אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 3740-07 ישיבה וכולל אברכים אוהלי ירושלים ואח' נ' גבאי ואח'

ת"א 3740-07 ישיבה וכולל אברכים אוהלי ירושלים ואח' נ' גבאי ואח'

תאריך פרסום : 10/02/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
3740-07
15/11/2015
בפני השופטת:
מיכל שרביט

- נגד -
תובעת:
ישיבה וכולל אברכים אוהלי ירושלים
עו"ד יוסף תוסייה-כהן ו מנחם כהן
נתבעים:
1. אברהם גבאי
2. הדרת יצחק

עו"ד צמח גרין
פסק דין

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה היא תביעת בעלים של נכס מקרקעין לפינוי או לסילוק יד של עמותה שהייתה דיירת מוגנת בנכס ושל מנהל העמותה, וכן חיובם בתשלום דמי שכירות שלא שולמו והשבת דמי שכירות משנה שנגבו על-פי הטענה שלא כדין. התביעה שכנגד עניינה בשיפוי כספי על הוצאות שהוציאו העמותה ומנהלה בגין שיפוץ הנכס על חשבונם ושיפוי על נזקיהם בשל אי היכולת לעשות שימוש בחלק מן הנכס נוכח ליקויים בנכס.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים

 

2.התובעת היא הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב חיים עוזר 51 בירושלים הכולל בין היתר את קומת חצי המרתף שכללה בעבר ששה חדרים וכיום כוללת אולם ושני חדרים (להלן: המושכר). הנתבעת 2 היא עמותה (להלן: העמותה). ביום 23.7.1995 פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 4321 הודעה מוקדמת בדבר מחיקת העמותה מפנקס העמותות, וביום 10.8.1998 פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 4669 הודעה בדבר מחיקתה הסופית. הנתבע 1 הוא מנהל העמותה (להלן: הנתבע; העמותה והנתבע יכונו להלן: הנתבעים).

3.ביום 3.3.1993 נערך זיכרון דברים בין הצדדים וכן בין הדייר היוצא לפיו שכרה העמותה את המושכר תמורת תשלום דמי מפתח בסך של 41,000 $ וכנגד תשלום דמי שכירות בסך 25 $ לחודש שישולמו עבור כל שנה מראש בתחילתה. על אף שבזיכרון הדברים צוין כי ייחתם הסכם מפורט בין הצדדים הסכם כזה לא נחתם והצדדים ראו בזיכרון הדברים הסכם מחייב לכל דבר ועניין (להלן: ההסכם).

4.ראשיתו של הסכסוך בתביעה מקורית לסעד של פינוי או סילוק יד וסעד כספי שהוגשה על-ידי התובעת, באמצעות מנהלה דאז מר בצלצל בלום ז"ל, בשנת 2007 נגד העמותה, הנתבע וכן מחזיק בפועל במושכר. בתביעה המקורית ניתן פסק דין בהעדר הגנה (כבוד הרשמת ת' נמרודי, 23.4.2007). על אף פסק הדין ביקשו הנתבעים לקיים בוררות בין הצדדים במחלוקת במסגרת בית הדין הרבני והתובעת, באמצעות מר בצלאל בלום ז"ל, נעתרה לבקשתם זו. ההליכים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובערעור לבית הדין הרבני הגדול ארכו שנים ארוכות. במהלכם למרבה הצער הלך מר בצלאל בלום ז"ל לעולמו וההליכים בשם התובעת המשיכו באמצעות בניו, אהרון ומאיר בלום. בסופו של יום, במסגרת בקשה שהגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי בירושלים לביטול פסק הבוררות (הפ"ב (מחוזי י-ם) 28007-03-13), הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לפסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הרבני האזורי לא תהיה נפקות בהליכים אזרחיים כלשהם, לרבות בהליך שלפניי, ולא תוגש כל בקשה לאכיפתם ולא תעלה כל טענה המבוססת על תוכן פסקי הדין האמורים (למעט העובדה שהצדדים יהיו רשאים להעלות בהליך דנן את עצם העובדה שהתנהל הליך בוררות לאחר הגשת התביעה שלפניי). הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (כבוד השופט ב' גרינברגר, 12.5.2013). בהתאם הסכימו הצדדים בגדרי ההליך שלפניי - והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (כבוד הרשמת הבכירה ס' אלבו, 16.8.2013 ) - על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה והגשת כתב תביעה מתוקן.

תמצית טענות הצדדים

5.בכתב התביעה המתוקן, שהוגש למען הזהירות גם נגד העמותה שנמחקה וגם נגד הנתבע מנהל העמותה שטוען לזכויות במושכר, עותרת התובעת לפינוי או לסילוק יד מן המושכר בהסתמך על עילות הפינוי הבאות:

5.1.אי תשלום דמי שכירות - לטענת התובעת מאז חתימת ההסכם, משך 21 שנים רצופות עד להגשת התביעה, הנתבעים לא שילמו מעולם את דמי השכירות העומדים על-פי ההסכם על סך 300 $ לשנה, ואף לא הציעו מעולם לשלם את דמי השכירות או חלקם. רק ערב הגשת כתב התביעה המתוקן בחודש אוגוסט 2013 שלחו הנתבעים שיק (שאינו שלהם) בסך 3,000 ₪ כדמי שכירות מבלי להגדיר לאיזו תקופה, אך זה הוחזר להם על-ידי ב"כ התובעת בצירוף הודעה על סירוב לקבלו (נספח ב' לתצהיר אהרון בלום). בכך קמה לטענת התובעת עילת פינוי, למצער לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

בהקשר זה התובעת מוסיפה ומתנגדת לטענת הנתבעים לקיומו של חוב מצד התובעת או לקיזוז דמי השכירות בשל הוצאות שנגרמו לטענת הנתבעים עקב ליקויים ותיקונים נדרשים במושכר. זאת בהתבסס על סעיף 7 להסכם לפיו "... המשכיר לא ישא בשום הוצאות החזקה ו/או תיקונים של המושכר שיחולו במלואם על השוכר." מה גם שלטענתה הנתבעים מעולם לא ביקשו לבטל את ההסכם נוכח מצב המושכר ואף לא הודיעו על כוונתם לקזז סכומים כלשהם מדמי השכירות.

5.2.השכרת המושכר לאחר - התובעת טוענת כי בשנת 2006 השכירו הנתבעים את המושכר בשכירות משנה לישיבת מיר, ללא ידיעתה או הסכמתה, ואף הפיקו מכך רווח בלתי הוגן בדמות דמי שכירות שגבו משוכרי המשנה ושלשלו לכיסם. כן טענה כי בחודשים מרץ ואפריל 2014 החזיקה במושכר עמותה אחרת בשם "נאות נתן צבי" שניהלה מן המושכר משרד לתיווך למכירת דירות, ואף זאת ללא אישור וקבלת רשות מן התובעת. התובעת מתנגדת בכל פה לטענה כאילו ההסכם נחתם עם הנתבע עצמו באופן שהקנה לו זכות כלשהי במושכר ומדגישה כי חתימת הנתבע על ההסכם היא אך ורק בשם העמותה. בכך לטענתה קמה לה עילת פינוי לפי סעיף 131(6) לחוק הגנת הדייר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ