אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 3814-04-12 בר-עם עמבר בע"מ נ' פלדמן

ת"א 3814-04-12 בר-עם עמבר בע"מ נ' פלדמן

תאריך פרסום : 03/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
3814-04-12
28/08/2016
בפני השופט:
אבי סתיו

- נגד -
התובעת::
בר-עם עמבר בע"מ
הנתבע::
מטיס פלדמן
פסק דין

1.בפניי תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים עבור שימוש ברכב שהיה בשימוש הנתבע, ולטענת התובעת שייך לה. עוד עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשפות אותה עבור קנסות ודמי השתתפות עצמית שנאלצה לשאת בהם בגין הרכב, שעה שהוא היה בחזקת הנתבע.

רקע והשתלשלות ההליך

2.הנתבע ועו"ד אשר אשור, הבעלים של התובעת, היו מעורבים בפרויקט הקמת מסילות ברזל שנקרא "פרויקט נמל הכרמל". בין הצדדים ישנה מחלוקת בשאלה מה היה טיב שיתוף הפעולה ביניהם. לטענת הנתבע, עו"ד אשור היה אמור להקים עבורו חברה בה ישמש כנאמן, לגבות עבורו את שכרו ולהעבירו לו בניכוי שכר טרחתו כנאמן ותשלומים הקשורים לתפעול החברה. לטענת התובעת, לעומת זאת, הייתה בינה לבין הנתבע שותפות שוויונית בפרויקט. ביום 23.9.2008 הגיש הנתבע תביעה לבית משפט השלום באשדוד נגד התובעת ונגד עו"ד אשור, שכללה סעדים של מתן חשבונות ותביעה כספית על סך מיליון ש"ח (ת"א 1206/08). ביום 22.11.2009 הגישה התובעת לבית משפט השלום תביעה לפירוק שותפות נגד הנתבע ורעייתו (ת"א 1702/09). בית המשפט הורה על איחוד הדיון, ובהמשך הועבר התיק לבוררות בפני הבורר רו"ח יזהר קנה. ביום 5.5.2014 ניתנה החלטת ביניים של הבורר, לפיה מערכת היחסים בין הצדדים הייתה של שותפות, בה לכל אחד מהם יש חלק שווה. החלטה זו אושרה על ידי בית משפט השלום באשדוד ביום 12.5.2015 (כב' השופט עמית כהן).

3.ביום 2.4.2012 הוגשה התביעה דנא, במסגרתה נטען כי באפריל 2008, לאחר שהסתיים שיתוף הפעולה בין הצדדים במסגרת פרויקט נמל הכרמל, השאיר הנתבע ברשותו טנדר מסוג איסוזו ("הרכב") השייך לתובעת. אין מחלוקת שעד ינואר 2007 היה הרכב רשום על שם בנו של הנתבע, כאשר לטענת הנתבע עוד קודם לכן הוא רכש את הרכב מהבן שלו אך לא רשם את העברת הבעלות על מנת שלא "להוסיף יד" ברישום הבעלויות ברכב. אין מחלוקת גם שבינואר 2007 הועבר רישום הבעלות ברכב על שם התובעת. לטענת התובעת, הרכב נרכש על ידה באותו מועד כנגד תמורה, ואילו לטענת הנתבע רישום הבעלות על שם התובעת נעשה משיקולי מס, ולא שולמה לו כל תמורה עבורו.

4.התביעה כוללת שני ראשים: האחד, דמי שימוש ראויים עבור השימוש ברכב. לטענת התובעת, דמי השימוש הראויים עבור רכב מהסוג המדובר עומדים על 99 ש"ח ליום, והיא זכאית לדמי שימוש עבור 45 חודשים (מאפריל 2008 ועד הגשת התביעה), המסתכמים לסך של 133,650 ש"ח, לא כולל ריבית והצמדה; השני, שיפוי בגין שני קנסות שהושתו על התובעת בגין השימוש ברכב – קנס על סך 250 ש"ח מיום 15.7.2009 וקנס על סך 1,000 ש"ח מיום 13.7.2008 – וכן דמי השתתפות עצמית בסך 2,600 ש"ח בהם נאלצה לשאת בגין מעורבותו של הרכב בתאונה שהתרחשה ביום 5.11.2009.

5.הנתבע העלה בכתב הגנתו ובתצהיריו הן טענות מקדמיות (שבחלקן נעסוק להלן) והן טענות מהותיות. לגופו של עניין, טענתו של הנתבע, בתמצית, הינה כי הרכב היה בבעלותו ונותר בבעלותו, כאשר הרישום על שם התובעת נעשה משיקולי מס גרידא. בחקירתו הודה הנתבע כי אכן הייתה כוונה שהחברה תרכוש ממנו את הרכב, אלא שלטענתו הדבר לא התממש ולא שולמה כל תמורה בגין הרכב.

6.עוד לפני שהוגש כתב הגנה הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת השתק עילה ושימוש לרעה בהליך המשפטי. לטענת הנתבע, בתביעה לפירוק שותפות שהגישה התובעת לבית משפט השלום באשדוד היא התייחסה לסוגיית הבעלות על הרכב אך לא כללה תביעה לדמי שימוש עבור השימוש בו, ולפיכך בהתאם לתקנות 45-44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"), היא אינה זכאית לתבוע סעד זה בתביעה נפרדת. יתרה מזו, הנתבע הצביע על כך שבמסגרת ההליך בבית משפט השלום באשדוד הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים, בה ביקשה לשמור בידה את הזכות להוסיף ולתבוע פיצוי עבור השימוש שעושה הנתבע במיטלטלין השייכים לתובעת, ובקשתה נדחתה (החלטת כב' השופט אריאל ברגנר מיום 14.4.2010). הנתבע טען, כי הגשת התביעה הנוכחית אינה אלא ניסיון "לעקוף" את החלטת השופט ברגנר. התובעת טענה בתגובתה, כי הזכות לדמי השימוש הינה עילה המתחדשת מידי יום, ולפיכך לא חל לגביה השתק עילה.

7.בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת סילש בדיון קדם המשפט שהתקיים בתיק זה ביום 20.2.2013, נדחתה בקשת הנתבע לסילוק על הסף, וזאת הן מטעמי סף כגון אי תמיכת הבקשה בתצהיר, והן לגופו של עניין. בית המשפט ציין, כי יש להבחין "ככל שהדבר נוגע לתביעה לפירוק שיתוף בין שאלת הבעלות והזכאות לרכב לבין שאלת זכאותה של התובעת לדמי שימוש ראויים, או להשבה בגין תשלומי קנסות אלה ואחרים... אין מדובר בעילות זהות". אשוב להחלטה זו בהמשך.

8.ביום 30.5.2016 התקיים בפניי דיון ההוכחות בתיק. בדיון התברר, כי פסק הבוררות בהליך בין הצדדים עתיד להינתן בתוך מספר ימים. לפיכך הוחלט, כי לאחר שיינתן פסק הבוררות הוא יוגש לבית המשפט, ולאחר מכן יגישו הצדדים סיכומים בכתב, בהם יוכלו להתייחס גם לשאלה מהי נפקותו של הפסק להליך שבפנינו, אם בכלל. ביום 16.6.2016 הגישה התובעת הודעה, אליה צורף פסק הבורר. במסגרת פסק הבורר, שהינו תמציתי ביותר, הכריע הבורר בשורה ארוכה של מחלוקות בין הצדדים. בין היתר, ציין הבורר בתחילת הפסק כי "קיים רכוש קבוע (כלי רכב וכדו') שהתחלק בפועל בין הצדדים בזמן הפרידה (לא בהכרח שווה בשווה)" (עמ' 2 לפסק הבורר; ההדגשה במקור). בקשר לכך, קבע הבורר כדלקמן (עמ' 3 לפסק הבורר; ההדגשה במקור):

"התחשבנות בגין כלי רכב וציוד – כיוון ש[הנתבע] משך רכוש קבוע בשיעור העולה על מחצית הרכוש הקבוע עליו להשיב את הסכום העולה על מחצית השווי כלומר... עליו להשיב לחברה 28,917 ש"ח (בצירוף מע"מ)".

9.בהתאם להחלטה שניתנה בדיון, הגישו הצדדים את סיכומיהם, בהם התייחסו גם לפסק הבורר. נפנה עתה לדון ולהכריע בתביעה, תחילה בראש התביעה המכוון לקבלת דמי שימוש ראויים; ולאחר מכן בראש התביעה המכוון לקבלת שיפוי בגין הקנסות ודמי ההשתתפות העצמית.

התביעה לדמי שימוש ראויים

10.במסגרת הדיון ובסיכומים, שב הנתבע וטען כי קיים השתק עילה המונע מהתובעת לתבוע דמי שימוש ראויים. לגופו של עניין, לטענת הנתבע התובעת אינה זכאית לדמי שימוש ראויים הן בשל כך שהרכב היה בבעלות הנתבע, ולא בבעלותה, והן בשל כך שהיא לא הוכיחה את שיעור דמי השימוש הראויים על ידי חוות דעת מומחה. בהקשר זה מציין הנתבע, כי שווי דמי השימוש הראויים הנתבעים הוא יותר מפי שניים משווי הרכב על פי מחירון "לוי יצחק", וזאת אף מבלי להביא בחשבון את המצב הטכני הירוד בו היה הרכב, לטענתו. לטענת התובעת, היא הוכיחה כדבעי הן את בעלותה ברכב והן את דמי השימוש הראויים. אשר לטענת השתק העילה, טוענת התובעת בסיכומיה כי זו נדחתה בהחלטה שדחתה את הבקשה לסילוק על הסף, ואין להידרש לה פעם נוספת.

11.לאחר ששקלתי בדבר, אני סבור כי יש לדחות את התביעה לדמי שימוש ראויים מן הטעם של השתק עילה. כפי שאפרט מיד, החלטתי זו אינה עומדת בסתירה להחלטה שניתנה בבקשה לסילוק על הסף, שכן מאז חל שינוי נסיבות, שהוא מתן פסק הבורר.

12.כזכור, במסגרת פסק הבוררות התייחס הבורר גם לנטילת רכוש קבוע על ידי הנתבע, הכולל את הרכב נושא הליך זה, וקבע סכום שעל הנתבע להשיב לתובעת בגין כך. בסיכומיו טען הנתבע, כי הבורר לא הכריע, ולא היה אמור להכריע, בשאלת הבעלות ברכב, אלא רק ערך "תחשיב טכני" של משמעות העובדה שלפי ספרי התובעת הרכב היה בבעלותה (סעיפים 40-39 לסיכומים). לא מצאתי ממש בטענה זו. הבורר קבע שעל הנתבע להשיב לתובעת את החלק העולה על מחצית השווי של הרכב וציוד נוסף שנטל. בקביעה זו גלומה, בהכרח, גם קביעה לפיה הרכב שייך לתובעת, שהרי אחרת לא הייתה חלה על הנתבע חובת השבה. השאלה אם קביעה זו הייתה בסמכותו של הבורר אם לאו, אינה מונחת בפניי ולא אתייחס אליה.

13.יחד עם זאת, דווקא דחיית טענת הנתבע לעניין תוכן פסק הבורר מובילה לקבלת טענתו, לפיה לא ניתן לתבוע בהליך הנוכחי דמי שימוש ראויים, וזאת מחמת השתק עילה. כידוע, השתק עילה והשתק פלוגתה הם שני האדנים מהם מורכבת הדוקטרינה של מעשה בית דין. השתק עילה פירושו כי מקום בו יזם אדם הליך משפטי בקשר למערכת עובדות מסוימת, הליך זה ממצה את זכויותיו והוא לא יהיה רשאי ליזום הליך משפטי נוסף בקשר לאותה מערכת עובדות. הלכה זו נקבעה בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968) ("עניין קלוז'נר"), והפסיקה חזרה עליה אין ספור פעמים. כך ניסח בית המשפט את הכלל המשפטי של השתק עילה בעניין קלוז'נר (עמ' 584-583):

"...מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה'... בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד... וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום... המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת...".

הכלל של השתק עילה בא לידי ביטוי גם בתקנות 45-44 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כי תובע חייב לכלול בתביעתו את כל הסעדים להם הוא זכאי בגין עילת תביעה מסוימת, ואם הוא לא תבע סעד מסוים הוא לא יהיה רשאי לתבוע אותו לאחר מכן, אלא אם ניתן לו היתר לפיצול סעדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ