אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 37350-06-13 ישראלי ואח' נ' שעשע ואח'

ת"א 37350-06-13 ישראלי ואח' נ' שעשע ואח'

תאריך פרסום : 13/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
37350-06-13
21/05/2015
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעים::
1. יעקב ישראלי
2. מרדכי ישראלי
3. דליה ישראלוב
4. אלון בנהר
5. ניסן חיים ישראלי
6. צילה עבדי
7. רוחמה אברמוב
8. אבירם ישראלי

עו"ד שחר בוטון
הנתבעים::
1. אבלין שעשע
2. אילן אברהם שעשע
3. אילנה קמחי
4. רחל רוזנטל
5. שלמה שמר
6. יאירה רות אביטוב
7. אלי אייל שאשא

עו"ד עדו בן-יהודה
פסק-דין

1.תובענה זו היא לסילוק-יד ולסעד כספי בסכום של 420,000 ש"ח מחמת הפרות נטענות של חוזה לשכירות מוגנת של אולם לבית-מלאכה. מוקד המחלוקת הוא בשאלה אם הפרו הנתבעים את החוזה, ואם כן, מהם הסעדים שלהם זכאים התובעים בשל כך.

 

2.האולם לבית-מלאכה הוא מבנה חד-קומתי, קירותיו מבלוקים וגגו משופע, הבנוי בקיר משותף עם מבנה דו-קומתי מצד צפון ומצוי בקומת-החצר ברחוב חיים ויטל 19 בתל אביב-יפו, בגוש מס' 7084, חלקה 51. הבעלות בַּחלקה היא של התובעים, של הנתבעים ושל אחרים, במוּשַע. לנתבעים רבע מזכות הבעלות. לתובעים 5/8 חלקים בה. אין מחלוקת כי חלוקה בפועל של ההחזקה בשטחים מסוימים במקרקעין מתקיימת בין הצדדים מזה שנים רבות, אם-כי לא הוצג הסכם-שיתוף. בגדרה, נמסר האולם הנדון לידי התובעים.

 

חוזה לשכירת האולם בדיירות-מוגנת נכרת בין המשכיר, מר יוסף ישראלי ז"ל, לבין השוכר, מר דוד שעשע ז"ל. בחוזה נקבע כי האולם ישמש את השוכר למטרת נגרייה בלבד והשוכר התחייב שלא להשתמש בו למטרה אחרת כלשהי. עוד התחייב השוכר שלא להשכיר ושלא להרשות לאחֵר להשתמש באולם או בחלק ממנו, בתמורה או בלי תמורה. הוסכם, שכל שינוי בחוזה יעשה בכתב בלבד, נקבע שדמי השכירות יהיו בסך 400 שקלים לחודש וסוכם שתקופת-השכירות תעמוד על שנה אחת מיום 1.3.1982 ועד ליום 28.2.1983. הצדדים לא חולקים על כי בפועל נמשכה תקופת השכירות הרבה מעבר לשנה, גם לאחר פטירת המשכיר והשוכר, ולפחות עד ליום הגשת התביעה. כמו כן, אין מחלוקת כי משנפטר המשכיר באו בנעליו התובעים, וכי משנפטר השוכר באו בנעליו הנתבעים, שהם יורשיו.

 

3. התובעים טוענים כי לאחר פטירת השוכר, דוד שעשע, הפרו הנתבעים את החוזה. הם לא שילמו לתובעים דמי-שכירות עבור האולם. הם השתמשו באולם שלא למטרת נגרייה, אלא הסבו אותו לשתי דירות-מגורים, שאותן השכירו לשוכרי-משנה תמורת סכום חודשי של 2,500 ש"ח לדירה. את כספי-השכירות, שגבו משוכרי-המשנה בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, בסכום-קרן כולל של 420,000 ש"ח, הם לא חלקו עם התובעים. לפיכך עותרים התובעים להורות על ביטול החוזה, על סילוק-יד ועל סעד כספי כפי התביעה.

 

הנתבעים טוענים שלא הפרו את החוזה. לגישתם, הם שילמו בקביעות את דמי-השכירות לתובעים באמצעות העברתם לבית-הכנסת רשב"י לזכר חללי-חולדה, המצוי בקרבת האולם והשייך לתובעים. זאת, בתיאום עם התובעים ועל-פי בקשתם. לטענתם, הם לא השתמשו באולם למגורים, לא השכירוהו לאחֵרים ולא גבו כספי-שכירות מאחֵרים תמורתו. לשיטתם, נתבעים 2 ו-7, שהם נגרים במקצועם, עושים באולם שימוש רב-שנים לאחסון כלי-הנגרייה, חומריה ותוצריה, וכן כמקום להרכבת רהיטים. גם בימי חייו של השוכר, דוד שעשע, שימש האולם לכך, והנגרייה פעלה בשטח הצמוד לאולם. לגרסתם, בסמוך לשנת 2008, עקב מדיניותה של עיריית תל אביב-יפו לייחד את רחוב ויטל למגורים ולבילוי, העבירו נתבעים 2 ו-7 את מרב פעילותה של הנגרייה מהשטח הצמוד לאולם אל רחוב אברבנאל הסמוך, אך המשיכו להשתמש באולם כשטח להרכבת רהיטים וכמחסן. הם אִפשרו לפעמים לעובד-הנגרייה, שהתגורר הרחק ועבד עד מאוחר, ללון באולם ללא תמורה. ברם, לא היו אלה השכרת-משנֵה, שימוש באולם למגורים, או הפרת-החוזה.

 

4.ממכלול הראיות שלפנַי עולה כי דין העתירה לסילוק-יד מן האולם להתקבל, ודין התביעה לסעד כספי להתקבל בחלקה.

 

5.הוּכח, שהנתבעים הפרו את החוזה, בעשותם באולם שימוש למגורים. זאת, בניגוד להתחייבותו המפורשת של השוכר בסעיף 3 בחוזה ולפיה: "השוכר מתחייב להשתמש במושכר [באולם] אך ורק למטרה הקבועה לעיל [נגרייה] לא למטרה אחרת כלשהי בלי הסכמתו של המשכיר בכתב". הסכמת המשכיר, בכתב, לשינויה של מטרת השכירות לא ניתנה, כפי שאישר נתבע 2 בעדותו (פרוטוקול, בעמ' 12, ש' 4).

 

מסקנתי זו נתמכת באמור בכתב-ההגנה; בתצהיריהם של נתבעים 2 ו-7; בעדויות נתבעים 2, 5 ו-7; בדברים בכתב או על-פה, שמסרו בשנים 2010-2007 ובזמן-אמת נתבעים 2, 3 ו-7 לעיריית תל אביב-יפו; ובממצאי ביקורות, שערכה העירייה בנכס בשנת 2010. לפי כתב-ההגנה ותצהירי נתבעים 2 ו-7, מזה שנים ארוכות, ועוד בטרם נפטר השוכר, מרב הפעילות של הנגרייה אינה באולם, אלא מחוצה לו. החל משנת 2008 היא הועברה מרחוב ויטל לרחוב אברבנאל הסמוך. נתבע 2 העיד: "הוצאתי את כל המכונות משם, והשארתי רק מכונה אחת, וזה לא דבר שאני עושה אבק לבית הכנסת ובלגן". בביקורת, שערכה העירייה ביום 16.11.2009 נמצאו "מַקדחת-עמוד, שולחן-ברזל וארגז-כלים". על הימצאותם שוב לא דוּוח בביקורות בימים 11.2.2010 ו-15.2.2010. בכתב-ההגנה נטען כי "עקב הפיכת רח' ויטל לאזור מגורים ובילוי ומדיניות עיריית ת'א להקשות במתן רישיונות עסק לבתי מלאכה מרעישים כגון נגריות, והכל כדי לתמוך בהתחדשות רח' ויטל וסביבתו הקרובה, נאלצו הנתבעים 2 ו-7 להעביר את מירב פעילותם לנגרייה סמוכה ברח' אברבנאל". נתבעים 2 ו-7 עמדו על כך בתצהיריהם: "בשנת 2008 או בסמוך[,] כתוצאה מהשינויים בשכונת פלורנטין בכלל וברחוב ויטל בפרט, כבר לא התאים מבחינת העיריה והשכנים להמשיך עם פעילות הנגרייה והעתקנו את פעילות הנגרייה לרח' סמוך והפכנו את כל השטחים לדירות מגורים". הדברים נתמכו בחוות-דעתה של שמאית-הנתבעים, לפיה: "כיום, לאחר שהאזור הוכרז ב-1991 כאזור להתחדשות עירונית ע'י עיריית תל אביב, באזור חל שינוי משמעותי ומאזור עם שימושים אינטנסיביים למסחר ולמלאכה הפך לאזור מגורים (בנייה רוויה) תוסס עם אזורי בילוי". עוד הצהירו נתבעים 2 ו-7 כי האולם מחויב בארנונה למגורים. כך, גם לפי חוות-דעתה של שמאית-הנתבעים: "בהתאם לתרשים המבנה של המודד זייד מיום 3.11.2009 כל קומת הקרקע במבנה האחורי נמדדה ואושרה לארנונה למגורים". החיוב למגורים החל ביום 1.2.2010, כפי שעלה ממסמך של עיריית תל אביב-יפו. סיווג-הארנונה שוּנה בעקבות בקשתו של לא-אחֵר מנתבע 7, ובה הוא הצהיר כי "הנכס הנ'ל משמש כולו למגורים". שינוי-הסיווג נעשה גם לאור ממצאי ביקורות, שערכה העירייה בחודש פברואר 2010 ובהן "נמצא כי הנכס מחולק למס' יחידות דיור ונראה כי מתנהל במקום משק בית פעיל". במהלך הביקורות טען נתבע 2 באוזניו של נציג העירייה כי "כל היחידות בשימוש מגורים". כשלוש שנים קודם לשינוי-הסיווג, בשנת 2007, כבר מסרה נתבעת 3 לעירייה כי "הנכס משמש כדירת מגורים". בשנת 2009 שבה נתבעת 3 וטענה לפני העירייה כי "הנכסים הנ'ל הם דירות ולא כפי שמצוין שאחד מהם הינו עסק". לפי תצהירי נתבעים 2 ו-7: "אנו מאפשרים לעובד הנגרייה המתגורר מחוץ לגבולות הקו הירוק לישון מעת לעת במחסן [באולם]". גם נתבע 5 העיד כי בשנים 2003-2002, מעת לעת, השתמש עובד הנגרייה באולם ללינה ולמקלחת. מעדויות נתבעים 5 ו-7 עלה שמצויים באולם ציוד ללינה, מיטה, שירותים ומקלחון. נתבע 5 הוסיף בעדותו כי גם אחד הנתבעים לן באולם לפעמים (כתב-ההגנה, סעיפים 7-5; תצהיר נתבע 2, סעיפים 13-12; תצהיר נתבע 7, סעיפים 6-5; פניות נתבעת 3 מהימים 19.11.2007 ו-18.10.2009 פניית נתבע 7 מיום 1.2.2010 לעיריית תל אביב-יפו; ממצאי ביקורות מטעם העירייה מהימים 11.2.2010 ו-15.2.2010; מכתב העירייה מיום 22.2.2010 אל נתבע 7 – נספחים לתצהירי התובעים; חוות-דעת השמאית מרגלית מור, סעיפים 5.7, 7, 8; ופרוטוקול הדיון לפנַי, בעמ' 12, ש' 16-15; עמ' 26, ש' 1, 8-3, 18-14; עמ' 27, ש' 2-1, עמ' 28, ש' 31-30; עמ' 29, ש' 3).

 

למסקנה כי הנתבעים הפרו את החוזה בעשותם באולם שימוש למגורים, ולא שימוש לנגרייה בלבד, תימוכין גם בחוות-דעתו של שמאי-התובעים; בתצהירי עדים מטעמם; בעדויותיהם; ובראיות חיצוניות. לפי חוות-דעתו של שמאי-התובעים, באולם לא מתבצע כיום שימוש לנגרייה, אלא למגורים (חוות-דעת השמאי רונן ביטון, סעיף 13). לפי תצהיריהם של מר יניב ישראלוב, נכדו של המשכיר, ושל מר אמיר אברמוב, בנה של תובעת 7, ולפי עדויותיהם, האולם אינו משמש לנגרייה, אלא למגורים, יש בו ציוד למגורים ודיירים מתגוררים בו. אברמוב כתב בתצהירו כך:

 

"בטרם הגשת התביעה הגעתי אישית לנכס ודפקתי על דלתות הדיירים וראיתי במו עיני כי אין שם כל נגרייה ו/או אולם מלאכה, אלא דיירים בלבד. פתחו לי את הדלת דיירים, שטענו כי הם שוכרים ואמרו כי תשלום חודשי בגין דמי שכירות הנו בסך של 2,500 ש'ח. ... [ביום] 10.9.2013 [...] שוב דפקתי על דלתות הדירות וראיתי למול עיני דיירים של דירות שגם ציינו שהם גרים שם. [...] [ראיתי] דירת מגורים לכל דבר ועניין כולל מיטה, כיריים, מטבחון, ריצוף ואף נעלי בית על הרצפה. [...] במקום יש דירות מגורים בלבד וזהו בדיוק אותו במקום אשר בעבר הושכר לנתבעים בדיירות מוגנת" (סעיפים 5-1 לתצהירו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ