פלונית נ' האנגר מציאון אופנה בע"מ ואח'

ביום 23.5.11, במהלך עבודתה אצל הנתבעת 1 (שהנתבעת 2 מבטחתה בביטוח חבות מעבידים), נפלה התובעת מסולם עליו עלתה לצורך הורדת בגד ממדף עליון בחנות הנתבעת 1 ברגבה, ונחבלה בגופה (להלן: "התאונה").

המחלוקות בין הצדדים ממוקדות בשאלות: האם הוכחו נסיבות שיש בהן להטיל חבות על הנתבעת 1 כמעבידת התובעת? ובאם כן – מה שיעור הנזק שנגרם לתובעת.

נסיבות התאונה

1. התובעת תארה בסעיף 5 לתצהירה (ת/1) את נסיבות התאונה כדלקמן:

"...בעת שהייתי על הסולם, הרגשתי לפתע שהוא מתנדנד, ניסיתי לאחוז במשהו אך לא הצלחתי, הסולם החליק ואני נפלתי."

התובעת הוסיפה וציינה בסעיף 6 כי לאחר התאונה ניגשה למקום העבודה ואז נוכחה לדעת שבתחתית הסולם ישנה גומייה אחת (במקום 4 שלטעמה צריכות להיות), וכי הדבר תועד בצילום שביצע בעלה בעת שהיא עוד היתה מאושפזת - הצילום הוגש וסומן ת/2.

אציין כבר עתה כי בצילום נראה סולם ניצב, הנחזה להיות מוצב בחנות כשבצד אחד של "רגל" הסולם אכן חסרה גומייה שחורה הנראית בצד האחר. עוד אציין כי בצילום נראה כי בשתי הרגליים הנוספות (הקדמיות בצילום) קיימות גומיות, דהיינו שבפועל חסרה גומייה יחידה ב"רגלי" הסולם.

2. עוד ציינה התובעת בתצהירה כי הסולם בו מדובר היה סולם יחיד בחנות, וכי היא נדרשה לעלות על הסולם לצורך ביצוע עבודתה וזאת בכדי להוריד בגדים או פריטים אחרים מהמדפים העליונים במחלקת הגברים בחנות, בה עבדה.

בחקירתה ציינה התובעת כי היא עבדה בחנות 3 חודשים לפני התאונה (ממועד פתיחת החנות כחדשה במקום), וכי נהגה לעלות על הסולם פעמיים-שלוש בשבוע לצורך הורדת פריטים ממדפים עליונים (עמ' 7 שורות 17-27).

התובעת בעדותה אישרה כי את הסולם היא הציבה במקומו לפני עלייתה עליו (לאחר שהובא אליה ע"י עובד אחר ממחלקה אחרת), אולם לא יכולה היתה לתאר באיזו זווית ביחס למדפים הציבה אותו באותה פעם. היא אישרה שלעיתים הציבה אותו כשצידו כלפי המדפים ולעיתים כששלבי הסולם קרובים ביותר למדפים (עמ' 10 שורות 6-17). עוד ציינה התובעת כי לא הרגישה שהסולם מתנדנד לפני שעלתה עליו (סעיף 4 לת/1; וכן עמ' 9 שורה 26 עד עמ' 10 שורה 3).

3. מטעם התובעת העידה גם גב' לודמליה אגרונוב (להלן: "לודה") אשר ציינה כי במועד התאונה היתה אחראית משמרת בחנות ועמדה באזור הקופות, המצויות במרחק של 2-2.5 מ' ממקום נפילתה של התובעת. לודה ציינה כי ראתה את התובעת בעת שזו עמדה על אחד מהשלבים העליונים של הסולם על מנת להוריד דבר מה ממדף גבוה, שמעה את צעקתה והבחינה בנפילתה אחורה על גבה (עמ' 15 שורות 6-14, עמ' 17 שורות 3-8, עמ' 18 שורות 20-21).

לודה לא יכלה לציין, מידיעה אישית שלה, מה היתה סיבת הנפילה של התובעת מהסולם, אולם אישרה כי הסולם המצולם בת/2 נחזה להיות הסולם שהיה בחנות, והוא היה סולם יחיד בחנות. היא ציינה כי לא ידעה לפני התאונה כי חסרה בסולם גומייה, אולם מיד לאחר נפילת התובעת, הדבר צויין בפניה ע"י לקוחות שהיו במקום (עמ' 15 שורות 22-25, עמ' 18 שורות 22-24)

4. בנוסף העיד בעלה של התובעת אשר הגיש תצהיר קצר (ת/4) אליו צורפו תמונות הסולם שצולמו על ידו למחרת הארוע (כולל ת/2). בניגוד לאמור בסעיף 4 לתצהיר, הרי שבעדותו הבעל אישר כי לא שוחח עם מי מהעובדים אלא פשוט ניגש, מצא את הסולם שהיה בחנות (שלא במחלקת הגברים), וצילם אותו.

כמו כן הוגש טופס בל-250 (ת/3) וזאת באמצעות מנהלת החנות שערכה אותו. בטופס נרשם כי התובעת נפלה מהסולם, אך אינו כולל פרטים נוספים כלשהם באשר לנסיבות הנפילה, והמנהלת אישרה כי את הפרטים קיבלה מלודה, ועל סמך דבריה מילאה את הטופס.

5. הנתבעת אשר לא העידה עדים מטעמה שהיו עדים להתרחשות התאונה, טוענת כי אין לקבל את גירסת התובעת כי נפלה מהסולם שהתנדנד עקב חוסר הגומייה, וזאת מאחר ומדובר בגרסה מתפתחת אשר לא נזכרה במועדים מוקדמים יותר להגשת תצהירה בביהמ"ש, ואף לא נזכרה בכתב התביעה. בנוסף, וחרף הראיות שנשמעו, לרבות עדות העדה מטעם הנתבעות, גב' איבתיסאם עפיפי (להלן: "עפיפי") טען ב"כ הנתבעות בסיכומיו כי לא הוכח שהסולם המצולם בת/2 הוא אכן הסולם בו עשתה התובעת שימוש בעת התאונה.

לטענת הנתבעת גרסת התובעת באשר לפגם בסולם גם אינה סבירה, שכן הסולם בו מדובר הינו סולם שנרכש כחדש מחנות אייס ברגבה, חודשיים לפני התאונה וזאת כעולה מחשבונית שהציגה מנהלת החנות (נ/4) המעידה על רכישה זו.

6. הנתבעת מפנה לעובדה כי בכל המסמכים שנערכו בסמוך לאחר התאונה, כל שצויין היה שהתובעת נפלה מסולם, ללא אזכור לעובדה כי הסולם התנדנד או כי היה בו פגם כלשהו שגרם לנפילתה. כך בגליון חדר המיון, כך בסיכום האשפוז ובכל המסמכים הרפואיים שצורפו.

הטענה כי הסולם החליק (אך לא כי התנדנד) הופיעה לראשונה בתביעה לתשלום דמי פגיעה, שם גם צויין כי הסולם היה פגום ולא תקין, מבלי לציין מה היה לא תקין בו.

גם בכתב התביעה אין זכר לטענה שהסולם התנדנד, אלא רק צויין בו כי הסולם החליק.

לטעמה, התפתחות זו של הגרסה, עד לגרסה המופיעה בתצהיר בו נוספו פרטים שלא אוזכרו בשום שלב קודם, ובעיקר הטענה להתנדנדות הסולם ולהעדר הגומייה, מעידה כי אין מדובר בגרסת אמת, אלא בגרסה שנוצרה לצורך ההליך המשפטי ולצורך ביסוס חבות ביחס לנפילה סתמית מסולם.

7. לאחר בחינת הראיות שהובאו והתרשמותי מעדותה של התובעת, אני דוחה טענה זו של הנתבעת. לעובדה שבמסמכים הרפואיים ואפילו במסמכים שמולאו לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לא מופיעה גרסה מפורטת של התובעת, מלבד עצם הנפילה מסולם בעבודה, איננה מייחסת משקל של ממש במקרה זה. אך סביר כי התובעת, במצב בו הובאה לבית החולים, לאחר חבלת ראש, לא יכלה למסור מידע מלא יותר (ויתכן שאפילו לא היא שמסרה אותו אלא העובד/ת שליווה/תה אותה לבית החולים), ולצורך קבלת טיפול רפואי אין לצוות הרפואי כל עניין בפרטים נוספים באשר לסיבה לנפילה.

כך גם הדבר, בשינויים המחוייבים, ביחס לטפסים שמולאו לצורך תביעה למוסד לביטוח לאומי. לצורך קבלת תגמולים התובעת איננה צריכה לפרט את סיבת הנפילה, שכן די בכך שזו ארעה במהלך העבודה ועקב העבודה כדי לזכותה בתגמולים. עם זאת בטפסים שמילאה התובעת (להבדיל מטופס בל-250 שמילאה המעבידה) התובעת פרטה, חלק מהדברים שפרטה גם בתצהירה, וציינה שם כי הסולם החליק, (אך לא צויין כי התנדנד), ואף צויין כי הסולם היה לא תקין ופגום (מבלי לציין את הפגם הספציפי).

במקרה זה, אינני מוצאת שיש ליחס לכך, את החשיבות שמייחס לה ב"כ הנתבעות. עצם העובדה שאדם איננו מפרט בהזדמנות קודמת את מלוא גרסתו אין בה, באופן אוטומטי לשלול את הגרסה המלאה, כשזו מפורטת במועד מאוחר יותר, וכל מקרה נבחן עפ"י נסיבותיו. מטבע הדברים אדם נותן פרטים נוספים כאשר הוא מתבקש לכך, או כאשר הוא נשאל מפורשות לתת את מלוא הפרטים שברשותו, ולא תמיד הדבר קורה קודם לנקיטת הליך משפטי. אכן, לעיתים, אי אזכור פרטים מלאים, רלבנטיים ומהותיים, בשלב מוקדם יותר יכול להביא לשלילת הגרסה המאוחרת (אשר לעיתים תחשב גם כ"כבושה")(ראה בהקשר דומה למשל אי אזכור מעורבות סולם כלל בהודעות קודמות, ת.א. (רמלה) 18763-12-11 פלוני נ' מכלוף בכור ובניו בע"מ (28.1.18)), אולם במקרה דנן אינני סבורה כי יש לקבוע כך.

8. ראשית, "הפרט החסר" שהופיע רק בתצהיר נוגע ל"התנדנדות" הסולם אשר התובעת קושרת, בדיעבד, לחוסר הגומייה. אמנם מדובר בפרט חשוב לצורך ניהול ההליך המשפטי, אולם כאמור לעיל, הינו חסר משמעות בכל הקשר קודם אחר (טיפול רפואי או תביעה למוסד לביטוח לאומי).

שנית, תיאור הסולם כפגום ולא תקין כבר הופיע בתביעה לביטוח לאומי. אמנם נכון כי לא נזכר מפורשות העדר הגומייה והתנדנדות הסולם (אם כי צויין כי הסולם החליק), אולם אינני סבורה כי בנסיבות כאלה יש לראות את גרסת התובעת ביחס להעדר הגומייה והתנדנדות הסולם, כגרסה "כבושה". אין לי ספק שעד שלא נדרשה התובעת, לצורך הוכחת תביעתה, לתת עדות תחת אזהרה, היא לא מסרה גרסה מלאה ומדויקת של הארוע מאחר ולא נדרשה לכך, ולפיכך אין לראות בעדותה בהקשר זה משום "עדות כבושה".

9. נכון הדבר כי לו היה מדובר בעדות יחידה של בעלת דין הייתי מתקשה לבסס עליה ממצא הקושר בין העדר הגומייה לבין נפילתה מהסולם, אולם גרסת התובעת, אשר עדותה בפני היתה מהימנה (גם אם נטתה להגזמה מסוימת בעיקר בסוגיית הנזק כפי שיפורט להלן) קיבלה חיזוק ממספר מקורות:

הראשון – לודה אישרה את הטענה כי בחנות היה סולם אחד ויחיד, דבר היוצר את הקשר הנדרש בין הסולם שצילם בעלה של התובעת למחרת הארוע (ובו חסרה גומייה) לבין הסולם בו עשתה התובעת שימוש, זאת על אף שהוא צילם את הסולם מבלי לוודא כי אכן מדובר באותו הסולם ממנו נפלה התובעת. בנוסף עפיפי, העדה מטעם הנתבעות, אישרה כי הסולם הנראה בת/2 הוא הסולם שהיה בחנות וכי לא היה סולם מלבדו (עמ' 28 שורות 29-30, עמ' 29 שורות 14-15).

השני – לודה העידה, ואני מקבלת עדותה (בהעדר ראיה לסתור על אף שבחקירתה נטען כי בידי הנתבעות הודעה שגבה ממנה חוקר), כי התובעת נפלה מהסולם על גבה וכי ראתה בעצמה את רגע הנפילה. עוד הוסיפה כי בסמוך לאחר האירוע צויין בפניה כי בסולם חסרה גומייה. אמנם נכון שלודה לא יכלה להעיד ממקור ראשון על העדר הגומיה (שכל כלל לא בדקה את הסולם), וגם אין בעדותה, בהעדר מומחיות כלשהי, לבסס את הקשר, מבחינה מכנית-פיזיקלית, בין העדר הגומייה לבין נפילת התובעת, אולם עדותה מחזקת את טענת התובעת כי בהנתן שהוכח כי בסולם היתה חסרה גומייה, האפשרות הסבירה לנפילתה הינה התנדנדות הסולם כתוצאה מחסר אותה הגומייה.

10. יותר מהכל אני מוצאת חיזוק לטענת התובעת בהעדרן של ראיות סותרות מטעם הנתבעות. מקום בו הסולם היחיד שהיה בחנות היה בשליטת הנתבעת בכל עת רלבנטית, אך למרות זאת לא נערכה על ידם בדיקה כלשהי של הסולם לאחר האירוע (אפילו לא בדיקה ויזואלית), והן גם לא העידו מי מהעובדים שהיו נוכחים במקום, או שעבדו באותה התקופה, על מנת לסתור את הטענה לפגם בסולם בשל העדר גומיה.

אמנם נכון כי העדה עפיפי טענה שקודם לתאונה ולאחריה המשיכו העובדים לעשות שימוש בסולם באין מפריע, הרי שאין בעדות זו, לנוכח התמונות והראיות מטעם התובעת המוכיחות, במאזן ההסתברות הנדרש כי אכן היתה חסרה גומייה בסולם, לשלול את האפשרות כי מאן דהוא מטעם הנתבעות התקין גומיה על רגל הסולם לאחר הארוע ובכך נפתרה הבעיה.

11. מנהלת החנות שהובאה בכדי להעיד כי הסולם נרכש חודשיים לפני הארוע (בהסתמך על החשבונית נ/4), וכי לאחר הארוע לא דווח לה על פגם כלשהו בסולם, לא ציינה קיום בדיקה כלשהי לאחר התאונה, על אף שאישרה כי דווח לה באופן מיידי על נפילת התובעת מהסולם. המנהלת גם לא העידה על קיום נוהל כלשהו לבדיקה תקופתית של הסולם, או אפילו על מתן הנחייה לעובדים לעשות כן לפי עלייתם עליו.

נכון שסולם אינו ציוד מורכב או מיוחד, אולם בהיותו ציוד המשמש את העובדים באופן תדיר ויומיומי כאשר כל אחד מהעובדים עושה בו שימוש, כך שהוא עובר בין כל מחלקות החנות ובין כל העובדים, אינני סבורה כי העובדה שהוא נרכש חודשיים קודם לכן מצביעה על תקינותו בעת התרחשות התאונה.

גם העובדה שעובד אחר לא נפל מהסולם קודם לכן, כפי שאישרה התובעת, אין בה ללמד כי מדובר בסולם תקין. העדר הגומייה כנראה לא גרם לחוסר יציבות מוחלט של הסולם, אולם אין בכך לשלול את העובדה כי ביום התאונה, באופן שבו הוצב הסולם ע"י התובעת, היה בחוסר הגומייה כדי לגרום לחוסר יציבות הסולם ולנפילת התובעת.

אחריות הנתבעת כלפי התובעת

12. משנקבע כממצא כי התובעת נפלה מהסולם עקב התנדנדותו בשל חוסר בגומייה על אחת מרגליו, יש לבחון האם בנסיבות אלו קמה אחריות של הנתבעת, כמעבידה, כלפי התובעת.

מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו, והדברים הם מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, 229 (1993)). אשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, הרי שנפסק כי מדובר באחריות מוגברת (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66, 76 (2004)), אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא נוצר במהלך העבודה (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, 349 (1993)).

במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ראו ע"א 477/85 אפרים בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב (1) 415 (1988); ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' אנטו קרבון, פ"ד מה (2) 593, 597 (1991)).

ואולם, קיומה של חובת זהירות מושגית היא תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק, לשם הטלת אחריות על הנתבע ויש לבחון בנוסף קיומה של חובת זהירות קונקרטית.

13. באשר לסיכון של נפילה מסולם כבר נפסק לא פעם שלעיתים נפילה מסולם אינה אלא חלק מהסיכונים הטבעיים והרגילים בחיי היומיום, ולפיכך גם לא פעם נדחו תביעות של עובדים כאשר נקבע כי לא הוכחה הפרה של חובת זהירות קונקרטית מצד המעביד (ראה למשל: ת"א 1428/95 (מחוזי ת"א) סידי נ' מלכה (7.12.03); ת"א (שלום ת"א) 47918/07 א.מ. נ' קופ"ח מכבי (1.5.17)).

אולם יש מקרים בהם נקבע שגם נפילה מסולם יכולה להגרם מסיכון מיוחד שיש לצפותו ולנקוט באמצעי זהירות למניעתו (כפי שנקבע למשל בת"א (שלום ת"א) 18433/08 דוד פארי נ' ג.ד. חיתוך וכיפוף פחים בע"מ (22.7.2014)), ולעיתים, מקום בו מוכח כי נפל פגם בסולם, מוטלת על המעביד האחריות בשל אי קיום החובה להעמיד סולם תקין ומתאים לביצוע העבודה ולוודא את בטיחות העובד בבצעו עבודה זו, וכפי שהודגש בפסיקה, כל מקרה על נסיבותיו (ת,א 47918/07 הנ"ל).

14. במקרה דנן, די בעובדה שהתובעת הוכיחה את קיום החסר בגומייה כדי להצביע על קיום סיכון מיוחד בשימוש בסולם הספציפי, ובהעדר ראיה מטעם הנתבעות כי פעלו כדי לוודא תקינות הסולם (ורכישתו חודשיים לכן אין די בה כפי שצויין לעיל), או כי הנהיגו שיטת עבודה שתוודא כי הסולם היחיד בו עושים שימוש בחנות הינו תקין, אני סבורה כי הוכחה רשלנות הנתבעת כלפי התובעת.

אשם תורם

15. לטענת הנתבעות, גם באם יקבע כי קיימת רשלנות מצד הנתבעת, הרי שיש להטיל על התובעת אשם תורם בלעדי או מכריע, וזאת לנוכח עדותה של עפיפי ממנה עלה כי לעובדות ניתנו הנחיות באשר לאופן השימוש בסולם, והתובעת פעלה בניגוד להנחיות. בעדותה של עפיפי, שגם אותה מצאתי כמהימנה, היא פרטה (עמ' 27 שורות 19-27):

 "ש. היתה הדרכה ספציפית לגבי עבודה עם סולם? הסבירו לך מה לעשות?

ת. אמרו שהמחסנאי צריך לעלות על הסולם. ואם אין, אז אנחנו נעלה אבל נהיה שתי בנות. אחת תופסת את הסולם ואחת עולה. אני שם 6 שנים. אני עליתי אבל לא לבד. מישהי תהיה למטה להחזיק.

 ש. אמרת קודם שזה תפקיד של מחסנאי לעלות על סולם?

 ת. כן.....

ש. מה הייתם עושים בפועל גם בזמן התאונה וגם בסמוך לתאונה.

ת. המנהלים ביקשו שאנחנו לא נעלה לבד על הסולם ואם אין בת במחלקה, צריך לקרוא למישהי ממחלקה אחרת. בכל מחלקה היו עובדות 3 בנות. היום זה שונה ויש פחות עובדות בכל מחלקה....

ובהמשך (בעמ' 28 שורה 14) היא אשרה לשאלת בית המשפט כי לא תמיד כשעלתה על הסולם, מישהי החזיקה את הסולם למטה, ואף אשרה כי אין לה ידיעה באם התובעת קבלה הנחיות דומות לגבי השימוש בסולם (עמ' 29 שורות 18-19).

16. צודק ב"כ התובעת בטיעונו כי אין מקום להחמיר עם עובד אשר נפגע במהלך ביצוע עבודתו, כפי שנדרש לבצעה מטעם מעבידן, וכי קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "אשם תורם", אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע ואח' נ' מוחמד יאסין ואח' (31.8.11) (פיסקה 26 לפסק הדין); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לו (2) 592 (1982)).

גם צודק ב"כ התובעת כי הנתבעות לא הביאו ראיות המעידות על כך שהתובעת, להבדיל מעפיפי, קבלה הדרכה מפורטת באשר לשימוש בסולם, אולם מוכנה אני לצאת מההנחה הסבירה שכך נעשה, והתובעת ציינה בתצהירה כי קבלה "הנחיות כלליות" אשר אין סיבה להניח שהיו שונות מאלו שקבלה עפיפי.

אוסיף ואומר כי גם בהנחה שהנחיות ספציפיות לא ניתנו לתובעת, אני סבורה כי יש מקום להטיל אשם תורם על התובעת, שכן גם היא, בפעולה פשוטה של בדיקת יציבות הסולם, לפני עלייתה עליו, יכולה היתה, כנראה, למנוע את התאונה. התובעת ציינה בעדותה שלא הבחינה כי הסולם מתנדנד, אך לא ציינה כי בדקה זאת רגע לפני שהחלה בטיפוסה עליו. אני סבורה כי מדובר בפעולה פשוטה, שגרתית, שכל אדם, בוודאי מי שעולה על סולם באופן תדיר בעבודתו, צריך לעשות לפני העלייה על הסולם. התובעת לא תיארה שהמעבידה העמידה אותה בסד זמנים שמנע זאת ממנה, וברי כי פעולה פשוטה של בדיקת יציבות הסולם לא היתה גורמת לעיכוב משמעותי בהורדת הפריט מהמדף העליון. אני סבורה כי אין מקום, בהעדר ייחוס אשם תורם כלשהו, להפוך את העובד בעבודתו לאדם חסר כושר שיפוט מינימלי, וחסר אחריות לגופו, בדרך של קביעת העדר כל חובה מצידו, לנקוט בפעולה שגוזלת מחצית שנייה מזמנו על מנת לשמור על שלמות גופו, בוודאי מקום בו מדובר בפעולה של עלייה "שגרתית" על סולם.

משכך אני מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

שיעור הנזק

17. נתוני השתכרות של התובעת

התובעת, ילידת 1963, היתה בת 48 ביום התאונה, וכיום בת 55.5.

שכרה של התובעת, בעבודתה אצל הנתבעת, עמד על סך של 4,136 ₪ (ממוצע החודשים 3-4/11 בהם עבדה כל החודש), סכום אשר בהצמדה להיום מסתכם לסך של 4,306 ₪.

בשנים הקודמות לעבודתה אצל הנתבעת, עבדה התובעת באופן לא מלא והשתכרה שכר נמוך יותר, כאשר המקסימום המתועד בדו"ח הרציפות (נ/1) עמדה על שכר של כ-2,000 ₪ לחודש (במירב).

מעדותה של התובעת עלה כי נכון למועד מתן עדותה (שנת 2017), ולמעשה החל מחודש 3/16, היא עובדת כ"כוח עזר" כבית חולים נהריה, כעובדת מדינה, ומשתכרת שכר של 4,900 ₪ לחודש.

18. נכותה הרפואית של התובעת

בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ד"ר נחשון רנד, לתובעת קיימת נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, אולם בתשובותיו לשאלת הבהרה הבהיר כי מתוך נכות זו יש לייחס לפגיעה בתאונה 5% בלבד, בשל החמרת מצב קודמת שכן הוא מצא בעבר הרפואי תיעוד ברור לכאבים ומגבלות בצוואר (וכן לתלונות דומות בדבר כאב קורן מהצוואר לידיים).

המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ולא מצאתי מקום לסטות ממנה ולהעדיף את קביעת המומחה מטעם התובעת על פניה, משכך נכותה של התובעת מהתאונה הינה בשיעור 5%.

19. הנכות התפקודית והשפעה על כושר ההשתכרות

כפי שצויין בחוות דעתו של ד"ר רנד, והדבר גם עלה מעדות התובעת (ומהתרשמות ישירה של בית המשפט) התובעת סובלת במשך שנים ממחלה נוירולוגית הקרויה נוירופיברומטוזיס, בגינה עברה מספר ניתוחים בפניה, וכן ממכלול כאבים בגופה, לרבות כאבי ראש תכופים, כאבי צוואר וכאבים בגפיה העליונות. בגין מכלול תחלואיה נקבעה לה נכות כללית בשיעור 71%.

(לא הוצג פירוט באשר לטיב הליקויים שנקבעו לה, אולם אין מחלוקת כי זו נקבעה קודם וללא קשר לתאונה מושא התביעה).

כפי שניתן להיווכח מנתוני השכר של התובעת עובר לתאונה, היא עבדה במשרה חלקית מאוד (כנראה גם בשל מחלות הרקע הנ"ל), ואילו החל מחודש 3/16 היא השתלבה בעבודה הדורשת ממנה מאמץ גופני לא מבוטל (בטח שלא פחות מזה שנדרש בחנות בגדים), ושכרה עולה כיום, באופן ניכר על השתכרותה לפני התאונה.

אין בכך לומר, כטענת הנתבעות, שנכותה של התובעת הינה חסרת משמעות תפקודית, אלא רק להסביר את הסיבה לעריכת חישובים גלובאליים ביחס להפסדי השכר (הן לעבר והן לעתיד כפי שיפורט להלן), שכן מדובר בנכות מזערית, אשר במידה רבה "נבלעת" במכלול הנכויות מהן סובלת התובעת, ומשכך השפעתה, בפני עצמה, על יכולת השתכרותה, איננה במלוא שיעורה ואין כל אפשרות לחשבה באופן אריתמטי.

20. טענת התובעת, אשר נתמכה לכאורה בעדות בעלה, כי בשל פגיעתה בתאונה לא יכלה לחזור לעבודתה בחנות או לכל עבודה אחרת במהלך תקופה ארוכה (למעט עבודה זמנית קצרה, עד אשר השתלבה בבית חולים נהריה), נדחית על ידי. אמנם פגיעת התובעת בתאונה הצריכה תקופת החלמה, אשר מומחה בית המשפט העריכה לתקופה של מעט למעלה מחודשיים (52 יום 100% נכות ו-30 יום נוספים 50%), ואילו המל"ל קבע לה נכויות זמניות (20-30% למשך עוד 3 חודשים, אולם לאחר תקופת ההחלמה, נותרה לה, נכות מזערית אשר לא יכולה להצדיק אי חזרה לעבודה כלשהי, אפילו חלקית כפי שעבדה לפני כן.

לאור נתונים אלו להלן חישוב נזקי התובעת:

הפסד השתכרות בעבר

מלא למשך 3 חודשים (כולל חודש מעבר לקביעת המומחה) –

4,306 ₪ X 3 = 12,918 ₪ בצרוף ריבית מאמצע התקופה ועד היום - 14,000 ₪

חלקי מאז חודש 9/11 ועד היום – גלובאלי –12,000 ₪

הפסד השתכרות לעתיד – בשיעור גלובאלי בהתחשב בהשתכרותה הנוכחית - 25,000 ₪

(הפסדי הפנסיה כלולים בסכום הגלובאלי)

עזרה והוצאות - מעבר לזכאות מהמל"ל, ובהתחשב בתקופת אי הכושר,

חרף העדר ראיות לתשלום עבור עזרה או הוצאות קונקרטיות, יש מקום לפסוק

סכום מסויים המשקף גם הוצאה לקבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות - 5,000 ₪

נזק לא ממוני –בהתחשב בפגיעת הראש (שלא הותירה נכות אך הצריכה החלמה),

באשפוז למשך 5 ימים, הטיפול הרפואי (זה שיש לקשור לתאונה) והנכות שנותרה – 20,000 ₪

סך כל נזקי התובעת בגין התאונה - 76,000 ₪

לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20% -60,800 ₪

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) - 20,340 ש"ח

דפי פגיעה בסך 4,933 ₪ ששולמו ביום 25.10.11+מענק חד-פעמי בסך 13,932 ₪

ששולם בשנת 2013 (בהעדר מועד מדויק חושב מיום 1.7.13)()

יתרה לתשלום- 40,460 ש"ח

לסיכום

אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 40,460 ₪ כפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה מושא התביעה.

בנוסף תישאנה הנתבעות בהוצאות התובעת כדלקמן:

• החזר אגרה ששולמה;

• החזר שכ"ט ד"ר פאר המומחה מטעם התובעת;

• החזר חלקה של התובעת בשכ"ט מומחה בית המשפט;

  סכומי ההוצאות יישאו אף הם הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם ע"י התובעת ועד היום.

   

  כמו כן תישאנה הנתבעות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

  הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל..

   

  לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעות בפיצוי עונשי כפי שנדרש בסיכומי התובעת. אמנם מסכימה אני כי היה מקום לסלק את התביעה מבלי לנהל את ההליך על כל תג ותו בו, כפי שנוהל, אולם אין מדובר במקרה בו התנהלות הנתבעות הינה כזו המצדיקה פיצוי עונשי או חיוב בהוצאות מעבר לאלו שהוכח כי התובעת נשאה בהן בפועל.

   

  ניתן היום, י"ח אלול תשע"ח, 29 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.