענתם, הנתבעת אכן הודיעה להם, יותר מפעם אחת, שהדירה מוכנה למסירה, אך בפועל היא לא היתה מוכנה למסירה. חלון, דלת ולוח חשמל לא הורכבו, ובנוסף, החלו להופיע סימני רטיבות במוקדים שונים בדירה. לכן, לטענתם, ביקרו ביום 1/12/14 בדירה יחד עם הנדסאי מטעם חברה לביקורת מבנים, וזאת לצורך קבלת חוות דעת מקצועית אודות מצב הדירה. מחוות הדעת, שצורפה כנספח 10 לכתב התביעה, התברר להם, לטענתם, כי בדירה ליקויים שונים. בין היתר, לטענתם, בדירה נמצאו אריחים שבורים, ליקויים באיטום הדירה ורטיבות מתחת לרצפה ובקירות הדירה.

התובעים העבירו את חוות הדעת לנתבעת וביקשו ממנה לתקן את הליקויים ואכן ביום 22/12/14, כאשר ביקרו בדירה, התברר להם שצוות פועלים מטעם הנתבעת מבצע בדירה עבודות שונות. בין היתר, גם הכניסה הנתבעת מכונות ייבוש גדולות לצורך ייבוש המצעים מתחת לרצפה, ומכונות אלה עבדו בדירה במהלך חודש פברואר 2015. לכן, לטענתם, רק ביום 26/3/15 נמסרה להם הדירה בפועל ורק אז הם קיבלו את מפתחות הדירה. לטענת התובעים, הם הסכימו במועד הזה לקבל את הדירה, למרות שעדיין היו בה ליקויים רבים, וזאת עקב הודעת נציג הנתבעת שיתר הליקויים יתוקנו רק לאחר שזו תימסר לתובעים ובמסגרת שנת הבדק.

4.לטענת התובעים, בשל האיחור במסירת הדירה, ועל פי הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג -1973 (להלן – "חוק המכר דירות"), על הנתבעת לפצות אותם בסכום של 47,700 ₪.

5.הנתבעת טוענת כי היא כלל לא איחרה במסירת הדירה לתובעים. אמנם, היא אינה חולקת על כך שהדירה נמסרה לתובעים בפועל רק ביום 26/3/15, אך לטענתה, בהתאם להוראות ההסכם, היא היתה רשאית לדחות את מועד המסירה, בין היתר בשל מבצע "צוק איתן", שהיה במהלך קיץ 2014. עוד טענה הנתבעת שלדירה ניתן טופס 4, והיא היתה לכן מוכנה למסירה כבר בחודש ספטמבר 2014, הרבה לפני שהתובעים הסכימו לקבל בה את החזקה, ולכן אין כל חשיבות למועד בו הסכימו התובעים לקבל את החזקה. לטענת הנתבעת, הסיבה האחת והיחידה למסירת הדירה במועד מאוחר יותר, הייתה הסירוב הבלתי סביר של התובעים לקבל קודם לכן את הדירה, ודרישתם להסדרה מלאה של כל הליקויים והבעיות לפני קבלת הדירה לחזקתם. זאת, לטענת הנתבעת, בניגוד להסכם וחרף הוראות ההסכם שקובעות שתיקון ליקויים או בעיות בדירה, יבוצע במסגרת תיקוני שנת הבדק ובהתאם למקובל בעניין זה בשוק הדירות.

6.הנתבעת טענה כי גם אם ייקבע שהיא איחרה במסירת הדירה, אין מקום לחייבה בפיצוי לתובעים ביחס לתקופה שבה טרם שולם לה עיקר התמורה בגין הדירה, שכן את חלק הארי של התמורה שילמו התובעים רק בחודש אוקטובר 2014. היא גם טענה כי יש לדחות את טענות התובעים בקשר לרטיבות שנמצאה בדירה, וכי ככל שנותרו ליקויים בדירה, מדובר בליקויים קטנים, שתוקנו בהמשך במסגרת תיקוני שנת הבדק.

7.אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה הדירה היתה מוכנה למסירה עוד לפני המועד שבו נמסרה בפועל לידי התובעים. זאת, בין היתר, משום שהוכח בפני, מהתמונות שהציגו התובעים, שבחודשים שקדמו למועד הזה בוצעו בדירה עבודות רבות, ובחודש פברואר 2015 עוד הוצבו בדירה מכונות לייבוש המצעים שמתחת לריצוף הדירה.

למעשה, על כך שמכונות ייבוש הובאו לדירה בפברואר 2015, אין חולק. התובעים טוענים שהמכונות היו בדירה מספר שבועות ועד ליום 23.2.15 (סעיפים 71-72 לתצהיר התובע), ואילו הנתבעת טוענת שהן עבדו בדירה רק ימים ספורים (פרוטוקול עמ' 23 ש' 19). למעט התמונות, וכן עדות התובע מחד גיסא, ועדות מנהל הפרוייקט מאידך גיסא, איש מהצדדים לא הביא ראיה נוספת באשר לפרק הזמן בו שהו המכונות בדירה.

אני זוקפת מחדל זה לחובת הנתבעת, שיכולה הייתה בקלות להביא עדים, מלבד מנהל הפרוייקט, להעיד בעניין זה. היא בחרה שלא לעשות כן. הנתבעת גם לא הציגה מסמכים, למשל יומני עבודה, לתמוך בטענותיה, אף שלכאורה הייתה יכולה לעשות זאת.

8.כך או כך, מהתמונות שהוצגו בפני עולה כי ביום 15.2.15 עוד היו בדירה מכונות לייבוש המצעים שמתחת לריצוף (נספח 24 לתצהיר התובעים). לא ניתן לקבל טענה, לפיה דירה, שטרם נמסרה ופועלות בה מכונות לייבוש מצעים, דבר שחייב הרמת חלק מהריצוף, היא דירה שמוכנה למסירה.

9. בנוסף, התברר כי הודעות הנתבעת, על כך שהדירה מוכנה למסירה, אינן מעידות על כך שזהו אכן המצב בפועל. כך, למשל, הודיעה הנתבעת כבר ביום 5.7.14 כי הדירה מוכנה למסירה, אף שעד הנתבעת אישר ש"באותו מועד בוודאות לא היו דלתות פנים ולא אסלות ולא היו ברזים" (עמ' 17 ש' 26-28). עד זה גם אישר שבאותו מועד, ואפילו חודש מאוחר יותר, ביום 3.8.14, עדיין לא היה לוח חשמל בדירה, וכי ללא לוח חשמל הדירה אינה מוכנה למסירה (עמ' 21 ש' 23-28). הנתבעת הודיעה גם ביום 1.10.14 שהדירה מוכנה למסירה (נספח 8 לכתב התביעה), אך מהתמונות שהציגו התובעים עולה כי גם ביום 21/10/14, לוח החשמל בדירה טרם הותקן בדירה, והדירה ניזונה מחשמל שמקורו בלובי הבניין. גם בנובמבר 2014 עדיין לא היתה הדירה מושלמת, ואפילו בדצמבר היא נראתה עדיין כאתר בניה (נספח 21 לתצהיר התובעים).

10.אשר להעדר דלת פנימית עם משקוף, והעדר זכוכית באחד החלונות - אני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו מדובר בחוסרים מינוריים וכי אותם ליקויים לא אמורים היו למנוע מהתובעים מלקבל חזקה בדירה, שכן ניתן לתקן אותם בפשטות ובמהירות. ב"כ הנתבעת טען בעניין זה כי "הכנסת חלון (הכנסת הזכוכית) היא פעולה קצרה ופשוטה" (עמ' 32 לסיכומי הנתבעת). טענה דומה נטענה גם בקשר לדלת הפנים שהיתה חסרה בדירה. אם אכן מדובר בפעולות כה פשוטות, מה מנע מהנתבעת להשלים אותן ולהציג את הדירה לתובעים כשבחלון יש זכוכית וכאשר בפתח שבו מיועדת להיות דלת פנימית, הדלת אמנם קיימת?

11.אני סבורה שדירה שבה אין, למעשה, חלון, משום שבמסגרת החלון לא מורכבת זכוכית, ודירה שבה לא ניתן לסגור את אחד החדרים בדלת, אף שמיועדת להיות דלת לאותו פתח, אינה דירה שניתן לומר עליה שהיא ראויה למסירה לקונה.

12.לכן, אני קובעת שהנתבעת לא הוכיחה, ולו ברמה הנדרשת בהליך שבפני, שהדירה היתה מוכנה למסירה עוד לפני שנמסרה בפועל לתובעים. מועד המסירה הוא לכן 26.3.15.

13.התובעים טענו שהנתבעת, שהייתה מחויבת למסור את הדירה ביום 24.6.14, מסרה אותה לידיהם רק ביום 26.3.15 ולכן איחרה בתשעה חודשים והיא חייבת לכן לפצותם בפיצוי הקבוע בחוק, שאותו יש לחשב, לטענתם, מיום 24.6.14.

14.הנתבעת, לעומת זאת, טענה שעל פי ההסכם היא הייתה זכאית לדחות את מועד המסירה עד ליום 24.11.14. זאת, לטענתה, לנוכח סעיף "גרייס" בחוזה, שמאפשר לה לדחות את מועד המסירה בחודשיים, וכן לנוכח מבצע "צוק איתן", שהתקיים בקיץ 2014. לעניין זה מפנה הנתבעת להוראות סעיף 12(א)(3) להסכם המכר .

15.בתשובה, טוענים התובעים, כי אף שיש להניח שלמבצע " צוק איתן" היתה השפעה על המשק הישראלי, היה על הנתבעת להוכיח, באמצעות נתונים עובדתיים, כי המבצע הצבאי הוא שגרם לעיכוב במסירת הדירה, ולא סיבה אחרת. יש ממש בטענה זו של התובעים.

16.בפסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נקבע:

"אכן, מבצע צוק איתן, אם הוא השפיע, יכול היה להביא לדחיית מועד המסירה. אולם המבקשת לא פירטה כיצד היתה השפעה זו, ולא הוכיחה כי יש ממש בעניין. המדובר המידע המצוי תחת ידה של המבקשת, ולו באמצעות יומני העבודה באתר, אשר ניתן היה להביאם לבית המשפט כדי להוכיח את הטענה. כך לדוגמא, אי הגעה של פועלים, מחמת סגר, היתה נרשמת. אולם אם העבודות נעשו על ידי עובדים ישראליים או זרים מהמזרח הרחוק, לדוגמא, אין לסגר השפעה, והדבר היה בא לידי ביטוי ביומן.... לטעמי, מכל מקום, צריכה היתה המבקשת להראות, בכתב ההגנה ובראיות, לא רק כי היתה השפעה, אלא כי בתום המבצע נתנה למשיבים התראה מנומקת ומפורטת אודות דחיית מועד המסירה. התראה, אשר היתה מאפשרת לרוכשים לבחון הטענה לגופה, קרוב לזמן אמת."

רת"ק (מחוזי ב"ש) 15816-11-16 אחים אום נ' חיים ואח' (פורסם בנבו, מיום 31.03.17). 

17. גם במקרה אחר הגיע בית המשפט המחוזי בתל אביב למסקנה דומה:

"לא הוכח כי מבצע "צוק איתן" גרם להפסקת עבודה של 49 יום ואף לא להפסקת עבודה של 30 יום, ואם היתה הפסקת עבודה חלקית בחלק מהימים – על המבקשת היה להוכיח כי כך נעשה...." (הדגשה במקור ה.א.)

רע"א (מחוזי ת"א) 44422-09-17 אאורה ישראל – יזמות והשקעות בע"מ נ' ליכטנשטיין ואח' (פורסם בנבו, מיום 27.09.17). 

18.גם ברת"ק (מחוזי חיפה) 63220-05-16 כדורי נגאר נ' יאן לשצ'ינסקי ובפסקי דין נוספים, שאותם הביאה התובעת בסעיף 35 לסיכומיה, קבעו בתי המשפט כי אין די בטענה אודות מבצע צבאי, אלא שיש להוכיח כי הוא שגרם לעיכוב בבנייה.

19.במקרה שבפני נחה דעתי כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה. הנתבעת צירפה 6 מכתבים של ספקים, כולם ממועד המבצע הצבאי, ביולי 2014, שבהם מציינים אותם ספקים כי בשל מיקום מפעליהם בדרום, ובשל המבצע הצבאי והמצב הביטחוני, יהיו עיכובים באספקת מטבחים, פריטי ריצוף, דלתות, מעקות, דודי שמש ותיבות דואר.

אני דוחה את טענת התובעים, לפיה לא ברור שהמכתבים מתייחסים לפרוייקט נשוא התביעה. המכתבים מופנים כולם לליאור, שעל פי עדותו, שלא נסתרה, היה מנהל הפרוייקט ובחלקם אף מצוין שם הפרוייקט. אני דוחה גם את טענות התובעים, שפקפקו במהימנות אותם מכתבים רק בשל העובדה שכולם נושאים תאריכים קרובים. אף אם הנתבעת ביקשה מספקיה להעלות על הכתב את הודעותיהם אודות העיכובים, אין בכך פגם, וההליך שבפני יוכיח. אני גם דוחה את טענת התובעים, לפיה העובדה שהמדינה לא הכריזה על מבצע "צוק איתן" כעל מלחמה באופן רשמי, מחייבת את המסקנה שלא בהכרח שהיו לו השפעות על קצב הבנייה בפרויקט נשוא התביעה.

20.ליאור, העד מטעם הנתבעת, העיד כי ללא מטבחים, ללא דלתות ואפילו ללא תיבות דואר, לא ניתן להשלים את העבודה ואפילו לא ניתן לקבל טופס 4 למבנה שבו נמצאת דירת התובעים. בנסיבות האלה, די, לטעמי, במכתבי הספקים, שמלמדים כולם על עיכובים באספקת המוצרים הדרושים לנתבעת, כדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעת ולהוכיח כי מבצע "צוק איתן" גרם לעיכוב בבנייה ובהשלמת הדירה. המבצע עצמו נמשך כמעט חודשיים ואני מאמינה לכן לעדות עדי הנתבעת על כך שגם לאחר שהסתיים, חלף פרק זמן של מספר שבועות, עד שהחברות השונות שמהן הזמינה הנתבעת מוצרים לפרויקט, הצליחו לספק אותם.

21.התובעים מלינים על כך שבמכתבה לדיירים, בו הודיעה הנתבעת על דחיית מועד המסירה, לא הודיעה הנתבעת על מועד מסירה חדש. אכן, על פי הוראות סעיף 12 להסכם היה עליה לעשות כן, וכל עוד הדבר לא נעשה, ספק אם ניתן לומר שנקבע מועד מסירה חדש (והשווה: רע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ, מיום 21.2.16). יחד עם זאת, בנסיבותיו של המקרה שבפני, אני סבורה שיש לקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש לראות את יום 24.11.14 כמועד המסירה החוזי החדש. זאת, בעיקר, משום שהתובעים עצמם לא היו ערוכים להשלים מוקדם יותר את התשלומים שהיה עליהם לשלם לפני מסירת הדירה, ועשו זאת רק ביום 15.10.14 (ראה סעיף 36 לתצהיר התובע).

22.מהראיות שבפני עולה כי כאשר, בהתאם למכתב הנתבעת מיום 5/7/14, סברו התובעים שהדירה כבר מוכנה, וכי עליהם לשלם לכן את יתרת המחיר, הם ביקשו מהנתבעת אורכה לביצוע התשלומים. אמנם, בדיעבד, כפי שכבר תואר לעיל, הסתבר שלא היה באותה הודעה ממש, שכן באותו מועד, וגם חודשים רבים לאחר מכן, עדיין לא הושלמו העבודות בדירה. יחד עם זאת, מאחר שבאותה עת התובעים טרם ידעו זאת, והם סברו שמתקרב מועד תשלומם של התשלומים שנקשרו למועד המסירה, ומאחר שבאותו שלב הם התקשו להמציא את הסכומים הדרושים, הם פנו במכתב לנתבעת.

23.במכתבם מיום 28/7/14 ביקשו התובעים ארכה לביצוע התשלומים, וציינו שבשל הקושי למכור את הדירה שברשותם, יתקשו לממן בקרוב את התשלומים הנדרשים להשלמת התמורה עבור הדירה שרכשו מהנתבעת. בסופו של דבר נדחה מועד המסירה, במכתב הנתבעת מיום 29/7/14, והתובעים לא היו זקוקים עוד להסכמת הנתבעת לארכה שביקשו ממנה. בסופו של דבר לא שילמו התובעים את התשלומים האלה, אלא רק בחודש אוקטובר 2014.

24.במקרה בו התובעים, הרוכשים, כלל לא שילמו את עיקר התמורה, דומה שיש הגיון לפטור את הנתבעת מתשלום פיצוי עבור התקופה שעד לתשלום. (והשווה: ת"ק 55025-01-15 שם טוב נ' אחים חסיד חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ, פסק דין מיום 15.11.16).

25. התוצאה היא, שבין אם משום שמועד המסירה נדחה, ובין אם משום שהתובעים שילמו רק ביום 15.10.14 את יתרת התמורה, כולל סכום שהיה עליהם לשלם, עד 30 יום לפני המסירה, יש לראות את יום 24.11.14 כמועד המסירה החדש על פי ההסכם.

26.בפועל, וכפי שכבר נקבע, נמסרה הדירה לתובעים רק ביום 26/3/15. יוצא, לאור מועד המסירה החדש, שהנתבעת איחרה במסירת הדירה ב- 4 חודשים. עבור חודשים אלה זכאים התובעים לפיצוי על פי סעיף 5א לחוק המכר דירות, הקובע:

"(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

(1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד.

27.כבסיס לחישוב הפיצוי שנקבע בחוק, יש לקבוע מהו שיעור דמי השכירות. כפי שבצדק ציינה הנתבעת, התובעים לא הוכיחו מהו השיעור הזה. ההסכם, שבאמצעותו ניסו להוכיח את סכום דמי השכירות, הוצא מנספחי תצהיריהם. יחד עם זאת, הנתבעת מודה כי דמי שכירות סבירים באותה תקופה עמדו על 2,500 ₪ (סעיף 48 סיפא לסיכומי הנתבעת), ועל פי שיעור זה ניתן לערוך את חישוב הפיצוי המגיע לתובעים בגין החודשים האמורים. התובעים זכאים לכן לפיצוי בסכום של 15,000 ₪ בעניין זה.

מצב הדירה במועד בו נמסרה לתובעים

28.התובעים טענו שגם ביום 26.3.15, המועד שבו נמסרה להם הדירה בפועל, היא טרם היתה ראויה למגורים. לטענתם, הם נאלצו לקבל בה את החזקה מאחר שחששו שאם יסרבו לקבל את החזקה בדירה, הנתבעת לא תתקן את הליקויים שעוד נותרו באותו מועד בדירה. יחד עם זאת, לאור מצבה של הדירה הם לא יכלו להשכיר אותה בסמוך לאחר קבלת החזקה בה, והשכירו אותה רק בחודש פברואר 2016, כ 10 חודשים מאוחר יותר.

29. מהראיות שהובאו בפני התברר כי אכן, גם לאחר שנמסרה הדירה לתובעים עדיין היתה בה בעיית רטיבות קשה. לשם פתרון הבעיה הזו, הגיעו אנשי מקצוע מטעם הנתבעת לדירה, וחרצו ופתחו את המישקים שברצפת הדירה שוב ושוב, על מנת לאוורר ולייבש את הרטיבות מתחת לריצוף. התובעים צירפו לתצהיריהם תמונות שצולמו בתאריכים שונים, החל מיום 31/3/15 וכלה ביום 14/8/15, כשבכולן נראית הדירה כשיש בה ליקויים משמעותיים: במישקים שבין המרצפות יש עובש ועובדים נמצאים בדירה ועושים בה עבודות שונות.

30.בנסיבות האלה, שוכנעתי שיש ממש בדברי התובעים, לפיהם לא ניתן היה לגור בדירה, וממילא הם לא יכלו במהלך התקופה הזו להשכיר את הדירה לצד שלישי. יחד עם זאת, התמונות שצירפו התובעים הן עד לאוגוסט 2015 בלבד, ולא עד לפברואר 2016, כפי שדרשו התובעים. לכן, אני קובעת שהתובעים זכאים אמנם לפיצוי בגין אבדן דמי שכירות, אך זאת רק עד ליום 30.8.15.

31.התובעים טענו כי נגרם להם הפסד בגין אבדן דמי השכירות, שאותם יכלו לקבל אילו נמסרה להם הדירה במצב שאיפשר את השכרתה באופן מיידי. לטענת התובעים, כאשר השכירו את הדירה היה זה בתמורה ל- 3,600 ₪, ומכאן שיש לחשב על פי סכום זה את ההפסד שנגרם להם בתקופה שבה נמנעה מהם האפשרות להשכיר את הדירה.

32.הנתבעת טענה לעומת זאת כי היה על התובעים להוכיח מהו סכום דמי השכירות שהיו יכולים לקבל, לו היו יכולים להשכיר את הדירה קודם לכן, כאשר לטענתה דמי השכירות באזור השתנו מפעם לפעם מאחר שבעת שהתובעים קיבלו את החזקה בדירה, חלק מהבניינים הסמוכים לא היה עדיין גמור והאזור שימש עדיין כאתר בניה ודמי השכירות היו לכן נמוכים יותר.

33.במחלוקת זו אני מעדיפה את גירסת התובעים, שהציגו הסכם שכירות שלפיו השכירו את הדירה. אל מול הסכם זה, כל טענות הנתבעת נותרו בגדר טענות בעלמא, וטענותיה בסעיפים 45-48 לסיכומיה יפות למועדים שקדמו למסירת החזקה, ולא לאחריה. לכן, ומאחר שבשל מצבה של הדירה לא יכלו התובעים להשכירה במשך 5 חודשים לאחר שקיבלו בה את החזקה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 18,000 ₪.

תשלומי ריבית שנגבו מהתובעים

34.התובעים טענו שכתנאי למסירת הדירה, דרשה מהם הנתבעת תשלום של 41,837 ₪, בגין הפרשי ריבית והצמדה על תשלומים שלטענתה שילמו לה התובעים באיחור. לטענת התובעים, התשלומים לא שולמו באיחור ולכן לא היה מקום לחייבם בסכום האמור ועל הנתבעת להשיב להם סכום זה.

35.לטענת התובעים, בפגישה הראשונית, פגישה שהיתה עם מנהלת המכירות מטעם הנתבעת, סוכמה פריסת התשלומים, באופן שאת חלק הארי של מחיר הדירה הם ישלמו רק שבועיים לפני אכלוס הדירה. לטענת התובעים, הסכמה זו תועדה בכתב ידה של מנהלת המכירות שרשמה אותה על גבי עלון שיווק של הנתבעת (נספח 1 לכתב התביעה). התובעים טוענים כי ביקשו לשלם את התשלום האחרון רק בסמוך למועד אכלוס הדירה, משום שהתכוונו לממן את התשלום הזה בכספים שיקבלו בהלוואה שתובטח במשכנתא. לכן, הם רצו להימנע מהצורך לשלם את החזרי ההלוואה לבנק כל עוד הדירה אינה מוכנה לאכלוס והם יכולים להשכירה לצד ג', ולקבל דמי שכירות שיסייעו להם לעמוד בהחזרי ההלוואה.

36.לטענת התובעים, ביום 29/4/13 נחתם בינם ובין הנתבעת הסכם לרכישת הדירה ונקבע בו כי יתרת התמורה תשולם באופן הבא:

"2.2 יתרת התמורה תשולם בהתאם ללוח התשלומים הבא:

2.2.1 סך של 223,000 ₪... ישולם עד לתאריך 30.10.13

2.2.2 סך של 330,000 ₪ .... ישולם עד לתאריך 31.5.14 או עד 14 יום לפני מועד המסירה.

2.2.3 סך של 332,000 ₪... ישולם עד 30 יום לפני מועד המסירה.

2.2.4 חובתם של הרוכשים לאמת תאריך מסירה ב- 1/3/14 בכתב. במידה ולא יאומת התאריך, הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק. תשובת החברה תהיה בכתב.

2.2.5 סך של 118,000 ₪ .... ישולם עד 14 יום לפני מועד המסירה בפועל."

37.לטענת התובעים, לאור מועד המסירה, ומאחר שהם שילמו את כל התשלומים יותר מ- 14 יום לפני המועד הזה, ממילא הם לא איחרו לשלם ולא היה מקום לגבות מהם הפרשי ריבית והצמדה.

38. הנתבעת טענה כי בהתאם למועדים שפורטו בהסכם המכר, איחרו התובעים בביצוע חלק מהתשלומים, ולכן בדין נגבו מהם הפרשי הצמדה וריבית, שאותם היתה הנתבעת זכאית לגבות בכל מקרה של איחור בתשלום.

לטענת הנתבעת, לעניין מועדי התשלומים יש להבדיל בין המונח "מועד המסירה", שנקבע בסעיפים 2.2.2 ו- 2.2.3 להסכם, לבין המונח "מועד המסירה בפועל", שנקבע לביצועו של התשלום האחרון (סעיף 2.2.5 להסכם). לטענתה, "מועד המסירה" הוא המועד שהיה צפוי למסירה – 24.6.14. לאור מועד זה, איחרו התובעים בתשלומים ובדין חויבו בהפרשי ריבית. לכן, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה בעניין זה.

39.התובעים, לעומת זאת, טוענים בעניין הזה כי המילים "מועד המסירה" שמופיעות בסעיפים 2.2.3 ו- 2.2.4, מכוונות למועד המסירה הסופי ולא למועד המסירה שהיה צפוי בעת חתימת ההסכם.

40. מדובר במחלוקת שעניינה פרשנות ההסכם. בעניין זה חלות הוראות סעיף 25 לחוק החוזים קובע כי:

"א. חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים ישתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

41.במקרה שבפני, לשון החוזה מבחינה בין "מועד המסירה" ל"מועד המסירה בפועל". יחד עם זאת, לא נכתב בנספח התשלומים כי המילים "מועד המסירה" מכוונות למועד המסירה הצפוי, שהיה, כאמור, 24/6/14.

42.למעשה, הנתבעת עצמה טוענת כי בשל מבצע "צוק איתן "מועד המסירה החוזי, שהיה בתחילה 24/6/14 ובתוספת חודשיים גרייס הקבועים בהסכם – 24/8/14 – הינו למעשה 24/11/14" (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת). משמע, שהנתבעת עצמה טוענת כי מועד המסירה לא היה 24.6.14, אלא 24.11.14.

43. לא יעלה על הדעת שלמונח "מועד המסירה" תהיה משמעות אחת לצורך השאלה אם וכמה הנתבעת איחרה במסירת הדירה לתובעים, ומשמעות שונה לצורך השאלה מתי היה על התובעים לשלם את התשלומים על פי ההסכם. מועד המסירה הינו מועד אחד, ביחס לשתי השאלות. כל תוצאה אחרת מנוגדת לצדק הטבעי ולהגיון, ולא יתכן אפוא שהיא שמשקפת את אומד דעתם של הצדדים.

44.קבלת טענת הנתבעת, לפיה בכל הנוגע לתשלומים, מועד המסירה נותר 24/6/14, ואילו בכל הנוגע לחישוב הפיצוי שהיא מחויבת לשלם על פי ההסכם, מועד המסירה נדחה, תביא לתוצאה בלתי צודקת ובלתי הגיונית, ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

45.כאמור, אינני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה בביטוי "מועד המסירה" שמופיע בלוח התשלומים, הכוונה היא למועד המסירה שהיה צפוי בעת חתימת ההסכם, 24/6/14. מעבר למה שכבר נאמר בעניין זה, טענה זו גם אינה מתיישבת עם קריאת לוח התשלומים בכללותו. אסביר.

46.בסעיף 2.2.3 בנספח התמורה ולוח התשלומים נכתב כי: "הסך של 332,000 ₪.... ישולם עד 30 יום לפני מועד המסירה". לו אכן היתה הכוונה לכך שבכל מקרה, וגם אם יידחה כפי שהיה בעניינו, מועד המסירה לעניין התשלומים הוא 24/6/14, ניתן היה, בקלות, לציין כי אותו תשלום ישולם עד ליום 24/5/14.

גם מהוראות סעיף 2.2.4 נראה שאף שמועד המסירה הצפוי היה 24/6/14, איש מהצדדים לא התכוון לכך שזהו המועד שעל פיו על התובעים לשלם את התשלומים הקשורים למועד המסירה. ברור מתוכן סעיף זה כי כוונת הצדדים הייתה שהתשלומים לא יהיו ביחס למועד המסירה הצפוי, אלא ביחס למועד המסירה שייקבע בסופו של דבר. זו הסיבה לכך שבסעיף 2.2.4 נכתב כי: "חובתם של הרוכשים לאמת תאריך מסירה ביום 1/3/14 בכתב. במידה ולא יאומת התאריך, הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק. תשובת החברה תהיה בכתב". אם לצורך פריסת התשלומים, מועד המסירה הינו 24/6/14, וזאת ללא קשר למועד המסירה הסופי שייקבע בסופו של דבר, לא היה צורך לחייב את התובעים לאמת את תאריך המסירה או לציין כי אם לא יאומת התאריך על ידם, הסכומים יישאו ריבית והצמדה.

47.כל האמור לעיל, מביא אותי לכלל מסקנה כי מועד המסירה שאליו מכוון לוח התשלומים, הינו מועד המסירה הסופי שעליו תודיע הנתבעת. זאת, להבדיל, ממועד המסירה בפועל, שהינו המועד שנקבע לקבלת החזקה ומסירת מפתח הדירה.

48. על כך שמדובר בשני מועדים שונים מעיד ליאור, עד הנתבעת. מעדותו עולה כי יש פרוטוקול "מסירה ראשונית" שהוא "פרוטוקול ראשוני וזה לא פרוטוקול לקבלת הדירה" וכי : "יש שני פרוטוקולים. הראשון הוא ראשוני שהוא בערך שבועיים לפני מסירת הדירה...." (עמ' 17 ש' 12-10).

49.הנה כי כן, הפרשנות, לפיה המונח "מועד המסירה" הנקוב בלוח התשלומים, משמעו מועד המסירה כפי שייקבע בסופו של דבר, להבדיל מזה שהיה צפוי בעת חתימת ההסכם, מתיישבת היטב עם לשון ההסכם, שממנו עולה כי מועד זה שונה ממועד המסירה בפועל. פרשנות זו גם מתיישבת עם עדות התובעת (עמ' 15 ש' 17-22), וגם עם לוח הזמנים כפי שתואר על ידי ליאור. ליאור העיד שלוח התשלומים קובע כי התשלום האחרון, להבדיל מאלה שלפניו, ישולם עד 14 יום לפני מועד המסירה בפועל (סעיף 2.2.5), היינו, לאחר הפרוטוקול הראשון, ולפני המסירה בפועל.

50.על כך שזו הייתה כוונת הצדדים ניתן ללמוד גם מחילופי המסמכים שקדמו לחתימה, מהם עולה כי התובעים ביקשו, לאורך כל הדרך, לקשור את חלק הארי של התשלום למועד בו יקבלו את החזקה בדירה.

51.לאור המסקנה שאליה הגעתי לעיל, באשר למועד המסירה, ולאור העובדה שהתשלומים בוצעו עד ליום 15.10.14, לא איחרו התובעים בביצוע התשלומים, ולא היה מקום לחייבם בסך של 41,837 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה.

לכן, אני מורה לנתבעת להשיב סכום זה לידי התובעים.

האם נותרו ליקויים בדירה

52.התובעים טוענים כי בהתאם לחוות דעת שבידם, נותרו בדירה ליקויים. לטענתם, עלות תיקון הליקויים היא 8,400 ₪ , וגם סכום זה חייבת הנתבעת לשלם להם. הנתבעת ויתרה על חקירת מומחה התובעים , אך לטענתה, למרות זאת, יש להתעלם מחוות הדעת. זאת, לטענתה, משום שנותן חוות הדעת אינו מהנדס והוא נעדר מומחיות רלוונטית.

אני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין זה, מהנימוקים שפורטו בסיכומיה.

המעלית

53.התובעים טענו שהנתבעת הפרה את הסכם המכר, בכך שבמקום מעלית שמותאמת להסעת 8 נוסעים, שאותה התחייבה הנתבעת להתקין בהתאם למפרט, הותקנה בבניין מעלית שמותאמת להסעת 6 נוסעים בלבד. בשל כך, לטענתם, הם זכאים לפיצוי בגין הפרת ההסכם, שאותו הם מבקשים להעמיד על סך של 25,000 ₪.

54.בדיון, שהיה בפני ביום 26/2/18 ,התברר שהתובעים הם צד גם בהליך אחר שבו הועלו טענות דומות בקשר למעלית שהותקנה בבניין. לכן, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה:

"מוסכם שככל שבית המשפט בהליך האחר יקבע שהוא דן בהשגות לעניין המעלית, התובעים לא יהיו רשאים להעלות את הטענות גם בהליך הנוכחי ואילו אם בית המשפט שם יקבל את טענת הנתבעת לפיה אין מקום לדון שם בטענות בעניין המעלית, התובעים ראשים להעלות את הטענות האלה בהליך הנוכחי" (סעיף 6 להסכמות הצדדים בעמ' 4 לפרוטוקול).

55.הנתבעת, בסיכומיה, שבה וטענה כי התובעים מושתקים מלהעלות טענות ביחס למעלית, משום שטענות אלה כבר נידונות בהליך מקביל, אך היא לא הציגה, וגם לא טענה, שקיימת החלטה של בית המשפט באותו הליך, לפיה הוא דן בהשגות לעניין המעלית. לכן, רשאים היו התובעים להעלות בסיכומיהם טענות בעניין המעלית, ויש להכריע בטענות אלה.

56.לתצהירי התובעים צורף המפרט, שעליו חתמו הצדדים (נספח 39). במפרט מצוין כי: "בבניין תהיה מעלית אחת, ל- 8 נוסעים" (סעיף 1.5 בעמ' 6 למפרט). על סמך האמור במפרט טוענים התובעים כי הנתבעת התחייבה לספק מעלית המתאימה ל- 8 נוסעים. הנתבעת מודה שבבניין ישנה מעלית ל- 6 אנשים, אך טוענת שאין בכך הפרה משום שבתשריט שעליו חתמו התובעים מצוינת מעלית של 6 נוסעים בלבד, והתשריט הוא המסמך המחייב.

57. במחלוקת זו אני מעדיפה את טענות התובעים. אין בתשריט (שצורף לסיכומי התובעים (בעקבות בקשה מוסכמת מיום 24/5/18), פירוט אודות כושר הנשיאה של המעלית. הנתבעת עצמה מודה בכך, אלא שהיא טוענת בסיכומיה ש"אמנם הדבר לא צויין במילים אך מידות המעלית בתשריט הקומה הינן של המעלית שהותקנה בפועל, מעלית 6 נוסעים, וזו המעלית שהנתבעת התחייבה להתקין במבנה". (סעיף 98 לסיכומי הנתבעת).

58.אני דוחה טענה זו. במפרט הדירה צוין במפורש שהנתבעת תתקין בבניין מעלית שנושאת 8 נוסעים, מכיוון שכך, ואם באמצעות התשריט התכוונה הנתבעת לקבל את הסכמת הרוכשים לכך שבפועל תותקן מעלית קטנה יותר, היה עליה לציין זאת במפורש. הטענה, לפיה לפי מידות המעלית המצוינות בתשריט היה על התובעים לדעת מה כושר הנשיאה שלה, היא טענה שאין בידי לקבל. כך גם דינה של הטענה לפיה היה על התובעים להבין, מתוך מידות המעלית כפי שהן מופיעות בתשריט, שמידות אלה אינן תואמות את המעלית שנתוניה צוינו במפורש במפרט שעליו חתמה הנתבעת.

59.אני קובעת אפוא שהנתבעת, שהתחייבה להתקין בבניין מעלית ל- 8 נוסעים, התקינה בו מעלית ל- 6 נוסעים בלבד, ובכך הפרה את התחייבותה כלפי התובעים. לכן, זכאים התובעים לפיצוי בגין הפרת ההסכם.

60.התובעים ביקשו לפסוק להם בראש הנזק הזה פיצוי בסכום של 25,000 ₪. זאת, בלי שהביאו כל ראיה לעניין הנזק. אני סבורה שכאשר אין מדובר בתביעה לפיצוי מוסכם, לא ניתן, ללא הוכחת נזק, לפסוק פיצוי בגין ההפרה, למעט פיצוי בגין נזק לא ממוני.

נזק לא ממוני

61.מלבד כל הנזקים שפורטו לעיל, עותרים התובעים לפיצוי, בסכום של 40,000 ₪, בגין אי נוחות ועגמת נפש שנגרמו להם, לטענתם, עקב התנהלות הנתבעת. מהראיות כפי שהובאו, אכן נראה שהתובעים זכאים לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת.

62.חודשים רבים לאחר המועד שבו יכולה הייתה הנתבעת למסור את הדירה, עדיין לא הייתה זו ראויה למגורים. תחילה משום שחסרו בה לוח חשמל, דלת וחלון. אחר כך משום הרטיבות, שמקורה, לטענת הנתבעת, בשטיפה הרשלנית של הדירה. רטיבות זו גרמה לעיכוב נוסף, ורב, ביכולת של התובעים לעשות שימוש בדירה. העובדה שהנתבעת, בהגינותה, מודה שהיא אחראית לשטיפה הרשלנית, אינה פוטרת אותה ממתן פיצוי לתובעים. על כל אלה יש להוסיף את התנהלות הנתבעת, שבנוסף לכל האמור, ובמקום להתנצל בפני התובעים על כל השתלשלות הדברים, גבתה מהתובעים תשלומי ריבית כאילו שאיחרו בתשלומים, אף שהיא שאיחרה במסירת הדירה לידיהם. לכל אלה יש להוסיף את גודל המעלית.

63.אני פוסקת לכן לתובעים, פיצוי בסכום של 15,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב התנהלות הנתבעת.

סיכום

64.סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד את הסכומים הבאים:

א. סכום של 15,000 ₪ על פי סעיף 27 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה .

ב. סכום של 18,000 ₪ על פי סעיף 33 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה .

ג. סכום של 41,837 ₪ על פי סעיף 51 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שסכום זה שולם לנתבעת.

ד. סכום של 15,000 ₪ על פי סעיף 63 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין.

65.בנוסף לסכומים האמורים, על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בגין התביעה (אגרות, מסירות, ושכר עדים ומומחים), ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לתובעים בסכום של 11,700 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.